חמישה מי יודע

יעל ביקשה ראשונה, תוך שהיא חורגת מכללי המשחק. יאיר ביקש שני, תוך שהוא פועל בתוך כללי המשחק. בתוך הכללים פעל גם צבי שביקש שלישי. יש לי ספקות לגבי כל העניין, והתלבטתי, אבל הנה אני משתתף. את עמדותי בנושאי הכיבוש ולגבי מדינת הרווחה קוראי הבלוג מכירים, וגם את טעמי המוזיקלי ואת מה שאני אוהב לאכול ולשתות  הם מכירים, ואף את הגיגי הקווירים, אז כל מה שנותר לי הוא לספר על חמשת הדברים האזוטרים לחלוטין האלו שאולי לא ידעתם.

 

1. למדתי באותו בית-ספר יסודי בו למד ג'ון קנדי ( JFK בעצמו…, לא ג'וניור…). הוא למד שם ארבע שנים, אני שנה אחת. אגב, באותו בית ספר עצמו המורה שלי היתה בת-דודה ראשונה של שר, שאז היתה עדיין חלק מהצמד סוני ושר.

 

JFK ואני – למדנו באותו בית ספר יסודי

 

 

שר ואני: בת דודתה היתה מורתי

 

2. הרבה שנים אחר כך למדתי ביחד עם אחיו של אוסמה בין לאדן. היינו מיודדים והיינו פעילים יחדיו בארגון הסטודנטים למשפטים מהמזרח התיכון באוניברסיטה בה למדנו. אחרי שעובדה זו הוזכרה ב"הארץ" וב"מעריב", אחרי 11/9, דחיתי פניות רבות של התקשורת האלקטרונית להתראיין בנושא, ואף דחיתי פנייה של שבועון ישראלי לטוס על חשבונו לארצות הברית ולערוך "פגישת מחזור" עם חברי לספסל הלימודים.

 

אל וודס בסרט "לא רק בלונדינית": גם היא למדה באותו בית ספר למשפטים בו למדתי עם בין לאדן האח

 

 

3. ג'וליה צילד ואני קיבלנו תואר ביחד, באותו טקס תארים! (אני סיימתי אז לימודי תואר שני במשפטים, היא דוקטורט כבוד). מאחר ובאותה עת היא גרה ברחוב המקביל אלי פינטזתי בימים בהם בישלתי מהספר שלה שאולי בדיוק אתקל בה ברחוב. זה אף פעם לא קרה, אבל התרגשתי לקבל תואר באותו טקס מהאישה שאמרה פעם "Remember, you are alone in the kitchen, and no one can see you". (אגב בניגוד למיתוס היתה זו לביבת תפוחי אדמה שעפה מהמחבת שהובילה אותה לומר את המשפט הזה בתוכנית הטלביזיה שלה, ולא נתח עוף).

 

ג'וליה צ'ילד ואני – קיבלנו תואר ביחד

 

 

4. קרי ברדשו ואני חולקים כמה אהבות: לניו-יורק, לבחורים, וגם לנעליים. מעצב הנעליים האהוב עלי הוא מיהרה ישוהירו, מעצב יפני שעובד עם פומה, והנה תמונה של אחד מזוגות הנעליים שהוא עיצב.

 

נעליים של מיהרה ישוהירו

 

 

5. פרט לאי אילו תארים אקדמיים יש לי תעודה של בוגר הקורס רמה 2 ביסודות התה מה- Speciality Tea Institute בארצות הברית, וגם תעודה של בוגר הקורס קורס "יסודות הבישול" בהוראת השף עמיר אילן בבית הספר בישולים.

 

מדעי התה

 

 

והחמישה שאני מזמין הם –  אוקיי, אני קצת מרמה ויש כאן בעצם שישה, תסלחו לי! –

עמיר אילן – שחתום על התעודה של הקורס "יסודות הבישול"  שעשיתי.

יוני – שהבלוג שלו הוא אחד הטקסטיים האישיים האהובים והמרגשים ברשת.

דפיד – שהוא באמת מישהו שהייתי רוצה לדעת משהו עליו מעבר לטעם הטוב שלו בבחורים והיכולת שלו לאתר תמונות וקטעי וידאו נפלאים שלהם ולכתוב הגיגים נאים וחמודים על יחסים ועוד.

