מדוע שתקו מפלגות המרכז והימין?
שני חברי כנסת דיברו ביום שישי האחרון באירוע הגאווה שהתקיים בירושלים: זהבה גלאון ממרצ ודב חנין מחד"ש. מרבית חברי הכנסת האחדים של מרצ היו נוכחים אף הם. שאר המפלגות נעדרו מהאירוע. אך לא רק מהאירוע נעדרו המפלגות: קולן של אף אחת מהמפלגות האחרות לא נשמע בשבועות האחרונים, גם לנוכח האלימות והאיומים באלימות שהושמעו כנגד המצעד.
אין זה אך מקרי שרק קולן של מפלגות אלה נשמע: רק המפלגות שמחויבות באופן עקבי לזכויות אדם ושוויון התגלו ככאלה שאפשר לסמוך עליהן באמת. אבירי זכויות האדם של מפלגת העבודה, נשים כמו שרת החינוך יולי תמיר או חברת הכנסת שלי יחימוביץ', נאלמו דום. הם לא יצאו בקול חד וברור כנגד דברי העלבון וההסתה שהושמעו כנגד הומואים ולסביות וגם לא הגיעו לאירוע. מתמיר אפשר היה לצפות שתיקח תפקיד מוביל במאבק בדברי השטנה וההסתה שהושמעו כנגד הקהילה, ומיחימוביץ' שתשמיע אף היא את קולה. הן לא עשו זאת, וגם לא טרחו להגיע לאירוע. מפלגות קדימה והליכוד לא סברו שעליהן לצאת בקול רם נגד האלימות וההסתה לה. גם מנהיגי המפלגות הדתיות תרמו בעצם להסתה לאלימות במה שאמרו – במקום להשתמש במעמדם כדי לדבר נגדה.
מה אפשר ללמוד מכל זה? במשך שנים מתנהל ויכוח בתוך הקהילה הגאה לגבי הקשר בין פוליטיקה של קהילת הלהט"ב [לסביות, הומואים, טרנסג'נדרס וביסקסואלים] לפוליטיקה כללית. האם אפשר וצריך לזהות בין המאבק של הגייז לשוויון למאבקים חברתיים אחרים? כיצד יש להתייחס לקבוצות שניסו להכניס לתוך תכני מצעד הגאווה מחאה כנגד הפרת זכויות אדם בשטחים הכבושים וכנגד המדיניות הכלכלית שפוגעת קשות באוכלוסיות עניות?
הטענה שנשמעה לאורך כל השנים הייתה שהקהילה הגאה מורכבת מאנשים שמזדהים עם מגוון עמדות פוליטיות, ואין לזהות אותה או את אירועיה עם קו פוליטי מסוים. שהדבר יפגע בה וכן ירחיק גייז שאינם מזדהים עם קו פוליטי שעשוי לקבל דומיננטיות. זיהוי של הקהילה עם פוליטיקה שמאלנית, הושמעה הטענה, תנכר את מי שאינו מזדהה עם קו זה.
אך אירועי הימים האחרונים הוכיחו שוב את מה שלמעשה ידוע כבר זמן רב: התמיכה העקבית היחידה שניתן לסמוך עליה, היא זו שבאה ממפלגות השמאל. למעשה, מאז עזבה יעל דיין את מפלגת העבודה והצטרפה למרצ, הרי שאפילו העבודה נטשה את המחויבות שלה לשוויון על רקע נטייה מינית, כפי שהוכיחה ההתנהגות המבישה שלה בנושא המצעד.
הלקח הנלמד מכך הוא לא רק שניתן לסמוך רק על הפוליטיקאים של השמאל ושעל כן – רצוי לגייז לתמוך בהם ולא באחרים, אלא שיש קשר עמוק בין עמדות בשאלות של הכיבוש ושל כלכלה וחברה ובין עמדות בנושאי הקהילה הגאה. רק מי שמחויב באמת ובאופן עמוק לשוויון ולכבוד של כל אדם באשר הוא אדם, ומכוח כך מתנגד לעוולות הכיבוש ולפגיעה במדינת הרווחה, מחויב במידה שווה לשוויון ולכבוד של להט"בים.
הפעילות והאירועים של הקהילה הגאה לא צריכים, כמובן, להיות שייכים לאף מפלגה, וצריך להזמין אליהם את כל המפלגות שאינן גזעניות. אבל העובדה היא שרק שתי מפלגות בחרו לבוא. ואף כי אל לאירועים אלה להיות מפלגתיים, הרי שצריך להפסיק מהחשש הזה ממתן אופי "פוליטי" לאירוע. חשש זה בא לידי ביטוי גם בתכנים שניתנו לאירועי הגאווה שהתקיימו בירושלים, שלא חרגו בעיקרם מעיסוק בזכויות הקהילה הגאה ובהשלכות של הניסיונות להשתיקה על הדמוקרטיה. רק מיעוט מהדוברים עמד על הקשר בין מה שקרה בירושלים ומה שקרה בבית חנון. את הבושה הצילה מדבקה ורודה שחילקה קואליציית הנשים לשלום, עליה כתוב "אין גאווה בהרג בעזה".
