מה נשאר מהזכות להפגין?

במקביל לכתבתו של תומר זרחין על מגבלות על מפגינים התפרסמה בהארץ רשימת פרשנות שלי על הזכות להפגין שלאחרונה נדמה שנמצאת תחת מתקפה.

על מה אנו מדברים כשאנו מדברים על "פינקוושינג"?

עדיף לא לקרוא טוקבקים שנכתבים על רשימות שלך, אבל לפעמים לא מתאפקים.  לפעמים אפילו לומדים מזה משהו. קריאת הטוקבקים על הרשימה שפרסמתי בשבוע שעבר בהארץ בנושא ה"פינקוושינג" העידה שיש כאלו שקוראים אל תוך הטיעון דברים שאין בו. גם מספר תגובות שקיבלתי בעל פה כללו ביקורות על דברים שכלל לא נאמרו במאמר. בין השאר נשאלתי את השאלות הבאות:

  • כיצד אני יכול להשוות את מצב הלהט"ב בישראל למצבם בשטחים הפלסטינים ולטעון שהמצב בישראל אינו טוב יותר, או לחלופין מדוע אני מאשים את הכיבוש במצב הלהטב"ים הפלסטינים. אבל: רשימתי כלל לא עסקה במצב הלהט"ב הפלסטינים בשטחים. הטיעון שלי היה אחר, ועסק אך ורק בניכוס של זכויות להט"ב בישראל לתעמולה ישראלית ובמשמעות של כך.
  • מדוע אני חושב שאי אפשר לחגוג ולהתגאות בהישגים וההתקדמות בתחום זכויות להט"ב בישראל ושאסור לדבר עליהם ולציינם לשבח. אבל: רשימתי כלל לא אמרה זאת. היא הסתיימה בשאלה  "האם לשתף פעולה עם מהלך זה, במסגרת מה שזכה לכינוי "הומולאומיות", או לחגוג את ההישגים וההתקדמות שחלה בתחום השוויון ללהט"ב בישראל, מתוך תפישה של מחויבות לשוויון לכל מי שסובל מדיכוי ואפליה, לרבות האוכלוסייה הפלסטינית.". כלומר, לא שללה כלל את הרעיון של לחגוג את ההתקדמות וההישגים.

אף כי כבר בשנת 1999 כאשר לשכתו של נתניהו פנתה לקונגרס העולמי של ארגונים הומו-לסביים יהודיים במכתב בו הצביעה על דברים הומופובים שכתב שר פלסטיני, הצבעתי (ברשימה ב"זמן הוורוד") על השימוש הציני ותעמולתי בו עושה ישראל בסוגית זכויות להט"ב, וכתבתי פעמים רבות נגד השימוש בזכויות הומואים כעלה תאנה לדמוקרטיה הישראלית, הרי שבעבר הסתייגתי מהביטוי "פינקוושינג". נתתי לכך ביטוי בכמה רשימות שפרסמתי על הנושא בעבר. אפילו ברשימה האחרונה נזהרתי וציינתי שזה הכינוי שהמהלך זכה לו ברחבי העולם בלי להביע דעה עליו… אבל אני חייב לציין, שמעבר לכך שהמונח הזה תפש ומוכר עכשיו ברחבי העולם והפך ל"מותג" המוכר לתיאור התופעה, הרי שהסתייגותי נדחתה מפני נאומו של מייקל אורן אליו התייחסתי ברשימה: מאחר ובנאום לא דובר רק בניכוס של זכויות גייז כעלה תאנה לדמוקרטיה הישראלית, אלא בהמצאה של עובדות, הרי שהמונח "פינקוושינג" התחיל להשמע נכון מתמיד.

