תמונות מחיי נישואים (בקנדה)? פרשנות ודעה בעקבות בג"צ

עכשיו גם הומו חייב להתחתן?


פסק הדין פורץ הדרך, שקובע כי יש לרשום בני-זוג מאותו מין, שנישאו בקנדה כנשואים, הרבה פחות מסובך מבחינה משפטית ממה שנראה לעין: בג"ץ כבר קבע בעבר כי על משרד הפנים לרשום נישואים שנערכו בחו"ל, מבלי להיכנס לשאלת תוקפם בארץ. אז דובר ביהודי ונוצרייה שנישאו בקפריסין, סוג של נישואים שלא יכול להיערך בישראל. פסק-הדין מהיום ממשיך את אותו הגיון: הרישום במרשם האוכלוסין צריך להיעשות על סמך תעודה מחו"ל בלי קשר לשאלה, האם קיימים ומוכרים נישואים מסוג זה בישראל.

ההבחנה בין שאלת הרישום לשאלת ההכרה נראית כתעלומה לרוב הציבור, ובצדק. ישראלים שנישאו בקפריסין נרשמים כנשואים, ובחיי היום-יום מוכרים למעשה כנשואים. העובדה שמשפטית הנישואים שלהם לא הוכרו, אלא רק נרשמו, לא מטרידה אותם. הבחנה משפטית זו אפשרה לאורך כל השנים להימנע מהכרעה בשאלות נפיצות של דת ומדינה לגבי תוקף נישואים אזרחיים שנערכו בחו"ל. נשמע פיקציה? אפשר לומר שיש כאן משום פיקציה מסוימת, אך כזו שיוצרת פיתרון מעשי.

כדי להבין שהרישום אינו בעצם הכרה בנישואים, די לפתוח את תעודת הזהות: בתחתית התעודה כתוב שפרטי הרישום הם ראיה לכאורה לנכונותם, אולם אמירה זו אינה חלה על רישום המצב האישי. פורמאלית, הרישום הוא בעל משמעות סטטיסטית בלבד. אך לכך מתווספות משמעויות סמליות ומעשיות, שכן, כפי שציין השופט רובינשטיין בדעת המיעוט שלו, כשבני-זוג מציגים תעודה ישראלית בה הם רשומים כנשואים, האדם מן היישוב לא מבחין בין רישום והכרה.

פסק-הדין פותח את הדלת בפני בני-זוג מאותו מין להינשא בקנדה ולהירשם בישראל כנשואים, בדיוק כפי שבני-זוג ממין שונה, שאינם יכולים או אינם רוצים להינשא בנישואים דתיים, נוסעים לקפריסין (נישואים לבני-זוג מאותו מין קיימים גם בהולנד, בלגיה, ספרד, מסצ'וסטס ובקרוב בדרום-אפריקה, אך חלק ממדינות אלו מאפשר רק לאזרח או תושב שלהן להינשא, בעוד שבקנדה הנישואין פתוחים לכל אדם).

כבר כיום נהנים בני-זוג מאותו מין ממגוון זכויות המתקרבות לאלו של נשואים, בעיקר הודות להרחבה בפועל של "הידועים בציבור". מהי אם כן המשמעות המעשית של הפסיקה? האם באמת מדובר רק בשאלה של סמל, כפי שמציין השופט רובינשטיין? נדמה לי שלא. כיום בני-זוג מאותו מין, אשר רוצים ליהנות מזכויות, צריכים להוכיח בכל פעם מחדש את זוגיותם, על-ידי מתן תצהיר או בדרך אחרת. מכשול זה מטיל נטל, שאותו הרישום בתעודת הזהות יכול להסיר. עם זאת, עלולה עכשיו להיווצר אפליה בין מי שיכול להרשות לעצמו מבחינה כלכלית להינשא בקנדה ובין אחרים (ואולי לא במקרה כל הזוגות העותרים היו של גברים, ולא כללו זוגות נשים שבממוצע משתכרות פחות).

האם ייתכן כי לאור העובדה שמדובר ברישום בלבד, כאשר ינסו בני-זוג שנישאו בקנדה לממש בפועל את זכויותיהם – ייאמר להם שבהיעדר הכרה, הרישום אינו מקנה זכויות? סכנה זו קיימת, אבל במקרה זה ניתן יהיה לטעון לאפליה אל מול זוגות שנישאו בקפריסין, בהנחה שאלה נהנים בפועל מזכויות זהות לשל נשואים.

