להשמיט את דיון ה"משתמטים"

הדיון סביב ה"השתמטות" וההצעות השונות לאסור על "משתמטים" להופיע באירועי שנת השישים, או לקבל רשיון נהיגה, או ללמוד רפואה, פשוט מגוחכים. חוץ מהנופך הלאומני המפוקפק שלהם, האם מישהו/י יכול להגידיר "משתמט"? כפי שכבר ציינתי, הרי אדם שקיבל פטור כדין משירות צבאי אינו משתמט. אם נקבע שהוא לא מתאים לשירות צבאי מסיבה רפואית או מכל סיבה אחרת, (ולצורך העניין בריאות הנפש היא גם סיבה רפואית), הרי כיצד אפשר ל"העניש" או להפלות אותו אחר כך?

יתרה מזאת, האם הוא ייענש ומי שלא שירת בצבא מסיבות של דת למשל (תלמידי ישיבה) לא ייענש? טוב עשתה היועצת המשפטית למשרד ראש הממשלה שהבהירה שכ"משתמט" אפשר להגדיר רק מי שפעל באופן לא חוקי כדי לא לשרת בצבא והורשע בדין על כך, וגם אותו אין להפלות בצורה כפולה, שהרי הענישה על עבירות שונות היא בדיוק זו: ענישה פלילית בגין אותן עבירות ואין להעניש את אותו אדם שוב באיסורים שונים. (אם כי גם היועצת נסחפה לשיח אודות היות ה"השתמטות" "בעיה ציבורית חמורה").

בקיצור, וגם יונית עמדה על כך – כדאי לקרוא את הפוסט שלה –  מדובר בהצעות פופוליסטיות, רדודות, חסרות כל משמעות, שיש להיות מוטרדים גם מהנופך הלאומני-פשיסטי שלהם וגם מהרדידות שלהם.

ועל מה מעיד כל הדיון הזה? מה קרה שהקיץ הזה עליהום ה"משתמטים" נפל עלינו? האם זהו הקמפיין של אהוד ברק? ריאקציה לכ"כוכב נולד"? סימן ללאומנות הגוברת של השנים האחרונות? או שמא עוד דרך לברוח מהבעיות האמיתיות של המדינה. במקום לעסוק בשאלה למה הצבא הפך להיות צבא שעיקר עיסוקו שליטה  ארוכה באוכלוסיה אזרחית ודיכויה, עוסקים בשאלה מדוע יש כמה אנשים  – וראו הניתוח אצל יונית לגבי המספרים והפילוח של אלו שאינם מתגייסים, שאינו כלל כצעקתה – שאינם מתגייסים אליו? אולי כדאי לשאול גם אם יש קשר בין הדברים? ואולי דווקא העובדה שלא כולם בעיוורון מוכנים להתגייס לצבא שאלו משימותיו העיקריות מעידה גם על ספקנות בריאה? וזה עוד בכלל בלי להכנס לדיון על סרבנות מצפונית.

ואיך אפשר במדינה בה הנורמה היא שאם הצהרת על היותך דתייה או הלכת לישיבה אז מקבלים פטור מגיוס, וזה במספרים עצומים, בכלל לקיים את הדיון הזה?

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ספטמבר 7, 2007 בשעה 11:11 am

    בדיוק כמו שאנחנו אומרים פליטי דרפור ודיכטר אומר המסתננים יש למצוא מושג חלופי. אולי "פסולי גיוס" כמו "פסולי חיתון" במשמעות שמי שפוטר משירות הוא הממסד את האדם ולא האדם את עצמו.

  •   ביום ספטמבר 7, 2007 בשעה 1:00 pm

    איתי, תוסיף לרשימה את המהגרים מישראל שמקבלים את הכינוי "יורדים" ואת המתנחלים שמקבלים את הכינוי "מתיישבים".

