רנסאנס הריזלינג: מסע בדרך היין של אלזאס

מאחר וענב הריזלינג הוא ענב היין האהוב עלי, זו רשימה מתאימה לפרסום כאן בתחילת השנה החדשה. הקרוב-הרחוק שלו "אמרלד ריזלינג" הוציא לפעמים ליין הזה שם רע בארץ, אבל הענב האחר לחלוטין שנקרא ריזלינג, אחראי לכמה מהיינות הנפלאים ביותר בעולם, כאשר הוא מגיע לשיאו באלזאס שבצרפת, בגרמניה ובאוסטריה. הנאה מיוחדת גורם יין ריזלינג מבציר מאוחר, בייחוד כאשר יושן כראוי. יש כמובן גם גרסאות מוצלחות של ריזלינג בעולם החדש, בפרט, לטעמי, במדינת ניו-יורק בארצות הברית, וגם בגרסאות מסוימות של היין הזה באוסטרליה. לאחרונה מייצר יקב ויתקין ריזלינג מוצלח גם בישראל. יחד עם זאת יינות הריזלינג הטובים ביותר שטעמתי הגיעו מאזורים קרים. ההסבר לכך: ענבי הריזלינג מבשילים מהר יחסית, ובאקלים חם ההבשלה עשויה להיות כה מהירה שהריזלינג יהיה בעל טעם משעמם. הבשלה ארוכה ואטית שמאפשר מזג אוויר קר מאפשרת לענב לפתח את הטעמים והריכוז הנפלאים שלו תוך שמירה על החמיצות, וליננים לבצור אותו מאוחר יחסית. כאשר הוא נבצר מאוחר במיוחד הוא כאמור אחראי לעתים ליינות נפלאים במיוחד, עם איזון נפלא של מתיקות וחמיצות. אך ריזלינג אינו הענב המעניין היחיד הגדל באלזאס, כפי שתקראו ברשימה.

***

עדכון 10 ביוני 2009

את הפוסט הזה אני מעלה מחדש כמחווה לז'אן הוגל, שהלך אתמול לעולמו.

ז'אן הוגל, האיש שניהל את יקב הוגל במשך שנים רבות, היה אחד הדמויות החשובות בעולם היין בכלל ובפרט בזה של אלזאס. הוא היה אחראי להגדרה והרגולציה של קטגוריות היין האלזסיות "בציר מאוחר" והיין המתוק SGN, כמוסבר בגוף הכתבה. מההודעה שפרסמה משפחתו אני למד שהיין האחרון שהוא שתה היה היין האהוב עליו, יין הריזלינג SGN 1976, בדיוק אותו יין שזכינו לטעום בביקור ביקב הוגל המתואר ברשימה, מאחר ונפתח לרגל יום הולדתו של הוגל שחל ערב ביקורנו.

ראו גם את הדברים שכתבה ג'נסיס רובינסון לזכרו.

צילום: עופר גז

ראו עוד מסעות באיזורי יין

ארבע אלמנות ונזיר אחד – מסע אל הבועות של שמפנייה

קטיפה שחורה -  בארצות היין של דרום אפריקה

לימון, צ'ילי ומוצרלה בקאמפאניה: מסע אל הנופים, האוכל והיין של דרום איטליה

מסע אל לב הקיאנטי

ארצות היין של ניו-יורק

השנה בבורגונדי מתחילה באמצע ספטמבר

אווזים, כמהין ויין בפריגור

מאבקים עזים ננטשים באלזאס. הדעות חלוקות והצדדים מתבצרים בעמדותיהם. אבל לעומת המאבקים והמלחמות שננטשו בעבר בחבל הארץ הזה בין צרפת וגרמניה שהחזיקו בו לחלופין, המאבקים הנוכחיים מתמקדים בסוגיה הרבה פחות עקובה מדם מאשר השליטה באלזאס עצמה. מהמאבק בין צרפת וגרמניה כל מה שנשאר לשמחתם של אוהבי היין הוא השילוב המופלא של יין צרפתי עם שורשים גרמניים. במובן זה משקפים יינות אלזאס את העירוב בין צרפת לגרמניה שמאפיין את חבל ארץ זה. עכשיו המאבק הוא על התווית. שלוש שאלות שנויות במחלוקת אודות המידע שיש לספק לקונה הפוטנציאלי של בקבוק יין אלזאסי: האם יש לספק מידע לגבי היות היין מתוק או יבש, האם זן הענבים צריך להמשיך להיות הגורם הדומיננטי על התווית או שמא לשווק יינות על פי חלקת הגידול והאם להשתמש בסיווג 'גרנד קרו'.

המלחמה על התווית

כל אחת מהשאלות האלו מייצגת היבטים מסויימים בייחוד של אלזאס ובשוני שלה משאר אזורי היין בצרפת. מקור המחלוקת הראשונה בכך שבאלזאס אין חלוקה חדה בין יין יבש ליין מתוק כפי שקיימת באזורים אחרים כמו בורדו. אם מצויין כינוי המקור 'אלזאס' בלבד, הרי ניתן להניח שמדובר ביין יבש (אם כי גם ביין זה רמת המתיקות משתנה מיצרן ליצרן). אם מופיעה גם התיבה( Selection de Grain Nobles (SGN הרי שמדובר ביין שנעשה מענבים שהותקפו על ידי הרקבון האציל (בוטריטיס) [פטריה שתוקפת ענבים לבנים וגורמת לשינוי בטעמם וריכוז המתיקות שלם, ועל כך אחראית לכמה מהינות המתוקים המצוינים ביותר שנעשים בצרפת ומקומות אחרים] וברור שהיין הוא מתוק. לעומת זאת מאחורי קטיגורית הביניים, 'Alsace Vendage Tardive', ('אלזאס בציר מאוחר'), שאמנם מבטיחה יין עשיר ומרוכז, יכול להסתתר יין יבש ומורכב, אך גם יין מתוק למדי. יינות הבציר המאוחר המתוקים יותר הם לרוב כאלו שיוצרו בשנים בהם הותקפו הענבים בבוטריטיס, אם כי ריכוז הבוטריטיס ביינות אלה עדיין פחות מאשר ביינות SGN. הצרכן שתוהה לאיזה שלב בארוחה להתאים את היין עשוי להיות מופתע.

