הארץ נגד האוניברסיטה?

אפשר להתווכח עם האידיאולוגיה הניאו-ליברלית שמייצגת מירב ארלוזורוב, ושגויסה לאחרונה להתקפה על המערכת הציבורית של ההשכלה הגבוהה בישראל. אבל חשוב לתת את הדעת על כך שכאשר ההתקפה הזו נעשית על מערכת האוניברסיטאות, להבדיל מהתקפות דומות על מערכות כמו מערכת הבריאות הציבורית, הרי שבאותו רגע האג'נדה הניאו-ליברלית משתלבת בפופוליזים אנטי-אינטלקטואלי מהסוג המדכדך ביותר. עד כמה שניתן להצטער על כך שעיתון הארץ בחר לקחת חלק מוביל בהתקפה על האוניברסיטאות, הרי שמבחינות מסוימות לא פחות מצערת העובדה שבדרך ננטשה המחויבות לעבודה עיתונאית שמתבססת על תשתית עובדתית, והוחלפה בטיעונים דמגוגים פופוליסטים מהסוג של "כולם מושחתים". 

הנה מספר דוגמאות מסדרת הכתבות של ארלוזורוב:

* הטיעון הדמגוגי – מכתבה מוקדמת יותר – על מגרשי החניה המלאים מחוץ לקמפוס, לפיו הצפיפות במגרשים אלו מעידים על רווחתם הכלכלית של הסטודנטים ועל כך שראוי להעלות את שכר הלימוד. לא צריך להיות מומחה למספרים כדי להבין שהטיעון הזה חסר שחר ומשמעות אם לא בודקים כמה מקומות חניה יש בחניונים האלה וכמה סטודנטים יש, ותודה שעשה זאת  יוסי לוי שהפריך בכך את הטיעונים של אלרוזורוב בנושא זה (יש 5000 מקומות חנייה שמשמשים גם אורחים שמגיעים לאירועים שונים, וכ 30,000 סטודנטים) וכן טיעונים נוספים שלה. (הארץ סירב לפרסם את התגובה שלו בנימוק שהיא ארוכה מדי).

* הטיעון לפיו לא יעלה על הדעת בעולם באוניברסיטאות מובילות שמרצים יתאגדו באיגוד מקצועי וישבתו שהופרך על ידי גיא דוידוב שמראה שבאוקספורד, אחת האוניברסיטאות שהובאה על ידי ארלוזורוב כדוגמא בא לא תעלה על הדעת שביתה של הסגל דווקא היו שביתות כאלה.

* הטיעון לפיו אין בקרה על כספי הקרן לקשרי מדע – כאשר המציאות היא שכל פעם שאני נוסע לכנס בחו"ל ומושך כספים מקרן קשרי מדע עלי להביא העתק מההזמנה לכנס או תוכנית הכנס. בשובי עלי להציג כרטיס טיסה שאכן נוצל, כדי להראות שנסעתי. כמובן שעלי להביא קבלות אם ביקשתי קבלות על המלון שהן מעבר לאש"ל הבסיסי. אבל לפי מירב ארלוזורוב, אני כנראה פרייאר שכן יכולתי לקחת כסף מקרן קשרי מדע כמה שבא לי, למה שבא לי, בלי להראות שאני בעצם משתתף בכנס, ואפילו כעולה מכתבתה לקחת את בני משפחתי, ולא היו מפקחים על כלום.

* הטיעון לפיו האוניברסטאות הישראליות "גרועות" ומדורגות במקומות נמוכים – כאשר המציאות היא שדירוג זה לא לוקח בחשבון נתונים רלבנטים רבים כמו גודל האוניברסיטאות ותקציבן, ולמעשה ניטרול גורמים אלה מראה שהמוסדות הישראלים נחשבים ככאלו שדירוגם גבוה יותר ממה שנראה במבט ראשון, בפרט אם בוחנים את הקריטריון של דירוג על ידי עמיתים.

 

מהכתבות במגזין דה-מרקר של חודש פברואר ומסדרת הכתבות שהתפרסמה בהארץ/דה מרקר בשבוע שעבר עולה לכאורה כי מה שהאוניברסיטאות צריכות הוא ניהול כלכלי, בו הסגל האקדמי לא מעורב כלל. בינתיים לא ראיתי שמכללות ישראליות שמנוהלות בצורה דומה לזו זכו למוניטין אקדמי ומקצועי גבוה יותר בארץ או בעולם מהאוניברסיטאות הישראליות.

