לימון, צ'ילי ומוצרלה בקאמפאניה: מסע אל הנופים, האוכל והיין של דרום איטליה

לימון, צ'ילי ומוצרלה בקאמפאניה
ראו עוד מסעות באיזורי יין

ארבע אלמנות ונזיר אחד – מסע אל הבועות של שמפנייה

קטיפה שחורה –  בארצות היין של דרום אפריקה

מסע אל לב הקיאנטי

ארצות היין של ניו-יורק


צילם: עופר גז 

הארוחה הראשונה שלנו בדרום איטליה היא ב'אוטוגריל'. את המכונית שכרנו בשדה התעופה ברומא מיד עם הנחיתה, ואנו, ותיקי טוסקנה, למודי רומא וחובבי מילאנו, מדרימים בפעם הראשונה. אבל עד שנגיע ליעד הראשון שלנו, צריך לעצור לצהריים, ואנו עוצרים בסניף של רשת מזנוני דרכים זו, שפרושה לכל אורך הכבישים הראשיים ברחבי איטליה. יומיים אחרי שנחזור לישראל יכתוב פרנק ברוני, מבקר המסעדות של הניו-יורק טיימס בבלוג שלו, שה'אוטוגריל', בייחוד אם משווים אותו למזנוני דרכים בארצות הברית, הוא מטאפורה להבדלים בין הגישות האיטלקיות והאמריקאיות לאוכל. אכן, הפסטה ברוטב עגבניות שאנו אוכלים שם, מבושלת לנגד עינינו ונעטפת ברוטב שמחכה לה, מהווה פתיחה פשוטה אך טעימה וראויה למסע שלנו. 


חוף אמאלפי, מבט לפוזיטאנו

חומרי גלם 'טהורים'

ממשיכים דרומה אל מפרץ סורנטו, אל עבר העיירה הקטנה Sant'Agata Sui Due Golfi. לכאן מגיעים בזכות מסעדה ידועה. לדון אלפונסו 1890 כבר יש 'רק' שני כוכבים במדריך המישלן, שלקח באכזריות את הכוכב השלישי, אך היא עדיין מסעדת היוקרה הנחשבת ביותר בחבל קאמפאניה. מתמקמים באחד מחדרי האירוח המרווחים שמעל המלון-מסעדה הזה מבית רלה אנד שאטו, ונלהבים מהנוף שנשקף מהמרפסת אל עבר ההרים והמפרץ. אחר מנוחה מהדרך מגיעה שעת ארוחת הערב. ליויה איאקארינו, רעייתו של השף אלפונסו, אחראית על האירוח בחדר האוכל. המקום מצליח לשמור על אופיו כעסק משפחתי, וכששומעים שאנו מישראל מיד שואלים אם אנו מכירים את השף הישראלי מנה שטרום שעבד כאן בעבר. כשהתשובה היא חיובית אנו הופכים ליקירי המשפחה. הארוחה כאן בהחלט מצדיקה את שני הכוכבים. בין המנות המצטיינות שכבות עגבניות טריות וביניהן גבינת fior de latte (השם המקומי למוצרלה שעשויה מחלב פרה ולא מתאו), מעין 'חבילת' פסטה ממולאת בכדורי בשר קטנים המוגשת ברוטב של עגבניות ופונדו מוצרלה, וקינוח 'חגיגת הלימון', ובו מבחר מנות מתוקות עשויות עם הפרי המזוהה כל כך עם האזור. שוב ושוב מדגישה בפנינו בעלת הבית שאיכות המזון כאן משקפת את היות חומרי הגלם 'טהורים', כלומר מגיעים ישירות מהחווה האורגנית שבבעלות המשפחה. את האוכל מלווה יין שפותח בצורה נפלאה את המסע שלנו אל יינות האזור. זהו יין מאזור Taurasi, ה-DOCG [איזור יין רשמי] הבולט בחבל קאמפאניה ליינות אדומים, של היצרן Salvatore Molettieri . היין שנקרא Vigna Cinque Querce, משנת 1999, עשוי כנדרש באזור Taurasi מזן האליאניקו – הזן האדום הבולט של דרום איטליה. ענב האליאניקו הוא לרוב הבסיס ליין עוצמתי ואציל, ומאחר ומדובר בזן שמבשיל מאוחר, הרי שבאזור Taurasi הוא לרוב גבוה בחמיצות. אזור Taurasi מאופיין באדמה וולקנית, והאליאניקו נותן תוצאות משובחות במיוחד בכרמים הגבוהים יחסית. אין לטעות ולחשוב שמדובר ביינות 'דרומיים' מאזורים חמים ויבשים: מדובר ביינות מאזור הררי, ואף כי אנחנו בדרום איטליה הרי שהודות להבשלה המאוחרת ולהרריות, ענבי האליאניקו נבצרים לעתים בשלג. עונת הגידול הארוכה נותנת ליין מבנה וארומה השונים מיינות אדומים אחרים המגיעים מדרום איטליה. ואכן ליין זה ארומה וטעמים עשירים מאוד של פרי שחור, טבק, עשן ותבלון, וכצפוי כשהוא רק נפתח הוא גם טאני מאוד. יש לו סיום יפה ואיזון נפלא. בסוף הארוחה מציעים לנו מהלימונצ'לו הביתי, העשוי אף הוא מהלימונים ה'טהורים' המגיעים מהחווה האורגנית. למותר לציין שהוא יהיה נפלא וניקח בקבוק שלו איתנו לישראל.

