כוס התה שלי

באותם שנים בהן ישבו לראשונה הדוכסית מבדפורד וחברותיה לתה מנחה באנגליה, החלו נשים הודיות לעבוד במטעי התה שסיפקו לבריטים את אותה שעה רגועה של תה. סיפורו של התה הוא אם כן גם סיפורן של הכלכלה הגלובלית וכלכלת הגוף שמעצבות את המפגש בין המזרח ומערב

תה ואורז יש בסין

ראו גם:

לפעמים תה יכול להיות גם תפיסת עולם

ההבדל התהומי שבין תה לבין הלבשה תחתונה

עדכון – רשימות נוספות

עשרת  הדיברות להגשת תה

תה מנחה – רגע לונדוני

"תה הוא הקפה החדש"
תה בלונדון : TeaSmith
תה בלונדון :Postcard Teas

מסע בדרך התה הישראלית

לטעום תה בתל-אביב

תה בלונדון: תה ודים סאם ב YAUATCHA

התופעה מוכרת לכל אוהב תה ישראלי: בסיומה של ארוחה מפוארת, במסעדה מעולה, בה נשתה יין מצוין, שואל המלצר אם נרצה שתיה חמה. "איזה תה יש לכם" אנו שואלים בציפיה. "תה רגיל ותה עם נענע" עונה המלצר. עבור שותה התה, תשובה זו מזכירה את הימים בהם הציעו לנו במסעדות "יין אדום או יין לבן". בתחום היין כבר עברנו מהפיכה והיום שום מסעדה שמכבדת את עצמה לא תפנה אלינו בשאלה הזו. האם מהפיכת התה גם היא בדרך?

כוס תה – רגע של שלווה

מאיזה בציר התה שלך?
ההשוואה בין שני העולמות מתבקשת, ולמעשה אוהבי היין הם אולי הקהל הטבעי ביותר שיכול להוביל את מהפיכת התה. צמח התה, ה- Camelia sinensis, הוא המתחרה היחיד של הענב כמוצר בוטאני שממנו ניתן להכין מגוון משקאות כה עשיר בארומות ובטעמים. אם ביין חלק מהמגוון מיוחס לריבוי זני הענבים מהם עושים יין, הרי שלצמח התה שני זנים עיקריים בלבד, הזן הסיני וזן אסאם. כל התה שבעולם נעשה מזנים אלה. את המגוון הרחב ניתן אם כן לייחס בעיקר לאותם גורמים המוכרים לאוהבי היין: שיטות הגידול והייצור, טרואר (הגובה הוא גורם חשוב ביותר), ותנאים בשנת בציר. עבור אוהבי היין, מבטיח התה עולם של ארומות וטעמים שיעשיר את חוויות השתיה שלהם, וזאת במשקה שלהבדיל מיין נטול קלוריות לחלוטין, ואף מיוחסות לו סגולות בריאותיות רבות (שלא לדבר על כך שתה איכותי בריא יותר לכיס מאשר יין ברמה המקבילה). כמי שמנוסים באבחון ארומות, טעמים, איזון, מבנה, אורך ומורכבות של משקאות, אוהבי היין הם קהל יעד שבשל יותר מאחרים לתהליך לאפשרות ללמוד כיצד להעריך תה איכותי.
מדוע רבים מאיתנו מפספסים אם כן את העושר הזה? לכך מספר סיבות, שהמשותף להן הוא לרוב חוסר הכרות עם עולם התה בארצנו. חוסר הכרה זה מתבטא במספר גורמים. אחד מהם הוא טשטוש התחומים בין "תה" לבין חליטות צמחים למיניהן.
תה, כפי שנאמר, נעשה רק מצמח התה, הקמליה סינסיס. חליטות הצמחים למינהם, אלו שנעשות מקמומיל, נענע, מרווה, לואיזה, ותערובות של צמחים אלה ואחרים אינם תה, אפילו אם מכנים אותם לעתים בטעות בשם 'תה צמחים'. באירופה הן מכונות בשם "tisane". מה שמוסיף לבלבול הוא שלעתים מוסיפים את אותם צמחים ממש לתערובת שכן מבוססת על תה. לעתים רק קריאת האותיות הקטנות תעזור לנו להבחין בין 'תה לואיזה' שמבוסס על תה (לרוב ירוק) שהוספו לו לשם התיבול עלי לואיזה, ובין 'תה לואיזה' שאינו תה אלא מהווה חליטה של עלי הלואיזה לבדם.

מטעי תה בדרג'ילינג

אמנות החליטה
אבל יתכן שהסיבה העיקרית שרבים מאיתנו לא מכירים בגדולתו של התה, נעוצה באופן פרדוקסלי בפופולאריות הרבה של המשקה: תה הוא המשקה השני הנפוץ בעולם אחרי המים. אך כדי לעמוד בביקוש העצום, רוב התה שנצרך כיום בעולם עשוי בשיטה הנקראת Crush, Tear, Curl, הידועה יותר בקיצור CTC. שקיות התה שנמצאות על המדף בסופר מכילות תה שיוצר בשיטה תעשייתית זאת, שקורעת את עלי התה עד דק לשם ייצור תה שיחלט במהרה וייצר משקה חזק [או תה שהוא ה"אבקה" שנשארה מתה איכותי יותר]. כדי להבין את גדולתו של התה, יש להחשף לתה שיוצר בשיטה המסורתית, שכוללת סדרת שלבים המבוצעים ידנית והמשתנים בין סוגי התה השונים, אך כוללים תמיד ייבוש וגלגול של העלים. [אם כי תה לבן לא עובר לרוב את שלב הגלגול]. תה זה נמכר בדרך כלל בתפזורת וכל שהכנתו הבסיסית דורשת הוא קומקום בעל מסננת נשלפת וידע לגבי שלושת הגורמים החיוניים: טמפרטורת המים (כ-95 מעלות לתה שחור ואולונג, בין 50 ל-80 מעלות לתה ירוק), זמן החליטה (כשבע דקות לאולונג, כארבע-חמש דקות לתה שחור, וכשתי דקות לתה ירוק) וכמות עלי התה (ככפית לכוס מים בתה שחור, יותר בתה ירוק או אולונג). ספק התה הרציני יתן ללקוחותיו נתונים מדויקים לגבי משולש זה עבור כל תה ותה שימכור. גם עם תה שנחלט במים כמעט רותחים, כדאי להמתין מספיק דקות עד ששותים, על מנת שניתן יהיה לגלות את מלוא הארומות והטעמים. זה גם המקום להדגיש שתה איכותי כדאי לחלוט במים מינרלים.

