אין דין

כך מתגלגל לו סיפור ברשת ומגיע עד לכאן: במאבד תמלילים מובא בזעזוע, בעקבות לינק שפורסם בהעוקץ לידיעה באתר של ה ISM , סיפורה של עובדת זכויות אדם שבדית שהותקפה בחברון על ידי מתנחלים, כאשר הצבא עומד מנגד, והחקירה נסגרת במהרה.

הסיפור הזה אכן מזעזע, אבל הוא חלק מסיפור מוכר, שברוב המקרים הקורבנות שלו הם פלסטינים. מאז דו"ח קרפ בשנת 1982 התפרסמו דוחו"ת רבים, ממשלתיים ולא-ממשלתים שדיברו על אי-אכיפת החוק כלפי מתנחלים המתנהלים באלימות – כלפי פלסטינים. האחרון שבהם הוא "מראית חוק" , דו"ח שפורסם לאחרונה על-ידי עמותת יש דין. מהדו"ח עולה כי הבעיה באכיפת החוק על מתנחלים שמתקיפים פלסטינים (ומתברר עתה שגם אנשים מתנועת הסולידריות הבינלאומית) היא בעצם בשלושה מעגלים: הראשון, אי מניעת עבירות המתבצעות בנוכחות חיילי צה"ל. השני, קשיים פיזיים ובירוקראטים בהגשת תלונות. השלישי, כשלון בחקירת עבירות. הכשלון מתבטא בכך שתיקים נסגרים אחר הגשת תלונה לפני ביצוע חקירה, עדים מרכזיים לא נחקרים, טענות אליבי לא נבדקות לפני שהתיק נסגר, תיקים נסגרים "מחוסר ראיות" כאשר יש ראיות, תיקים נסגרים מ"חוסר אשמה" בצורה לא משכנעת. 79% מתיקי התקיפה נסגרו בלי כתב אישום  ו 100% מתיקי הרכוש. 5% מהתלונות אבדו וכלל לא נחקרו. המצב בחברון גרוע במיוחד. האגודה לזכויות האזרח פנתה כמה וכמה פעמים ליועץ המשפטי לממשלה ולגורמים אחרים בנושא המצב הקשה של התנכלויות מתנחלים לפלסטינים בחברון: התקפות אלימות של מתנחלים כנגד פלסטינים נמשכות שם כעניין שבשגרה, וזאת לנגד עיני חיילי ושוטרים, שעומדים מנגד.

בכנס של העמותה למשפט ציבורי שהתקיים בסוף השבוע, במושב של שאלות ותשובות עם היועץ המשפטי לממשלה, שעומד בראש מערכת אכיפת החוק, פניתי אליו בשאלה לגבי נתונים אלו, תוך שאני שואל כיצד ניתן לדבר על אכיפת החוק, כאשר מאז 1982 ואילך יש דוח"ות רבים בנושא, והבאתי את הנתונים המובאים לעיל. יו"ר המושב התערב ושאל אם בדו"ח יש נתונים השוואתים לגבי חקירות של עבירות בישראל, וציינתי בפניו שאף שאיני בטוח שיש שם נתונים כאלו, הרי שאני יכול לנחש שהמצב אינו כזה בו 100% מתיקי הרכוש ו 79% מתיקי התקיפה בישראל נסגרים בלי כתב אישום… ושבכל מקרה הדו"ח מתעד ומפרט מקרים ספציפים.

ומה היתה תגובת היועץ? מני מזוז ענה לי – "בתשובה לשאלה" כפי שזה תואר הבוקר בקצרה ב"הארץ" –  באלו המלים (ותודה ליובל יועז מ"הארץ" שמסר לי את התמליל המלא כפי שהקליט אותו):

"אני לא יודע אם אפתיע אותך אבל אני מסכים איתך שמצב אכיפת החוק בשטחים לא רק שאינו משביע רצון אלא שהוא ברמה מאוד ירודה. כפי שאתה גם יודע, זאת מציאות שמלווה אותנו בערך מתחילת ההתיישבות בשטחים ועד לימינו אלה, פושטת ולובשת צורה אבל לדעתי לא היתה אף תקופה שבה המצב היה משביע רצון. יש לכך הסברים שונים: החל מקשיים אובייקטיביים שנובעים מסביבה לא אזרחית, מציאות ביטחונית, היעדר שיתוף פעולה כולל של התושבים הנפגעים, לא כל שכן של התושבים החשודים, וגם, לא צריך לעשות הנחה, מדינת ישראל לא משקיעה מספיק משאבים בנושא הזה. לידך יושבים כמה מאנשי מחלקת הבג"צים שעוסקים בזה יום יום באופן די מתסכל. אנחנו מקיימים ישיבות עם צמרת המשטרה וצמרת הצבא והדרג הפוליטי ומעלים את הנושאים כמעט בכל הזדמנות. יש הישגים קטנים ויש היעדר הישגים יותר גדולים לצערי. עסקנו בנושא מסיק הזיתים באופן מאוד אינטנסיבי וזה הגיע לבג"ץ וניתן פסק דין, והשנה שמחנו כולנו לראות שהדברים עברו בשקט ובאופן טוב יחסית. אני לא רוצה להיות אופטימי ולומר שבשנה הבאה הדברים יהיו אותו דבר אבל זה סוג של מלאכה סיזיפית. אני שותף לדעתך בשורה התחתונה שהמצב לגמרי לא משביע רצון. לנו כמערכת אכיפה אנחנו פועלים מרחוק שם, זה עניין של הצבא קודם כל, ולצבא יש סדרי עדיפויות ומשימות שהוא רואה אותן בדרך כלל כיותר דחופות מאשר להקצות כוחות, ולמשטרה יש בעיות שם, ויש מגוון שלם של בעיות. אני בהחלט שותף לדעתך שהמצב לחלוטין לא משביע רצון".

 

מה קיבלתי אם כן? תשובה של ראש מערכת אכיפת החוק שהוא שותף לתסכול שלי שהחוק לא נאכף! ואני לתומי חשבתי שזה התפקיד שלו לוודא שהחוק ייאכף ולעמוד על הרגלים האחוריות ולדפוק על השולחן כל יום אם החוק לא נאכף. תשובה כנה אולי – אך מתסכלת ביותר ולא מספקת.


