הזכות לבריאות: ושוב על אי-השוויון הגדל (בעקבות מבקר המדינה)

עוד על הזכות לבריאות

על הזכות לבריאות, תרופות מצילות חיים, והביטוחים המשלימים

בריאות רופפת

רעידת אדמה בבריאות

בריאות לכל? לא ממש

כשבריאות הופכת למצרך 

בג"צ מאחל רפואה שלמה

על הזכות לבריאות של פליטים ומבקשי מקלט

כפי שמדווח היום ב"הארץ", הדו"ח החדש של מבקר המדינה מצביע על פגיעה גוברת בשוויון במערכת הבריאות. כבר כתבתי כאן כמה וכמה פעמים על הנושאים שהדין וחשבון של מבקר המדינה מהיום עוסק בהם.

אני מניח שכרגיל יהיו כאלו שיתעלמו מהנתונים ויאשימו את החולים, את העניים, את השחיתות. את הכל חוץ מאת הקיצוץ במימון הציבורי של סל הבריאות; והגלגול המקביל של ההוצאות על חולים (באופן רגרסיבי) – כפי שהנתונים הברורים מראים.

הדין וחשבון מצביע על כך שלמרות שהנושא כבר הועלה על סדר היום בעבר הרי שהבעיה לא תוקנה, ועוסק בתופעה המדאיגה של וויתור על שירותים רפואיים בשל התשלום הנדרש עבורם.

עד שלא ייעצר התהליך בו מצד אחד מקטינה המדינה את המחויבות שלה לבריאות (ולרווחה בכלל…) ומנגד מגלגלות קופות החולים יותר ויותר תשלומים על כתפי החולים-  ימשיך אי-השוויון בבריאות לגדול.

 

בתקציר הדין וחשבון שהתפרסם היום נאמר:

 

מערכת הבריאות בישראל מבטחת את כל תושבי המדינה ומספקת להם, בין היתר, תרופות מרשם ושירותים נוספים כגון שירותי אבחון וייעוץ, הן אצל רופא משפחה והן אצל רופא מומחה. בגין צריכת שירותים ומוצרים מסוימים, כגון ביקור אצל רופא בקהילה, ביקור במכון או רכישת תרופה, נדרש לפעמים המבוטח לשלם דמי השתתפות עצמית. היקף המימון של שירותים ומוצרים אלה על ידי החולים גדל בצורה משמעותית בשנים האחרונות. השיקול הכלכלי העומד מאחורי ההשתתפות העצמית הוא מניעת ביקוש-יתר וריסון השימוש וכן מקור כספי לקופות החולים, אולם כיום עולות טענות כבדות משקל על כך שהחולים, ובכלל זה קשישים וחולים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, שהכנסתם לעתים נמוכה מהממוצע במשק, הם הנושאים בנטל. התוצאה עלולה להיות פגיעה בשוויון, שהוא מאושיות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 …, ופגיעה בפרוגרסיביות של מימון מערכת הבריאות. מחקרים שונים מראים שתופעת הוויתור על שירותים רפואיים עקב עלותם הגבוהה מתרחבת, בעיקר בקרב שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, ושעלולות להיות לכך השלכות רפואיות וכלכליות: החמרה במצב הבריאותי וכתוצאה מכך אשפוזים יקרים בהרבה ופגיעה בעקרון השוויון בתחום הצריכה של שירותי בריאות.

 

עוד נאמר:

 

מהנתונים עולה ששיעור ההוצאה הציבורית במימון ההוצאה הלאומית לבריאות ירד בשנים האחרונות (ירידה יחסית של 12% במשך כעשור), ואילו שיעור המימון הפרטי מצוי במגמת עלייה (גידול יחסי של 32%). ההוצאה הציבורית לנפש קטנה בשש שנים ב-6%, ואילו ההוצאה הפרטית לנפש גדלה בשנים אלו ב-19%.

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום מאי 20, 2008 בשעה 6:24 pm

    טוב, זה כבר מן המפורסמות, ודו"ח המבקר בעצם לא מחדש בכך כמעט כהוא זה.
    הנתונים על אי השוויון, שרק הולך וגדל, מתפרסמים חדשות לבקרים, והם מדברים על אי שוויון בין עשירים לעניים, בין מרכז לפריפריה, בין משכילים לכאלו שאינם משכילים וכולי וכולי.
    דווקא במקרה הזה הדוגמה של מערכת הבריאות האמריקאית היא אחד המודלים הכושלים שאפשר להעלות על הדעת, בטח ובטח לנסות לחקות אותו.
    הנה סתם דוגמה אקראית משלשום מהארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=984497&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
    היום התפרסם מאמר של מוטי רביד בעמוד הדעות של ידיעות. ברשותו (או שלא…) אני אצטט את שתי הפסקאות האחרונות והמאלפות שלו:

