מה תעשה אם יהיו לך רק שלוש שעות פנוית בניו-יורק?

ארוחה מופלאה ושיטוט בשכונה

אחרי הכנס בוושינגטון הייתה לי טיסה חזרה דרך ניו-יורק. היה לי "קונקשין" של כמה שעות, ומאחר וטסתי דרך שדה התעופה Newark, ממנו אפשר לקחת בקלות רכבת אל לב מנהטן, החלטתי שבמקום לבלות בשדה-התעופה, אסע העירה.

מאחר וידעתי שטיסות עלולות להתעכב, לא רציתי לעשות תוכניות מורכבות מדי עם אנשים. שניים-שלושה אנשים שמאוד רציתי לראות במנהטן לא היו פנויים באותו ערב, ואת היתר לא הטרדתי. האגף של המשפחה שגר בניו-יורק, היה אמור להיות איתי על אותה טיסה לישראל. כך שלפתע מצאתי את עצמי בסיטואציה שכמו לקוחה ממדריך תיירים מתחכם, או שאלון של ערב חג, "מה תעשה אם יש לך שלוש שעות בניו-יורק". (וכן, הבטחתי שזה יהיה "הפוסט הבא" אחרי הפוסט שהתייחס לכנס בוושינגטון אבל באמצע "נדחפו" להם שבעה פוסטים אחרים… סליחה!).

הרכבת מניוארק עוצרת בתחת Penn Station. לא הייתי כאן מאז אוגוסט. אני יורד ממנה ועדיין מתלבט לאן תשאנה רגלי. נכנס למונית ומבקש מהנהג שייקח אותי ל Union Square. צומת מרכזית של החיים הניו יורקים, ונקודה שתהיה טובה להתחיל בה את הביקור שלי. המונית נוסעת על השדרה השביעית ובקטע שבין הרחוב 23 ומטה עוברת ליד ה"שכונה" ונוסעת לאורך המסלול שהוא מסלול ההליכה הקבוע שלי מהבית הניו-יורקי לג'ים. כפי שכותבת לאה גולדברג בשורות שבמקרה לגמרי אקרא עוד כמה דקות, עת היא מתארת חזרה לברלין בה היא מכירה כל נקודה במסלול: "רגש ידוע משכבר…איני יכולה שלא לחשוב, כי זוהי אותה העיר, שרגלי אהבו כל-כך את כבישיה. סנטימנטליות מוזרה תוקפת אותי: אין זה ממנהגי לבכות מתוך התרגשות, אך דומה אני כמתרגשת עד דמעות". אך להבדיל מגולדברג, שלאכזבתה העיר לא יוצאת לקראתה והרחובות של ברלין מתגלים כזרים לה, ניו-יורק כאן, תודה לאל, ללא שינוי. המונית עוצרת ב Union Square, ורגלי נושאות אותי ל Union Square Café.

למי שלא מכיר, השם מטעה, לא בדיוק בית קפה, כי אם אחת המסעדות האהובות והמצליחות של ניו-יורק. כאן חגגתי יום הולדת בארבע הקיציים האחרונים, וכאן הרבה פעמים בביקורים ובתקופות של שהייה אני נהנה לבוא באופן ספונטאני לארוחה ומשקה על הבר.

המקום מאיר פנים ומקבל אותך בחום כתמיד, וכן, יש מקום פנוי על הבר לאחד. האוכל כאן הוא עם השפעות איטלקיות חזקות, אך זו לא מסעדה איטלקית, אלא מה שקוראים בעיר הזאת "New American". כאלו הן רוב המסעדות המצוינות של Danny Meyer, שזו רק אחת מהן.

אני מזמין מנה ראשונה של פסטה מקמח מלא עם רוטב של עגבניות, אגוזים, רוזמרין וגבינת פקורינו. הפסטה היא פסטה רחבה מסוג פפרדלה. כרגיל, זוהי מנה מצוינת שעובדת על הרכבה גאונית של כמה חומרי גלם פשוטים באיכות גבוהה. מימיני יושב זוג שאוכל את סלט "שלושת הצבעים" המוגש כאן עם גבינת גרוייר מגורדת מעל. הם מתפעלים כל כך מהמנה והברמן מספר להם שבעצם המתכון מאוד פשוט ונמצא בספר המתכונים של המסעדה. אני מאשר ומספר להם שאך לפני שבוע הכנו אותו בבית, ושהכול טמון באיכות חומרי הגלם. ברגע שישימו את ידם על גבינת גרוייר טובה – הם יצליחו. אני ממשיך למנה עיקרית מוכרת ואהובה: ברווז קריספי בלימון מוגש עם פארו (סוג של חיטה) ברוטב עשיר של ציר, כרישה ו kale (סוג של כרוב). דלישיס! בתפריט היין של המסעדה מבשרים כי במלאות עשור לשנת הבציר המיתולוגית 1997 נשלפו מהמרתף יינות איטלקים שיושנו במיוחד, ואני לוקח כוס של ברולו Vigna Dei Dardi של היצרן Allesandro Fantino. בארומה פרי שחור ומגע של תבלון, בפה היין חומצי, מרוכז, אלגנטי וחלק כקטיפה. מענג.

