ארבע אלמנות ונזיר אחד – מסע אל הבועות של שמפנייה

סיפורו של מסע בחבל שמפיין בו מתגלה שנשים הן שעשו את השמפנייה מה שהיא, אך גבר אחד קיבל את הקרדיט, וגם שבחבל הולדתה שמפנייה היא לא בהכרח מותג יוקרתי – אלא יין מענג, שנעשה לעתים ביקבים קטנים ומשפחתיים

  

מסע אל הבועות

הפיצה היתה טעימה מאוד. לא משהו לכתוב עליו הביתה אבל בהחלט חביבה. אבל תגלית הערב היתה לגלות כמה השמפנייה הולכת טוב איתה. אם עד כה חשבנו על קאנאפס מעודנים, או על מנות עם פטריות כמהין מרגשות, הרי שבערב הראשון שלנו בשמפיין אנו מגלים את נפלאות הפיצה עם שמפניה. גם השמפניה, ברוט יבש מאוד של T. de Telmont היתה חביבה מאוד. לא מהיינות שנקח איתנו חזרה לישראל, אך מאלה שהיינו שמחים לו היינו יכולים למצוא על המדף בחנות היין, או לחלופין בפיצריה תל אביבית, במחיר שהיא עולה בו כאן. 

ראו עוד

 מסע בדרך היין של דרום אפריקה

לימון, צ'ילי ומוצרלה בקאמפאניה: מסע אל הנופים, האוכל והיין של דרום איטליה

מסע אל לב הקיאנטי

ארצות היין של ניו-יורק
 

זוהי קבלת הפנים שלנו בשמפיין. הגענו ביום ראשון בערב, התמקמנו במלון קטן ופשוט במרכז העיר רנס, ואחר שיטוט ברחובות הריקים של יום ראשון בערב מצאנו פיצריה פתוחה, שבה גם בקבוקי השמפנייה פתוחים. 

כרמים בשמפיין

 

Traditional Method

הבוקר עולה למחרת על רנס, ואנו מגלים שעיר הרפאים של יום ראשון בערב מתעוררת להיות עיר שוק חיה ויפה, עם קתדרלה מדהימה במיוחד במרכזה. היום הראשון יוקדש לבתי השמפניה הגדולים הממוקמים ברנס עצמה, כולם NM, כלומר Negociant-manipulant, כאלו שגם מגדלים ענבים, אך גם קונים ענבים ממגדלים שונים ומיצרים מהם שמפניה ממותגת.

אחרי הצטיידות בארוחת בוקר מהפטיסרי הנפלא של J.L.Oduard שנמצא מול המלון שלנו, אנו עושים טיול רגלי ארוך אך נעים דרך רחוב השוק, ממרכז רנס אל שוליה הדרום מזרחיים. שם מצויים זה לצד זה כמה מבתי השמפניה בהם נבקר, והראשון בהם, אחד ממותגי השמפניה המוכרים ביותר,Veuve Cliquot-Ponsardin . קשה לפספס את הכניסה, שכן הצבע הצהוב המזוהה עם התווית המפורסמת של היין נמצא בכל עבר. הביקורים כאן הם בתיאום מראש עם מדריכה שלוקחת אותנו עמוק אל תוך ה-Crayeres , המחילות שנחצבו באדמת הגיר האופיינית לאזור זה הפכו להיות המרתפים העמוקים של בתי השמפניה. כאן, אחרי שהוספו לו סוכר ושמרים, עובר היין את התהליך המורכב של תסיסה שנייה בבקבוק, התהליך המכונה "שיטת שמפיין", או "השיטה המסורתית". אחרי התסיסה נח כאן היין בתוך הבקבוק על משקעיו, שמורכבים מהשמרים המתים שאחרי התסיסה ומקבל מהם את טעמיו האופיינים. בסוף מנוחה זו יוצאו המשקעים מהבקבוק על ידי היפוכו והצבתו בתוך נוזל קפוא, מה שמאפשר ל-CO2 להעיף אותם החוצה כשייפתח הבקבוק. אז יוסף לבקבוק ה-'dosage', תערובת יין וסירופ סוכר, והוא ייסגר שנית, הפעם בפקק השמפנייה המסורתי.