צריך לבחון היטב את מה שקורה באוניברסיטאות ולבדוק איפה צריך לשפר דברים. אך בכל ניתוח של מצב האוניברסיטאות בישראל, בוודאי כזה שמבקש לבחון האם מעמדן האקדמי פחות טוב משהיה – כפי שנטען בסדרת הכתבות – אי אפשר לא לתת מקום מרכזי לעובדה שתקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ על ידי המדינה בעשרים אחוז! . במקום לשאול שאלות לגבי קיצוץ זה ומשמעותו  אנו מקבלים התקפה פופוליסטית על האקדמיה ועל המערכות החברתיות-ציבוריות בישראל. (ראו עוד על משמעות הקיצוץ הזה וגם כאן), בצורה שלמעשה תתן לגיטמציה לקיצוצים נוספים – שרק יחריפו את המצב. (אגב, בעידן זה של קיצוצים יותר ויותר נדרשים החוקרים להביא מימון למחקרים שלהם מתקציבים חיצוניים, של קרנות שונות שחלקן ממומנות מתרומות וחלקן מחו"ל, כך שארלוזרוב יכולה להרגע – כנראה שהחלק שלה כאזרחית ישראלית במימון המחקר האקדמי הולך וקטן).

סדרת הכתבות שהתפרסה בהארץ/דה מרקר העלתה מספר שאלות שיש לדון בהן. כך למשל צריך לבחון את סוגיית הקריטריונים לקידום באוניברסיטאות ,ובכלל ראוי שכל גוף ובפרט גוף ציבורי ייבחן בביקורת הן חיצונית והן פנימית, לרבות מצד התקשורת. בהחלט יש מה לבקר ומה לשפר.  אבל כאשר הביקורת הזו מתחלפת בהתקפה על המערכת הציבורית של ההשכלה הגבוהה בישראל, לא נותר לי אלא להצטער על זה שבמקום לקיים דיון רציני בנושא, בחר הארץ/דה מרקר להכריז מלחמה על האוניברסיטאות בישראל, ולפרסם מאמרים שהתשתית העובדתית שהם נסמכים עליה רעועה ביותר. מבחינה זו, סדרת הכתבות על האוניברסיטאות היתה גם מסוג המקרים שבהם כאשר מתפרסמת כתבה על נושא שאתה מכיר מקרוב ואתה רואה כמה היא מטעה, אתה נזכר שעליך לפקפק בכל מה שאתה קורא בעיתון. ביקורת עיתונאית שתביא את האוניברסיטאות עצמן לתקן עיוותים שונים – ראויה ומבורכת. יש גם לציין כי סדרת הכתבות שפורסמה הביאה לפרסום תגובות חשובות שהעמידו דברים על דיוקם והביאו אל דפי דה-מרקר קול אחר. אך עם זאת, קשה שלא להשתחרר מהרושם שהכתבות היו גם התקפה פופוליסטית מלווה לעתים בכותרות צהובות, שמהווה חלק מהדה-לגיטמיציה של מערכת ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל, שבמקרה זה משתלבת עם הדה-לגיטמציה של המערכות הציבוריות וגם של מדינת הרווחה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 1:52 pm

    חבל שהתאצת כל כך,
    לא צריך לקחת אותה ברצינות…

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 1:55 pm

    אם לא היה מדובר בעורכת וכתבת בכירה בעיתונות הישראלית שמקבלת הרבה אינצ'ים באחד משלושת העיתונים החשובים ביותר בישראל לא הייתי מקדיש לכן זמן… אכן, השקפותיה ידועות, אבל המקום הנרחב שהקדיש הארץ/דה מרקר להתקפה על האוניברסיטאות דורש לדעתי התייחסות….

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 2:32 pm

    טוב,
    לינקקתי מ"שמה!" אני מקווה שזה יביא עוד כמה קוראים שיראו כמה הנושא חשוב.

    אני חושב שראוי לנסות לפרסם את הפוסט במכתבים למערכת של הארץ, לא? זה יכול אולי לעזור לביקורת האמיתית.

    הבעיה, אגב, שלארלוזורוב יש פואנטה: אוניברסיטאות ישראליות רואות עצמן כלא מספיק טובות בשביל לגדל דוקטורנטים. כמה מהסגל הצעיר יותר כיום למד בארץ? האם בכלל מקבלים (לא במעדים מדויקים) בוגרי דוקטורט ישראלים? כשנרשמתי למכון כהן לפני שלוש שנים שאלתי מה יהיה אם אסיים את הדוקטורט, והובהר שאין סיכוי ללמד שם, ללא קשר לציונים. הבנתי שכך גם בפקולטות למשפטים ובפקולטות למדעי המדינה (למעט לימודי מזרח-תיכון).