אבל תהיות נוספות עולות מן המאבק: האם בכך שבני-זוג מאותו מין מצטרפים למעגל המתחתנים, הם אינם משתתפים במסר לפיו מי שאינו נשוי – לא מימש את מה שנחשב בחברה ל"הגשמה האולטימטיבית" של אדם בחייו האישיים? זהו מסר בעל השלכות שליליות לגבי מי שאינו מעוניין או לא יכול להינשא, בלי קשר לנטייתו המינית. האם הכניסה למוסד הנישואים לא "תנרמל" את ההומואים והלסביות אל תוך התבנית? האם שאיפתם אכן צריכה להיות כניסה למסגרת שבנויה על התבנית של הזוגיות הממוסדת, זו שמסומנת כסוג העילי ביותר של יחסים, או שמא דחיית הרעיון שיש תבנית אחת של יחסים – שהיא ה"נורמלית" והנשגבת ביותר – בצורה שמפלה את כל מי שלא חי במסגרת כזו, דוגמת יחידים או מסגרות משפחתיות של יותר משני אנשים? האם המאבק חייב להיות דווקא לנתק את הקשר בין זכויות ובין נישואים? יתרה מכך, בעצם הפניה למדינה ובבקשה ממנה להכיר בזוגיות שלנו – האם אין אנו בעצם אלה שמכירים בכוחה של המדינה לקבוע האם הזוגיות שלנו תקפה או לא?

מנגד, כיום עדיין מקושרות זכויות רבות למוסד הנישואים, ואי-אפשר להתעלם מהחשיבות המעשית שיש להן בחיי היום-יום. כמו כן, ישנה משמעות סמלית להכרה בערך השווה של יחסי בני-זוג מאותו מין. את פסק הדין של היום יש לבחון לאור הדילמות הללו. האם תוצאתו תהיה יצירת סטאטוס עילי של הומואים ולסביות שנישאים בקנדה ובכך מצטרפים להטרוסקסואלים בקידוש ה"נורמאליות" – או שמא נשכיל לזכור שישנן צורות רבות של חיים ויחסים, ואף אחת מהן אינה נעלית על האחרת?

 

 פורסם ב YNET וגם ב GoGay

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום נובמבר 22, 2006 בשעה 1:23 pm

    לצערי הדיווח בכלי התקשורת שיתף פעולה עם התעמולה הדתית לפיה בג"צ "כפה" ערכים מסוימים על הציבור או סלל "כביש עוקף כנסת", וחשוב להזכיר את האמת הפשוטה, לפיה ישראל מחויבת להכיר בנישואין שנערכו במדינות אחרות כל עוד היא חתומה על אמנות מסוימות. סוג של עסקת חבילה. כמובן שהרווחנו בהחלט גם הישג לזכויות האדם במדינה הזו, ככה זה כשרוצים (לפחות למראית עין) להיות חלק מהעולם המערבי המתוקן, לפעמים צריך להיחשף לערכיו השערורייתיים.

    בנוגע לתהיה שהעלית, אני לא בטוחה שכל הומוסקסואל חייב לייצג מרד גורף בכל המוסכמות והמבנים החברתיים, ולגיטימית ומובנת בעיני השאיפה להיחשב ל"נורמלי", כשמתוך עמדה זו אפשר לנהל את המאבקים שבהם בוחרים. (ואת זה אני אומרת כסטרייטית שיכולה להינשא ולא עושה זאת מטעמים עקרוניים). אני לא חושבת שהוגן להטיל את האחריות לשינויים חברתיים על הומוסקסואלים רק בשל נטייתם המינית (ועוד כשמדובר בקבוצה שכוחה הפוליטי מוגבל), ואני גם לא בטוחה שאפשר וכדאי להגדיר נטייה מינית כאידיאולוגיה / סגנון חיים / בחירה פוליטית.