אבל כדי שהמשקעים יעופו החוצה בצורה מלאה, יש צורך בעוד פעולה הנעשית בעת שהיין נח עליהם. אם אחרי התסיסה השניה נראים בקבוקי השמפנייה הנחים במרתף כמכילים מעין תולעת ארוכה ולבנה המתוחה לאורכם, הרי שעל מנת להבטיח יין צלול יש להבטיח את ריכוזם של המשקעים בתחתית הבקבוק. כאן נכנסת לתמונה האלמנה קליקו, שעל שמה נקרא בית השמפניה הראשון בו אנו מבקרים. 
 

אלמנה ראשונה

ניקול בארב פונסארדין נישאה לפרנסואה קליקו בשנת 1798 במרתף שמפניה. אך שבע שנים מאוחר יותר מת פרנסואה, וניהול העסק עבר לידיה. בגיל 27 קיבלה ה'גראנד דאם', שכינויה ניתן לימים ליין היוקרתי ביותר של היקב, ה- Cuvee Prestige, את ניהול היקב ועשתה זאת בהצלחה מרובה. האלמנה קליקו פיתחה את היקב ואת היצוא שלו לחצרות המלוכה של אירופה, וכך ביססה את מעמדו ואת מעמד השמפנייה בכלל ברחבי העולם. יותר מכל זכורה האלמנה בזכות המצאת ה- Remuage, או באנגלית Riddling, התהליך בו מנוערים הבקבוקים ומסובבים על צירם, בצורה המטה אותם כך שהמשקעים ינועו לכיוון צוואר הבקבוק. כיום, מלאכה ידנית זאת של מעבר בין המרתפים וסיבוב אלפי בקבוקים הוחלפה לרוב על ידי ה- Gyropalette, מכשיר שמבצע את הפעולה באופן מכאני ומקצר את התהליך משישה שבועות לשלושה ימים. עם זאת, את בקבוקי המאגנום, שלא מתאימים בגודלם למכשיר, עדיין מסובבים באופן ידני בשיטתה של האלמנה קליקו.  

המרתפים של Veuve Clicquot

אחרי סיור במרתפים ההיסטוריים, אנו עולים לחנות המשמשת גם כחדר הטעימות. מיתוג שמה של האלמנה חסר תקנה וניתן לקנות במחירים מופרזים מטריות, צעיפים, קופאסות ומה לא, שנושאים את שמה וצבועים בצהוב כתום הבלתי נלאה. הפטישיזים של הסחורה הנושאת את המותג והצבע המזוהים עם השמפניה לא יודע גבולות וזו תרבות הצריכה במרעה. אבל בתוך כל הצהוב הזה אנו טועמים מספר יינות שאינם מהסדרות הרגילות של היקב, שנותנים חווית שתיה מעניינת ושונה. הראשון Cuvee St. Petesberg , יין שמיושן על המשקעים זמן רב יותר מה'ברוט' הרגיל של היקב, והשני Rich Reserve משנת 1996, שמפנייה מתוקה למדי, עשירה ומורכבת.

אלמנה שנייה

מהאלמנה אנו ממשיכים ליקב Piper-Heidsieck הסמוך, שמציע ביקורים בקרוניות שנוסעות בין תצוגה שממחישה את תהליך ייצור השמפניה באמצעות בובות מכאניות, משהו בין רכבת הרים בלונה פארק לבין דיסנילנד. החוויה משעשת עד מגוחכת, והשמפניות הנטעמות בסופה אמנם אינן מצטיינות אך רחוקות מלהיות רעות. אך היין עצמו, כמו גם כל הביקור התיירותי הזה, עומדים בצל הסיור הפרטי אצל האלמנה הצהובה.

