אי-הצדק המזעזע ובלתי-אנושי ביותר

הפגיעה בזכות לבריאות, הן של תושבי ישראל והן של תושבי השטחים, נמשכת.

 

ראו פוסטים קודמים בנושא הזכות לבריאות :

בריאות לכל? / בריאות רופפת / רעידת אדמה בבריאות / כשבריאות הופכת למצרך / בג"צ מאחל רפואה שלמה

 

הצעת חוק ההסדרים של 2008 ממשיכה את המגמה של הקטנת חלקה של המדינה במימון מערכת הבריאות. שחיקת עלות שירותי סל הבריאות מאז 1995 עומדת עתה על 44% ! תת-המימון של מערכת הבריאות הולך ומחריף אם כן, ומגמת ההתמסחרות ממשיכה אף היא. נתונים אלו עולים מדו"ח של מרכז אדווה, האגודה לזכויות האזרח ורופאים לזכויות אדם. הנסיון מלמד שהתוצאות של תהליכים אלו הן גלגול הולך וגדל של מימון מערכת הבריאות על כתפי החולים. מאחר ולא מגדילים את מס הבריאות, הרי שגלגול זה נעשה בצורת תשלומי ההשתתפות הנגבים ישירות מחולים עבור תרופות, טיפולים, ביקורי רופא ועוד. זוהי צורת מימון רגרסיבית שעומדת בניגוד לעקרון שביסוד חוק ביטוח בריאות ממלכתי, עקרון ניתוק הקשר בין הצורך בטיפול רפואי ובין היכולת לשלם עבורו. התוצאה: מי שחולה יותר, משלם יותר. בפועל, מי שעני יותר, נדרש לשלם יותר – בוודאי שנדרש לשלם יותר ביחס להכנסתו. כפי שהראו מחקרים רבים, כתוצאה מכך אוכלוסיות נזקקות לא רוכשות תרופות שבמרשם ונמנעות מלקבל שירותים רפואיים חיוניים.

כך הולך ומחריף אי השוויון במערכת הבריאות. אמנם בחוק ההסדרים ישנה הצעה אחד שלכאורה מגדילה את השוויון: מוצע לאסור על קופות החולים להכיל תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים – נושא שכתבתי עליו כאן בעבר. אך בכך לא די: אמנם אין להכיל תרופות אלו בביטוחים המשלימים, אך במקביל יש להבטיח שהן יכללו בביטוח בריאות הממלכתי.

ובינתיים – השב"כ אוסר על חולה סרטן  מרפיח לצאת לטיפול בישראל. עוד דוגמא להשלכות שיש להגבלות הקשות על חופש התנועה של פלסטינים על הזכות לבריאות.

כך נמשכת רמיסת הזכות לבריאות.

מרטין לותר קינג אמר פעם שמכל הצורות של אי-שוויון, אי-צדק בתחום הבריאות היא המזעזעת והבלתי-אנושית ביותר. כשאנו שומעים על מחסומים שמונעים מאנשים לקבל שירותי בריאות, בין אם מחסומים כספיים שנובעים מהשינויים התקציביים המתוארים, ובין אם מחסומים פיזיים בצורת גדרות, חומות ומחסומים, קשה שלא להזכר באמירה הזאת שלו.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 1:03 pm

    אני אשאל אותך שאלות לגבי הדוח ואתה תענה לי. המטרות של המשחק הן: אתה צריך לשכנע אותי שאסון גדול התרחש בתחום הרפואה בישראל בין השנים 1995-2006, אסון שיגדל כתוצאה מחוק ההסדרים 2008. אני צריך לשכנע אותך שהמסמך הזה חסר כל תוכן הנוגע למערכת הבריאות.

    שאלה ראשונה: מהם ה44% אחוזים שאתה כותב עליהם? התשובה צריכה להיות בשפה מספיק פשוטה שכל אחד מקוראי הבלוג יבין במה מדובר למה צריך להיות אכפת לו.

