זכרון

עם כל הקושי שיש לי עם מנגנוני אבל קולקטיבים, והרצון שהזכרון לא יהיה קשור דווקא ליום הזכרון, הרי שבשעת הצפירה אני מוצא את עצמי חושב על מי שאיבדתי באופן אישי. הרבה שנים עברו, אבל אני עדיין זוכר וחושב על גיא צי'קו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אפריל 23, 2007 בשעה 12:57 pm

    אני מבין שהייתם חברים בתיכון?

  •   ביום אפריל 23, 2007 בשעה 2:03 pm

    לא בדיוק. גיא היה צעיר ממני בכמה שנים. אני גם תל-אביבי מאז ומתמיד, גיא היה מנתניה.

    הייתי רכז (כך קראו לזה ולא מדריך) של קבוצת נוער רצ, סניף נתניה. פעם בשבוע היינו נפגשים לפגישות או פעולות. מסיבות שעד היום לא ידועות לי סניף רצ בנתניה חלק את אותו מרתף עם ספרית האידיש בעיר, ולעתים למרות נסיונות תיאום היינו מגיעים בטעות באותו יום בו היתה נפגשת חבורת אנשים מבוגרים לשיר שירים באידיש ונאלצנו לקיים את הפעולות במשרד צפוף או בחדר המדרגות בחוץ, על הרצפה. גיא היה מהקבועים, מהגרעין הקשה.

    עברו הרבה שנים ויש דברים שאני כבר לא זוכר, אבל מה שבטוח היינו אז צעירים, אני סטודנט, הם בתיכון, וסליחה על הקלישאה אבל רוצים לשנות את העולם ומאמינים שאפשר לעשות זאת. אלו היו הימים שלפני אוסלו והמרשמים היו ידועים. גיא גם היה מעורב בהכנת עיתון של נוער רצ שהפקנו לאחד הכנסים הארציים. אני זוכר פידבק חיובי שקיבלתי מגיא על ההשקעה וההכנה והפעולות ועוד כל מיני שיחות ודברים קטנים מהיום יום והחיים האישים, שחלקם מתוארים בדף שקישרתי אליו, אבל קשה לי להמשיך מעבר לזה בספירה הזאת. גם ככה בשל שאלתך כתבתי יותר משתכננתי.

    אך מעט זמן אחרי זה אני כבר הייתי בסטאז', הוא היה בצבא. זה היה לפני עידן הסלולרי. יום אחד קובי התקשר אלי למשרד ושאל אם אני יושב .על הכיסא. כשאמרתי שכן הוא סיפר לי מה קרה. את המלים "גיא צ'יקו נהרג אתמול" אני זוכר כאילו נאמרו באוזני הרגע.

    אחרי זה הזכרונות הם כבר של ההלוויה, מודעת אבל, שבעה, אזכרה. כשנה וחצי אחרי זה נסעתי לחו"ל ללימודים.

    באחד מצירופי המקרים שמזמן לנו החיים הוזמנתי לפני שלוש שנים להיות שופט במשפט מבוים שהתקיים בבי"ס טשרניחובסקי בנתניה בנושא חופש הביטוי. רק ביום האירוע נודע לי שבאותו ערב יוענק פרס לזכר גיא ופגשתי שוב את הוריו אחרי מספר שנים. זכרו עמי והעלאתי את הפוסט הזה עם הלינק לקורות חייו כדי לגרום לכך שעוד כמה אנשים יקראו עליו היום.

  •   ביום אפריל 23, 2007 בשעה 3:17 pm

    עכשיו אני מבין טוב יותר למה הבת שלי מצביעה מר"צ.
    היא שמה בקלפי את הפתק של גיא (בן כיתתה ביסודי ובתיכון, שכל כך חסר לה).

  •   ביום אפריל 23, 2007 בשעה 3:58 pm

    יותר ממוכרת.
    ומלווה כל אחד מאיתנו שאיבד חברים בשירותם הצבאי.

  •   ביום אפריל 29, 2007 בשעה 3:32 pm

    ארצה להשלים איתך פערים מתישהו.
    אולי במפגש הבא במכון..

  •   ביום אפריל 29, 2007 בשעה 3:46 pm

    כל עוד אתם ממשיכים לשבות כנראה שזה יהיה במכון. נתראה.

  •   ביום מאי 3, 2007 בשעה 8:41 pm

    מאז הייתי בת 18 ידעתי מה אצביע והצבעתי רצ. אבא הליכודניק היה בהלם. הייתה לנו תעמולת בחירות סוערת בבית. הוא לא האמין שהבת שלו תהיה שמאלנית. לצערו אני ממשיכה בזה עד היום ומניפה בגאון את הדגל. אבא היקר חפש צדק חברתי אצל מנחם בגין. מנחם בגין יצא לאחת המלחמות הכי נתונות במחלוקת וכבר כשהייתי בת 12 כתבתי על זה שירים. חלק מהם פורסמו מאוחר יותר בעיתון מקומי. היום אגב, אנחנו מלקקים את הפצעים של המלחמה ההיא.
    וכן, לגבי זיכרון זה לא עוזב. אחי הגדול הוא בוגר לבנון ואחי הקטן בתפקיד מסווג עד היום. שכול זה משהו שלא עוזב אותנו…
    ולא משנה אגב מה הצבעת בבחירות הוא פשוט כואב בטירוף. אייל, ממה שאני קוראת אני יודעת שזה נכתב מכל הלב… והכאב זועק מהמילים.

    רחל

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*