כן לנבצרות, לא להדחה (עכשיו)

כן לנבצרות, לא להדחה (פורסם בגרסה מקוצרת מעט ב-  YNET)

היועץ המשפטי הודיע כי הוא"שוקל" להעמיד לדין פלילי את הנשיא, בכפוף לשימוע. האם ברגע זה ראוי כי הכנסת תדיח את הנשיא מתפקידו? לפי חוק יסוד: נשיא המדינה, כדי שהכנסת תוכל להעביר את הנשיא מכהונתו, עליה לקבוע כי הייתה התנהגות בלתי הולמת מצידו, שבגינה אין הוא ראוי לכהונה. נכון שמדובר בהחלטה בתחום הציבורי ולא הפלילי, אך כדי להפעיל את הסעיף זקוקה הכנסת לתשתית ראייתית להתנהגות מן הסוג הזה. בשלב זה אי-אפשר לומר שתשתית שכזאת מצויה בידה.

האם נכון להפעיל את סעיף ההדחה כאשר מדובר בהתנהגות שהיא לכאורה בתחום הפלילי, ושעצם קיומה מוכחש על-ידי הנשיא? כיצד בדיוק תקבע הכנסת שיש בפניה תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע שהנשיא התנהג התנהגות שאינה הולמת? האם תקדים הכנסת את בית-המשפט ותבחן את חומר הראיות? האם תקשיב לעדים? נדמה אם כן, שלא נכון להפעיל את אפשרות ההדחה במקרים בהם מדובר בהתנהגות פלילית לכאורה, שיש מחלוקת עובדתית על עצם קיומה.

ההבחנה שנעשית בין המישור הציבורי לבין הפלילי עשויה להיות נכונה במקרים מסוימים: אם ידוע שהנשיא התנהג התנהגות לא ראויה – גם כזו שיש ספק לגבי פליליותה – הרי שעדיין יכולה הכנסת להדיחו. אך כשמדובר בהתנהגות שאינה במישור הציבורי, ושהספקות הם לא לגבי השאלה האם היא פלילית או לא – אלא לגבי עצם התקיימות העובדות, הרי שאין בידי הכנסת הכלים הנכונים לבירור ולפסיקה.

הטענה שמדובר כאן במישור הציבורי ולא במישור הפלילי מעידה על בלבול בין שאלת קיומם של סטנדרטים שונים, ציבוריים ופלילים לגבי מהי התנהגות נאותה של נשיא, ובין הבעיה במקרה זה, בה השאלה היא לא לגבי הסטנדרטים אלא לגבי עצם קיום המעשים. טענה אחרת, לפיה יש להדיח את הנשיא לנוכח התנהגותו לאור קיומה של חקירה נגדו, היא היחידה שיכולה לעמוד למבקשי ההדחה – אך זו מסיטה את הדיון מהנושא העיקרי. אפשר לנקוט בעמדה לפיה אם התגבשו ראיות לכאורה שהביאו לכדי כתב אישום, והנשיא סירב להתפטר ונאחז בחסינותו, אזי בשלב ההוא יהיה זה ראוי שהכנסת תפעיל את סמכותה להדיח את הנשיא עקב התנהגות לא הולמת. בשלב בו אנו נמצאים כעת, כאשר היועץ המשפטי רק שוקל להגיש כתב אישום, דרך המלך בה על הכנסת לנהוג היא זו הקבועה בסעיף 22 לחוק היסוד, וידועה כ"נבצרות זמנית". על כן, טוב עשתה ועדת הכנסת כשאישרה את הודעת הנשיא כי נבצר ממנו זמנית למלא את תפקידו.

הנבצרות הזמנית "תפורה" על מצבים מעין אלה, בהם יש חשדות כבדים וחמורים נגד הנשיא – אך כאמור, אלה טרם הוכחו ואפילו טרם התגבשו לכתב אישום. רק דרך זו מכבדת מצד אחד את חזקת החפות של הנשיא, ומצד שני מונעת את המצב המביך בו הוא ממשיך למלא את תפקידו כמו לא אירע דבר. דווקא הסלידה מהמעשים הקשים בהם נחשד הנשיא מחייבת לתמוך בהמשך הנבצרות הזמנית, אך להתנגד להליך ההדחה שהחל השבוע.