על הצורך בפעולה דחופה בנושא עמדה השופטת בייניש, היום נשיאת בית המשפט העליון, בפסק הדין הידוע כ"בג"צ המסיק":

"ואולם, על אף ההתייחסות החוזרת ונשנית בדו"ח [ועדת שמגר] ובהזדמנויות נוספות אחרות לבעיות הקשורות באכיפת החוק באזור, ועל אף הצעדים שננקטו בתחום זה בעבר, עולה מתוך העתירה אוזלת ידם של המשיבים באכיפת החוק כנגד אלה המפרים אותו ופוגעים בגופם של החקלאים הפלסטינים וברכושם. ביטחונם הפיזי של החקלאים הפלסטינים נתון בסכנה של ממש בעת שהם יוצאים לעבוד את אדמתם וזאת בשל מעשי אלימות קשים מצד מתיישבים ישראלים. גם רכושם של החקלאים הפלסטינים הינו הפקר כאשר לאחר יום העבודה, בחסות החשיכה, חוזרים פורעי החוק לאדמות החקלאיות על מנת לכרות עצים ולחבל בכלים חקלאיים… באשר לליקויים בנושא אכיפת החוק בשטחים הרי שהטיפול בטענות אלה מסור בידי המשיבים והסוגיה כולה מונחת על שולחנם של מקבלי ההחלטות הבכירים ביותר במדינת ישראל. חזקה על גורמים אלה כי ישכילו להתמודד עם הטענות שהעלו העותרים וכי יעשו כן במהירות וביעילות הנדרשים מטיבה, מאופייה ומחשיבותה של אכיפת החוק."

.

אבל את אי-אכיפת החוק, ואת העובדה שהדברים טרם תוקנו למרות שמתריעים עליהם כבר מאז 1982, אי אפשר לדעתי להבין ככשל מקרי: מדובר בחלק מתמונה גדולה יותר של הפקרת הפלסטינים לגורלם, בלי הגנה מדינתית. הנישול והפגיעה המתמשכת בהם על ידי צה"ל תוך הפרת העקרונות המגנים של המשפט הבינלאומי משתלב בפגיעה בהם על ידי המתנחלים, פגיעה שעוברת בלי תגובה הולמת של רשויות אכיפת החוק. התוצאה, בהשאלה ממונחיו הפילוסוף האיטלקי ג'ורגיו אגמבן, היא הפקרה של הפלסטינים לכוח לא מרוסן. וזהו אחד הסיפורים המרכזיים של הכיבוש.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 9:02 am

    של המטבע – אכיפת החוק כלפי פלסטינים.

    נשאלת השאלה האובייקטיבית, מי לאורך השנים רצח יותר במי – המתנחלים בפלסטינים, או הפלסטינים במתנחלים?

    בהנחה ששנינו לא חולקים על אמינות נתוני 'בצלם' – הרי שהתשובה ברורה.

    לכן, אני מוצא את המאמר שלך שמדבר כל הזמן על "אכיפת החוק בשטחים" ואפילו לא אומר את המלה 'מתנחלים', אבל ברור לגמרי שהוא מתייחס אך ורק למתנחלים כאל עבריינים ומתעלם לחלוטין מהעבריינות הפלסטינית, אלימה ולא אלימה, בשטחי C, B או A, אני מוצא את המאמר הזה צבוע משהו, סטנדטרים-כפולים, וקריאה למעשה לאכיפת חוק בררנית נגד מתנחלים בלבד.

    למיטב ידיעתי הדלה במשפט בינ"ל, בשום מקום לא נכתב שאזרחים 'מוגנים' פטורים מענישה על התנהגות עבריינית יותר מאזרחים לא-מוגנים, אבל לד"ר גרוס הפתרונים, כנראה.

    אתה מציג סטט' של סגירת תיקים, אבל בלי נתונים השוואתיים אין להן שום ערך – למשל, מבין מספר התקיפות האלימות של פלסטינים את המתנחלים, מהו אחוז התקיפות שבגינן נפתח בכלל תיק? איזה אחוז מבין תיקי יידויי אבנים נסגרים? ולגבי עבירות רכוש? בלי נתונים השוואתיים מדובר בדמגוגיה לשמה, ויתר על כן, אני חושד שהנתונים ההשוואתיים יראו דווקא ההפך – שבגלל החשש הבטחוני משטת ישראל מעולם לא תעלה בדעתה לעצור עבריין רכוש מכפר פלסטיני, בעוד שלכל ההתנחלויות היא נכנסת בלי בעיה (וליצהר, עם בעיה, אבל נכנסת).

    אפשר היה לתקוף את המצב המשפטי האבסורדי בו פלסטינים משטחי A ו-B זוכים למעשה לחסינות מפני העמדה לדין בשל הסכמי אוסלו באופן גורף.

    אני לא יכול לומר שאני מאוכזב מהגישה שלך, אבל אני חושב שהיא מוטעית מאוד ברמה העובדתית (עד דיון ערכי-פוליטי אין טעם לדבר).

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 9:38 am

    הפלשתינאים אכן זוכים לחסינות מפני העמדה לדין, ונדיר שהם מובאים לבית המשפט כנדרש. ברוב המקרים הוצאות להורג ללא משפט (חיסול ממוקד בשוודית) הן הכלי המקובל, זה בהנחה שהפושעים שרדו את ההפצצות האוויריות, הטנקים, הדחפורים, הרעב ומניעת הטיפול הרפואי.
    אכן, מי יתן שכל אדם ולא משנה מאיזה צד יובא לדין ויישפט על מעשיו ע"י שופט (בניגוד לגנרל, שר ביטחון וחייל במחסום).

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 9:51 am

    באזור יהודה ושומרון בו נמצאים המתנחלים ועליו מדבר פרופ' גרוס, אין בכלל סיכולים ממוקדים, כי לצבא ישנה נגישות ברמה כלשהי למרכזי כל הערים.

    אבל מיותר לציין שהנגישות הזו מיושמת אך ורק לשם מעצר רבי-מחבלים, גם אם המשטרה תדע על גנב מכוניות מדופלם בכסבה של שכם, הוא לעולם לא ייצער, בניגוד למתנחל מקרית-ארבע, שלמשטרה אין שום בעיה להגיע אליו כי יש לה תחנה.

    למעשה, כבר כמה שנים שבגזרת איו"ש כלל לא פועלים טנקים וגם הפצצות (מאז הפצצות הנדל"ן המצחיקות של אהוד ברק מ-2001) לא זכורות לי.

    אבל אל תתני לעובדות לבלבל אותך.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 10:34 am

    אכן מזוז משיב כאילו הוא עיתונאי המבקר בישראל ומעריך את המצב עבורך כלא משביע רצון, ולא כמי שיש לו סמכות לעשות משהו.
    אבל, וזה אבל עצום לדעתי, בוא לא נתמם, מזוז פשוט לא זילזל באינטליגנציה שלך ולא הנפיק לך את הכיבוס השגרתי והמכחיש. למעשה הוא מביע מעין מצוקה ואולי מבקש ממך, מאתנו, לחזק את מעמדו מול רשויות אחרות שהוא מציין, כולל אפילו מול חלק מאזרחי ישראל שהוא מרגיש שאינו מסוגל להתגבר עליהם מטעמים שונים .
    הרי בקלות יכולת לקבל את התגובה המודפסת שיושבת אצל כל פקיד בכיר בישראל, שהפניה נתקבלה, נבדקת, אין בה ממש, להיפך המצב השתפר להפליא, על החתום…בלה בלה.
    –בתור עורכת כאילו, הייתי מותירה את הפוסט שלך כפי שהוא ורק משנה את הכותרת למשהו כמו \,היועמש לממשלת ישראל מבקש עזרה מן הציבור
    באכיפת חוקי מדינת ישראל על צה\,ל, המתנחלים והחונטות הנלוות. עצומה בתחתית העמוד..נא לחתום ולהחזיר
    זה אופנתי היום אגב.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 12:00 pm

    נניח ואתה צודק. אפילו נניח לצורך הדיון שאתה מאד צודק. בלי להיכנס לימין, שמאל וכל הפוליטיקה הארורה הזו.