    "מערכת הבריאות זקוקה נואשות ליד מכוונת, שתסדיר מחדש את מערכות היחסים בין קופות החולים לבתי החולים ובין כל נותני השירותים לבין האזרח. יד מכוונת שתחזיר שפיות למערכת, תחזיר סמכות ואחריות לרופא המשפחה, ותקבע תזרים חולים לפי שיקולים רפואיים בלבד, ללא מעורבות של שיקולי רווח והפסד של רופאים ושל מוסדות רפואיים. המדינות שבהן שירותי הבריאות יעילים, ועלותם אינה מרקיעה שחקים, כמו מדינות סקנדינביה, מאופיינות כולן ברפואת משפחה דומיננטית ושליטה קפדנית על תנועת חולים ועל היחסים בין נותני השירות"

  •   ביום מאי 21, 2008 בשעה 2:03 am

    אני מסכים שזה מן המפורסמות, והא ראיה הפוסטים הרבים שכבר כתבתי בנושא, והמאמרים שלי בנושא בפורומים אקדמיים ועיתונאים מזה מספר שנים. בכל זאת לכל "אישור" נוסף למידע הזה יש חשיבות, בפרט מגוף כמו ביקורת המדינה…

  •   ביום מאי 21, 2008 בשעה 5:22 am

    מה דעתך על מערכת הרפואה הפרטית? על ביטוי בריאות פרטיים? על רופאים שמעניקים שירותי "פרימיום" פרטיים לעשירים?

    האם זה תקין, האם במדינה מתוקנת יש לאסור בחוק על תופעות שכאלה הפוגעות בשוויוניות של נגישות הציבור הרחב לשירותי בריאות (שכן שוויוניות היא יחסית ולא מוחלטת)?

  •   ביום מאי 21, 2008 בשעה 8:58 am

    אלו כמובן שאלות גדולות. אנסה לענות עליהן בצורה כזו: מרקס כבר מזמן לימד אותנו שקניין פרטי הוא ערובה לאי-שוויון, וצריך לזכור כי כל עוד אנו חיים בחברה שיש בה קניין פרטי יהיה בה אי-שוויון, מנגד, אני בכלל לא בטוח שאפשר לבטל את הקניין הפרטי ולקיים חברה חופשית – בוודאי ברמה הלאומית. (אולי ברמת הקיבוץ?). לכן בעיני המטרה צריכה להיות לפעול לצמצום אי-השוויון, בפרט כשזה נוגע למשאבים בסיסיים לקיום האנושי כמו בריאות, חינוך וכו', אבל צריך להכיר בכך שכל עוד יש קניין פרטי אנו עוסקים בצמצום אי השוויון, לא בביטולו. כך לגבי רפואה פרטית, שהיא מאפיין של חברה קפיטליסטית וחברה הבנויה על קניין פרטי. אני בספק אם אנו יכולים – ורוצים – לאסור על רפואה פרטית. למרות שברור שהיא יוצרת אי-שוויון. אני חושב שעדיף להאבק על כך שהמערכת הציבורית תהיה טובה ותבטיח רפואה טובה לכולם. אני מודע לכך שעצם קיום המערכת הפרטית פוגע במאבק הזה ומייצר אי שוויון, אך הן מסיבות עקרוניות והן מסיבות מעשיות אני לא בטוח שאיסור הרפואה הפרטית הוא הדרך הנכונה. עם זאת אם משמעות קיום המערכת הפרטית היא שהמערכת הציבורית היא דלה ללא משאבים שמספקת מינימום, או אפילו לא את המינימום, הרי שאנו בבעיה חמורה.

    אגב, בקנדה יש פרובניציות בהן היו איסורים על ביטוחים פרטיים בנוגע לשירותים חיונים, ולגבי קוויבק בית המשפט העליון הקנדי קבע שהאיסור פוגע בזכויות חוקתיות, בפסק דין מעורר מחלוקת שזכה לביקורות רבות.

  •   ביום מאי 23, 2008 בשעה 1:27 am

    אייל שלום
    כזכור לך גם באתר עבודה שחורה עסקנו (מעט מדי) בנושאים אלה

    אפילו התכתבנו בעבר וביקשנו ממך עצות וכמובן הפניו קוראים לכתבות החשובות המוזכרות למעלה

    לצערי יש לנו אנשים בצוות שתחום מומחיותם חינוך – מורים ומחנכים בעבר ובהווה
    אנשים שמומחיותם איכות סביבה
    זכויות עובדים וכו'

    אבל משבצת הבריאות ריקה (אסי סיקורל בחופש מאקטואליה)

    יש לך רעיון למישהו או מישהי שיצטרפו אלינו וירכזו דיאלוג מול חברי כנסת בנושא?

  •   ביום מאי 23, 2008 בשעה 6:12 pm

    אממממ. צריך לחשוב על זה… בוא נמשיך במייל?:)

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*