הזוהי דמוקרטיה? מקק"ל ועד נדב קדמון

איך זה שכוכב אחד לבד מעז

טוב ראשית לכל, סליחה על השתיקה הממושכת. פרדוקסלית דווקא עם סיום שנת הלימודים חובות כתיבה אקדמיים רבים השתלטו על כל זמני…  מקווה לחזור ולהיות כאן בצורה יותר עקבית בהמשך הקיץ…

לאור שתיקה זו, תהה אורי בתגובה לפוסט האחרון שהשארתי : "אם הצעת החוק של אדמות הקק"ל לא יוציאו  אותך משתיקתך אני לא יודע מה". אז אכן, הצעת החוק הזו מקוממת, אבל מבחינה מסוימת מצטרפת לכל מיני הצעות חוק אחרות שעברו שלבי קריאה ראשוניים (כמו הצעת החוק נגד המצעד בירושלים ועוד), וגם לחוקים שהכנסת אכן חוקקה בפועל. ביחד הפעולות האלו של הכנסת מזכירות לנו שהכנסת הפכה להיות מקום שבו נדמה לפעמים שכל דבר חקיקה פופוליסטי וגזעני יכול לעבור, ולו בקריאה מקדמית או ראשונית. על החוק המבקש לצנזר את האינטרנט כבר אמרנו משהו?

 

בעיני הצורה בה נחקקים חוקים בכנסת, והקלות על "הדק החקיקה" של החכ"ים הממהרים לתמוך בחוקים אנטי-דמוקרטים, מעוררת מחשבות עגומות לגבי הדיון המתמשך בשאלת הדמוקרטיה בישראל. כמה אפשר לקחת עוד ברצינות את הקביעה לפיה צריך לתת חשיבות ומעמד מיוחד לחקיקת הכנסת, שכן היא משקפת את הכרעת הרוב הדמוקרטי – וזו אחת הטענות בזכות ריסון הביקורת השיפוטית על חקיקה של הכנסת – כאשר רואים שהכנסת כבר מזמן שכחה מה זה דמוקרטיה?

 

אז מבחינה מסוימת, הצעת החוק של אדמות הקק"ל, עד כמה שהיא גזענית ומרגיזה, בעיקר מעוררת כמעט יאוש מהאפשרות של דמוקרטיה. האטימות שמאפשרת לחכ"ים לחשוב שהם יכולים לחוקק כל גחמה לאומנית-גזענית-הומופובית או עריצה שלהם, גורמת לכך שלעתים באמת התקווה היחידה שאנו נותרים איתה היא שבית המשפט יציל את הכנסת –  או שמא אותנו – מעצמה. אם הגענו למצב שבו זה כל מה שיש לנו, מצבנו אכן עגום מאוד, וזאת בין היתר בהתחשב בכוחו ותפקידו המוגבל של בית המשפט, וגם בכך שגם הוא רחוק כידוע מהגנה שוויונית על כל הזכויות של כל הקבוצות. יתרה מכך, גם בבית המשפט עצמו יש קולות שונים וכידוע הרכבו עומד להשתנות בצורה דרמטית בשנים הקרובות, ועדיין איננו יודעים לאיזה כיוון.

 

לאור כך אני מתפתה לומר שבניגוד לציפיה של אורי, מה שמוציא אותי משתיקתי היא דווקא הצבעה אחרת, מטופשת לא פחות, וסליחה על חוסר הפרופורציה: הצבעת הקהל שתוצאתה הדחתו של נדב קדמון מכוכב נולד 5, באה רגע אחד לפני שהתוכנית הזו כמעט והצליחה לשפר את הדעות – הקדומות או לא קדומות – שהיו לי נגדה.

 

העונה הנוכחית היא למעשה העונה הראשונה של כוכב נולד בה ישבתי מול המסך וצפיתי באי-אלו פרקים. ההדים ששמעתי מהעונה הראשונה לא הלהיבו אותי בלשון המעטה. השירה החזקה והכמעט צועקת גרמה לי להצטרף לאלו שהאשימו את כוכב נולד בכך שהיא הגורם השני, אחרי גלגל"צ, למות הרוק הישראלי.

