על הזכות לבריאות, תרופות מצילות חיים, והביטוחים המשלימים

"אם התקציב לא יספיק", פורסם בהארץ 13.1.2008

נתן סמוך ויואל ליפשיץ ("כשל ידוע מראש", הארץ, 6.1.2008),   מלינים על החלטת הכנסת לאסור על קופות החולים לכלול בביטוח המשלים שלהן כיסוי לתרופות מצילות ומאריכות חיים, שאינן בסל הבריאות. בתגובה לטענה, שלפיה מטרת החקיקה היא לקדם את השוויון, כותבים סמוך וליפשיץ, כי "את קידום השוויון, במובנו המהותי והעמוק ביותר, ביחס לשירותים שאינם בסל – ניתן להשיג על ידי הכללתם של שירותים אלה בביטוח המשלים המוצע על ידי קופות החולים וכפוף לעקרונות הביטוח הסוציאלי הדדי, המאפשר לכל מבוטח להצטרף, ללא הבדל גיל או מצב רפואי".

דברים אלה נכונים בשינוי אחד: יש להכיל שירותים אלה לא בביטוח המשלים, אלא להכניסם לסל הבריאות האוניוורסלי והאחיד, שהרי הביטוח המשלים למעשה לא מאפשר לכל מבוטח להצטרף: הוא מאפשר למבוטח להצטרף רק אם ידו משגת, ובכך אין הוא עומד בקריטריונים של צדק, שוויון ועזרה הדדית העומדים ביסוד חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

התשלום בעבור הביטוח המשלים אינו קשור ליכולת הכלכלית של המבוטח, בשונה מסל הבריאות הבסיסי, שהתשלום הביטוחי בעבורו הוא פרוגרסיווי באופן יחסי להכנסה, בצורה שמנתקת את הקשר בין יכולת כלכלית לבין נגישות לרפואה הציבורית. (אם כי גם מבנה זה נשחק עקב מנגנון תשלומי ההשתתפות העצמית, שתפח לממדים כה גדולים עד שלמעשה גם במסגרת הסל כבר נוצרה היום זיקה בין יכולת תשלום לבין נגישות לשירותים רפואיים, ועל כן דרושה רפורמה גם בתחום זה.(

מכל מקום, העובדה שכ-30% מהאוכלוסייה אינם מבוטחים בביטוח המשלים, פירושה שהכללת תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים תותיר אותן מחוץ להישג היד של כשליש מהאוכלוסייה. לנוכח זאת, הטענה שמדובר במכשיר המקדם את השוויון, אשר ביטולו מהווה פגיעה בזכויות אדם, היא היפוך של המושגים זכויות אדם, סוציאליות והדדיות, וריקונם מהאוניוורסליות שאמורה לעמוד ביסודן.

זאת ועוד, הכללת התרופות מצילות החיים בביטוחים המשלימים היתה מייצרת שני סלי בריאות: אחד למי שיכול להרשות לעצמו את הביטוחים המשלימים החדשים, והשני לשאר האוכלוסייה. במצב כזה, שבו המעמדות הבינוניים והגבוהים היו מקבלים את התרופות הללו דרך הביטוחים המשלימים (אם כי תמורת השתתפות עצמית גבוהה ובעייתית) – הלחץ לכלול אותן בסל התרופות האוניוורסלי היה פוחת ונעלם. הסל הזה היה הופך להיות סל עני לאוכלוסיה הענייה.

לכן, הפתרון השוויוני היחיד הוא הכנסת התרופות החיוניות לסל הבריאות האוניוורסלי. מהלך זה חייב להיות הצד השני של המטבע של הוצאתם מהביטוחים המשלימים. ואכן, בהנחה שכפי שכותבים סמוך וליפשיץ, התוספת התקציבית שהושגה עתה לסל הבריאות כחלק מ"פשרת אורון" לא תספיק כדי לכלול תרופות אלה בסל – הרי יש להשלים את המהלך על ידי יצירת מנגנון עדכון ראוי לסל הבריאות שיבטיח זאת: אם קופות החולים יכולות להכניס את התרופות האלו לביטוח המשלים תמורת גביית תשלום מהמבוטחים בביטוח זה, הרי בוודאי שהמדינה יכולה להכניס אותן לסל הבריאות תמורת גביית תשלום, שלהבדיל מהתשלום שנגבה במסגרת הביטוחים המשלימים, יהיה פרוגרסיווי ויבטיח נגישות אוניוורסלית לתרופות אלו.

"אלוהים נתן, החוק לקח", כותבים סמוך וליפשיץ. אלוהים נתן? לא אלוהים נתן, אלא הכסף נתן למי שיש לו. המטרה צריכה להיות חוק שייתן לכולם, ולא שיטה שבה רק בעל המאה הוא בעל התרופה.

"אם התקציב לא יספיק", פורסם בהארץ 13.1.2008

נתן סמוך ויואל ליפשיץ ("כשל ידוע מראש", הארץ, 6.1.2008), מלינים על החלטת הכנסת לאסור על קופות החולים לכלול בביטוח המשלים שלהן כיסוי לתרופות מצילות ומאריכות חיים, שאינן בסל הבריאות. בתגובה לטענה, שלפיה מטרת החקיקה היא לקדם את השוויון, כותבים סמוך וליפשיץ, כי "את קידום השוויון, במובנו המהותי והעמוק ביותר, ביחס לשירותים שאינם בסל – ניתן להשיג על ידי הכללתם של שירותים אלה בביטוח המשלים המוצע על ידי קופות החולים וכפוף לעקרונות הביטוח הסוציאלי הדדי, המאפשר לכל מבוטח להצטרף, ללא הבדל גיל או מצב רפואי".