כרמים באלזאס

אבל הבלבול הזה לא צריך כמובן להרתיע, שכן יינות הבציר המאוחר הם לעתים קרובות הנפלאים שביינות אלזאס. עשירים, מורכבים, עם מתיקות קלה אך לא משתלטת. אם רק יתנו לנו קצת יותר מידע על התווית.

המידע על התווית אך גם פילוסופיות הייצור השונות הם בבסיס המחלוקת השניה, בין אלה שמקפידים לייצר יינות זניים שמשווקים כשעל התווית מובלט שם הזן, ובין חסידי הבלטת חלקת הגידול. ריזלינג, גוורצטרמינר, פינו גרי ומוסקט הם הזנים האציליים של אלאזס, אף כי לצידם קיימים עוד מספר זנים. אך בעוד שרוב היין הנמכר באלזאס הוא זני, מספר יצרנים, ובראשם מרסל דייס, מאמינים בטרואר יותר מאשר בענב, ומייצרים יין שהוא תוצאת עירוב של מספר זנים. לאחרונה זכה דייס לנצחון כאשר הוכרה זכותו לשווק יין כזה לפי החלקה ולא לפי זן הענב.

המאבק השלישי הוא בין היצרנים הגדולים והותיקים הוגל וטרימבאך ובין כל היתר. בעוד שגם יצרנים שלא מערבים מספר זני ענבים משתמשים בסימון 'גרנד קרו' כאשר מדובר ביין שהגיע כולו מחלקות הזכאיות לסיווג זה, הרי שטרימבאך והוגל מוכרים את היינות שלהם לפי מספר סדרות של יינות, מהבסיסי אל המובחר. כאשר מדובר ביין מה–Cuvee העיליים של יקבים אלו, הרי שבעיני יצרנים אלה השם מדבר בעד עצמו, ואף כי מדובר בסדרות של יין המגיע למעשה מחלקות גרנד קרו, הרי שאין בכוונתם ללכלך את התווית בסיווג זה, שניתן לדעתם ליותר מדי חלקות (51 נכון להיום) בלי הקפדה יתרה על האיכות.

כאלו הן המלחמות העכשוויות שנלחמת אלזאס. עבור המבקר באיור, הגישות השונות שננקטות באות לידי ביטוי ביקבים השונים בהם יבקר. ואכן, קל לבקר ביקבי אלזאס: להבדיל מבורדו או בורגונדי, באלזאס, בה רכישת יין ישירות מהיקב היא עניין שבשיגרה, למרבית היקבים מרכזי מבקרים הפתוחים לקהל בהם ניתן לטעום ולרכוש יין. אך תיאום מראש באמצעות דואר אלקטרוני מבטיח ביקור יותר אישי, בו נזכה לסיור מקיף יותר או לטעימה רחבה יותר.

'הילד הרע' של אלזאס

אלזאס נמצאת בין נהר הריין שמפריד בינה ובין גרמניה מצד אחד, ובין הרי הווז' שמפרידים בינה ובין שאר צרפת מצד שני. דרך היין היפהפיה משתרעת על פני 240 קילומטר בין הרי הווז' ובין כפרים שנמצאים כאן מאז ימי הביניים. לאורכה יקבים רבים המזמינים את המטייל לטעימה. כמובן, שכמו בכל אזור, רק חלק קטן מאלפיים היצרנים המקומיים מייצר יינות שהם בעלי עניין לאוהבי היין, ואנו עומדים להתרכז בעידית שבעידית. כך, אחרי יומיים רגועים בשטרסבורג היפה, אנו מתמקמים בבית נופש בעיירה Ribeauville ומתחילים את מסענו בין היינות הלבנים המופלאים של אלזאס.

