למה שמה!?

כולם כותבים על שמה!, האתר שמביא לנו את "מיטב הרשת הישראלית". כך ב"מאבד תמלילים", אנקדוטות,  שידורי ניסיון, ולווט, וובסטר 2,  ומרק. (ותודה ל גרייפס). רשימת העורכים של שמה מרשימה וכוללת את כמה מהנחשבים "אושיות הרשת הישראלית", וביניהם שניים שאנו כאן  ברשימות הודות להם: אורי ברוכין וגם ירדן לוינסקי.

בדף הפתיחה של שמה! יש אייטימים בעיקר מבלוגים, אך גם מאתרים מבוססים של עיתונים ואתרים מסחריים אחרים. אני לא יודע אם זה מנסה להיות  Arts and Letters Daily  הישראלי. כנראה שלא וגם אין לנו עדיין מספיק מקורות בשפה העברית מהסוג שהאתר ההוא נסמך עליו. אך במיטבו שמה! יכול להיות דרך מצויינת ללמוד על תכנים משובחים שעלו ברשת. אבל אני רוצה לנצל את רגע עלייתו לאוויר של שמה! כדי לשאול מספר שאלות על מנגנוני קידום התוכן ברשת. נכון שבעודף המידע שיש ברשת אנו צריכים מנגנוני סינון, אבל האם שמה! לא עלול במידה מסוימת, לכרות את הענף עליו הוא יושב? עורכי אתרי התוכן השונים התבטאו לאחרונה בחלקם כאומרים שעדיין אין תחליף לאתר שבו יש עורך ראשי. שמה!, אף אם הוא מביא לנו תכנים עצמאיים מבלוגים לצד תכניים מהעיתונות הממוסחרת, מבוסס על עורך ראשי, אף אם מדובר ב-11 עורכים ראשיים (כולם אגב, פרט לאחת, גברים יהודיים). שמה! מביא לנו בדף הבית את מה שהוא הכריז שמהווה "מיטב הרשת". אבל האם אין כאן בסיכומו של יום שוב תפיסה ריכוזית  שבה יש מי שמחליט עבורנו מהו מיטב הרשת? תפיסה שעומדת בניגוד לכאוס הזה בו אנו עוברים מהמלצה להמלצה, מלינק ללינק?

אני נהנה בתקופה האחרונה להשתמש בגרייפס . נכון שיש שם בחירה של העורך איזה בלוגים לשים ואיזה לא, ונכון שיש גם המלצה יומית שלו, אחת כללית ואחת בתחום האקטואליה. אך מעבר לכך הוא מביא מבחר גדול של בלוגים ישראלים, שמהם אני יכול להגיע לעוד חומרים, וגם מאפשר לי להוסיף באופן אישי לאשכול שלי בלוגים שלא מופיעים באתר באופן קבוע (ואני גם יכול להציע לעורך להוסיף אותם לאתר). מבחינה זו אף אם מדובר אכן בבלוגים שבחר אדם אחד, הרי זוהי תוספת מוצלחת ביותר בעיני לגלישה מבלוג לבלוג דרך קישורים בלבד. האם לא מדובר בדרך התואמת יותר את הרעיון של כתיבה עצמאית מאשר אתר שבו מה שמופיע בדף הפתיחה אינו כל העדכונים ממבחר גדול של בלוגים, אלא מספר מאמרים שנבחרו על ידי העורכים כמיטב הרשת? אני באופן אישי לא מרגיש שאני צריך אתר שבו יבחרו לי את מיטב מה שפרסם "הארץ" או YNET באותו יום – אני מספיק מיומן לעבור עליהם בעצמי. (זאת אף אם נדמה לאור יום הפתיחה שבשמה! בהחלט ניסו להביא תכנים יותר ביקורתים או יחודיים מתוך האתרים האלה).  אני גם לא בטוח שאני רוצה לקרוא מתוך בלוגים שונים דווקא את מה שבחרו אותם עורכים, ומעדיף עורכים שיציעו לי מידע, כמו בגרייפס, מבלוגים רבים ושאני לפי הכותרת והשורות הראשונות אחליט אם להכנס או לא.