 

בקיץ בו שודרה העונה השנייה הייתי בחו"ל, כך שצפייה גם לא היתה אופציה. אך הודעות אס.אם.אס. ומיילים חוזרים ונשנים מ-ח., שהזכירו שוב ושוב את החשיבות של להצביע עבור אחד הראל סקעת, גרמו לי יום אחד לשבת מול האתר של כוכב נולד ולצפות במיטב השירים של מיטב הזמרים. את מה שחשבתי כתבתי בתגובה באתר "גוגיי" בעקבות רשימה משעשת בנושא ותוכלו לחפש את התגובה שלי שם אך גם לקרוא אותה כאן :

מעולם לא ראיתי את כוכב נולד, (אף כי נחשפתי לבשורה המוזיקלית העגומה משהו שיצאה משם – ועל כך בהמשך) אבל אימיילים מחברים שטוענים שהדבר הכי חשוב הוא שאצביע להראל סקעת, וקריאת מה שהתפרסם כאן, גרם לי לבלות הבוקר שעה או שתיים של "השלמה" דרך צפייה בקליפים באתר של התוכנית.

בסיכומה של הצצה זו, רציתי לשבח את אור, על מאמר נפלא ביותר שגרם לי להתחבר לחוויות של הצופה שלא הייתי, ולצפות באדיקות בקליפים השונים, ולהתלהב כמוהו מלירון לב (זוכרים שהיתה שחקנית בשם הזה, ברמת אביב גימל! ממשפחת גלובוס-לב המפוארת!) בפוזת הרוקיסט החתיך, ולתהות האם עדיף (לי) ההומואיות המצועפת של סקעת (לכתוב אין קשר לנטיה מינית זו או אחרת) או הרוקיסטיות לשעבר של לב. כמי שתמיד חבב רוק (למרות ששיריו של שלמה ארצי הם לא בדיוק לטעמו), נראה לי שהבחירה שלי עלולה להחשב כבגידה בקהילה. למרות שהחיוך עשוי לנצח בסוף את הרוקיסטיות.

אחרי כל זה, אני חייב גם לשבח את עידן על כך ששם את האצבע היטב על הבעיתיות הקשה בבשורה, או חוסר בשורה, המוזיקלית שמגיעה מכוכב נולד. אחרי גלגלצ, (סליחה זיו) זהו מסמר נוסף בארון של הרוק הישראלי, וצר לי, אבל ביצועו האחרון נכון לעכשיו של סקעת, הוא דוגמא לכל פשעי המוזיקה שעידן הצביע עליהם.

עוד שתי הערות לסיכום – אני קמרים לשקעיך או משהו כזה? הצילו?

וכן, יום אחד מישהו צריך לחקור מתי נולד המשפט "תעשה לי ילד" כמשפט ההערצה של בנות ה 14 לעופר שכטר, הראל סקעת, הראל השני וכו' , והאם זה מחויב המציאות שההומואים יאמצו אותו. שלא תבינו אותי לא נכון: אני יכול לבהות בעופר שכטר בהנאה כמו כל אחד מכם, אבל, סליחה על הקלישאה, משהו רקוב בתרבות האקזיט, האס.אם.אס (לא האס.אם! האס.אם.אס!) ופורומים המעריצות (ומעריצים) שהיא הולידה ובנגזרתה שנקראת "תעשה לי ילד".

עד כאן.

עונות 3 ו-4 חלפו מעלי – שוב ביליתי את הקיץ בניו-יורק ולא בתל-אביב והפעם לא הגיעו קריאות שגרמו לי להעמיק באתר של התוכנית וגם לא מצאתי סיבות מיוחדות לעשות כן.