מאחר שהנשיא הודיע כי בכוונתו להתפטר אם תתגבש החלטה סופית להגיש נגדו כתב אישום, הרי שיש לקוות שלא יהיה צורך לנקוט כלל בהליכי הדחה נגדו. אם בכל זאת יעלה הצורך לעשות כן, מן הראוי לבחור בעיתוי הנכון. חזקת החפות היא זכות אדם בסיסית, ואין לפרשה בצורה מצומצמת כאילו אין לה כל משמעות מחוץ להקשר של המשפט הפלילי עצמו. הדחת הנשיא כעת כמוה כחריצת דין לא רק לגבי התנהגותו הציבורית, אלא גם לגבי ההאשמות הפליליות נגדו. לכן תהיה זו מכה קשה לחזקת החפות לה זכאי כל אחד, בכלל זה נשיא המדינה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום פברואר 15, 2007 בשעה 4:30 am

    לא הבנתי מדוע "הדחת הנשיא כעת כמוה כחריצת דין לא רק לגבי התנהגותו הציבורית, אלא גם לגבי ההאשמות הפליליות נגדו".
    לדעתי, התנהגותו מאז עלו החשדות נגדו מצדיקה את הדחתו, גם אם הוא חף מפשע.

  •   ביום פברואר 15, 2007 בשעה 7:50 am

    התיחסתי לאפשרות הזו במאמר וכתבתי שאכן זו הטענה היחידה שיכולה לעמוד למבקשי ההדחה. אני חושב שיש בה משהו בעייתי מאחר ובעצם הנושא העיקרי האמיתי הוא החשדות באשר לעבירות המין. אני גם חושב- מבלי שהעמקתי בכל התנהגותו – שצריך להזהר שלא לפגוע בזכותו של אדם להתגונן מפני חשדות. אשר לנאומו שהתקיף את מערכת המשפט, בוא נזכור שאנשים שהתקיפו את מערכת המשפט לא פחות זוכים לעמדות בכירות – לרבות, להבדיל, שר המשפטים, כך שאני לא חושב שאפשר לומר שזו התנהגות שמצדיקה הדחה!

  •   ביום פברואר 15, 2007 בשעה 9:28 am

    יש משהו במה שאתה אומר, למעט הטענה שהדחה תפגע בחזקת החפות שלו. האם אתה טוען שההדחה תגרע מיכולתו להתגונן בבית משפט ? נשמע לא רציני, אין פה מושבעים והשופטים ידונו בתיק שלו ובראיות לגופן. הרי במקרים רבים אנשי ציבור נאלצים לעזוב תפקידים תחת ענני חקירה, ומשפטם מתנהל לאחר מכן.
    אתה צודק שהעילות בשני המקרים לא פורטו בבירור. כלומר, האם טענת ההדחה התבססה אכן על האישומים בעבירות מין או על משהו אחר, או על התנהגויות שלא נכללות באישומים אבל הוכחו דיין כדי לבסס הדחה (כמו ענייני החנינות, התרועעות עם עבריינים וכולי). אני באמת לא יודעת איך זה נוסח בכלל ועל יסוד מה.

  •   ביום פברואר 15, 2007 בשעה 10:04 am

    בנשיא שנמצא בתחילת הקדנציה שלו. אז נבצרות זמנית היא פיתרון מעולה, היום ואם הפרשיה תתפוגג, הוא ישוב לכהן את שארית הקדנציה. במקרה דנן, אנחנו מדברים פה על שלל התפתלויות שמטרתן היחידה היא לאפשר לו לצלוע כמנצח אל קו הסיום של כהונתו כנשיא. בסופו של דבר, תפקיד הנשיא הוא יצוגי במהותו, והיצוגיות הזאת נרצחה וגופתה חוללה. גם אם הנשיא זכאי בכל פרשיות המין, את תפקידו הוא כבר לא יכול לבצע. מה הטעם בנבצרות? רק כדי שהוא יוכל לסיים את הקדנציה?