לבן, שחור, ירוק ועוד
כשנפתחת הדלת לעולם התה שיוצר בשיטה המסורתית, אנו מגלים עולם שלם ומופלא של סוגי תה, שניתן לסווג אותם על פי שיטת הייצור מצד אחד או על פי אזור הגידול מצד שני.
המשתנה העיקרי בתוך שיטת הייצור הוא מידת התסיסה (או חימצון) שעברו העלים. בקצוות של הרצף של סוגי התה השונים עומד מצד אחד התה הלבן המעודן והמופלא שנעשה מעלים שעברו טיפול מינימלי ומצד שני תה הפו-אר האדמתי שהוא תה שחור הניתן ליישון. בתווך מצויים שלושת הסוגים העיקרים של תה:
תה ירוק הוא תה שעשוי מעלים שלא עברו תסיסה. מיוצר בשיטות שונות ביפן, שם העלים מאודים במיכל אדים, ובסין שם העלים עוברים תהליך מקביל במיכלי נחושת מעל אש. התוצאה בשני המקרים היא תה בעל טעמים ירוקים מעניינים. לתה הסיני טעמים מרעננים ועדינים יותר, בעוד שזה היפני בעל טעמים מרוכזים ויחודיים. בסין וביפן ישנם סוגים רבים של תה ירוק השונים זה מזה במאפיינהם. Long Jing הוא אחד הנפוצים בסין, ונחשב כשגריר טוב וייצוגי של התה הירוק הסיני. ביפן נפוץ במיוחד ה- Sencha שלו תתי סוגים רבים. מיפן גם בא התה היוקרתי והיקר הנקרא Gyokuro, המיוצר מצמחי תה שכוסו מספר שבועות לפני הקציר, על מנת לרכז את הכלורפיל שבהם. התוצאה היא תה יחודי ששותים אותו בכוס קטנה ומרוכזת.
תה אולונג, שמגיע בעיקר מטוויאן ומסין, הוא תה שעבר התססה חלקית. סוגי האולונג השונים מובחנים לפי מידת ההתססה: נמוכה או גבוהה. ישנם תתי סוגים רבים של תה אולונג, כאשר אולונג שהותסס במידה נמוכה קרוב יותר לתה ירוק וזה שהותסס במידה גבוהה קרוב יותר לתה השחור. Tie Guan Yin הוא תה סיני שהותסס במידה בינונית והוא אחד מסוגי התה הנפוצים ואהובים בסין – ובצדק. מטאוייאן מגיע בין היתר Bao Zhong Imperial, שהותסס במידה נמוכה בלבד, ויש לו ארומה נפלאה וטעמים מעודנים. ההכנה המסורתית של אולונג נעשית בשיטת הגונג פו צ'א בקומקומים קטנים מאוד בהם נחלטים עלים לזמן קצר מספר פעמים, אך בהחלט ניתן להכין אותו גם בקומקום רגיל כמו שמכינים כל סוג תה.
תה שחור (שהסינים מכנים אותו "תה אדום") עשוי מעלים שעברו התססה מלאה. היצרניות הבולטות של תה שחור מעניין הן הודו, ביחוד מחוזות דרג'ילינג ואסאם, וסין, ביחוד מחוזות יונאן וקימן. בעוד שתה מאסאם שבהודו מאופיין בטעמים כהים חזקים, תה הדרג'ילינג, שגודל לרגלי הרי ההימאליה בגובה רב, מעודן יותר, ומכונה "השמפנייה של התה". גם בתוך דרג'ילנג ישנן סיווגים חשובים שמשפיעים על אופי ואיכות התה. סיווג ראשון הוא בין גנים, כאשר תה מגנים איכותים במיוחד כמו Castelton או Margaret’s Hope ואחרים מספק חוויות שתיה נעימות במיוחד. סיווג שני היא בין לבלוב (או פריחה) ראשונה, פריחת האביב, ללבלוב השני, פריחת הקיץ (First/Second Flush). תה מהלבלוב הראשון, שהוא בין סוגי התה הבודדים שנמכר על פי שנת בציר, מעודן יותר ומספק חווית שתיה ייחודית. תה מהלבלוב השני הוא בעל טעמים מודגשים יותר, ונותן במיטבו את החוויה של תה בעל אופי עגול והרמוני. סיווג שלישי הוא דירוג התה, שנעשה בצורת אותיות המציינות את איכות העלים ואת מידת הנוכחות של ניצני העלה הכה מבוקשים בתוכם. כלל אצבע פשוט הוא שברצף שבין OP לבין הדרגה הגבוהה ביותר, הגרנד קרו של דרג'ילינג, SFTGFOP שפירושו Special Finest Tippy Golden Flowery Orange Pekoe, ככל שיש יותר אותיות כך התה הוא מאיכות גבוהה יותר. לעתים ניתן למצוא את הספרה 1 אחרי רצף האותיות – זו מוספת כאשר כאשר טעימת התה גילתה שהוא איכותי במיוחד. תוספת האות  B ל OP מעידה על כך שמדובר בעלים שבורים, מה שמעיד על תה באיכות פחותה.

תה בטעמים הוא תה, ירוק, אולונג, או שחור, שהוספו לו תיבולים שונים. שני הסוגים המסורתיים ביותר הם תה, לרוב ירוק, שהוספו לו פרחי יסמין, ותה, לרוב שחור, שתובל בשמן של פרי ההדר ברגמוט. תה הברגמוט מוכר בשם ארל גרי. מעבר לשני סוגים נפלאים אלו, ישנו מגוון אינסופי של אפשרויות, ובעוד שתה מתובל בפרחים ופירות עשוי בהחלט להיות מענג, הרי בשלב בו אלו משתלטים והופכים את התה ליותר קוקטייל פירות מתה, מאבדים אוהבי התה עניין. הצ'אי מסאלה הוא סוג של תה מתובל שהוספו לו תבלינים שונים.