  •   ביום ספטמבר 7, 2007 בשעה 6:49 pm

    לאמץ עמדות מקוטבות לשלך רק מתוך הגנה עצמית והכרה שאם לא נאמץ קו הפוך לחלוטין נקבל הכשר לכל השתמטות ואף בקרוב נחלק גם עיטורי הצטיינות למשטמטים משירות בצבא הכיבוש.
    אז נכון שאי אפשר חוקית להפלות זמר שלא שירת בצה"ל אבל צה"ל לא חייב חוקית להזמין אותו לשיר במסיבות צהליות.
    חוץ מזה ככול שמדובר בהוקעה חברתית ולא חוקית הצבא צודק לחלוטין. כל הקשקוש על מי שקיבל "פטור כדין" לא עושה רושם על איש . מי שבאמת לא רוצה לשרת מקבל לבסוף פטור כדין. בסופו של דבר נדרשת מוטיבציה או הכרת הצורך גם לשירות השגרתי ביותר.
    ואשר לנושא הכיבוש שאתה חוזר ומעלה כל העת. אז ככול הנראה על מנת למנוע אפשרות שקסאמים וטיליגראד ממש פשוטים ינחתו על תל אביב בכיבוש ואף נרחיב אותו
    הכיבוש שאתתה כל כך מקפיד לגנות הוא השומר עליך על ביתך ועל האפשרות שלך לטוס מנתב"ג
    לחו"ל לטעימות יין ותה

  •   ביום ספטמבר 7, 2007 בשעה 8:13 pm

    אתחיל מהסוף משה, הנקודה היא שבעיני הכיבוש לא שומר עלי ולא מגן על בטחוני אלא בדיוק ההפך. פוגע בבטחוני. זו מחלוקת אבל זו דעתי בה.

    לגבי הנושא הראשון, והאם צריך להוקיע את מי שקיבל פטור רפואי מסיבות בריאות פיזיות או נפשיות? או פטור של אי התאמה, או כל פטור? האם אתה או שמא הועד למען החייל ירים את המסך כפי שאומרים המשפטנים ויפשפש בכל אחד שקיבל פטור האם הוא באמת חולה או שמא התחלה מעט? ולו מהסיבה שזה לא אפשרי ולא חוקי ופוגע בכל כך הרבה דברים שאתה מן הסתם תומך בהם, לרבות פרטיות וסודיות רפואית, זה בלתי אפשרי והתוצאה המסתברת תהיה אפליית מי שאליבא דכולם קיבל פטור כדין.

    ואם אני מצליח לגרום לך לאמץ עמדות מקוטבות? מה אומר, זה יעשה את הדיון מעניין לפחות…. אני תמיד אומר שהמחלוקת היא חלק מרכזי של החיים האנושיים

  •   ביום ספטמבר 7, 2007 בשעה 8:31 pm

    1. צריך ל
    הוקיע כל מי שיכול לשרת ולו שירות צנוע בקריה
    בתל אביב ואינו עוןשה כן
    2. ללא קשר להוקעה לא חייבים לההעתיר הזמנות וכיבודים על משתמטים באירועים של צה"ל
    3. צריך לעודד את המתגייסים ולא לתת להם את ההרגשה שהם הפריירים של המדינה
    4. באשר לסוגית הכיבוש-כל עוד אין ביכולתך להבטיח שסיום הכיבוש בשטחים אין משמעו השתלטות של גורמים עוינים. כלך עוד אין ביכולתך להבטיח כי הגדה המערבית לרא תהיה בסיס טרור עוין לישראל וכל זאת בטווח של פחות מ20 ק"מ מהבית שלך-אז אני לא יכול להבין מה עניין דעה לכאן
    5. אני סבור שאני מכיר את כל קשת הפתרונות הפוליטיים המוצעים-גם ההזויים ביותר ולא איתי פתרון אחד שמבטיח לי שקט לאחר סיון הכיבוש
    6. ללא חלופה פוליטית מוגדרת אי אפשר לראות בדעתך אלא ביטוי של הוקעה עצמית הרווח בקבוצות שונות
    7. הבעיה שבעבר השמאל בארץ הביא תוכנית מדינית שלמרבה הצער נכשלה לחלוטין אבל ניתן היה לראות בה חלופה לכיבוש . כיום ההוקעה של הכיבוש כבר מנותקת מהצורך להצביע על תוכנית כלשהי

  •   ביום ספטמבר 7, 2007 בשעה 8:55 pm

    שוב אתחיל מהסוף אני לא חושב שניסו באמת תכנית של השמאל, ואני לא חושב שהכיבוש מחזק את הבטחון ההפך, אבל לא אוכל על גבו של טוקבק לפרט את כל טיעוני אז סליחה.

    לגבי הנושא הראשון אני עדיין לא יודע מה ההגדרה של משתמט. (המשפטית או החברתית, ומעניין גם מה המשפטית, ראה מכתב יועצת משפטית לראש הממשלה שקישרתי אליו שמשפטית אני חושב שהיא צדקה).

    תסביר לי איך בתור כל אדם תדע את מי להוקיע ומי לא? הרי יש פטורים רפואיים שהצבא מסרב לגייס. איך אתה תשפוט אם הוא יכול לשרת היה בקרייה או לא.

