מסע אל לב הקיאנטי

ארבעה לבבות טוסקנים

צילום: עופר גז

אזורי יין רבים יש באיטליה, ועדיין אם תבקשו אדם מן הישוב שינקוב בשם של יין איטלקי אחד, סביר שהתשובה תהיה – קיאנטי. אזור הקיאנטי, אותן גבעות מדרום לפירנצה האהובות על מבקרים ותיירים כה רבים, היה לב עשיית היין באיטליה כבר מאז ימי הביניים. הגבעות שבין סיינה לפירנצה הוכרו כאזור הקיאנטי כבר במאה ה-14. בשנת 1716 ניתן לראשונה תוקף של צו לאזור היין, כאשר הגרנד-דוקס קוסימו השלישי ממשפחת מדיצי תחם את האזור שכיום מהווה את לב אזור הקיאנטי קלאסיקו כאזור לייצור יין הקיאנטי. (הקיאנטי קלאסיקו הוא אחד משמונה תתי אזורים שמרכיבים כיום את אזור הקיאנטי הרחב יותר). היה זה הברון ריקאסולי שבשנת 1872 רקם את נוסחת הקיאנטי שכללה בסיס של סנג'ובזה [זן הענבים האדום המזוהה עם טוסקנה] עם תוספת מזן הקאניולו וגם ענבים לבנים.

ראו עוד מסעות באיזורי יין

ארבע אלמנות ונזיר אחד – מסע אל הבועות של שמפנייה

קטיפה שחורה –  בארצות היין של דרום אפריקה

לימון, צ'ילי ומוצרלה בקאמפאניה: מסע אל הנופים, האוכל והיין של דרום איטליה

ארצות היין של ניו-יורק

כרמים, יקב פונטרוטולי

  

נוסחת הפלא
למרות מעמדו כאזור היין המוכר חוקית הראשון בעולם, הרי שבמאה ה-20 הקיאנטי סבל מהידרדרות. האזור המקורי, שידוע כיום כאזור הקיאנטי קלאסיקו, הורחב לחלקים נרחבים מדי של טוסקנה; חוקי ה- DOC [איזור יין רשמי] שנחקקו בשנת 1967 התירו עד 30% של ענבים לבנים בבלנד, מה שדילל את הסנג'ובזה; ובכלל, האזור הפך להיות אזור של יצור המוני ולאו דווקא איכותי.

הקיאנטי בבקבוקי הקש, שזכה לפופולאריות בתקופה זו, היה יין זול שזוהה עם פיצה, ועם בקבוקים שהפכו להיות אחרי השתייה לבתי קיבול נאים לנרות נמסים. הידרדרות זו במעמד הקיאנטי הובילה משנות השבעים לעלייתם של יינות ה'סופר-טוסקן', יינות שנעשו מחוץ לחוקי האזור. סאסיקאיה וטיניאנלו היו אלו שהובילו את המהפכה, כאשר הטיניאנלו הכיל בלנד של סנג'ובזה וקברנה סוביניון, זן שבאזור זה נתפס כלא מסורתי בעליל. יינות הסופר-טוסקן הכילו אם כן זנים לא אזוריים, או לחלופין 100% סנג'ובזה, נוסחה שאף היא הייתה באותה עת אסורה לפי חוקי האזור. מהפיכת איכות זו הובילה בתורה למהפכת איכות ביינות המסווגים קיאנטי עצמם, ובפרט אלו הבאים מלב אזור הקיאנטי, וזכאים לכינוי המקור 'קיאנטי קלאסיקו'.

