ארכיון קטגוריה: אם יש סקס אחר

טוקיו גדולה

זה היה הערב הראשון שלי בטוקיו. לפני כמעט שנה, באפריל, הזמן הכי מקסים לביקור ביפאן, עונת הסאקורה (פריחת הדובדבן). בנסיעה הזו זכיתי לראות את המראה יוצא הדופן של סאקורה ושלג ביחד. ידעתי שמהערב שלמחרת ועד שאעזוב את טוקיו בדרך לטיול מופלא ביפאן (שמחוסר זמן טרם כתבתי עליו – אבל אני צריך ומבטיח לעשות את זה), […]

"Well screw that, kids"

כריס קולפר זוכה בגלובס הזהב על תפקידו כקורט ב"Glee", ומקדיש את הפרס לילדים שסובלים מהצקה והתנכלות בגלל מי שהם.

האפיסטמולוגיה של הארון של כוכב נולד: מהראל סקעת ועד נועה דויטש ואוהד שרגאי ובחזרה

 קצת אחרי שפרסמתי את הרשימה "האפיסטמולוגיה של הארון של המוזיקה הישראלית"  (וראו גם הרשימות  הקודמות בנושא :"פולמוס הפרטיות, הארון והאאוטינג"  ו"איך זה שחובי סטאר אחד מעז") יצא יהודה פוליקר מהארון בפעם השנייה (או השלישית): התברר שגם אחר סרט הטלביזיה בו יצא מהארון בדרכו שלו, לא יוכל פוליקר להתחמק מראיון הוידוי בצורת כתבת השער לשבעה ימים […]

רב-מיניות, צד אחד

הרשימה פורסמה בהארץ וגם באנגלית יאיר שלג במאמרו ("חד-מיניות, שני צדדים", "הארץ", 9.8) טוען, שיש לתת כבוד וזכויות שוות ל"בעלי נטייה חד-מינית", אך אין לתת ל"זוגיות החד-מינית" מעמד ערכי וחברתי שווה לזה של הזוגיות ההטרוסקסואלית. גישה זו יש לדחות, לדבריו, כי "הטבע בכבודו ובעצמו דחה אותה". העובדה שרק מיניות הטרוסקסואלית מסוגלת להביא צאצאים לעולם מעידה, לדבריו, […]

1 באוגוסט 2009: שנה אחרי הרצח בבר-נוער

גרסה מקוצרת במעט של רשימה זו, בכותרת "שנה חלפה: הפצע פתוח – והארון?" התפרסמה היום ב YNET. כל כך קשה לכתוב דמעות. שנה עברה, והתאריך 1 באוגוסט נוגע בכל מי שהאירוע הזה טלטל אותו. אז מה אפשר לומר שנה אחרי? כל מי שמעורב בנושא בדרך זו או אחרת, או טורח לקרוא מעבר לכותרות (ראו למשל את המונולוגים שהתפרסו […]

האפיסטמולוגיה של הארון של המוזיקה הישראלית

"הקליעים האלו שנורו הלילה ושקטלו חיים צעירים ותמימים, צריכים אם כן אכן להחריב דלתות של ארונות רבים", כתבתי כאן בבוקר ה-2 באוגוסט 2009. הרבה דברים קרו מאז, וכשאנו מתקרבים ליום השנה לרצח בבר נוער צריך לשים לב לארונות הרבים שאכן נחרבו מאז. ארונות שנחרבו  מתמצים לא רק ביציאה מהארון, אלא גם באירועי גאווה שהתקיימו לראשונה […]

"משפטני הקהילה הגאה יוצאים למאבק" – מה נותר ברצפת חדר העריכה של "הארץ"

הבית הפתוח הירושלמי יצא ביוזמה ברוכה של כינוס משפטנים ופעילים מהקהילה כדי לעזור ולמפות מקומות בהם החוק הישראלי מפלה הומואים, לסביות ביסקסואלים וטרנסג'נדרס וליזום פעילות לביטול אפליות קיימות. הסכמתי להשתתף בהליך החשיבתי הזה ולסייע באיתור המקומות בהם קיימת הפליה. על התהליך הזה דווח היום בהארץ, והובאו גם דברים בשמי שאמרתי אתמול לכתב העיתון. אני מברך […]

אומץ הוא לא היעדר הפחד

על הנוער שנותן תקווה ועל מצעד זכויות האדם למי שטרם ראה, כאן ניתן לראות את הכתבה  של בן שני ושרית מגן ששודרה אמש בתכנית "עובדה", שכללה ראיונות עם רז ויוני, שני נערים שנפצעו ברצח בבר-נוער, עדיין מאושפזים, ומרותקים לכסא גלגלים. כמו כן רואינו דניאל וטל, שני צעירים שהיו במקום בזמן הרצח, וחזרו אליו, הפעם יחד עם […]

הומופוביה ושנאת זרים במקרה של תומאס שמידט, בן זוגו של ניר כץ ז"ל

 "הקשר בין הומופוביה לגירוש זרים" – פורסם ב"וואלה"   לפני חודשיים, בשבת ה-1 באוגוסט, נרצחו בבר-הנוער של אגודת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרס והביסקסואלים בישראל, ניר כץ וליז טרובישי. מספר שעות לפני הרצח, התקיימה בגינת לווינסקי בתל-אביב הפגנה כנגד גירוש מהגרי עבודה. זמן קצר אחריה פעלה באזור יחידת עוז, וביצעה את אותם מעשים כנגדם יצאה ההפגנה: מעצר […]

האמנם עוד יבואו ימים

את הביצוע הזה של "יש אי שם", שיר שניר כץ אהב, הקליטו לזכרו נדב כהן (שירה) ואלון כהן (נגינה). במלאות שלושים להרצחם של ניר כץ וליז טרבושי,  ואחרי שכתבתי כבר מלים רבות על הרצח ועל מה שהיה אחריו (ראו הרשימות להחריב דלת של כל ארון, סיבה לאופטימיות, פולמוס האאוטינג וההומופוביה הליברלית, קרוע לב אך נושם) אני […]