זה הזמן אם כן להמשיך לביקור אצל אלמנה חשובה נוספת, לואיז פומרי, שבית השמפניה Pommery הנושא את שמה נמצא אף הוא בסמיכות מקום. בגיל 39 עם מות בעלה קיבלה גברת פומרי את ניהול היקב לידה, וכמו האלמנה קליקו, גם במקרה שלה התגלה שאם אישה מקבלת, בפארפרזה על וירג'יניה וולף, "יקב משלה", היא יכולה לקחת אותו לגבהים חדשים. כמו קליקו גם פומרי התגלתה כגאונה בשיווק, והיא אף היתה אחראית לייצור ושיווק של שמפניית ה'ברוט' הראשונה בשנת 1874, ובכך הנחילה לעולם את הסגנון היבש, הנפוץ כיום, של היין. פומרי בנתה ארמון מפואר שמשמש את היקב מעל למערות העתיקות שנחפרו בגיר עוד על ידי הרומאים, ושבהן מתפתחים היינות. 116 מדרגות מובילות אל המרתף בו מצויים לא רק הבקבוקים, אלא גם עבודות אמנות בצורת תבליטי אבן יפהפיים. בעת הביקור שלנו הוצגה במקום גם תערוכת אומנות עכשווית מרתקת, והמיצגים פזורים בין המערות. הטיפוס במדרגות בסיום הביקור קשה יותר מאשר הירידה בתחילתו, אך בסופו מחכה טעימה של מספר מיינות היקב, והמצטיין שביניהם הוא יין הדגל, Cuvee Louise משנת הבציר 1995, עם אף שמרי פטרייתי, עשיר ומורכב.

נאום הגבר

קליקו ופומרי הן רק שתיים מתוך ארבע אלמנות שמזוהות עם שמפנייה: גם ביקבים Laurent-Perrierו-Roederer מילאו אלמנות תפקיד חשוב אחרי מות בעליהן. אך אנו, אחרי שתי אלמנות ודיסנילנד אחד, בוחרים לסיים את היום בביקור בקתדרלה של רנס, שכמו זו של פאריז, נקראת בשם נוטר-דאם. קתדרלה זו, שנושאת עימה אלף שנות היסטוריה, היא אחת הנאות בכל העולם הנוצרי. היא בנויה בסגנון גותי עם עושר אדריכלי, ויש לה אוסף פסלים מדהים וחלונות זכוכית צבועים שמשרים אווירה קסומה בשעת השקיעה. מחוץ לקדתרלה, מספר חנויות המוכרות שמפנייה, בחלקן מציבים מספר שולחנות בחוץ וניתן לשתות שם מבחר שמפניות בכוס ולקנות מתקנים מיוחדים המיועדים לאספני הקפסולות שמכסות את פקקי השמפנייה.

למחרת אנו נוסעים מרנס לכיוון אפרני. כאן מצויים עוד כמה מבתי השמפנייה החשובים, ואנו מתחילים את היום בביקור ביקב הענק, שעל פי הטענה אחד מכל ארבעת בקבוקי שמפנייה המיוצאים מחוץ לצרפת בא ממרתפיו, Moet & Chandon.

כאן מיומנים בקבלת אורחים והסיור מיועד לתיירים, אבל גילוי הבנה והתעניינות יוציא מהמדריכה תובנות עמוקות יותר מהדקלומים הקבועים שלה. בניגוד ליקבים אחרים, נותנים פה למבקר לבחור מה יטעם, והביקור מתומחר בדרגות שונות של מחיר לפי הטעימה שבסוף. מי שמוכן לשלם עוד מספר יורו על מנת לטעום את יין הדגל של היקב, הלא הוא דום פריניון, יזכה לטעימה לא עם המוני התיירים אלא בחדר הסבה יפהפה באירוח אישי של הסומלייה של היקב. הסומלייה משקה אותנו ב'ברוט אימפריאל', 'ברוט אימפריאל פריימר קרו', שמפנייה רוזה, ולבסוף בדום פריניון 1996, יין עם אף שמגלה ארומה עשירה של שמרים, אגוזים וקלי, ובטעימה מתגלה כסמיך ובעל שכבות טעם עשירות וסיום ארוך. לפני פרידה אנו מצטלמים מחוץ ליקב עם פסלו של הנזיד דום פריניון שנתן ליין הזה את שמו. כרמי המנזר אליו הגיע פריניון בשנת 1668 נרכשו על ידי Moet & Chandon רק במאה ה-19, אך היקב ניכס את שמו של מי שידוע כ"נזיר שהמציא את השמפניה". 