הביקור הראשון שלנו לוקח אותנו דרומה, אל היקב היחיד אותו נבקר ב'אלזאס תחתית', אזור ה- Bas-Rhin. מדובר רק ב'תחתית' הגיאוגרפית של נהר הריין, לא בתחתית מבחינת איכות, כפי שמעיד יקב Ostertag  בו אנו בוחרים להתחיל את הסיור שלנו. בכפר Epfig ממוקם אנדרה אוסטרטג, הנחשב ל'ילד הרע' של אלזאס, כזה שעושה דברים לא לפי הספר אלא לפי האמונה שלו. השיטות והיינות הלא קונבנציונאלים שלו גרמו לעתים לסכסוך בינו ובין פקחי האפלסיון, והפינו גרי שלו שבאופן מאוד לא טיפוסי מיושן בחביות נדחה יותר מפעם אחת על ידי האפלסיון כיין שלא זכאי לכינוי המקור האזורי. אוסטרטג הוא גם מהנציגים המובהקים של הגישה הביודינמית באלזאס. אפשר להתווכח על הגיונה של השיטה, אך קשה להתווכח עם התוצאות שמספקים היינות של אנדרה אוסטרטג. יש המייחסים את 'רנסאנס הריזלינג' שאנו עדים לו בשנים האחרונות להתבססותה של הגישה הביודינמית, שכן ריזלינג ידוע כענב שנותן ביטוי מופלא לטרואר בו גדל, והגישה הביודינמית ששמה דגש על הטבע, מאפשרת לריזלינג ולאדמה עליה גדל להתבטא בצורה הטובה ביותר. מאחר ובאלזאס יש עשרים צורות שונות של אדמה, ונוסף על כך יש חשיבות קריטית לכיוון אליו פונים המדרונות עליהם מצויים הכרמים, (החשיפה לדרום מבטיחה שמש חיונית), הרי שהבדלי הטרואר בתוך אלזאס עצמה הם משמעותיים. להבדיל מרוב היקבים בהם נבקר, ביקב הקטן הזה שמייצר 80,000 בקבוקים בשנה קשה לבקר בלי תיאום מראש. אנדריי אוסטרטג ואחותו שאחראית על המכירות מקבלים את פנינו. אנו טועמים כאן מספר יינות, וביניהם ריזלינג גרנד קרו מחלקת Muencheberg משנת 2002 שמאופיין בשכבות עשירות של טעם, מתיקות קלה שמעידה על נוכחות של מעט בוטריטיס, וטעמי אפרסק ומלון. יין נפלא אחר הוא גוורצטרמינר מבציר מאוחר מחלקת Fronholz , גם הוא משנת 2002. ארומות של דבש ותיבול מובילות לטעמי פרי עשיר ובו מתיקות של מלון מאוזנת בצורה מושלמת עם חמיצות עדינה. אנו מצטיידים לא רק ביינות אלה אלא גם בקופסה ובה שישה יינות SGN מתוקים משנת 1989, מזנים ומחלקות שונות, ששוחררו אחרי יישון ממושך במרתפי היקב. בקופסה גם אבנים מכל אחת מהחלקות מהם הגיע היין, וגם ספרון עם דברי אמנות ושירה של אוסטרטג עצמו וחברים. יינות אלה, כמו גם ריזלינג בציר מאוחר מחלקת הגרנד קרו Muencheberg משנת 1990 שנקנה בפאריז ונשתה בתל אביב, יעידו לנו על יכולת ההתיישנות המופלאה של היינות שמייצר גדול משוררי היין של אלזאס. קשה לחשוב על ביטוי יפה יותר של ריזלינג מזה שנתן לנו היין שלו משנת 1990, יין שעדיין רחוק מלהרגיש מבוגר, ושהמחיש כיצד אדמת החול הוולקנית של חלקה זו מהווה בית גידול מופלא ליינות ריזלינג, שבידיים של ייננים מוכשרים כאוסטרטג מתאפיינים בעושר מופלא.

הכרמים של יקב אוסטרטג – כאן גדלים כמה מהיינות הנפלאים ביותר ששתיתי

חלוץ הבלנדים

מאוסטרטג אנו חוזרים ללב של אלזאס, ה- .Haut-Rhin כאן, בכפר Bergheim מצוי 'טראוריסט' וביודינמיסט נוסף. Marcel Deiss מייצר מגוון רחב של יינות. דייס הוא חלוץ הבלנדים באלזאס: בחלק ניכר מיינותיו מעורבים מספר זני ענבים מאותה חלקה. בעוד שבשאר צרפת מקובל לשווק יין לפי חלקות גידול, ויין ששם הענב מופיע עליו נחשב כנחות, הרי זהו לא המצב באלזאס. דייס, שמחזיר את הדגש לטרואר על חשבון הזן, מורד במסורת האלזאסית אך פועל למעשה לפי המסורת הצרפתית. אנו טועמים כ-15 יינות. בין היתר אנו נהנים מ-Gruenspiel משנת 2000, יין שעשוי מעירוב של ריזלינג, פינו נואר וגוורצטרמינר, שיוצרים טעמים עשירים ומאוזנים עם נוכחות של אפרסק ותבלון. ברמת הגרנד קרו, Altenberg de Bergheim הוא יין מופלא ואלגנטי, שגם הוא תוצר של בלנד של מספר זני ענבים. יינות אלה יוצאי דופן באלזאס ומשקפים את הפילוסופיה של דייס לפיה הטרואר חשוב יותר מזן הענבים. אמנם כאן אנו לא מקבלים אבנים לקחת הביתה, אבל המארחת שלנו בהחלט מציעה לנו לרחרח אבנים מהחלקות השונות כדי שנבחין בהבדלי הטרואר. אי אפשר לסרב להצעה, אבל אנו שמחים לחזור במהרה לרחרח יין… גם ריזלינג זני מתגלה כיין מצויין.