המהפכה התחילה בשנת 1984 כאשר נוסחת הקיאנטי קלאסיקו, ששודרג לדרגת  DOCG, [דרגה גבוהה יותר של איזור יין רשמי] שונתה בצורה שהקטינה את אחוז הענבים הלבנים והתירה בבלנד, לצד הסנג'ובזה (שלפי החוקים הנוכחים מרכיב בין 75 ל-100 אחוזים מהבלנד), זנים בינלאומיים כמו קברנה סוביניון ומרלו. בהמשך בוטלה בכלל החובה להכיל בבלנד ענבים לבנים, מה שרק תרם לאיכות. כמו כן נחקקו כללים נוקשים יותר לגבי גידול הכרמים בצורה שהבטיחה איכות גבוהה יותר של הענבים. גם תהליך הויניפקציה שוכלל תוך אימוץ נרחב של תסיסה במיכלי פלדת אל-חלד ויישון בחביות חדשות וקטנות יותר. גם בתחום בחירת זני הסנג'ובזה נעשתה עבודת מחקר שמטרתה בחירת זנים איכותיים. התוצאה של מחקר זה התבטאה בשתילה חדשה, שנעשתה ביתר צפיפות. נוסחת הפלא של כרמים צפופים אך יבול נמוך אומצה בהתלהבות. התוצאה הובילה ליינות איכותיים יותר.

קיאנטי 1997
כל מי ששמע משהו על יין איטלקי שמע לא רק את השם קיאנטי, אלא גם את מספר הקסם ,1997. השנה שנחשבה לשנת הבציר הטובה ביותר של המאה ה-20, בה אוהבי יין איטלקי טרחו לשים את ידם על כל בקבוק שיכלו למצוא. אך רבים טוענים כי איכותה של 1997 נובעת לא רק מתנאי מזג האוויר המשובחים ששררו באותה שנה, אלא גם מכך שזו הייתה השנה שבא סוף סוף באו לידי ביטוי השינויים בכרמים וביקבים, והכרמים שנשתלו מחדש בסוף שנות ה-80 במסגרת מהפיכת האיכות של הקיאנטי נתנו לראשונה תפוקה. מכל מקום, התוצאה היא שיינות הקיאנטי של היום טובים מאי פעם. הם מרוכזים ובעלי ארומה נאה ועוצמה, וזאת מבלי להיות 'גדולים' או מלאים מדי.

יצאנו לבקר ארבעה מהיקבים המובילים של אזור הקיאנטי קלאסיקו, שאיכות יינותיהם נודעה בעולם כולו, וגם בישראל.

Fonterutoli
אומרים שצריך לדעת היכן להיוולד. Francesco Mazzei הוא דוגמא מהלכת לכך. שני שליש מהכפר הקטנטן Fonterutoli, שעל שמו נקרא היקב שבבעלות משפחתו, שייך למשפחת מאזי, שמתגוררת כאן מאז 1435. עשרים וארבעה דורות של בני המשפחה התגוררו כאן ובפירנצה, אבל את מהפיכת האיכות של היין ושמן הזית המיוצרים כאן עשה אביו של פרנצ'סקו, שממשיך לכהן כיושב ראש החברה, ומשמש גם כנשיא הכבוד של קונסורציום הקיאנטי קלאסיקו – איגוד היצרנים שמוכר בזכות סמל התרנגול השחור.

פרנצ'סקו מאזי מיקב פונטרוטולי

משפחת מאזי היתה מאלו שהובילה את המעבר לנטיעה צפופה המשולבת ביבול קטן, אותו שינוי שהיה חיוני להצלחת מהפיכת האיכות. כיום מחזיקה המשפחה גם ביקבBelguardo בדרום טוסקנה וביקב Zisola בסיציליה, אבל הלב נמצא כאן, בלב הקיאנטי קלאסיקו.
אנו מבקרים ביקב החדש ההולך ונבנה, בו ימצא לא רק אזור ייצור היין, אלא גם המשרדים שיעזבו בצער מסוים את המבנים ההיסטוריים בהם הם נמצאים כיום. במיכלי התסיסה מתסיסים כאן יינות מחלקות שונות בנפרד, רק לבסוף הם יתחברו לבלנד שירכיב את היינות. מיכלי התסיסה כאן פתוחים ולא מאוד גדולים. כדי להמעיט בפעולת השאיבה דוחפים את הקליפות של הענבים מלמטה.
פרנצ'סקו מאזי, שמשמש ביחד עם אחיו כמנכ"ל היקב, לוקח אותנו בג'יפ לסיור בין הכרמים. הנוף היפהפה פרוש לפנינו לכיוון סיינה.