 אמיתי סנדי – שהבלוג שלו הוא חלק מתנועה בה תרבות אינדי היא גם חלק מאקטיביזם פוליטי, ושהדיווחים שלו על ההשתתפות שלו במסיק, או הנסיעות שלו לבילעין, מזכירים לנו את הערך של פעולה ישירה נגד הכיבוש.

אורי אורן – שמעורר בי געגועים לניו-יורק ממנה הוא מביא דיווחים שוטפים, ושאפילו בילה לו קצת בשבוע האופנה (אבל מה עם תמונות מתצוגות הגברים?).

משה סקאל  –  שמתאמן באותו חדר כושר וכותב על זה ועל הכל כל כך יפה.

מועמדים אחרים שלא נכנסו לחמישיה פשוט כי כבר הודיעו על סירוב, הם גיא – שמצליח לשמר אהבה אינסופית למוזיקה כדבר שאי אפשר בלעדיו, ואני כל הזמן מחפש יותר זמן לשבת ולקרוא את כל מה שהוא כותב, לעקוב אחר כל הלינקים ולהקשיב לכל המוזיקה שהוא מזכיר. ומי ששם לינק בYNET ל How Soon Is Now הוא נערץ!  אבל הוא כבר סירב ואמר שהוא לא משתתף במשחקים כאלה… וכך גם יונית – שמוכיחה שאפשר לעסוק גם במדיום הזה בנושאים עמוקים בצורה לא שטחית ועם ניואנסים, אבל גם היא סרבנית מצפון.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 9:57 pm

    זה ניים-דרופינג מהזן הפרובנציאלי ביותר (שאינו יאה לבחור כה לא פרובנציאלי שכמותך).

    ציפיתי למשהו הרבה יותר עסיסי.

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 11:02 pm

    .תודה על המחמאה הגדולה. רק בשביל זה היה שווה לסרב…

  •   ביום פברואר 7, 2007 בשעה 12:23 am

    לילך
    אני חושש שההומור והאירוניה שבפוסט הזה הלכו קצת לאיבוד עלייך… אולי תקראי שוב את הפוסט, התמונות והכיתוביות… את לא באמת חושבת שבת דודה של שר בתור המורה שלי (והכל אמיתי) זה ניים דרופינג חסר קצת הומור ואירוניה, שלא לדבר על בחירת התמונות.. ובשביל משהו עסיסי יותר תצטרכי את ואחרים להתאמץ עוד הרבה יותר:)

  •   ביום פברואר 7, 2007 בשעה 3:16 am

    או לפחות קרוב המשפחה העניפה שלו? או שזה סתם חוש הומור משובח כמו הקורס ביסודות התה???
    ובכלל מה עובר עליכם שם בבלוגיה עם חמשת הדברים שלא ידעתם עלי???
    אם היית מוצא את אוסמה היית היום איש עשיר מאוד… 🙂 סתם הערת בניים….
    נראה לי שאפילו בוש התייאש….

  •   ביום פברואר 7, 2007 בשעה 6:27 am

    האמת שזה אוייש מהסוג הטוב, ולא בגלל שאנחנו נפגשים במסדרונות מעת לעת (טוב, נו, עכשיו חופשה- אז לא, וגם ככה זה קורא רק אחת לסימסטר, אבל גם לי יש "ניים דרופינג" משלי). על כל פנים,אני מאמינה שכל אחד זכאי (עד שיוכח אחרת) לערכת "ניים דרופינג" משלו, ולי באופן אישי אין שומדבר נגד. בענין הנעלים, הו הנעלים, אז הנה, גם אנחנו חולקים משהו. אה, ואם זה לא היה ברור- אז היה כיף לקרוא

  •   ביום פברואר 7, 2007 בשעה 8:38 am

    בתוך הכללים, מחוץ לכללים, שמח שנגררת. יצא מצחיק

  •   ביום פברואר 7, 2007 בשעה 8:50 am

    רחל – אם היו לך ספקות, הכל הכל אמיתי. גם מה שמתואר בהומור. אם כן, גם האח של בינלאדן וגם קורס התה.
    כולם קרו גם במציאות הלא וירטואלית.
    רבקה – להתראות במסדרון!
    יאיר – תודה

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*