ריזלינג הוא אולי מלך הענבים של אלזאס, ובכלל קשה אולי לחשוב על משהו מענג יותר מיין ריזלינג, ביחוד כזה מבציר מאוחר שיושן היטב. אלזאס, גרמניה ואוסטריה מספקות כולן ביטויים מצויינים של יינות אלה. להבדיל מהיינות הגרמנים דלי האלכוהול, היינות האלזאסים, ברוח הצרפתית, ידועים בהתאמתם המצויינת לאוכל וכאן בכפר Bergheim מצוי אחד המוסדות המתמחים בהתאמה זו. ה- Winstub de Somellier (טלפון  0389736999) הוא בר-יין ומסעדה שמתחבב עלינו בארוחת צהריים שאנו אוכלים מיד אחרי הטעימה אצל מרסל דייס, וזוכה מאיתנו גם לביקור לארוחת ערב. האוכל הוא אלזאסי קלסי וטעים ביותר, וכולל מנות כמו קיש בצל מסורתי, רושטי של תפוחי אדמה וגבינת מונסטר, חזה של פסיון שמוגש עם תבשיל עדשים ועוד. רשימת היינות כמו גם השירות מעולה.

שני 'הענקים'

הבוקר עולה על יום המחרת, ואנו נשארים בכפר 'שלנו'. כאן ב-Ribeauville נמצא אחד משני ה'ענקים' של אלזאס. יקב Trimbach המוכר גם לנו בישראל. הבציר עומד להתחיל והתכונה רבה, ובכל זאת מתפנים לקבל את פנינו. אנו טועמים מספר יינות כולם בסגנון המסורתי והיבש מאוד של היקב, שמשמר את המסורת של יינות יבשים בעידן בו המתיקות זוכה לפופולאריות. ריזלינג משנת 2000 מ-Cuvee Frederic Emile עדיין צעיר מאוד אך העושר והריכוז כבר מורגשים. יין זה מתאפיין בשילוב בין עושר רב ויובש רב, המינרליות מורגשת ומייצגת את הטרואר, וזהו גם כן ביטוי נפלא של ענב הריזלינג האהוב עלינו כל כך. אנו יודעים מניסיון עם היין הזה שעתידו עוד לפניו. אנו מתקנאים בלקוח שהגיע במכוניתו מדנמרק הרחוקה וקונה מספר ארגזים לקחת הביתה, הרבה יותר ממה שאנו נוכל להעלות איתנו למטוס. באלזאס, גם היקבים הגדולים נמצאים בבעלות של המשפחות שייסדו אותם ולא בבעלות של תאגידי ענק בינלאומיים. כך בטרימבאך, וכך גם אצל המתחרה הגדול שלו שאנו מבקרים למחרת היום.

יקב Hugel שוכן בעיירה הציורית Riquwehir. הביקור באזור היין של אלזאס שונה מהביקור באזורי יין אחרים גם בכך שמדובר באזור תיירותי המושך תיירים רבים המגיעים כדי ליהנות מהנוף המקסים והכפרים הציוריים ששרדו מימי הביניים ולאו דווקא מהיין. Riquwehir הוא אחד המתויירים שבין כפרים אלה, וכדאי להקדיש זמן מה לטיול בו לפני שמגיעים אל האטרקציה העיקרית עבורנו. בליבו, בין חנויות מזכרות רבות, שוכן לו מאז 1639 במיקום מבוקש ביותר יקב הוגל שמייצר 1,200,000 בקבוקים בשנה. אחרי סיור שתואם מראש, במהלכו אנו רואים את 'סינט קתרין', שהיא חבית היין העתיקה בעולם, ומתוודעים למקום בו הוסתרו בזמן מלחמת העולם השניה מיטב הבקבוקים כדי להגן עליהם מיד הצורר הנאצי, אנו מוזמנים לחדר הטעימות שהוא למעשה חנות קטנה בפינת רחוב עמוס תיירים. אנו טועמים מגוון של יינות, יבשים ומתוקים. יקב הוגל מזוהה יותר מכל עם יינות הבציר המאוחר והוא זה שהגדיר את הסיווג הזה ואת סיווג ה- SGN בצורה שהפכה להיות רשמית בשנת 1984. אחרי ריזלינג בציר מאוחר משנת 1997 שמגלה עושר ומורכבות ופוטנציאל התפתחות רב, אנו מוזמנים לגלות כיצד פוטנציאל כזה יכול להתממש בטעימה של ריזלינג בציר מאוחר משנת 1990, שמגלה אף פטרולי ומינרלי, עושר וריכוז, ורק מעט מתיקות. פינו גרי מבציר מאוחר משנת 1996 מגלה מתיקות מורכבת עם טעמי מלון ואפרסק, ומזכיר לנו שגם זן זה, שלעתים הולך לאיבוד בין הריזלינג והגוורצטרמינר, מהווה באלזאס בסיס ליינות מופלאים. גוורצטרמינר מבציר מאוחר משנת 2000, עם ארומת דבש ותבלינים, וטעמים מתוקים וארוכים, מספק את האופי הייחודי כל כך של סוג יין זה, מהיינות שקשה לטעות בהם ושמהווים ביטוי ייחודי ומובהק של אלזאס. התמזל מזלנו ולרגל חגיגת יום הולדתו של אדון הוגל (דור 11 למשפחה בניהול היקב) נפתח יום קודם בקבוק של ריזלנג SGN משנת 1976 ואנו מוזמנים להצטרף לחגיגה. יין מופלא זה מגלה תחילה ניחוחות כמהין וקרמל, ועל החיך אנו מגלים יין אלגנטי עם טעמי תפוחים ודבש ומתיקות שהשתלבה היטב בשאר טעמי היין. חוויה חד פעמית. אנו מסיימים בעוד יין SGN, גוורצטרמינר משנת 1989, יין שלו ארומה של תבלינים, קרמל וכמהין, וטעמים עשירים ומאוזנים. הוגל מוכיחים שגם בכמויות גדולות אפשר לייצר יינות מופלאים, והטעימה שם מעידה על פוטנציאל ההתפתחות המרתק של יינות האזור.