מוצרלה ששרה מרוב טריות וטעם

למחרת, אחרי ארוחת בוקר נפלאה שבמרכזה לחמנייה קטנה שמורטבת קלות בעגבניות ושמן זית, ומוגשת עם תוספת של סלט עגבניות מקסים, אנו מבקשים ומקבלים ביקור במרתף הגבינות והיינות המדהים של המסעדה, בו מיושנים שני מוצרים אלו בכבוד הראוי.


ארוחת בוקר בדון אפלונסו

אחר כך, מגיע הזמן לעזוב ואנו נוסעים לעיר סורנטו, משם יוצאת הספינה שתיקח אותנו לאי קאפרי.
ימי הזוהר אותם ראינו רק בתמונות, בהם ישבו כאן סופיה לורן ושאר חברי חוג הסילון, חלפו לבלי שוב, אך יופייה של קאפרי עדיין כאן. אנו מתמקמים במלון מחוץ למרכז העיר, עם נוף מרהיב לים ויוצאים לסיבוב במרכז. אחרי הסתובבות בין חנויות המותגים הרבות, הגיע הזמן לארוחת צהרים, ואין מקום טוב לכך מהמאפיה ובית הקפה Buonocore . כאן יש לזניה נחמדה, אך העיקר הוא דגימת כמה מדברי המאפה הקלאסיים והמענגים של אזור זה שילוו אותנו גם בהמשך: Sfogliatella, מאפה משולש העשוי מעלים דקיקים ופריכים, ממולא בריקוטה ובקליפת פרי מסוכר, עוגיות ממולאות קרם לימון ושקדים, ו'טורט קאפרזה', עוגה העשויה משוקולד ואגוזים טחונים. אחרי טיול באי ובשמורות הטבע שלו, וקמפרי תפוזים על שפת הבריכה של המלון, הגיעה העת לארוחת ערב. קאפרי יקרה ומלאה מלכודות תיירים, אך בדון אלפונסו המליצו לנו על המסעדה-פיצריה Aurora, וההמלצה מתבררת כיקרה מפז. מאחר ואנו בקאפרי אנו לא יכולים שלא להתחיל בסלט קאפרזה מעולה עשוי עם מוצרלה ששרה מרוב טריות וטעם. אחר כך אנו אוכלים פסטה מאזור Gragnano – זו העיר בקאמפאניה שבה עושים את הפסטה היבשה הטובה באיטליה, שסודה בין היתר בייבוש איטי בטמפרטורות נמוכות. הפסטה מוגשת עם רוטב מצוין של פרחי קישואים ופרמזן, קטיפתי עשיר וקליל בו בזמן. אוכלים גם 'פיצה קאפרזה' – פיצה לבנה (ללא רוטב עגבניות) מבצק דק, עם מוצרלה, עגבניות שרי טריות ועלי בזיליקום. הכול, כולל צלחת מבחר הקינוחים שתגיע לבסוף, טרי ועשוי בהקפדה. את הארוחה הזו מלווה בחלקה הראשון יין לבן מסוג Fiano di Avellino של היצרן הגדול Feudi di San Gregorio. זהו אחד משני ה- DOCG ליינות לבנים באזור זה. כמו אחיו ה- Greco di Tufo ממנו מייצרים יין לבן מינראלי ומרענן, ה- Fiano הוא גם יין מרענן, אך בעל אופי ארומאטי יותר. כזה הוא היין משנת 2005 שאנו שותים כאן: ארומאטי מאוד ועם טעמי אפרסק ותפוח. את המנות העיקריות אנו מלווים שוב עם Taurasi, והפעם של היצרן הוותיק והגדול באזור, יקב Mastroberadino. ה- Taurasi שלו נקרא Radici, ומוכיח שוב ש-Taurasi הוא אחד מאזורי היין האיטלקיים שראוי להעמיק את ההכרה בהם.