    האם האוניברסיטאות לא רואות עצמן מספיק טובות כדי לקבל את בוגריהן להרצות? אולי זו הסיבה שהן ברמה כה נמוכה בדירוג…

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 4:22 pm

    הקישור מובא בתור התוצאה של היחס לאקדמיה. הסיבה שכותב המאמר ציין לא חופפת ב-100% לעניין, אבל התוצאה זהה. מקרה מיני רבים, לצערי

    http://physics.technion.ac.il/~avron/images/medinat.jpg

    על הכותב
    http://physics.technion.ac.il/~avron

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 4:25 pm

    יהונתן
    אתה מעלה שאלות טובות אבל אני יכול להגיד לך שלפחות אצלנו בפקולטה למשפטים בתל-אביב אני יודע שנאמר בשנים האחרונות לתלמידים שבהחלט יוכלו להתקבל עם דוקטורט מישראל. יתרה מזאת, אם תסתכל על אנשי הסגל שנקלטו בשנים האחרונות, אחוז ניכר מהם אכן עשה דוקטורט בישראל.

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 4:44 pm

    מתוך השלושה, אגב, אף אחד לא היה מתל-אביב (אמיר חורי, דפנה האקר וטליה פישר) ואחת מהן לא סיימה לימודי דוקטורט במשפטים אלא בסוציולוגיה-אנתרופולוגיה. כמו כן, עדיין יש דומיננטיות לבעלי תואר הSJD ודומיו מבין המרצים שהתקבלו לאחר שנת 2000 (אולי זו גם הסיבה שאני עף מכאן ללימודים).

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 4:54 pm

    דפנה הקר אגב למדה בתל-אביב, אם כי אכן לא במשפטים. שי ווזנר – חדש ואולי עוד לא מעודכן באתר -גם עשה כמדומני דוקטורט בארץ.
    כך שזה ארבעה מהשנים האחרונות ולמעשה אם תספור לא מ 2000 אלא מאחר כך תראה שזה אחוז משמעותי. כמובן שאני עדיין ממליץ מבחינות רבות ללמוד בחו"ל אבל בהחלט אי אפשר לומר שלימודים בארץ סוגרים את הדלת לאקדמיה.

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 8:52 pm

    אייל היקר
    יפה שמחקת את התגובה הנלעגת והעילגת הזו של עני.
    בטח הומופובים מהימין הקיצוני.

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 9:56 pm

    התלבטי גם האם למחוק את התגובה הראשונה שהתפרסמה כאן. לא עשיתי זאת כי אבל אני מבקש להבא במקום לומר דברים מהסוג הזה לומר מה המגיבים חושבים על התיזה של הכותבת ולא תוארים מהסוג שנכתבו.
    אשר לתגובה שנמחקה, הרגשתי שהדרך היחידי שאני יכול להגיב אליה זה בסוג של אפולוגטיקה והפנייה לכתבי והטורים הרבים שהתפרסמו גם כאן שמבקרים את האידיולוגיה הניאו-ליברלית בכל ההקשרים (בריאות, ועוד), וממש לא מרגיש צורך להיות אפולוגטי, בטח שלא באתר האישי שלי.

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 10:48 pm

    התלבטות זה מוסריות, לא?

