שלח לי רעש בקופסא מארץ רחוקה

האמת שהגעתי ביום חמישי  ללבונטין 7 כדי לראות את המידנייט פיקוקס, ששמעתי עליהם דברים טובים. לא ידעתי שום דבר על הלהקה שתחלוק איתם את הערב, אד, (רק בדיעבד קראתי את הביקורת המשבחת של מיכאל רוברגר מלפני מספר חודשים) ובטח לא ידעתי שאני במקרה מכיר שניים מחברי הלהקה ממקומות אחרים לגמרי. ואיזו הפתעה טובה זו היתה. מוכיחים את האמרה הידועה ש"אי אפשר לנצח שתי גיטרות-בס-תופים". אד נתנו סט נפלא של נויז עם השפעות אמריקאיות מובהקות. אוהבי המוזיקה של סוניק יות' – בפרט השנים הראשונות – יאהבו את אד. באד ארבעה חברים מוכשרים ומה שעושה את ההופעה שלהם זה המעברים המוצלחים כל כך בין קטעים אינסטרומנטלים ארוכים אך מנוגנים מהר בהם נבנה קיר סאונד נפלא, ובין קטעי שירה ארוכים ומקסימים אף הם. כשדיוויד בלאו (שירה וגיטרה) שר זה לפעמים יותר ניק קייב מוקדם מאשר תרסטון מור (הסולן של סוניק יות') אבל דווקא השילוב של השירה הזו עם המוזיקה הזו עושה את ההופעה של אד כל כך מקסימה. תמר אפק (שירה וגיטרה), יונתן בירנבאום (בס) וגיא שכטר (תופים) מצטרפים לבלאו להופעה ששווה ביותר לראות. כדאי לעקוב אחר לוח ההופעות של אד (שתי הופעות בינואר בתל-אביב) ולהמתין לאלבום הבכורה שאמור לצאת בקרוב. 

 

אד

 

 
אחרי אד עולים המידנייט פיקוקס, שאלבום הבכורה שלהם כבר יצא. חגיגה על הבמה שמערבת פאנק-רוק (כאן אם מחפשים השפעות אמריקאיות זה יותר דד קנדיס מסוניק יות'), קברט, אלמנטים ממוזיקה ערבית וגם קצת מגע ממוזיקת כליזמר יהודית. הרכב הנוכחים על הבמה מתחלף כל הזמן, כיאה למי שמוגדרים כ"קולקטיב" סירקוס-קור.

 

 

מידנייט פיקוקס

 
לבונטין 7 כבר נבחר על ידי טיים-אאוט בסיכום 2006 כמועדון ההופעות המוביל בעיר, שביסס את מעמדו תוך זמן קצר. אם לשפוט לפי יום חמישי בלילה, הבחירה מוצדקת לחלוטין. כמה מענג היה לגלות שם שתי להקות שעושות מוזיקת רוק אינדי (או אלטרנטיבי כפי שקראנו לזה פעם…) מעניינת, מקורית, נלהבת, אל מול קהל נלהב לא פחות. ללא ספק תרומה יפה לסצינת המוזיקה התל-אביבית. אני אחזור.
 
 
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 31, 2006 בשעה 3:07 am

    איזה כיף לקרוא מרצה למשפטים שיודע מי אלו סוניק יות', דד קנדיז ושאר ירקות פאנק-רוקריים..אני חושב, שאת מס' האנשים (כולל המרצים) הללו, שמכירים, אפשר לספור בפקולטה החיפאית שלנו על האצבעות של בארט סימפסון. איזה עצוב זה, שיש כל כך מעטים. מעיד על מוח סגור משהו. נו שוין. לעבור למרכז, ויפה שנה אחת קודם.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*