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 1:13 pm

    תוכל לקרוא על זה בכל הפוסטים הקודמים שלי בנושא. אני מקווה שכל אחד מקוראי הבלוג מבין מה הכוונה בשחיקה, קרי ירידה ריאלית בתקציב שהמדינה מקצה למערכת הבריאות, ב 44%. פשוט מאוד – פחות כסף שמוקצה למדינה לנושא. התוצאה, במקום שהמדינה מקצה, אנו נדרשים להקצות מכיסנו הפרטי, בהוצאות שהן מעבר למס הבריאות הפרוגרסיבי.

    כפי שכתוב בפוסט "בריאות רופפת" שמקושר לעיל:
    "
    הטלת תשלומי השתתפות עצמית וגלגול מימון חלק מהסל על כתפי החולים בצורת תשלומים אלה, שלהבדיל ממס הבריאות הפרוגרסיבי מהווים תשלום רגרסיבי, הייתה חלק מהתנערות המדינה ממחויבות למימון ראוי של סל הבריאות. הנסיגה לאחור במחויבות המדינה מתבטאת בצורה חדה במחקרם של לאה אחדות, עמיר שמואלי ומירי סבג-אנדבלר, שהראו שערכו הריאלי של תקציב הסל נשחק ומאז חקיקת החוק חלה שחיקה של כשליש מתקציב סל הבריאות: התקציב שהועמד לצורך הטיפול הרפואי באוכלוסיה הישראלית בשנת 2003 היווה במונחים ריאלים כשני שלישים בלבד מזה שעמד לצרכי האוכלוסייה ב-1995. מנגד, היקף המימון הפרטי של שירותי בריאות מכיסי המבוטחים בישראל הוא כ 30% – מהגבוהים ב"ארצות המערב". התוצאה היא פגיעה בשוויון והרעה באיכות השירותים המסופקים על ידי הקופות."

    עכשיו מסתבר שעד 2006 כבר עלינו כנראה משליש לכמעט חצי.

    מקווה שהצלחת להבין למה זה נוגע לך. ואם לך זה לא נוגע אז לאותו אדם שלא לוקח חיסון או לא קונה תרופה במרשם או לא עושה טיפול או בדיקה בגלל העלות – והנתונים על כך עקביים במחקרים של מכון ברוקדייל, של הר"י ועוד- הרי שלו זה נוגע גם נוגע.

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 2:14 pm

    קחו, תשחקו בכנסת, תחוקקו חוקים, בסוף השנה נבטל אותם בחוק ההסדרים ב- delet all
    מרק – להוכיח מה הנזק? האוצר צריך להוכיח מה התועלת. וגם אז זה מהלך לא דמוקרטי.

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 3:26 pm

    כמובן שלא שאלתי על מצבה של מערכת הבריאות, אלא על הרלוונטיות של המסמך שקישרת אליו להבנת ההדרדרות של הרפואה בארץ מהרגע שבו היא הולאמה (בהנחה שאכן היתה התדרדרות). מצטער אני לא מוצא קישור לפוסט שהזכרת אז קשה לי להתיחס אליו.

    בקשר להבדל בתקציב – אז מה? אולי ההוצאות הדרושות לקיום אותה רמה של רפואה קטנו? אולי המנגנון הממשלתי יותר יעיל מהפרטי וכל שקל של תקציב מנוצל בצורה יותר טובה? אבל אני באמת לא רוצה לגלוש לנושא הזה כי הנושא פה הוא הסתמכות על טענות ממסמך שאינו קריא בכלל ואין בו אפילו טיעון אחד שאומר שרמת הרפואה בארץ ירדה.

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 3:58 pm

    הקישור לפוסט למעלה בגוף הפוסט הזה.
    ההוצאות לגידול אותה רמה של רפואה גדלו ולא קטנו.
    יש מסמכים שמראים שבגלל השחיקה רמת הרפואה ירדה – תקרא בפוסטים הקודמים שלי.
    ואם תרצה להעמיק תקרא את הספר "עשור לחוק ביטוח בריאות" שהזכרתי בפוסטים קודמים. שם הדברים מנותחים לעומק.