תה ארל גריי

באזורים חמים ולחים

תה גדל בין קווי הרוחב 42 בצפון ו-31 בדרום, באזורים בהם האקלים חם ולח, והגשם יורד במהלך כל השנה. הודו, סין, טוויאן ויפן הן המדינות המענינות ביותר לאוהבי התה, כאשר הודו היא המקור לתה שחור מעניין, יפן לתה ירוק, טוויאן לאולונג, וסין לכל שלושת הסוגים. אך סיפורו של התה הוא לא רק סיפורן של הארצות מייצרות התה. סיפורו של התה הוא גם סיפורן של המדינות צורכות התה. התה ממלא מקום מרכזי בתרבויות שונות. טקס התה היפני, ה-Cha no yu הוא חלק מהזן בודהיזם ומסמל את טיהורה של הנפש ואת אהבת היפה. שיטת ההכנה הסינית המסורתית, הגונג פו צ'ה, דורשת מיומנות ותשומת לב מרובה. התה הרוסי בסמובר והתה המתובל בנענע במרוקו, גם הם חלק מהתרבות של מדינות אלה. בריטניה היא כמובן המקור לתה מנחה, מנהג שפותח במאה ה-19 על ידי הדוכסית מבדפורד, שחיפשה מענה לחולשה הקלה שחשה בשעות אחר הצהריים, אי שם בין ארוחת הצהריים הקלה שכבר הסתיימה, לבין ארוחת הערב שעדיין היתה רחוקה. לכל אחד מטקסי תה אלה קומקומים, כוסות ואביזרים אחרים המזוהים איתו ועם החוויה היחודית שהוא מספק. לכולם משותפת הכמיהה אחר שעה נינוחה ואחר האופי המרענן, משיב נפש ומחייה של כוס תה. תה הוא אם כן פרספקטיבה על ההיסטוריה של העולם, על המערב, המזרח והמפגש ביניהם ואגב כך על התרבות האנושית. האנושות, כתב Okakura Kakuzo ב'ספר התה', נפגשה בכוס תה, הטקס האסיאתי החשוב שהמערב אימץ. על כן סיפורו של התה הוא סיפורו של המפגש בין מערב למזרח, מפגש שכידוע אינו חופשי מקולונויאליזים וניצול.

טקס תה יפני

נשים כהות ונשים לבנות

סין, בה שתו תה כבר אלפיים שנה לפני הספירה, ייצאה תה לרחבי אסיה החל מהמאה העשירית, אך רק בשנת 1606 הגיע התה לראשונה לאירופה. חברת מזרח הודו ההולנדית, הביאה למערב את המשקה. במהרה נפוץ התה לצרפת וגם לאנגליה. זו האחרונה הפכה למרכז סחר התה, והיתה כזו עד לשלהי המאה ה-20 עת עבר מרכז הכובד למדינות המייצרות. מאנגליה הגיע התה גם למושבות שלה בצפון אמריקה. היו אלו המכסים הגבוהים שהוטלו על התה שם על ידי השלטון הבריטי שהובילו בשנת 1773 ל'מסיבת התה של בוסטון', בה השליכו תושבי בוסטון את התה אל מימי המפרץ, באחד האירועים הדרמטים שהובילו למלחמת העצמאות האמריקאית. מלחמת האופיום מיוחסת אף היא לסכסוכי סחר התה בין בריטניה לסין.
כאשר במאה ה-19 לא יכלה עוד סין לספק את כל הדרישה לתה בעולם המערבי, הקימו הבריטים מטעי תה בהודו. באותם שנים בהן ישבו לראשונה הדוכסית מבדפורד וחברותיה לתה מנחה באנגליה, החלו נשים הודיות לעבוד במטעי התה שסיפקו לבריטים את אותה שעה רגועה של תה. סיפורו של התה הוא אם כן גם סיפורה של הכלכלה הגלובלית וכלכלת הגוף שמבנות את יחסי הייצור והניצול בין הנשים כהות העור העובדות במטעי תה בהודו ובין הנשים הלבנות הבריטיות הלוגמות תה בטקס של תה מנחה, וגם כמובן בין הגברים המעורבים ביצור סחר וצריכת התה. הקשר בין עולמות אלה נמצא כיום במוקד של התענינות מחודשת. Piya Chatterjee כתבה על עולמן של הנשים קוטפות התה בהודו שעיטוריהן מופיעות על קופסאות נאות של תה הנמכר במערב ו-Roy Moxham כתב על הניצול המובנה לכלכלה הבינלאומית של התה במטעי התה שהוקמו ברחבי האימפריה הבריטית, הן בעידן האימפריה והן בעידן הפוסט-קולוניאלי.
בשנת 1908 הומצאה בארצות הברית שקית התה, ומאז שנות החמישים, היא נהייתה פופולארית יותר ויותר, כשהיא לרוב מכילה תה שיוצר בשיטת CTC. אך נוחות השימוש בשקית התה, באה על חשבון הטקס הכרוך בהכנת תה, ועל חשבון האיכות. אבק התה נחלט מהר יותר מאשר עלים שלמים, דורש פחות אביזרים, וזול מאוד למשתמש. ברוח החזרה מ"מזון מהיר" ל"מזון איטי", בשנים האחרונות אנו עדים לרנסנס של תה שיוצר בשיטה המסורתית. רנסנס התה בשיאו ברחבי העולם ומעולם לא היה מגוון עשיר ומרתק כל כך של תה זמין למי שרוצה להחשף לעולם מופלא זה.