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 11:15 pm

    הסיפור של ביקורת הארץ על האוניברסיטאות די דומה לקדם תהליכי ההפרטה בכל מיני מוסדות שהיו יקרים לנו. השחיקה בתמיכה נובעת משחיתות שיצרה ניכור של הציבור מהמוסד, וכך קל יותר לנעוץ בו ציפורניים ולהרוס לחלוטין, אחרי כן מבכים את ההחלטה וכולי. כמי שקצת עבדה בהוראה בפקולטה למשפטים וגם ניסתה לעשות דוקטורט פה צר לי להצטרף לאלה שמרימים ידיים ויוצאים החוצה למקומות אחרים שבהם מקבלים אותנו בזרועות פתוחות. אני נזכרת בדוגמא קטנה גדולה. התואר השני שלי מארצות הברית עם תיזה. באוניברסיטת תל אביב עברתי ועדת שקילות בקלות בירושלים ששם הגשתי בקשה ללימודי תואר שלישי, קבעה מירי גור אריה שהתואר לא שווה כלום, ושאני צריכה שנה השלמות של שיעורים רגילים וכלוי וכולי, ולאחר שהערימה עלי עוד כמה מכשולים שרירותיים, נואשתי מזה. גם אני התרשמתי שממילא אף אחד בסגל לא למד בארץ ושהפקולטה ממש עושה מאמצים להרחיק תלמידים מתקדמים . השנה ניסיתי בשביל הספורט לבדוק את מצב המלגות אם ארשם לתואר שלישי בפילוסופיה (משפטים אני לא רוצה כבר), ואז נודע לי שאין כלום, ומשרד הקליטה למשל שקיבל המון כסף כדי למנוע ירידה של ישראלים חוזרים, מגביל את המלגות לדוקטורט לגיל 35 ונותן עדיפות מובהקת למדעים. המלגה שלהם היא לשלוש שנים בסדר גודל של אלף דולר לחודש, חצי מזה האוניברסיטה צריכה לממן. הרושם הוא שהאוניברסיטאות, ולא משנה מאיזו סיבה, לא יוצרות תחרות סבירה לחו"ל, ומכאן קל להכשיר את הציבור להסכים לקיצוצים ופיקוח וכולי. נכון שהתהליך צריך להיות הפוך, הגדלת תקציבים אבל נוצר רושם שהסגל הקיים יושב שם כאילו זה לשכת התעסוקה וגם מבריח אנשים טובים כדי שאף אחד לא יראה מה קורה שם. בחודשים האחרונים אני שומעת רק על נרשמים לחו"ל ועל משרות בחול ואפילו על פרופסורים שעזבו לקנדה וארצות הברית בגלל יחסי האנוש במחלקות והתמריץ השלילי ליצירתיות והצטיינות. אני מנהלת תכתובת עם מוסדות בחו"ל ומקבלת פידבק חיובי ומחבק, למה צריך להחזיק מוסדות אקדמיים שמבריחים את הציבור לחו"ל ?

  •   ביום פברואר 5, 2007 בשעה 11:57 pm

    .. כפי שכתבתי בפוסט שלי
    ראוי לבחון גם את האוניברסיטאות בביקורתיות, ומבלי להתייחס ספציפית לנושאים שהעלית אני בטוח שיש הרבה הרבה מה לתקן גם בהן. אני גם מסכים שפגמים בהתנהלות שלהן עושה אותן מטרה מזמינה לביקורת. אבל דיון ניואנסי הוא כזה שבו אנו יכולים להבחין בין ביקורת עניינית ובין התקפות מהסוג שהיו כאן שלעתים מבוססות על חוסר דיוק עובדתי ולעתים על אג'נדה ניאו-ליברלית שאני לפחות מתנגד לה. אני מסכים שדרושה יותר שקיפות באוניברסיטאות וגם שצריך להתייחס לתלמידים ומועמדים ללימודים בצורה ראויה יותר מזו שתארת. אני מצר על כך שבמקום לקיים את הדיון הזה הדיון מוסט בצורה שנעשתה בחלק ניכר ממה שהתפרסם בסדרת הכתבות הנ"ל

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 12:49 am

    ראשית,אייל, כתבת יפה מאוד וטוב שמתחילה תגובה כלשהי למתקפה של מירב ארלוזורוב על המעט שעוד נותר באקדמיה. שנית, אם כבר בחרת למחוק הערות פוגעניות, למה אתה נותן להערה של שירי להישאר. יש בה ערוב שלמידה מגונה כהומופוביות עם נטיה פוליטית לימין, וצרוף הקסם "ימין קיצוני" לא מכשיר את הדחיה המוחלטת בה היא נוקטת כלפי מי שלא חושב פוליטית כמותה.
    כתבת בתגובות לגבי דוקטורים שכתבו את התזה בישראל וצרפת לחבורה גם את שי ווזנר. לדעתי, אין להכליל מרצי משפט עברי במסגרת הראיות שלך. אין שום מקום אחר בעולם בו ניתן לכתוב דוקטורט בנושא ברמה אלא רק בארץ, לכן אלו אינם מהווים ראיה לקידומם של דוקטורים מאוני' בישראל באקדמיה, כמו כל מי שמתעסק בהיס' יהודית/ישראלית.
    הערה אחרונה לעניין קידום אקדמי, מצ"ב לינק לבלוג של ראש המחלקה למדעי המדינה בבר אילן, שם הוא מתאר לסטודנטים את התהליך המורכב, וגם בעייתי במרוץ לפרופסורה: http://www.biu.ac.il/SOC/po/odot.html