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 7:30 pm

    נו באמת, החישוב שלך כולל כל ניתוח פלסטי אלקטיבי לעשירים (ואם לא פלסטי אז הרניה). האמת היא שהבעיה מתחילה בהגדרה של מהי בריאות ומהי רפואה.

    מדוע המדינה צריכה לממן תרופות יקרות נגד פטריות בציפורני הרגליים או פצעוני בגרות? וכאשר מגיעות מחו"ל תרופות חדישות לבעיות אלה, ומגיעות, והן נותרות, ובצדק, מחוץ לסל הבריאות, רבים המוכנים לשלם קצת למען האסתטיקה (מאותו תקציב שהם מוציאים על טיפוח עצמי) רצים לרוכשן, אז קם אייל גרוס וזועק על הרס מערכת הבריאות שכן אחוז ההוצאה הפרטית גדל.

    אז, לא מני ולא מקצתי.

    ואם בניתוחים פרטיים מצילי חיים עסקינן, אז שום העלאה בשכר המנתחים לא תעזור, כל עוד הממסד יעלים עין מהפרקטיקה הפרטית והבלתי חוקית שלהם ברובה (קרי, בעת העבודה הציבורית ולעתים אף במבנים ציבוריים) אז הנכונות של אנשים שהפרוטה מצויה בכיסם לזרוק עוד 10,000 ש"ח בשביל מנתח שאחוז ההצלחה שלו טיפ-טיפה יותר גבוה, תמשיך ליצור ביקוש קשיח למנתחים בכל מחיר, הרבה מעבר לשכר הציבורי.

    במלים אחרות, הפתרון לבעיה הוא או שוק חופשי לגמרי, או להתחיל להשליך המוני רופאים לבתי הכלא. ומכוון שהאופציה האחרונה אינה ריאלית, הרי ששוק הבריאות בישראל יוסיף להתקדם לעבר השוק הפרטי, וסופו שהציבור יראה את מס הבריאות כשם שהוא רואה היום את אגרת הטלוויזיה, ולא בכדי.

  •   ביום אוקטובר 26, 2007 בשעה 7:47 pm

    אני מסכים שצריך לטפל בעיות של פרקטיקה לא חוקית, רפואה אפורה שחורה וכו', אבל גדילת ההוצאה הפרטית, ואפשר לראות את זה בצורה מפורשת מהמחקרים, נובעת מהקיצוץ בהשתתפות המדינה בתקציב , ראה המאמר של לאה אחדות ואח' שמצוטט באחד הפוסטים הקודמים שלי לנתונים מדוייקים.
    אגב, התופעה של רכישת תרופות שונות אלקטיביות שאתה מדבר עליה היא בעצם חלק מאותו מסחור של הבריאות, כפי שכתב על כך בפירוט דני פילק במאמרו המצויין "בריאות עוברת לסוחר" בתיאוריה וביקורת

  •   ביום אוקטובר 27, 2007 בשעה 12:04 am

    היות ואני חיה מקצבת ביטוח לאומי ומשכורת של מפעל מוגן – אני מסכימה עם אייל. אני פעילה חברתית בשטח. ורואה את התוצאות המגעילות הללו מול עיני. אני למשל משלמת על תרופה בשם טופמקס שבע מאות ש"ח לחודש לא כולל התרופות האחרות. היא לא בסל התרופות להתוויה פסיכיאטרית.
    כך שסך הכל לחודש יוצא לי לשלם על תרופות 800 ש"ח ( רק התרופות הכרוניות) ומה אם אני חולה בסתם שפעת או כל מיני דברים?
    אין לכם מושג לכל הכותבים כאן, איך אני פשוט אוספת שקל לשקל בשביל התרופות הללו.
    רק כדי שתבינו בבית החולים בו אושפזתי לא מזמן התרופה טופמקס לא הייתה שם הייתי צריכה להביא מהבית…
    זאת מערכת הבריאות במדינת ישראל שנת 2007.
    כלומר מדינת ישראל סוחטת את אלה שאין להם לא את אלה שיכולים לממן ניתוח פלסטי.
    הבנתם?
    היא סוחטת את מקבלי הקצבאות – שהוקפאו לפי חוק ההסדרים.
    היא סוחטת את הקשישים.
    את החולים הכרוניים.
    את אלה שהכי זקוקים לשירותי בריאות.
    לא את אלה שסתם מחפשים תרופות פלא להצערת העור.