  •   ביום פברואר 15, 2007 בשעה 10:08 am

    המופע המביש שהיה אתמול בוועדת הכנסת מראה עד כמה הנבחרים שלנו – חלקם לפחות – נגועים באינטרסים זרים ולא מגיבים לעיניין עצמו. הדחת נשיא שסרח. הם כנראה לא מבינים את העובדה שהנשיא הוא סמל ממלכתי ונשיא שסרח בכל טוענה שהיא לא ראוי להיות נשיא. הוא בעצם פוגם במוסד הנשיאות ואז עולה השאלה: האם בכלל צריך מוסד כזה לאור מה שקורה?
    בתפקיד כמו שלו צריך להבין הנשיא או וועדת הכנסת שהדחה צריכה להתבצע בכל זאת ולא הפארסה שאפשר היה לראות אתמול בוועדת הכנסת.

  •   ביום פברואר 15, 2007 בשעה 8:55 pm

    הדיון אם צריך נשיא או לא הוא דיון אחר. מה זה סרח בכל טוענה שהיא? טענו נגדו שהוא אנס. הוא טוען שלא. מבחינתי הוא עדיין לא סרח. אם יוגש כתב אישום (בכפוף לחסינות) אסכים שיש ראיות לכאורה שדי בהן בשבילה הדדחה.

    חזקת החפות – לא נפגעת בצורה ישירה במובן שהעלת איריס, אבל נפגעת במובן הזה שכבר פוסקים משהו לגבי התנהגתו ומענישים אותו בצורת הדחה לפני הרשעה

  •   ביום פברואר 16, 2007 בשעה 1:00 am

    אני אמנם חלודה בתחום המשפט, אבל בזמני לחזקת החפות היה מובן אחד ודי ברור לעניין הליך שיפוטי פלילי. אפשר שינו את זה במשך השנים.

  •   ביום פברואר 16, 2007 בשעה 8:05 am

    לא זה לא השתנה ופורמלית משפטית את צודקת, אך אני לא כזה פורמליסט…

  •   ביום פברואר 16, 2007 בשעה 3:42 pm

    התפתיתי להתנצח כמו "השאלה אם קצב היה קצת נונפורמליסט כאשר פרם את רוכסנה…" אבל נעזוב זה. העניין הפך כבר לאחת מאותן עיסות מפאיניקיות המתמסמסות לכדי מחנאות מורכבת שרק יודעי ח"ן וסוד מורשים בכלל להתבטא ושומר נפשו ירחק משדה המוקשים. הבעיה במצבים הכל כך ישראליים האלה, שאין רזולוציה, אין מנצחים, וגם החשיבה המשפטית נשחקת עוד לכדי בצק שאפשר ללוש אותו לכל כיוון, וזה בדרך כלל פועל לרעת המחנה שדוחף לכיון המעורפל הזה. בטח לא הסברתי עצמי.בקיצור נמרץ, עדיף שקצב יגיד מה באמת קרה שם מאשר יזרוק רמזים ויתלה את יהבו בפרשנות משפטית יצירתית. עובדות לשם שינוי, זה הפורמליזם שאנחנו מייחלים לו כבר הרבה זמן.
    אני מחכה לשמוע את ההסבר לטענה של ציון אמיר שקצב הוא זה שנאנס. בעיני זה כיוון יותר מבטיח ומעניין (לפחות חדשני) מאשר שאלות חוקתיות העולות מתהליך ההדחה.

  •   ביום פברואר 16, 2007 בשעה 4:43 pm

    אם תזמין הוועדה את היועץ המשפטי ותשאל אותו אם קיימות עדויות ישירות למעשי עבירה של הנשיא הוא בצדק יאשר עובדה זו.גם עו"ד ציון אמיר ייאלץ להודות שקיימות ראיות לכאורה, שאינן אמינות בעיניו
    לצורך התשתית הראייתית להדחה די בכך
    מבחינה מעשית איני חושב שהכנסת צריכה לקיים כעת הליכי הדחה, אבל אין כאן עניין עקרוני. לו הפרשה הייתה מתרחשת לפני שנתיים ולו היה הנשיא נמנע מלהצהיר כי יתפטר אם היועץ המשפטי יבהיר שבכוונתו להגיש נגדו כתב אישום כשיתאפשר, אזי ברור שהכנסת על בסיס אותה תשתית ראייתית הייתה צריכה לםפעול להדחה

  •   ביום פברואר 16, 2007 בשעה 6:55 pm

    כשהיועץ המשפטי יחליט סופית להגיש כתב אישום אז התגבשו ראיות לכאורה שיוצרות תשתית עובדתית. בעיני זה מוקדם מדי לעשות את זה עכשיו.