קברו של דום פריניון

 
למעשה תהליך התפתחות השמפניה היה איטי ואי אפשר לייחס אותו לאדם אחד. לנזיר הבנדיקטי היה תפקיד חשוב בפיתוח היין באזור, והחלוציות שלו בעירוב זנים וחלקות הובילה לשמפניה שאנו שותים כיום. יתרה מזאת, פריניון פיתח טכניקות כמו יבול קטן ובציר מבוקר שהשפיעו על עולם היין בכלל. עם זאת פריניון עסק בחייו דווקא בשיפור היין הלא מבעבע של חבל שמפיין. המיתוס בדבר "המצאת השמפניה" על ידו פותח אחרי מותו, ואומץ בשמחה על ידי בתי השמפנייה, ובייחוד Moet & Chandon שחיפשו דמות אב מייסד שישמש כמותג, ויזכיר לנו שלצד ארבע האלמנות היקרות, וביחוד האלמנות קליקו ופומרי שאחראיות במידה רבה לעולם השמפנייה המודרני כפי שאנו מכירים אותו, היה בסיפור גם גבר משמעותי. עבורנו, תרומתו של פריניון מספיקה כדי שברוח האופנה להשתטח על קברי צדיקים, נבקר בקברו שמצוי בכנסיה מענינת בכפר הציורי Hautvillers.

לא על השמפניה לבדה…

בחזרה לרנס אחרי הביקור באפרני אנו סועדים במסעדה המשובחת Le Millenaire. מסוג המסעדות שנראה שנמצאת על המסלול לכוכב הראשון במדריך מישלן. נפוליאון של גבינת עיזים עם בזיליקום ועגבניות וכן מרק פטריות יער עשיר פותחים את הארוחה ומובילים למנות עיקריות של תבשיל ברווז ונתחי לפת ברוטב עשיר ומצויין, וצלחת ירקות קטנים ומופלאים עם עשבי תיבול. בקינוחים סופלה גרנד מרנייה וצלחת פטיפורים מענגים. את האוכל מלווה שמפניית רוזה מסדרת Premier Cuvee של יקב Bruno Paillard שמהווה אחת מהתגליות של הביקור. יין עם בעבוע מקסים, ארומת תותים עם מעט פטל אדום, שמובילה לפה מרענן ומאוזן עם טעמי תותים. משמפניות הרוזה המקסימות שטעמנו ואנו מתאהבים.

אחרי יומיים אצל בתי השמפניה הגדולים, יומנו השלישי הוא הזמן לעבור מה- NM ל RM, ה Recoltant-Manipulant, המגדלים המייצרים יין מענבים שהם כורמים בעצם. כאלה מפוזרים ברחבי אזור שמפיין מחוץ לערים בהן מרוכזים הבתים הגדולים, בשלושה תתי אזורים עיקריים:

Montagne de Reims , Valle de la Marne ו- Cote de Blancs. אם בתי השמפניה הגדולים מייצרים יין שלרוב מעורב משלושת זני הענבים המותרים בשמפניה, פינו נואר, פינו מונייה ושרדונה, הרי שהיצרנים הקטנים מייצרים יין בעיקר בהתאם לענבים הגדלים באזור בו הם ממוקמים: ב- Montagne de Reims , בעיקר משני סוגי הפינו , ב- Valle de la Marne גדלים כל שלושת הזנים, ואילו ב-Cote de Blancs גדל כמובן השרדונה. מכאן מגיעים יינות רבים העשויים רק מענב זה, והמכונים Blanc de Blancs. 