דברים אלה נכונים בשינוי אחד: יש להכיל שירותים אלה לא בביטוח המשלים, אלא להכניסם לסל הבריאות האוניוורסלי והאחיד, שהרי הביטוח המשלים למעשה לא מאפשר לכל מבוטח להצטרף: הוא מאפשר למבוטח להצטרף רק אם ידו משגת, ובכך אין הוא עומד בקריטריונים של צדק, שוויון ועזרה הדדית העומדים ביסוד חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

התשלום בעבור הביטוח המשלים אינו קשור ליכולת הכלכלית של המבוטח, בשונה מסל הבריאות הבסיסי, שהתשלום הביטוחי בעבורו הוא פרוגרסיווי באופן יחסי להכנסה, בצורה שמנתקת את הקשר בין יכולת כלכלית לבין נגישות לרפואה הציבורית. (אם כי גם מבנה זה נשחק עקב מנגנון תשלומי ההשתתפות העצמית, שתפח לממדים כה גדולים עד שלמעשה גם במסגרת הסל כבר נוצרה היום זיקה בין יכולת תשלום לבין נגישות לשירותים רפואיים, ועל כן דרושה רפורמה גם בתחום זה.(

מכל מקום, העובדה שכ-30% מהאוכלוסייה אינם מבוטחים בביטוח המשלים, פירושה שהכללת תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים תותיר אותן מחוץ להישג היד של כשליש מהאוכלוסייה. לנוכח זאת, הטענה שמדובר במכשיר המקדם את השוויון, אשר ביטולו מהווה פגיעה בזכויות אדם, היא היפוך של המושגים זכויות אדם, סוציאליות והדדיות, וריקונם מהאוניוורסליות שאמורה לעמוד ביסודן.

זאת ועוד, הכללת התרופות מצילות החיים בביטוחים המשלימים היתה מייצרת שני סלי בריאות: אחד למי שיכול להרשות לעצמו את הביטוחים המשלימים החדשים, והשני לשאר האוכלוסייה. במצב כזה, שבו המעמדות הבינוניים והגבוהים היו מקבלים את התרופות הללו דרך הביטוחים המשלימים (אם כי תמורת השתתפות עצמית גבוהה ובעייתית) – הלחץ לכלול אותן בסל התרופות האוניוורסלי היה פוחת ונעלם. הסל הזה היה הופך להיות סל עני לאוכלוסיה הענייה.

לכן, הפתרון השוויוני היחיד הוא הכנסת התרופות החיוניות לסל הבריאות האוניוורסלי. מהלך זה חייב להיות הצד השני של המטבע של הוצאתם מהביטוחים המשלימים. ואכן, בהנחה שכפי שכותבים סמוך וליפשיץ, התוספת התקציבית שהושגה עתה לסל הבריאות כחלק מ"פשרת אורון" לא תספיק כדי לכלול תרופות אלה בסל – הרי יש להשלים את המהלך על ידי יצירת מנגנון עדכון ראוי לסל הבריאות שיבטיח זאת: אם קופות החולים

"אם התקציב לא יספיק", פורסם בהארץ 13.1.2008

נתן סמוך ויואל ליפשיץ ("כשל ידוע מראש", הארץ, 6.1.2008),   מלינים על החלטת הכנסת לאסור על קופות החולים לכלול בביטוח המשלים שלהן כיסוי לתרופות מצילות ומאריכות חיים, שאינן בסל הבריאות. בתגובה לטענה, שלפיה מטרת החקיקה היא לקדם את השוויון, כותבים סמוך וליפשיץ, כי "את קידום השוויון, במובנו המהותי והעמוק ביותר, ביחס לשירותים שאינם בסל – ניתן להשיג על ידי הכללתם של שירותים אלה בביטוח המשלים המוצע על ידי קופות החולים וכפוף לעקרונות הביטוח הסוציאלי הדדי, המאפשר לכל מבוטח להצטרף, ללא הבדל גיל או מצב רפואי".

דברים אלה נכונים בשינוי אחד: יש להכיל שירותים אלה לא בביטוח המשלים, אלא להכניסם לסל הבריאות האוניוורסלי והאחיד, שהרי הביטוח המשלים למעשה לא מאפשר לכל מבוטח להצטרף: הוא מאפשר למבוטח להצטרף רק אם ידו משגת, ובכך אין הוא עומד בקריטריונים של צדק, שוויון ועזרה הדדית העומדים ביסוד חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

התשלום בעבור הביטוח המשלים אינו קשור ליכולת הכלכלית של המבוטח, בשונה מסל הבריאות הבסיסי, שהתשלום הביטוחי בעבורו הוא פרוגרסיווי באופן יחסי להכנסה, בצורה שמנתקת את הקשר בין יכולת כלכלית לבין נגישות לרפואה הציבורית. (אם כי גם מבנה זה נשחק עקב מנגנון תשלומי ההשתתפות העצמית, שתפח לממדים כה גדולים עד שלמעשה גם במסגרת הסל כבר נוצרה היום זיקה בין יכולת תשלום לבין נגישות לשירותים רפואיים, ועל כן דרושה רפורמה גם בתחום זה.(

מכל מקום, העובדה שכ-30% מהאוכלוסייה אינם מבוטחים בביטוח המשלים, פירושה שהכללת תרופות מצילות חיים בביטוחים המשלימים תותיר אותן מחוץ להישג היד של כשליש מהאוכלוסייה. לנוכח זאת, הטענה שמדובר במכשיר המקדם את השוויון, אשר ביטולו מהווה פגיעה בזכויות אדם, היא היפוך של המושגים זכויות אדם, סוציאליות והדדיות, וריקונם מהאוניוורסליות שאמורה לעמוד ביסודן.