ספרה של Carla Capalbo,שנקרא The Food and Wine Guide to Naples and Campania, צריך להיות הפריט הכי חשוב בתיק שלכם אם אתם נוסעים לטיול בקאמפאניה. אהבתה של קאפאלבו את האזור מדבקת, ולאור היכרותה המדהימה איתו נדמה לפעמים שצריך שלוש שנים – כמשך הזמן שהיא עבדה על הספר – כדי לבקר בכל המקומות המפתים שהיא ממליצה עליהם.
 

הגשמת פנטזיות החורף

למחרת אנו מבינים שלא נספיק לבקר במערה הכחולה המפורסמת של קאפרי, ואחרי ישיבה קצרה ב- Gran Café בכיכר המרכזית, לוקחים את הספינה בחזרה לסורנטו. אחרי טיול קצר בעיר מרשימה זו, שהייתה מנקודות הציון של ה- Grand Tour , אותו סיור גדול של אירופה שהיה חובה חינוכית עבור אצולת אנגליה במאות ה-18 וה-19, ממשיכים לחוף אמלפי, המקום שיהיה ביתנו לשבוע הקרוב.
הבית שאנו שוכרים (דרך הסוכנות של תמרה דה-בנדיטי הנפלאה) נמצא בכפר הקטן והשקט פריאנו, שממוקם בין שני כפרים מוכרים ותיירותיים בהרבה, פוזיטאנו ואמלפי. הכפרים האלו נמצאים לאורך אחד הכבישים היפים בעולם. הכביש מתפתל לאורך המפרץ, ולאורכו מספר נקודות בהן אפשר לעצור ולגמוע את הנוף המקסים. כשעובר אוטובוס תיירים, נעצרת התנועה הנגדית כולה, שכן הכביש צר מלהכיל. בינתיים אפשר לבהות בנוף או באיקונות הדתיות הנוצריות שיש כאן לצידי הכביש בשפע. החיים יפים בכפר, מהמרפסת שלנו נשקף נוף מרהיב אל מפרץ אמלפי. מתעוררים בבוקר לראות את הזריחה ומבלים כאן את שעות האור הראשונות, וחוזרים ויושבים כאן משעת השקיעה ועד הרבה אחרי שאנו נרדמים. הירח המלא משתקף אל תוך מי המפרץ בלילה, ולמחרת בבוקר שוב מביטים אל עבר הנוף ואומרים שזה כמעט יותר מדי יפה מכדי להיות אמיתי.


