מאוהב לאויב

צדק, אמת, יושר ושכל ישר בין ישראל לאוטופיה בבג"צ חוק האזרחות

 

התפרסם בכתב העת "המשפט"

 

לרשימה נוספת שלי על בג"צ חוק האזרחות ראו "יאמרו הפילוסופים והוגי הדעות את אשר יאמרו".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אפריל 19, 2007 בשעה 4:13 pm

    עם הצדק שלך זה מרגיש כמו צאן לטבח

    חסר חזון

    כמה עוד לחיים נשאר לנו להפנות אתה חושב

  •   ביום אפריל 26, 2007 בשעה 11:11 pm

    במקרה התגלגל לידי לפני כשבוע גליון של אותו בטאון וקראתי את המאמר שלך.
    בסך מאמר נחמד ואני מבין את העוולות הגדולות- אלו של עיכובים במחסומים- בייחוד בתחום הרפואה- של ילדים, נשים, זקנים ובכלל; של המחסום כחומה בין עם אחד שחלקו בישראל וחלקו בשטחים; של פגיעה במסחר, ובעניין של חוק האזרחות- ההפרדה בין זוגות צעירים, משפחות מורחבות שנמצאות לצדן, לפעמים של ילדים קטינים או לא שעושים להם טובה ומאשרים להם שהיה זמנית.
    אבל כשאני מסתכל על זה מבחינה פוליטית, כמה שזו נבלה, האפשרות האחרת גם היא טריפה; הרקע לקבלת החוק הוא בטחוני בעיקרו וכבר קרו מקרים (אני קראתי על 26 איש), שבהם אנשים שקיבלו אזרחות פגעו בבטחון באופן זה או אחר. אין לי עניין להפריד משפחות, ממש לא, אבל חייבים להודות שיש פה פרצה מסוכנת.
    החלק שנטען שהוא טפל, אם כי לדעתי הוא הוא העיקר- עניין הדמוגרפיה; מדינת ישראל לא רוצה אזרחים שאינם יהודים. קשה לומר שהדבר לגמרי פסול, כי הבסיס לקיום המדינה הוא היותה יהודית ודמוקרטית. המיעוטים זכאים למיצוי מלוא זכויותיהם האזרחיות (למעט, נניח, בתחומי בטחון או יחסי חוץ מסויימים) ופגיעה בהם היא פסולה. אבל טענתי כבר בעבר (גם בבלוג המרצים של הפקולטה החיפאית בפוסט בעניין), שלמדינה יש זכות להגביל הגירה. זה מקובל בכל מקום בעולם, ואם נסתכל באירופה, המצב שם היום לא קל. יש שם התנגשות תרבויות רצינית (כשגרמניה וצרפת מאשימות-נוזפות באיטליה, שלא מפקחת על כניסה דרך מימי החוף שלה, ואיטליה לא מבינה איך אפשר לשמור על קו חוף כזה מפורץ…) בארה"ב מדינית ההגירה קשוחה פי כמה.
    אין פה איזה גילוי יבשת חדשה- כל אחד מעדיף לגור ליד מי שדומה לו. יש מי שיאמר שזה גזעני, אבל לפחות מנסיון החיים שלי של מגורים בעיר מעורבת מזה 29 שנים, זה בולשיט. כפרטים, אנשים מסתדרים ביניהם, אבל תרבויות כל כך שונות באופן תמיד מתנגשות. פה בחיפה המסורת של חיים משותפים חזקה בדר"כ מהמציאות. אבל זה לא תופס לגבי כלל הארץ. אגב, גם חופש התנועה של יהודים בשטחים מוגבל מאוד, "כמותית" פחות, אבל בגלל סיכונים בטחוניים "מהותית" הרבה יותר. וזה לא שכל השטחים הם שטח פלסטיני. כלומר, גם מצידם יש פגיעה בחופש התנועה וחירויות אחרות.
    אז כמו שטענתי בבלוג המרצים, הלוואי ונוכל לחיות יחד בשלום ובאחווה, רק שלדעתי זה לא יקרה בקרוב וזה בטח לא יילך לאור ההתנהלות שלנו ושל הפלסטינים כמו שהיא נראית בזמן הזה. אולי ההצעה הסעודית מהווה איזשהוא בסיס ליחסים טובים יותר בעתיד, יש בה לא מעט נקודות חכמות.
    עוד משהו שנזכרתי- אולי קראתם אותו גם אתם- סיפור במוסף סוף השבוע של "הארץ", על המאמן של נבחרת פלסטין שנפטר לא מזמן והמשפחה שלו, שהיא מעורבת- אשתו, שמחשיבה עצמה נוצריה אמנם, בת לאם יהודיה, בעלה והילדים, עם כל הבלגאן שמסביב עם המקרה המצער של הבעל. נהניתי לקרוא סיפור פשוט (טראגי אמנם) על משפחה רגילה שכל השיט התרבותי לא נגע בה יותר מדי. מימון לשחקנים מכספי הראשות, ביגוד וציוד מהיהודים…יפה, לא? באיזשהוא מקום, זה הזכיר לי את הסוף הפתוח של "חצוצרה בואדי". לא הכי אופטימי, אבל יותר טוב מחרחורים (תרתי משמע) של פוליטיקאים.