    מקווה שיפול לכם האסימון.

    רחל

  •   ביום אוקטובר 27, 2007 בשעה 1:48 am

    תודה על הפירוט. גם אני חשתי על בשרי את הנושא כאשר הייתי צריך לקחת לתקופה ממושכת תרופה שעולה כשלוש מאות שקלים בחודש. הבנתי שאני לוקח אותה, אבל שברור שיש אנשים שמצבם הכלכלי כל כך קשה שפשוט לא יקחו אותה. אגב זו היתה תרופה שלקחתי רק אחרי שניסיתי כמה תרופות אחרות, ורק היא עזרה לבסוף לבעיה. תרופה מאוד חשובה – ואכן לא להצערת העור אלא לבעיה רפואית – שרק היא עזרה.

    אבל יש אנשים שתמיד יאשימו את החולים/עניים וכו' ויסרבו להכיר במציאות בה הבריאות הופכת יותר ויותר למצרך נגיש רק למי שיכול לשלם עבורו – למרות שיש מחקרים רבים שמראים זאת.

  •   ביום אוקטובר 27, 2007 בשעה 3:16 pm

    בעיני זו לא רפואה, רפואה זה העיסוק בהצלת חיים והצלת איברים גרידא. ברגע שאתה עובר למונחים סובייקטיביים כמו "איכות חיים" אתה פורץ את כל הסכרים ועולה על מדרון חלקלק שנגמר במימון קוסמטיקה להמונים.

    האמת היא שגם "הצלת חיים" זה מונח לא מוגדר – האם תרופה שתצטרך למכור את הבית שלך בעבורה והיא תאריך את חייה בחודש שווה לך, האם תרכוש אותה בכספך, האם תרצה שמיסיך יממנו את רכישתה בעבור מישהו אחר?

    כמדומני הירשזון סיפר בשעתו שכיו"ר קופ"ח הלאומית הוא החליט לא לרכוש תרופה למחלה יתומה שעלותה הייתה משהו כמו 100 מיליון ש"ח, בשביל חולה אחד.

    כמובן, שאם החולה הזה הוא סמי עופר, אתה לא יכול למנוע ממנו לרכוש לעצמו את התרופה, ואז שוב "ההוצאה הפרטית על הבריאות עולה", עד שאנו מגיעים לרעיונות עוועים של משרד הבריאות כ"איסור על הצעת ביטוח לתרופות מצילות חיים (!!!)" שנועד אך ורק להפעיל לחץ על האוצר והממשלה, לחץ שהוא אינו אלא רצח בדם קר של אנשים רבים שהביטוח הזה היה מציל את חייהם, והם אינם יכולים לרכוש ביטוחים פרטיים. זאת כדי שהרופאים המושחתים של משרד הביראות יוכלו לצאת לתקשורת ולטעון "בגלל שהאוצר לא מקצה כספים האנשים האלה מתו".

    זה כמובן לא מפתיע, מערכת הבריאות המושחתת בישראל עושה שימוש ציני בחיי אנשים מאז ומעולם, תקרא קצת את רן רזניק וחיים שיבי. אין לי מושג מדוע אתה מתגייס לסייע להעמקת בורות השומן של המערכת המושחתת הזו.