ואז הגיעה עונה 5. וכן, כמו כולם גם אני נפלתי הפעם במלכודת. היו כל מיני סיבות שהובילו לכך. הבן-זוג רצה לראות, אוחובסקי התעקש בטור שלו שיש הפעם כמה זמרי רוק מוכשרים, כל החברים ראו, ולפתע מצאתי את עצמי בוהה במסך בימי שישי ושבת, או לכל הפחות (עדיף, חוסכים את הפרסומות) צופה בביצועים נבחרים באתר התכנית. מהר מאוד סימנתי את אלה שהם בעיני זמרים מוכשרים:  מרים טוקאן עם ההגשה המיוחדת שלה, אדיר אוחיון עם החן הרוקיסטי שלו, ועוד אחרים בעלי רמת כשרון זה או אחר. לא אתכחש גם ליכולת העמידה על הבמה של חן אהרוני או להגשה המעניינת של דורון רוקח. אך שניים בלטו בעיני כזמרים מצטיינים: מארינה מקסימיליאן בלומן, כאשר בחרה שירים מתאימים לה (הביצוע שלה ל"חלומות" היה בלתי נשכח – אל תחמיצו!), ונדב קדמון. את כל מה שאני ראיתי שהוא שר הוא עשה מצויין, ובלט לטובה בכך שלמרות גילו הצעיר הוא כבר זמר מקצועי ומוכשר. הביצועים שלו ל"דרכים הידועות", ל"לאונרדו" ולעוד שירים נתנו לי תקווה שהנה, בכל זאת מכוכב נולד יכולה לצאת הבשורה של זמר מוכשר ומעניין.

ועכשיו, מסיבות לא ברורות לי, מוצא את עצמו נדב קדמון בחוץ. דווקא אחרי ערב מוצלח מאוד שהיה לו אמש לטעמי, בו היה טוב גם בדואט וגם בביצוע נפלא ל"צל כבד", מוצא עצמו קדמון מחוץ לכוכב נולד, ואנו מוצאים את עצמנו בלי הטוב שבזמרים שהשתתפו בעונה זו. מבלי לגרוע מכבודו של אף אחד, תוך שאני צופה בזמרים הנותרים בעוד אני מקליד פוסט זה, הרי שרובם מחווירים מול המקצועיות של נדב קדמון. ואני, עד שהשקעתי בצפיה בעונה של כוכב נולד כפי שלא עשיתי מעולם, מוצא את החלום מתנפץ אל מול הצבעתו הלא ברורה (שוב?) של הבוחר.

אז הנה אורי, גילית מה יוציא אותי משתיקתי! אבל נדב, אתה אל תשתוק – מחכים להופעות ולאלבום הבכורה!

 

והנה כמחווה, הביצוע הנפלא של נדב ל"לאונרדו" של עברי לידר:

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום יולי 21, 2007 בשעה 11:26 pm

    גם אני מאוכזב מחוק הקקה. ראה http://www.notes.co.il/eric/34447.asp

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 12:18 am

    האם טרחת והשקעת והצבעת? או ש"הלכת לים" (כדברי השר המנשק ח.), ואז התפלאת על הצבעת האספסוף, ואמרת שצריך להחליף את העם?

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 8:46 am

    יתכן שנדב קדמון עף כיוון שהצופים בעצם רצו לסגור חשבון עם השופטים שהעניקו לנדב חסינות בשבוע שעבר – חסינות שנראתה מתואמת ביניהם ושרירותית למדי לנוכח הביצוע שלו באותו שבוע (פה ושם מספרים שגם בשבוע שעבר נדב הגיע למקום האחרון והוא ניצל רק בזכות החסינות).

    ראה כאן:
    http://www.notes.co.il/dar/34251.asp

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 8:58 am

    נדב קדמון הודח מכמה סיבות מאוד בסיסיות:

    א. כל מי שבוחר לבצע את "צל כבד" מודח בסוף אותה תוכנית (ע"ע המתמודדת מריאור בעונה 3).
    ב. אין לו קהל מעריצים מספיק גדול על מנת להתמודד עם המתמודדים שלא גדלו במקלט בראש העין.
    ג. המראה החיצוני הבעייתי (אם כבר רדוד, אז עד הסוף).
    ד. מיקומו על פדיסטל כבר בתחילת העונה (ע"ע הנפילה הטראגית של סשה גרישקוב)

    בינינו – לא הפסד גדול.