    אבל ….

    לאור העובדה שהפלישטים הם למעשה ובפועל אזרחי מדינה זרה (כן, כן… אני מכיר את הנושא המשפטי של הריבונות). אז בעצם באופן הפשוט ביותר אתה עוסק בסוגיות של מלחמה בין שתי אומות ומעשי מלחמה היו מאז ומעולם דבר מתועב שברור שיהיו בו מעשי איוולת וגועל נפש. ולעולם לא ניתן לנהל מלחמה "נקיה". מלחמה זה מצב בו יוצאת אומה אחת להרוג את אזרחי האומה שמנגד. בלי שום קישוטים מסביב. מבחינת השכם להורגך.

    אבל אני? אני אזרח של מדינתי. גר בתוך גבולות שאינם שנויים במחלוקת על ידי רובו של העם. אני משלם את מיסי ואת חובותי למדינה ואפילו מעבר לכך.

    ובתמורה?

    המדינה שלי על ידי נציגי השלטון שלה על כל זרועותיו השונות מוצאות כל דרך אפשרית למרר את חיי ולהמאיס על עצמי את עצם קיומי.

    מה לך נחפז כל כך לטפל בבעיות עם זר? את בעיות התעמרות השלטון באזרחיו שלו כבר למדת דייך?

    לא למדת את ששנו חז"ל בדבר סדר הקדימויות של עניי עירך?

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 1:12 pm

    האמת שיש לי בכלל תהיות לגבי האמירה הזאת. אולי הכי עניים קודמים????

    ובכל מקרה, היא כל כך לא רלבנטית לגבי הפלסטינים בשטחים: מאחר וישראל היא הכוח הכובש שם, הרי שמדובר בעניים שלה, במי שהיא עושה אותם עניים. (וודאי שאין המצב דומה לאזרחים של שתי מדינות עצמאיות וריבוניות. לא שמעתי על כך שמדינה מתיישבת בתחומי מדינה זרה, מקימה שם ערים וישובים, מחילה עליהם את החוק שלה וכו'). אי אפשר אם כן להחיל את האמירה הזו על מי שאתה שולט בהם, ממלא תפקיד מרכזי בעוניים וכו', כי אז היא הופכת כהסבר והצדקה לנישול האחר וכתירוץ מעולה התנערות מאחריות והתעסקות בכך.
    לא מדובר בעניי איטליה או אפגניסטאן. לכן להתנער מהאחריות סביב הפלסטינים בטענת "עניי עירך" היא אחת הטענות הכי מקוממות שאני מכיר.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 1:16 pm

    האמנם? אני לא אצטט אבל יש אנשים במערכת המשפטית שבעצמם חושבים שהיועמ"ש יכול לעשות יותר בנושא הזה. נמאס לי שכל אדם בעל תפקיד בכיר, ואני מדבר מנסיון, מגלגל את האחריות לאחר, ומסביר לי שהוא לא אשם כי …. למען השם, מדובר בראש מערכת אכיפת החוק במדינה. כן, ברור לי שגם בפניו יש מכשולים, אבל מי שרצה להיות יועץ משפטי לממשלה לא ממש יקבל את הרחמים שלי בתחום הזה… אני רוצה כאמור לראות אותו יום יום דופק על השולחן ולא מרפה עד שהדבר ישתפר.ושלא יהיה צריך את האגודה לזכויות האזרח ואת בג"צ כדי לקבוע שאסור להעניש את הפלסטינים על כך שהמתנחלים מתנכלים למסיק, שהוא מראש יקבע שאסור לכלוא את המותקף!

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 1:37 pm

    האחריות האזרחית על 90% מהפלסטינים עברה מישראל לרש"פ, כלומר ההתנערות מאחריות כלכלית כלפיהם מעוגנת בהסכמים.

    אני בהחלט יכול להבין את הפלסטינים שהעדיפו להפטר מעולנו בכל מחיר, העיקר לסלק את משרדי המנהל האזרחי ממרכזי הערים. בחירה שלהם, וגם השלכותיה.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 1:58 pm

    חיים, דבריך מנותקים מהמציאות, גם של אוסלו ובוודאי של ההתפתחויות הרבות שחלו מאז. בוודאי שהאחריות על אכיפת החוק – בוודאי על ישראלים בשטחים – נשארה בידי ישראל. נראה לך שישראל העבירה את האחריות על כך לידי הפלסטינים? הכיבוש נמשך, גם בזמן אוסלו ובוודאי אחרי שנת 2000. יציאת משרדי המנהל האזרחי (שם אורוולינאי כשלעצמו) ממרכזי הערים, והעובדה שנוצר איזור איי (כעשרים אחוז משטח הגדה אם אני לא טועה) בו הצבא לא אמור היה להיות נוכח, לא שינתה זאת. אולי דווקא ההפך.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 2:26 pm

    ואתה בוודאי מודע לתפקידים הרבים שהיו למנהל האזרחי טרם הסכמי אוסלו, ושהועברו לרש"פ.

    אם לא, אני כמובן יכול להתחיל לפרוט אותם בפניך – בריאות (ישראל בנתה ומימנה בתי חולים בשטחים), חינוך (ישראל הקימה את האונ' בשטחים), מים (קידוחים ישראליים), חשמל (חיבור חמ"י לחח"י), טלפון (כל תשתית הטלפון בשטחים הותקנה ע"י בזק).

    כל הדברים האלה, ביחס ל-90% מהאוכלוסייה שמתגוררת בשטחי איי ובי, הועברו אל הרש"פ.

    אני בהחלט נכון לשמוע טיעון מורכב על כך שעדיין מתקיים שם כיבוש אע"פ כן, אבל אי אפשר להתכחש לעובדות הללו.

    אגב, יצא לי לקרוא את ספרי התקציב של המנהל האזרחי מסוף שנות ה-60', ותתפלא לגלות שמדינת ישראל השלימה את תקציב הממשל הצבאי.

    ולגבי אכיפת החוק, אתה באמת לא רואה שום בעיה בהסתכלות החד צדדית רק על עבירות של מתנחלים נגד פלסטינים והתעלמות מוחלטת מעבירות של פלסטינים נגד מתנחלים?