  •   ביום אפריל 26, 2007 בשעה 11:21 pm

    מה זה מדינה יהודית ודמוקרטית? האם זוהי מדינה יהודית ודמוגרפית? ההשוואות למדינות אחרות מופרכות. בארצות הברית כל מי שיתחתן עם אזרח – ונישואיו כנים, על פי בדיקה אינדיבידואלית – יקבל גרין קארד ובהמשך אזרחות. אצלנו החוק אוסר לתת אשרת שהייה, אני חוזר, אשרת שהייה! בישראל למי שנשוי לישראלי אך הוא מהשטחים. לא אשרת עבודה, לא תושבות, לא אזרחות, אסורה אפילו אשרת שהייה. כך גם באירופה, אין חוקים מהסוג הזה וההשוואת שחלק מהכותבים עשו הן מוטעות שלא לומר לעתים מטעות. הקשחת דיני הגירה שונה מסוגיית איחוד משפחות ובוודאי מאיסור גורף על שהייה ולא רק על התאזרחות.
    עניין המדינה היהודית והדמוגרפיה – אם משמעות מדינה יהודית היא לאומיות אתנית שמדירה את מי שלא שייך לקבוצה שמוגדרת בצורה אתנו-דתית, אז מה נשאר מהמדינה הדמוקרטית? זו הגדרה כה מדירה.