זאת ועוד, הכללת התרופות מצילות החיים בביטוחים המשלימים היתה מייצרת שני סלי בריאות: אחד למי שיכול להרשות לעצמו את הביטוחים המשלימים החדשים, והשני לשאר האוכלוסייה. במצב כזה, שבו המעמדות הבינוניים והגבוהים היו מקבלים את התרופות הללו דרך הביטוחים המשלימים (אם כי תמורת השתתפות עצמית גבוהה ובעייתית) – הלחץ לכלול אותן בסל התרופות האוניוורסלי היה פוחת ונעלם. הסל הזה היה הופך להיות סל עני לאוכלוסיה הענייה.

לכן, הפתרון השוויוני היחיד הוא הכנסת התרופות החיוניות לסל הבריאות האוניוורסלי. מהלך זה חייב להיות הצד השני של המטבע של הוצאתם מהביטוחים המשלימים. ואכן, בהנחה שכפי שכותבים סמוך וליפשיץ, התוספת התקציבית שהושגה עתה לסל הבריאות כחלק מ"פשרת אורון" לא תספיק כדי לכלול תרופות אלה בסל – הרי יש להשלים את המהלך על ידי יצירת מנגנון עדכון ראוי לסל הבריאות שיבטיח זאת: אם קופות החולים יכולות להכניס את התרופות האלו לביטוח המשלים תמורת גביית תשלום מהמבוטחים בביטוח זה, הרי בוודאי שהמדינה יכולה להכניס אותן לסל הבריאות תמורת גביית תשלום, שלהבדיל מהתשלום שנגבה במסגרת הביטוחים המשלימים, יהיה פרוגרסיווי ויבטיח נגישות אוניוורסלית לתרופות אלו.

"אלוהים נתן, החוק לקח", כותבים סמוך וליפשיץ. אלוהים נתן? לא אלוהים נתן, אלא הכסף נתן למי שיש לו. המטרה צריכה להיות חוק שייתן לכולם, ולא שיטה שבה רק בעל המאה הוא בעל התרופה.

יכולות להכניס את התרופות האלו לביטוח המשלים תמורת גביית תשלום מהמבוטחים בביטוח זה, הרי בוודאי שהמדינה יכולה להכניס אותן לסל הבריאות תמורת גביית תשלום, שלהבדיל מהתשלום שנגבה במסגרת הביטוחים המשלימים, יהיה פרוגרסיווי ויבטיח נגישות אוניוורסלית לתרופות אלו.

"אלוהים נתן, החוק לקח", כותבים סמוך וליפשיץ. אלוהים נתן? לא אלוהים נתן, אלא הכסף נתן למי שיש לו. המטרה צריכה להיות חוק שייתן לכולם, ולא שיטה שבה רק בעל המאה הוא בעל התרופה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ינואר 14, 2008 בשעה 12:02 pm

    אני לא מבין משהו, אם קופות החולים לא מפסידות כסף על הביטוח המשלים של התרופות שמחוץ לסל, אז זה אומר שההוצאה עליהן בעצם די קטנה, סדר גודל של מאות מיליוני ש"ח בשנה.

    המסקנה הזה היא אחת משתיים:
    או שמשרד הבריאות וועדת הסל מרמים את כל העולם ונותנים לכל תרופה הערכות שווי גבוהה בשני סדרי גודל ממה שהיא באמת,
    או שקופות החולים מרמות את המבוטחים ולא נותנות להם את התרופות כשצריך.

    הבעיה היא שמבוטחי הביטוחים המשלימים יכולים כל רגע לעזוב, בעוד שלהוציא מבסיס התקציב תוספות לסל הבריאות זה סיפור מההפטרה שכרוך בחקיקה.

    נדמה לי שהמסקנה מהעובדות האלה ברורה – הביטוחים המשלימים יעילים ומפוקחים ע"י אנשים שטובת הציבור לנגד עיניהם, כמו יואל ליפשיץ, בעוד שמערכת סל הבריאות מסואבת ומושחתת וכל שקל המועבר עליה עובר למשכורות העתק של בכירי משרד הבריאות, הקופות, בתי החולים או חברות התרופות.

  •   ביום ינואר 14, 2008 בשעה 12:17 pm

    אני כבר מתקשה להבין מה נכתב בציניות ומה ברצינות בתגובה הזו.

    היו הרבה פרסומים בעבר על עיוותים לגבי מחירי התרופות ושאנו משלמים לקופות החולים לעתים הרבה יותר ממה שהם שילמו. להזכירך קופות החולים הן אלו שמציעות את הביטוחים המשלימים, ואין שום סיבה לפי מה שפורסם לחשוב שהן יותר כשרות בעניין הזה ממשרד הבריאות.

    ההבדל בין הביטוחים המשלימים לסל הוא כאמור האוניברסליות של הסל, בעוד שהביטוחים הם רק למי שמשלם עבורם.

    אבל אני כבר חוזר על עצמי.

  •   ביום ינואר 15, 2008 בשעה 3:26 am

    אז איך אתה מסביר את זה שקופות החולים יכולות להציע ביטוחים משלימים לכל התרופות מחוץ לסל שאושרו בחו"ל בעלות נמוכה מאוד של לא יותר מכמה מאות מיליונים לשנה?

    מישהו כאן מרמה, ונדמה לי שמשרד הבריאות בכל זאת יותרמסואב מקופות החולים. מה גם שהקופות נדרשות למבטחי משנה שמפעילים על השב"נים פיקוח הדוק.