    וגם האם תוקיע באותה דרך את כל בני הישיבות והבנות הדתיות וכו' שלא משרתים.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 6:50 am

    משתמט הוא אחד שעל פי הגדרותיו שלו יש הצדקה וצורך בשירות צבאי רק הוא לא ממש מתחשק לו.
    לכן אין הקבלה בין משתמט לחרדי למשל או לפציפיסט

    איני מוקיע יחידים אלא תופעה

    באשר לתוכניות השמאל שלא נוסו-נכון הפתרון העכשווי של מדינה דו לאומית של כל אזרחיה לא נוסה
    ואם ינסה מישהו ליישם "פתרון" זה דמו בראשו.

    בין השקפות המבינות השתמטות ובין פעולה בפועל להשמדתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית עובר קו גבול דק. הסובלנות שלי אינה בנויה לשאת השקפות אלו מהטעם הפשוט שאני רואה בהן איום פיזי-קיומי וסיכון חיי וחיי משפחתי

    כשעם מוצא עצמו נתון באיום קיומי הוא משתמש באמצעים אחרים. הצבא האדום שעמד בפני איום קיומי הנהיג יחידות חסימה שחיסלו כל חייל שניסה להשתמט,או לא הסתער. אנו נמצאים במלחמת קיום ועדיין אני לא מנהיג להציע שיטות כאלו אבל לאור התוצאות של המלחמה האחרונה והאהדה להשתמטות לא ירחק היום שנאלץ לעשות זאת.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 11:17 am

    משה קביעתך כי אולי לא ירחק היום שיהיה צריך לחסל כל חייל שניסה להשתמט או לא הסתער, היא על גבול ההצדקה לרצח, ולכן התלבטתי אם לא למחוק אותה. אני לא מוחק אבל מוסיף כאן את ההסתייגות והאזהרה שלי מפני אמירות שכאלו.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 3:08 pm

    ואני לא מלין על מה שאתה עושה באתר שלך. במצב של איום קיומי קיצוני על המדינה האפשרות הזו קיימת ולא מדובר "בהסתה לרצח" אלא במדינות חוקית שעלולה להינקט בשעת חרום קיצונית
    אני באמת לא מצליח להבין אותך-אם בעת מלחמה בשל מורל ירוד והשתמטות כללית חלקים מישראל יהיו בסכנת כיבוש -מה המדינות שלדעתך ינקטו בה

    ההבדל הבסיסי בינינו הוא שאני תופס את ישראל כמדינה הנתונה לאיומים קיומיים מהמעלה הראשונה ויכולתה להתמודד עמם פוחתת במהירות. אני חוויתי במשך חודש בעירי-נהריה איך כל הצפון נמצא תחת הפגזות וצבא ההגנה לישראל מנסה כל דבר חוץ מאשר לסכן חיילים חס ושלום
    שום וועדת חקירה לא תוכל לטשטש את העובדה שהצבא הזה בשל הכשר כללי להשתמטות והעדפת הפרט כבר אינו מסוגל להילחם. הלקח נלמד בכל האזור והסכנה הקיומית גוברת

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 3:18 pm

    בנהריה אכן חווים הפגזות שאין בתל-אביב. אך גם בתל-אביב, בתקופות אחרים, חווים פיגועים וסקאדים. במדינתנו הקטנה הגבול חזית/עורף אינו כה ברור. אני לא יודע איך מדיניות של יריה במי ש"משתמט" יכולה להחשב חוקית בספר חוקים כלשהו של מדינה דמוקרטית.

    אשר לכיבוש, הבטחון וכו', אני כבר אמרתי שבעיני כיבוש אינו גורם שמחזק את הבטחון אלא יוצר ומרחיב חוסר בטחון. המחשבה שהצבא לא יכול להלחם זה בגלל השתמטות חסרת כל בסיס. הצבא לא יכול להלחם כי הוא נשחק בפעילות שיטור ודיכוי בשטחים במקום להתאמן בלהלחם.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 6:07 pm