  •   ביום אוקטובר 27, 2007 בשעה 5:27 pm

    אתה ממש מבלבל בין תרופות חיוניות למחלות, גם אם לא מדובר בהצלת חיים ישירה, ובין ניתוח פלסטי. התרופה שאני הייתי צריכה, ואני מניח שזו שרחל היתה צריכה אני מניח, היא תרופה חיונית, גם אם לא מצילה חיים באופן מיידי.

    וכן אני רוצה שמיסוי פרוגרסיבי יממן רכישת תרופות כאלו.
    הבעיה בהוצאה הפרטית שהיא כה גדולה אצלינו היא בהחלט לפחות גם בגלל הסוגיה הזו של הגדלת התשלומים.

    האיסור על ביטוח משלים – לא פרטי! – לתרופות מצילות חיים צריך אכן ללכת יחד עם הכנסת התרופות האלו לסל, ולא כצעד מבודד. כתבתי את זה בפוסט.

    לגבי שחיתות אם יש וכו' צריך לטפל בה. צריך להפריד בין הסוגיות.

  •   ביום אוקטובר 27, 2007 בשעה 5:35 pm

    לשלוח אותי לקרוא את כל האתר מחדש זה לא צורה לשכנע מישהו בדיון. לפי הרלוונטיות של המאמר המוזכר פה אני יכול להניח די בביטחה שגם המאמרים שעליהם הסתמכת קודם חסרי כל רלוונטיות.

    למה המאמרים חייבים להיות רלוונטיים? כי לך באופן אישי אין שום ניסיון וידע בניהול מערכת בריאות ציבורית. כל מה שאתה יכול לעשות הוא לצטט. המינימום שנדרש ממך בתור אדם שיש לו חוש של אינטגריטי הוא לדאוג לכך שלפחות במאמרים שאתה מצטט לא יראו כאילו נכתב קודם הסיכום שלהם ואחר כך הודבקו הנתונים המתאימים.

    אני יודע ש95% מקוראי רשימות הם כמו אורה. אין להם את הסבלנות או היכולת להפעיל את המוח שלהם ולקרוא ולנסות להבין את מה שכתוב. בשבילהם לא היית צריך לקשר למאמר, מספיק היה שתכתוב שחוק ההסדרים יהרוג אלפי אנשים. הם לרגע לא דורשים ממך להראות על סמך מה אתה מבסס את זה.

    אבל 5% הנותרים הם כמו חיים וכמוני. אנחנו פתוחים להשתכנע בנכונות הדעה שלך, או לפחות חלקה, אבל אתה מעליב אותנו בשליחה למאמרים שהם דמגוגיה נטו, או עם טיעונים דמגוגיים (מה קשורה החוויה האישית שלך או של רחל למשהו? האם אתם קבוצה סטטיסטית מיצגת?).

    קרוב למדי שאחרי המאמר הדמגוגי חסר התוכן הבא, אני פשוט אפסיק לקרוא אותך. לא שיש לי שמץ של ספק שלא תתאבל על כך, אבל גם אני לא. אם כל מאמץ הכתיבה שלך מיועד בכדי לשכנע את המשוכנעים, אז אין לי מה ללמוד פה והאתר הזה הופך להיות לא מענין בשבילי.

  •   ביום אוקטובר 27, 2007 בשעה 6:42 pm

    נראה לי שמה שהוא אומר על ירידה ריאלית יכול להיות נכון, אבל לא כ"כ רלוונטי, נו אז יש אינפלציה כל הזמן ותקציב המדינה לא גדל בקצב האינפלציה, אז מה? בשוק הבריאות המתוכנן בישראל גם מחירי השירותים, קרי תשלומי משכורות, ציוד רפואי ותרופות, נשלטים ע"י המדינה, אז מטבע הדברים אם תקציב הבריאות לא גדל משרד הבריאות לא הגדיל את משכורות הרופאים, כלומר אנחנו הציבור המשכנו לקבל את אותם השירותים שעה שמשכורתנו, בממוצע, גדלה, וכך נותרה לנו הכנסה פנויה גבוהה יותר והרווחנו.