  •   ביום ינואר 15, 2008 בשעה 10:17 am

    נדמה לי שהם הסבירו זאת בכך שהם קונים בכמות גדולה ולכן יכולים. ואם הם יכולים עקב קנייה בכמות כזו למשלים, למה לא לסל?

    " נדמה לי שמשרד הבריאות יותר מסואב" זה לא משפט בעל כל משמעות בעיני.

    להאשים בסיאוב על סמך נדמה לי זה לא רציני.

    חוץ מזה, כבר כתבתי כאן אלף פעם – צריך לטפל בכל סיאוב ושחיתות שיש. אבל כל פעם להסיט את הדיון מהנגישות האוניברסלית לנושא הזה זה לעבור לסוגייה אחרת.

    אני לא מוכן לקבל שבגלל שאולי יש סיאוב איפשהוא נמכור את השוויון. מה הקשר?

  •   ביום ינואר 15, 2008 בשעה 6:23 pm

    נו, לא ברור לך למה לא בסל? זה לא ברור לכולנו?

    לא ברור לך מה יקרה אם מחר יסתבר שבכמה מאות מיליונים לשנה אפשר להכניס לסל הבריאות את כל התרופות?

    זה יהיה אסון לאומי של ממש מבחינת מקבלי המשכורות במשרד הבריאות, הם יוכלו לשכוח מגידול עתידי בתקציב המשרד ומגידול במשכורותיהם.

    מסתבר שכמו שלקראת התקציב אנשי משרד הבטחון מפריחים איומי שווא על אזרחי ישראל, כך עושים אנשי משרד הבריאות. אם כי ההבדל הוא שבשמשרד הבטחון סתם מאיימים, במשרד הבריאות מסתבר ש"עושים".

  •   ביום ינואר 15, 2008 בשעה 8:46 pm

    אוקיי. נגיד. אז?
    בגלל זה אני אתמוך בביטוחים הלא שוויונים?
    ההפך, אני אאבק להראות שאפשר להכניס את זה.

    ובמשרד הבטחון אגב לא עושים???

  •   ביום ינואר 15, 2008 בשעה 10:35 pm

    אגב הדיון הזה מזכיר לי את הדיון על השחיתות ברשות הפלסטינית. כאילו שאצלנו ואצל האמריקאים ואצל הבריטים ואצל האיטלקים אין שחיתות. אבל מה, אצל הפלסטינים זו עילה להצדקת המשך הכיבוש. מה הקשר?
    אז גם כאן, להצדקת אי השוויון נשלפים טיעוני השחיתות. מספיק.

  •   ביום ינואר 16, 2008 בשעה 10:59 am

    אתה יודע מה, נראה לי שמצאתי דרך יותר פשוטה לתקוף את התמיכה שלך בחוק הנורא הזה. אתה טוען ש"הכסף נתן למי שיש לו. המטרה צריכה להיות חוק שייתן לכולם, ולא שיטה שבה רק בעל המאה הוא בעל התרופה."

    אני טוען שאין מי שאינו בעל מאה (שקלים בחודש, העלות המרבית של הביטוחים האלה, פלטינום לקשישים).

    אז אני שואל אותך, אם אני אעבור אחד אחד על כל התושבים במדינת ישראל ואוכיח לך שכל בן אדם ובן אדם מבזבז לפחות 100 שקל בחודש על מותרות דוגמת תכשיטים, מותגי פאר ומסעדות יוקרה, אתה תסכים לתמוך בשב"נים?

    או שגם אם אני אוכיח לך שאני חסכתי לבריאות והשקעתי בשב"ן בעוד שחברי העדיף לבזבז את הכסף על תכשיטים, אתה עדיין תעדיף להרוג את שנינו מאשר להניח לי לחיות?

  •   ביום ינואר 16, 2008 בשעה 3:26 pm

    אם לסבתא היתה גלגלים היא היתה חברה באגד. (בדיחה משנות השבעים(.

    יש אנשים בישראל שלא מוציאים 100 ש"ח בחודש על הדברים שציינו. בטוח תמצא רבים מאוד שאין ידם משגת תכשיטים מותגי פאר ומסעדו יוקרה.

    אז העמדה כאילו מי שאין לו "בזבז" נו באמת. שוב נאשים את מי שאין לו שבזבז.

    אני רוצה לתת לשניכם לחיות.
    קצת נמאס לי לחזור על עצמי.
    אם כל כך מדאיגה הזכות לחיים למה לא להבטיח אותה לכולם? גם למי שאין לו 100 שח וגם למי שבזבז וגם למי שחסך?

    קשה לי עם הטיעון ששוב ושוב מדבר על החשיבות להבטיח נגישות לתרופות האלו – אך רק למי שיש לו את הכסף לשלם עבורן.

    יש כל כך הרבה נתונים על אנשים שלא קונים כיום תרופות במרשם כי אין להם את הכסף. הביטוח הזה רק היה מחמיר את המצב הזה.

    אז את כל האנרגיה הזו תשקיע במאבק שהתרופות יהיו נגישות לכולם באמת.

    אם כל כך חשוב להבטיח נגישות להן, מדוע קשה לך כל כך עם העמדה שבדיוק רוצה לעשות את זה – רק שלהבטיח נגישות לכל האוכלוסיה.

  •   ביום ינואר 17, 2008 בשעה 3:02 pm

    נגישות למה, בדיוק? ההגדרה של "תרופה" היא הגדרה עמומה, ולא בכדי. לתוכה נכנסות תרופות אסתטיות נגד התקרחות, אקנה וציפורניים עכורות.

    חולי הסרטן לוחמים למען עוד כמה חודשי חיים וועדת הסל מעדיפה לתקצב הורמון גדילה לנערים נמוכים.