אלזאס היא גם כפרים ציוריים מימי הביניים

פרחי ורדים, אפרסק ומגע של לימון

אחרי הוגל יקב Josmeyer בכפר Wintzenheim , יקב משפחתי שנוסד בשנת 1854 ושמייצר 180,000 בקבוקים נראה יקב קטן. אך גם ביקב ביודינמי זה האיכות מצויינת וביחוד מצטיין ריזלינג מבציר מאוחר משנת 1995 מחלקת Hengst, יין מאוזן מאוד ולא מאוד מתוק.

עוד אנו מבקרים את Rene Mure בכפר Rouffach. כאן בין היינות המעניינים פינו נואר מ- Clos St. Landelin משנת 2002. (באלזאס המילה Clos מסמנת חלקה תחומה ספציפית בתוך כרם ומעידה בדרך כלל על יין מובחר במיוחד של היקב). אף כי 95% מהיין המיוצר באלזאס הוא לבן , הרי שרבים מהיקבים באלזאס מייצרים גם פינו נואר. אף אחד מיינות אלה אינו מהווה איום על מיטב יינות בורגונדי, אך התוצאה אצל מורה היא מהטובות שטעמנו באלזאס. מדובר ביין אלגנטי עם שכבות טעם של פרי כהה. מאותה חלקת גרנד קרו מגיע גוורצטרמינר בציר מאוחר משנת 1997. שוב אנו נהנים מהארומטיות העשירה כל כך של סוג זה של יין, שבמקרה זה נהנה גם מפה עשיר, מאוזן ואלגנטי. מורה הוא בין היקבים הבודדים שמייצרים באופן קבוע גם מוסקט מבציר מאוחר, אף הוא מאותה חלקה. אנו טועמים את היין משנת 2000, שהוא יין ייחודי, מורכב ומעניין.

את המסע שלנו בין יקבי אלזאס אנו מסיימים בכפר Kaysersberg ביקב Weinbach, הידוע גם כ- Domaine Faller. כמו אצל אנדרי אוסטרטג, גם כאן ישנו מגע אישי וייחודי שמייצר יינות מרתקים, תוך התבססות על הפילוסופיה הביודינמית. במקרה זה זהו מגע של שלוש נשים, שמייצרות כ- 120,000 בקבוקים מדי שנה. גברת קולט פאלר, שבעלה המנוח ירש ופיתח את היקב וניהל אותו עד מותו בשנת 1979 ושתי בנותיה. משפחת פאלר מארחת אותנו בבית המשפחה המצוי בלב היקב. תמונות משפחתיות על הקירות, התרוצצות בינינו ובין המטבח, שם מתבשלת ארוחת הצהריים, ומספר יינות מופלאים. ריזלניג גרנד גרו מחלקת Schlossberg מסדרת Cuvee Ste Catherine משנת 2002 מגלה אף פרחוני ופה עשיר ואלגנטי, עם טעמים מרעננים של אפרסק ומגע של לימון. גוורצטרמינר מבציר מאוחר מחלקת Furstertum משנת 2001 מפתיע עם ארומה נפלאה של פרחי ורדים, ועל החיך מתגלה יין אלגנטי, מתוק, מאוזן, נפלא ומורכב עם עושר טעמים. היינות של משפחת פאלר ייחודים, מרגשים ואלגנטיים, וקשה לחשוב על סיום הולם מהם למסע שלנו בין יקבי אלזאס.

ארוחה אחת ושני חצאי בקבוק


את הפרידה מיינות האזור אנו עושים עם שני נציגים מובהקים של היקבים הגדולים של אלזאס: ארוחה אחת ובה שני חצאי בקבוק. Clos St. Hune היא החלקה הידועה ביותר (והיקרה ביותר) של יקב טרימבאך, ואנו מתחילים עם יין זה, משנת 1996. ארומות כמהין ואדמה מובילות ליין עשיר, יבש, אלגנטי וארוך עם טעמי אדמה על רקע פרי. לצד יין זה האוכל המצויין של הידועה במסעדות אלזאס – ומהידועה במסעדות אירופה – Auberge De L’Ill שבה אנו מסיימים את מסענו. האוכל כאן מצויין, והקהל האירופאי נראה כמו יצא מסרט או מרומן של פרוסט, אבל אנו רושמים לפנינו שיחסית למסעדות שלושה כוכבים אחרות שאכלנו בהם חסר כאן משהו שיצדיק את הניקוד

 

 

שני חצאי בקבוק: בצד ימין הוגל SGN, בצד שמאל Clos St. Hune מבית טרימבאך

(והמחיר) הכל כך גבוהים. לעומת זאת שום דבר לא חסר בחצי הבקבוק השני של הארוחה, זה שמלווה את צלחת הגבינות והקינוחים. גוורצטרמינר SGN של הוגל משנת 1997 גורם לנו עושר עם האף הארומטי כל כך העשיר בניחוחות דבש, אננס, פרחים ותבלון, ועם טעמי הפרי העשירים במלון ובדבש, ביין עשיר, ארוך ואלגנטי זה, שעתיד ארוך עוד לפניו.