ולטעימה
חוזרים ליקב לטעימה. זו נפתחת ב- Badiola, יין שמיועד לצריכה יומיומית ושעשוי מבלנד של 75% סנג'ובזה ו-25% מרלו. היין משנת 2004 שאנו טועמים, הוא יין עם ארומת פרי שחור מלווה בתבלון, ופירותיות מצויינת. זהו יין שמהווה מבוא מצויין ליינות של היקב. אחריו אנו טועמים את הקיאנטי קלאסיקו Fonterutoli, משנת 2004. היין מורכב מ-90% סנג'ובזה, והיתר ענבים אדומים מסורתיים של אזור הקיאנטי. היקב מעוניין שיין זה יהיה דוגמא ומופת לקיאנטי קלאסי. שיהיה מודל למה שמאזי מכנה קיאנטי מהדור השלישי: אם הדור הראשון היה דור הקש, הדור השני, משנות השמונים היה הדור בו החלו לייצר יינות איכותיים, והדור הנוכחי, הדור השלישי של הקיאנטי, הוא יין רציני, עם פוטנציאל יישון, זהות ואופי. כזה הוא היין הזה, שמתגלה כארומטי מאוד, עם פירותיות יפה וטאנינים רכים.

בעוד שיקבים רבים באזור קיאנטי קלאסיקו מייצרים יין קיאנטי קלאסיקו רגיל ולצידו יין רזרבה, הרי שלפונטרוטולי אין רזרבה. יין הדגל שלו גם הוא קיאנטי קלאסיקו, ורק עין חדה תבחין בין התווית של הקיאנטי שטעמנו זה עתה שנקרא קיאנטי קלאסיקו פונטרוטולי, ליין הבא, שהוא קיאנטי קלאסיקו קסטלו די פונטרוטולי. להבדיל מיקבים שמייצרים ין רזרבה שמאופיין ביישון ארוך יותר אחרי הויניפקציה, הרי כאן סוברים שהיין העילי של היקב צריך להיות כזה שייחודו בבחירת הכרמים הטובים ביותר, ולעתים אף בחירת הענבים המשובחים, ולאו דווקא יישון ארוך יותר. התוצאה מוכיחה את עצמה, והקיאנטי קלאסיקו קסטלו די פונטרוטולי, כפי שיודעים אוהבי הקיאנטי, מצליח, שנה אחר שנה, להיות אחד היינות הנפלאים שבאים מאזור זה. ביין זה מגובה הסנג'ובזה בכעשרה אחוז קברנה סוביניון, ולעתים גם מרלו. בשנת 2003, ממנה אנו טועמים, אחוז הקברנה עלה באופן חריג לכ-20%, וליין יש אף עשיר ומורכב ומתובל קלות, עם פרי שחור, כאשר בפה מתגלית מתיקות מאוזנת היטב שמשתלבת בטעמי פרי שחור. יין יפהפה.

"יש כמאתיים וחמישים יקבים שעושים קיאנטי", אני שואל את מאזי, בעוד אני מתענג על היין, "ואני בטוח שכל אחד שאשאל אותו מיהם הבולטים שבהם ימנה את היקב שלכם בחמישה המצטיינים אם לא למעלה מזה. זהו היקב הטוסקני שמקבל את הדירוגים הגבוהים ביותר במדריך הגמברו רוסו, ה'תנ"ך' של יינות איטליה. מה הסוד?" השאלה קצת מביכה את מאזי, אבל הוא מתעשת ומספק את התשובה. "מדובר בעבודה עמוקה שמושקעת בפיתוח גידול הכרמים, בבחירת הענבים, במתן אופי מעניין ליין, בעקביות, באמינות". מאזי לא מזלזל בקשר ארוך השנים של המשפחה ליקב. בטוסקנה, הוא מסביר, רוב המשפחות האריסטוקרטיות נכנסו לחובות ונאלצו למכור את נכסיהם. למשפחה שלו זה לא קרה. הם כאן כבר כמה מאות שנים והעקביות והניסיון הם שם המשחק. ככה זה כשפוגשים אריסטוקרט אמיתי. משפחת מאזי לוקחת ברצינות את תפקידה האצילי, ורואה עצמה כמנהיגה באזור הקיאנטי, ככזו שרוצה וצריכה לייצר יינות שיהיו למודל. ברוח זו היא ממשיכה למלא תפקיד מוביל בקונסורציום של הקיאנטי קלאסיקו.