    אם היה סל תרופות נפרד לתרופות מצילות חיים, היה אולי אולי אולי איזשהו בסיס מוסרי לעמדה שלך. אבל כשאתה מונע מחולים סופניים כמה חודשים חיים בשביל תרופות אתסטיות "לכולם", אני באמת לא יודע איך אתה יכול לישון בלילה.

    יתרונם של השב"נים הוא בתרופות מצילות חיים לקבוצה מאוד מסוימת של אנשים שהם חולים כרונים ואינם יכולים להתקבל לביטוח פרטי. לעשירים יש מספיק כסף לטפל בעצמם בלי ביטוח.

  •   ביום ינואר 17, 2008 בשעה 5:09 pm

    נגישות לתרופות מצילות חיים וחיוניות להארכת חיים ומשמעותיות לחיים ולאיכות שלהם. ברור שצריך תעדוף שלהם. אבל המדינה צריכה להראות מחויבות לנושא. התרופות מצילות חיים צריכות להיות בסל כדי שיהיו נגישות לכולם.

    אני ממש לא רוצה למנוע מחולים סופיים תרופות מצילות חיים בשביל תרופות אסתטיות.

    השאלה מה הסל צריך לכלול היא מורכבת וברור שצריך לקבל החלטות. אבל ברור שעדיפות ראשונה היא לתרופות מצילות חיים. ואת אלו אני רוצה שישימו בשסל הנגיש לכולם ולא בשב"ן הנגיש רק למי שיכול לשלם עבורו.

    אני רוצה תרופות מצילות חיים להבדיל ממך לא לקבוצה מאוד מסוימת של אנשים. אלא לכל האנשים.

  •   ביום ינואר 18, 2008 בשעה 1:01 pm

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3495723,00.html
    אני מקווה שאתה גאה בעצמך. הרי ברור שתרופות נגד הקאות חשובות יותר מתרופות מצילות חיים.

  •   ביום ינואר 18, 2008 בשעה 7:19 pm

    אני גאה בעצמי? איפה אתה חי? אני נגד הכנסת התרופה הזו לסל? מה אתה – סליחה על הביטוי – מקשקש?

    אם כבר העמדה של הכנסת התרופה הזו למשלים עבור חלק מהאנשים תרחיק אותה יותר מהסל הכללי.

    אני ממש מתנגד לכך שהאופציה, כפי שנוסח במכתב של האגודה לזכויות האזרח, היא הפרטה או מוות.

    אלו לא שתי האופציות היחידות.
    יש עוד אופציה והיא לחזור לרפואה ציבורית עם מחויבות רצינית של המדינה לנושא ולהכנסת תרופות כאלו לסל הכללי. זו העמדה שלי ולא אחרת
    .
    כנראה שלא הבנת שום דבר מהעמדה שלי. פרט לכך
    אין לי מה להוסיף.
    הסברתי את עצמי כבר עשרות פעמים בנושא.

  •   ביום ינואר 19, 2008 בשעה 7:34 am

    הקישור מראה בדיוק במה אתה תומך. לא אני נלחמתי כדי שההוצאה הלאומית לבריאות תעבור דרך ועדת הסל, אלא אתה.

  •   ביום ינואר 19, 2008 בשעה 10:53 am

    לא, אני לא תומך בהחלטה מהסוג שקישרת אליה ואני בכלל לא תומך במדיניות הנוכחית שלא כוללת עדכון רציני ותקופתי וקבוע של הסל. אבל אני חושב שאתה לא מבין או לא רוצה להבין במה אני תומך, ואני לא מתכוון לחזור על זה שוב.

  •   ביום ינואר 20, 2008 בשעה 6:49 pm

    בעוד אנו מדברים, ומשרד הבריאות מפרסם דו"ח מרתק בנושא:
    http://www.health.gov.il/download/forms/a3123_MD2006.pdf
    לא הצלחתי בשום פנים ואופן להבין מה ההבדל בין "מגזר הקהילה" ל"כל המגזרים", רק שאלה שלא שייכים למגזר הקהילה לא משלמים השתתפות עצמית על תרופות שבסל. מי אלה? עובדי הקופות? אין לי מושג.

    בכל אופן, דליתי את הנתונים הרלוונטיים מהדו"ח, והם מדהימים, אז תחזיק חזק (הסכומים במיליוני ש"ח):
    הכנסות ממבוטחים על תרופות בסל ב-05 (עמ 28): 1459
    הכנסות ממבוטחים על תרופות בסל ב-06 (עמ 28): 1524
    הוצאות ישירות על תרופות בסל ב-05 (עמ 26): 3327
    הוצאות ישירות על תרופות בסל ב-06 (עמ 26): 3555
    הוצאת קופתית בפועל על תרופות בסל ב-05 (חישוב שלי): 1868
    הוצאה קופתית בפועל על תרופות בסל ב-06 (חישוב שלי): 2031
    סה"כ גידול בהוצאה קופתית בפועל על תרופות בסל (חישוב שלי): 163
    סה"כ גידול בתקצוב ממשלתי של הקופות לשנת 06 (עמ 5): 1,205
    מתוכו, תוספת תרופות חדשות לסל (עמ 5): 449

    נדמה לי שהנתונים מדברים בעד עצמם – המדינה הוסיפה תרופות חדשות לפי עלות של 449 מיליון ש"ח ובפועל הקופות הגדילו הוצאותיהן (בניכוי השתתפות עצמית) על תרופות ב-163 מיליון ש"ח בלבד. אפשר כמובן לחזור עוד שנים אחורה, אני בטוח שגם שם הסיפור חוזר על עצמו.