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 12:56 am

    אני מבינה שזה חופף למה שציינת. אני רק מסבירה שבסופו של דבר הציבור מגיע למצב שבו הוא שמח לאיד, אחרי שספג התעמרות מאנשי המוסד "המותקף התורן". כך הרגשתי, בדלית ברירה, גם אני. האחריות על החלק הזה בניאו ליברליזם התוקף אותנו, מצויה לפתחם של אנשים הנמצאים במוסדות האלה ולא מבינים שהם יסיימו כמו כולם, בחוץ. אבל כניראה הטבע האנושי הלא חיובי של ניצול לרעה של כוח, גובר בסופו של דבר. וכך אנחנו מקבלים את הכתבה זו שהיא רק סימן אחד מני רבים שהמוסד שאתה עובד בו נמצא על הכוונת. אי אפשר לצפות בשלב הזה לגייס הרבה אמפתיה מהציבור. זה מצער. מצב דומה השבוע בלשכות התעסוקה. אחרי התעמרות לא אנושית בתקופה הקשה (משנת 2000 ופרוץ הביביזם) הם פתחו בעיצומים ושביתות. נידמה לי שהציבור ישמח לראות אותם מפוטרים, גם אם זה יירע את מצבו בסופו של דבר. זה מוכיח שאי אפשר לכפות סולידריות ושכל טוב על אנשים, כניראה זה תהליך שחייב להתרחש ולמצות עצמו באסון חברתי קטן. אם תבחן את ההפרטות הגדולות, אני נזכרת בבזק משום מה, תבין שהציבור שבע מההתנכלות ומחפש רק נקמה ולא חושב לטווח ארוך, אך גם נהנתני בזק המשיכו להתעלל בלקוחות עד היום האחרון למונופול שלהם, ונכנעו ליצרים דומים. החיים הם לפעמים טרגדיה צרפתית קטנה, וידועה מראש.
    (מבחינה אקזיסטנציאליסטית..)

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 12:58 am

    קובי
    אתחיל מהסוף, תודה על הבלוג המרתק שקישרת אליו, יש שם חומר קריאה לשעות רבות, אבל ממה שעיינתי נראה לי ממש מעניין ואולי ביחוד לתלמידים (שכן מרצים מכירים את הנושא). כשאני מסביר לאנשים את הליך הקידום הם מתקשים להאמין כמה זה ארוך ומייגע וטוב שמישהו פירט את זה בכתב.
    לגבי משפט עברי, העלת נקודה מעניינת, אם כי אני לא יודע אם היא נכונה או לא.
    לגבי מחיקת הערה, אני משתדל לא למחוק הערות אלא במקרים קיצוניים. הנקודה היא לא האם מה ששירי כתבה מוסכם עלי או עליך או אם השתמע מזה משהו מרגיז או לא, אני אשתדל באתר הזה למחוק הודעות רק שממש ילקו בגזענות וכו', ולחלופין שיעסקו בהתקפות פרסנוליות.
    תודה על ההתיחסות.

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 8:23 am

    ובכל זאת כן חידשת… הבאת היבטים נוספים של הנושא שחשוב לדבר עליהם ולבחון מה הסיבות להם. אמי בטוח שהסיבות לחלק מהדברים אוביקטיביות, אבל זה לא אומר שאי אפשר לתקן דברים…

  •   ביום פברואר 6, 2007 בשעה 4:47 pm

    (כזכור מירב ארלוזורוב השוותה בין כל מי שמערער על הכלכלה כמדע לבין מכחישי שואה)השאירו אותה לעבוד בעיתון "הארץ", כנראה שהבעיה היא בעיתון, ולא בכתבת. זו רמת הדיון בעיתון הזה, וככה כנראה היא תישאר.

