יריב אלטר איננו. בחזרה לקופסת הקלטות משנות השמונים

"עושה רושם שאין בני אדם בעולם" – יריב אלטר איננו

וואו. הפוסט של עמי ברנד שבישר על מותו של יריב אלטר שלח אותי אל אותו מתקן קלטות מסתובב (זוכרים?), האחד ששמרתי מכל מתקני הקלטות. הוא קצת מעלה אבק כי מזמן לא נגעתי בו. אבל בהחלט יש בו כמה אוצרות:  "חיה ומתה בארון" – הקלטת הראשונה של פוליאנה פראנק, הקלטת הראשונה, זו עם העטיפה הכמעט בלתי אפשרית לקיפול של נושאי המגבעת, "בהשפעת הכישוף" של הפליז (להקה נפלאה שלא קיבלה את התהילה שהיתה ראויה לה), והקלטת הנפלאה של פלסטיק ונוס (אחת הבודדות בקופסה הזו שגם יצאה לימים בויניל ובדיסק). לצידם יש גם כמה בוטלגים היסטורים (זוכרים?), כמו ההופעה הראשונה של "בלאגן", ערבים חד פעמיים של ערן צור ועוד…

וכאן, לצד אלו, אני מוצא רק שתיים מהקלטות של להקתו של אלטר,  די.אקס.אם. לא בטוח היכן האחרות. אולי אמצא אותן אחר כך. אבל יש כאן את "אלי הירש" המצמררת, והנה עכשיו הקלטת מתנגנת: "מזמור מספר שלוש" ובצד השני "אמא שלי". ונמצאת כאן גם הקסטה NAIVE בהופעה חיה. ובמקום אחר, נמצא הדיסק היחיד,GRIN. והנה עכשיו הוא מתנגן.

לא אנסה לתאר את המוזיקה הייחודית והנפלאה של DXM, עמי כבר עשה זאת. הקלטות שלה, ושל הפליז, שקניתי באוזן השלישית, שגם הפיקה אותן, במחצית השניה של שנות השמונים, היו יחד עם הקלטות של פוליאנה פראנק ונושאי המגבעת ,הרבה לפני שאלו זכו לפרסום רחב יותר, עולם קסום של מוזיקה אחרת, ייחודית, שהיתה שייכת לקהל מצוצמם אך גאה ונאמן.

אחרי יציאת הדיסק התפרקה הלהקה. את קרני פוסטל המשכתי לראות ולשמוע כמובן בהרכבים שונים לרבות ביקיני, ולאחרונה עם אסף אמדורסקי, ואז אכן כתבתי כאן "אני רואה את קרני ותוהה אם מישהו כאן בקהל זוכר את DXM".  ביום העצוב הזה אני שוב זוכר ומקשיב להם, ונזכר גם בלהקה הזו וגם באותם רגעי קסם של הגילוי של הלהקות האלו, שעשו מוזיקה אחרת, אמיצה ומרגשת.

.האתר של יריב אלטר

עוד על יריב אלטר כמעצב

השיר אמא שלי יצא גם באוסף הבלתי נשכח נענע אוסף מספר אחד ואפשר לשמוע קטע או לרכוש אותו כאן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ספטמבר 1, 2007 בשעה 1:26 pm

    שמסתובבים טיפוסים, כמוני, שרכשו אז את הקסטות המקוריות המצויינות הללו שהזכרת, ולפני זמן מה הורדתי ברשת את הפליז כי איני יכול להאזין טכנית לקסטות עכשיו בגלל מחסור בטייפ נגיש. הפליז היו להקה מעולה שלא מספיק שמעו עליה בזמנו. גם בהופעות הם היו מצויינים. וגם די אקס אם כמובן.

  •   ביום ספטמבר 1, 2007 בשעה 8:34 pm

    זוכרים…את כל הקסטות שהזכרת

    אני נזכרת עכשיו שהוא פירסם מודעה לפני 20 שנה בערך, במה שהיה פעם השער האחורי של עיתון העיר, שהוא מחפש בחורה עם אזרחות הולנדית למטרות נישואים פיקטיבים..חשבתי שלבנאדם בטח יש תוכניות בקשר לאמסטרדם.
    זה מצער מאוד אבל מי יודע מה הוא עבר.

  •   ביום ספטמבר 1, 2007 בשעה 10:48 pm

    היו לי הקלטות. את "אמא שלי" שמענו בלופ בדרך לצבא. האנשים האלו. הלהקות האלו היו האור שלנו בקצה המנהרה של המדינה הלעיתים חשוכה בה הרגשנו שאנחנו חיים.
    האמנות שלהם תישאר לעד.

  •   ביום נובמבר 8, 2007 בשעה 5:09 pm

    כל כך עצוב. הפוסט שלך גרם לי לעבור על כל פיסת מוזיקה שלהם שמצאתי. המוזיקה שלהם מיוחדת , מצמררת ומרגשת. מדובר בלהקה מופתית.
    אני מקווה שכל החומר שלהם ייצא מחדש להדפסה.
    אלי הירש פשוט אי פי מצמרר ומעולה.
    אני אישית ממש אוהב את סאד. ולא יכול להפסיק לשמוע את 'החדר הירוק' , ו'ולמעלה בשמים'.
    אני מקווה שיריב נח , למעלה גבוה בשמים..

    "somewhere up the sky
    somewhere we have to try
    go to another place
    up the sky "

    נתקלתי באיזשהו סרטון , שאפשר לראות בו את יריב תולה פוסטרים באמסטרדם , כדי לקדם תערוכה שלו.
    הוידאו הזה די עודד אותי , וגורם לי לחשוב שאולי יריב מת מאושר והגשים את עצמו בחייו.
    http://www.yariv.nl/xiamen/lectureprep.html

  •   ביום נובמבר 9, 2007 בשעה 10:35 am

    תודה על הדברים היפים שכתבת והלינק המקסים!

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*