    כמו שאמרתי – במערכת הבריאות השחיתות היא גלויה ונורמטיבית. כמובן, אפשר מהנתונים החלקיים להבין שיש כנראה עוד דברים שצריך לחשוף כמו ה"מגזרים" הסודיים שאוכלים כמה מיליארדים טובים מהתקציב, וההוצאות האדירות על תרופות מחוץ לסל, שלא ברור למי בדיוק הן הולכות ולפי אלו קריטריונים.

  •   ביום פברואר 13, 2008 בשעה 4:40 am

    שלום אייל,

    קשה לי עם הרעיון הזה של מניעת אפשרות לבטח
    בכדי להגדיל את מספר הסובלים מגודלו(קוטנו) של
    הסל… (הרי הצידוק המרכזי לאיסור הוא יצירת ה"לחץ" להגדיל את הסל

    מלחמה בשם השיוויון זה בסדר
    מלחמה על גבי מי שיש לו לשם שיוויון… מוגזם
    גם תוצאתית: מה עדיף עשיר ועני או שני עניים? שני עניים כי זה יותר שיוויוני??
    וגם דאונטולוגית: להעמיד את מי שהיה מבטח עצמו בסיכון רק כדי ליצור לחץ זה לא "שימוש באדם כאמצעי בלבד"?

    מקווה שתגיב.

  •   ביום פברואר 13, 2008 בשעה 4:44 pm

    זה לא כדי להגדיל את הסובלים מקוטנו של הסל. זה כי אחרת לא יהיה סל בכלל. התרופות מצילות חיים במשלימים פירושו בטווח הלא כל כך רחוק ריקון הסל ממשמעותו. יש כאן תפיסה בסיסית של אוניברסליות של מדינת הרווחה שנרמסת על ידי הביטוחים המשלימים שעושים שני סלים, סל לעשירים וסל לעניים. סל לעניים הוא סל עני והתוצאה היא שהביטוחים המשלימים הם אם אתה רוצה דאונטולוגי ת פוגעים במי שלא יכול לעשות ביטוח משלים. כמובן שכפי שכתבתי כל פעם בעמדה שלי האיסור על המשלימים צריך לבוא יחד עם הכנסת התרופות האלו לסל, לכולם. לכן מי שמוטרד אמת בנגישות לתרופות האלו, שיצטרף בבקשה למאבק למען הנגישות אליהן. אבל נגישות לכולם, לא רק למי שיכול להרשות לעצמו ביטוחים משלימים.

  •   ביום פברואר 14, 2008 בשעה 2:41 am

    אני מצטער,
    אבל אתה מניח בדבריך שאפשר להשיג סל אוניברסלי (שכולם יהנו ממנו) ויהיו בו את כל התרופות האפשריות – גם אלו שעניים היו קונים ביטוח עבורם וגם מי שהעשירים היו קונים ביטוח עבורם.

    אם זה היה אפשרי לא היה ויכוח בכלל… ברור שזו האופציה העדיפה

    אבל צריך להתמודד עם המצב כפי שהוא: אי אפשר ליצור סל כזה.

    הביטוחים המשלימים הם תוספת לסל – החובה – הכי רחב ששווה לנו כחברה לעשות. ומעבר למה ששוה לחייב לבטח, צריך לאפשר לבטח גם למי שרוצה לבטח בנוסף – מה שהוא מחליט ששווה לו (אישית), ומה שהוא מחליט שהוא מוציא על ביטוח במקום על משהו אחר.

    הגדלת הסל הוא מעשה ראוי, אין ויכוח. אך עד כמה? זו השאלה! האם לא יהיה גבול שבו תסכים לומר:"שמעו 45 אחוז מההכנסה של אדם, זה כבר לא צריך לחייב להוציא עבור ביטוח…"
    בטח שיש גבול כזה! וממנו והלאה? אתה טוען, אסור לך לבטח, גם אם תרצה. ואני אומר: למה לא שמי שיחליט שהוא רוצה, לא יוכל לקנות ביטוח אם הוא רוצה גם ב 55 אחוז מההכנסה שלו?
    אתה אומר: זה יהרוס את הסל בשביל העניים,
    1) תאבק על הסל של העניים
    2) אל תשתמש בנו – ביצירת איסור – כאמצעי להפעלת לחץ להגדלת הסל. תן לי לבטח את עצמי אם אני רוצה. תאבק להגדלת הסל, בלי להפוך אותי לאמצעי במאבק (בניגוד לאינטרס האישי שלי)

    סל אוניברסלי זה חשוב, אבל איסור כזה קובע שיש רק סל אוניברסלי, ועוד במקום שהוא לא יהיה – כי זה לא אפשרי – ליצור סל אונברסלי מספיק גדול שיספק את ההעדפות של מי שיש לו כסף.

    כך נדמה לי…

  •   ביום פברואר 14, 2008 בשעה 4:05 pm

    יש תשובות די פשוטות לשאלות שלך:
    1. רוצה לבטח עצמך מעבר למערכת הציבורית? תעשה ביטוח פרטי. בישראל זה אפשרי. הבעיה היא שכאן מלבישים את המשלים בתוך המערכת הציבורית בצורה שמרוקנת את הציבוריות שלה.
    2. אם אפשר לבטח בתוספת תשלום במסגרת המשלים את כל התרופות החיוניות להצלת חיים כפי שטוענות ה קופות שמציעות את המשלים החדש, מדוע אי אפשר לבטח את כלל האוכלוסיה בדיוק באותן תרופות בתוספת למס הבריאות, במקום בתוספת למשלים? וכך נבטיח גם שהתוספת תהיה פרוגרסיבית, ולא רגרסיבית, וגם שתכסה את כלל האוכלוסיה.