הומולאומיות הומוצבאיות

אני עדיין מסוייג מחלק מהשיח שמתקיים סביב הנושא. לעתים בשם הביקורת המוצדקת על ישראל מתנהל שיח מאוד רדוקטיבי שעסוק מצד אחד במחיקת ההתקדמות שכן חלה בתחום זכויות גייז בישראל, ומצד שני במחיקת בעיות והומופוביה שקיימים בשטחים הפלסטינים.  אפשר להבין את הצורך להלחם בשיח הגזעני שמנסה לייפות את ישראל ולהציג את הדברים כאילו היא גן עדן להטב"י חסר הומפוביה,  (קצת אירוני בהתחשב באירועים כמו הרצח בברנוער ועוד), תוך שהוא מצד שני צובע את כל החברה הפלסטינית כהומופובית וחשוכה תוך התעלמות מהפעילות הלהטב"ית הפלסטינית. אבל שיח שלא יהיה רדוקטיבי צריך לדעתי לענות לגזענות הזו בתשובה שאינה תמונת ראי רדוקטיבית. אכן, לפעמים אני שם לב שבשם הרצון לבקר את ישראל בנושא זה משונות ו"מתוקנות" עובדות שונות. כך למשל בעוד שמייקל אורן ניכס את הארגונים הלהטב"ים הפלסטינים וטען שישראל נותנת להם "מחסה", יש כאלו שמוחקים את העובדה שהארגונים האלו פועלים ורשומים בישראל, ונהנים מחופש ההתארגנות  וההכרה בארגונים להטב"ים שישראל (עם כל הבעיתיות שבה) מעניקה.  זה לא אומר לרגע שחברי וחברות ארגונים אלו סובלים מפחות אפליה או דיכוי כפלסטינים ישראלים בשל היותם להטב"ים, אבל אם רוצים להבין את כל המורכבות של הסיפור, זה גם חלק ממנו. גם הטענה שזכויות להט"ב בישראל הן דבר שרק יהודים יכולים להנות ממנו, אינה נכונה ככל שזה נוגע לפלסטינים (ולא יהודים אחרים) שהם אזרחי ישראל.

פרופסור אלון הראל ביקר ברשימה שפרסם בסוף השבוע את ביקורת ה"פינקוושינג". בין היתר הוא טוען שהאשמת משרד החוץ על כך שישראל משתמשת בזכויות גייז לתעמולה על מנת להסיח את הדעת מהפרת זכויות האדם של הפלסטינים,  מקבילה לכך שהיינו מאשימים את משרד התיירות בכך שמשתמש בעובדה שבישראל יש שמש כדי להשיג הסחה דומה. הוא גם טוען שאל לנו להניח שהציבור  ברחבי העולם אינו אינטיליגנטי דיו כדי להבין שגם אם ישראל מכבדת זכויות גייז, אין זה אומר שהיא מכבדת את הזכויות של הפלסטינים.

הומונורמטיביות, הומולאומיות

אך הראל טועה לדעתי פעמיים. ראשית, בהשוואה שהוא עושה לטענה שבישראל זורחת השמש. הטענה על מזג אוויר שמשי לא באה לומר שישראל היא דמוקרטיה ליברלית שמכבדת זכויות אדם. הטענה על זכויות גייז כן באה לומר זאת. היא באה לשדר את המסר, לליברלים בעולם המערבי, שישראל  (כביכול) חולקת איתם ערכים דמוקרטים ליברלים, ושעל כן יש לתמוך בה, או לפחות לא לבקרה בחריפות. עמדתו של הראל מתעלמת אם כן מהאפקט הרחב של המהלך, שברור שלא גורם לאנשים לחשוב בצורה ישירה שישראל "טובה" בכל הנוגע לזכויות פלסטינים בגלל שהיא "טובה" בכל הנוגע לזכויות גייז: האפקט הוא יותר מורכב והוא חלק מיצירת התדמית של ישראל כדמוקרטיה, כליברלית, וכמי ש"אנו" מזדהים עם ערכיה ועל כן לא צריכים להוקיע אותה. עבור מי שחולק את התפיסה שהכיבוש מעקר את הדמוקרטיה בישראל, שהוא מונע ממנה להיות דמוקרטיה ליברלית – זו סיבה לבקר את המהלך.  יתרה מזאת, מטרת השימוש בזכויות גייז כחלק מ"הסברה", ומטרת הרצון לגרום לאנשים ברחבי העולם לראות את ישראל כדמוקרטיה ליברלית בגלל שהיא חולקת את הערכים של  "קידמה" ו"נאורות" שכוללים הגנה על זכויות גייז, היא להקטין את הלחץ על ישראל להפסיק את הכיבוש. או במלים אחרות: מטרתה לאפשר לישראל להמשיך את הכיבוש ואת הפרות זכויות האדם הכרוכות בו. על כן, לא להיות מוטרד מה"פינקוושינג" היא עמדה שאפשרית רק אם זכויות גייז חשובות לך יותר מזכויות פלסטינים.