    בכל אופן, לי אין יומרות לשכנע במשהו את אייל, הוא אדם משכיל ואינטליגנטי, וחשוב מכך, יש לו מחוייבות אידאולוגית לחוגים מסויימים והוא כותב כאן בשמו המלא, כך שגם אם הוא ישתכנע אני לא רואה אותו זורק את הקריירה ומעמדו הציבורי לפח וקורא להפרטת מערכת הבריאות, למשל. אבל היתרון שלו ביחס לבוגרים אחרים הוא הסובלנות שהוא מפגין כלפי דעות שונות ואפילו הנכונות, הכמעט מזוכיסטית שלו, להתדיין עם בעליהן. לכן אני כאן.

    דבר אחרון, אייל, לגבי האיסור על הביטוחים המשלימים (ניכר מהודעתי מעלה שאני מכיר את ההבדלים ביניהם לבין הפרטיים), למיטב הבנתי נכון לרגע זה המציאות היא שהביטוחים המשלימים אכן נאסרו והם אסורים, ואילו התרופות שהם היו אמורים לכסות אינן בסל הבריאות, כלומר ממש ברגעים אלה מתים חולי סרטן שאין להם כסף לממן אותן ולא יכלו להרשם לביטוחים פרטיים בשבל בעיות בריאות קודמות. וההתייחסות היחידה שלך בבלוג למהלך היא שאתה "מברך" עליו, מה אפשר לומר? מה שאפשר לומר זה בדיוק מה שאמרתי קודם, מדובר במהלך שנועד לשפוך את דמם של חולי הסרטן על ראשי נערי האוצר עד שיגידו "רוצה אני לשלם".

    שוב מערכת הבריאות המושחתת שלנו מספסרת בחיי אדם כדי להגדיל את משכורות בכיריה. (אתה בוודאי מכיר את התרגיל של סל הבריאות – היום יאושר בבסיס התקציב תקציב ענק לתרופה מצילת חיים נגד סרטן, נניח אווסטין, כשהמאשרים יודעים היטב שכשבעוד 5 שנים הפטנט יפוג ותופענה גרסאות גנריות של התרופה שעולות שבריר ממחירה, התקציב המנופח ייוותר בבסיס תקציב הבריאות ויוסיף להיות מועבר לתקציב הכללי של הקופות שאינו מפוקח חיצונית, ומשם למשכורותיהם המופקעות של בכירי קופות החולים. זה מה שקורה היום).

  •   ביום אוקטובר 28, 2007 בשעה 2:11 am

    אני, כמובן, שותף לביקורת של אייל על הדרביניזם החברתי בישראל. אני מקווה, שהחולים חסרי האמצעים לא יפנימו את הדיכוי שלהם, אלא "יגנבו" כסף ורכוש מהעשירים. אני גם מקווה, שהחולה הפלשתיני יצליח לשחד חייל ישראלי, כפי שיהודים במהלך הדורות התחכמו לרודפיהם. הבעיה היא, כמובן, שאין לו מספיק כסף. אבל אני מקווה שהוא או משפחתו יצליחו "לגנוב" מכוניות של קפיטליסטים ישראלים. (כמובן, אין להסיק מכך שאני מתנגד חלילה לכך שפלשתינים בריאים יגנבו מכוניות מקפיטליסטים ישראלים)

    אגב אורחא, כשאנחנו מדברים על הפרת הזכות לבריאות בישראל, אנחנו צריכים לזכור את אשמת בג"ץ המושחת. במקום להגן על הזכות לבריאות, בג"ץ מנע לפני הבחירות האחרונות את הרחבת סל התרופות. שופטי בג"ץ מבלבלים את המוח על כך שאין להם לא ארנק ולא חרב, אך בפסק הדין המרושע הזה הם עשקו מהחולים את הארנק וקירבו את החרב אל צווארם.

  •   ביום אוקטובר 28, 2007 בשעה 5:49 pm

    תגיד, אורי, יש לך מכונית? לאבא שלך? לאמא שלך?