    לאייל,
    ראשית, אני דווקא חושב שראוי לקיים דיון על ההימנעות מגיוס. ראשית, זאת כיוון שראוי לדון בכל שאלה ציבורית חשובה. שנית, זאת כיוון שיהיה בדיון על הימנעות מצבא כדי לחשוף את האמת. שלישית, זאת כיוון שהדיון יאפשר לצעירים בני 17 לקבל החלטה מושכלת. למעשה, הצבא במשך שנים ניסה להשבית כל דיון בתופעה, לבל ייחשפו הנתונים האמיתיים (הרי אדם רציני אינו לוקח ברצינות את מה שכזבני צה"ל מוסרים), ולבל יתחילו אנשים לחשוב במקום לראות את ההשתעבדות לצבא הכיבוש כמובנת מאליה. הרי ברגע שאנשים יחשבו יותר, הם יתגייסו פחות לצבא הישראלי. ברם, תמיכתי בדיון איננה תמיכה ב"דיון" הנוכחי. דיון איננו ציד מכשפות או השלטת טרור על ילדים בני שבע עשרה בידי פושע המלחמה, אהוד ברק. ולכן, אני מציע לקיים דיון, שיעלה את השאלות החשובות: מהם הנתונים האמתיים? האם להתגייס או לא? למה לא להתגייס? כיצד אפשר, כדאי וראוי להימנע מגיוס? אילו מיתוסים שקריים הצבא מפיץ על הימנעות מגיוס ונמנעים מגיוס? כיצד נהגו יהודים במשך כל הדורות אל מול הצבא הזר שניסה לגייס אותם? האם הגדנ"ע איננה נוגדת את אמנת זכויות הילד, וכיצד יש להיאבק בה?
    שנית, איני יודע מה דעתך על הימנעות החרדים מגיוס. אני, מכל מקום, רואה בכך כדבר מבורך, ואני רואה את החרדים הבלתי מתגייסים כשותפים לדרך שמעדיפה את החירות על פני השעבוד והמלחמה. מעבר לכך, החרדים גם ראויים לשבח על כך שהם לא רק נמנעים מגיוס, אלא גם על כך שרבים מהם מסרבים להתשעבד לסדר הקפיטליסטי של שוק העבודה. הלוואי שגם תל אביב תגיע לאחוזי ההתגייסות, הלמדנות והסרבנות לסדר הקפיטליסטי של בני ברק!

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 6:31 pm

    במקום הביטוי ":הימנעות מגיוס", צריך לבוא הביטוי "הימנעות מהתגייסות"

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 8:58 pm

    אורי אני ממש לא נגד דיון על המנעות מהתגייסות שידון בכל השאלות החשובות שהעלת.
    חשבתי שזה גם עולה איכשהו מהדברים שאני כתבתי ושיונית כתבה ושהפניתי אליה, וגם דבריו של יניב איצקוביץ שקישרתי אליהם בתמיכה

    אני גם נוטה להסכים איך שמה שקורה עכשיו זה לא דיון אלא ציד מכשפות. או שמא כפי שכתבתי בפוסט הקודם מקרתיזם.
    לגבי המנעות החרדים, אני לא בטוח שהחרדים הם דוגמא לחירות, למעשה זה רחוק מכך. אבל אני לא מניף כלל את הדגל של הצורך לגייסם. אני רק אומר שדווקא בחברה בה לא מגייסים אותם מגוחך שעוד מדברים על "השתמטות" של אחרים.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 9:29 pm

    ראשית, אם כך, אין בינינו מחלוקת.
    שנית, יש הקשרים שבהם אורח החיים החרדי הוא דוגמא לחירות, ויש הקשרים שהוא איננו דוגמא טובה לחירות (לפחות, כפי שהיא נתפשת בידי ליברלים). בהקשר של התגייסות לצבא, אינדוקטרינציה לשירות צבאי ויחס לגנרלים, אורח החיים החרדי הוא דוגמא טובה לחירות.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 9:53 pm

    הגנרלים מוחלפים ברבנים והצבא בישיבות.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 11:10 pm