צ'ילי לימון ושום – נותני הטעם של קאמפאניה

נותני הטעם של האזור הם פלפלי הצ'ילי האדומים, השום והלימונים, ולאורך הכביש המתפתל והצר של מפרץ אמלפי נמצאים דוכנים רבים שמוכרים אותם. כשמצרפים אותם לעגבניות, לפסטה ולמוצרלה מהאיכות הנפלאה כל כך שיש כאן, ומבשלים ארוחה, אותה אוכלים כשהמפרץ כולו פרוש לפנינו, קשה לחשוב על תענוג גדול מזה. חלק מהימים אנו נשארים נאמנים לכפר, ומבלים את כל היום בחוף שלו, שנמצא במפרצון הקטן La Praia. ימים כאלה עושים את החופשה למגשימת הפנטזיות שמפתחים בימי החורף. על החוף בכפר קטן בדרום איטליה, כמעט כמו בסרט 'הכישרון של מר ריפלי', יום רגוע עם הפסקה לארוחת צהרים במסעדה הקטנה Armandino שנמצאת ממש בחוף. כאן מקבלים את המטבח של דרום איטליה במיטב פשטותו הנפלאה. צלחת אנטיפסטי של ירקות ממולאים מצוינים, סלט עגבניות עם שמן זית ובזיליקום, ופנה ברוטב ארביאטה. הפסטה מבושלת כאן במושלמות לדרגת אל-דנטה וטעמי העגבניות ופלפלי הצ'ילי שברוטב מענגים את החיך. שותים את יין הבית הלבן בקראף. היין הולך עם הכול ומרענן אותנו לפני שנחזור לעוד כמה שעות על החוף.

יופי שקשה להכיל

אבל צריך גם לצאת מחוץ לכפר שלנו. פוזיטאנו הסמוכה עברה גלגול היסטורי דומה לזה שעבר האי קאפרי. מכפר דייגים לאתר הנופש של חוג הסילון בשנות השישים, ולבסוף לעיירת תיירים.


פוזיטאנו

בבית הקפה Le Zagara יושבים תחת עצי הלימון, אוכלים קרוסטטה לימון, וכמובן שמלווים זאת בגרניטת לימון. ארוחת צהרים אנו אוכלים על החוף ב- Chez Black, מסעדה-פיצריה שאכלסה ידוענים רבים בעבר, ועדיין מספקת פיצות טעימות לתיירים של ההווה. פוזיטאנו עצמה, הבנויה על הצוק מעל הים, אכן יפהפייה בדיוק כפי שציפינו. ארוחת ערב אוכלים כאן במסעדת Bruno הנפלאה, שמשקיפה על הכפר והמפרץ מלמעלה, ומצליחה להיות מסעדה שמגישה אוכל טעים ואותנטי בכפר מלא במלכודות תיירים. פסטה שמוגשת ברוטב של פסטו עשוי מעלי רוקט, מלנזנה פרמזנה (חציל בפרמזן) וסקלופינה סורנטינה (פרוסות עגל ברוטב עגבניות ומוצרלה). כולם מצוינים, ומשתלבים היטב עם יין מבוסס אליאניקו בשם Vigna Quarto Confini של היצרן Benito Ferrara משנת 2004 המלצה של המלצר שמוכיחה לנו שיש עוד הפתעות רבות לגלות באזור, גם מעבר ליצרנים הידועים. אחרי חדרוד מתגלה שביין הזה יש לא רק ארומה ייחודית וחידתית עם קצת ציפורן ותיבלון, אלא גם מיצוי פרי יפהפה עם טעמי פטל שחור וסיום מקסים.
העיר אמלפי יפהפייה לא פחות מפוזיטאנו, ונשארו בה סימנים מהימים הרחוקים בהם הייתה מעצמה ימית. אלו ניכרים בהשפעה הספרדית והערבית על האדריכלות שלה, ואכן חובה לבקר כאן בקתדרלה ובייחוד בחצר הפנימית המקסימה שלה, ה- Chiostro del Paradiso.
להבדיל מהערים האחרות שאנו מבקרים בהם, ראבלו לא יושבת על החוף עצמו. דרך מתפתלת במעלה ההר עולה עליה, ומשם היא מתנשאת על שאר ערי חוף אמלפי. קשה לתאר במלים את יופיו של המקום. וילה Rufolo, שהייתה אהובה על וואגנר, מכילה גנים יפים ומטופחים מהם נשקף נוף מרהיב, אך יפה אפילו עוד יותר וילה Cimbrone, אהובת הקבוצה הספרותית של בלומסברי, מרחק הליכה של כרבע שעה ממרכז העיר. קשה לחשוב על מקום יפה ממנה ועל נוף יפה מזה שנשקף על מפרץ אמלפי מהגנים שלה. מבטיחים לעצמנו לחזור הנה יום אחד ולשהות במלון שמאכלס כיום את הווילה המדהימה הזו. בדרך אי אפשר שלא להציץ בקנאה במלון אחר, מלון Caruso האצילי, וליהנות לפחות מהנוף שנשקף ממנו ומנקודת התצפית בגנים הסמוכים אליו. בחזרה במרכז העיר, במסעדת Cumpa Cosimo הומה אדם בשעת הצהרים. אוכלים צלחת ירקות מעולה כאנטיפסטי, ניוקי בסגנון סורנטו (עם עגבניות ומוצרלה) ומנה מצטיינת במיוחד של קנלוני ממולא בעגל וריקוטה שמוגש עם רוטב עגבניות. כפי שהזהירו אותנו, התמחור כאן לא ברור, ואנו מצליחים לקבל שני חשבונות שונים זה מזה. כ'פיצוי' על הבלגן אומרת בעלת הבית,"I give you some cake", כך שאנו מסיימים בפחזניות לימון וטירמיסו, שניהם מצוינים.