    מזכיר לי גם משהו שכתב פעם גל אוחובסקי כשהיתה כאן תערוכה של קית' הרינג, והיו מי שטענו שהוא לא מספיק עמוק ומעניין ביחס למייפלתורפ בגלל השמחה והצבעוניות שבציוריו. ואוחובסקי כתב שנחמד מאוד שאנחנו מצפים שהומואים יהיו תמיד מיוסרים ואפלים ויספקו את ציפיותינו האינטלקטואליות, אבל גם מותר להם להיות זוג פקידים שגר בבת-ים ורואה דודו טופז. (זה מהזיכרון, זה היה לפני המון שנים). נכון מאוד. מותר להומואים לשאוף לאושר הכי בורגני, פרוורי ולא-מתוחכם, כולל הפקת אירוע חתונה מיותר ומשמים כמקובל בעדות ישראל.

  •   ביום נובמבר 22, 2006 בשעה 3:12 pm

    אם הבנתי את הטיעון נכון אז הדגש המשפטי הוא על ה"חובה לרשום נישואין שנרשמו במדינה זרה", זאת אומרת שגם נישואין מרובי משתתפים שחוקיים בארצות אחרות יכולים להירשם (עד 4 נשים בארצות איסלמיות)

  •   ביום נובמבר 22, 2006 בשעה 4:14 pm

    לגבי נישואין מרובי משתתפים, המדינה יכולה לטעון שהרישום נוגד את "תקנת הציבור". במקרה זה היא לא עשתה זאת, ואף במפורש, מציין ברק בפסק הדין, כאשר בדיון נציגי המדינה נשאלו אם הטיעון שלהם הוא שהרישום נוגד את תקנת הציבור הם אמרו שלא, ושלא מסיבה זו הם מסרבים. כלומר המדינה, כמה אירוני לומר זאת, ניסתה לרקוד על שתי החתונות: לא לומר משהו ערכי נגד הנישואין האלו, רק לומר שהם בתבנית משפטית שלא מוכרת בישראל. ואת זה ברק דחה, ובצדק, מהסיבה שפשוט אין טיעון כזה במשפט שלנו, והרישום לא נעשה לפי תבנית מוכרת או לא מוכרת, ואם המדינה לא טוענת את חריג תקנת הציבור, אז לא ברור מה היא טוענת, פרט לכך שהיא רוצה שפקיד המרשם יבדוק את תוקף הנישואין ויביע עמדה בנושא, שזה בדיוק מה שנקבע בעבר שאסור לו לעשות.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 9:00 am

    של המטבע – אכיפת החוק כלפי פלסטינים.

    נשאלת השאלה האובייקטיבית, מי לאורך השנים רצח יותר במי – המתנחלים בפלסטינים, או הפלסטינים במתנחלים?

    בהנחה ששנינו לא חולקים על אמינות נתוני 'בצלם' – הרי שהתשובה ברורה.

    לכן, אני מוצא את המאמר שלך שמדבר כל הזמן על "אכיפת החוק בשטחים" ואפילו לא אומר את המלה 'מתנחלים', אבל ברור לגמרי שהוא מתייחס אך ורק למתנחלים כאל עבריינים ומתעלם לחלוטין מהעבריינות הפלסטינית, אלימה ולא אלימה, בשטחי C, B או A, אני מוצא את המאמר הזה צבוע משהו, סטנדטרים-כפולים, וקריאה למעשה לאכיפת חוק בררנית נגד מתנחלים בלבד.

    למיטב ידיעתי הדלה במשפט בינ"ל, בשום מקום לא נכתב שאזרחים 'מוגנים' פטורים מענישה על התנהגות עבריינית יותר מאזרחים לא-מוגנים, אבל לד"ר גרוס הפתרונים, כנראה.

    אתה מציג סטט' של סגירת תיקים, אבל בלי נתונים השוואתיים אין להן שום ערך – למשל, מבין מספר התקיפות האלימות של פלסטינים את המתנחלים, מהו אחוז התקיפות שבגינן נפתח בכלל תיק? איזה אחוז מבין תיקי יידויי אבנים נסגרים? ולגבי עבירות רכוש? בלי נתונים השוואתיים מדובר בדמגוגיה לשמה, ויתר על כן, אני חושד שהנתונים ההשוואתיים יראו דווקא ההפך – שבגלל החשש הבטחוני משטת ישראל מעולם לא תעלה בדעתה לעצור עבריין רכוש מכפר פלסטיני, בעוד שלכל ההתנחלויות היא נכנסת בלי בעיה (וליצהר, עם בעיה, אבל נכנסת).