    אתה לא רואה בעיה מוסרית בסיסית בעצם קיומו של ארגון כמו "יש דין", שלוקח את אוכלוסיית יהודה ושומרון, מחלק אותה אתנית (בכוונה או בפועל) ליהודים וערבים, ומתמקד אך ורק באכיפת חוק של יהודים נגד ערבים (לא של יהודים נגד יהודים, לא של ערבים נגד ערבים וגם לא של ערבים נגד יהודים)?

    אולי אני עיוור, אולי אני מטומטם, אבל קשה לי למצוא אבחנה מוסרית בסיסית בין פלסטיני שמרביץ לילד יהודי לבין יהודי שמרביץ לילד פלסטיני, וקשה לי עם ארגון שכשתפנה אליו ב-2 התלונות הוא יפלה בין 2 המקרים על רקע גזעני.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 2:32 pm

    יש דין קיים כי אין אכיפה של החוק כלפי פגיעות של מתנחלים בפלסטינים. לעומת זאת פלסטינים שתוקפים ישראלים נעצרים על ידי ישראל ונענשים על ידיה בענישה חמורה. ישראל רודפת ופועלת לאכוף את החוק בנחישות כלפי פלסטינים שפוגעים בישראלים, ולא ההפך. וזאת בנוסף לדברים שדנית כותבת עליהם. תיקי חקירה כנגד פלסטינים שתקפו ישראלים נפתחים ולא מטופלים בזלזול כמו תיקי חקירה נגד מתנחלים שתקפו פלסטינים. יתרה מזאת, לא יקרה מעולם שפלסטיני יתקוף ישראלי בנוכחות חיילי צה"ל ומשטרה ואלו יעמדו מנגד. כך שההשוואה כל כך רחוקה מהמציאות. ממש לא צריך כיום ארגון שיעסוק בכך שהממשלה תאכוף את החוק כלפי הפלסטינים. צריך ארגון שיבדוק כיצד "אכיפת החוק" הזו מתבטאת לעתים במצערים מנהלים, עינוים, הריגה בלי משפט, הריסת בתים – כלומר צעדים בעייתים רבים בנוסף או במקום למשפט. מעבר לזה פלסטינים שהורגים ישראלים נחקרים, נענשים ונכלאים לתקופות ארוכות מאוד. (נכון שיש מקרים שישראל לא מצליחה לעשות זאת, אבל הבעיה היא לעתים חוסר יכולת, לא חוסר רצון). ההפך לא קורה. ואגב, במקרים הבודדים שכבר יש משפט, הוא עשוי להסתיים כמו במקרה של קורמן שהורשע בהריגת הילד חילמי שושא, בשישה חודשי עבודות שירות על הריגת ילד קטן!

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 2:45 pm

    ההתעסקות הבלתי פוסקת הזו באומה שבחרה בבחירות דמוקרטיות באנשים שמצהירים מעל לכל במה ומתחת כל עץ רענן שאני בר השמדה לא מקוממת?

    העיוורון הנוקשה הזה שאומר שאם רק נדבר לא יהיו יריות לא מקומם?

    אל נא תטעה איל. אני לא גר בהתנחלות שנוסדה אחרי 67. ההתנחלות שאני גר בה נוסדה ב- 1920 על מקומו של כפר בשם עין ג'אלוד. כפר שיושביו פונו לאזור שכם כדי שהציונים היהודים ממזרח אירופה יוכלו להתיישב ליד המעיין. יש לי העתק מהממסמך שארתור רופין חתום עליו ובו מוקצות למוחמד 5 לירות ולאחד שלוש וחמור וכך הלאה לכל הכפר. איפה זה שם אותי? כובש? מתנחל?

    רק שמרוב התעסקות בנושאי הפלשתים אתה מפספס באופן מאד מקומם את מהותה של הבעיה המקוממת הזו:

    מדינה וחברה שאינם מושתתים על יסודות של מוסר וצדק הם המקוממים וביחוד שחוסר הצדק והמוסר מופנים כלפי אזרחיה שלה.

    אין שום דרך לתקן עוולות הנגרמות לאומה זרה הנמצאת אתנו במצב מלחמה כאשר אנחנו פנימה שכחנו מהי תרבות ראויה. אנו חיים בחברה בה עורכי הדין הפכו להיות ערוצי ההדברות בבתי המשפט, בא מערכת החוק כולה לוקה בסחבת בלתי אפשרית ובהתנהלות שרחוקה מכל תקן של צדק ומוסר. אנחנו חיים בחברה בה כל דאלים גבר, ההון קובע את הנורמות של מה תקין ומה לא, הידרדרות למשטר פיאודלי גאידמקי וכל מה שצריך לשים בראש סדר העדיפות זה את הפלשטינים שהורגים את עצמם בשיעורים לאין ערוך גדולים יותר מכל מה שצה"ל עשה אי פעם?

    זה מקומם איל. ההתעסקות הבלתי פוסקת הזו בעינייני ערב כאשר בכל פינה בתרבות ישראל מתרוממים סימני שאלה ענקיים של מהות.

    צא ולמד בתחומך שלך, ואני מראש מקבל את המספרים שתביא: כמה זמן לוקח לנהל תיק ממוצע בבתי הדין השונים של משפחה, עבודה וכאלו? תוציא את הפליליים של אונס רצח ושוד מהחשבון ותחזור אלי? כמה קומבינות נערכות בין שופטים לבאי כוח הצדדים (ככה קוראים לזה נכון?) שאין בינם ובין צדק ומוסר כלום? כמה פעמים הבנאדם צריך לשמוע שאנחנו לא ילדים ובחיים כמו בחיים צריך לעצום עיניים ולעבור הלאה? כמה פעמים עברת מול מחוסרי בית ברחוב? מה עם המצוקה הנמשכת של שכבות רחבות שרק מתרחבות? מה עם מערכת החינוך הנוראית שלנו שקוברת את העתיד של כולנו? ומה עם תקציב הבטחון הזוועתי שקובר את ההוה שלנו?

    כל השאלות האלו כבר פתורות אצלך שמצאת זמן לטפל בסוגיות חמאס, ג'יהד ומתנחלי יהודה ושומרון?

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 2:50 pm

    פציעה אחרת של איש תנועת הסולידאריות שלא נחקרה כראוי, עד לעתירה לבג"צ

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/792733.html

    וכל הכבוד למיכאל ספרד, ששוב עושה עבודת קודש בהצלחה

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 3:04 pm

    נורא קל להאשים את הפלסטינים שהם הורגים אחד את השני ואשמים במצבם, וכך להתנער מהאחריות של ישראל ככוח כובש.
    מה אומר.