;
בדרך לראבלו

אי אפשר בלי יקבים באיטליה

אחרי כמה ימים מתברר לנו אם כן שנשבינו בקסמיו של חבל ארץ זה של דרום איטליה. האיכות הפשוטה והנפלאה של האוכל ותיבולו בטעמי הצ'ילי, שום והלימון העשירים, הנופים המרהיבים עד כאב, והגילוי של היינות המשובחים, גורמים לנו לצרף את קאמפאניה למחוזות איטליה האהובים עלינו. קאמפאניה הייתה מרכז היין של איטליה בתקופה הרומאית, והיין היוקרתי ביותר של אותה תקופה, פאלרניאן, יוצר כאן. היינות שאנו טועמים ושותים בנסיעה זו, משכנעים אותנו שמבחינת האיכות קאמפאניה נמצאת כיום בדרך למקום מכובד לצד טוסקנה, פיימונטה וונטו כאחד מאזורי היין החשובים גם של איטליה של היום. עם זאת, כמות היין האיכותי שמיוצר בה עדיין קטן יחסית, ומהפיכת היין של קאמפאניה התחילה רק בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים. עד אז היה Mastroberadino הבודד במערכה, והצלחתו היא שפתחה את הדלת לאחרים. אם כן, למרות האידיליה של חוף אמלפי, ועל אף שיש מספר יקבים שפועלים ממש כאן, נוסעים פנימה אל תוך היבשה, כדי להגיע לבית הייצור של המובחרים שביקבי קאמפאניה. אנו בוחרים לבקר בשני יקבים ייצוגיים.

 
יקבים מומלצים בקאמפאניה

Feudi di San Gregorio

Mastroberardino

Montevetrano

Salvatore Molettieri

Terredora

יקב Feudi di San Gregorio הוא מהיקבים הגדולים באזור. הבציר הראשון שלו היה בשנת 1991, וכיום הוא מייצר כל שנה כארבעה מיליון בקבוקים, במבחר סדרות. היקב יושב בבניין חדיש ומעוצב ביותר. יש בו כבר מסעדה ובתוכניות פיתוח של מלון וספא. כשאנו מטיילים בין החביות במרתף מתנגנים ברקע מדריגלים, שאולי ההקשבה להם תשבח את היינות. קטלוג היינות של היקב רחב, וכולל בין היתר Taurasi שעשוי לפי חוקי האזור מענבי אליאניקו, ועוד שלושה יינות אחרים מענב זה, וגם מספר גרסאות משובחות במיוחד של Fiano di Avellino. לקראת סיום הביקור במרתף אנו מגלים בקבוקים של יין ששוכבים באלכסון ומגלים גם שבקרוב ייצא מכאן לראשונה יין מבעבע, שנעשה בשותפות עם לא אחר מאשר בנו של ז'אק סלוס, מיצרני הבוטיק המרגשים של שמפנייה.