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 9:46 am

    הוא הלך וכבש מקום בליבי כאחד מהמועמדים שרציתי שיגיעו לגמר. קול חזק, שירה מחוברת, ונראה אדם רגיש. לא הצבעתי עבורו, כי אני מצביעה רק עבור הפייבוריט שלי עוד מהאודישנים – בועז מעודה. אבל בהחלט הייתי מעדיפה ששלומי יודח לפניו, למשל. מה שכן, הוא רזה באופן כל כך קיצוני וחולני שממש היה לי קשה להסתכל עליו. כולי תקווה שמישהו יעשה משהו בקשר לזה.

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 10:07 am

    "קול גדול בתוך גוף קטן, פיצוץ של דבר" (צביקה פיק) "לקחת שיר של עברי לידר עם טקסט מדהים…הקסמת אותי" (מרגול), "פעם ראשונה בתולדות 'כוכב נולד' שמישהו שר נפלא שיר של עברי לידר" (גל אוחובסקי)

    אבל הקהילה לא התגייסה לטובתו. שאננות? כן. מישהו נרדם בשמירה וככה הזמר הנפלא הזה ("תמיד הרגשתי שונה") הודח.

    לפחות שנלמד לקח ונביא את אדיר אוחיון לגמר.

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 10:12 am

    זה מפתיע אותי שנדב קדמון, זמר מעולה עם בחירות שירים מצויינות, הודח אמש בשעה שדניאל בן חיים הזייפן ודורון רוקח המשעמם ממשיכים הלאה. יש לפעמים דברים שאני לא מבין ואמשיך שלא להבין.
    אני מקווה שלפחות מארינה מקסימיליאן בלומין ואדיר אוחיון יעלו לגמר. השלישי פחות חשוב. אבל הכוכב הנולד צריך להיות אחד מן השניים, אוחיון או בלומין.
    וקדמון צריך לעשות מעשה, ויפה שעה אחת קודם. להוציא אלבום טוב שימצה את הפוטנציאל הקולי שלו.

    ואגב, מראה חיצוני: מה הבעיה עם ה"לוק" של נדב קדמון? הוא מזכיר מאוד את ברט אנדרסון הצעיר. ככה גם אנדרסון נראה בגיל 22, כשראיתי את "סוויד" לראשונה בלונדון.

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 1:41 pm

    ממתי בוחרים זמר רק בגלל שהוא שייך לקהילה?
    אגב, גם אדיר אוחיון חרא של זמר.

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 6:52 pm

    תודה למגיבים.. יש הרבה שאלות לגבי מי המצביעים של כוכב נולד, מי הצופים, איך זה משפיע על מי נבחר וכו'… לא ברור שאיכות מוזיקלית היא הגורם היחיד או המרכזי…

    יש תיאוריות לפיהן בעיקר בחורות מצביעות, יש תיאוריות לפיהן מבין הבחורים שמצביעים יש אחוז רב של הומואים. אני לא מכיר סקר מסודר בנושא…

    לגבי קהילה וכו', אני לא יודע מה הנטיה המינית של אדיר או של חן או של בועז או של מרינה או של מרים או של או של או של..

    לגבי נדב – איך בכלל מדברים על זה בלי שתואשם באאוטינג מצד אחד או באינניג מצד שני?

    הרי הבנאדם מצד אחד שר את ליאונרדו, שהוא שיר מקודד של עברי לידר על בחור גיי שעדיין בארון אך כבר בדרך החוצה ובקרוב יספר לכם על כך, ומדבר על הזדהותו עם השיר הזה, ובכך בעצם מבצע את מה שעברי לידר עשה כשהוא שר את השיר הזה, כלומר שלח מסר מקודד. ואפילו בצורה יותר חזקה מזו שעברי עשה בזמנו, כי עכשיו הקידוד הוא גם לעברי שאכן יצא מהארון בהמשך. כלומר בעצם מה אומרת אמירה כזו, אם בכלל, לגבי הנטייה המינית שלו: שמותר או אסור לדבר עליה????

    אז איך להבין את הקידוד הזה? כאומר משהו לגבי נטייתו המינית? ואז, האם להסתיר אותה זה לעשות איננינג לדבר שלא אמור להיות נושא בעייתי בכלל?