ומה קורה אצלנו?
ומה אצלנו? האם מהפיכת התה בפתח? עד לאחרונה ניתן היה לתאר את ישראל כשממה כמעט מוחלטת בכל הנוגע לתה איכותי, אבל לאחרונה התמונה מתחילה להשתנות. יש מספר שחקנים חדשים בשוק, ויוזמות חדשות רוחשות מתחת לפני השטח. בית הקפה לולו במתחם בזל הוא בין החלוצים שמבליט את תפריט התה שלו על כל שולחן ושולחן, ויש שמועות על בתי תה ייחודים שצפויים להפתח בעתיד. [עדכון: בירושלים נפתח Chez Gita – בית תה ייחודי – עדכון נוסף – בינתיים נסגר]. יחד עם זאת רנסנס התה בישראל רק בתחילתו. לעתים קרובות מדי, בשל חוסר הידע בנושא, נמכרים מוצרים לא איכותיים כתה איכותי או כ'חליטה' רק על סמך מיתוג ובלי הבנה מספקת של המסעדות או בתי הקפה את עולם התה.
הבלבול בין תה ובין חליטות צמחים אחרים רב גם הוא. גם תה איכותי מוכן לעתים קרובות בצורה שפוגעת בפוטנציאל שלו. בעקרון יש להגיש לצרכן תה אחרי שחליטתו הסתיימה בבר והעלים הוצאו מהקומקום. בארץ התה מוגש לעתים בכלים כמו פרנץ' פרס או קומקומים אחרים שהתה ממשיך להחלט בהם גם אחרי המזיגה הראשונה, והתוצאה היא תה שנחלט יתר על המידה ומוציא עודף טאניות ומרירות לא נעימה. גם מוסדות שמשתמשים כראוי בקומקומים בעלי פילטרים נשלפים לא מנחים בדרך כלל את הלקוחות להוציא את הפילטר בזמן והתוצאה היא זהה. נוסף על כך, מעטים, אם בכלל, המקומות שחולטים תה ירוק בטמפרטורה הראויה לו: חליטת תה ירוק במים רותחים כפי שנעשית בבתי הקפה רבים פוגעת בארומה ובטעם. אם חליטות שאינן תה או תה שאינו איכותי יוגשו כתה מובחר, ואם תה מובחר ואיכותי לא יוכן כהלכה, הרי שהצרכן לא ישתכנע שתה הוא מוצר מעניין ותרבות התה בישראל לא תתפתח.
תה הוא אולי כיום 'טרנד' חדש בישראל. השאלה היא האם הכוחות החיובים הפועלים בשוק יצליחו להכניס אליו מקצועיות שתהפוך את תרבות התה בישראל מ'טרנד' חולף למשהו שישרוד. את התהליך החינוכי שרבים עברו בקשר ליין, צריך עתה לעבור בקשר לתה. אנו בתחילתו של מסע מרתק.

כדי לבחון את מגוון התה המצוי בישראל, טעמתי לצורך כתבה זו תה ממגוון מקורות. ברוח חלוקה המוכרת לשותי היין חילקתי את ספקי התה בישראל לשלוש קטיגוריות: השחקנים הותיקים, הבוטיקים הצעירים, והגראז'יסטים. עם זאת החלוקה היא סכמטית בלבד ואינה מבוססת על היקף המכירות. התייחסתי אך ורק לתה: ישנם יצרנים המתמקדים בחליטות צמחים ואלו אינם נזכרים בכתבה זו. יתרה מכך, מרבית ספקי התה מוכרים גם חליטות צמחים ופירות, אך בחנתי רק את התה עצמו שהם משווקים. [הערה – הטעימה נערכה לצורך פרסום הכתבה במגזין יין וגורמה לפני כשנה, ומופיעה כאן ללא שינוי. למיטב ידיעתי כל הספקים שהופיעו בקטיגורית הגראז'יסטים הפסיקו לפעול. עדכון נוסף: אלכסנדר פרנקל פועל עתה מבית התה של ויסוצקי, שם הוא נמצא בימי חמישי ושישי ובית התה פייפ ותה עבר לתל-אביב].

[עדכון יוני 2009, פייפ ותה אכן פעילים בתל-אביב וגם מוכרים תה תחת התווית ITEA. מומלץ לבקר. עדכון אוגוסט 2009 הם עברו לכתובת חדשה: רח' הברזל 26 אזור תעשייה עתידים רמת החייל. איני יודע האם אלכסנדר פרנקל עדיין מפעיל את בית התה שלו. כמו כן נפתחה חנות תה חדשה ומומלצת בתל אביב בשם Te Amo, במתחם מנדרין שופ, טלפון  077-700-24-06.  אוצ'ה שהוזכרו לעיל הרחיבו את מגוון התה שלהם. בקרוב יפורסם פוסט מעודכן על חנויות התה החדשות בתל-אביב].

עדכון נובמבר 2009: לרשימה מעודכנת על מקומות לתה בישראל ראו כאן

עדכון פברואר 2012: מאז כתיבת הרשימה חלו שינויים רבים, חלק מהחנויות נסגרו, ונפתחו חדשות, ביחוד חשוב לציין את החנות התל-אביבית של הפלה דה תה. ראו לעדכון כאן. בקרוב מקווה לכתוב רשימה חדשה מעודכנת יותר.

השחקנים הותיקים
בית התה של ויסוצקי בתל אביב הוא אולי החנות (הלא וירטואלית) היחידה בארץ המוקדשת כולה לתה. [עדכון יוני 2009 – ראו לגבי החנויות החדשות בתל-אביב פייפ ותה ו- TE AMO]. מעבר לתה המסחרי שלה שנמצא על כל מדף, ויסוצקי הותיקה מוכרת מבחר גדול של עלי תה בתפזורת. תה זה מוגש גם בנקודות מכירה שונות ברחבי הארץ, אם כי לעתים נדמה שחליטות הצמחים והפירות מקודמים יותר מאשר התה עצמו. בבית התה מבחר גדול של קומקומים, כוסות, מגשים וכלים אחרים לתה. מגוון התה הוא גדול, אך הטעימה מגלה תוצאות מעורבות. תה יונאן סיני היה טוב למדי ונתן מאפיינים של תה שחור טוב זה, וגם תה פניני יסמין, העשוי מכדורים קטנים של תה ירוק שהועשרו ביסמין נתן ארומת יסמין עדינה. עם זאת אף אחד מהם לא היה דוגמא מצטיינת של סגנונו. תה דרג'לינג בסיווג FTGFOP1 (שלא צוין עליו הגן ממנו בא) וגם תה Gyokuro יפני, שניהם סוגי תה שאמורים במיטבם להיות מהעילית העולמית של התה, היו מאכזבים במיוחד, כשלא ברור אם לייחס את האכזבה למקור לא מספיק טוב או חוסר טריות. חוויה של תה ירוק בסיסי אך לא מאוד מורכב נותן תה הצ'ינה גרין מאנקי. בויסוצקי גם תה הנמכר בקופסאות ארוזות המיובאות מגרמניה ושם מצאתי תה הנקרא צ'ינה באטרפלי רוז שנתן טעמים נעימים של תה ירוק. בתחום התה בטעמים ארל גריי כחול, שהוא ארל גרי שהוספו לו פרחים שונים נתן ארומה טובה של ברגמוט ובהחלט היווה ביטוי טוב של ארל גריי. גם התה סין ורד קונגו, שהוא תה סיני שחור מעושר בארומת ורדים, ייצג היטב סגנון סיני זה. עם זאת סוגים אחרים של תה מתובל, כמו התה הירוק עם תפוז ובננה ותה הפאני באני שהוא תה ירוק עשיר בארומת קרמל, היו כאלו בהם הטעמים והתיבולים השתלטו ומיסכו את טעמי התה. נדמה אם כן שבבית התה של ויסוצקי אין לצפות למרבה הצער שסוגי התה היוקרתיים ביותר יתנו את התוצאה שהם אמורים לתת, אך אפשר להתנסות בתה טוב בחלק מהז'אנרים. הבעיה עבור הלקוח היא שקשה לדעת מה תהיה הרמה של מה שיקבל. יתרה מזאת, בויסוצקי לא נמסר לקונה כל מידע על הכנת התה הספציפי אותו הוא קונה, מבחינת כמות התה והמים והטמפרטורה ולפעמים כאשר קונים מבקשים מידע על סוגי התה השונים ודרכי החליטה הם מקבלים מידע חלקי.
בית התה של ויסוצקי, טלפון 5651525 03.