מצילום לייצור יין

אם Feudi di San Gregorio הוא יקב גדול עם מבחר עשיר של יינות איכותיים ביותר, הרי שבקצה השני של עולם היין האיכותי של קאמפאניה נמצא יקב הבוטיק של סילביה אימפאראטו. קשה למצוא את יקב Montevetrano, ורק הודות לסימני דרך מפורטים אנו מוצאים את היקב הקטן הזה, שמייצר כ-30 אלף בקבוקים בשנה בלבד. כמחצית מהיין המבוקש מאוד הזה נמכר באיטליה והיתר הולך ליצוא. היין עשוי מבלנד של כ-50%-60% קברנה סוביניון, כ-30% מרלו, וכ-10%-20% אליאניקו, תחת פיקוחו של היינן היועץ ריקדו קוטרלה, שעובד גם עם Feudi di San Gregorio.
אימפאראטו הייתה צלמת מפורסמת ברומא. לאור חיבתה ליינות בורדו, אותם הייתה טועמת באופן קבוע עם חבורת חובבי יין, עלה הרעיון שהיא תנסה לנסות ולייצר בחווה שהייתה שייכת לסבא וסבתא שלה יין בסגנון בורדו.


סילביה אימפאראטו

 "היין שייצרו שם עד אז" היא אומרת, "היה טוב בעיקר כחומץ". היין הראשון של אימפאראטו נעשה, כמו של היקב האחר בו ביקרנו, בשנת 1991, אך הראשון שיצא לשוק היה בציר 1993. אימפאטרו עשתה מעשה ושלחה את היין למבקר האמריקאי החשוב רוברט פארקר, שמאוד אהב אותו. היתר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה. נוצר ביקוש גדול מאוד ליין שהפך ליין פולחן, כזה שכולם כתבו עליו. הייצור היה קטן והמחירים עלו. אימפאראטו אומרת שהיא מצטערת על כך שכן היא רוצה שישתו את היין, ושמחה שהמחירים 'נרגעו' באופן יחסי. "כאשר בשנת 1999 בקבוק מבציר 1997 נמכר בבריטניה במחיר של כשמונה מאות דולר, כולם התקשרו אלי וברכו אותי. אני אמרתי: זה הסוף. לא צריך למכור בית כדי לקנות בקבוק יין. אז נכון, הגמברו רוסו נתן ליין שלי שלוש כוסות בכל השנים מאז 1993 פרט ל-1994, ואני אסירת תודה על כך. אבל זה רק יין".

יין עם סגנון ייחודי

אימפאראטו לא מעוניינת לעשות תווית שנייה או לייצר כל דבר פרט ליין הדגל שהוא גם היין היחיד שלה. "יש לי כמות קטנה של יין והכול נמכר. אני רוצה להישאר ממוקדת ביין הזה" היא אומרת. "גם אם יש לי תשוקה אני צריכה גם לדעת את הגבולות שלי. אני כבר לא בת עשרים. אני רוצה להמשיך במה שאני עושה: יין אחד מצוין".
Montevetrano מכיל אומנם אליאניקו, אבל רוב הבלנד הוא בעצם 'בלנד בורדו', ואני שואל את אימפאטרו האם היין הזה הוא יין שמשקף את בית גידולו שבקאמפאניה. "כל אחד יכול להגיד על זה מה שהוא רוצה, אבל לומר שזה לא יין של קאמפאניה זה טיפשי שכן היין נעשה כאן, תחת השמים האלו. זה יין מקאמפאניה. אבל תשמע, אני לא חשבתי לעשות יין כזה או כזה. אני ישבתי עם חברים וחשבתי בואו נעשה יין. חשוב לי שזה הגיע להיות יין באיכות מקצועית. בהחלט מעניין אותי תמיד מאיפה יין בא, מה התרבות של המקום. אבל זהות של יין זה כיום בעיקר האופי הייחודי שלו, ולא להיות 'מאיפה שאתה'. אני מקווה שיש ליין סגנון ייחודי".
כשאני שואל על המחיר הגבוה של היין, אומרת סילביה אימפאראטו: "השם של היין נהיה גדול, הוא נהיה מדי מפורסם, והמחיר נהיה גדול. אני לא רוצה שהיין יהיה מדי יקר. אני רוצה שאנשים ישתו אותו, לא שיאספו אותו".
"אני גם רוצה, אומרת אימפאראטו, "לדעת לאיפה היין הולך. ניגשו אלי כל מיני יבואנים ישראלים ב- VinItaly, אבל לא מצאתי את היבואן הממוקד, המתאים לי. חשוב לי לבוא למסעדות בהן היין שלי מוכר, להכיר את השף, לדבר איתו. בצרפת הפסקתי להפיץ את היין תקופה מסוימת כי לא ידעתי לאיפה הוא הולך".
טועמים את היין משנת 2001, יש לו צבע אדמדם יפהפה, ארומה של שוקולד ופלפל שחור וקצת מנטה. על החיך הוא מתגלה כחומצי, אלגנטי, טאני, עם שכבות טעם רבות וסיום ארוך. יין מצוין שעתידו עוד לפניו. גם היין משנת 2004 שאנו טועמים מתגלה כמבטיח, אך יעברו מספר שנים טובות לפני שהוא יהיה מוכן לשתייה.