בין לבין אני קורא ב"מכתבים מנסיעה מדומה" של לאה גולדברג, שיצא זה עתה במהדורה חדשה. הספר שובה אותי בקסמיו האפלים. כשאני נתקל די בהתחלה בציטוט על ההגעה לברלין הוא מהדהד לי בשורותיו הראשונות כמתאר את הגעתי הערב לניו-יורק –  אך מאותו רגע הכל שונה. מדהים וחובה לקרוא. כשאני חוזר מהשירותים, אני מגלה שיומן המסע שלי והספר של גולדברג נעלמו מהמקום בו השארתי אותם על הבר. אני מחפש אותם מבולבל, ואז לפתע הזוג שיושב משמאלי שולף אותם ומזכיר לי שזה April Fool's Day (אחד באפריל). טוב, לא בדיוק, אבל עוד כמה שעות. הבחור מתנצל ומסביר לי שחברתו התעקשה… אחרי שיחה קצרה מסתבר שהבחור עבד בעבר ב"מקור" כאוצר של אירועי תרבות לרבות הופעות של אמנים ישראלים שהגיעו לניו-יורק. עולם קטן.

עת הקינוח מתקרבת. USC ידוע ברשימת יינות הקינוח המצוינת שלו, ואני לוקח כוס של יין ריזלינג משנת 1985, של היצרן Cristofel. זהו יין מחלקת Erdener Pralat המובחרת, מדרגת Auslese. ריזלינג מיושן מבציר מאוחר הוא אחד מסוגי היין המופלאים בעולם, בפרט אם בא מיצרן וחלקה מובחרת. אכן ליין הזה, כמו לריזלינגים מיושנים רבים, יש ארומה פטרולית, שמובילה לטעמים עדינים, לא מאוד מתוקים, נוכחות יפה של פרי וטעמי ריזלינג מצוינים. בשאיפתי לקינוח קל שלא ימסך את טעמי היין אני מבקש את מה שמכונה כאן USC Biscotti and Cookies – מנת ביסקוטי ועוגיות נפלאה. ב-USC גם לוקחים את התה שלהם ברצינות, ואני מסיים עם כוס מצוינת של דרג'ילינג מלבלוב ראשון מאחוזת Risheet.

אחרי שהתחזקתי באוכל ומשקאות, אני עושה את הדרך הכל כך מוכרת מ Union Square לכיוון השדרה השמינית, ומגיע לנקודת הגבול בין הוילג' לצלסי: ארבעה עשרה והשמינית. מכאן אני בוחר לבלות את החצי השני של ביקורי הקצרצר בעיר בצעידה לאורך ה"סטריפ" הידוע של השדרה השמינית. כאן יש תערובת של בתי-אוכל, ברים, חנויות בהן רוכשים רבים מבחורי ניו-יורק בגדים, חנות מין אחת או שניים, ומשהו שמתחזה להיות חנות ספרים. בפינה של רחוב 15 אני מגלה ש Diner 24 כבר סופית אינו Diner 24 ואפילו שינה את שמו. בהמשך אני בודק את החנויות המוכרות, רובן עדיין פתוחות בשעה זו במוצאי שבת, ומגלה שתיים חדשות. גברברי צ'לסי ואורחים מודדים חולצות, נעליים, אוכלים ב Better Burger, וסתם משוטטים ברחובות. באחת החנויות החדשות  אני רוכש חולצה נאה, שלא נחזור הביתה בידיים ריקות לחלוטין… באזור רחוב 21 אני שוב עוצר ומתאבל על ה Big Cup שהיה כאן ואיננו עוד. אני נזכר בשעות ארוכות שעברו כאן בקריאה, כתיבה, הסתכלות על הקהל, גלישה באינטרנט, הכנת שיעורים, בדיקת עבודות, הסתכלות על הקהל… בקיץ האחרון ערב סגירתו אפילו נגנו כאן את עברי לידר באופן קבוע… הגעתי לצומת של רחוב 23. אין לי זמן לקפוץ לאימון קצר בדיוויד בארטון. אני צריך לעלות צפונה ל Upper West Side לפגוש את המשפחה ולנסוע איתה בחזרה לשדה התעופה, לקראת הטיסה לתל-אביב.