קפה אוא פועל בשקט ובצניעות חיפאית מזה שנים רבות, ומספק קפה וגם תה לרבים מבתי הקפה ברחבי הארץ, וגם ללקוחות פרטיים. מהקטלוג של אוא שכולל תה אך גם חליטות צמחים ופירות רבים, טעמתי צ'אן מי שהוא תה ירוק סיני שנתן את החוויה של תה ירוק איכותי אך לא גדול, וגם תה יסמין סיני שנתן ארומת יסמין יפה ומודגשת על בסיס של תה ירוק. תה ג'ינגר ירוק ידבר בעיקר לאוהבי טעם הג'ינגר, ותה סלע לבן שהוא תה שחור עם תיבולים של פרחים ופירות היה בעיני קצת מתוק מדי בארומה ובטעמים. לקפה אוא גם דרג'לינג שלא מצוינים עליו דרגה או גן. התה נותן טעמים בסיסיים של דרג'ילינג, אך אין בו את המורכבות שתה מובחן יותר מאזור זה יכול להגיע אליה. האסאם של אוא היה פירותי ומוצלח. נראה שהתה של אוא עונה על הצורך בתה מייצג מאזורים וסגנונות שונים ברמה בסיסית ואיכותית, אם כי לא יספק לחובב התה הרציני חוויות שתיה עילאיות.
קפה אוא, טלפון 8663113  04.

הבוטיקים הצעירים
אוצ'ה היא השחקן החדש הבולט בשוק התה, ותה של חברה זו נמכר בנקודות שונות ברחבי הארץ ומוגש בבתי קפה ומסעדות. האריזות של אוצ'ה מכילות את המידע החיוני בדבר כמות תה, טמפרטורה ומשך חליטה. בתחום התה הירוק לאוצ'ה Sencha מוצלח שמגיע מיפן ונותן את הארומה האדמתית משהו והטעמים הירוקים שמאפיינים תה זה, אם כי אני העדפתי לחלוט כמות קצת יותר גדולה של תה על פני קצת יותר זמן ממה שהומלץ על האריזה. אוצ'ה גם מעיזים ומשווקים תחת השם 'תה אורז' את תה ה-Genmaicha , תה ירוק יפני שמוסף לו אורז תפוח, מתאים לשתיה גם לצד ארוחה יפנית. תה זה הוא טעם נרכש ואהבתי את הגרסה של אוצ'ה. לאוצ'ה גם תה ירוק מתובל בלימון ותפוח בשם למון אייס. לתה טעם לימוני נעים ונראה שהוא יוכל להיות הבסיס לתה קר מרענן בחודשי הקיץ. בתחום התה השחור לאוצ'ה תה דרג'ילינג מדירוג 1FTGFOP מפריחה ראשונה. בעבר צוין עליו הגן הספציפי ממנו הוא בא, אך אוצ'ה הפסיקה לעשות זאת. תה זה נותן חוויה של תה דרג'לינג בארומות והטעמים העגולים, אך לא מגיע למלוא המורכבות הפוטנציאלית. תה שחור נוסף הוא ארל גריי, שבמקרה של אוצ'ה מעורב עם יסמין. התוצאה היא תה בעל ארומה מעודנת של ארל גריי, עם רק מגע קל של יסמין, שבהחלט ישמח את אוהבי הארל גריי. לאוצ'ה גם מבחר נאה של חליטות רויבוס (ראו מסגרת), ולמעונינים לדגום ניתן להשיג את התה שלהם גם במארזים של צנצנות קטנות. ראויים לציון גם העיצוב והמיתוג היפים של הקטלוג של אוצ'ה ואתר האינטרנט של החברה בו מידע רב ומדויק על תה.
אוצ'ה, טלפון 5257281 03. [עדכון יוני 2009, אוצ'ה הרחיבו את מגוון התה שלהם, וגם יש להם אתר חדש].

סרמוני יצאה לשוק במקביל לאוצ'ה, אך שונה ממנה בכמה היבטים. ראשית, התה של סרמוני משווק בשקיות תה איכותיות, כאשר החברה מנסה לשלב בין הנוחות של שקית התה ובין תה מובחר, וקשה שלא להתפעל מהעיצוב האסתטי של הקופסאות ושל שקיות התה. הבדל נוסף הוא שאצל סרמוני הדגש הוא על תה מתובל בצמחי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ינואר 6, 2007 בשעה 1:22 pm

    רשימה מרתקת. הייתי שמח (אם יורשה לי) לבקש באחת הרשימות הבאות פירוט, ברחל בתך הקטנה, של הכנת כמה מסוגי התה המומלצים מעבר למשפט הבסיסי שצירפת לכל סוג ברשומתך. ממש תה For dummies. מה לקנות, איך לעשות וכו'.
    מעבר לזה, רציתי בזמנו להגיב לטוקבק שלך לאותו מאמר (למעשה שיחת מסנג'ר שנערכה מחדש) שלי שפורסם אצל וולווט, בעניין אבי לן.
    אתה מבין, אותי זה מקפיץ כי זה התחום המקצועי בו אני עוסק אחת עשרה שנים. אני מניח שאותך היה מקפיץ עיסוק מאוד לא מקצועי בשאלות של מקצועך או תחביבך כשהדובר הוא מי שמצטייר, בשל הנסיבות, כאיש מקצוע ולא כמי שסתם זרק מילה (הכי טוב תה ילו לייבל, תבלו אותו בפרחי היביסקוס ועזבו אתכם מדירג'ליג – כשהדבר נאמר על ידי יבואן תה, נניח).
    מחכה לרשימתך הבאה בנושא (התה).