  •   ביום פברואר 16, 2007 בשעה 6:56 pm

    איריס
    ללא ספק יש נושאים מעניינים מהמשפט החוקתי, מה אפשר לעשות שזה אחד מתחומי עיסוקי:)
    מצד שני יש גם משמימים ממנו!

  •   ביום פברואר 17, 2007 בשעה 7:55 am

    העניין שניסיתי להדגיש בלא הצלחה הוא שהעמדות בקשר לקצב נקבעות לפי מפתח כיתתי סבוך. וכן, ששאלת השאלות בתיק הזה היא עובדתית ולא חוקתית, בניגוד אולי למקרים אחרים. משום שמדובר בייחוס אישומים חמורים מאין כמותם, ובעבירות מין שמטיבן הן "מילה שלה מול שלו" ובהקשר של פשע מאורגן, נידמה לי שצריך להתמקד בזה ופחות בטכניקליטיז של הזכויות הדיוניות שלו. הציבור הפשוט, ואני במניינו, רוצה לדעת האם הוא חלק מכנופיית פשע אכזרית או צדיק שהופלל וחוסל ונסחט ונאנס (לדבריו) על ידי כנ"ל. אין פה הרבה שטח אפור לדיונים משפטיים מורכבים, לטעמי. ואין לזה קשר לעובדה שדיונים חוקתיים הם פיסת בשר מעניינת, בדרך כלל.

  •   ביום פברואר 17, 2007 בשעה 6:49 pm

    כששוטר או רופא נחשדים בעסירה מסויימת, משמעתית או פלילית, הם ישר מושעים מתפקידם. אפשר להיות קדוש יותר מהאפיפיור ולטעון לכך שאדם חף כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט, אבל פשוט יותר להיות ריאלי: גם אם החשדות כנגדו יתבררו כעורבא פרח, בהיותו אישיות ציבורית כה בכירה, כה ייצוגית, הוא חב לנו, העם, חובת הגינות, אמונים. כן, "פורמלית", חזקת החפות מתקיימת. אבל אדם הבטוח בצדקתו פועל כפי שפעל רמון [שזה בערך הדבר האחד הטוב שעשה, כי כל השאר מטונף, אבל נניח לזה]. קצב לא פעל לשם טיהור שמו, כי אם לקח לו סוללה נכבדה של מליצי יושר [אירוני משהו,המונח, לא?] והחליט לאחוז בקרנות המזבח בחסות החסינות [שכבר כתבתי מה דעתי לגביה בבלוג המרצים שלנו]. שוין. הוא עוד יאכל אותה.
    חבל רק שבדרך, הוא מבזה את עצמו, ובעיקר אותנו.

  •   ביום פברואר 17, 2007 בשעה 9:27 pm

    ניצן השעיה זה בדיוק מה שאני בעדו במקרה הזה! מה זה נבצרות זמנית? בדיוק זה, השעיה. אלו מלים נרדפות. זה המצב המתאים למקרה בו אדם נחשד במשהו. לכן מה שאתה כתבת דווקא בדיוק מצדיק את מה שאני כתבתי!

    אגב אשר לרמון אם תקרא את גזר הדין אז לא בטוח לגמרי שהמסקנה היא שהוא פעל במאה אחוז בסדר לגבי האישום.