בהקשר הזה, וברור לי שסך הכל מדובר ביום הראשון ושאסור לייחס לכך שום משמעות, אבל אי אפשר שלא לשים לב שתחת הכותרת "תגיות – הנושאים המדוברים ביותר" יש יותר מדי קישורים שמזוהים עם עורכי האתר עצמם. יש שם תגית גם ל"גלוב", גם ל"מאבד תמלילים" וגם ל"יובל דרור" – כך שהנוכחות של אחד העורכים תחת לא פחות משלוש כותרות שונות בולטת בצורה שמעלה שאלות על ריכוזיות חדשה שצריך לדעתי להזהר ממנה.

היום כאמור הוא רק היום הראשון של שמה! ובטח שעדיין מוקדם לשפוט אותו. יתכן ששמה! יגשים את המטרה המוצהרת שלו להבטיח חשיפה טובה יותר אל מגוון התכנים שברשת. מנגד, ישנו החשש שבעצם המודל של מספר עורכים שקובעים עבורנו מה התכנים שנקרא, אף אם הם אנשים בעלי מחויבות מוכחת לתוכן עצמאי ואיכותי, מפספסת את הפוטנציאל של web 2.0, ולוקחת את הרשת חזרה מידי המשתמשים לידי שולטים ישנים או חדשים. הטענה שבישראל אין מספיק כמות גולשים שתאפשר למערכת חסרת עריכה אנושית לעבוד מספיק טוב היא תקפה, אבל כאמור יש דרכי ביניים, כמו זו של גרייפס, בהם יש בחירה של הבלוגים (וחוסכים לנו את אתרי החדשות המסחריים) אך לא בחירה של החומרים שעולים במסגרתם. ואם מעדיפים מספר עורכים על פני אחד (אם כי גם לזה יש יתרונות וחסרונות), הרי אפשר ליצור מערכת דומה לגרייפס בה ישמשו מספר עורכים.

ברור לי ששתי המערכות האלו מבוססות על עורכ/ים והעדפותיהם, ואולי אכן אי אפשר לקיים בפרט בישראל מערכת ללא כל עריכה. נכון גם שבסיכומו של דבר כל הקוראים והקוראות ימצאו איזה עורכים מצליחים לקלוע לטעם והעניין שלהם ויבחרו את האתר הנאה בעיניהם. האתגר האמיתי עבור אתרי ההפנייה השונים הוא בעיני לא לשכפל מנגנון ריכוזי באשר לתוכן, שבו יש לנו את שומרי הסף של האינטרנט שיקבעו עבורנו מה כדאי שנקרא. מזה יש לנו מספיק וגם ככה קשה להמלט מזה גם ברשת של היום. מה שאנו צריכים בעיני אלו אתרים שיצביעו על מקורות מעניינים ויעזרו לנו לאתר אותם, יותר מאשר אתרים שיודיעו לנו מה עלינו לקרוא היום.

אז בהצלחה לשמה! מיזם שאני מברך עליו כמו על כל מיזם חדש שמבליט תכנים מעניינים, ושמתי לב שהוא עדיין בגרסת "בטא", וגם מחשבותי בנושא עדיין בגרסא כזו…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 9:02 am

    זה ווב 2.0
    ההבדל בין שמה לשאר האגרגטורים, ביניהם גרייפס, הוא במידת השליטה האנושית במה שמופיע על המסך. הדרך הנכונה לדעתי לחשוב על שמה זה כעיתון שכתביו הם יצרני התוכן באשר הם, אבל יש לו קבוצה סופית ומוגדרת של עורכים.
    לגבי הגורם הנשי – אנחנו מודעים לכך, זה ישתנה, זה כבר משתנה.
    מה שכן, הרציונל מאחורי שמה הוא להגיע לקהל יעד רחב ככל האפשר, לנסות לסלק מכשלות תוכניות וטכנולוגיות מדרכו של קהל כזה לתוכן אלטרנטיבי. המשמעות היא ששמה פונה לקהל יעד שונה מזה של האגרגטורים כמו גרייפס ודומיו.