    אני לא יכול לומר שאני מאוכזב מהגישה שלך, אבל אני חושב שהיא מוטעית מאוד ברמה העובדתית (עד דיון ערכי-פוליטי אין טעם לדבר).

  •   ביום מרץ 19, 2007 בשעה 10:49 pm

    לגבי זה שאין נשים בעתירה (מאחר ובממוצע משתכרות פחות) – אני נאלץ לחלוק עליך. נשים אולי בממוצע אכן משתכרות פחות מגברים, אולם אני מרשה לעצמי להניח שיש לא מעט זוגות נשים שיכולות לממן כרטיס טיסה וכן הוצאות הכרוכות בהוצאת רשיון נישואין. זה שיש חמישה זוגות עותרים גברים לא באמת אומר משהו.

    ובכל זאת, גם אם יכולה להווצר אפליה בין מי שיכול להרשות לעצמו מבחינה כלכלית להינשא בחו"ל ובין אלו שלא – אז מה הפתרון שלך? לא לאפשר נישואין כיון שיש אנשים שאין להם כסף? הרי זה אבסורד. באותה מידה אתה יכול להיות בעד מניעה של זכויות נוספות, כגון הענקת משכנתא לבני זוג, כיון שיש זוגות שאין להם כסף לרכוש דירה. אז מה, לא נעניק משכנתא לאף אחד??

  •   ביום מרץ 20, 2007 בשעה 12:34 am

    1. להצביע על משהו ועל הפליה, לחשוב על זה בצורה ביקורתית, זה לא בהכרח פרוגרמה א' או ב'. צריך ללמוד להבחין בין ביקורת ובין פרוגרמות.
    2. ובכל זאת אם כבר שאלת לעניין הנישואין והמשכנתא הפתרון שלי אני חושב הוא לנתק את הקשר בין זכויות ובין מוסד הנישואין ואם אפשר בין זכויות ובין זוגיות

  •   ביום מרץ 22, 2007 בשעה 1:51 am

    תשובתך איננה לעניין.
    אין זה משנה כלל ועיקר האם משכנתא מנותקת מזוגיות או לא. עדיין מה שאתה אומר הוא שאין לתת לאנשים זכויות מסוימות (במקרה זה – זכות להנשא) כיון שמי שאינם אמידים לא יוכלו להנות מהזכות, והדבר ייצור הפליה.
    לגבי דוגמת המשכנתא, שאני חושב שמשרתת אותי נאמנה לצורך הביקורת העניינית שלי לדבריך, הרי שגם אם משכנתא הייתה זכות אשר מנותקת מזוגיות, והייתה ניתנת ליחידים, היה ניתן לומר שאין להעניק זכות כזו מאחר וישנם בעולם אנשים שאינם יכולים לרכוש דירה.
    כפי שאמרתי, הרעיון למנוע מאנשים שרוצים לרכוש דירה זכות לקבלת משכנתא מהסיבה שישנם אנשים שלא יכולים לרכוש דירה הוא אוילי ביותר.
    ואם לא הייתי ברור מספיק, הרי דוגמא נוספת: שכר הלימוד באוניברסיטאות הוא 9000 שקלים. יש אנשים שלא יכולים לשלם סכום זה ולכן הם יוָתרו ללא השכלה אקדמית. האם זו סיבה להפסיק את הסבסוד הממשלתי ללימודים באוניברסיטאות?
    באותה מידה, אם אני רוצה להנשא בחו"ל ויש לי כסף לכרטיס טיסה, עצם זה שישנם אנשים שלא יכולים לטוס לחו"ל לא צריך להיות מענייני, ובטח ובטח שלא צריך להיות גורם לשלילת הזכות הזו ממני.

  •   ביום מרץ 22, 2007 בשעה 9:12 am

    תקרא שוב את תשובתי ביחוד סעיף א. להצביע על האפליה הזו זה לא אומר שבגללה לא צריך לרשום את נישואי קנדה, אבל זה גורם לנו לחשוב על הבעייתיות בהסדרים הקיימים בנושא נישואין ומה המחיר שלהם – לצד הרווח אם קיים.
    דוגמת שכר הלימוד היא דוגמא מעניינת שכן ברור שאנו צריכים לחשוב היטב כיצד שכר לימוד מדיר אנשים מהלימודים ומה עלינו לעשות בנושא לגבי המערכת האקדמית והאם צריך לארגן אותה אחרת.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*