אנו מסיימים את הטעימה עם הסופר-טוסקן של היקב, Siepi, שהוא יין מכרם יחיד העשוי מחלקים שווים של סנג'ובזה ומרלו. היין משנת 2003 הוא יין אלגנטי, עם מבנה יפה, ועדיין טאני מאוד ורחוק משיאו. מאזי מציין בפנינו שאף כי זה היין היקר ביותר של היקב, ויין הנחשק על ידי רבים, הרי שהיין האהוב עליו הוא הקיאנטי מסדרת קסטלו די פונטרוטולי. גם עלינו. אכן, בטעימה שתארך בחנות דרך היין בתל-אביב בהנחייתו של מאזי עצמו, אך חודשיים אחרי ביקורנו אצלו, נזכה לטעימת אורך של יין זה מהשנים 2001 עד 1997, שתוכיח את גדולתו של היין.
היקב יכול גם להתגאות במסעדה שנפתחה בו לאחרונה, שהארוחה שאנו אוכלים בו מהווה ביטוי נפלא של מיטב המטבח הטוסקני.

Isole e Olena
סיפורו של יקב Isole e Olena  כמעט הפוך מסיפורו של Fonterutoli. אם משפחת מאזי, מאצולת הקיאנטי, רואה עצמה כמנהיגה באזור וממלאת תפקיד מרכזי באיגוד היצרנים, הרי ש-Isole e Olena מתייחס לקונסורציום כאל מטרד במקרה הטוב, והאדם שמאחורי היקב, היינן והמנהל Paolo De Marchi לא נולד כאן אל תוך אצולה, אלא התגלגל לכאן כמעט במקרה. אביו של פאולו, מספרת לנו רעייתו מרתה, מתגורר בטורינו שבפיימונטה, בצפון איטליה. בשנת 1955 כאשר המחירים היו זולים הוא קנה את החווה בה קיים כיום היקב, אך במשך השנים הענבים שגדלו כאן נמכרו ליצרנים הגדולים של טוסקנה. למשפחה היה מאז ומעולם יקב קטן בפיימונטה, אך כאן בטוסקנה לא פיתחו את הנכס לכדי יקב איכותי. לימים, כשפאולו פנה ללימודי חקלאות, טרח אביו לחזור ולומר לו שלא יחשוב לרגע שמאחר והוא לומד חקלאות הרי שהוא ישמור לו את החווה הטוסקנית. מנגד, פאולו חזר ואמר לאביו שלא יחשוב לרגע שמאחר שהוא לומד חקלאות הרי שבכוונתו לעבוד עבורו. אך מהון להון, בילה פאולו את הקייצים בחווה, וכשסיים ללמוד בא לעבוד בה באופן קבוע. כל שנה הזהיר את אביו שעליו לחפש מישהו אחר שיעבוד כאן כי אין בכוונתו להמשיך ולעבוד עבורו. אך בו בזמן, פיתח פאולו דה מארצ'י את המקום והפך אותו ליקב איכותי. כל הזמן הזה סבר אביו שהוא מבזבז כספים, אך בינתיים צבר היקב מוניטין כאחד המובילים באזור הקיאנטי, וכנראה שמאחר שעם ההצלחה לא מתווכחים, הרי שלאט לאט הסתגלו השניים לרעיון שהבן עובד בנכס המשפחתי. כיום, כשהאב כבר בן 90, הסתיימו המריבות. ששת האחים והאחיות של פאולו שותפים עימו ביקב, אך הם מתגוררים בטורינו, סומכים על פאולו וכמעט ואינם מגיעים ליקב.