Crimes of War 2.0 מאת Roy Gutman, David Rieff, Anthony Dworkin (eds.)
Exploring Social Rights מאת Daphne Barak-Erez, Aeyal Gross (eds.)
Routledge International Encyclopedia of Queer Culture מאת David Gerstner, ed.
אי/שוויון מאת אורי רם וניצה ברקוביץ, עורכים
משפטים על אהבה מאת ארנה בן נפתלי וחנה נוה, עורכות
תגובות
הייתי שם, וגם אני התאכזבתי לראות את היעדר חברי הכנסת מהמפלגה *בה בחרתי*. אם כי היו שם חברי המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, שהוכיחו גם בפרשת ליברמן שלהם עוד יש מצפון.
אלו לא מילות הגנה על יחימוביץ' ותמיר אך אתה צריך לזכור שלפוליטיקאים חיישנים חזקים לרוח שנושבת מהציבור. הם לא מובילים אלא מובלים.
אם תמיר היתה מרגישה שהנושא מעניין את הבוחרים שלה, היא היתה שם. המספר המועט של המשתתפים בעצרת העצובה הוכיח שחושיה לא הטעו אותה. שעדיין זכויות אדם הן נושא לא חשוב עבור רוב הציבור, ובטח כשמדובר בזכויות הקהילה הגאה.
הפוליטיקאים צריכים לעשות חשבון נפש על היעדרותם, אבל כך גם הציבור כולו.
וכן – גם הארגונים שמייצגים מגזרים מוחלשים (כגון הגאים) צריכים לחשוב היטב מדוע הם סגורים בבועה ואינם מצליחים לפרוץ אותה ולהגיע אל לבבות הקהל הרחב במסר הפשוט כל כך – היום זה אנחנו מחר זה אתם.
אתה צודק. איפה שלי יחימוביץ, שאלתי את עצמי בעניין המצעד. היא כנראה היתה עסוקה עם א' של קצב. ומצד שני, זה לא רק ששלי ויולי לא הגיעו למצעד. מי לא הגיע קודם כל? הגייז עצמם. עשרה אחוז מהאוכלוסיה אמרנו? ממה שיצא מהמצעד זה לא נראה ככה. בכלל, כל המצעד הזה משאיר טעם של החמצה ענקית. מה שהיא אמור להיות מצעד בינלאומי – ולא נמנה כאן את הסיבות למה הוא לא יצא אל הפועל – הסתיים באופן עלוב, מביש, מבזה. לפני שמאשימים את שלי ויולי – ויש מה להאשים – נדמה לי שצריך להפנות אצבע לקהילה הגאה עצמה. גאה באמת? מישהו גאה שם? זה לא נראה ככה. אם לגייז לא אכפת, מה יגידו אזובי הכנסת?
מה עם "שינוי"?
ללא ספק מפלגת ימין, שללא ספק היתה מפגינה נוכחות ביום שישי האחרון, לו עדיין היתה קיימת.
אין לי ספק שתמיר ויחימוביץ תמכו במצעד ואף התבטאו כך. כוונתי היתה שברגע שהיה מסע הסתה כנגד הקהילה הן היו צריכות כפי שציינתי לקחת תפקיד מוביל ולצאת נגד הסתה זו ונגד הדברים שנאמרו על ידי החרדים. ביחוד משרת החינוך כשיש מסע הסתה כנגד ציבור שלם אני מצפה שתקח תפקיד מוביל, פרואקטיבי בנושא, יותר מתגובה זו או אחרת. לא שמעתי שהחכים של העבודה יצאו בקול חד וברור כנגד דברי העלבון וההסתה שהושמעו כנגד הומואים ולסביות וגם לא הגיעו לאירוע – לאור הנסיבות מן הראוי היה לעשות כן. אני מצטער אם הדבר לא הובן כראוי מנוסח דברי.
אבי – הרבה מ"הקהילה" לא הגיעו דווקא לאור שלא היה מצעד ולאור אי רצונם להשתתף באירוע המגודר. זו לא היתה בחירתי אבל צריך להבין את זה.
ובכל זאת:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3323950,00.html
שהשמאל בישראל קטן וחלש מדי בכדי שיהיה לו את הלוקסוס לנהל מלחמות בין "צודקים" (מרצ ושמאל לא ציוני) ובין "פרגמטים", כאשר אלה מוכיחים את אלה ושמים רגליים אלה לאלה. אלה ויכוחים שקיימים עוד מימי אורוול, והיה להם חלק לא קטן בעובדה שהפשיזם הצליח להשתלט על אירופה. יש לך ולתמיר אויבים משותפים, אז הגיע הזמן לשלב ידיים ולהיאבק בהם.
