השופטת דורנר, הבן שלה ואני, מדברים על קיום בכבוד – LIVE

זה כבר לא שידור חי – אם כי היה כזה ביום ב', אבל עכשיו ניתן לראות הקלטת וידאו של הכנס שהיה במכון ון-ליר במלאות שנה למתן פסק הדין בנושא "קיום בכבוד" (קיצוץ קצבאות הבטחת הכנסה). אם תרצו לעבור ישר להרצאה שלי, היא בערך בדקה 37, אבל כדאי לראות את הדקות הראשונות לקבלת הרקע.

 

עוד בנושא:

* כבוד האדם והמקרר הריק

* אקטיביזים חקיקתי וקיום בכבוד

* מגבלות הכנסת

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 14, 2006 בשעה 8:39 am

    אין לך בושה, אח שלי?
    🙂

  •   ביום דצמבר 14, 2006 בשעה 8:56 am

    .. דקות (אני דיברתי) ואתה יכול להעביר את ה 37 דקות לפני בהזזת הסמן:)

  •   ביום דצמבר 15, 2006 בשעה 3:40 pm

    שמעתי רק את ההרצאה שלך (זה היה כמו לחזור לנוער רצ)
    וגם לא השתנת..

    היה מעניין בהחלט

  •   ביום דצמבר 15, 2006 בשעה 3:45 pm

    נוער רצ… היסטוריה רחוקה:) זה שלא השתנתי זה משמח, מקווה שבכל זאת התפתחתי מאז (בכל זאת למדתי דבר או שניים, מאז):) תודה!

  •   ביום דצמבר 20, 2006 בשעה 8:32 pm

    יופי של דבר. אפילו הצלחתי להחזיק מעמד עד הסוף. כשראיתי את הפאנל, זה העלה בי שוב את החימה העתיקה, זו של אי השיוויון הכי בסיסי שיש. אין על דורנר, פשוט מלכה.

  •   ביום דצמבר 20, 2006 בשעה 8:40 pm

    יפה דרשת. באותו פאנל שהיה בזמנו בו דורנר ואני הופענו יחדיו ודיברנו על עשור לפסק דין דנילוביץ, דורנר אמרה משהו כמו: דיברו הרבה על פסק הדין, ובעיני זה היה מאוד פשוט – היה שם חוסר שוויון לא מוצדק וזהו.

  •   ביום דצמבר 26, 2006 בשעה 6:05 am

    זה עתה צפיתי בדיון. דבריך יפים בתוכנם ובהצגתם. במיוחד יפה היתה הדגשתך כי "זכויות הרווחה" אינן פחותות או טבעיות פחות מאשר הזכויות הליברליות. נדמה שצריך להיות ברור לכל אדם שזכויות למזון, מחסה, וטיפול רפואי קודמות, ל, נאמר, חופש העיתונות (ולדעתי אפשר אף לומר שהזכויות הליברליות נגזרות מזכויות הרווחה). רק כתוצאה משטיפת מוח שיטתית, עמדות מעוותות כמו אלו של בנדור (שמתנגד לזכויות רווחה לחלוטין), ושל דורנר (שתומכת בזכויות רווחה אך סבורה, ללא כל ביסוס, שזכויות רווחה הן בעייתיות יותר מזכויות ליברליות משום היותן יחסיות או חלוקתיות) נחשבות כמוסכמות או לגיטימיות.

    אני נאלץ לחלוק על שבחיהם של המגיבים הקודמים לי לשופטת דורנר. ככלל, לא התפעלתי מדבריה. ראשית, כאמור, טענתה שזכויות רווחה הן בעייתיות היא שטחית – כפי שהראית בדוגמאות לגבי היחסיות והחלוקתיות של חופש הביטוי. הצורה שבה היא הציגה את הדוגמא שהביאה לגבי צנזורת סרטים כמאפיינת את כל סוגיית חופש הביטוי מעידה גם היא על חשיבה שטחית ושבלונית שהיתה יכולה להיות משכנעת במאה השמונה עשרה אך לא בימינו. מה לגבי אדם שלא אוסרים עליו להקרין סרט, אך אין מי שישכיר לו אולם הקרנה? או מי שאין לו המשאבים לצלם את הסרט? האם לא נמנע מאלה חופש הביטוי? נראה שהרעיון כלל לא עלה על דעתה של דורנר. צדקה אחת המגיבות בקהל כשאמרה שקל יותר לכמת את זכויות הרווחה מאשר הרבה זכויות אחרות. מצער לגלות ששהייה ממושכת בתוך מערכת המשפט יכולה לערפל עובדה פשוטה כזו.

    שנית, דבריה של דורנר בסיום באשר ליחסיות של זכויות הרווחה הם מביכים. דורנר סבורה שהעובדה שאם לתינוק מחתלת אותו בחיתולים חד פעמיים ומאכילה אותו במזון לתינוקות מעידה על כך שהאם נהנית מרמת חיים גבוהה (הנובעת מעליית רמת החיים של החברה בכללה). דורנר רומזת כי אילו גידלה האם את בנה כפי שדורנר בחוכמתה ובצניעותה עשתה זאת בצעירותה נפתרות היו כל בעיות הקיום של האם. אין לדברים הללו כל בסיס. אין כל סיבה להניח כי שימוש בחיתולי בד או הכנת מזון בבית יחסכו לאם הוצאות כלשהן, ואף אם ייחסכו הוצאות, ספק רב אם הדבר יוכל לפצות את האם על אובדן ההכנסה הנובע מהשקעת הזמן הכרוכה ביישום האלטרנטיבות הללו. האם בוחרת בחיתולים חד פעמיים ובמזון מוכן לא מתוך פינוק, קפריזה או בורות אלא משום שאלו הן האופציות האפקטיביות ביותר עבורה. ניתוחה של דורנר מגלה רק את דעותיה הקדומות הפטרנליסטיות של השופטת.

  •   ביום דצמבר 26, 2006 בשעה 12:09 pm

    יורם תודה על ההתיחסות. האמת שאני יותר קראתי את דורנר כמתייחסת לשינוי הנסיבות עם חילופי העתים שכיום יש טיטולים ולא לצניעות או החסכון שלה.. מכל מקום אכן גם היא מבחינה בין סוגי הזכויות אף כי סוברת שכולם ראויים להכרה. כפי שעולה מדברי יש לי ביקורת על עצם החלוקה על הזכויות, אבל בוא נאמר שבתוך מערכת המשפט הישראלית העמדה שלה היא התקדמות לעומת העמדה הדומיננטית (ראה מאמרי מהיוםhttp://www.notes.co.il/gross/26909.asp
    לכן, ובשל הכעס שלה על כך שבית המשפט הזניח את הזכויות החברתיות, ההתפעלות ממנה…

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*