הודעת טקסט שקיבלתי הערב מניצן בתל-אביב בישרה לי שאני על המסך….. הסרט התעודי של אושרת קוטלר "גאווה לאומית" שצולמתי אליו ערב נסיעתי ללונדון הוקרן הערב, וגם עלה לרשת. (ולמי שלא הבין – מהקישור הנ"ל אכן אפשר לראות את הסרט עצמו).
אף כי רואים אותי לראשונה בדקה ה-23 בקטע על ההיסטוריה ההומואית, הרי שעיקר הופעתי היא בחלק העוסק בקוויריות, שמתחיל בדקה ה-37 ונמשך לאורך עשר הדקות האחרונות של הסרט.
אז הרגע סיימתי לראות אותו לראשונה, כאן בלונדון, ואני מנסה עדיין לגבש את מחשבותי. יש בו הרבה דברים טובים, אבל ראשית כל אי אפשר שלא לציין את ההעדרות המוחלטת כמעט לחלוטין של לסביות. זה מאוד מטריד. אם היתה התוכנית מצהירה על כך שהיא עוסקת רק או כמעט רק בהומואים גברים ופרק אחר יעסוק בנשים לסביות, אז ניחא, אבל…?!
מעבר לכך, לעתים הוא רדוקטיבי מדי (טוב, זה טלביזיה). כך למשל ההנגדה בין איתי פנקס לחגי אייד היתה בינארית מדי, וכללה אמירות לא מספיק מדויקות.
אבל אני כן חושב שהיה כאן מאמץ כן לתפוס כמה נקודות מבט על החיים ההומואים (אך לא הלסבים ואך במעט מאוד הטרנסג'נדרים) בישראל של היום, ולצאת מעבר לתמונות השנתיות של מצעד הגאווה בחדשות, אל עבר הפריפריה (אם כי לא אל עבר הומואים – ולסביות – ערבים ודתיים), אל עבר האוכלוסיות המבוגרות יותר, ועוד. על כך ראויה אושרת קוטלר וכן ראויים שאר הצוות שלה לברכה. אני מניח שהמדיום הטלביזיוני גם בסרט של ארבעים וכמה דקות מכתיב את הצורך לפשט לעתים דברים, וכאמור ההצגה של איתי מול חגי היתה לדעתי כזו, כאשר בפועל הדברים הרבה פחות שחור/לבן. (ואגב יעל דיין שייכת לסיעת מרצ ולא לסיעת העבודה).
אשר לפרק הקווירי – מה אומר… היה לי כיף להופיע עם כמה מחברי הטובים, ודברי בהחלט לא הוצאו מהקשרם, ואף אושרת הציגה בכנות את הנסיון שלה להבין ואת התהליך שבמסגרתו אני חושב שהיא הבינה… (והיא הגיעה לראיון איתי אחרי תחקיר מקיף והכנה רצינית מצד הצוות שלה ומצידה, היה לי ברור שהיא למדה את הנושא היטב).
עם זאת, יש לי בעיה עם הצגת הרעיון הקווירי במבוא לפרק כאילו הוא אומר שאת/ה יכול כל יום להחליף זהות (כמו בגדים). שהרי מחשבה קווירית באה לפרק את רעיון הזהות, אך גם להצביע על איך זהות נכפית עלינו, ועל איך אם לא נתנהג לפי הנורמה אנו עלולים להיות חשופים לסנקציות. אז בוודאי שמחשבה קווירית מצביעה על היכולת האפשרות והצורך לפרק את המבנים, אך גם על קיומם המתמשך והמתעקש.