בשם ביקורת ה"פינקוושינג" נאמרו הרבה דברים שאני לא מסכים איתם, ונוצר כאמור לעתים שיח רדוקטיבי ש"מתאים" את המציאות לטענה. כל זה לא אומר שלא צריך להתמקד בנקודה העיקרית, והיא השאלה האם המהלך ההסברתי-תעמולתי של ישראל בו היא מנסה למתג את עצמה מחדש כדמוקרטיה  ליברלית דרך זכויות הגייז, בצורה שתאפשר לה להמשיך את הפרת זכויות הפלסטינים, הוא מהלך הראוי לביקורת או לא. בעיני, כל עוד אנו לא מבקרים אותו, וכל עוד אנו משתפים איתו פעולה, אנו מהווים כלי שרת בידי המדינה בדיכוי האוכלוסיה הפלסטינית. אבל זה לא אומר שאין דילמות סבוכות על איך בדיוק צריך לנהוג בכל הקשר והקשר שנוגע ליחס בין התנועה הלהטבי"ת למדינה. דיון מפורט על כך יתקיים בפאנל "הומולאומיות, עדתיות ו"פינקוושינג"?" שיתקיים במסגרת כנס סקס אחר בשבוע הבא. (יש גם דף פייסבוק).  יהיה מעניין בפאנל הזה ובכנס בכלל. כרגיל הכניסה חופשית ואין צורך להרשם. מקווה לראות אתכם שם!

* המרצה האורח בכנס יהיה פרופסור דיוויד הלפרין. תוכלו לקרוא ראיון שערכתי איתו עבור "הזמן הוורוד" בעת ביקורו הקודם בארץ כאן.

עדכון ברשימה חדשה ומעניינת טוען יהושע גורטלר שבמקום להאשים את ישראל ב"פינקוושינג" יש להאשימה על שלא עשתה די למען זכויות להט"ב ולנצל את ההזדמנות כדי לדרוש ממנה לפרוע את השטר. אני מסכים שחלק מהבעיה היא שישראל לא פעלה מספיק באופן אקטיבי למען זכויות להט"ב, ומה שכתבתי לא סותר את זה. אבל אני רוצה להתמקד בטענתו של גורטלר לפיה הכרה בזכויות להט"ב תגדיל באופן כללי את הפתיחות והשוויון בחברה הישראלית ותהיה לה על כן השפעה חיובית על זכויות אדם בישראל באופן כללי. אני גם נטיתי לחשוב כך – פעם. אך עם השנים גיליתי, שלפעמים ההפך הוא הנכון. ככל שגדלות הפרות זכויות האדם בישראל, כך גדל הצורך בעלה תאנה כדי לכסות על ערוות זכויות האדם. ועל כן, אין קורלציה בין ההגנה הכללית על זכויות אדם, לבין מצב זכויות הלהט"ב.  בסיטואציה הנוכחית בה מנכסת ישראל את זכויות הלהט"ב כעלה תאנה שכזה, אז זכויות גייז, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ עשויות לשמש כדרך לישראל ולפוליטקאים להרגיש מאוד ליברלים ומתקדמים, תוך שהם יכולים להמשיך ולרמוס את זכויות הפלסטינים. או במלים יותר בוטות: הליברליות כלפי להט"ב היא OUTLET שגורמת לאנשים מהימין בהומולאומיות החדשה (הרחבתי כאן וכאן)  להרגיש מאוד ליברלים ונאורים. זה לא גורם להם להיות יותר דמוקרטים בהקשרים אחרים. לעתים ההפך. זה מאפשר להם להמשיך לדכא פלסטינים ולהרגיש נאורים כי הם פרו הומואים.לכן התקווה שמביע גורטלר בפסקה שלפני האחרונה צפויה להשאר תקווה חלולה.

ראו גם רשימות קודמות שלי בנושא (פרט לאלו שקושרו בפוסט):

קרוע לב אך נושם

רוח סטונוול, רוח בילעין

"משפטני הקהילה הגאה יוצאים למאבק"

ממליץ לקרוא גם  בבלוג "יחסי מין" את הרשימה של חגי קלעי על הנורמטיביות והלאומיות של מצעד הגאווה ואת רשימתו הקשורה של אורן בלומנפלד

מצאו את ההבדלים

הערה: אף שאיתי פנקס נראה בתמונה הוא הבהיר בפייסבוק שאינו שייך לתא ורק לבא לברך על עצם קיומו.

הומולאומיות בסגנון ישראל: משרד החוץ וה"פינקוושינג"

רשימה  שלי בנושא התפרסמה בהארץ וגם במהדורה האנגלית.