  •   ביום פברואר 18, 2007 בשעה 10:54 pm

    הי אייל
    אני לא כל כך מסכים שהשעייה ונבצרות זמנית זה אותו הדבר. זו אותה המשמעות הפרקטית – כן, אבל לנבצרות יש משמעות של אי-מסוגלות, מניעה (כמו היתקלות בחומה בצורה) ובנוסף – זו מילה סבילה (כאילו משהו שנגזר מהשמים), ואילו השעייה היא משהו אקטיבי שעושים נגד המושעה ויש לכך שדה סמנטי שלילי (הרחקה, הגלייה, הדחה). אמנם – אין הבדל פרקטי, כמו שציינת, וההבדלים הם במישור המילולי, כלומר הסמלי. אבל כל המוסד הזה הוא סמלי.
    חוצמזה – רופאים או שוטרים הם עובדי מדינה. חברי כנסת הם נציגי ציבור. מה הנשיא? יש כאן איזו הכלאת ביניים. נדמה לי שהנורמות על נציגי ציבור צריכות להיות שונות מאשר עובדי מדינה, במקרים מסויימים קלות יותר (למשל בענייני חופש ביטוי) ובמקרים מסויימים מחמירות יותר (בענייני נקיון כפיים, מינויים וכו') – אבל נדמה לי שמוצדק להחיל על הנשיא, בגלל ייחודו של המוסד, את הנורמות המחמירות משני הצדדים.
    ולגופו של (הדחה או נבצרות) – אני נוטה להסכים איתך שאין מקום להליך ההדחה בכנסת (ויותר מכך, שמדובר בצעד פופוליסטי ואף ציני שמגובה ע"י תקשורת תככנית ורודפת בצע) אבל מצד שני אני נוטה לחשוב גם שהנשיא היה אמור להתפטר עם התמשכות הסאגה הציבורית (אף אם טרם הוגש כתב אישום). עצם הישארותו בתפקיד גוררת את העירוב הבלתי רצוי של השיקולים הפליליים בתוך הנורמות הציבוריות (ראה הדיון לעיל לגבי חזקת החפות – והשאלה עד כמה רלוונטי).
    לסיכום: בעייה. (ועל זה נאמר – שאלה יהיו הבעיות שלנו 🙂

  •   ביום פברואר 19, 2007 בשעה 6:43 pm

    היה נאה לו היה מתפטר אך זה לא המצב
    אכן יש הבדל סמנטי בין נבצרות והשעיה שעמדת עליו יפה, ובכל זאת בעיני הרעיון של השעיה זמנית דומה מהותית לנבצרות זמנית – בעיני למעשה חד הם והשעיה זמנית או נבצרות זמנית הם הנכונים למצב שכזה.

  •   ביום פברואר 21, 2007 בשעה 2:42 am

    אני לא בעד השעיה או נבצרות או איך שנבחר לקרוא לזה. אני חושב שאישיות כל כך בכירה היתה צריכה להתפטר. פשוט כי זה זלזול בשלטון החוק ובנו, האזרחים. נשיא צריך להוות מופת. אמנם הוא לא אמור להיות מלאך, אבל האישומים שהועלו- גם אם היו חמורים פחות בהרבה- חמורים מאוד. זה עניין של אינטגריטי. אז נכון, אפשר להסתתר מאחורי חזקת החפות ותיאוריות של כבוד וחירות, כמו שכתבתי. אך אפשר גם להנחיל נורמות וערכים גבוהים יותר מכיסוי תחת עלוב. שוב, רק כי פה הנסיבות נראות חותכות מדי. על כל מה שאכתוב אפשר לחלוק, אבל זו שאלה נורמטיבית, פחות פוזיטיביסטית, לדידי, לפחות. ועוד משהו: כולנו יודעים, שב"מבחן בוזגלו" השטויות והסרחון שעולים מהעניין הזה היו מגולגלים אחר כבוד ממדרגות בית המשפט. השימוש הציני בחסינות ובתירוצים פסאודו-פרלמנטריים/ דיפלומטיים לא עובד אצל אנשים כמוני. יש שחיקה מאוד מדאיגה בנורמות וערכים בקרב נציגי הציבור שלנו [למרות שאני מניח, שרובם עושים עבודה טובה]. אפילו במקום בו ההאמון היה תמיד מירבי, בבית המשפט העליון שלנו, עם הירידה באמון הציבורי בכל מה שמריח משלטון, ניכרים סדקים. פרשות כמו דרעי, שבס, קצב, לא עושות לנו הרבה טוב. אני מצפה מעצמי להרבה, מאחרים לפחות. אבל יש רף מינימלי של יושרה, יודע מה? אפילו אם האישומים הם רק באויר. אני הייתי מתפטר מייד [לא שאי פעם כפיתי את עצמי על אחרים, אני יפה מדי בשביל זה], ולו בגלל שהעיניים נשואות אליי כנבחר ציבור.

