המשתה – אייל גרוס

בהמשך לדיון על נישואי טורונטו ולהתייחסות של אורי ושל יהונתן. אני חייב להגיד שאני לא מסכים עם שניהם.  נישואין הוא מוסד חברתי-משפטי שהמדינה/חברה יצרה. היא קבעה איך להסדיר ולפתוח אותו. הוא לא קיים כדבר קדם חברתי-מדינתי-משפטי. (זה שיש נישואין דתיים זה יפה מאוד אבל אנו מדברים על הנישואין כדבר שהמדינה מעניקה ורושמת. אצלנו כידוע הכל מעורבב זה בזה וזה חלק מהבעיה). כמוסד אזרחי חילוני של המדינה (אפילו אם יש לו שורשים דתיים) חובה על המדינה לפתוח אותו בצורה שווה. מה זה בצורה שווה זו שאלה קשה, אבל בוודאי שאין הצדקה להפליה בין שניים מאותו מין לעומת שניים ממין שונה, ביחוד לאור העובדה שלנישואין משמעות סימלית ומאטריאלית רבה. עם זאת, אני חושב שדווקא בשל כך זהו מוסד מפלה מעצם קיומו, שכן הוא משדר מסר של נחיתות למי שלא משתתף בו. דווקא בגלל המטען הרב שבא עם המילה נישואין אז כמוסד חברתי המסר הוא: אם לא השתתפת בו לא הגשמת את חייך האישים. ועל כן המוסד הזה הן ברמה הסמלית והן המאטריאלית מפלה את מי שלא רוצה או לא יכול להנשא, יחידים, ותאים משפחתיים של יותר משני אנשים.

כפי שכתבתי אני לא מקבל את הטענה לפיה "מי שרוצה – שינשא, מי שלא – שלא ינשא". בגלל המשקל הרב שמוסד הנישואין מקבל, כאמור, אז זו לא בחירה חופשית. מרגע שהוא קיים הוא משדר מסר שכל אחד צריך להתחתן אחרת הוא כשלון בחייו האישיים. עכשיו המסר הזה ישודר גם לגבי הומואים ולסביות שלא מתחתנים.

פסק הדין הוא חשוב כי הוא מגדיל את השוויון בנגישות לזכויות שעדיין תלויות בנישואין וכל פסק דין אחר היה משדר מסר של נחיתות כלפי הזוגיות של שניים מאותו מין. מצד שני באמת נשאלת השאלה מהו שוויון אמיתי בהקשר זה, ואיך לא מפלים אנשים שרוצים לחיות בשלישיה? (ואני לא מדבר על ביגמיה שידוע שהיא חלק מהכפפת נשים אבל מה עם שלושה גברים או נשים מאותו מין למשל? או שתי נשים וגבר?). השאלה איך מבטיחים שוויון לכל צורות היחסים היא מורכבת. הדרך לכך טמונה לדעתי בניתוק מירבי של הקשר בין זכויות ובין נישואין ואולי בכלל ביטול הנישואין כמוסד מדינתי (כמובן שהוא יכול להשאר כמוסד דתי או פרטי). במקום זאת כל אדם יציין למי הוא רוצה להעביר את הפנסיה או כרטיס הטיסה או כל זכות שלו, וזה לאו דווקא חייב להיות מי שהוא נשוי לו.

אשר לרעיון שהמחוקק צריך לטפל בנושא – מחשבה של אורי ותקווה של יהונתן –  נו באמת. את מה בדיוק הסדיר המחוקק בתחומים האלה? את כל ההסדרים המעשיים מאז פונק-שלזינגר (פסק הדין על רישום נישואי קפריסין לפני למעלה מארבעים שנה) פתר בית המשפט בדרכים מעשיות כמו שהוא עושה עכשיו. כמו כן ביחוד כשזה מגיע לנושא של קבוצות מיעוטים מופלות זה תפקיד מובהק של בית משפט להתערב, ובתיאוריה של ביקורת שיפוטית זה המקום הכי מוצדק להתערבות שיפוטית, כי הרי המחוקק מייצג את הרוב שלא מעניין אותו יותר מדי לסייע לקבוצות האלה, ואף להפך. על כן אם יש הצדקה להתערבות שיפוטית, היא בדיוק במקום בו מדובר בקבוצות שהכוח הפוליטי שלהם חלש יחסית.

אורי סובר שנישואין של גבר ואישה זה מוסד משפחי תקין ומקובל מדורי דורות ולכן לא צריך להכיר בבני זוג מאותו מין. אז ראשית כל, גם עבדות היתה מוסד מדורי דורות, וגם ניצול נשים וילדים. אז לא נשנה אותם?  ושנית, זה גם לא נכון היסטורית. יש בהיסטוריה גם נישואין של בני זוג מאותו מין שהוכרו בחברות ותרבויות רבות ושונות. כפי שכתבתי הנסיון שלנו להבין את כל ההיסטוריה דרך התפיסות המודרניות של מיניות ומשפחה הוא מוטעה, ויש מחקרים היסטורים רבים מספור שמראים זאת.