    (אגב, כל מי שיש לו מנוי בעיתון זה רק תומך בה ובשכמותיה)

  •   ביום פברואר 8, 2007 בשעה 1:19 pm

    סתם עוד תזכורת למה בסוף יפריטו. ניסיתי בשבועיים האחרונים להוציא גיליון ציונים שלי באנגלית מהפקולטה למשפטים אצלכם כדי להספיק לדד ליין בחו"ל. עד היום אין. צריך לבוא פיזית, לשלם 45 ש"ח, לחכות "כמה ימים" ואז לחזור פיזית ולקחת. אם רוצים שהם ישלחו, "זה לא לוקח זמן" וגם עולה מאה ש"ח.
    לעומת זה, אימייל ששלחתי לאוניברסיטה בארצות הברית לעשות דבר זהה, הסתיים בכך שבתום שבוע קילתי אישור מהאוניברסיטה המקבלת שהמסמכים כבר שם. נכון, זה לא משתווה לתיאוריות פוליטיות סבוכות, אבל אלה הדברים שבסוף מכריעים את הכף לטובת ארלוזורוב. ברור לי שהסגל האקדמי לא מתעניין בזה בכלל, ובעצם למה לא? כיון שבמקרה הרגיל, צריך להתחיל לחפש "קשרים" כדי שמישהו יגיד למישהו וכולי וכולי
    סתם במקרה הזדמן לי השבוע, וניראה לי קצת קשור.

  •   ביום פברואר 11, 2007 בשעה 3:07 pm

    כיוון שהמבקרים החריפים ביותר של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל באים מאותה שכבה חברתית שעבורה מעבר של כמה שנים במוסד אקדמי הוא בגדר חובה אני תוהה תמיד האם תוקפת אותם איזו שכחה קסומה עם סיום לימודיהם.
    כן, יש לא מעט סטודנטים עם רכב פרטי, ויכול להיות שמן הראוי היה ליצור דרוג בשכר הלימוד כדי שחלק גדול יותר מהנטל ייפול על בעלי האמצעים. אבל הרי ארלוזורוב, ואחרים התומכים בה, אמורים לזכור את ימי הלימודים שלהם, ולדעת שבעלי הרכב הם מיעוט, ושאפילו ביניהם יש לא מעט שהרכב שלהם הוא גרוטאה ישנה המטלטלת אותם מבית ההורים לאוניברסיטה ולמקום העבודה שלהם.
    ואף על פי כן, עניין כלי הרכב הוא באמת רק הפיקנטריה. איך קורה שאנשים שישבו מול מרצים מבוגרים, בני חמישים וששים, לבושים בבלויי סחבות שגילם כגיל בנייני האוניברסיטה, שישבו בשעות קבלה בחדרים ספרטניים עמוסי ניירות, שויתרו בשמחה על קריירה אקדמית, מחליטים פתאום להיזכר דווקא באיזה מרצה מיתולוגי שקיבל קביעות לפני שנים ומאז הוא מבלה בקפטריה, או חמור מזה, הופכים במחי כמה פסקאות בעיתון את העבודה האקדמית הסיזיפית לאיזו שרשרת אינסופית של טיולי תענוגות ברחבי העולם על חשבון משלם המסים.
    זכור לי, לפני כמה שנים, מקרה בו התפרסם בתקשורת איזה דוח של מבקר האוניברסיטה או משהו דומה, ברור לי, מעל צל של ספק, שהדוח כלל נקודות רציניות בנוגע לניהול האוניברסיטה, לבנייה מיותרת ושואבת תקציבים, וכיוצא בזאת. כל זה כמובן לא עניין את עורכי מהדורת החדשות כמו המקרה השערורייתי של מרצה שקיבל החזר על לינה בשני מלונות שונים באותו לילה (אגב, בכנס היחיד אליו נסעתי מתקציב המחקר שלי אכן נאלצתי לשלם לשני מלונות באותו לילה עקב התאחרות של טיסה שתקעה אותי במינסוטה באמצע הלילה עם חדר מלון מוזמן מראש באיווה).
    לפחות ההתקפה הגורפת על מערכת האוניברסטאות כולה הביאה לאיחוד שורות בין הסטודנטים לבין הסגל. אני עדיין זוכר קמפיין סטודנטים נגד שביתת הסגל הבכיר שבשלטיו בלט זנב המטוס שלכאורה נושא את המרצים המרושעים והאדישים לאותם כנסים מפוארים שהם חוגגים בהם על חשבון הסטודנט המסכן.

  •   ביום אוגוסט 31, 2007 בשעה 10:37 pm

    שאלה למגיב הראשון, שכתב "הבחורה הזאת משוגעת" על הכותבת הלא-סוציאליסטית ב"הארץ": האם אתה סבור שבאבחון על ידי פסיכיאטר, הדוקטור ימצא כי היא משוגעת? כלומר שהיא סובלת מאחת או יותר הפרעות נפשיות, ובעיקר מהפרעה בבוחן המציאות? שהרי זו ההגדרה של "משוגעת", זו ולא אחרת.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*