  •   ביום אפריל 27, 2007 בשעה 2:59 pm

    באופן כללי- מדינה שמביאה את כלל אזרחיה למצב בו זכויותיהם הפוליטיות והחברתיות ממוצות באופן אופטימלי. זו לא חייבת להיות מדינה דורסנית כלפי מיעוטים וקבוצות שאינן נהנות מלובי חזק, כפי שלעיתים קרובות מצטיירת המדינה דהיום. אך הבסיס הוא יהודי, על זה אין ויכוח מבחינתי. לא יהודי במובן של מדינת הלכה, אלא הלאומי. אז כן, מדינה יהודית דמוגרפית, מבלי לפגוע, או פגיעה מינימלית ככל האפשר בלא-יהודים. גם לא איזה גירוש של מיעוטים מתוכה או עניין הזוי אחר. רוב יהודי- כן, אם שואלים אותי, כי אני מעדיף אופי יהודי שיש בו פגמים מאשר כל אחת מתרבויות המיעוטים.
    אם נדון עניין ארה"ב, אירופה וכנות היחסים- אני לא בטוח שחריגה מהנוהג של מעבר לבית הורי החתן מהווה כנות כהגדרתה היבשה. אולי לא היעדר תום לב, אבל אם נסתכל מהזוית הערבית- זה ממש לא מקובל שהחתן עובר לבית הורי הכלה (שנמצא בשטח מדינת ישראל). וזו הגירה לכל דבר ועניין. אם על רקע כלכלי ואם על רקע אחר.
    והשיקול העיקרי: גם אם אנחנו רוצים עתיד בריא יותר, המצב הנוכחי הוא, שאלו נתיני אויב. מכיר מדינה שנותנת לכאלו לבוא בקהלה? לא כזה בלתי הגיוני. עם כל הכבוד לאיחוד משפחות והסרת קשיים וחסמים נוראיים לעיתים ,בפניהם עומדים הפלסטינים, שיקולים בטחוניים תמיד עמדו-ויעמדו- מעל ערכים כגון כבוד ורכוש. ידוע, למשל, שקל יחסית ללחוץ על מי שנישא ועבר לישראל ומשפחתו עודנה מתגוררת בשטחים.
    אגב, הסתכלתי כמה פעמים בפסק המפורסם שיצא מלפני ביהמ"ש בעניין חוק האזרחות ולא ראיתי שישנה מניעה סטטוטורית לאישור שהיה, אם ע"י שר הפנים, אם ע"י מושל צבאי. בית המשפט לא התלהב להחזיק בתפוח האדמה הלוהט הזה וגם כשהדעות היו חלוקות באופן מיוחד, צויין גם ע"י שופטי המיעוט, שהקריטריונים דרקוניים מדי, לא שהחוק עצמו משולל כל יסוד או טעם ממשי.
    ענייני דת, הפליה פסולה וכיו"ב רעות חולות של השלטון בימינו (ובעבר) מעולם לא היו כוס התה שלי. אני לא מהפכן גדול בסוג העניינים הספציפי הזה, (למרות שאני אוהב את העיסוק הפוליטי), אולי כי נדמה לי שפה אין לי הבנה מספקת, כזו שהיא מעבר לידע השטחי שיש לי כיום.
    כתבתי קודם, שחוק האזרחות הוא נבלה. השאלה היא איזו אלטרנטיבה קיימת, הרי כולנו יודעים שזה עסק ביש, בלשון המעטה, ולדבר על זה אפשר עד מחר. מה אתה היית עושה לו היה הדבר תלוי בך? כי זו השאלה שבעיקר שאלתי את עצמי- איך להגשים מטרות כמו שמירה על בטחון וסטטוס קוו דמוגרפי מבלי לגרום נזקים שקשה יהיה לתקן אח"כ.

  •   ביום אפריל 27, 2007 בשעה 3:56 pm

    נתיני אויב? לא ידעתי שב"מדינת אויב" אנו מתיישבים, מקימים ערים וישובים, שמים שם את אזרחנו, מחילים עליהם את חוקינו, מקימים מחסומים כדי לשמור עליהם? אז לפתע זה מדינת אויב? ניצן אי אפשר לאחוז במקל בשתי קצותיו. אם זו מדינת אויב נא להתייחס אליה כמדינה ולא להתנחל בה ולנשל אותה.

    בארצות הברית לא יגידו למישהו שמאחר והוא בחר לגור במדינת האזרח/הכלה בניגוד לנוהג (שאני מבין שאתה מומחה בו) זה פוגע בכנות הקשר. זכות הזוג הנשוי לבחור באיזו מדינה לגור.

    יש מניעה לתת אשרת שהיה – תקרא את החוק!

    אי אפשר לנתק את החוק הזה – וזה מה שניסיתי להגיד במאמרי – מהתמונה הכללית יותר. במצב הנוכחי בו גם יש את החוק הזה וגם כיבוש והתנחלויות נמשכות – והן נמשכות – הרי בוודאי שזה לא לגיטמי.

    המדינה תהיה "יהודית" כל עוד יש בה רוב יהודי, אבל אי אפשר לשמר אותו באמצעים בלתי שוויונים ופוגענים שכאלה.
    אחרת כאמור זה הצדקה ללאומיות אתנית שחותרת תחת הדמוקרטיה ביסודה.