כמה יינות שאהבנו במיוחדBruno Paillard, Rose 1er Cuvee

Tarlant, Brut Zero

Deutz, Cuvee Wiliam Deutz, 1996

Jacque Selosse, Blanc de Blancs, Grand Cru

יקבים קטנים ומשפחתיים

באזור הזה, אנו מבקרים, בביקור פרטי המתואם מראש, שני יצרנים קטנים ששמם הולך לפניהם. נסיעה בין הכרמים הבוהקים מביאה אותנו אל Larmandier-Bernier הממוקם בכפר Vertus . היקב מייצר גם יין עם מעט פינו נואר ורוזה יבש ומשובח העשוי אך ורק מפינו נואר, אך עיקר גאוותו ביינות השרדונה שלו. להבדיל מהבלנדים של ענבים וחלקות הנפוצים בבתי השמפנייה הגדולים, כאן מיוצר יין זני מחלקות יחידות, וכך חלק מהיינות מסומנים כבאים מחלקות "גראנד קרו", סיווג שלא נראה לעין אצל היינות מהבתים הגדולים. היין המצטיין שאנו טועמים כאן הוא שמפניה גרנד קרו, אקסטרה ברוט, vielle vigne de cramant, מענבי שרדונה בלבד, משנת 1999. ארומת אדמה וקלי מובילה ליין מינרלי הנותן חוויה של יין יבש מאוד ובכל זאת עשיר בטעמיו, ואנו בשמחה קונים בקבוק לקחת הביתה. פייר לרמנדייר, שממשיך במסורת משפחתית ארוכת שנים, מספר לנו על כך שהוא מעביר את היקב לשיטה הביו-דינמית, הנפוצה בעיקר בבורגונדי ובאלזס. שיטה זו שנמצאת אי שם בין גישה אורגנית הגיונית ובין משהו שנשמע כמו פנטזיה אסטרולוגית שכנעה את לרמנדייר, שאף השתתף בכנסים של ייננים ביו-דינמיים וחולק איתנו חוויות ממפגשים אלה.

אנו מבקרים יצרן קטן נוסף אך מוכר היטב המצוי באזור זה, Pierre Moncuit בכפר Mesnil sur Oger. כאן כל היינות הטובים מאוד שאנו טועמים עשויים משרדונה בלבד.

אחר כך אנו נוסעים דרך נופים מקסימים לאורך ה- Route de Champagne לעוד יקב קטן ומשפחתי אחד שלפנינו. יקב Tarlant נמצא בכפר Oeuilly שבאזור Valle de la Marne. הדרך מתפתלת תחילה בין כרמים ואחר כך בין הרחובות הצרים של הכפר והנוף של הכרמים הנשקף ממנה יפהפה. כאן מקבלת את פנינו מלאני טארלאנט, בת המשפחה הצעירה. למזלנו אנו מגיעים ליקב פחות או יותר ביחד עם ענבים שהגיעו מהבציר, ועדים לתהליך ייצור ידני, בכמויות קטנות . אחד היינות הבולטים הוא ה- Brut Zero, סגנון ייחודי של יין שבשלב של הוצאת המשקעים לא הוסף לו dosage כלל, ועל כן הוא יבש במיוחד. התוצאה היא יין עם אף עדין ויפה, גוף מלא למדי ויבש מאוד, שגורם לנו הנאה רבה. 