את זה שהזהויות נכפות עלינו המחישה התוכנית היטב כאשר בהצגתי לפני הקטע בו אני מדבר על הצורך להשתחרר מזהויות שרירותיוית של מגדר ומיניות, הציגה אותי אושרת, כאילו בניגוד גמור לכל מה שאמרתי אחר כך, בכינוי הבלתי נשכח "הומו מוצהר". כאשר אני שומע את המונח הזה אני נזכר תמיד באמירתו המפורסמת של אוסקר ווילד, כאשר הגיע לארה"ב ונשאל במכס אם יש לו על מה להצהיר, ואמר "I have nothing to declare but my genius"… ויותר ברצינות, כבר כתבתי פעם על אי-חיבתי למושג הזה (וראו בהקשר רחב יותר גם את הדיון, לרבות ההתייחסות שלי לשאלות בתגובות, כאן). על סוגיית ה"הומוסקסואל המוצהר" כתב היטב צבי טריגר . כמוהו, אני מתנגד למונח הזה שמסמן ומחזק תוויות וחלוקה, ובפרט מחזק את הסימון של ההומו כלא-נורמלי, ואת השקיפות וה"טבעיות" של ההטרוסקסואליות, שהרי איש אינו מוצג לעולם בתוכנית טלביזיה כ"הטרוסקסואל מוצהר" – אף אם הצהיר על ההטרוסקסואליות שלו (למשל על ידי נישואין לבת המין השונה) קבל עם ועדה. (ראו גם את צבי טריגר ועמליה רוזנבלום על הנושא, וגם את טריגר על המונח הומו ביחד עם רוזנבלום מתוך ספרם המשותף "ללא מילים").
לכן, כאשר (שוב!) הוכתרתי על ידי העיתונות כ"הומו מוצהר", דווקא בעודי מנסה להסביר את הרעיון הקווירי, אין לי אלא למחות על כך ש(שוב!) נעשה לי אאוטינג! או במונחי המחשבה הקווירית, לא הצלחתי להמלט ממשטר הידע, שרוצה לסווג אותנו לקטיגוריות ולסמן אותנו בבירור. "הרצון לדעת", כפי שכינה זאת פוקו, מיהו בדיוק אייל גרוס שמדבר כאן, ולאיזה נטייה מינית הוא שייך, הכפיף אותי מחדש למערך המין, דווקא ברגע בו ניסיתי לדבר על הנסיון לערער עליו. ובכל זאת, הבמה ניתנה להומואים, קווירים, קצת מאוד טרנסים, במשך כארבעים ומשהו דקות – אף אם דרך התיווך של אושרת קוטלר וערוץ 10, ובתוך כך כעשר דקות הוקדשו לרעיון הקווירי ובזמן טלביזיה זה כידוע המון. ועל כך אני שמח.
Crimes of War 2.0 מאת Roy Gutman, David Rieff, Anthony Dworkin (eds.)
Exploring Social Rights מאת Daphne Barak-Erez, Aeyal Gross (eds.)
Routledge International Encyclopedia of Queer Culture מאת David Gerstner, ed.
אי/שוויון מאת אורי רם וניצה ברקוביץ, עורכים
משפטים על אהבה מאת ארנה בן נפתלי וחנה נוה, עורכות
תגובות
יש משהו דומה להומו מוצהר באנגלית?? (על פניו אני לא בטוח שיש מקבילה צרפתית אבל אני צריך לבדוק את זה).
ועוד שאלה אם יש לך זמן – מה המחלוקת (הלא קוטבית ובינארית) בין חגי אייד לאיתי פנקס?
אין נשים כניראה משום שזו גאווה לאומית.
רון
המקבילה היא
OPENLY GAY
שהוא פחות נורא בעיני כי הוא משתמש במילה "גיי" שהיא מילה שבכל זאת אנשים לקחו לעצמם ופחות פתלוגית מהומוסקסואל )אם כי לפחות היא השתמשה בהומו) וגם לא מדברת על הצהרה.. )המודל הפוקויאני)
לגבי ה"מחלוקת" – האם ראית את הסרט…? כי תשובתי תלויה בזה.
איריס – אכן!
Funny… saw this part with Gahl, and had the same thought- how 'openly gay' is so much nicer.
Thought you came across really well!