  •   ביום ינואר 6, 2007 בשעה 2:30 pm

    נתחיל מהסוף הלא קשור. אני לא חושב שההשוואה בדיוק במקומה. לא כתבתי שם כ"מומחה" אלא כקורא (וכותב) ולא הבעתי דעת מומחה. התלוננתי על מה שחשבתי שזו תגובה מוגזמת של יובל דרור למה שאבי לן כתב ועל כך שמה שנראה שהכי מעניין אנשים לעסוק בו זה בחישות פנימיות. אולי שכתבתי שכל כך הרבה מהווה התכתבות פנימית אז אין להתפלא שאין הרבה קהל לבלוגים זה היה אמירה שכביכול "מעין מדעית" אבל שוב, בעיקר ניסיתי להביא כקורא וכותב את תחושותי. זה לא התיימר להיות עיסוק מקצועי ומנגד לא היה אני חושב עיסוק לא מקצועי שכן לא התיימר להיות אמירה חד משמעית או מבוססת , אלא דעה. ודעה כל אחד יכול להביע. אם תאמר שלך תה מסויים מאוד טעים ואפילו הכי טעים לך ממה שטעמת, זו דעתך וזה לא עניין של מומחיות. להבדיל מסוג אחר של אמירות.

    ובכל מקרה, לעניין התה, אשתדל לעשות כהצעתך ברשימה אחרת, אם כי אני לא יודע מתי תהיה רשימת התה הקרובה – בין שאר הנושאים שאני עוסק בהם, וצריך לראות כמה עניין יש לתחום הזה, לאט לאט לשכנע אנשים שתה זה לא רק לחולים. לכן מספר עצות עכשיו.

    בארץ – אני הכי יכול להמליץ לקנות את קופסאות הדוגמאות של אוצ'ה – ראה הלינק בכתבה – ולהתחיל לנסות ולראות מה תאהב. התה היפני שלהם, גם הסנצ'ה וגם הגנמימצה – תה אורז – כפי שכתבתי בכתבה, טובים ויהיו מבוא טוב לז'אנר. יש להם גם רויבוס טוב אם כי זה לא בדיוק תה. בתחום התה השחור יש להם מבחר אך לא מספיק גדול. בכל מקרה בארץ אין להם מתחרים.. אך לאור שהקטלוג שלהם לא מספיק מקיף עדיין, אני ממליץ ללכת לאתר של ה
    Palais des Thes
    שמוזכר בכתבה ויש להם ערכות כפי שכתבתי של שנים עשר מבחנות של מבחר מייצג של סוגי תה. הייתי מתחיל בכללית של תה מרחבי העולם, ואז ממשיך למבחנות של זא'נרים מסוימים.
    http://www.palaisdesthes.com/eng/aide/lstprd.cgi?GAMME=012&LSTCRIT=(1,504)&LIMIT=10
    (שים לב שיש למטה Next שמביא להמשך הרשימה(

    הקופסא שכדאי להתחיל איתה נקראת
    Introduction to the Culture of the World Box Set
    ואחר כך יש קופסאות של תה ירוק, של תה בטעמים, ושתי קופסאות איזוריות.
    האתר שלהם מאוד נוח והם שולחים בדואר בלי בעיות.
    כמובן שצריך לקנות קומוקום עם פילטר וכזה אפשר למצוא בבית התה של ויסצוקי, קומקומי הפורצלן שיש שם במבחר גדלים זו התחלה טובה. אלו קומקומים איכותים עם מנגנון שמירה על החום.
    אופציה אחרת שנוחה ליום יום היא לקנות באתר של ה
    Palais des Thes
    או בבית התה של ויסוצקי אם יש, פילטרים נייר חד פעמיים שאפשר להכין איתם תה בכוס.
    אני לא ממליץ על פילטרי המתכת בצורת כדור או כפית סגורה וכו' שכן התה נכלא שם ואין לו מגע מספיק טוב עם המים. צריך גם להזהר מהפילטרים שמתלבשים על הכוס מלמעלה, אם הם לא מספיק עמוקים אז לא השגת הרבה.
    אז אם יש לך קומקום, ערכת דוגמאות מאוצ'ה או ערכה נרחבת יותר מ"ארמון התה בפריז" שתוביל לעוד ערכה ועוד ערכה, בסוף תזהה כמה סוגים שאתה אוהב ותוכל לחזור אליהם.
    הקופסאות באות עם הספרון של החנות ובו הסברים רבים. ניתן לקרוא אותם הסברים באתר של החנות שקישרתי אליו בכתבה, ויש גם מידע רב באתר של אוצ'ה

    אני לא מפרט זמני חליטה כמות וטמפרטורה כי ספק התה הרציני – לרבות השניים שהזכרתי – יספק את המידע הזה על האריזה, וקישרתי לעיל למידע הכללי.
    מקווה שזה עוזר ואם יש עוד שאלות אז
    ask me I won't say no how could I

  •   ביום ינואר 6, 2007 בשעה 2:52 pm

    רגיל ולא בתפזורת כפי שהתרגלנו כל השנים לאחר כתבה עשירה כל כך בניחוחות רחוקים ובטעמים שלא שיערנו את קיומם

  •   ביום ינואר 6, 2007 בשעה 3:03 pm

    משה
    שאלה קשה, מהסוג ששואלים גם אחרי ששתית יין טוב ולפתע היין שקונים במכולת או בסופר נראה משמים… לאור העובדה שקשה כל כך להשיג תה טוב הרבה פעמיים אני באותה סיטואציה שמתוארת בתחילת הרשימה. מה עושים אז? אני הרבה פעמים פשוט מבקש חליטה של עלי הנענע או הלואיזה הטריים בלי תה.. אני גם יכול לחיות בצר לי עם שקיות התה הירוק המתובל בלואיזה ולימונית וכו' של ויסוצקי… רחוק ממה שיש בבית אבל … והאמת שבבחירת בתי קפה אני בהחלט נותן עדיפות לכאלו שיש להם תה איכותי, שבארץ זה אומר של אוצ'ה

  •   ביום ינואר 7, 2007 בשעה 12:53 am

    בדחילו ורחימו, תביא פה רשימה על שוקו בשביל אלה שתה לא שתו מאז החצבת בגיל 8. שתדע, לשוקו יש מועדון מעריצים רציני מאוד. אל תקפח.

  •   ביום ינואר 7, 2007 בשעה 3:58 am

    מבלי לערער על זכותם של חובבי התה להתדיין עד אין קץ בפרטי פרטיהם של סוגי התה והדרכים להכנתו, חורה לי העובדה כי לדיונים הללו מתלווה ניחוח של אליטיזם.