פאולו ומרתה דה מארצ'י מיקב Isole e Olena

מה טועמים?
אנו טועמים כאן את הקיאנטי קלאסיקו משנת 2004, יין עם פרי אדום יפה. לא מאוד מורכב, אך בעל מבנה יפה. גם כאן אין רזרבה, ויין הדגל של היקב הוא Cepparello, יין העשוי ממאה אחוז סנג'ובזה. זהו יין הזוכה לשבחים גדולים מאוד, אך היין שאנו טועמים הוא משנת הבציר הבעייתית מאוד 2002, ואף כי ליין אף מעניין וחמיצות טובה, מרגישים שהוא בעל גוף קצת רזה מדי. כיום עם שינוי החוקים, יכול היה ה-Cepparello להיות לקיאנטי קלאסיקו, אך כשהתחיל היקב לייצר אותו, לא ניתן היה לייצר קיאנטי שעשוי מ-100% סנג'ובזה. "כיום", מאשרת מרתה, "ניתן להכניס את היין תחת כנפי הקיאנטי, אבל למה לנו לעשות זאת?". בשביל כך, היא מסבירה, יאלץ היקב לשלם את הוצאות הביקורת שבודקת את ההתאמה לחוקי ה- DOCG, ו"לנו", היא אומרת, " זה לא נותן כלום". יתרה מזאת, היא מוסיפה, "עדיין מותר בקיאנטי להכניס לבלנד עד 20% מזנים אחרים, ואנו לא רוצים שישוו את היין לקיאנטי שעשוי להכיל בתוכו 20% קברנה סוביניון, ושהוא ירגיש 'חלש' לידם". "היין שלנו", מוסיפה מרתה, "הוא אלגנטי, אך לא בסגנון של היינות הצרפתיים. זהו יין שידוע בשוק ואפשר למכור אותו היטב במחיר טוב בלי שיש לנו צורך בתווית הקיאנטי". ואם נדמה שהמחשבה על הכפפה לחוקי אזור היין, ה- DOCG, נראית להם כאן כמיותרת, הרי נדמה שרק אזכור שמו של הקונסורציום עושה למרתה סחרחורת. "אנחנו לא בקונסורציום", היא אומרת. "היינו שם פעם, בשביל מה? צריך לשלם להם כסף. צריך לשלם כסף על המדבקות של התרנגול השחור. המדבקות אותם יש לשים על צוואר כל בקבוק נדבקות זו לזו". בעוד אנו שומעים סיפורים רבים על טראומת הקונסורציום אנו עוברים לטעום שני יינות זניים. הראשון, סירה משנת 2000. זן לא טיפוסי לאזור שנותן כאן יין נאה עם מגע של תבלון, והשני קברנה סוביניון זני משנת 2000, יין עם עוצמה, מבנה וריכוז יפים. אנו מסיימים את היינות היבשים בטעימה של עוד יין סירה, משנת 2003, זהו יין עם מיצוי פרי מקסים, ונדמה שהיינות הזניים האלו, הלא כל כך אופייניים לאזור, מיוצרים כאן בצורה מרשימה ומבטיחה.

אבל גולת הכותרת של היקב הזה מגיעה בסוף. Isole e Olena הוא אחד היצרנים המצטיינים של היין המתוק של טוסקנה, הלא הוא Vin Santo. תשכחו מהיינות המאוד מחומצנים שנועדו למטרה אחת בלבד והיא טבילת עוגיות הקנטוצ'יני היבשות. וין סאנטו איכותי הוא מיינות הקינוח הגדולים של העולם, וכזה הוא היין משנת 1999 שאנו טועמים כאן. באף אגוזים, קרמל וקשיו, ובפה טעמי שקדים וקליפת תפוז, גוף מלא ויין שופע טעמי פרי.

