לא לאלימות, כן לצ'יקי

הרביצו לצ'יקי  בגלל מה שכתב בבלוג שלו. מצטרף לחברים מתי ורפרם בזעזוע, גינוי וסולידריות.

 

כמחווה, ובלי בקשת רשות, אחד משירי ההייקו של צ'יקי:

 

אופנועים צבעוניים חותכים את

שמשת המונית: איני

בוכה, איני צוחק.

 

(מתוך: רועי "צ'יקי" ארד, שירים וציורים 2000-2003).

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ספטמבר 11, 2007 בשעה 10:31 am

    עדין מדיי הציקי

  •   ביום ספטמבר 11, 2007 בשעה 11:35 am

    התיאור של צ'יקי: "אני בא ללחוץ לו את היד באופן ג'נטלמני, אלא שהוא מעקם לי אותה ומתחיל לחנוק אותי ולהרביץ לי, כששפתיו חשוקות במשטמה"

  •   ביום ספטמבר 11, 2007 בשעה 10:10 pm

    לא נעים להגיד, אבל האלימות הלא-פיזית שצ'יקי (שאני מוקיר ומעריך את פועלו רב השנים) הפעיל כלפי אותו נעם וואהל נראית לי חמורה בהרבה. נראה לי שהביקורת המוצדקת של צ'יקי כלפי פואטיקה קפואה ומבאסת נעשתה במקרה הזה ללא תשומת לב מספקת לבנאדם שתפקד (אולי בצדק) כנציגה של אותה פואטיקה. גם מילים יכולות להכאיב.
    (וזה כמובן בלי להצדיק שום גילוי של אלימות פיזית)

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*