לבורגונדי יש את בון. לשמפיין יש את רנס וגם את אפרני. באלזאס אין עיר שממלאת תפקיד כה מובהק כבירת אזור היין. גם היקבים הגדולים נמצאים בכפרים קטנים ולא בערים הגדולות. שטרסבורג היא עיר יפה ומעניינת למבקר, עם קתדרלה מרשימה, עיר עתיקה יפה, ואזור תעלות מקסים בשם La Petite France . יש בה גם מסעדות וברי יין (winstub) מעולים, אך היא רחוקה מעט ממרכז אזור היין. קולמאר נמצאת בלב דרך היין, קרוב יותר לכרמים, אך לא נותנת תחושה של מרכז היין האזורי שבון או רנס נותנים. עם זאת שווה לבקר בה מסיבות אחרות. ב- Musee D’Unterlinden נמצא ה- Retable d’Issenheim, יצירת אומנות כניסייתית מרתקת שמורכבת ממספר פאנלים שנצבו על המזבח במנזר בעיר איסנהיים. אחרי או לפני הביקור במוזיאון כדאי לטייל בעיר העתיקה של קולמאר ובמרכז העיר לבקר ב- Musee Bartholdi – זהו ביתו של פרדריק אוגוסט ברתולדי, האמן שמאחורי פסל החירות הניצב כיום בניו יורק.

מוזיאון בארתולדי, קולמאר

 

 

"רנסאנס הריזלינג" פורסם במגזין יין וגורמה, גיליון 94, מרץ 2006.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רן ערד   ביום ינואר 2, 2008 בשעה 11:50 am

    אין מה לומר, הפוסט פשוט עושה חשק עז לנסוע לאלזאס במיידי.

    אגב, לישראלים, גם כאלה שמבינים ביין, קשה מאוד לקבל את העובדה שבצרפת לא מסווגים יינות לפי זן הענב. הייתי לא מזמן עם חברה טובה בפריז, היא התעקשה להזמין מרלו או קברנה, בעוד אני ניסיתי להסביר לה שעליה לבחור בין בורדו ללואר או קוט דה רון. היא פשוט לא האמינה לי ונוצרה סיטואציה קצת לא נעימה מול המלצרית…

  • אייל גרוס   ביום ינואר 2, 2008 בשעה 12:00 pm

    אכן… אגב לא רק לישראלים קשה עם זה, הצרפתים התחילו להבין שחלק מהסיבה שברחבי העולם עוברים ליינות אוסטרליה זה כי התוויות יותר ברורות לקונים, ואפשר לראות יינות צרפתים שמשווקים לפי הזן, אם כי בדרך כלל (חוץ מאשר באלזאס) אלו לא היינות הטובים ביותר… כן כן.. כך תהרס לה המסורת….

  • אסתי   ביום ינואר 2, 2008 בשעה 12:29 pm

    החלטת להרוג אותנו לגמרי מרוב קנאה ותשוקה לעלות על המטוס הראשון…
    והצילומים… אי איזה יופי.

    טוף, כפעולת תגמול אעלה בהזדמנות הראשונה פוסט על דרך היין הישראלית – חבל הבשור ושפלת יהודה.
    לא מאמינה שאצליח להפליא במצלמתי ככה, אבל, הרמת לי להנחתה וחייבת לנסות.

    חוץ מזה למדתי רבות והולכת לעשות דאווין עם הידע החדש בו הצטיידתי כאן. אגב, מה עם טעימות לקוראים הנאמנים?

  • גולדבלט משה   ביום ינואר 2, 2008 בשעה 6:01 pm

    איני שואף ליין מהעידית.יין פשוט וסביר בהחלט טוב ל. זכור לי ביקור בבית יין באזור המוזל הוגש שם יין ריזלינג פשוט וטוב עם כריכי גבינה ובצל ואם היו רמזים ללימון או לאפרסקים או חלפרות יער תאמינו לי שלא הבחנתי בהם ובכל זאת נהניתי מאד
    הנאות של פלבאים

  • אייל גרוס   ביום ינואר 2, 2008 בשעה 6:22 pm

    משה – אכן המוזל הוא מקור ליינות ריזלינג מקסימים, ויין בהחלט יכול להיות פשוט וטוב, אין כל סתירה ואני שמח שנהנית ממנו! האמת שהיכולת לייצר יין פשוט אך שהיה טוב מעידה על מסורת וכשרון שלא תמיד קיימים… במוזל בפרט יש יינות ריזלינג מרעננים מאוד, עם אחוז אלכוהול נמוך יחסית, ואני מקנא בך על שביקרת בו וחווית חוויה מקסימה כזו !

    אסתר – מחכה לשמוע על עלילותך בנתיב יינות ישראל… טעימה? אולי כשנחזור…

  • אור   ביום ינואר 3, 2008 בשעה 4:39 am

    יופי של פוסט בשביל לפתוח איתו את השנה.
    ממש עשית חשק לטוס לאלזס, אני אאלץ להסתפק בחצי בקבוק גוורצ של טרימבך.

  • אייל גרוס   ביום ינואר 3, 2008 בשעה 2:39 pm

    תהנה מהגוורץ!

  • ליאור   ביום ינואר 3, 2008 בשעה 4:44 pm

    אתה מצליח לשלב ציוריות עם אינפורמטיביות, וזה האופן שאני הכי נהנה ללמוד בו על יין.

    רק שאלה פרטנית. לפי מה שהבנתי מהפוסט יש יינות בציר מאוחר יבשים לחלוטין.
    איך זה קורה? האם הבציר המאוחר באיזורים הקרים לא מגיע לרמות סוכר גבוהות? במידה וכן, האם כולו הופך לאלכוהול?