    לגבי אי אפשר לכסות הכל, נכון בעיקרון אבל: על המדינה כן לכסות את החיוני, ולפעול באופן פרוגרסיבי להגדלת הכיסוי.

    בישראל
    , ויש על כך נדונים שמקושרים בפוסטים הקודמים, המדינה הקטינה את המחויבות שלה, התקציב שהמדינה תומכת ומקצה לבריאות נשחק בשליש – ואפילו בינתיים יותר – מאז 1995. המדינה הקטינה את המחויביות, וגלגלה את נטל הבריאות על כתפי החולים בצורת תשלומים שנגבים מהכיס בצורה רגרסיבית עבור שירותים, ועכשיו המשלימים.

    לכן, אנו רחוקים מאוד מהמצב בו היה אפשר לומר: המדינה מראה מחויבות, דואגת לנושא, מגדילה את ההשקעה וכו', אבל יש מגבלות. אנו במצב הפוך.

    אז גם המדינה צריכה להראות יותר מחויבות, גם צריך לחוקק את חוק העדכון הקבוע שיש הצעת חוק כזו לפיה יתווסף לסל כל שנה סכום הדרוש לפי נוסחה שכבר חושבה לעדכונו בהתחשב בהזדקנות האוכלוסיה, גדילתה, והתפתחות טכנולוגית,
    וגם, פשוט מאוד, אני בעד לעשות את מה שהמשלים עושה – רק לעשות את זה לכולם כחלק מהאוניברסלי.זה ידרוש העלאה קטנה של מס הבריאות. אבל זו עדיפה בעיני בהרבה על העלאת דמי הביטוח המשלים כפי שנעשה עכשיו למען התוכנית הזו. מהסיבות של פרוגרסיביות ואוניברסליות.

    אני לא אאבק על הסל של העניים כי אני נגד הרעיון של סל לעניים. כאמור סל לעניים יהיה סל עני. זה ברור לחלוטין וידוע ולכן אוניברסליות היא קריטית בנושאים כמו בריאות.

    כאמור אין לך מניעה לקנות ב 100 אחוז מכספך ביטוח פרטי. לא על זה אנו מדברים.

  •   ביום פברואר 14, 2008 בשעה 5:31 pm

    אם זה אני פחות או יותר מסכים.
    אתה מלין על כך שהביטוח החובה האוניברסלי לא מספיק גדול – אני מסכים
    אתה מלין על חלקה של הקופה הציבורית בסל – אני מסכים.
    אתה מסכים שיש לאפשר ביטוח פרטי… אני כמובן מסכים.
    אבל…
    אתה חושב שכאשר קופות החולים מוכרות ביטוח פרטי שכזה (רק קוראות לו ביטוח משלים) : 1) זה הורס את הסל הבסיסי
    2) זה לא תפקידם ולכן לא בסדר (או משהו בסגנון אם אני מבין נכון)
    ובנקודות האחרונות אני חולק עליך… קופות החולים (יותר נכון ועדת הסל שמחייבת את הקופות) יבנו סל מתשלומי הביטוח החובה והתוספת של המדינה הכי גדול שהם יכולות – הכי יעיל ומוצלח. ומעבר לכך, אין סיבה בעיניי שהם לא ימכרו גם ביטוח פרטי (בעצם זה מה שזה הביטוח המשלים). זה לא צריך להשפיע על הסל הבסיסי (ככל שלא מתחשבים בכך שפחות אנשים ידחפו להגדיל את הסל הלא מספק – כי יש להם ביטוח – את השיקול הזה קיטלגתי כ"שימוש באדם כאמצעי בלבד")
    אגב: הביטוחים המשלמים אף הם לא טוענים שכל התרופות המצילות חיים מכוסות במסגרתם… לצערי.

    איך לדעתך עובד התהליך שגורם לכך שכאשר קופת החולים מוכרת ביטוח פרטי בנוסף לביטוח החובה זה הורס את האוניברסליות של הביטוח חובה (או את מקסימום-ההיקף של ביטוח החובה) בלי להתחשב באנשים כאמצעי לחץ… זה היה מעניין אותי לדעת, והיה משכנע אותי לאמץ את עמדתך במלואה.

    תודה על תגובותיך עד כה.

  •   ביום פברואר 15, 2008 בשעה 1:06 am

    אלון, העובדה שזה יביא לריקון הסל זה לא שימוש באדם כאמצעי בלבד. אני חושב שזה קצת שימוש בעייתי בטיעון הזה, כי אם נשתמש בו בצורה הזו, לא כשאנו פוגעים באדם ספציפי אלא כשאנו קובעים מדיניות, הרי לא נוכל לעשות לעולם מדינות, בפרט בתחום הבריאות, שהוא, כן, מערכת הבנויה על תלות-הדדית (ועזרה הדדית – תקרא את סעיף 1 לחוק שוב אגב) ולא על אינדיבידואלים בלבד. לכן אני חושב ששימוש ברעיון הזה הוא מתאים כאשר פוגעים באדם אינידיבודאלי באופן אישי ועושים אותו כאמצעי, אבל זה נראה לי שימוש מוטעה ברעיון הזה כאשר לא מדובר בפגיעה באדם אינידיבודאלי אלא במדיניות. בוודאי שהיא משפיעה על אנשים אבל זו מדיניות שמקדמת שוויון. אפשר אגב לומר שהמדיניות שמרשה ביטוחים משלימים מהסוג הזה עושה מאדם שלא יכול לרכוש אותם אמצעי בלבד. אולי זה נשמע לך מגוחך אבל לי הטיעון ההפוך נשמע בעייתי לא פחות, וכאמור דרך למחוק כל מדיניות שאמורה לקדם רווחה.