    דיון בשאלות כמו "איך אפשר לשוב ולשתות תה רגיל לאחר שחווינו את נפלאות התה המיוחד" מציבות את המתדיינים בעמדה נישאת ביחס לאדם הממוצע, שבבורותו או בגסותו, אינו מודע לפער האיכותי העצום של התה המיוחד על פני התה ההמוני, ואינו מודע לחשיבות הרבה שיש להבדל העצום הזה.

    מדוע חובב התה משוכנע כי ישנו יתרון אובייקטיבי כלשהו לתה המיוחד על פני התה הרגיל? האם לא סביר יותר להניח שכל הבדל נובע מהעדפות אישיות של השותה? האם לא סביר יותר להניח שהבדלים, אובייקטיביים או אישיים, הם עניינם של קומץ חובבים ומהווים פרט שולי בחיי האדם הממוצע?

  •   ביום ינואר 7, 2007 בשעה 8:54 am

    כפי שכתבתי בתגובה לגדי (ערס פואטי) הטעם של כל אחד הוא הקובע בסיכומו של דבר. השאלה של משה, אפילו אם נשאלה בהומור, העידה בעיני לא על אליטיזם ואגב אולי דווקא נשאלה באירוניה מסוימת?. ברור שאפשר לאמר ובמידה רבה של צדק שיש אליטזים בכל דיון בדבר שהוא גם מוצר צריכה שהוא מעבר להכי בסיסי. אבל הדיון הזה בסך הכל התייחס לשאלה של כיצד כשטעמת משהו יותר טוב הדבר הקודם עשוי להראות לך קצת משעמם.. אין בו חו"ח "האשמה" בבורות או גסות. הרי יכול מי שתמיד הלך לשוק וקנה ירקות או דגים טריים להגיד שבעיניו הירקות או הדגים הקפואים בסופרמרקט לא טעימים. האם זה יהיה בהכרח אליטיזם?
    לגבי השאלה האם כל הבדל נובע מהעדפות אישיות? בוודאי שההעדפות האישיות הן הקובעות. מצד שני לא ברור לי אם כל הבדל בין מוצרים שונים נובע מהן. זו שאלה מורכבת ברמת הטעם והשיפוט שאין לי תשובה מוחלטת עליה. ההעדפות בין סוגים שונים הם בוודאי עניין של טעם, אך יש גם השלכות על שיטות ייצור וכו' שמייצרים בפועל הבדלים. האם יש גם משהו אוביקטיבי בהבדל בין שוקולד טוב ובין צימקאו, או שמא רק ההעדפה הסוביקטיבית רלבנטית? אני מאוד נהנה לאכול קרמבו כעניין סוביקטבי ועדיין מבין את ההבדל בינו ובין עוגה אפויה טרייה עם שוקולד איכותי. ואגב, ההבחנה אינה בין "תה רגיל" ל"תה מיוחד", אלא בין תה בשקית שבדרך כלל לא הוכן בצורה המסורתית, ובין תה בתפזורת שבדרך כלל כן הוכן בצורה הזו. מה מהם רגיל ומה לא? מיליוני או שמא מיליארדי סינים שותים למיטב ידיעתי תה בתפזורת שהוכן בצורה המסורתית מסוגים שונים. האם זה בהכרח אליטיזם מצידם לו יאמרו שהתה הזה נראה להם עדיף לאין ערוך על התה בשקית שמיליוני אמריקאים שותים? האם תה זה שהוא המצאה של המאה העשרים כחלק מהמזון המהיר יותר "רגיל" מתה בתפזורת שיוצר בשיטה המסורתית?

  •   ביום ינואר 7, 2007 בשעה 8:55 am

    יעל

    לא מספיק שכתבתי על שוקולד, עכשיו גם שוקו?
    http://www.notes.co.il/gross/26083.asp
    בתה לפחות אין קלוריות!:)

  •   ביום ינואר 7, 2007 בשעה 9:57 pm

    אין כל פסול בכך שאדם כלשהו, יהיה סיני או ישראלי, יחליט שלפי דעתו תה בשיטת הכנה מסורתית טעים יותר מתה בשיטת הכנה תעשייתית (או להיפך). העניין הוא בכך שלדיון בנושאים שכאלו (כמו גם בנושאים אחרים שנתפסים כמעידים על עידון ותחכום, ובדרך כלל גם על מידה כלשהי של אמידות) מתלווה הנחה מפורשת או בלתי מפורשת שהבדלי הטעם בין המתדיינים לבין רוב הציבור נובעים מיכולת של המתדיינים להבחין באמיתות אובייקטיביות שנעלמות מעיני רוב הציבור, ושהיכולת הזו מעידה על יתרון מהותי כלשהו.

    מעניין להשוות את טון הדיון בנושאים כמו תה, יין או אומנות לדיון בנושאים כמו כדורגל או טכניקות לניקוי הכיור. מדוע ישנה הילה של אנינות למי שעיסוקו נמצא בקטגוריה הראשונה אך אין הילה כזו למי שעיסוקו נמצא בקטגוריה האחרונה?

  •   ביום ינואר 8, 2007 בשעה 7:48 am

    מאחר וניקוי הכיור נחשב כפעולה פונקציונאלית בלבד שתבחן אני מניח על ידי יעילותה ולא על ידי קריטריונים אסתטיים אז לא בטוח שההשוואה במקומה אבל אולי אני טועה. אבל כשידברו על כדרוגל ועל ספורט אנשים שבאמת מבינים אז אני דווקא ארגיש שהם בעלי יכולת להבחין באמיתות אוביקטיביות שנעלמות מעיני ושיש להם יתרון מהותי בתחום הזה… זה שבחברה הבנה בתחום א' תקנה לך יותר סטטוס או הילה כדבריך מאשר בתחום ב' זה בהחלט נושא שצריך לעמוד עליו ולהבין אותו ואת הקשרו החברתי-כלכלי ואני מוכן להצטרף לשאלת המדוע שלך. בכל מקרה כשאתה אומר "מתלווה הנחה" אני לא יודע להנחה על ידי מי אתה מתכוון – לא חייבים לשכפל את ההנחות האלה.