    ומעבר לכך. מעולם לא האמנתי בחד-נס, ואני לא חושב שצריך לעסוק בסוגית השטחים במקום בסוגיות אחרות או ההפך. לא הייתי מרגיש צורך להתנצל לו הייתי עוסק רק בכיבוש, אבל אתה מוזמן לקרוא את מאמרי, הן האקדמיים והן הפובילציסטים (שאת רובם תוכל למצוא מרוכזים כאן) בנושא שחיקת הזכות לבריאות, הפגיעה בקצבאות הבטחת הכנסה, נטישת זכויות העובדים לטובת זכויות המעסיקים, ועוד. נושא עינוי הדין במערכת המשפט הישראלית חשוב אף הוא (אף כי לא מתקרב למצב שתואר לעיל בשטחים), ואני מודה שלא הזדמן לי לעסוק בו. מה לעשות שגם לי יש רק שתי ידיים, עשר אצבעות, מספר מוגבל של תחומי התמחות, כך וכך תאים אפורים, ועשרים וארבע שעות ביממה. הכיבוש, מכל מקום, הוא המקום בו מתבצעות – על ידינו – העוולות הכי קשות בצורה הכי אינטנסיבית ולכן הוא ישאר גבוה בסדר העיסוקים שלי. בעיני, מי שלא מוחה, משתף פעולה.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 3:06 pm

    "העיוורון הנוקשה הזה שאומר שאם רק נדבר לא יהיו יריות לא מקומם? "

    אני לא מאמין שיש רבים שיגידו דבר כזה כיום. זה כמובן לא אומר שלא צריך לדבר, ושלא יהיה אולי יותר טוב אם נדבר, אך יריות כנראה עוד יהיו, למרבה הצער, בכל מקרה.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 3:30 pm

    מבלי לנקוט עמדה, אני חייב לציין 2 עובדות:
    א. יש גורמי ביטחון המגדירים את ה-ISM ככמעט ארגון טרור.
    ב. חילמי שושא ידה אבנים על רכב נוסע (העדויות לכך חזקות לא פחות מהעדויות הנסיבתיות שהרשיעו את קורמן), ייתכן שזו עבירה של "סיכון חיי אדם בנתיב תעבורה" שעונשה עד 20 שנות מאסר, כהריגה וכאונס אלים.

    לגבי אכיפת החוק, אם אני מבין אותך נכון, אתה מקבל את העמדה המוסרית העקרונית שלי אבל לא מקבל את הטענה העובדתית לגבי מצב אכיפת החוק בשטחים.

    אם כך, אני שב ושואל, איפה הסטט' ההשוואתיות של טיפול בתיקי תקיפת פלסטינים ע"י מתנחלים לעומת תיקי תקיפת מתנחלים ע"י פלסטינים.

    אני יכול לספר לך שמנסיוני האישי, כשנסעתי באוטובוסים בשטחים ספגתי מספר פעמים אבנים ופעם אחת אף בקבוק תבערה, למיטב ידיעתי לא אני ולא איש מהנוסעים טרח להגיש תלונה במשטרה, אולי הנהג עשה זאת אך מכל מקום לא שמעתי על כך מעולם.

    מדי יום מיודות אבנים ע"י פלסטינים על כלי רכב ישראלים, וזו כאמור עבירה חמורה של עד 20 שנות מאסר, למיטב ידיעתי ברובם המוחלט של המקרים כלל לא מוגשת תלונה במשטרה.

    מכל מקום, כמשפטן, אתה בוודאי מודע לצורך בתשתית עובדתית לביסוס טענותיך, ובטוחני שתסכים להשהות את חריצת דינך בטרם תיווכח בסטט' ההשוואתית שאני מדבר עליה.

    מי יודע, אולי עוד תופתע ותגלה ששיעור התקיפות הפלסטינית המגיעות לכדי הרשעה קטן הרבה יותר משיעור תקיפות המתנחלים שמגיעות לכך.

    אם אני צריך להמר, אני מהמר על האפשרות הזאת.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 3:56 pm

    חיים הנסיון האישי שלך לגבי המקרים בהם לא הגשת תלונה למרות שיכולת לעשות זאת לא הוא לא הרלבנטי. השאלה האם היה מקרה שהיו זורקים אבנים ובצד היו עומדים שוטרים ו/או חיילים ומסתכלים, והאם היה מקרה בו היית מגיש תלונה והיו מתייחסים אליה כמו אל התלונות עליהם מדבר הדו"ח. תקרא את הדו"ח ואת ניתוח המקרים הספציפים בו.
    בלי קשר למה חילמי שושא עשה קודם או לא, קורמן היכה אותו אחרי זה, אחרי שרדף אחרי הילד (בן ה11 אם אני לא טועה), והיכה בו כשלא נשקפה משושא כל סכנה. תראה לי פלסטיני שהרג ישראלי בנסיבות דומות וקיבל עונש כזה. אגב, לבקשתך מחקרים סטיסטיים: בזמנו ארגנתי כנס באוניברסיטת תל-אביב בעקבות משפטו של קורמן, ושם ד"ר רינה בוגוש מאוניברסיטת בר-אילן הציגה מחקר בו הראתה באופן מובהק שיש קשר בין זהות הקורבן ובין הענישה. אם הקורבן הוא ערבי הענישה תהא פחותה בצורה משמעותית ומובהקת מאשר אם הקורבן הוא יהודי. (זה לגבי מקרים בהם היה משפט והרשעה). אז זה עונה, לפחות חלקית, לבקשתך.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 4:02 pm

    הסיבה העיקרית שהגבתי לרשימה שלך נעוצה בדיוק במשפט הבא:

    הכיבוש, מכל מקום, הוא המקום בו מתבצעות – על ידינו – העוולות הכי קשות בצורה הכי אינטנסיבית ולכן הוא ישאר גבוה בסדר העיסוקים שלי. בעיני, מי שלא מוחה, משתף פעולה.

    אינני נותן לך ציונים על מאבקיך הפוליטיים, חברתיים, אקדמיים ומקצועיים. אני קורא מדי פעם את מה שאתה כותב כמו גם רשימות אחרות מסוגים שונים. אבל כאשר אתה נותן לי ציון מהסוג הזה אתה עושה לי ולרבים אחרים עוול. אתה במו מקלדתך.

    אני לא מוחה. מודה באשמה. גם הייתי שם כלובש מדים בסדיר ובמילואים, כמו רבים אחרים גם אני לא פעלתי כאיש עוול ללא עכבות של מוסר ומצפון. גם אני חי פה ויודע מה קורה מסביבי. גם אני האמנתי שאוסלו פתחה דף חדש וגם אני חשבתי שהכל זה רק לשבת ולדבר.

    אין לי ספק שהיום אני כבר לא יודע כלום, לא מבין כלום ולא ברור לי בכלל מה קורה פה בטירוף הזה. אבל האמירה הזאת שלך היא כל כך ברורה ומלאת ביטחון עצמי שזה ממש מעורר קנאה. איך אתה מצליח להיוד כזה יודע? כל הכבוד.