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 9:57 am

    1. נכנסתי לשמה, וכבר קראתי רשימה אחת על ווב 2.0 שבדרך אחרת לא הייתי מגיעה אליה. וואלה נחמד.

    2. ועם זאת, מופרך בעיני מה שנכתב שם על "תחומי עניין מגוונים" של העורכים. ראבאק, זה מגוון זה? תסתכלו על התגיות – הן נראות כמו סיעור מוחות לרשימת מדורים בבלייזר, רק עם נוכחות יתר של יובל דרור. יוצאת דופן היא הרשימה המקושרת "לא רוצות ילדים". כנראה אחד העורכים עשה אפצ'י (או קישר כי זה מעניין את וולווט).

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 10:13 am

    צודקת אביבה. לא אמין. כותבים טוב או לא, מעניין או לא, תמיד ישתכשכו שם החברה ההם, הדרור, היונתן, השוקי, הגדי, התומר, הוולוט, המוסיף, היונתן..מה אני חוזרת על עצמי?

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 11:58 am

    אני שמחה להשקת שמה! בטא. אתר כזה חסר הרבה זמן.
    הוא לא מחייב בלעדיות קריאה. הרבה עורכים זה טוב, ואני רוצה שהם ימליצו גם על תכנים שלהם מסיבות ענייניות. גם הבחירה להמליץ על תוכן מהאתרים המסחריים טובה בעיני, כי התכנים שם חולפים תוך שעות. לעומת זאת, אי אפשר להסתפק בהמלצה על מקורות, כי לא תמיד יש בהם תוכן מעניין.
    אתר חשוב, שיוכל לתרום גם בתחום הקריטי של החינוך.

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 1:47 pm

    מקווה שקראת את הפינגבק של חנן מוובסטר. זה אמור לתת תשובה על כל מה שלא נראה לך לא הגיוני שם.

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 1:54 pm

    קראתי .. קראתי.. אני לא חושב שזה ממצה את השאלות שלי אבל זה בהחלט נותן זווית אחרת. אני לא בטוח מה לחשוב על הטיעון ששמה זה לא בשבילי, שכן אם נחשוב שהדבר האחרון שאנו צריכים זה עוד אתר שבו יש עורכים ראשיים שקובעים מה כדאי לקרוא, אז צריך לחשוב האם זה נכון לומר שיש צורך כזה לאותם "המונים" שלא מסתדרים עם גרייפס (ששנינו אוהבים)
    http://www.my-paradox.net/blogsphere/133
    בכל מקרה, כמו ששמה הוא אתר בטא, גם מחשבותי כפי שכתבתי בנושא הם עדיין בטא.

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 2:14 pm

    שמה! הוא אכן לא בשבילך והוא גם לא בדיוק בשביל אף אחד מאלה שיצרו אותו למרבה האירוניה.
    לא בטוחה אם עקבת מקרוב אחר הדיון שהתרחש בבלוגספירה בנוגע לכל עניין הצפת התוכן העצמאי אז בכל מקרה, אני אספר לך:

    אחרי שוובסטר נוצר וכולם הבינו שחוץ מאיתנו זה לא מעניין אף אחד, החבר‘ה חיפשו דרך לרכך את המכה שוובסטר ודומיו מחטיפים למי שלא קורא בלוגים באופן קבוע. שמה! ישרת בהמשך את אלו שמחפשים תוכן ו-וובסטר וישראלוונטי עשו להם בלאגן בראש (כי אלוהים ישמור – רוב הבלוגרים האלה גם ככה מתכתבים בינם לבין עצמם).
    השילוב של תוכן מ-YNET ו-NRG מטרתו להוסיף משהו מוכר לנוף, וגם נסיון להראות קצת בגרות מצד מישהי כמוני שנוהגת להשמיץ בדיוק את שני האתרים האלו. זה לא תחביב אבל זה בהחלט מהנה.

    מה שכן, אתה צודק לגמרי לגבי התוכן שכבר שם, שנוגע לעורכים. זה ישתנה, מה שלמרבה הצער אומר שלינקים לפה משם(ה!) כבר לא יהיו 🙁 .

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 2:15 pm

    בלפה הכוונה לפרדוקס.