    תראה לי עוד "דמוקרטיה" שמוגדרת כמדינת לאום בה הלאומיות נפרדת מיסוד האזרחות, בצורה שמדירה אנשים על פי השתייכותם הלאומית-אתנית-דתית. וגם, השורש הדתי כאן בין אם נרצה או לא נרצה. איך קובעים מי זכאי לעלות לישראל? יהודי. לפי מה נקבע? נולד לאם יהודיה או התגייר. הגדרות דתיות במפגיע.

    אז זה דמוקרטיה או אתנוקרטיה או תיאו-אתנו-קרטיה?

    לגבי הבטחון: הפרת הזכויות היא שגוררת את הפגיעה בבטחון ולא ההיפך. או לפחות יש כאן מעגל שוטה. והדברים ידועים.

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 2:38 am

    הסתכלתי על החוק. אני עדיין לא מבין מאיפה הקביעה שאין שיקול דעת לשר או למושל הצבאי בעניין היתרי שהיה. אולי בפרקטיקה אותם גורמים קופצים ידיהם בבואם להתיר שהיה בישראל, אבל זה כבר עניין אחר ואני מניח שיש טיעונים לכאן ולכאן. ידוע, שהרבה פעמים שיקול הדעת המנהלי נגוע בגזענות מבישה ואטימות פושעת.
    לעניין מדינת אויב/ לא מדינת אויב: זה נכון שיש פה מימד מחליא של טובל במקווה עם קערת פאייה ביד. אבל זה המצב- רבים מתושבי השטחים מסכנים אותנו. גם אנחנו פוגעים בהם על בסיס קבע, אבל אם זו לא הגדרה של אויב, אני לא יודע איזו הגדרה אחרת קיימת. גם אם קיימת הצדקה מבחינתם וגם לו אני הייתי במקומם, הייתי עושה אותו הדבר. והלא בזמן המנדט הבריטי היו לא מעט יהודים שאפשר לומר עליהם שנפלו לגדר "טרוריסטים". מה שכן, קצת אנכרוניסטי כנראה, כיוון שטרור תמיד היה, אבל היום מדובר בעיקר על טרור דתי-מוסלמי. אבל שוב, זוג נשוי שמעוניין להתחיל את חייו במדינתו של אחד מהם- למדינה יש זכות לבחור מי ייכנס בשעריה. זה עקרון בינלאומי מוכר, הריבונות של מדינה בשטחה.
    לעניין התנחלויות- לא תומך גדול בכל הסיפור הבלתי נגמר הזה.
    הבנתי את רוח הדברים במאמר, לא שזה חידש לי המון, כי אני מכיר, פחות או יותר, את הדעות שלך בנושא. אתה צודק- אי אפשר לנתק את זה מהכיבוש, אני לא חושב שמישהו חושב אחרת, הלא אם המצב היה שלום ויחסי שכנות טובים, לא היה טעם ממשי בחוק הזה. החוק הזה הוא עוד כלי בידי הממשלה למנוע כניסת פלסטינים לישראל. אתה טוען, שזו מאסה קריטית על מאסה שהיא בלאו הכי קריטית. לדעתי אלו חלק מכללי המשחק המלוכלך הזה. יכול להיות שלא, אבל אני מודה שאני חושש ורוצה ערובות לבטחון שלי.
    אף דמוקרטיה אינה מושלמת. גם הישראלית לא. אני לא חושב שיש מושג כזה, אולי בצפון אירופה, אבל להם אין מספיק שמש, אז הם לא עצבניים (מה שהזכיר לי את הזר של קאמי, אני מניח שאתה מכיר, לא שאני מת על מה שעושה הגיבור).
    הבסיס לקיום המדינה הוא לאומי. אפשר להגיד שגם דתי, אבל מעולם לא הייתי תומך גדול של דת, (או כמו שאומר אבא שלי- אם זה היה כל כך טוב, כולנו כבר מזמן היינו שם). אפשר לטעון -לא בלי שמץ של הגיון- שחוקים כמו חוק הכניסה וחוק השבות הם בלתי דמוקרטיים. תלוי מאיזו נקודה אתה יוצא. תאר לך מצב אחר: אם היום חוק השבות מבוטל, ישראל מוצפת בפליטים עוד מאז 48'. עוד משהו קטן: קצת פופוליסטי, אבל נכון- יש לא מעט שטחים שהיו ערביים בעבר וכיום שוב אינם מאוכלסים כך. יפו, ת"א, חיפה, עכו וחלק מהגליל אנד סו און. אתה יכול לקבל מצב של שיבה פלסטינית כזו? אני לא. אולי כמה עשרות אלפים, מעבר לזה זו בעיה. אולי גם פה אנחנו חלוקים. לכל מדינה יש עניין מיוחד, בצרפת, למשל, גאוות היחידה שלהם מחייבת אותם לדבב תוכן זר. אני בטוח שגם פה אפשר למצוא פגמים, אם כי זו לא אותה עוצמה. הפטריוט אקט הוא בטח דוגמא טובה יותר. מישהו טוען שארה"ב היא לא דמוקרטיה? היא הרבה פחות דמוקרטית מישראל, ועדיין זו הגדרת המשטר שם. ההפליה, הגזענות, הקפיטליזם הקלוויניסטי החזירי, הבטחוניזם שם לעניות דעתי גרועים בהרבה, כי זו חברת מהגרים מובהקת.