    בזמן שאתה מוחה, בכל הדרכים שאתה מוצא לנכון, אני נדרס תחת מעשי ידי עמיתיך וחבריך למקצוע. כאזרח זכויותי נרמסות בוקר צוהריים וערב. פקידות מושחתת וסחבת בירוקרטית מאיימות על עתידי הכלכלי ועתידה של משפחתי. אני לא מספיק להתמודד עם צרה אחת וכבר מתעורר לו פקיד רענן באיזה משרד ממשלתי וגוזר עלי גזרה חדשה.

    בנוסף לכל אלו אני צריך לשמוע ממך שאתה אפילו לא מכיר אותי, שאני משתף פעולה עם הרשע בעצמו כי אינני יוצא להגנת פלסטינים שרק הבוקר ירו קאסמים אל שדרות. כמובן שאני אשם בזב באופן אישי ורק בגלל שאנחנו ירינו עליהם הם הגיבו תגובה צודקת ולגיטימית. ורק לפני חודשים ספורים ירו על טילי חיבר? ממש עלי ! וכל עצם העובדה שאני בכלל לא גר ביהודה ושומרון לא שיכנעה אף אחד שאני לא מטרה טובה לחיסול. אבל בודאי שגם זאת הייתה אחריותי המלאה ואשמתי.

    מה אני אגיד לך? אם לא השכלת להבין עד עכשיו אז אין לי מילים….

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 5:52 pm

    מבזק Ynet, עכשיו:

    "פלסטיני שיידה אבנים לעבר רכב ישראלי נפגע מאש צה"ל

    פלסטינים יידו אבנים לעבר רכב ישראלי סמוך לעזון, מזרחית לקלקיליה. אין נפגעים ולא נגרם כל נזק. כוח צה"ל שזיהה את אחד ממיידי האבנים ירה לעברו ופגע בו.

    (אפרת וייס)"

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3332763,00.html

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 6:17 pm

    ואני לא אשכח שקראתי כתבה של דניאל בן סימון על מתנחלים שעומדים וזורקים אבנים על ערבים, בצד עומדים חיילים /ואו שוטרים, ולא עוצרים אותם, בוודאי שלא יורים בהם. אבל טוב, זה מידע כל כך בסיסי, אם אני צריך להסביר אותו אז מה אגיד?

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 8:44 pm

    בנוגע למצב העגום מאוד של ההומואים בחברה ובמשטר הפלסטיני. הוצאות להורג לא נדירות (אני מכיר אחד אישית) וגם יריות באגן – פשוט מזעזע. חשובה לי דעתך כמשפטן וגם כחבר גאה. האם יש עורכי דין פלסטינים שמנסים לעזור בעניין הזה? האלימות גואה ואף אחד לא עושה שום דבר.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 8:49 pm

    חיים שלום,

    מבין טענותיך השונות, אתייחס לשתיים. האחת נוגעת לנתונים בדו"ח יש דין "מראית חוק" (אותו חיברתי) והאחרת לעיסוקו של הארגון באכיפת החוק על אזרחים ישראלים שפגעו בפלסטינים דווקא.

    ראשית, אתה גורס כי אי הצגת נתונים השוואתיים בין אכיפת החוק על אזרחים ישראלים שפגעו בפלסטינים וברכושם בגדה לבין אכיפת החוק על פלסטינים הפוגעים בישראלים מבטלת את ערכם של הנתונים אליהם הגענו במחקר, והיא "דמגוגיה לשמה". זו טעות שבסיסה בהתעלמות מהעובדה שמנגנוני אכיפת החוק ביחס לישראלים ולפלסטינים בגדה הם נפרדים ושונים בתכלית זה מזה.

    עבירות "אידיאולוגיות" של ישראלים (כמו גם פליליות "סתם", כמובן) נחקרות ברובן בידי משטרת מחוז ש"י, ועבירות "ביטחוניות" של פלסטינים נחקרות ברובן בידי השב"כ. נאשמים פלסטינים מועמדים לדין בבתי משפט צבאיים על פי תחיקת הביטחון בשטחים ונאשמים ישראלים מועמדים לדין על פי החוק הפלילי הישראלי בבתי משפט "אזרחיים" בישראל. כך שמלכתחילה אין בסיס השוואתי לטיפול ה"מערכתי" בעבירות של חשודים ונאשמים מבין שתי האוכלוסיות: מדובר בשתי מערכות נפרדות הפועלות על פי מערכות חוקים שונות.

    השוואה ראויה עשויה להיות בין דרך הטיפול בחקירות מחוז ש"י בתלונות של פלסטינים כנגד ישראלים אל מול הטיפול בתלונות ישראלים כנגד ישראלים. לצערי, על אף התכתבות ממושכת עם משטרת ישראל, נמסרו לנו נתונים חלקיים בלבד שלא אפשרו לנו לערוך השוואה. עם זאת, יכולנו להשוות את תוצאות ההעמדה לדין של ישראלים נגדם הוגשו תלונות במרחב שומרון של מחוז ש"י ונשפטו בבית משפט השלום בכפ"ס. תוצאות ההשוואה המאלפות הובאו בכתבתם של יובל יועז ואסתי אהרונוביץ' ב"מוסף הארץ" בחודש ינואר האחרון (כאן: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=674687 ).

    עוד אוסיף כי הדו"ח אינו מסתפק בסטטיסטיקה, אלא מפשפש בקרביהם של עשרות תיקי חקירה במחוז ש"י וממחיש את הכשלים והליקויים החוזרים ונשנים בחקירת תלונותיהם של פלסטינים כנגד אזרחים ישראלים: החל באי-ביצוע פעולות חקירה בסיסיות (כך למשל, באף אחד מתיקי החקירה בהם טענו חשודים ישראלים טענות אליבי לא טרחו החוקרים לבצע את הפעולה הבסיסית של בדיקת האליבי בטרם סגרו את התיק) עבור ברשלנות בפעולות החקירה שבוצעו (למשל חוקר שלא הצליח לתעד זירת אירוע כי "בכרטיס הזיכרון של המצלמה לא היה מקום") וכלה בשיעור גבוה יחסית של תלונות שפשוט אבדו במשטרה ולא נחקרו כלל.

    שנית, לתלונתך על "התעלמות מוחלטת מעבירות פלסטינים נגד מתנחלים" מצד ארגון יש דין, אני מצטרף כמובן לתשובתו המדויקת של אייל. אך להבדיל מאייל, אין לי כל בעיה עם הקלישאה "עניי עירך קודמים". חיילי צה"ל שעומדים מנגד ואינם מתערבים כאשר אזרחים ישראלים תוקפים פלסטינים (ומתנדבים זרים) לנגד עיניהם, מפקדיהם שאינם מבהירים להם את הפקודות הדורשות התערבותם במקרים כאלה, חוקרי מחוז ש"י המועלים בחובתם לחקור ביסודיות תלונות פלסטינים והיועץ המשפטי לממשלה שמגלגל עיניו ולא עושה פעולה ממשית לתיקון המצב – הם "עניי עירי" והם אכן קודמים.

