המשתה – אייל גרוס

אכן תשובה הולמת.
תודה.

מילים בסלע. הטיעון ההלכתי מבריק. פעם ראשונה שאני שומע את הטיעון הזה, שההומופוביה היא חילונית. הלכתי עם הלינק וקראתי את המאמר המלא.
ברור מאליו שהומואים יכולים לחיות איפה שהם רוצים ושההומופוביה והצעות החוק המפלות הן הבעיה האמיתית פה, ממנה נוצר העיוות שמי שדורש שיוויון הוא הפרובוקטור. קראתי את רוב הפוסטים שלך בנושא. אותי שכנעת.

מצד שני, עדיין יש כמה דברים במה שכתבה שפי, ונכון שיש סכנה ברעיון שניתן להגביל את זכויותיו של פלוני בגלל "פגיעה ברגשותיו" של אלמוני, אבל תסכים אתי שיש גם לא מעט סכנה בצד השני של המשוואה. רגשות החרדים בנושא ההומואים ומצעד הגאווה הם דבר פסול, חשוך ומעוות שאין להתחשב בו וחובה להלחם בו. ועדיין, מתוך העמדה הזו שלי, אני ממשיך ושומע קול פנימי ששואל את אותה השאלה של שפי בדיוק. אני בעד לעצבן אנשים, לאתגר אותם, לגרום להם להביט אחרת על העולם, אבל אני לא יודע אם אני בעד לדפוק להם בפטיש 10 ק"ג על הראש

ההנחה המוסווית והמקוממת שמסתתרת מאחורי הטיעון של שפי הוא שלהם יש אלוהים, ולכן ההתנגדות שלהם חזקה יותר מן הטיעון החילוני, שמאחוריו יש רק זכות אנושית. אם אלוהים כלשהו יצווה עליך להיות הומו, אולי אז שפי תרשה לך לצעוד בגאווה.

ושוב אציין כי יורם מערב לחלוטין הגנה על רגש גרידא והגנה על אינטרסים אחרים שכן ראויים להגנה.

יש אינטרס לאדם שיוכל לישון בלילה שראוי להגנה. כי זה לא רק איזו חוויה של הנפש שהוא חש רגש, אלא אינטרס ממשי של אפשרות קיום חייו בחברה פתוחה. בחברה פתוחה אי אפשר להגביל התנהגות בשביל פגיעה ברגש גרידא, ואני חושב שההבדל ברור. אין כאן קריטריון שאני יכול לנסח כרגע פרט לבדיוק הקריטריון הזה, של בין דברים שיפריעו לאדם בחייו כאדם חופשי ומתפקד בחברה ובין פגיעה ברגש שהיא בעיני טענה חלשה ביותר. חצי מהדברים שאני שומע בתקשורת פוגעים ברגשותי. אין לי זכות לדרוש על איסור אמירתם.

ביליתי שני ימי שישי במשמרת הניראות הלהטבית בכיכר ציון ואני חייבת לומר שלא נראה שלמישהו מעוברי המקום נגרמה איזושהי פגיעה רגשית. התגובות נעות בין התעלמות מוחלטת, צקצוקים תוך מלמול "השם יעזור לכם" או "תרגישו טוב", אנשים שבאים לשאול ולדון ולנסות להבין, קריאות תמיכה, צפצופים+נפנופי תמיכה מהמכוניות העוברות עד לאנשים שמבקשים לעמוד איתנו ולהחזיק שלט.
בסוף כל משמרת עורכים מיני מצעד קטן במעלה המדרחוב כאשר בשישי האחרון פגשנו חבורת חב"דניקים חייכנית ששאלה אם נסכים להניח תפילין (ולא, הם לא טעו בנו וחשבו שאנחנו סטרייטים).

זה האזור שבו יתקיים המצעד ולרוב האנשים שעוברים באזור הזה המצעד לא יפריע.
בשביל שהאנשים שהמצעד יפריע להם אכן יופרעו מהמצעד עליהם לטרוח טרחה גדולה, לקחת אוטובוס שניים או שלושה ולהכנס לאזור חילוני שגם כך הכניסה אליו כרוכה באי נעימות חולצות הבטן.
אז יש קצת כבישים סגורים וקצת רעש אולי ואולי יישארו פליירים על הרצפה אם לא ינוקו מייד אבל ככה בכל ארוע בכל עיר.

אופיו של המצעד הוא בהחלט קרנבלי ובוטה במיוחד. אוקיי, אני לא חושב שהחרדים והשמרנים צודקים בבלאגן שהם עושים, אבל אני רוצה להעלות נקודה אחרת שקשורה למצעד עצמו.
בכל שנה, במקום להעלות על נס את פועלם של גייז שווים – גייז שהם גם בני אדם חושבים, יוצרים ומבריקים, הקהילה הולכת ועושה קרנבל דוחה ובוטה שמעמיד במרכז ההוויה ההומואית את ההתערטלות הפיזית, את הדראג האוילי, את החזה החלק ואת החוטיני בתחת, את דנה אינטרנשיונל ואת הטראש הכי מעליב את האינטיליגנציה.
אני גיי ואני לא מוכן להיות מזוהה עם הזוועה הזאת. אני מתבייש בכל שנה מחדש מול מחזות מצעד הגאווה.
יש לנו על מה להתגאות בקהילה שלנו. יש לנו קולנוע, ספרות, מדענים גדולים וציירים והוגי דעות.
אבל הקהילה מתגאה בתחת שלה, ואני לא יכול להזדהות עם מצעד שעושה דגל מהתחת ומדנה אינטרנשיונל והאירוויזיון ומופעי דראג.

יפה אמרת.

וואו תודה
קראתי את דברי אורי פז ועמנואל שהגיב שם כבר עמד על הסתירה המוחלטת שבהתייחסותו לדברי, שמעידה על כך שהוא לא הבין – שוב – מה אני אומר. החוצפה שלו להאשים את אנשי הבית הפתוח בהיותם רוקדים על הדם חסרת כל גבול. כמעט והייתי אומר לא ראוי לתגובה ובכל זאת אני שמח שהגיבו שם אנשים כפי שהגיבו.
על אי הבנתו את מה אני אומר כבר יכולתי ללמוד מהדיון ביננו שהתנהל כאן

http://www.notes.co.il/gross/24580.asp