    ואז מצד שני כאשר מקומון כלשהוא שואל אותו בנושא אז המקומון מואשם באאוטינג פסול. מדוע, כי היו רק קודים ולא נאמרה המילה המפורשת? האם המקומון עשה אאוטינג או אחרים עשו אינניג?

    אבל האם הדרישה לומר את המילה המפורשת היא לא דרישה לעשות מזה עניין במקום פשוט "לזרום" עם זה? והאם לזרום עם זה פירושו דווקא שמותר או אסור לדבר על זה???

    אין לי כל ידע אישי על הנטייה המינית של אף אחד/ת מהמשתתפים בכוכב נולד. אבל אני חושב שהדיון והתגובות שהתנהלו כאן הניחו כמה דברים לגבי הנטייה המינית של חלק מהמשתתפים. מה שאני רוצה להצביע עליו זה כמה הדיון הזה על הארון ועל נטיה מינית מלא סתירות. כמה אנו משחקים עם קודים וכמה לא ברור מה הגבולות.

    וכן, מובן לי שבעיני רבים חלק מהמועמדים עוררו אהדה כי הם שדרו מיניות מסוימת. האם זה פסול? האם מיניות זה לא חלק ממה שזמר משדר לפעמים?

    כפי שכבר הבטחתי, יום אחד אכתוב על זה פוסט מסודר…

    אני בכל מקרה בעד נדב ראשית כל כי הוא שר יפה, רגיש, לא בצעקות, לא בסגנון כוכב נולד. לכן אולי הוא לא מתאים לשם?

    ועוד דבר אחד לגבי סוגיה אחרת – איך שנדב נראה… ברגע שסיפרו אותו והלבישו אותו נכון כפי שמתאים לגוף שלו אז אני מסכים עם ברט אנדרסון – מראה להקת האינדי הבריטית עשה איתו טוב.

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 9:05 pm

    בהמשך לכותרת ולקישור שבין קק"ל לנדב קדמון, נוסיף גם את הדחתה על מרים טוקאן. על ההדחה שלה – והקשר לקק"ל – כתב חגי אלעד
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/612/000.html
    ועל הקשר בין שתי ההדחות של אתמול – קדמון וטוקאן, גם אולי עוד יפותחו תזות…

  •   ביום יולי 22, 2007 בשעה 9:48 pm

    מדינת ישראל פשטה רגל מבחינה ערכית ואפשר לראות זאת בעיקר כשאתה מתבונן בכל מה שקורה בכנסת ה – 17 בעיקר. אני עוקבת אחרי הכל מקורב ותוהה מה עובר עליהם שם בדיוק. קרקעות הקק"ל ליהודים בלבלד. ומה עם הדרוזים והבדואים ששירתו בצה"ל האם למות בשם המדינה הזאת מותר להם ולרכוז קרקע אסור להם? הלאה, נעבור לישובים הקהילתיים המובחרים יש ערבים מסיימי תארים מתקדמים באוניברסיטאות בארץ מדוע שהם לא יגורו בישובים הללו אייל?? מסתבר שהם מופלים אך ורק על רקע אחד בלבד הם ערבים…
    אם זה היה קורה לנו במדינה אחרת מיד הליגה למניעת השמצה או כל ארגון אחר היה זועק אנטישמיות ואני זועקת גזענות!!! למה להפלות ערבי איכותי בדיוק כמו אותו יהודי איכותי לא פחות רק משום שהוא ערבי??
    ולגבי כוכב נולד אייל, יקירי אל תהיה נאיבי שירה כאן היא לא פקטור…
    ממש לא.
    הכל כאן מכור והכל כאן אינטרס של רייטינג.
    בגלל זה אני אפילו לא צופה בזה.
    אגב, אני בטוחה שהם שרים נהדר אבל אייל, זה לא הם זה המשחק שקובע כאן.
    והמשחק זה ייצוגיות ועוד פעם ייצוגיות…
    צר לי אייל הפכנו לחברה שמוכרת רייטינג והמששלה שלנו היא הוכחה לכך…
    כולל החקיקה שלה.