    לסיום, קרא את הדו"ח חיים. הלינק אליו מופיע ברשומה של אייל. רק לאחר שתסיים את הקריאה תעמוד לך הזכות להפריח הצהרות על "דמגוגיה" ועל "חד צדדיות".

    ליאור

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 9:30 pm

    עם כל החשיבות שבתיעוד המקרים שמדובר בהם כאן, ועם כל הזעזוע המוצדק מהם, הדיון הזה מתקיים בתוך מסגרת מחשבתית מעוותת.

    בשטחים, "שלטון החוק", הוא שלטון הכיבוש, כלומר מדובר באותה מערכת דיכוי שמפעילה כח אלים כלפי הפלשתינאים באופן שיטתי וברמה גבוהה בהרבה מזו ש"פורעי החוק" המתנחלים מפעילים. זוהי אותה מערכת שעל כידוניה יושבים שם המתנחלים – הפורעים והבלתי פורעים. זוהי המערכת שתפקידה הוא ייצור טירור כלפי הפלשתינאים מתוך מטרה לגזול מהם כל משאב העומד לרשותם.

    הצפייה שמערכת הדיכוי ומזוז, שהוא עמוד תווך במערכת הדיכוי, ייפעלו כנגד המתנחלים משולה לציפייה שמשטרת האפרטהייד תפעל כנגד כנופיות לבנים שמתנכלות לשחורים, או שהצבא האמריקאי במאה התשע-עשרה יפעל כנגד הלבנים המתנכלים לאינדיאנים. לא רק שמדובר בצפייה בלתי מציאותית, מדובר בהוצאתו מהקשרו של פרט קטן מתוך תמונה שלמה, ובכך בטשטושה של התמונה הכוללת.

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 11:10 pm

    מסכים בעיקרון עם דבריך, ולכן כתבתי בסוף דברי לעיל

    אבל את אי-אכיפת החוק, ואת העובדה שהדברים טרם תוקנו למרות שמתריעים עליהם כבר מאז 1982, אי אפשר לדעתי להבין ככשל מקרי: מדובר בחלק מתמונה גדולה יותר של הפקרת הפלסטינים לגורלם, בלי הגנה מדינתית. הנישול והפגיעה המתמשכת בהם על ידי צה"ל תוך הפרת העקרונות המגנים של המשפט הבינלאומי משתלב בפגיעה בהם על ידי המתנחלים, פגיעה שעוברת בלי תגובה הולמת של רשויות אכיפת החוק. התוצאה, בהשאלה ממונחיו הפילוסוף האיטלקי ג'ורגיו אגמבן, היא הפקרה של הפלסטינים לכוח לא מרוסן. וזהו אחד הסיפורים המרכזיים של הכיבוש.

    עם זאת
    אני עדיין מקווה ומצפה לצמצם את עוולות הכיבוש – כמה שאפשר – בציפיה לסופו המוחלט שלא נראה למרבה הצער באופק

  •   ביום נובמבר 26, 2006 בשעה 11:15 pm

    אכן מדובר בנושא כאוב, כשהייתי בעבר בהתנדבות יועץ משפטי לאגודת ההומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס עסקתי בו, ואני חושש שלא בהצלחה רבה. כיום עוסקים במו אנשים שונים בתוכניות לחינוך משפטי קליני באונ' תל-אביב, ובפרט בלקיניקה לפליטים ומבקשי מקלט. אשר לעורכי דין פלסטינאים, אני לא יודע באופן ספציפי על עורכי דין פלסטינים שעוסקים בנושא, אבל כן על אנשים פלסטינים שעוסקים בנושא.

  •   ביום נובמבר 27, 2006 בשעה 8:32 am

    אייל, ראשית יש לציין שעל אף הסמכויות המוקנות להם מכח תקנות ההגנה לשעת חירום, חיילים, לא בשטחים ולא בישראל, מתפקדים כשוטרים. לכל חייל יש משימה מוגדרת, והציפייה שלך ממנו שינהג כשוטר סיור היא מופרכת, אני מבטיח לך שגם בתוך ישראל וגם בתוך איו"ש חיילים לא מתערבים באירועים פליליים.

    כעת, בתור אזרחים עם רובה, אני מניח שייתכן שבדיוק כמו שחייל בחופשה, עם מדים ורובה או בלעדיהם, שיראה קטטה בת"א בה ערבים מרביצים ליהודי יתערב, אבל במקרה ההפוך לא יתערב, וזו למעשה תופעה אזרחית שכלל לא קשורה לשלטון החוק אלא להתנהגות חברתית.

    לגבי המחקר עליו אתה מדבר, נדמה לי שקראתיו בעבר והוא לא רלוונטי ממספר סיבות:
    א. מדובר באזרחים ישראלים בלבד.
    ב. מדובר בכלל בענישה ולא בהרשעה
    למיטב זכרוני הדיון שלנו עסק בפלסטינים ובהרשעות, לא בישראלים ובענישה.

    במאמר מוסגר, אני כמובן יכול להציע שפערי הענישה בישראל *בממוצע* בין ערבים ליהודים לא נובעים מגזענות אלא פשוט מהמצב הכלכלי הטוב יותר *בממוצע* של עבריין יהודי ביחס לערבי שמתבטאים באיכות הייעוץ והייצוג המשפטי להם הוא זוכה, ופערים דומים יתגלו בין שכבות סוציו-אקונומיות שונות בלי שום קשר לדת, גזע או לאום. אפשר גם להציע את הפער הממוצע בכושר ההתבטאות בעברית לאור העובדה שלעדות הנאשם יש חשיבות גדולה במשפטים קטנים שהם רוב רובם של המשפטים.

    אגב, המחקר של גובוש דווקא שלל מתאם בין ערביות הנאשם לבין ענישה מחמירה (אם כי מצא מתאם בינה לבין יהודיות הקורבן)

    בכל אופן, בדו"ח מרכז המידע של הכנסת בנושא "יחס המערכת המשפטית בישראל לקבוצות שונות באוכלוסיה" מובאת רשימה ארוכה של גורמים המקשים מאוד על האפשרות לערוך מחקר אובייקטיבי בנושא.

    הדו"ח אליו אתה מתייחס הוא, כאמור, לא השוואתי, לכן אין שום משמעות להסתכלות אד-הוק על מקרה זה או אחר ואפילו על כל המקרים.

    למה הדבר דומה, לכך שתטען מחר שתנאי המעצר של עצורים ערביים הם נוראיים ותספק לנו כמות עצומה של עדויות של עצירים ערבים על התנאים הזוועתיים להם הם זוכים במעצר.