Vin Santo – ענבים מתייבשים על מדפים

אנו מבקרים בחדר בו מיובשים ענבי המלבזיה והטרביאנו מהם עשוי יין זה במשך חמישה חודשים אחרי הבציר, עד שיהפכו לצימוקים מהם נעשה היין. כשאני מספר לפאולו על זיכרונותיי מוין סאנטו של היקב משנת 1994 ששתיתי לפני זמן מה עיניו נוצצות ונראה שלא רק לשותים, אלא גם למייצרים, יש אהבה מיוחדת ליין הזה. סיום מתוק לביקור מעניין.

Castello di Ama

 כמו Fonterutoli , גם Ama הוא ישוב קטנטן שבלי יקב לא היה נשאר ממנו הרבה. Castello di Ama נוסד בשנת 1972 כאשר ארבע משפחות מרומא ביקרו במקום והתאהבו בו. אפשר להבין למה. זהו מקום יפהפה במיוחד עם נופים מקסימים ושקט אינסופי. הם בנו כאן יקב מדוגם ומעוצב שנהיה לאחד מהידועים והנחשבים בקיאנטי. וגם כאן, אין יין רזרבה, כאשר לצד הקיאנטי קלאסיקו ישנם מספר יינות מכרם יחיד.

אנו טועמים כאן את היין הייצוגי של היקב, קיאנטי קלאסיקו Castello di Ama משתי שנות בציר, 2004 ו-2003. בשני היינות ארומה יפה של פרי שחור ותבלון, ובפה מיצוי פרי יפהפה, אלגנטיות, איזון מצוין, וריכוז. כמו היקב שמסביב, גם היינות האלו משדרים משהו מאוד נקי ומאוד אלגנטי. אין ליקב יין 'שני', ואין יין רזרבה, שכן היינן Marco Pallanti מעדיף בחירה מוקפדת של הענבים ולא יישון יתר. יש יינות מכרם יחיד (הבולט שבהם Chianti Classico Bellavista) ויש סופר-טוסקן בשם L'Apparita שעשוי בעיקר ממרלו. בעבר יוצר יין בשם Il Chiuso מפינו נואר, אך כיום הוא לא מיוצר, כי פאלאנטי לא היה מספיק מרוצה מהתוצאות. אנו טועמים גם יין לבן שמיוצר כאן, זהו Al Poggio משנת 2005, שעשוי מבלנד של 85% פינו גרי המעורב עם מלבזיה. ליין אף ארומטי עם ניחוחות לימון, וטעמי פרי יפה של אפרסק ולימון. היין מינרלי ואלגנטי, ומוכיח באופן מפתיע שאפשר לייצר כאן באזור יינות לבנים יבשים מצויינים.

אנו מטיילים עוד בין שבילי היקב. יש כאן יופי כה גדול וכה מעט אנשים שמסתובבים במקום ונהנים ממנו. ויש כאן עוד דבר שרק האורחים המוזמנים נהנים ממנו: מאז שנת 2000 מזמין היקב כל שנה אמן פלסטי יוצר לבוא ליקב ולייצר כאן יצירת אמנות שתישאר כאן באופן קבוע. בתוך חדר החביות ישנו מיצב של תאורת ניאון ובה המילה Revolution כאשר בתוך המילה האותיות love שהן חלק ממנה כתובות במהופך משאר המילה ומגלות שבתוך מהפכה מסתתרת אהבה. זוהי יצירה של האמן הדרום אפריקאי קנדל גיירס, ואי אפשר שלא לחשוב על המפכה של נלסון מנדלה.