  •   ביום יולי 23, 2007 בשעה 2:15 am

    באמת חבל על האדם הקדמון. הזכיר לי מההתחלה את ברט אנדרסון ואני נורא אוהב את הסגנון של סווייד, ככה שזה ישר יוצר סימפטיה מסויימת לגירסה הלא נועם רותמית שלו (למרות שגם נועם רותם חמוד, הוא פשוט צהוב).
    מרים טוקאן היתה נפילה נוראית מההתחלה, וחוץ מסלסולים שחתולים מיוחמים, שהחליטו לנסר לך את הרגע, יוצאים פראיירים לידם, לא היה לה מה להציע. כבר כתבתי קודם שאין לה שום סגנון מעבר למזרחי. עם כל הכבוד לרצון להראות נאורות- ככה עושים את הרצון הזה פלסתר.
    דורון רוקח, השובי-דובי, עצבן אותי מההתחלה. קול יפה, אבל מוגבל כמו כל המזרחיסטים.
    אדיר אוחיון חמוד, למרות שיש לו נטיה להשמנה. לא יודע עד כמה יש מה לעשות עם זה.
    שלומי גם חמוד. במשך התוכנית חברה שלי כל הזמן מחליפה אס. אמ. אסים עם חברות על כמה שהוא חתיך ואיזה עיניים יפות יש לו. לא יודע. אני לא טיפוס של עיניים, בטח לא כחולות (זה גם מצריך משקפיים מוקדם נורא בחיים), אבל הוא שר בסדר. לא יותר.
    מרינה מלכה וכבר מהפעם הראשונה שראיתי אותה אמרתי שהיא תיקח את המקום הראשון. לא שזו היתה התחלת התוכנית, די תיעבתי אותה עד אז, אבל מתישהוא כשראיתי אותה לראשונה. אפילו שהיא רולה. נראה לי שזה אפילו מעניק לה חן מסויים, כי מושלם מסנוור מדי ברנשים כמוני.
    סופו של יום, הם כולם לא יותר מבסדר (בסטיה קטנה אצל מרינה). "בסדר", כי אף אחד שם לא מצליח להרטיט אצלי משהו. גם לא ז'אקו, שהיה בעונה הקודמת, שמבצבץ פה ושם, שהבנתי שאמור להיות שוס רוקרי. אין אנרגיה אמיתית, אין זעם, אין תשוקה, סתם פלסטיק ממוחזר. גורם לך להעריך את השוליים, כי המיינסטרים מזעזע. אבל אולי אני קשה מדי, מי יודע.

  •   ביום יולי 23, 2007 בשעה 3:18 am

    ג'אקו הוא זיוף. הוא מעולם לא היה רוקר בועט. סתם רוקר וונאבי. אפילו את השיר (הדי מותלח למען האמת) על ה"מדינה זונה, מדינה מוצצת" לא הוא כתב, אלא שותפו ללהקה. הוא כותב רק שירים מעאפנים שנרדמים על החולות.

    בקשר לאדיר אוחיון, בלי קשר למראה שלו (יש לו נטיה להשמה, אבל לפי מה שהוא מספר זה כלום לעומת איך שהוא היה), הוא שר מצויין בהתחלה. באודישנים הוא שר שיר שהוא כתב שהיה מצויין, וגם בתחילת העונה היו לו ביצועים מצויינים. אבל ככל שהשלבים מתקדמים, אישהו הוא נעשה יותר מידי יללני.

    הקיצור מרינה שולתתתתת, וגם נדב היה לא רע, וחבל שעף.

  •   ביום יולי 23, 2007 בשעה 3:46 am

    יימכרו ליהודים בלבד היא גזענית, אך לא בלתי דמוקרטית, מאחר שסביר למדי שהחוק הזה אכן מייצג את רצון רוב הציבור בישראל. לא ברור לי, לכן, מדוע אתה מלין על הכנסת בהקשר הזה: בחקיקתו של החוק הזה, היא ממלאת בדיוק את התפקיד שלשמו לכאורה נבחרה. הכתובת הנכונה לכוון את ביקורתיך אליה היא הציבור הרחב, או אותו רוב גזעני בתוכו שתומך בחוקים שכאלה.