    הכל נכון, כמובן, אלא שעצירים יהודים זוכים בדיוק לאותם התנאים.

    אני מבטיח לך שאם תחפש, תוך זמן קצר תמצא באינטרנט הרבה סיפורים אישיים של מתנחלים על התנכלות מערכת אכיפת החוק כלפיהם, הן כקורבנות והן כנאשמים. אבל, כאמור, כמו שאתה עצמך ציינת ביחס למקרה האישי שלי, אין שום חשיבות לסיפורים אישיים וגם לא לסטטיסטיקה חד-צדדית.

    אומר יותר מזה, הטענה שהפלסטינים מופלים לרעה היא למעשה טענה ריקה בלי השוואה לכלל המדגם – כלל אוכלוסיית איו"ש או כלל אוכלוסיית ישראל, תלוי לפי הטענה ("הפלסטינים מופלים ביחס לשאר נתיני ישראל" או "הפלסטינים מופלים ביחס למתנחלים").

    אין לי מושג למה "יש דין" בוחרים להסתיר את "הנתונים החלקיים" שהמשטרה מסרה להם שמשווים עבירות לפי הנאשם, שנחקרו ע"י משטרת מחוז ש"י.

    אני יכול לשער שבדומה למחקר של בוגוש, גם כאן הנתונים מראים שאין אפליה לפי לאומיות הנאשם.

    לגבי הנתונים בבית המשפט בכפר סבא, ובכן, קודם כל 11 תיקים זה מספר קטן מדי מכדי שתהיה לו חשיבות סטטיסטית.

    שנית, המספר הזה יכול ללמד אותנו דווקא משהו הפוך – אולי דווקא על אפליה לרעה של המתנחלים שנרדפים ע"י משטרת מחוז ש"י ומוגשים נגדם כתבי אישום גם במקרים בהם בדרך כלל אין מספיק ראיות להגשת כתב אישום, ומכאן כמות הזיכויים יוצאת הדופן.

    למעשה, קל להוכיח את הסבירות של נכונות טענה זו, נדמה לי שרוב המקרים המדוברים הוצפו לתקשורת הרבה לפני שהמשטרה סיימה את החקירה, במיוחד מקרה אברי רן, כך שיש כאן בהחלט בסיס להניח שלהצפה התקשורתית הזו הייתה השפעה על ההחלטה להגיש כתב אישום בלי ראיות מספיקות.

    לגבי הדו"ח בכללו, ובכן, כאמור, כל עוד לא הישגתם סטט' השוואתית אני באמת לא חושב שיש לו משמעות לגבי "אפליה".

    המשמעות היחידה שאפשר להוציא ממנו היא אמירה כללית על חוסר יעילות של משטרת ישראל (למעשה, בלי השוואה בינ"ל גם זו טענה ריקה, אולי משטרות אחרות בעולם המערבי יעילות הרבה פחות?).

  •   ביום נובמבר 27, 2006 בשעה 9:43 am

    הסיפור שהתחיל בשאלה שלי למזוז, ובתשובה שלו שפורסמה במלואה לראשונה כאן, ממשיך להתגלגל
    ואולי ההודאה שלו עצמו שמצב אכיפת החוק בשטחים כלפי מתנחלים הוא רע ביותר -ואני בטוח שהוא יכול ל השוות מצב זה לתמונה הכללית של אכיפת החוק-תספק את הספקנים

    http://tinyurl.com/y7w7cd

  •   ביום נובמבר 28, 2006 בשעה 1:07 pm

    שמזוז מדבר על כלל אכיפת החוק בשטחים, קרי, גם כלפי מתנחלים וגם כלפי הפלסטינים שמהווים 90% מהאוכלוסייה, כך שלמעשה פרשנות סבירה של דבריו מוציאה את הפלסטינים הרבה פחות טוב מהמתנחלים.

    ייאמר לזכות מזוז שעד היום הוא לא הציג רגשות שטנה כלשהן נגד המתנחלים ובמידה רבה הוא דיסידנט של הקונצנזוס המשפטי בארץ והדבר הוכח בין השאר בהכרזתו שאין בכוונתו להתמודד על משרת שופט עליון עם סיום כהונתו, והוא אכן לא מרגיש צורך ליישר קו אם ביהמ"ש העליון ברמה האידאולוגית, אלא אך ברמה המשפטית.

    ולכן הסיכוי שתשמעו ממנו דברי השמצה סטריאוטיפיים ומכלילים על המתנחלים האופייניים לזרם פוליטי ספציפי – קלוש.

  •   ביום נובמבר 28, 2006 בשעה 4:23 pm

    דברי מזוז היו בפירוש על אכיפת החוק כלפי מתנחלים. הם נאמרו לי בתשובה לשאלה בנושא הזה, הבחינו בין האוכלוסיה המקומית לאוכלוסיה החשודה, קרי המתנחלים, ותאמין לי שאם יש לך ספק בפרשנות הדברים אז השיחה הפרטית שקיימתי איתו אחרי הרצאתו לא הותירה שום ספק. אגב בדברים אין דברי השמצה סטריוטיפים ומכלילים על המתנחלים, אלא תיאור המצב של אכיפת החוק עליהם, שזה כשלון בראש ובראשונה של המשטרה והצבא ושאר רשויות המדינה – כולל מזוז עצמו.

  •   ביום נובמבר 30, 2006 בשעה 12:51 pm

    ההוכחה הפשוטה שמדובר בדברי השמצה סטריאוטיפיים היא בכך שבכל הקשר בו היית משתמש בביטוי "האוכלוסייה החשודה" כלפי הערבים, למשל, היית מוקע כגזען.

    לגבי מזוז, אני מקבל את עדותך, אבל אין הדבר אומר שעמדתו כעמדתך ברמה ההשוואתית.

    כלומר, בסיכומו של דבר הוא אומר שאכיפת החוק כלפי המתנחלים איננה "משביעת רצון", אבל אולי למשל אם תשאל אותו לגבי כלל אכיפת החוק במדינה הוא יודה שגם היא איננה "משביעת רצון" (לא כל שכן לגבי ערביי השטחים).

    מאז התפטרות השוטרים הערבים והפלסטינים בשטחים בתחילת 88' ועד מסירת הערים לאש"ף ב-95' היה ואקום גדול באכיפת החוק על ערביי השטחים, דומני שאיש לא יחלוק על כך. דומני שגם קל להוכיח שהמצב לא השתנה בהרבה מאז, ובמיוחד לא בעבירות כלפי ישראלים.

    אני לא יודע, אני עדיין תולה אי אלו תקוות במזוז (לא יותר מדי, ככלות הכל הוא איננו נשיא העליון).

  •   ביום נובמבר 30, 2006 בשעה 2:29 pm

    כנראה שנשאר בכמה אי-הסכמות…

  •   ביום דצמבר 5, 2006 בשעה 10:33 am

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/797138.html

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*