ראשית, ראה הבהרתי, אני מודע למה שיולי אמרה, ועדיין בעיני זה לא היה מספיק, כפי שמצוין במאמר. אשר לשותפות שאתה דורש של השמאל, בוודאי שאני בעד שותפות כזו (ובוודאי שהיתה לי עם אנשים מהעבודה כמו יולי תמיר בעצמה) – אבל כיום קשה לי לראות משהו בהתנהלות שלהם (בעזה, בלבנון, בכלכלה( שמזכיר שמאל, ולמעשה כיום כשהם שותפים לדברים הנוראיים שנעשים בעזה, שבהם צריך להלחם, כיצד אלחם בהם ביחד עם מי שיושב בממשלה שאחראית לדברים האלה????
לצערי אתה כל כך צודק. לא בשביל זה בחרתי את תמיר לכנסת.
You can say that again.
התמיכה של מרץ וחדש לא נובעת רק מהיותן מפלגות שמאל, אלא גם מהיותן המפלגות היחידות שלא זקוקות לחיבוקן של המפלגות החרדיות. עם כל הביקורת שהייתה לי על שינוי, העובדה שהיא השיגה בבחירות הקודמות 15 מנדטים מלמדת שיש ציבור גדול שהוא תומך זכויות אדם, אבל לא מרחיק שמאלה עד הדעות המדיניות של מרצ. הסיבה לכך היא, לדעתי, שרבים מן האנשים שהם תומכי זכויות אדם ורובם היו במקורם גם תומכי שלום, איבדו בשנים האחרונות את האמונה ברצונם של מרבית הפלסטינים בשלום, בצדק או שלא בצדק. בנוסף ניתן לצפות שגם מי שזכויות האדם לא נוגעות ללבו כשהן בעייתן של אחרים, ירצה לבחור במפלגה שמקדמת את הזכויות שלו, וזה לגיטימי בדמוקרטיה.
לכן אני חושב שדווקא צריך לייחל שוב למפלגת מרכז חילונית, כי אחרת הקולות של המאמינים בזכויות אדם ימשיכו ללכת למפלגות כמו העבודה, שמגדירות את עצמן "שמאל", אבל שיקולים של קואליציה עתידית עם החרדים כמתכון הכרחי לכיבוש השלטון דוחים אצלן ערכים אלה, גמלאים או סתם לזבל.
רועי
ומה בדיוק עשתה למען ה"קהילה" אותה מפלגת מרכז (לדעתי ימין) חילונית? הרי היתה קואליציה "חילונית" בלי ש"ס ששינוי היתה בה. האם בתקופת אותה קואליציה הונהגו נישואים אזרחים, ברית זוגיות, תחבורה ציבורית בשבת וכו'? למעשה ברית הזוגיות שהציעה שינוי היתה אמורה לא לכלול בני זוג מאותו מין! ההישגים העיקרים שהושגו כמו בתחום הירושה וכו' כפי שידוע לך היטב הושגו דרך בתי משפט בלבד שחייבו את המדינה לנהוג בשוויון.
נ.ב. למען הגילוי וכו', לאור תגובתי האחרונה, אני חושב שעלי לציין את העובדה שהופיעה בשולי המאמר במקום פרסומו המקורי בגוגיי, שהחתום מעלה חבר במפלגת מרצ
לא עשתה, ועל כך הייתה לי ביקורת (בעיקר על ברית הזוגיות כפי שציינת). התכוונתי לומר שמרצ, על העמדות המדיניות שלה, לא מספיק אטרקטיבית כדי לגרוף את רוב הקולות של הקהילה, וכשהעבודה לא ממלאת את החלל והקולות של מצביעים הומואים ולסביות לא באים לידי ביטוי ייצוגי בכנסת, הקהילה צריכה אחד משניים: או לשנות את מפלגת העבודה לפחות מן ההיבט של דת ומדינה וזכויות אדם, כך שתהפוך למפלגה סוציאל-דמוקרטית אמיתית (משימה די מורכבת לדעתי) או שתקום מפלגה נוספת על-בסיס הרעיון של שינוי – שתתמקד בחברה אזרחית ומלחמה בכפייה של החרדים, גם במחיר שהיסודות הערכיים שלה יהיו פחות עמוקים משל מרצ וחדש, ושתשים פחות דגש על הנושאים המדיניים. אחרת החרדים ימשיכו לבחור ש"ס ויהדות התורה, ואנחנו קדימה ועבודה.
פרסם תגובה