    שתי הערות:

    א. אני מתעלם לצורך העניין מהטיהור האתני של 48 ששינה את הרכבו של הציבור בישראל, מאחר שבהתחשב במהלך האנטי-דמוקרטי הבסיסי הזה, אין ולו מרכיב דמוקרטי אחד בכל
    מערכת השלטון הישראלית.

    ב. מדוע הצעת החוק הזו נוראה יותר מהמצב השריר והמקובל שבו ישנם משאבים רבים (ובכללם קרקעות) העומדים לרשות בעלי האמצעים בלבד? מדוע אפלייה על רקע כלכלי עדיפה על אפלייה על רקע גזע?

  •   ביום יולי 23, 2007 בשעה 9:32 am

    יורם שתי ההערות שלך אכן מעלות שאלות קשות, ביחוד השנייה מצביעה על שאלה שגם שני שואל….

    לגבי מה שכתבת בתחילת תגובתך, בעיני דמוקרטיה זה לא רק שלטון הרוב אלא גם ערכים דמוקרטיים…
    כבר היינו בדיון הזה…

  •   ביום יולי 23, 2007 בשעה 10:21 am

    אם נסתכל על "כוכב" כמיקרוקוסמוס למדינה, או לעולם המערבי, אפשר לומר שזו הוכחה ברורה לכך שהדמוקרטיה לא עובדת. הרוב המתלהם מעדיף את המועמד הפשוט יותר מאשר את המורכב.
    גם אני השנה מצאתי את עצמי עוקבת אחר ההתפתחויות ב"כוכב", התאכזבתי קשות מבחירת הקהל להדיח את נדב, הוא אכן ילדון מוכשר.
    פיתחתי תיאוריות לגבי כוכב נולד, ואיך זה שדווקא בעתות משבר, דוגמת מלחמת לבנון בשנה שעברה, הקהל הצביע דווקא עבור המועמדים הרוקיסטים והשנה, חזר הקהל להצביע עבור אלו שהכי מתאימים להופיע על דף שער במעריב לנוער.
    גורם לך לחשוב שאולי בעתות משבר אם תנוהל מערכת בחירות יצביע הרוב עבור המועמד הנכון, לשם שינוי. (אם יש כזה, בימינו אלה).
    השורה התחתונה אליה אני שואפת להגיע היא שהדמוקרטיה לא עובדת. להפקיר החלטות הרות גורל (או לא, במקרה של "כוכב" אבל זה עדיין מיקרוקוסמוס, זוכרים?) להפקיר החלטות שכאלה בידי הרוב זה עניין שגובל בחוסר אחריות לדעתי.
    יש מישהו שאולי מסכים איתי בנידון?

    http://www.myspace.com/joy2207

  •   ביום יולי 24, 2007 בשעה 4:41 am

    לא מפריע לי שאתה רואה בקק"ל גוף גזעני, אני כבר מכיר את עמדותיך היטב. אבל מפריע לי חוסר הסובלנות הנובע מדבריך כלפי עמדות ציוניות מגובשות, המציג אותן כ-"גחמות מטופשות" וכו'..

    ברוך השם היו לנו במהלך המאה ה-20 אינספור הוגי דעות ציוניים מן המעלה הראשונה, רבים מהם תמכו בהקמת המדינה היהודית, בחוק השבות, בקרן הקיימת בישראל, בגאולת קרקעות ובעבודה עברית. אבל אצלך כולם מוצגים כגחמנים וטיפשים.

    לא שאני חושב שיש תוחלת לוויכוחים בין אידאולוגיות, כמו שאמר לייבוביץ', אבל אולי כשאתה עושה שימוש בטיעונים חלשים ולא נכונים כל כך אני מרגיש שאתה מזלזל בין כקורא.

  •   ביום יולי 24, 2007 בשעה 5:00 am

    אייל:

    >> כבר היינו בדיון הזה…

    פעמים מספר.