ראו גם: ברי היין של ניו-יורק

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 11:20 am

    אוי, איזה יופי של רשימה. עשית לי צביטה בלב. בתור סטודנט תפרן, בשנותי הראשונות בניו יורק, נהגתי לחרוג מהתקציב פעם בכמה חודשים בארוחות צהריים ביוניון סקוור קפה בתקופת שבוע המסעדות, אז היו מציעים ארוחה מלאה בעשרים דולר. המנה הכי אהובה עלי, שגם נמצאת בספר היא הפודינג תירס עם פלפלים אדומים ובמיה. איזו יצירת מופת…

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 12:51 pm

    הרסת לי את הלב מגעגועים לניו יורק ההיא של פעם 🙂

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 1:39 pm

    חלי, והלא תארתי את ניו-יורק של עכשיו:) אך אני מניח ש"פעם" מתקשר למי שהיה ומה שהיה אז כשהיינו… אצלי זה לא כל כך רחוק… כלומר זו ניו-יורק של שלב זה בחיים שאני מדבר עליה…

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 3:17 pm

    פעם במובן הניו יורק הפרטית שלי, או של כל אחד אחר. פעם במובן של ללכת בשכונה מוכרת ולראות שהקוריאני בפינה עדיין שם – או שלא – ושהחיבור האישי והפרטי שלגמרי שלך, או שלי, עם המקום הזה עדיין קיים, וכנראה לתמיד –
    מהמקום הזה פעם 🙂 –
    מהמקום שאני כבר לא גרה בו ועדיין היה הבית שלי די הרבה זמן…

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 6:06 pm

    אוי….דירתי הראשונה בניו-יורק היתה ממש מעבר לפינת ה"בטר ברגר" על פינת רחוב 19 והשמינית. בהחלט היו זמנים על השדרה השמינית – פחות עסקים "ורודים". אתה לא מסכים?

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 6:45 pm

    אח היינו שכנים..
    כן כידוע יש שינוי והסיפור הרי מוכר: יש שכונה "לא משהו", ההומואים באים, העסקים ההומואים באים, היא נהיית קולית ומבוקשת, ואז היא נהיית יקרה מדי לרוב הומואים כי כבר רק העשירים – והעסקים העשירים – יכולים להיות בה

    בקיצור ההומואים מתווכים חשובים בתהליך גנטרפיקציה, וה
    South End
    בבוסטון הוא דוגמה מובהקת לתהליך שתיארתי.

    אך עדיין הסטריפ הזה הוא אחד המקומות הכי "גאים" שיש… עדיין נשמר – בעיני – קסמו (המפוקפק(

    אשר לבטר ברגר, האם הם יצליחו לגרום לכך שהוא לא יתפרק לך ביד?

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 8:28 pm

    לצערי, לא יצא לי לנסות את ההמבורגרים של הבטר ברגר – אבל יש שם אחלה שייקים
    יצא לי לשבת די הרבה על הספסל מחוץ לסניף ולצפות על העוברים והשבים – ואפילו יצא שבשתי פעמים שונות, בעודי יושב על הספסל, אנשים הציעו להראות לי את איבר מינם. כמובן שלא סירבתי!!!

  •   ביום אפריל 28, 2007 בשעה 11:18 pm

    יש שם המבורגר מבשר אדום אבל רזה, מעוף, מסויה, סתם צמחוני, וסוג של צ'יפס אפוי. האמת שחלק מההמבורגרים חביבים לעתים, וסוג של נחמדים, אבל לפעמים מתפרקים לך. אכן סצינת העוברים ושבים שם חביבה מאוד, אבל לי טרם הציעו להראות את איבר מינם!

  •   ביום אפריל 29, 2007 בשעה 8:35 pm

    פיטר לוגר, ללא ספק.

  •   ביום אפריל 29, 2007 בשעה 8:40 pm

    To each his own…
    לי עדיף
    USC
    חוץ מזה, לוגר זה בברוקלין, לא? כמו שציטטתי לאורי בבלוג שלו את סמנטה
    Honey, I don't do bougoughs!

    וכן, אני יודע, בסוף היא עשתה (ופעם או שניים גם אני עשיתי, אבל רק פעם או שניים!)

    אבל ברצינות – אני מכבד את הבחירה! גם אם אני לא גדול הקרינבורים, זה מעיד על כך שאתה לוקח את האוכל שלך ברצינות!

    אשמח לשמוע עוד דעות מקוראי הבלוג על מה הם היו עושים!