לראות את נאפולי ולמות
 

לראות את נאפולי ולחיות
 

השבוע שלנו בקאמפאניה עומד להסתיים. אנו מבנים שהביקורים באתר הארכיאולוגי של העיר פומפי והר הגעש ווזוב הסמוך לה יאלצו לחכות לפעם הבאה, אך לא מוותרים על טיול של מספר שעות לנאפולי. אמנם קצת אחרי שנחזור ארצה שוב תדווח העיתונות על המפלס הגובר של פשע אלים בנאפולי, שנותן משמעות חדשה לאמרה 'לראות את נאפולי ולמות', אך היום שלנו בנאפולי עובר בשלווה, כשהמתחים היחידים שאנו חשים הם סביב השאלה באיזה פיצריה נבחר לאכול ארוחת צהרים. אבל עוד לפני שמגיעים לפיצריה, צריך לבקר בפריג'יטריה, אלה חנויות המתמחות בדבר שבדרך כלל רצוי להימנע ממנו, קרי אוכל מטוגן לסוגיו. אבל כאן, ב-Friggitoria Fiorenzano סמוך לשוק אי אפשר לומר לא לפרחי קישואים מטוגנים, קרוקט של תפוחי אדמה, פנזרוטי (בצק מטוגן) ופיצה מטוגנת, או שמא קלצ'ונה, ממולא בריקוטה ותרד. מי היה זה שאמר שכל דבר טוב בחיים הוא בלתי חוקי, בלתי מוסרי או משמין? נאפולי היא חגיגה לאוהבי אוכל הרחוב, אך בין טעימה לטעימה מטיילים במרכז העיר, שמגלה שילוב של אדריכלות מרשימה וכיכרות רחבות, עם התדרדרות עירונית וגרפיטי בכל עבר. הפערים הכלכליים בין צפון לדרום איטליה גלויים כאן לעין, במילאנו זה לא היה נראה ככה. אך הגיע הזמן לארוחת צהרים. ברור שתהיה זו פיצה, וברור שהיא צריכה להיות כזו ששותפה באיגוד La Vera Pizza, הפיצה האמיתית, כזו שנאפתה זמן קצר מאוד בתנור חם מאוד עם חומרי גלם באיכות גבוהה. אחרי התלבטויות רבות והצלבות מידע בוחרים את Pizzeria di Matteo כיעד הנבחר ואוכלים שלוש קלאסיקות נפוליטאניות: פיצה מרינרה (עגבניות, אורגנו, שום, שמן זית), פיצה מרגריטה (עגבניות, מוצרלה, בזיליקום ושמן זית), ופיצה לבנה נפלאה של fior de latte , עלי רוקט, פרמזן ושמן זית. הפיצריה נמצאת כאן משנות השלושים של המאה העשרים, ובמקום תמונות מביקורים של אח"מים, ובראשם ביל קלינטון שביקר כאן בהיותו נשיא ארצות הברית.


Pizzeria di Matteo

אנו מסיימים את ביקורנו בנפולי בכיכר Plebiscito המרשימה.
המסע שלנו אל ארץ האליאניקו, הלימון, הצ'ילי, המוצרלה והעגבניות הסתיים בהתאהבות. בדרך צפונה, למותר לציין, אנו עוצרים לארוחה ב'אוטוגריל'.  
 