Cheers,
Roy
תוכנית יפה למרות היעדרות הלסביות וחרף המגבלות הטלוויזיוניות.
מה שכן, השימוש בדן לחמן היה לא הגון ולא נאות לטעמי, ואת המשפט "להגיד הומו זה כמו לקלל, כמו להגיד קוקסינל", עדי נס עוד יקלל הרבה זמן.
יונתן
עדי נס- כן גם אני חשבתי על זה …. אני מניח
שהוא לא התכוון לאיך שזה יצא אבל…!
דני לחמן – לא ברור לי בדיוק למה אתה מתכוןו, אם כי אציין שהפשגת פסגה בינו לבחור הצעיר אכן היה בה משהו לא לגמרי נוח, אבל לא הרגשתי שנעשה בו שימוש.
העדר הלסביות היא בעיה קשה שמעיבה בצורה רצינית על הנושא, כי אם הנשים נמחקות אז יש כאן שכפול בעייתי של מחיקה ידועה…
רועי – תודה!
גם אני הרגשתי לא בנוח עם הפגישה הזו, למרות שהבחור הצעיר היה חמוד ומבוייש, בניגוד לרושם שהצטייר ממגיבים אחרים ברשת. לא יודע מה צרם לי כל-כך, אולי אלו מילותיה של קוטלר, ואולי עצם היחוס של גילנות להומואים, כאילו שבחברה הסטרייטית רומן בין בחורה בת 21 וגבר בן 65 (ועל אחת כמה וכמה בין בחור בן 21 לאשה בת 65) הוא עניין יומיומי ומוכר.
בעניין הנשים – הן לא נמחקות אלא חוזרות בהפוכה… לא שזה מצדיק את היעדרן.
כן היה חסר ההשוואה בין יחסים הטרוסקסואלים מהסוג הזה שגם הם כמובן כמו שאתה אומר לא בדיוק נפוצים. עם זאת אני גם מסכים שיש גילנות יתר בחברה ההומואית, ששונה במידה מסויימת ומקשה על הומואים מבוגרים יותר למצוא את מקומם בעולם הזה, גם כאשר הם לא מחפשים לצאת עם מישהו צעיר מהם בחמישים שנה.
לא יכולתי לראות את הסרט ומעניין אותי לשמוע למה התייחסת.
בנוגע להומו מוצהר זה ביטוי שיהיה מעניין לבדוק את ההיסטוריה שלו. כי הוא מכיל בתוכו את הרעיון של "הגאווה" (שכן אני מניח שמובנו המקורי הוא "הומו שמצהיר על עצמו שהוא הומו בלי להתבייש"), אבל מצד שני (בדיוק כמו "הגאווה"), מניח שבאיזשהו מקום יש מקום להתבייש
התייחסתי אצלי למשדר
http://nadav.blogdebate.org/archives/%d7%a7%d7%95%d7%98%d7%9c%d7%a8-%d7%95%d7%a2%d7%a8%d7%95%d7%a5-10-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%92%d7%90%d7%95%d7%95%d7%94
למרות שאני מסכים איתך כמעט בכל מילה (לסביות, ערבים, טרנסקסואלים, וכו') אני חושב שצריך להציב ציפיות ריאליות.
לראות בערוץ ציבורי בפריים טיים התייחסות לפרסומת של מיקי בוגנים כאל מובנת מאליה – התייחסות שהיינו צריכים להיאבק עליה גם בסביבה הליברלית של הבלוגוספירה – זה ממש לא מובן מאליו, ולדעתי זה מייצג את המשדר הזה.
דרומי אתה צודק, וצריך לתת את הקרדיט הראוי לאושרת קוטלר ושאר הצוות על זה, אהבתי גם שהיא אמרה "השר המורשע" בניזרי בצורה שכמעט נשמעה "השר המרושע" ולא פחדה לקחת עמדה על אמירתו ובכלל.