  • אייל גרוס   ביום ינואר 5, 2008 בשעה 12:57 pm

    אני לא מומחה לייצור יין, אנסה לענות ממה שאני מבין (וגם התיעצתי עם מומחית גדולה ממני…)

    למרות שכל יינות בציר מאוחר נעשו מענבים שנבצרו מאוחר יחסית, הרי שיש ואריאציות רבות לגבי מידת המתיקות. תמיד – מנסיון הטעימות שלי – אתה מרכיש שזה יותר מרוכז ועשיר (רמת
    EXTRACT
    גבוהה – איך לקרוא לזה בעברית)

    הואריאציות הן תוצאה של זן, אבל גם של כרם, שנת הבציר וכו'

    על כן רמת הסוכר בענבים שנבצרו מאוחר – ואכן ככל שנבצרו מאוחר יותר הרמה גבוהה יותר – משתנה בין יינות שונים. עם זאת, אם רמת הסוכר זהה בין שתי יינות, אכן, ביין יבש רמת האלכוהול תהיה גבוהה יותר. ואם מדובר בשני יינות שתססו להיות יינות יבשים – אם רמת הסוכר היתה גבוהה יותר באחד מהם, כך תהיה גם רמת האלכוהול.

    עוד דבר שמהנסיון שלי אני יכול לציין – יינות בציר מאוחר מבוגרים יותר בדרך כלל מתוקים פחות

    אתה יכול לראות זאת בגרמניה שם ביין "בציר מאוחר"

    בגרמנית

    SPATLESE

    דרגת האלכוהול יכולה לתת לך רמז אם יש בו מתיקות (שכן נשאר סוכר) או שמא הוא יבש. לכן יינות ה 5-7 אחוז אלכוהול הם עם מתיקות קלה ויינות ה 12-14 אחוז אלכהול הם יבשים
    אך הגרמנים נוהגים גם לידע את הלקוחות ובמקרה כזה יכתבו לעתים קרובות
    spatlese trocken
    כלומר בציר מאוחר יבש.

    האלזסים לא כותבים את זה, ומאחר ששם גם ביינות המתוקים רמת האלכוהול אינה נמוכה כמו אצל הגרמנים יש לך פחות אינדיקציה.

    על ההבדלים בין גרמניה לאלזאס יש הרבה דיונים שמסבירים את רמת האלכוהול הנמוכה יחסית ביינות גרמנים כדבר שמבטיח יינות מאוזנים יותר, בהתחשב בתנאים שם, אבל על זה פעם אחרת….

  • אייל גרוס   ביום ינואר 5, 2008 בשעה 1:34 pm

    תודה ליאור על המחמאה, שמח שאתה נהנה לקרוא!:)

  • אייל גרוס   ביום ינואר 5, 2008 בשעה 8:51 pm

    עוד הבהרה – היינן יכול כמובן להחליט להפסיק את התסיסה בשלב מסוים. לעתים התסיסה נעצרת לבד לפני שכל הסוכר הפך לאלכוהול.

    ועוד הערה לגבי ההבדלים בין אלזאס לגרמניה: אלזאס חמה מעט יותר מגרמניה, או לפחות מהמוזל, ועל כן הענבים מגיעים לרמת סוכר גבוהה יותר מלכתחילה,
    ועל כן רמת האלכוהול שם גבוהה יותר.

    ותודה ל- ג' שעזרה לי לחדד נקודות אלו…

  • ליאור   ביום ינואר 6, 2008 בשעה 1:38 am

    לגבי הפסקת התסיסה (באופן יזום, מתוכן, או אקראי), אני מבין.

    מה שאני לא מבין זה איך בציר מאוחר יכול להיות יבש. אם יש הרבה סוכר בענבים יכולים להבנתי לקרות שני דברים: או שיישאר סוכר ביין, או שכל הסוכר יהפוך לאלכוהול בתסיסה.

    לכן אני שואל אם היבשים עתירי אלכוהול (בכל זאת, באוסטרליה מגיעים ל-15% ללא בציר מאוחר), או שבציר מאוחר באקלים קר כמו אלזס/גרמניה זה לא כמו בציר מאוחר אצלנו, והסוכר שהענבים צוברים בתהליך אינו גבוה כמו מה שאנחנו מכירים מישראל למשל.

  • אייל גרוס   ביום ינואר 6, 2008 בשעה 11:49 am

    אוקיי, אנסה לענות למרות שיש כאן שאלות של ביולוגיה וכימיה ומומחים לכימיה של היין יוכלו לתת לך תשובות יותר מפורטות ואולי יותר מדויקות, אבל :

    למיטב הבנתי במזג אוויר חם הענבים מאוד בשלים ולכן יש בארצות כמו אוסטרליה או ישראל נטיה לאלכוהול גבוה, כי רמת הבשלות של הענבים גבוהה. כפי שציינתי במבוא לכתבה במזג אוויר קר ההבשלה היא אטית וארוכה.
    לגבי הנתונים ההשוואתים על רמת הסוכר בבציר אין לי אותם אבל בהחלט יתכן שההבדל בין הבשלה אטית וארוכה במזג אוויר קר יותר ובין הבשלה בתנאים
    של מזג אוויר חם הם שונים:

    בעקרון, מאחר ואלכוהול הוא תוצאה של תסיסת הסוכר בענבים, והסוכרים הם תוצאת פוטוסינתזה שנוצרת מאור השמש, רמת האלכוהול של יין היא יחסית לקרבה של אזור הגידול שלו לקו המשווה. וזה מסביר אני חושב את חלק ממה שאתה שואל..
    (אכן, ההתחוממות הלגובלית מסבירה את עליית אחוז האלכוהול הממוצע ביינות)
    גורמים נוספים שמשפיעים על רמת הסוכר – ועל כן האלכוהול – גובה הכרם, תנאי מזג

    האוויר, היבול, …

    לכן אני חושב שהתשובה לשאלתך נעוצה ב: יותר שמש בישראל, יותר פוטוסינתיזה, יותר סוכר נוצר בתהליך ההבשלה מהסוג הזה להבדיל מההבשלה האטית במזג אוויר קר, ולכן יותר אלכוהול…
    אכן בבציר מאוחר יבש , בגרמניה זה אפילו כאמור

    כתוב על התווית לפעמים "ספטלזה טרוקן"
    הסוכר הפך לאלכוהול בתסיסה.