כך מטפלים בענבים בטארלאנט

באזור שמפיין מתייחסים אל שמפנייה כאל יין, כלומר שותים אותה עם אוכל, ולאורך כל הארוחה. במקום בו לא מוטל על שמפניות מס כה גבוה כפי שמוטל עליהן בישראל, הן מהוות יין שיכול לשמש כליווי לארוחה בלי להוביל לפשיטת רגל כלכלית. בביקור באזור לומדים להוקיר עובדה זו, ולהעריך שמפניות שמרגישות כמו יין שיכול ללוות ארוחה שלמה בהצלחה. השמפנייה היבשה מאוד של Tarlant נותנת חוויה מסוג זה, כפי שניווכח כשנפתח מאוחר יותר בתל אביב בקבוק שלה שאנו רוכשים ביקב. אנו טועמים גם את ה- Brut Tradition, יין הברוט הרגיל של היקב, ואף הוא מענג . יקב Tarlant הוא גם מהתגליות של הביקור, והשמפניה שלו היא שמפניית הבית של חנות היין הותיקה Legrand Filles et Fils , הממוקמת רק כשעה וחצי נסיעה מכאן, במרכז פריז. שם, כדאי לדעת, בבר היין הקטן שבמרכז החנות, ניתן תמיד לקבל כוס שמפנייה ברוט לבן או ברוט רוזה מהסדרה המיוחדת שמיצר יקב Tarlant  עבור החנות ואף לרכוש מיין הדגל של היקב, Cuvee Louis, יין העשוי בדרך כלל מתערובת של פינו נואר ושרדונה, כולם מכרמים עתיקים. ב- Tarlant, כמו ביקבים הקטנים האחרים שביקרנו, מתגלה לפנינו עולם של ייצור יין ביקבים קטנים ומשפחתיים, הרחק מהעולם הממותג והממוסחר של בתי השמפנייה הגדולים ששייכים כיום בחלקם הגדול לתאגידים בינלאומיים. 
 

חגיגה בסיום

חבל שמפיין נמצא על הגבול הצפוני של עולם היין, אך גם מספיק קרוב לים והאפקט הממתן שלו. התנאים האקלימיים מבטיחים שענבי השמפניה יגיעו לדרגה המושלמת של סוכר וחמיצות ברגע הנכון שלפני עונת הבציר.
בינתיים, עונת הבציר כאן מתקרבת לסיומה, וכך גם הביקור שלנו. ביום הרביעי והאחרון, אנו מבקרים בעיר Mareuil-sur-Ay אצל Billecart-Salmon, מהקטנים שבבתים הגדולים. הברוט של היקב, שמאופיין בהיותו שמפניה יבשה ומצויינת, הוא "שמפניית הבית" במסעדה הניו יורקית האהובה עלינו .Union Square Cafe יין מהסדרה המיוחדת שהיקב עשה עבור המופלאה במסעדות פריז, Guy Savoy פתח את הארוחה הבלתי נשכחת שלנו שם, ויין משנת 1995 מהסדרה העלית של היקב, הוא זה שאיתו חגגנו לא מזמן אירוע משמעותי. כך שאנו נרגשים לקראת הביקור כאן. אך נרגשים לא פחות הם העובדים שסיימו זה עתה את העבודה על הבציר החדש, ועושים "הפגנה" מאולתרת משעשעת בה הם דורשים לקבל קצת שמפניה לשתות! הסיור מגלה לנו יקב נקי, ממוחשב ומסודר שעובד עם ציוד מודרני משוכלל, ולבסוף בחדר הסבה קלאסי אנו מוזמנים לכוס שמפנייה. דרך יפה לסיים את הביקור ביקבי שמפנייה, ולהתחיל לחשוב על ארוחת הערב שמצפה לנו בהמשך.

אוכלים בשמפיין

 