  •   ביום אוקטובר 28, 2007 בשעה 8:45 pm

    מרק – צר לי אך קשה לי להתווכח עם סוג ה"טיעונים" שלך. להבדיל ממך – כנראה – קראתי וחקרתי הרבה בנושא מערכת הבריאות בארץ ובעולם ואפילו פרסמתי מחקרים בנושא. את הנתונים שהבאתי ממאמרים מחקריים אתה מוזמן לבדוק לבד. אם להשתמש במטפאורה של חיים גם למזוכיזים שלי יש גבול ואני לא הולך לחזור על כל דבר מיליון פעם, גם אם זה ידרוש ממך לחזור לפוסטים קודמים.

    חיים – ה"ברכה" שלי לגבי איסור התרופות מצילות חיים במשלימים היתה מסוייגת לחלוטין – וכך גם בדו"ח שהפניתי אליו – לגבי הצורך להכניס תרופות אלו בסל. אני מסכים שללא זה זהו מהלך בעייתי וצריך פתרון כולל לנושא.

    אני מסכים שיש בעיות במערכת הסל וצריך לתקן אותן.

    לגבי השחיקה וכו' ופגיעתה בשירותי הבריאות לחולים, אם יש לך סבלנות תקרא את המאמר של לאה אחדות ואח' שכבר הפניתי אליו ואת הפירוט בפוסטים הקודמים.

    ואורי – כרגיל אתה בעל רעיונות מקוריים ומהפכניים…

  •   ביום אוקטובר 28, 2007 בשעה 9:26 pm

    מרק הערות על אנשים אחרים שאין להם את היכולת להפעיל את המוח ימחקו להבא. ראה הוזהרת.

    וחיים, לא המשכנו לקבל את אותם השירותים. התורים התארכו, אנו מקבלים פחות שירותים ונדרשים לשלם עבורם תשלומי מהכיס – בנוסף למס בריאות – יותר.

  •   ביום אוקטובר 29, 2007 בשעה 1:04 am

    אני בטוח שאתה מסכים איתי שסל הבריאות לעולם לא יוכל להדביק את קצב ההתפתחויות של מדעי הרפואה ולספק בזמן אמת את כל התרופות, הטיפולים, הניתוחים, ההשתלות, הציוד וכוח האדם האיכותי ביותר שבקדמת הרפואה.

    במצב דברים שכזה, איזה פתרון אתה מציע לאנשים שאינם עוברים חיתום רפואי אם אתה לוקח מהם את הביטוח המשלים?

    וחולה כרוני שאינו מעוניין להוציא כמה עשרות ש"ח בחודש על שב"ן הוא בן אדם שגם אם תיתן לו שירותי בריאות מלאים בחינם לא יטרח להגיע בזמן לרופא, לבדיקות ולקחת את התרופות שלו, המדינה לא יכולה לכפות עליו להציב את בריאותו בראש סדר עדיפויותיו. יש גבול לפטרונות.

  •   ביום אוקטובר 29, 2007 בשעה 2:04 am

    הפתרון הוא פשוט: מכך שקופות החולים יכולות להוסיף את התרופות האלו – אם כי, שים לב, בהשתתפות עצמית של מאות שקלים! – לסל, מאחר והן מבטחות קבוצה גדולה,
    הרי שהפתרון הפשוט הוא שבמקום שנשלם את הסכום הזה לקופה במסגרת ביטוח משלים, נשלם אותו כולנו למדינה במסגרת ביטוח ממלכתי ומיסוי פרוגרסיבי, בצורה שתבטיח אותן לכל האוכלוסיה, גם אם זה ידרוש העלאה קטנה של סל הבריאות.
    האתגר ל"הדביק" את ההתפתחות הוא אכן גדול, אבל המדינה צריכה להראות התקדמות ויישום פרוגרסיבי של הזכות לבריאות, אצלנו אנו רואים נסיגה.
    זה כמובן לא כופה על אדם לקחת תרופות. ואתה לא צודק שאדם שלא יכול, לא יכול – לא לא מעוניין – להוציא עוד כסף – לא יקח תרופות אם יסופקו ללא תשלום נוסף מהכיס מעבר למס.