    אבל לא ענית לי לשאלה ששאלתי קודם וזה העיקר מבחינתי: כולנו מניחים שיש פה איזה מעגל שוטה ושני הצדדים דורסניים במאבק הזה. אבל איזה פתרון אתה היית מציע? (אני בעד נישואי תערובת בין יהודים לערבים, אבל אני כנראה מקדים את זמני, כי הדם פה לא אוהב להתערבב ואם יש משהו באיזור שלנו שחזק כמעט כמו אדמה < שורש זהה, ולא במקרה, כמו המילה "אדם", מבלי להיכנס לשטויות של קבלה וכל השיט>, זה הדם).

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 8:57 am

    אולי תקרא את סעיף 2 לחוק, כפי שמצוטט בפסק הדין:

    . בתקופת תוקפו של חוק זה, על אף האמור בכל דין לרבות סעיף 7 לחוק האזרחות, שר הפנים לא יעניק לתושב אזור אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב כאמור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור.

    בהמשך יש חריגים אבל מאוד צרים.
    (פרט לחריג הגיל המשמעותי(
    אז עכשיו הבנת?

    נתיני מדינת אויב? כפי שכבר כתבתי שיא הצביעות. ראה שלפי החוק מותר לתת להם היתרי עבודה בישראל! כלומר – ככוח עבודה זול, זה בסדר. הרי נתינים של סוריה אנו לא מאפשרים להכנס לישראל לעבוד. בסוריה לא מתנחלים ישראלים. התוצאה היא שהשטחים הם משאב קרקעי לניצול, משאב קפטילסיסטי לניצול. מזכיר קולוניאליזם, לא? כשנוח, הם לפתע נתיני מדינת אויב. בעיני זו שערוריה.

    לא הבעתי כאן דעה בעד זכות השיבה וגם לא
    לנושא חוק השבות. נושאים מורכבים אלו אמורים להיות פתורים במסגרת של הסדר היסטורי רחב יותר. אני עדיין בעד שתי מדינות והאפשרות של חוק שבות בכל מדינה יתכן כסביר.
    לצרפתים יש בעיות משלהם. אחרות. שהם חושבים שהאזרחות הצרפתית כל כך כוללנית שאין מיעוטים עם שוני. אבל זה מתפיסה לגמרי הפוכה מהישראלית, שגם היא בעייתית. לאמריקאים – כנ"ל. שם הבעיה היא אכן קפיטליזם דורסני וגזענות ועוד בעיות שהחריפו אחרי 11/9

    פתרון? למה? לסכסוך הישראלי-פלסטיני? לחוק האזרחות? אני לא בעד זכות השיבה כאמור, אבל אני כן מתן אשרות שהייה תושבות ואזרחות על פי זוגיות. גם אם המשמעות היא עוד כמה עשרות אלפי פלסטינים בישראל. את הנושא הבטחוני יש לבדוק באופן אינדיבידואלי. כפי שברק כותב בפסק דינו תמיד יש גם סיכונים – האם נבטל את הנהיגה ברכבים כי יש תאונות דרכים???