עבודת אמנות ביקב Castello di Ama – במהפיכה מסתתרת אהבה

 מיצבים מרתקים אחרים פרוסים כאן ברחבי היקב שהוא בעצם גם מוזיאון לאמנות בת זמננו. אנו מגיעים לעוד מיצב, ולפתע נגלים לנגד עינינו סדרת דגמים של חומות וגדרות. אחת מהן, אין לטעות בה, היא החומה 'שלנו', זאת שמוכרת לכל מי שראה את חומת ההפרדה בשטחים. מסתבר שזו העבודה הכי חדשה בסדרה. המיצב של האמן הקובני קרלוס גאראיוסה כולל דגמים של החומה המוכרת לנו לצד דגמים של חומת ברלין, החומה הסינית, וחומות אחרות שיוצרות גבולות בין בני אדם. אבל יש לו גם מסר אופטימי: חומת ברלין והחומה הסינית הם עכשיו רק אתרי תיירות. מתי אצלנו?

עבודת אמנות ביקב Castello di Ama – חומות הפרדה

המפגש עם החומה בלב היופי הטוסקאני מעביר בנו צמרמורת ומזכיר לנו את המציאות ממנה באנו ואליה נשוב. אבל בינתיים אפשר עוד כמה דקות של אסקפיזם בהם נחשוב רק על היין. ואכן, הטעימה ב- Castello di Ama מגלה שההתעקשות של מנהלי היקב על איכות גבוהה מוכיחה את עצמה. היינות כאן כולם משדרים אלגנטיות ואיכותיות.

La Massa

אחרון ברביעייה שלנו הוא יקב La Massa. אם ב- Fonterutoli נאמנים למסורת הקיאנטי ולקונצרן, ב-Isole e Olena ספקנים לגבי הנושא, וב- Ama לא נראה שהוא מאוד מעסיק אותם, הרי שכאן התקבלה החלטה אסטרטגית לעזוב לא רק את הקונצרן, אלא את תווית הקיאנטי בכלל. היקב הקטן הזה הוקם על ידי Giampaolo Motta שהגיע לכאן מנפולי בשנת 1992, ורכש יקב לא איכותי במיוחד שפעל במקום. היין שנקרא La Massa , שמלכתחילה לא נמכר כקיאנטי, מכיל בבציר 2004 60% סנג'ובזה, ובהעדר כפיפות לחוקי האזור שולבו ביין זה 35% מרלו ו-5% קברנה סוביניון. התוצאה בהחלט מרשימה עם ארומה יפה שבה מורגשים תבלינים כגון ציפורן, וטעמי פרי מצויינים על החיך. יין הדגל של היקב, Giorgio Primo, יוצר עד לאחרונה במסגרת ה-DOCG קיאנטי קלאסיקו, אך החל מבציר 2004 החליט מוטא להשתחרר מכבלי חוקי האזור, והיין נמכר עתה, כמו יינות אחרים שנעשים שלא על פי חוקי האזור, תחת הקטגוריה IGT.

עובדים ביקב לה מסה

היין עשוי מבלנד שמשתנה בין השנים, אך יש בו בדרך כלל בין 70- 85% סנג'ובזה והיתר מרלו. בתוך התווית 'קיאנטי' יש הרבה רמות של יין, מסבירים לנו כאן, והיקב לא רצה שיזהו את היין עם קיאנטי קלאסיקו, אלא עם שם ותווית ייחודית משלו: יקנו אותו כי הוא 'ג'ורגיו פרימו', ולא כי הוא קיאנטי. ואכן, אם להתרשם מהיינות שטעמנו, משנת 2001 ו-2003, זהו אכן מותג ששמו יכול ללכת לפניו. כמו מיטב היינות מאזור הקיאנטי שטעמנו כאן, גם אלו שמסרבים לתווית הזו, יש ביין הזה ארומה יפה מאוד של פרי שחור, אלגנטיות, וריכוז יפה מאוד של פרי שחור בפה. סיום נאה לביקור שלנו אצל ארבעה מנושאי הדגל של היינות האיכותיים שנעשים כאן, בלב הקיאנטי קלאסיקו, לב היין הפועם של איטליה.

"ארבעה לבבות טוסקנים" פורסם במגזין יין וגורמה, גיליון 106, מרץ 2007.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*