  •   ביום ינואר 9, 2007 בשעה 5:11 am

    באשר לפונקציונליות מול אסתטיקה: הסבת כאן את תשומת הלב לאבחנה מעניינת אם כי בעייתית. נדמה לי שנכון שתחביבים שנתפסים כקשורים באסתטיקה הם אלו שזוכים להערכה ("בחוגים הנכונים"), ואלו שנתפסים כקשורים בפונקציונאליות נחשבים לנחותים. האבחנה הזו אמנם אינה מתארת את כל התופעה (נדמה שספורט תחרותי נופל בשטח אפור שבין שתי הקטגוריות) או לפחות משאירה פתוחה את השאלה איך מחליטים מה נתפס כקשור באסטתיקה ומה נתפס כקשור בפונקציונליות (מדוע כיורים מבריקים הם אסתטיים פחות מכוס תה חלוטה היטב?), אך היא בהחלט מהווה נקודת מוצא מעניינת.

    המעניין והבעייתי באבחנה שבין התמחות בתחום פונקציונלי לבין התמחות בתחום אסתטי הוא שנדמה שסדר הדברים הוא בדיוק הפוך מזה הסביר. כאשר למישהו ישנה הבנה בנושא פונקציונלי, מדובר בידע בעל מעמד אובייקטיבי, ובהתאם לנושא יש לידע הזה פוטנציאל להפוך למשהו בעל חשיבות בחייהם של אנשים רבים. לעומת זאת, דווקא התנסות בנושא שעיקרו אסטתי אינה מקנה ידע אובייקטיבי משמעותי, ובכל מקרה סביר שכל ידע שנרכש יהיה איזוטרי ואינו בעל ערך עבור האדם הרגיל. נדמה לפיכך, א-פריורית, שמומחיות בשטח פונקציונלי צריכה להיות מוערכת יותר ממומחיות בשטח אסתטי.

    אך המצב הוא בדיוק הפוך: מי ששופע עצות לגבי ניקוי הבית ייחשב לטרחן או צר אופקים, מי שיחלק עצות בנושא בישול או שתיית יין ייחשב כבן שיח מעניין. אודטה זוכה להרבה פחות הערכה מאהרוני. מדוע?

    ברור שישנו כאן מוטיב מסויים של יראת ממון – התעסקות בתחומים שמעידים על זמן פנוי ועל משאבים פנויים מקבלת עדיפות על עיסוקים שאינם מצריכים השקעה מתוכננת של זמן וכסף. עצות בנושא יין יתקבלו בהערכה רבה יותר ככל שיטפלו ביינות יקרים יותר. טור על מסעדות יקרות יזכה את כותבו במעמד גבוה יותר מטור על מסעדות זולות. עם זאת, נדמה לי שעיקרו של העניין הוא לא בכך – במאמץ מסויים ניתן לזכות בהילה של אנינות גם תוך הגבלת תשומת הלב לחומרי גלם זולים. במאמץ רב יותר ניתן לזכות בהילה של אנינות אף תוך הגבלת תשומת הלב לנושאים שנתפסים כעממיים.

    בעקבות הדיון שלנו פיתחתי תיאוריה מאולתרת בנושא: לי נדמה שעיקרו של העניין הוא אליטיזם של מומחיות – על מחווה הדעה לבסס אצל שומעיו את מעמדו כמומחה – כבעל הבנה עמוקה בתחום מסויים, הבנה עמוקה בהרבה מזה של השומע. מכאן גם נובע יתרונם של השדות האסתטיים על השדות הפונקציונליים. בשדות פונקציונליים יתרונו של המומחה הוא שהוא יודע את התשובות. בשדות אסתטיים המומחה יודע את התשובות אך מעבר לכך, הוא היחיד שיודע מהן השאלות. הציבור הרחב יודע שיש להוריד את הכתם מהחולצה הוא רק אינו יודע כיצד. לעומת זאת, הציבור הרחב, לא רק שאינו יודע מהו היקב המייצר את היינות הטובים, הוא גם לא יידע להבדיל בין יין "משובח" ליין רגיל גם לאחר לגימה משני היינות. הבורות שלו היא מוחלטת. ההבנה הכפולה של המומחה באסתטיקה – ידיעת השאלות והתשובות – מציבה אותו בעמדת יתרון על פני ההדיוט שהיא כמעט אינה בת גישור.

  •   ביום ינואר 26, 2007 בשעה 4:23 pm

    האם אין לך דברים חשובים לעשות מאשר למצוא (או לחפש בכח…) אליטיזם במאמר נחמד אודות תה. אין ספק שתגובתו של משה אף היא מתיפיפת עד פלצנית, אולם אותך אין זה צריך להעלות את חימתך…
    נראה כי סתם חיפשת סיבה להתפייט לך ולנהל דיון חפרני עם ד"ר גרוס (בנק' זו איני מאשים אותך, ד"ר גרוס בהחלט אינטלקטואל בלתי נלאה ובן שיח ברמות!)
    בעצם מה איכפת לי, תהנה גבר!

  •   ביום ספטמבר 14, 2007 בשעה 5:17 pm

    קניתי תה יסמין בסין , האם יש הגבלה בכמות השתייה, אני מכינה חליטה של מס' גרגירים לליטר מים ושותה כל היום, האם זה לא מזיק?אודה על תשובתך.

  •   ביום ספטמבר 15, 2007 בשעה 5:03 pm

    צר לי אך אני לא תזונאי ולא רופא ולכן לא אוכל לענות על שאלות אלה….

  •   ביום נובמבר 18, 2007 בשעה 10:29 pm

    מי יודע היכן קונים תה לבן סיני והיכן אפשר לקבל עליו מידע?
    תודה לעונה

  •   ביום נובמבר 19, 2007 בשעה 12:47 pm

    לאוצ'ה יש כיום תה סיני לבן
    http://www.ocha.co.il

    http://www.coffeeshop.co.il/Article.Asp?ArtId=77

  •   ביום נובמבר 19, 2007 בשעה 12:48 pm

    נ.ב.בנוסף, נסה בבית התה של ויסוצקי בימי חמישי ושישי נמצא שם אלכסנדר פרנקל שמוכר תה סיני מסוגים שונים

  •   ביום ספטמבר 14, 2009 בשעה 11:36 am

    כיום יש תה עלים חדש שנמכר תחת המותג
    terra del te.
    בחנות חוכמת האדמה בקינג ג'רג' יש כמה סוגי אולונג וירוק

  •   ביום נובמבר 9, 2010 בשעה 10:02 am

    בתה אוצ'ה, מגוון מאמרים נוספים על תה.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*