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 2:49 pm

    ואתה צודק. אין התייחסות לנישואין כמשמעם בחוק האזרחות, בהיותם מאפשרים התאזרחות בן הזוג הלא-ישראלי, מלבד אותו חריג של גיל. אולי דרך ס' 3ב.(3) ניתן לעשות את זה (אם נסתכל על זמניות כפרק הזמן עד לתיקון החוק). אני משום מה התייחסתי לחריגים אחרים, שפחות רלוונטיים לעניין המובהק של בני זוג. אגב, אזרחים מצריים וירדנים יכולים להתאזרח פה מכוח נישואין עם בני זוג ישראליים. מוזר, למרות שגם במקרה הזה בטח יש ים של ביורוקרטיה ובטחוניזם.
    גם לגבי היתרי עבודה אני מניח שיש הוראות מחמירות ביחס למי יקבל אשרת שהיה ומאיזו סוג, ככה שעבודה -בניצול כזה או אחר- עדיין חוסה תחת בטחוניזם. מה שאני ציינתי היה, שכישות, לפלסטינים יש מצב של מעין-מלחמה או מלחמה עם ישראל, כך שקשה לנתק את הפן הזה מהפולמוס. ברור שיש פה פרדוקס או צביעות, בטח לא העניין הראשון או האחרון שאפשר לומר את זה עליו.
    בג"ץ קבע, ברוב דחוק, שהחוק יעמוד על תילו, אך גם לוי, שהיה לשון המאזניים, קבע שצריך לערוך מבחנים אינדיוידואליים על מנת לקבוע האם תתאפשר התאזרחות אם לאו. אני מסכים עם זה.
    ועניין אחרון- הפתרון. אין הכוונה לפתרון הבעייתיות בחוק או סוגיות ספציפיות בסכסוך, כי אם לסכסוך בכללותו. אני חושב, למשל, שלימודי ערבית מגיל צעיר ונישואי תערובת ושאר אמצעים חינוכיים זה בסיס לא רע. אבל זה בסיס, ולפחות חלק מהדברים לא ייעשו כיום. השאלה היתה איך אתה רואה לנכון להביא לפתרון המאבק הזה של הישראלים והפלסטינים, הרי מובן שהאגרסיביות היא דו צדדית ולכל צד בסכסוך טיעונים טובים משלו להתנהלותו. אבל זה, כאמור, מעגל שוטה. אילו מנגנונים או דרכים אתה מכיר או מציע להפסקת הסכסוך?

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 2:55 pm

    יקירי
    משא ומתן עד שיצא עשן לבן ובו יסכימו הצדדים על סיום *אמיתי* של הכיבוש (לא כמו בעזה) והקמת שתי מדינות דמוקרטיות. אין לי עדיין מרשם אחר. ואי אפשר להתלות לעד בקמפ דיוויד כדי להתחמק מזה. וזאת בלי להכנס לוויכוח על מה באמת היה שם.
    עם המטריה של היוזמה הסעודית והבינלאומית או בלעדיה – עכשיו הזמן לעשות זאת. כן, גם עם החמאס.
    לא דרך הכוחניות והחד-צדדיות.
    ולא שבטוח שזה יצליח אבל זו הדרך היחידה שאני מכיר שאפשר לנסות בה.

    עד שזה יצליח צריך לצמצם את עוולות הכיבוש. ויש הרבה שאפשר לצמצם.

    מעבר לזה אני חושב שזה קצת יהיה עמוס על גבי הטוקבק לדון בכל פתרון הסכסוך וכל הפרטים של מה שצריך לעשות…

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*