סאלי קמאטווי איננה: על מותה של בובת נייר

סאלי קמאטווי, מהדמויות המקסימות בסרטו של תומר היימן "בובות נייר" (שכתבתי עליו כאן בעברמתה בנסיבות מסתוריות בדובאי. האם נרצחה על רקע זהותה? מכל מקום, כל מי שראה את הסרט זוכר את סאלי ואת היחסים המיוחדים והמרגשים כל כך שנרקמו בינה ובין חיים, האדם חולה הסרטן בו טיפלה במסירות. היא קראה לו אבא, הוא נתן לה לקרוא את יהודה עמיחי. בסיפור המרתק הזה של הגירה, מגדר, מיניות, משפחה ועבודה, בלטה סאלי, כפי שאפשר לראות כאן, באנושיות שלה וביכולת שלה לתת, ולקבל, אהבה. ת.נ.צ.ב.ה.

סאלי וחיים – זכרונם לברכה

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 2:38 pm

    ובעיתון האינטרנטי (מאיפה, בדיוק?) היא מוצגת כגבר (אה-הא), מכוסה בקעקועים (בטוחים שזה לא צלקות ניתוח?), בלי שום עדות לתקיפה (כן, בטח).

  •   ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 5:20 pm

    לפחות ישראל לא יוצאת רעה מהסיפור הזה

  •   ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 7:44 pm

    אולי אנחנו (ישראל) דווקא כן יוצאים רע מהסיפור הזה כי היא נאלצה לעזוב את ישראל ולא עלה בידיה לחזור על אף רצונה (כפי שעולה מהכתבות אליהן מפנה הפוסט)…
    יוצא שאולי טוב להיות פה אך אנחנו לא מאפשרים זאת ועל כך יש לבחון האם אין לבקר את מדיניות ההגירה במדינה?

  •   ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 8:03 pm

    אין ספק שיש הרבה ביקורת על מדיניות ההגירה ועל משטרת ההגירה, אני מנסה לגונן על משהו יקר לי (ישראל..) ואני יודעת שזה לרוב די אבוד, כי אפילו עלה תילתן אין לי לכסת"ח. אבל נגמר חוזה העבודה שלה, לא גירשו אותה באכזריות ולא שלחו אותה חזרה לארץ עויינת כמו שהיו רוצים לעשות לפליטים מדרפור. לפחות ישראל ותומר היימן נתנו לה את הכבוד שבאף מקום לא היו נותנים לה – אולי.
    יצא לי לקרוא לפני שלוש שנים בערך בעיתון של מהגרים פיליפינים בישראל (יש עיתון כזה באנגלית) כתבה על הסרט הזה והם היו מלאים התרשמות ושימחה על הכבוד שעשו להם, גם כטרנס וגם כפיליפינים. אז נכון שזה לא "ישראל" אלא בעיקר תומר היימן, אבל הוא נתפס כנציג של ישראל וככה יציגו אותו תמיד.

    בוא נגיד שגם בפה מלא שיניים רקובות יש איזה שן זהב אחת שיכולה להפוך את החיוך ליפה אצל כמה אנשים. לרגע.

  •   ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 8:16 pm

    הגירוש של מהגרי עבודה לרבות חלק מהפייפר דולז לא יוצא בסרט טוב במיוחד… וכל הסדר הכבילה שהיה קיים אז ולמעשה אני חושב עדיין קיים היום למרות שנפסק שאינו חוקי (ואמורים לעשות הסדר חדש) לפיו עליך לעזוב באופן פחות או יותר מיידי אם מעבידך פיטר אותך (או נפטר) לא ממש הסדר ראוי (כפי שגם בג"צ קבע( וכל הייחס למהגרי עבודה בישראל לא יוצא בסרט מושלם…. וגם לא לטרנסים בישראל ולפיליפנים וכו'…
    השאלה אם בכלל אנו מקבלים את הרעיון של התייחסות לאדם כעובד שאפשר להשתמש בו אך אחר כך לזרוק כשכבר לא צריך מקובלת עלינו…

  •   ביום נובמבר 27, 2007 בשעה 8:44 pm

    השאלה אם בכלל אנו מקבלים את הרעיון של התייחסות לאדם כעובד שאפשר להשתמש בו אך אחר כך לזרוק כשכבר לא צריך מקובלת עלינו…
    לדעתי התשובה לשאלתך הנ"ל ברורה ועולה מהשאלה עצמה.
    כמו כן, העובדה שהתקשורת או החברה "נותנות כבוד" או במה אינה מחפה על מדיניות ציבורית בעייתית – במיוחד כאשר בשורה התחתונה האנשים האלה ("כוכבי תקשורת" או לא) מגורשים וחלקם מתגלגלים ממקום למקום, הולכים לאיבוד עד לסוף המר
    ניתן להניח שלוא הסרט, כלל לא היו כותבים על מותה, כפי שאולי רבים אחרים מקפחים את חייהם בשקט

  •   ביום פברואר 21, 2008 בשעה 3:51 am

    מסנה סאלי גם חיים
    "כל מי שראה את הסרט זוכר את סאלי ואת היחסים המיוחדים והמרגשים כל כך שנרקמו בינה ובין חיים"
    כל – כך נכון אני ראיתי את הסרט הזה אתמול ( 20/2/08)
    ואח"כ היה שידור חוזר של "זמן איכות עם קרין מגריזו ושמעתי וראיתי את תומר הימן אומר שסאלי מתה האשה/ האיש שהכי 'נקשרתי' אליה/ו ב"פפייר דולז" וואי ממש חבל:( ..נ.ב אבריל.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*