    ובכל זאת הייתי רוצה להצביע על העובדה שההגדרה שנתת (דמוקרטיה = שלטון הרוב + ערכים דמוקרטיים) היא מעגלית, שהרי עתה עלינו להגדיר מהם ערכים דמוקרטיים.

    joy:

    >> להפקיר החלטות הרות גורל […] בידי הרוב זה עניין שגובל בחוסר אחריות לדעתי. יש מישהו שאולי מסכים איתי בנידון?

    מהו תהליך קבלת ההחלטות החלופי שאת מציעה?

  •   ביום יולי 24, 2007 בשעה 2:30 pm

    חיים, לא אני לא חושב שכל הוגי הציונות היו טפשים או בעלי רעיונות טפשים וכו'. אגב הביטוי גחמות מטופשות לא הופיע אצלי בפוסט..

    העמדה שלי לגבי מה נכון לגבי חוק הקק"ל כיום אינה אומרת שאני חושב שכל הוגי הציונות טעו בכל דבר. אני מוחה על ההשלכות האלו ועל כך שכאשר מישהו אומר משהו מסיקים כבר לכאורה משהו אחר שהוא אומר, ושמים דברים בפיו.

  •   ביום יולי 25, 2007 בשעה 12:08 am

    החלטות מועברות ע"י הרוב. אי אפשר לרצות את כולם כל הזמן, מה לעשות, זו עובדה מוגמרת. אפשר לקלוע לרצונם של הרוב, וככה זה עובד במדינה דמוקרטית, הקלישאה הרגילה של "הרע במיעוטו". אתה, כמובן, יותר ממוזמן להציע חלופה שלדעתך היא ראויה יותר.
    כשלעצמי, מעולם לא חשבתי, שניתן לעשות דברים אחרת, גם אם יש מי שיוצא מופסד. לא כי אני מתעצל לחשוב, ככה אני מקווה.
    אגב, הבהרה, לגבי שלומי-עיניים כחולות הזה; הוא באמת מוצלח יחסית, אבל אני נראה טוב בהרבה. בחיי. וזה לא כי אני קנאי- הקנאה ממני והלאה. מה שכן, על הגיטרה הוא לוקח אותי. עניין זמני בהחלט. לגבי הקול שלי אין הרבה מה לעשות כנראה. עורב מת, אחרי שעישן "אירופה" במשך שנים וחטף יופי של סרטן הריאה, שר טוב יותר ממני.

  •   ביום יולי 25, 2007 בשעה 5:21 am

    הרוב. נהפוך הוא, אני שאלתי את joy מה האלטרנטיבה שלה לשלטון הרוב.

    התלונה שלי כלפי המערכת השלטונית הקיימת היא שלא מדובר באמת בשלטון הרוב. אתה מוזמן לקרוא את מה שיש לי לומר בנידון, כולל הצעה ספציפית לשיפור המצב בקישור הבא:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252824&blogcode=4052517

    או בגרסה קצרה יותר ב:

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=252824&blogcode=4052548

  •   ביום יולי 29, 2007 בשעה 11:32 pm

    לא תופעה נדירה במיוחד אצלי…
    גם אני מסכים, באופן חלקי, שהשלטון בישראל הוא לא בדיוק שלטון הרוב. לא ברור לי לגמרי את מי הוא מייצג. כנראה שבעיקר את הפוליטיקאים הנתעבים. לא שאני האנרכיסט הגדול, אבל אני חושב, שאיבה לתאגידים מפלצתיים צריכה לתפוס מקום טוב אצל כולנו. איכשהוא, לגוף גדול יש נטייה להשמין להתנוון, להפוך מנוכר לעצמו, או ככה, על כל פנים, נדמה לי.
    חשבתי לא מזמן, שאולי כמו מו"מ מוצלח- שבו כל צד מרגיש שויתר ונדפק קצת או הרבה- זה שהממשלה שלנו שנואה על כולם- ימין ושמאל, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים, עשירים או עניים, אולי מעיד על משהו טוב.
    אבל כנראה שלא. היא שנואה, זה ברור, אבל לא סתם. קשה אפילו לחשוב על מאיפה להתחיל.
    איזה נרגן אני. פחות מדי התמכרויות, כנראה.

    אגב, אייל, סחתיש על החזרה. באמת שהיה חסר, לפעמים.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*