    לההוא יתברך לבין השתעבדות לצבא? הראשון מגביל את אורחות חייהם של חסידיו הן מן הפן הפיזי, הן מן הפן הנפשי, האחרון עושה גם הוא דבר דומה עם חייליו, רק בכסות חילונית, או כמעט חילונית. סופו של יום, שניהם מגבילים את החירות של הנתונים ברשתם. יש לי אפילו נטייה לחשוב, שהצבא מגביל הרבה פחות, למרות שפורמלית נראה שאופי ההגבלות חמור בהרבה (חירויות יסוד כמו התאגדות, הבעת דעה/ תעמולה פוליטית, תנועה, משפט צדק או הליך הוגן…).
    ועדיין, המקארתיזם הזה מכוער לגמרי. די מטומטם, שכל אותם רשלנים ושאר פושעי ציבור ידרשו דין וחשבון ממי שעשה לביתו, כלומר, בדיוק כמוהם. במיוחד אותו אפס, ברק, שהצליח לעצבן אותי כהוגן עם רעיון הפגיעה בעובדי המפלגה. איזו בושה. אני שואל את עצמי אם ההתנהלות הזו של המפלגה, שכבר מזמן זנחה לאנחות את רעיון היותה אופוזיציה, במקום מלחכת הישבנים של הליכוד על גלגוליו השונים, תמנע ממנה להצביע לה בעתיד. כנראה שכן, אני בכיוון של מרץ, אחת המפלגות היותר נורמליות במדינה הלא נורמלית הזו. הצביעות של אותם בני בליעל בעבודה, בתוספת היציאה המיותרת/ אדיוטית/ הזויה/ פוגענית (הוסיפו כראות עיניכם) על אותם אלו שהושמטו (נעזוב לרגע את אלו שהשתמטו ביודעין, ויש המון כאלו, ידועה דעתי בעניינם) פשוט מחרפנת אותי. כמה נמוך הספינים האלו עוד יגיעו. ואיך, לכל הרוחות, מופרעים ופושעים מועדים כמו ברק (וביבי) שוב מרימים את ראשם הכעור.

  •   ביום ספטמבר 8, 2007 בשעה 11:13 pm

    (שמתי לב, שאם לא מוסיפים תוכן לתגובה, היא לא עולה).

  •   ביום ספטמבר 9, 2007 בשעה 8:03 am

    מעבר לכל, והייתי צריך להדגיש זאת יותר בפוסט, כפי שיונית כתבה – ובשל כך בין היתר הפניתי אליה – מדובר כאן בדמוגגיה שכן אין באמת תופעה גדולה והולכת של אי שירות צבאי, וגם כתב על כך אהוד אשרי, שהצביע על כך שאם כבר יש גדילה היא בחרדים המקבלים פטור

    כדבריו, מדובר ברוב מהומה על לא מאומה
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/901757.html

  •   ביום ספטמבר 9, 2007 בשעה 9:22 am

    שאלת ה"הישתמטות" עולה במתכונת שונה ומעניינת גם בארה"ב בהקשר של המלחמה בעיראק. כתב צעיר וליברלי הלך לאסיפה של צעירים רפובליקנים ושאל אותם מדוע הם לא מגבים את תמיכתם הנלהבת במלחמה בעיראק בדוגמא אישית והתגייסות לצבא. התגובות של הצעירים האלו משעשעת לחלוטין. מסתבר שאחוז הלוקים בבעיות רפואיות גבוה במיוחד בקרב רפובליקנים

    http://www.towleroad.com/2007/07/a-visit-to-the-.html

  •   ביום ספטמבר 9, 2007 בשעה 5:47 pm

    לאייל,
    החלפת הצבא בישיבה היא מאוד משמעותית לעניין החירות. ראשית, לבחור ישיבה יש יותר חירות מלחייל, כיוון שהפער התרבותי בין לימוד תלמוד לבין להיות חייל בצבא הכיבוש גדול לאין שיעור מהפער התרבותי בין קריאת קאנט לבין קריאת מוסף ספורט. אלו עמלים בפעילות אינטלקטואלית של לימוד תלמוד, ואלו עמלים בפעילות פרימיטיבית של צביאת צבא דכאני.ומי שעוסק בפעילות אינטלקטואלית הוא בן חורין יותר ממי שעוסק בפעילות פרימיטיבית, כאשר מרחב הבחירה הוא דומה. הרי בן הישיבה, בניגוד לחייל הפרימיטיבי, קונה לעצמו כלי חשיבה. וכלי החשיבה הללו הם הרבה יותר מפותחים גם מאלו שמקנה לימוד כתיבתו של אהרון ברק.
    שנית, בישיבה לפחות אדם אינו נכפה להישבע "להקריב את חייו למען המולדת".
    שלישית, בחורי הישיבה – בניגוד לחיילים – לפחות אינם שותפים למשטר שמדכא עד היסוד ילדים, כפי שצבא הכיבוש מעולל בפלשתין ובלבנון.
    רביעית, לא ידוע על אף ישיבה, שהתפתחה בה תרבות של זובור, והדבר אומר דורשני.
    חמישית, בישיבה, בניגוד לצבא, אין מעבירים אדם סוציאליזציה להשתלב באופן צייתני בשרשרת הדיכוי של שוק העבודה.
    שישית, למעשה גם אותם אנשים שאינם מעוניינים ללמוד בישיבה, נכפים לכך יותר בידי המשטר הציוני, שמאיים עליהם בגיוס כפוי, מאשר בידי מוסדות הישיבה והקהילה.
    ברור, שהמשטר הציוני צריך לבטל את חוק שירות ביטחון, ואילו החברה החרדית צריכה להקנות יותר חופש לבחורים לצאת מהישיבה, ולבחורות להיכנס אליה.