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 2:19 pm

    תודה על ההבהרות, הן בהחלט מעניינות. אני לא יודע מה זה לינקים למה משם(ה)! שלא יהיו (הי, אני לא אחד העורכים:))! בכל מקרה אני חושב שאת מעלה נקודות חשובות . נשארת הבעיה שמחדש ברשת אנו יוצרים ריכוזיות ועורך/ים ראשי/ם אבל אולי אין ברירה? אני אגב לא פוסל שיהיה תוכן שקשור לעורכים, אבל הצורה שזה היה איך שזה עלה נראתה שדווקא מחזקת ולא מחלישה את זה כעניין של דיון פנימי. ולגבי זה שרוב הבלוגים האלה גם ככה מתכתבים בינם לבין עצמם.. אכן.. ואני משתדל בדרך כלל לא לעסוק בבלוג שלי כל כך בבלוגספירה ולנסות לפרוץ את המסגרת הזאת – אבל הנה הבוקר שמה דווקא גרם לי לעשות את זה….!

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 2:20 pm

    אוקיי הבנתי:) (ראיתי את הבהרתך אחרי שהעלתי את תגובתי..) ובכל זאת אני לא חושב שזה פסול לחלוטין, אם זה נעשה במידה הראויה..

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 5:25 pm

    אם האתר יצליח לפרוץ את הבועה הקטנה ששוחה בעצמה זהו הישג אדיר. ואם לא – אז זה עוד סוג של פתרון חלקי לבעיית הצפת הטקסט המטורפת ברשת. חלקי משום שגם מי שמתלהב ממנו היום לא יוותר בזכותו על פתרונות אחרים – החל בדבר הכי בסיסי כמו לפתוח אתר הארץ, דרך קורא RSS וכלה באתר בסגנון ענבים. ואם אדם מוצא עצמו מוכרח לבדוק כל יום מה חדש גם בהארץ, גם ברשימות, גם בענבים גם בשמה וכו' וכו' – מתי עובדים? מתי חברים ומשפחה? ומתי קוראים ספר? לזה עוד אין תשובה – לא לעורכים האנושיים האיכותיים ולא לאתר שכולו מבוסס תוכנה.

  •   ביום ינואר 2, 2007 בשעה 7:22 pm

    ואגב בכל הדיון הזה הזנחנו את מיניבוקס
    http://www.minibox.co.il
    שכתבו עליו היום בהארץ
    http://tinyurl.com/yacr7r
    ושמביא תכנים גם מאתרי העיתונות הרשמית, וגם מבלוגים וגם מפליקר ועוד. הוא אתר חביב בעיני ויהיה מעניין להשוות אותו לגרייפס מצד אחד ולשמה! מצד שני. אשמח לשמוע מה אתם חושבים..

  •   ביום ינואר 3, 2007 בשעה 12:34 pm

    מיניבוקס מצויין ומכסה המון אינפורמציה.

  •   ביום ינואר 5, 2007 בשעה 12:49 am

    בועה לא יכולה להוליד לא-בועה. וגם חלילה לה, כי אם בטעות, לגמרי בטעות, היא תוליד לא-בועה, אז הלא-בועה תפוצץ אותה, ואז היא תאלץ לשבט, לבעות לעצמה טכנולוגיה חדשה, ואכן היא כבר עשתה את זה כמה פעמים, כל הוובים-שמבים האלה נולדו כאשר ביעבעה סכנה שבמקום בועות יהיו אלה המים-עצמם שיגיעו עד נפש. חייה של בועה עוברים עליה בלקיים את בועיותה. הבועה היא גילגולו של הקיבוצניקיזם, והריטאליניזם, במשעולים בין דגניה לכנרת בעתה עגלת חייה העמוסה.

טרקבאקים

  • מאת וובסטר 2 - חנן כהן ביום ינואר 2, 2007 בשעה 9:20 am

    שיחה שתתקיים בעתיד:

    יובל: תגיד, אתה מדבר כל הזמן על הבלוגים האלה אבל לא הצלחתי למצוא שם שום דבר מעניין. מה רע לי ב Ynet? תמיד יש משהו חדש וזה מאו…

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*