  •   ביום פברואר 21, 2007 בשעה 10:14 am

    ניצן
    אין אי הבנה, אתה כתבת שיש השעיה במקרים שאדם נחשד, ואני אמרתי – הא ראיה, זה בדיוק המקרה כאן, האדם עדיין בגדר חשוד, ולכן צריך להשעות.
    אגב, מבחינה היסטורית למיטב ידיעתי וכך גם אמר היום היועץ המשפטי חוקקו את הנבצרות הזמנית בדיוק למטרה של מקרים מהסוג הזה. אוקיי, קראו לזה נבצרות, אך התכוונו בדיוק להשעיה. גם אני הייתי שמח לו היה מתפטר, אבל כל עוד לא התפטר, אין כרגע תשתית להדיח אותו. אתה יכול לצפות ממנו מה שאתה רוצה, אבל הכנסת לא מוסמכת להדיח אלא אם כן היא מצאה שיש התנהגות שאינה הולמת. הכנסת כרגע אוחזת בשתי קצוות המקל: היא אומרת שלא תברר את עובדות החשדות, והבוקר היועץ המשפטי אמר שמהקובלנה לא היה לו ברור כלל מהי ההתנהגות הלא הולמת שנטען שהנשיא עשה, ושמהדברים בדיון הקודם הוא הבין שזה לא עצם ההתנהגות הנחשדת, ורמז שטוב שכך שכן הכנסת לא תוכל לבדוק את חומר הראיות, אלא עצם העובדה שהוא, היועץ, שוקל להגיש כתב אישום.
    אבל – זה שהיועץ שוקל להגיש כתב אישום זה התנהגות של היועץ, לא של הנשיא!
    אז מה נשאר? זה שהוא לא התפטר? זה קצת מעגלי לומר שהוא יודח כי הוא לא התפטר!
    הנאום שלו? לא מקובל עלי כעילת הדחה מהרבה סיבות. אם יהיה צורך אפרט עוד

  •   ביום פברואר 22, 2007 בשעה 5:03 am

    שים לב לאבחנה שעשיתי בין שוטר או רופא "פשוט" לאישיות כה בכירה, האזרח מס. 1, ככה קוראים לו לפעמים. בוא אני אסביר לך את זה מהזוית של מדעי המדינה: אחד פאיול, בטח שמעתי עליו, איזה מוהנדס צרפתי, נחשב אחד מאבות מדעי המדינה, יחד עם וובר, טיילור ועוד כמה שיכורים. פאיול טען, שכגובה הסמכות, כך גובה האחריות. לפיכך, נשיא הוא לא רופא, שוטר, או כלכלן בבנק המרכזי. לכן גם האחריות דורשת ממנו יותר. בהתאם גם המימד הסימבולי, שצועק פה.
    שים לב: אם הכנסת צריכה לחכות לפסיקה של בית המשפט, אז מה עשינו בדיוק עם עניין ההצבעה על הדחה? הרי אין לה, כאמור, ראיות בעניין. לא יכולות להיות- היא לא רשות שיפוטית. אגב, איזו תשתית נדרשת על מנת להדיח נשיא?
    שמע, זה גם לא הגיוני במיוחד שיחוקקו סעיף כזה בחוק היסוד בשביל השיא שנמצא בחקירות. זה נועד לכסות מצבים ברורים של אי יכולת למלא את התפקיד במובן הפיסי- שהיה בחו"ל או מצב בריאותי בעייתי במיוחד. ס"ק (2)מציין איזשהוא הסדר "שסתומי", אבל גם אם הכל אפשרי, לא נראה שלמצב הזה כיוונו- נשיא שחשוד בביצוע עבירות מין ועניינים נוספים לא פחות "מאלה אין סה". ולמה היית שמח אם היה מתפטר? הרי אתה בעד מיצוי זכותו של אדם לשמו הטוב, כבודו, נניח, באופן כללי.
    לא הבנתי את טיעון היועמ"ש כמו שהצגת אותו. אבל אם אתה רוצה עוד טיעון נחמד, שנשמע טוב יותר [או פחות, תלוי מאיפה מסתכלים]: זה קצת מעגלי לומר, שהוא לא התפטר כי הוא לא הודח.
    ואת הנאום העלוב שלו נעזוב בצד. מזכיר לי את איציק מרדכי משום מה.