    קופות החולים הן גוף ציבורי שממלא פונקציה ציבורית והכנסת הביטוחים הפרטיים האלו לתוכן זה פגיעה בציבוריות שלהן שאת המשמעות שלה כבר הסברתי.

    תעבור באחד הפוסטים המקושרים לעיל על הקישור לפרסום של מכבי ונדמה לי שהם או הכללית פרסמו שפחות או יותר כל תרופה רשומה במקום כלשהו בעולם תכוסה במשלים החדש. אבל אולי אני טועה.

    אני לא מדבר אגב על התחשבות באנשים כאמצעי לחץ , כלומר לא רק על זה. הנקודה היא שיש כאן החלטה בעצם לרוקן את הסל הבסיסי מהמשמעות שלו. לא רק כעניין של לחץ – מעמד הביניים לא ילחץ להרחיב את הסל – אלא כעניין של העובדה שהמוקד של הפעולות של הקופות יעבור למשלים, והסל הזה יהפוך לחסר משמעות. המשאבים המופנים אליו אף ירדו.
    העובדה שאנו אומרים שצריך שירות אוניברסלי כי רק כך יהיה לכולם אינטרס בשימורו ורק כך הוא יישמר לא עושה מאותם אנשים אמצעי בלבד. כאמור זה עירוב של שימוש באינדיבדואל כאמצעי בלבד תוך פגיעה בו וכו' ובין האפשרות של בכלל לקבוע מדיניות חברתית.

    אז בוא נאמץ את הצעתי מס 2 – נחליף את הבטוח המשלים בביטוח שנותן את מה שהקופות מציעות במשלימים החדשים לכלל האוכלוסיה. למה לא לעשות את זה?

  •   ביום פברואר 19, 2008 בשעה 3:35 am

    במכתב של האגודה לזכויות האזרח נאמר מפורשות שגם אם הסל לא יוגדל כלל הם יתנגדו להרחבת הביטוחים המשלימים.

  •   ביום פברואר 19, 2008 בשעה 4:51 pm

    הדבר לא נאמר מפורשות במכתב – אם הכוונה למכתב הזה
    http://www.acri.org.il/Story.aspx?id=1530
    ההפך המכתב מלין על אי עדכון הסל, ומתנגד לכך שהברירה היא "הפרטה או מוות" – שזו הברירה שמציעים אלו שאומרים שיש להסכים לביטוחים כי אחרת זה מוות. אני אומר, כפי שהאגודה אומרת, להתנגד לזה שאלו שתי האופציות.

    גם בחוות הדעת
    http://www.acri.org.il/pdf/mashlimim2.pdf
    כתוב בסעיף 20 כי המהלך צריך ללכת יחד עם קביעת מנגנון עדכון לסל.

    אשמח לגלות איפה הציטוט שבו נאמר מפורשות לכאורה מה שטענת שנאמר מפורשות.
    בינתיים מצאתי קביעות שאם כבר ברוח הפוכה.

  •   ביום פברואר 23, 2008 בשעה 2:44 am

    לבסוף, חשוב לציין כי הרחבת הביטוחים המשלימים מבודדת את המעמד החברתי-כלכלי הנמוך שכן הבטוח המשלים נותן מענה מיידי לצרכיו של מעמד הביניים, שיכול לממן ביטוח משלים. משום כך לא תוותר לו המוטיבציה להשתמש בכוחו הפוליטי בכדי להיאבק למען הרחבת סל בריאות ממלכתי שיטיב עם כולם, גם עם השכבות החלשות חסרות הכח הפוליטי.

    כפתרון קבע, לצד ההצבעה בעד הוצאות התרופות החיוניות מהשב"ן, יש לקבוע בחקיקה מנגנון עדכון אוטומטי ובאחוז סביר, אשר יעדכן את הסל הציבורי ויבטיח הכללת תרופות מצילות ומאריכות חיים דרך קבע ולכל תושב. זאת יש לעשות באמצעות הליכי החקיקה הרגילים.

    יחד עם זאת, גם ללא מנגנון עדכון קבוע בחוק, אסור לתת יד להכללת שירותים חיוניים בשב"ן שכן צעד כזה עשוי להיות בלתי הפיך

    http://www.phr.org.il/phr/article.asp?articleid=730&catid=37&pcat=-1&lang=HEB

  •   ביום פברואר 29, 2008 בשעה 1:48 pm

    אני מעדיף אם כן את הניסוח במכתבים שאני הפנתי אליהם לעיל. אני מבין מדוע זה נכתב כך ברגע שזה נכתב אבל אני הייתי מנסח את זה שונה. באותו רגע שוועדת הכספים היתה צ ריכה להחליט על הביטוחים המשלימים היה חשוב לארגונים אני חושב לומר זאת כך. אני הייתי אומר משהו כמו שאנו רואים את זה כצעד שצריך יהיה להמשיך בקביעת מנגנון עדכון…

  •   ביום מרץ 1, 2008 בשעה 4:12 am

    חבל. כשאמרת לי בזמנו, אם אני זוכר נכון, שאתה מתנגד לביטול הביטוחים בלי להכניס את הכיסוי שלהם לסל הבריאות, האמנתי לך.

  •   ביום מרץ 1, 2008 בשעה 9:53 pm

    אמרתי ואני עדיין אומר שזה צריך להיות חלק מאותו מהלך. אני לא אומר משהו אחר. אלו שני צידי אותה המטבע. השאלה אם כרגע אי אפשר להשיג את הצד השני האם בינתיים לא לבטל את המשלימים היא קשה, אבל אני חושב שאם לא מבטלים אותם זה לוותר לגמרי על הסיכוי להצלת הסל ועימו הרפואה הציבורית והשוויונית.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*