  •   ביום אפריל 29, 2007 בשעה 8:44 pm

    צ"ל
    boroughs

  •   ביום אפריל 30, 2007 בשעה 12:45 am

    נדמה לי שגרמת לכל אחד שבילה בניו יורק תקופה צביטה קטנה וגעגוע

    אני חייב לציין שלצערי גיליתי את הבלוג שלך – וכך גם את הבלוגים הנפלאים של צבי טריגר ויופי תירוש – לא מזמן ואני שבוי בקסם של העניין
    אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם

    אני מניח שקראת – ואם לא אז מומלץ בהחלט – את ספרה של מבקרת המזון לשעבר של הניו יורק טיימס, רות ריישול, שנקרא שום וספירים

    הספר גם מספר על מסעדות רבות בניור יורק,גם משלב סיפורים משעשעים, תיאורי אוכל ואפילו מתכונים

    לאותה רות ריישול יש גם ספר קודם שלא תורגם לעברית שמתאר את תקופת הבישול שלה בברקלי
    שם הספר הוא
    Tender at the Bone: Growing Up at the Table
    והוא גם כן מומלץ בחום

    תודה על זה שאתה משתף אותנו כך בחוויות שלך
    בברכה
    ארז

  •   ביום אפריל 30, 2007 בשעה 7:41 am

    ארז, שמח שאתה נהנה מהבלוג – וגם מאלו של צביקה ויופי. ואל תצטער על ה"איחור" – זה קסמה של הרשת – יש ארכיון ותוכל לקרוא את כל מה שהחמצת קודם:)

    אני אוהב את הכתיבה של ריישל – קורא אותה לעתים כעורכת של מגזין
    Gourment
    והיא אכן טובה. את הספרים טרם קראתי אבל זה בהחלט בתוכנית – יום אחד אגיע אליהם!- תודה על ההמלצה!

  •   ביום מאי 1, 2007 בשעה 1:41 am

    אכלתי ב"קפה" הזה לפני שבועיים. לצערי אין לי מספיק כסף מיותר כדי לשתות את היינות המיוחדים הללו. בתקווה שיום יבוא וכן יהיה לי.
    בכלל כל האזור של יוניון סקוור ודרומה מקסים. מלא סטודנטיות…

  •   ביום מאי 1, 2007 בשעה 10:13 am

    לא נורא בינתיים אתה נהנה משיירים של יינות לא כל כך זולים במקום בו אתה עובד, לא?

    אכן כל האזור של דאוןטאון מקסים, ובפרט איזור יוניון סקוור מאוד כיפי… חוץ מהמסעדה המעולה האמורה יש שם כמה מקומות ראויים לביקור, כמו למשל בית השוקולד של
    Michel Cluizel
    שנמצא ב
    @ ABC Carpet & Home
    888 Broadway (at 19th Street), 1st floor
    New York, NY 10003
    T 212 477-7335
    F 917 591-9485

    מומלץ מאוד לאוהבי השוקולד!!!

    ועוד
    חבל רק שה
    T-Salon
    הסמוך נסגר…

    אבל יש את
    Tavalon
    שזה לא בדיוק אותו דבר אבל חביב
    22 E 14th Street
    הוא ביחוד יהיה מוצלח לתה קר מרענן כשהקיץ יגיע…

  •   ביום מאי 2, 2007 בשעה 4:56 am

    באמת שאין לי על מה ואין לי ממש זכות להתלונן חוץ מהעובדה שאני לא עובד במסעדה איטלקית.

  •   ביום מאי 10, 2007 בשעה 5:35 pm

    בדרך כלל הייתי מנסה, אולי אפילו בג'רסי, אבל גיליתי תחליף נהדר לפני כמה שבועות ליד גשר ברוקלין (וליד ה- Bridge Cafe הנהדר)
    MarkJoseph
    http://www.markjosephsteakhouse.com/
    הייתי צריך להסביר לחבריי הקרניבורים למה בחרתי בו, הסיבה הייתה לא רק החידוש והטעם הנהדר, אלא גם שדי נמאס לי לשמוע מ*כולם* עד כמה אני חייב לבקר בפיטר לוגר

    רק שמונה האגורות שלי…
    יהודה

טרקבאקים

  • מאת המשתה - אייל גרוס ביום מאי 9, 2007 בשעה 2:20 pm

    יין בתפוח הגדול
    צילום: עופר גז
    נדמה שרק מעטים מהמבקרים בניו יורק, לרבות חובבי היין שביניהם, יודעים שהם נמצאים בלב המדינה מגדלת היין השלישית בחשיבותה בארצות הברית, בה שלושה אזורי יין שונים, שאחד מהם

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*