  •   ביום אוקטובר 29, 2007 בשעה 9:13 pm

    לחיים – בעקבות תמיכתי בגניבת מכוניות מישראלים בידי פלשתינים חולים
    (ולא רק חולים), אתה שואל אותי, אם יש לי מכונית. אין לי, אבל למה זה חשוב בעיניך? האם אתה מנסה לקרוא לי להצטרף לקנוניה הלאומית נגד הפלשתינים בגלל אינטרס אישי או שאתה רוצה לומר לי, שהבעיה איתי היא שאין לי מכונית (אך אני גם איני ילד פלשתיני שסובל מתת תזונה), ולכן איני כותב מתוך הזדהות עם האינטרס של בעלי המכוניות הישראלים. בין כך ובין כך, מה שאני מבין (אמנם לא כמסקנה לוגית) הוא שאתה מעוניין בשיפוט בלתי אובייקטיבי. זה משורשי הבעיה. גם אהרן ברק תומך בשיפוט בלתי אובייקטיבי: בשיפוט למען המדינה, ולא למען הצדק. לכן, גם מחריפה בעית מי שופט את מי. שופטים ישראלים בלבד מכריעים בסכסוכים משפטיים בין ישראלים לבין פלשתינים, אך השופטים הישראלים אינם אובייקטיבים. כמובן, יש פתרון יותר טוב ממה שאני מציע כדי להתמודד עם האמת הזו – צריך פשוט להשתיק אותה.

  •   ביום אוקטובר 30, 2007 בשעה 6:31 am

    מרק ק.,

    סקפטיות זה טוב ויפה, אבל פקפוק רק באותם טיעונים ועובדות שאינם תואמים לדעתך המוקדמת זה דבר אחר לחלוטין. אני תמה אם תהיה מוכן לקיצוץ של 44% בשכרך עד שיתברר אם הקיצוץ הזה באמת מוריד את איכות חייך – אולי תגלה שהקיצוץ הזה רק תורם לחיסכון בהוצאותיך? אולי תגלה שרוב הוצאותיך הן על הוצאות חסרות ערך ("ניתוחים פלסטיים ותרופות יקרות כנגד פטריות בציפורני הרגליים", כמו שמציע חיים, חברך לחמשת האחוזים בעלי המוח הפועל)? העלאת סברות כרס בלתי מתקבלות על הדעת, בלא כל ניסיון לתמוך אותן בעובדות רק בגלל שהסברות האלו נוחות לעמדתך אינה סקפטיות אלא מניפולציה.

  •   ביום אוקטובר 30, 2007 בשעה 9:40 am

    נאה דרשת…

  •   ביום אוקטובר 30, 2007 בשעה 7:47 pm

    אגב, אורי, אתה תומך גם בכך שבעלי הון פלסטינים (למשל, מוניב אל מסרי משכם) יגנבו מכוניות מיהודים דלפונים בישראל?

  •   ביום אוקטובר 30, 2007 בשעה 11:32 pm

    חיים, לדלפונים ישראלים אין מכוניות, ובטח לא כאלה שכדאי "לגנוב" דווקא אותן. זה היתרון בתופעה הברוכה של "גניבת" מכוניות בידי פלשתינים, שכה חבל שהיא דעכה: היא מטילה מס בדמות פרמיית ביטוח שמעביר עושר מקפיטליסטים ישראלים לפלשתינים.

  •   ביום נובמבר 2, 2007 בשעה 10:20 am

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=919702&contrassID=2&subContrassID=21&sbSubContrassID=0

    אני בטוח שיהיה כאן מי שיסביר שהקיצוץ הזה יפגע באיזה טיפול קוסמטי של מישהו וידחה את הרעיון שקיצוצים כה גדולים בתקציב משפיעים לרעה על איכות וזמינות הטיפול הרפואי.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*