מרחק נסיעה קצרה מאוד ממרכז רנס אנו מגיעים אל המסעדה שמזוהה כל כך עם יין השמפניה, Les Crayeres. את פנינו מקבלים במרפסת המקסימה של הארמון-מלון-מסעדה, שם מגישים לנו את התפריטים ומציעים לנו לבחור אפריטיף שילווה את משעשעי החיך. אנו בוחרים ב- Cuvee Wiliam Deutz  של יקב Deutz  משנת 1996, ויין זה, עם אף עשיר ומעודן, וטעמים עשירים נפלאים והרמוניים, שמשלבים מתיקות עם מינרליות ויובש, בשילוב סיום ארוך, מתגלה כשמפנייה מופלאה. שנת הבציר 1996 שוב מוכיחה עצמה, ואנו מוצאים את היין הזה מוצלח אפילו יותר מהדום פריניון משנה זו. אחרי שאנו מסיימים לעיין בתפריט ולבחור את הארוחה (לשמחתו של בן-זוגי שמסרב לאכול חיות מתות מתברר שהמסעדה מגישה גם תפריט טעימות על טהרת הצמחונות), אנו פונים לחדר האוכל העיקרי. כאן אנו מקבלים ארוחה בלתי נשכחת במיקום בלתי נשכח. אנו פותחים עם מרק מעולה של פטריות פורציני המוגש עם שמנת מוקצפת. אחר כך, מנה שהיא בין שיאיה של הארוחה: פטרית כמהין שלמה עטופה בבצק עלים ומוגשת ברוטב פריגור, כאשר בגרסה הלא צמחונית מתלווה לפטריה גם קצת כבר אווז. זוהי המנה שהיוותה השראה למנה הדומה המוגשת ב'יועזר' ביפו, וכאן אנו זוכים לאכול את גרסת המקור המדהימה, שקשה לחשוב על משהו טעים ממנה. מנה מצטיינת נוספת היא מנת עוף מברס, שמוגש עם רוטב מוקצף ששוב מכיל כמהין וכבד אווז, ממולא באורז בסמטי מעוטר בכמהין. בן זוגי מקבל דלעת קטנה ממולאת ירקות עם מבחר רטבים מדהימים. את כל זה מלווה בקבוק של שמפניית Blanc de Blancs Grand Cru  של יקב Jacques Selosse. שמפנייה יחודית זו שמיוצרת בכפר Avize, מזכירה יין בורגונדי איכותי שהתווספו לו בועות. הארומה מזכירה יין מרסו עם האגוזיים הקלויים והחמאתיות, ובטעימה מתגלה יין עשיר אך יבש, אלגנטי ומאופק.  ג'ק סלוס למד את מלאכת עשיית היין בבורגונדי ומשתמש בטכניקות של ייצור בורגונדי לבן (כמו התססת היין בעץ ועירוב המשקעים בתוכו, בטונאז') על שמפניה. מתהליכים אלה מתקבלת  שמפנייה מופלאה בעלת אופי אינדיבידואלי וייחודי שמשקפת את פילוסופיית הייצור המיוחדת שלה, ואנו מוסיפים את Selosse  לרשימה של יצרני השמפניה המועדפים עלינו.

לפני צלחת הגבינות המשובחות שיובילו לקינוחים, אנו פוגשים את השף תיירי וויסין, שהיה סגנו של השף המיתולוגי של המסעדה, ז'ראר בואייה שפרש לאחרונה. עם פרישתו הוריד המישלן את דירוגה של המסעדה משלושה לשני כוכבים. אנו מציינים בפניי וויסין שלטעמנו הארוחה ראויה ללא פחות משלושה כוכבים, והוא מספר לנו על קשריה של המסעדה עם מסעדת קבלייר והשף שלה דידי בן הרוש מירושלים. אך המישלן למרבה הצער, לא חושב כמונו, וזמן קצר אחרי שנבקר במסעדה, משהתברר שאין בכוונת המדריך למהר ולהשיב לה את הכוכב השלישי, הוחלף וויסין בשף חדש. אנו, מכל מקום, מסיימים את הארוחה עם סופלה קרמל שמוגש עם קרם בננה וגלידת ג'ינגר, קינוח שלא נופל מרמתן של המנות שקדמו לו.
מוזמנים לעבור לבר היפהפה שם מוגשים לנו תה וקפה בלווית שוקולדים. מביטים קצת בקנאה ביושבי הבר האחרים שגם יישארו ללון כאן, במלון הרלה-אנד-שאטו שהמסעדה היא חלק ממנו, בעוד אנו נחזור למלוננו הקטן במרכז העיר, אך מתנחמים בכך שמחר שוב נתעורר אל המראה של קתדרלת נוטר-דאם הבלתי נשכחת.
 

 

"מסע אל הבועות" פורסם במגזין יין וגורמה, גיליון 92, ינואר 2006.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 25, 2006 בשעה 11:30 am

    אני שמח שנפל בחלקנו לטעום אתכם חלק מהשמפנייות הנפלאות האלו שעשו את דרכן לתל-אביב.

  •   ביום ינואר 15, 2007 בשעה 9:09 am

    איזה תיאור נפלא, שעושה חשק לעזוב הכל ולסוע לטיול בשמפיין, ורצוי איתך. תודה

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*