    ואז יש פחות סוכר שיורי שהוא משפיע כמובן על רמת המתיקות בטעימה.
    (כמובן שהטעם מושפיע לא רק מרמת הסוכר השיורי אלא כמה חמיצות וש ביין גורומים נוספים).

    אגב, שים לב שבאלזאס בציר מאוחר היא קטגוריה ברגולציה של
    INAO
    שכוללת בדיקת רמת הסוכר, וגם טעימה
    http://www.hugel.com/en/loi.php
    בשנת 1990 אנדרה אוסטרטג זכה לכך שחלק מהיינות שלו, מחלק מהחלקות, נדחו על ידי פאנל הטעימה שהחליט שהם לא זכאים לתואר "בציר מאוחר". הוא שחרר אותם אחרי די הרבה שנים בקופסה מיוחדת (מקבילה לקופסת ה
    SGN 1989
    שהזכרתי ברשימה)
    טעמתי את היינות האלו והם נפלאים. לא מאוד מתוקים, חלקם אפילו יבשים – ויש הבדלים ביניהם, לפי החלקות השונות (יש שלושה יינות שונים) – אבל כולם נפלאים, ועשירים מאוד, מרוכזים מאוד, – אוקיי, היינות שלו זה עולם אחר, שווה לנסות…

  • ליאור   ביום ינואר 6, 2008 בשעה 2:04 pm

    אז לסיכום אני מבין שכנראה שמדובר על מזג אוויר קר יותר ולכן בציר מאוחר דומה מבחינת רמות סוכר ל'בציר רגיל' במדינות חמות כמו ישראל ואוסטרליה.

    תודה על ההסברים, התפתח דיון מעניין.

  • אייל גרוס   ביום ינואר 6, 2008 בשעה 2:25 pm

    אולי מבחינת רמות אלכוהול פוטנציאלי וסוכר בהתחלה, אבל תאמין שלי היינות האלו הם עולם אחר – בגלל כנראה ההבדל בתהליכי ההבשלה כמתואר לעיל….
    רמת הסוכר התחילית זה רק חלק מהסיפור

  • אייל גרוס   ביום ינואר 6, 2008 בשעה 5:59 pm

    ועוד נ.ב. על התגובה האחרונה שלי, אני חושב שזה מראה כמה תנאי מזג אוויר וכו' בכללותם חיוניים ליצירת היין: אני מאמין שיקשה לחקות יין שיוצר במזג אוויר קר, שם תהליך ההבשלה האיטי אחראי לא רק לרמת הסוכר, אלא לאפשרות של הטעמים האחרים להתפתח בענב מה שלא קורה בהבשלה מהירה בה תשיג רמת סוכר גבוהה אבל כאמור -ראה המבוא לכתבה – הטעם עשוי להיות משעמם בלי שאר המרכיבים (אפשר לקרוא על כך יותר ב
    Oxford COmpanion to wine)
    וזה מסביר לי מדוע ריזלינגים מאזורים קרים כמו אלזס, גרמניה, וניו-יורק הרבה יותר מענינים בעיני מאלו מאזורים חמים. עם זאת ציינתי לעיל לטובה את הריזלינג של ויתקין, שהוא הריזלינג הישראלי הראשון שממש אהבתי, ומעניין לחקור מה ההבדל בויניפקיציה או הגידול שלו מריזלינגים ישראלים אחרים. באוסטרליה היין של
    POLISH HILL
    הוא הריזלינג המוצלח ביותר ששתיתי – אם כי אין לי נסיון עשיר עם היינות האוסטרלים… בעקרון רוב הריזלינגים הישראלים/דרום אפריקאים/אוסטרלים וכו' שטעמתי, היו פחות מוצלים בעיני מגרמניה אלזס וגם אוסטריה וניו יורק. אם כי בוושינגטון עושים יינות מעניינים. מאוד מומלץ ה
    EROICA
    שנעשה בוושינגטון על ידי
    Chateau St-Michelle
    אך בשיתוף עם
    DR LOOSEN
    הגרמני.

  • אייל גרוס   ביום ינואר 6, 2008 בשעה 6:00 pm

    הכוונה ליין הריזלינג של

    GROSSET
    מ
    POLISH HILL

טרקבאקים

  • מאת המשתה - אייל גרוס ביום ינואר 11, 2008 בשעה 6:24 pm

    כמה ימים אחרי הפוסט שלי "רנסנס הריזלינג", שני פרסומים מעניינים הנוגעים לענב זה (שאמש שתינו יין עשוי ממנו, במקרה זה ריזלינג קבינט צעיר של דר. לוזן מהמוזל שבגרמניה, שנת 2006, מחלקת Ürziger Wür

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*