  •   ביום ספטמבר 9, 2007 בשעה 8:59 pm

    עכשיו ראיתי, בעניין החוזה הקיבוצי של עובדי מפלגת העבודה:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/902351.html
    כנראה, שיש דברים שגם נזק רבתי כמו ברק לא יכול להחליק. זה לא משנה את העובדה, שהמפלגה הזו כבר מזמן בגדה בציבור הבוחרים שלה באופן כזה שמעטים מהם יחזרו להצביע עבורה.

    אורי, אני לא מבין, בחיי. אם חיי הישיבה כל כך קוסמים לך, מה אתה עושה בעולם החילוני המשוקץ?
    חופש בעולם החרדי? בדיחה טובה. כל העולם הזה מבוסס על הגבלה ודחייה של סיפוקים. תנסה לזוז מילימטר בלי להתייעץ בכבוד המולה. מי שיעשה את זה עוד יגמור בצה"ל.

  •   ביום ספטמבר 9, 2007 בשעה 10:38 pm

    אני מודה לכולכם על כל התגובות וההפניות שעוררו מחשבות ואני מנסה להזכיר לעצמי שאני לא יכול ולא חייב להתייחס לכל נקודה בהן – לא מתוך אי כבוד לכותבים אלא כי יש דברים שאני צריך לישון עליהם כמה לילות:)

  •   ביום ספטמבר 11, 2007 בשעה 8:46 am

    נרחבים של הניתוח שלך. ברור שאם התחליף ללימוד בישיבה הוא השתתפות בפעולות הטרור של צה"ל בשטחים, קשה להטיל דופי בתלמידי הישיבות. אני מסכים גם שישנו ערך לא מבוטל לעובדה שהחינוך החרדי אינו נותן יד לאינדוקטרינציה של קידוש העבודה והחומרנות.

    עם זאת, נדמה לי שאתה מתעלם מפגמים משמעותיים של העולם והחברה החרדיים. קשה להמנע מהרושם שהעולם החרדי מבוסס גם הוא על ניצול, שבו אליטה מצומצמת מרכזת בידה כח פוליטי עצום וחבריה – רבנים ידועים, ראשי ישיבות, פוליטיקאים, וסתם עשירים – נהנים מתנאי חיים, חומריים ונפשיים, טובים בהרבה מאלו של החרדי הממוצע. העובדה שהריבוד לא מתבסס על שליטה באמצעי ייצור (לפחות לא באותה מידה שכך הדבר בחברה החילונית) אינה ממתנת את תוצאות האליטיזם החריף ששורר בחברה הזו.

    אין בידי נתונים באשר לפערים באיכות החיים החומרית, אך ספק רב אם בעלי ההשפעה בין החרדים סובלים מאותו עוני שמאפיין רבים בעדה. באשר לרוח: עצם ההתבטלות בפני סמכויות הלכתיות מטילה צל כבד על הפעילות האינטלקטואלית שמתרחשת במסגרת התרבות החרדית. נדמה שעבור רוב הלומדים מדובר פחות בתהליך של פיתוח חשיבה עצמאית מאשר בקבלה של מוצרים רעיוניים מוכנים מראש שמסופקים בידי אחרים.

    האנלוגיה שלה רמזת – הרבנים מול השופטים, עובדיה יוסף מול אהרון ברק – היא טובה, ואפילו טובה מדי. מדובר במידה רבה באוליגרכיה (אינטלקטואלית ופוליטית), על כל החסרונות הרגילים שלה.

  •   ביום דצמבר 6, 2007 בשעה 8:17 pm

    הפאשיזם הגזעני הזה- שרודפים אנשים ששוחררו בגלל בעיות אישיות מצדיק חוסר -מוטיבציה לשרת. זה מזכיר את הנידוי שעשו באפארטהייד ובקצב הזה אפשרי שיעשו גם שירותים ציבוריים מיוחדים לאנשים ששרתו ושלא שרתו.זה אופייני למשטרים אפליםץבושה וחרפה.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*