  •   ביום פברואר 23, 2007 בשעה 1:05 am

    קוקי????

    טוב, בקצרה – לגבי הנבצרות, לא שהיסטוריה חקיקתית זה הכל אבל זו דווקא מעידה על כך שמטרתה היתה – לפי מקורות משניים, לא בדקתי -בדיוק מקרים כאלה.

    כפי שציינתי החלטה סופית של היועמ"ש אחרי שימוע להגיש כתב אישום תעיד על ראיות לכאורה שבנסיבות ההן אם הנשיא לא יתפטר אסבור שדי בכך כדי להדחה, אך כרגע זה
    premature

  •   ביום פברואר 23, 2007 בשעה 4:37 pm

    זה רק כינוי, חינני אמנם, בעיני. קוקי זה באמת כללי יותר. עמך הסליחה.
    לא יודע להתווכח בענייני הסטוריה חקיקתית כי אין לי מול העיניים את הרשומות שמתעדות את דברי ההסבר ורקע א-פורמלי בעניין. אני יכול רק להניח, שכמו שכתבתי, גם אם לקחו מראש מקרים חמורים, לא חשבו על מצב כזה, בו הנשיא נחשד בעבירות כאלו. הלכה למעשה, כמו שזה נראה לי, עניין ההדחה הוא אות מתה. פעם אחת כי דה-פקטו, הכנסת היא לא מוסד שיפוטי, פעם שניה כי זה לא ראוי שתמלא תפקיד כזה.
    אני רק סבור, שמבחינה נורמטיבית, איש ציבור צריך להתפטר מרגע שנפתחת נגדו חקירה [לפחות כסטנדרט כללי], כי עוד לפני השלב הזה נבדקים ביתר זהירות [כיוון שהוא אישיות כה בכירה] עניינים שיש להם ביסוס כבד. אני בהחלט מודע לכך שזה בעייתי ומתנגש במידה מסויימת עם חזקת החפות, אך משוכנע שהפן הציבורי מכתיב פה את טון ההתנהלות. לגבי עניין היועמ"ש- הבנתי את הרעיון. רק שקשה פה באמת להצביע על התנהגות בלתי הולמת ספציפית, כשכל ההתנהלות מריחה רע. אגב, חסידי חזקת החפות יטענו שגם במקרה של החלטה על הגשת כתא"ש זה לא סוף פסוק. עניין של איפה אתה מציב את עצמך על סקאלת ה"ציבוריות הנורמטיבית", כנראה.
    הבעיה שלי היא, שכבודו של אדם ושאר זכויותיו- חוקתיות או לא- אמור לסגת מפני חשיבות תפקידו, לאו דווקא במישור הציבורי, אך בעיקר. גם אם זה מובן ברובו- החשש להיפגע, ההודאה בכשלון, ההד הציבורי או זה של הסביבה הקרובה ועניינים שמהותם פגיעה אפשרית בו- עדיין אדם צריך לדעת לקום וללכת ולא צריך להגיע למצב שבו הוא הופך את הסביבה שלו לבת ערובה. כתבתי- אני מציב לעצמי רף גבוה ולאחרים פחות, אבל זה לא אומר שאין ציפיות ויותר מסבירות לפעמים, לאו דווקא כתלות במהות התפקיד, אבל יש לזה משקל כבד מהרגיל. וזה בסדר לעשות טעויות- מי מאיתנו לא עושה- רק שיש פה עניינים שנראה שחוזרים על עצמם ומראש קשה להגדיר אותם כ"טעות", גם אם נהיה סבלניים. חייבים להודות שזה מצב חסר תקדים במימדיו הציבוריים- נשיא שלא מוכן להתפטר כשברקע מייחסים לו מעשים כל כך קשים. נשמע כמו הזיה פרועה, אלא שזו לא הזיה. האמת? אין לי מושג מה עושים במצב כזה על מנת להעיף אותו. וזה עוד יותר מתסכל ומעצבן אותי

  •   ביום פברואר 23, 2007 בשעה 4:41 pm

    "?היא היתה "מונקי יותר טוב
    בפעם הראשונה התגובה לא עלתה. שוין.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*