בכמה דרכים שונות נזכור את דיאנה? – בעקבות "המלכה"

עוד רגע עולה בישראל סרטו החדש והמדובר של סטיבן פרירס, הזכור לטוב מסרטים רבים ובראשם ""המכבסה היפהפייה שלי". "המלכה", שהזדמן לי לראות אותו בהקרנת טרום-בכורה, עוסק במה שעבר על בית המלוכה ועל מי שהיה אז ראש ממשלת בריטניה הצעיר והמבטיח טוני בלייר, עת נהרגה הנסיכה דיאנה בתאונת דרכים. סרט מרתק שעוסק בקשר בין האישי והפוליטי, ושבוחן את היחסים בין ממשלה דמוקרטית לבית מלוכה וחלוקת התפקידים ביניהם ברגע של טראומה משפחתית ולאומית. הסרט הוא סיפורה של המלכה אליזבת ומשפחתה, אך גם סיפורו של טוני בלייר – שהסרט בין היתר עומד על רגעים שבדיעבד נראים כמנבאים את הפיכתו מהבטחת השמאל לשותף המרכזי של ג'ורג בוש ב"מלחמה נגד הטרור", ואת הצניחה שהתרחשה לימים בפופולאריות שלו בבריטניה.

חזרתי מהסרט ונזכרתי שבגיליון מספר 13 (אוקטובר 1997) של "הזמן הוורוד", פרסמתי את ההספד הרשמי של העיתון הגאה לנסיכה הזו, שסיפור חייה ומותה הוכיח שוב את הקלישאה, שהמציאות עולה על כל דמיון.

מלכת הלבבות

"אני חושבת שהמחלה הגדולה ביותר שהעולם הזה סובל ממנה כיום היא שאנשים מרגישים לא אהובים, ואני יודעת שאני יכולה לתת אהבה לדקה, לחצי שעה, ליום, לחודש, אבל אני יכולה לתת – אני מאוד שמחה לעשות את זה ואני רוצה לעשות את זה". – הנסיכה דיאנה בראיון לבי.בי.סי, נובמבר 1995

Dreaming of the Queen/Visiting for tea/You and her and I/And Lady Di/The Queen Said: 'I'm aghast/Love never seems to last/However hard you try'/And Di replied/That there are no more lovers left alive/No one has survived/So there are no more lovers left alive/And that's why love has died/Yes, it's true/Look, it's happened to me and you". – Pet Shop Boys,  "Dreaming of the Queen" ("Very", 1993)


"בכמה דרכים שונות נזכור את דיאנה?" שאל, כמה שעות לאחר מותה, ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר. נדמה לי שהתשובה לשאלה רטורית זו היא כי נזכור את דיאנה בדרכים שהן רבות כמספר התמונות שלה שראינו. דיאנה כעוזרת לגננת שיוצאת עם יורש העצר, דיאנה בחתונה המלכותית עם הכתר הנוצץ, דיאנה על שער "ואניטי פייר" בשמלה של ורס'צה, דיאנה בפרק מים עם ילדיה.

כפי שנאמר על דיאנה, היא ניחנה בתכונה החשובה ביותר של זמננו: פוטוגניות. והפוטוגניות הזו, היא גם שאפשרה לדיאנה להפוך למזוהה כל כך עם כמה נושאים חשובים, וביניהם נושא מחוסרי הבית, הנזק שגורמים מוקשי קרקע, ואיידס.

הייתה זו כזכור תמונה אחת שלה, לוחצת ידיים של חולי איידס, בשנים המוקדמות של המחלה, שנות השנאה וההיסטריה, שאכן עשתה מה שאלף מילים לא יכלו לעשות. דיאנה נרתמה לנושא האיידס הרבה לפני רבים אחרים, ואם רצתה הייתה יכולה לומר, ולא בציניות, ש"כמה מחברי הטובים ביותר הם גייז" (ביניהם כמובן, ג'יאני ורס'צה ז"ל ואלטון ג'ון יבל"א).

הגייז בבריטניה ובעולם זוכרים את ידידותה של דיאנה. כל מי שראה את התמונות של ראשוני המניחים פרחים בארמון באקינגהם בלונדון, עוד באותו לילה בו מתה דיאנה, יכל לזהות בקלות את אופיים של המועדונים שמהם הגיעו המתאבלים ששמעו בדרך מהבילוי הלילי על התאונה בפאריס ועצרו בארמון בדרכם הביתה. ברובע קסטרו, האזור הגיי של סן-פרנסיסקו, נאספו כ-15,000 איש ואישה לעצרת זיכרון לדיאנה. מייסד פרויקט שטיח השמות, קליב ג'ונס, הזכיר שם את פעילות האיידס המוקדמת של דיאנה, את ביקורה בהוספיס שם חיבקה חולה גיי שגסס מאיידס ואת התמונה מביקור זה ששינתה את הדרך בה ראה העולם את המחלה. בבודפסט, הונגריה, נערכה עצרת זיכרון שהייתה האירוע הגיי הפומבי הראשון שהתקיים שם אי פעם. הדובר, באלאזאס פאלפי, קרא למשתתפים "להכריז שאנו קיימים ולרצות ולהתחיל בתקשורת נורמאלית עם שאר החברה".

ונדמה שלא רק בזכות פעילות האיידס שלה הייתה דיאנה ל"אלילת גייז" (gay icon). כמו אחרות לפניה, התחבבה דיאנה על גייז בזכות מה שאפשר לקרוא מנטאליות של "I Will Survive". דיאנה לא התביישה לחשוף את פגיעותה, את דיכאונותיה, את הבולימיה שלה (ואת זה שבבית המלוכה אמרו לה שזה בזבוז של אוכל). בכך היא הייתה למודל לכל מי שמתמודד עם ביטחון עצמי, פגיעות, משברים, אך מגיע למסקנה שהוא יתגבר. בראיון המפורסם לבי.בי.סי. היא לה אפילו מסר פמיניסטי: "אתה יודע", היא אמרה, "אנשים חושבים שבסוף היום גבר הוא התשובה היחידה… בשבילי עדיפה עבודה מספקת".

"She won't go quietly", אמרה דיאנה על עצמה בגוף שלישי באותו ראיון. ואכן, היא לא הלכה בשקט. אולי ברגעים האחרונים באותה מנהרה ארורה בפאריז, היא חשבה על מילותיו של ניל יאנג שצוטטו במכתב ההתאבדות של קורט קוביין: "It's better to burn out than to fade away". אבל מההיכרות שלנו את דיאנה, סביר יותר שהיא הייתה מעדיפה ציטוט הולם מלהקת וואם! דווקא.

אנחנו, בכל מקרה, נותרנו בלי, במילותיו של אחיה, "דיאנה המיוחדת, המורכבת, יוצאת הדופן, והבלתי ניתנת להחלפה, שיופיה, הן הפנימי והן החיצוני, לעולם לא ימוש מזיכרוננו".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אוקטובר 31, 2006 בשעה 8:30 am

    אוי, דיאנה… הרשימה שלך פתאום מעוררת געגוע…
    אגב, מצאתי בזמנו דרך להנציח אותה: היתה לי כלבה שקראתי לה דיאנה. כלבה מפוארת ואהובה, כמובן. אלא שהכלבה נעלמה יום אחד עם הרוח, ומי יודע אם לא שימשה כארוחה לפועלים זרים. מותה של אגדה:) כמו שנאמר:
    It's better to burn out than to fade away

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*