סימני הקריאה של בג"צ

"על הפרק נמצא לא רק שלטון החוק במובנו הפורמלי, שאולי ניצל הפעם, אלא גם שלטון החוק במובנו המהותי, שממשיך להירמס: ברור שאי קיום החוק במקרים אלו והניסיונות להתחמק מקיום פסיקות בג"ץ נובע מכך שמדובר בקרקעות של פלסטינים, שבהקשר זה, כמו גם בהקשרים אחרים, זכויותיהם נחשבות בעיני הממשלה כדבר שניתן להיוון. מבחינה זו, צריך גם לזכור שפסקי הדין בעניין מגרון ובעניין האולפנה מייצגים רק את קצה הקרחון של גזל הקרקעות בשטחים. דו"ח שפיגל, שהוכן על סמך נתונים של המנהל האזרחי ונחשף ב"הארץ" לפני שלוש שנים, מצא כי ביותר מ-30 התנחלויות נעשתה בנייה נרחבת של בניינים ותשתיות על קרקעות פרטיות של פלסטינים תושבי הגדה. אל לנו אם כן לשגות באשליה שהמקרים שמגיעים עכשיו לבג"ץ פותרים את בעיית העומק החריפה יותר." – מתוך רשימת פרשנות שלי בהארץ על החלטת בג"צ מהיום בנושא גבעת האולפנה ליד בית-אל. גם באנגלית.

רוח החוק כבר כאן

""אז מה היה לנו בסוף השבוע של יום העצמאות? המשטרה כיתרה פעילים מקבוצת "זוכרות", שביקשו לחלק דפים עם שמות של כפרים שהוחרבו בנכבה, בקבוקי תבערה הושלכו על בתים של מבקשי מקלט בדרום תל אביב, והמדינה ביקשה מבג"ץ (שוב) לא לקיים פסק דין הנוגע לפינוי מבנים שהוקמו על קרקע פלסטינית פרטית, הפעם בבית-אל" – רשימה שלי בהארץ

צדק גלובלי? על הרשעתו של צ'רלס טיילור

"מקרה זה מהווה צעד חשוב בתהליך של יצירת אחריות, גם לראשי מדינה, על פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. עם זאת, האתגרים הניצבים בפני המשפט הבינלאומי הפלילי הם רבים. כל התיקים המתבררים בבית הדין הבינלאומי הפלילי הקבוע בהאג עוסקים באפריקה, ועל כן מתחזקת הביקורת על כך שהמשפט הבינלאומי הפלילי הוא כלי חדש בידי ה"צפון" הגלובלי לשלוט ב"דרום" הגלובלי" – רשימה שלי על פסק הדין בעניין צ'רלס טיילור התפרסמה בהארץ.

גישה פונקציונאלית לכיבוש – הסימפוזיון

בלוג המשפט הבינלאומי המומלץ Opinio Juris מפרסם סימפוזיון על גישה פונקציונאלית לכיבוש – רעיון שמפותח בספר שאני עובד על השלמתו. הפוסט הראשון בסימפוזיון הוא שלי בו אני מציג את הרעיון. החל ממחר יופיעו פוסטים נוספים וביום חמישי יתפרסמו תגובות של הכותבים (כולל שלי) לפוסטים האחרים ולדיון. לחובבי המשפט הבינלאומי ולמתעניינים בשאלות הכיבוש, ההתנתקות, וגם לאלו שרוצים לקבל גרסה מקוצרת של חלק מעבודתי האקדמית בנושא.. (אגב סימפוזיון, שמו של בלוג זה הוא כמובן תרגום לעברית של מונח זה).

ל"התגבר" על החוקה

אם הצעת חוק יסוד: החקיקה בנוסחה החדש תתקבל, הרי שעוד לא תהיה לנו חוקה דמוקרטית שלמה, אך כבר תהיה לנו האפשרות "להתגבר" עליה: רשימה שלי היום בהארץ על הסוגיה.

ראו גם: כאן זה לא קנדה

במגרון החלקלק

רשימה שלי על פרשת מגרון ועל החלטת בג"צ מאתמול בנושא פורסמה בהארץ וגם באנגלית.

ראו גם רשימתי בבלוג "אין דין".

בג"צ החליט צדק חברתי

רשימה שלי על פסק הדין של בג"צ בנושא שלילת קצבאות הבטחת הכנסה למשתמשים ברכב התפרסמה בהארץ וגם במהדורה האנגלית.