כתובות המקומות (בסדר אזכורם בכתבה):


Don Alfonso 1890, Corso Sant'Agata 11, Sant'Agata Sui Due Golfi, Tel 081 8780026
Buonocore, Via Vittorio Emanuele 35, Capri, Tel 081 8377826
Aurora, Via Furolovado 18, Capri, Tel 081 8376533
תמרה דה-בנדיטי, השכרת בתי נופש,  טלפון 09-9580463
Armandino, La Praia, Priano, Tel 089 874087
La Zagara, Via dei Mulini 6-8, Positano, Tel 089 875964
Chez Black, Via del Brigantino 19-21, Positano, Tel 089 875036
Bruno, Via C. Colombo 157, Positano, Tel 089 875392
Cumpa Cosimo, Via Roma 46, Ravello, Tel 089 857156
Feudi di San Greogrio, Cerza Grossa, Sorbo Serpico, Tel 0825 986611
Montevetrano, Via Montevetrano, Nido, Campigliano, Tel 089 882285
Friggitoria Fiorenzano, Via G Ninni 1-3, Napoli Tel 081 5528655
Pizzeria di Matteo, Via dei Tribunali 94, Napoli, Tel 081 455262
 
"לימון, צ'ילי ומוצרלה בקאמפניה" פורסם במגזין יין וגורמה, גיליון 104, ינואר 2007.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום פברואר 2, 2007 בשעה 10:30 pm

    זה תענוג בפני עצמו.

  •   ביום פברואר 3, 2007 בשעה 12:47 pm

    עשית לי חשק.

  •   ביום פברואר 3, 2007 בשעה 1:52 pm

    רשומה נהדרת, אני מצליח להריח עד לכאן את הניחוחות. וכמו שאחד הבלוגרים בתפוז פעם כתב: "התעוררתי לצלילי ריח המאפיה".

    מתי אתה מארגן לכל קוראי הבלוג טיול בקאמפאניה?

  •   ביום מאי 17, 2007 בשעה 8:23 am

    כתבה מענינת ומענה מאוד ובעקבותיה החלטתי לנסוע לדרום איטליה
    כל הכבוד על הפרטי פרטים

  •   ביום מאי 17, 2007 בשעה 9:42 am

    אני בטוח שתהנה! תדווח אחר כך…!

  •   ביום מאי 18, 2008 בשעה 3:21 am

    נכנסתי לראות אם יש משהו מעניין על המפרץ וץץץכמעט כבר לא צריך לסוע, עם כל התיאורים האלו, אני מרגישה שכבר הייתי שם…רק חסר לסוע ולהצטלם….תודה, נהנתי מאד! חביבה

  •   ביום מאי 21, 2008 בשעה 2:01 am

    בכל זאת כדאי לנסוע:)

  •   ביום אוקטובר 21, 2010 בשעה 7:32 am

    אייל היקר, תאמין או לא, אבל מאמר זה ליוה אותי ואת בת זוגתי יום יום וסימנו "וי" כמעט על כל המקומות שציינת. היה מדהים טעים ומלא שיכרון חושים. תודה רבה!

  •   ביום נובמבר 11, 2010 בשעה 1:23 pm

    איזה כיף לשמוע!! אני צריך לחזור לשם בעצמי!

  •   ביום אוגוסט 27, 2013 בשעה 6:45 pm

    היי אייל, כתבה מצויינת. הייתי שמחה מאוד לרכוש את הספר של קרלה שאתה ממליץ אך לא אספיק כבר לקנות באמזון. יש לך מושג האם אפשר לרכוש אותו כאן בארץ? נוסעת ב11/9 ולא אספיק להביא מחו"ל. הרבה תודות!

  •   ביום ספטמבר 2, 2013 בשעה 11:11 pm

    הי לא חושב אך אפשר להזמין באמזון דרך שירות של 48 שעות בערך

  •   ביום ספטמבר 2, 2013 בשעה 11:12 pm

    אה ותודה ונסיעה טובה!

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*