ווואו – תודה על הדברים היפים עלי:)
רון – אז תצטרך לראות:)
בקיצור – היתה הצגה כאילו חגי אייד ומפלגתו הגאה – שאני חושב שבינתיים בוטלה – מציגה קו בדלני רדיקלי של שונות אל מול ההטמעות-זוגיות-נורמליות של איתי פנקס והפוליטיקה העירונית שלו. לא שלא היה בזה משהו אבל
1. בעיני קו של הדגשת השוני צריך להדגיש את השוני בין כל בני אדם ולא להיות בדלני, וחבל היה לי שההתנגדות לנורמטיביות זוהתה כאן עם בדלנות, כפי שאולי קורה אצל חגי אייד, וכמעט ונוטרלה מהדיון על הקוויריות.
2. ההצגה היתה בינארית מדי כאילו איתי מייצג שמרנות מונוגמית זוגיות וכו'. אז נכון שאיתי מייצג דמות של גיי "גברי", קצין בצבא כפי שחגי אייד הדגיש, ונישא לבן זוגו יואב ארד (שמייצג אותו הדבר) בקנדה. אבל זה לא אומר שאיתי שמרן בקשר למין/יות ולמעשה העמדות של איתי – להבדיל משל אחרים – כלל לא שמרניות בנושא, והוא לא מאלה שמתביישים או חושבים שצריך להסתיר מתירות מינית או דראג או נפנוף בנוצות במצעד הגאווה …. זה לפחות הרושם שלי מההכרות ומההתבטאויות שלו. ומהבחינה הזו ההצגה כאילו יש שתי תפיסות מקוטבות היתה בינארית מדי לטעמי.
נ.ב. רון המוצהר אצלי מתייחס יותר מדי לנושא הצורך להצהיר ולהתוודות ע"ע פוקו תולדות המיניות ושונה מהגאווה מבחינה זו
המחשבה הקווירית ריתקה אותי פעם ואני שמחה על קיומה. אני חושבת שהסמינר שלך, אייל ושל עמליה ובהמשך המקראה כמובן, תרמו דרמטית לביסוס המחשבה הזאת בשיח האינטלקטואלי והציבורי (העילי אמנם). ואני שמחה עוד יותר על העובדה שהיא זוכה לבולטות שכזאת במיינסטרים.
ותגובה עקרונית, כי לא ראיתי את המשדר, להעדר הנשים: לא'כפת לי. באמת, לא כל דבר צריך לייצג את כולם. בארבעים דקות של נושא כה מורכב שצריך לתווך לציבור הרחב, לא בטוחה שהייתי עסוקה גם בייצוג הולם של האוכלוסיה (אבל באמת, בלי עמליה זיו? הייתכן?)
אני לא מומחה גדול, אבל אם אני מצליח להבין, דווקא מי שמגיע מהזרם הקווירי לא צריך להיות מוטרד מהיעדר הלסביות. עצם השאיפה לייצוג הולם של "כולם" או של אנשים לפי ה"כובעים" שלהם מנוגדת להלך המחשבה הקווירי, לא?
וכמובן קיימת האפשרות שכמו אושרת קוטלר, החמצתי את כל העניין…
אייל היקר, ומה תאמר על מחקר מסוג זה שהתפרסם לאחרונה בעיתונים (העיתוי, כרגיל, לקראת מצעד הגאווה) ואשר ניסה לחבר שוב בין הנטייה המינית לאספקטים ביולוגיים? אם יש לך רגע, אמליץ לך לקרוא מה יקי מנשנפרוינד כתב על העניין ובעיקר על האספקטים התקשורתיים המגוכחים-משהו שליוו אותו:
http://www.the7eye.org.il/science_and_pseudo_science_in_the_media/Pages/220608_homosexuality_is_just_a_word.aspx
כנרת וגם גיא… אי אפשר ולא תמיד צריך לייצג את כולם, אך בתוכנית על הקהילה ההומו-לסבית בלי לסביות? (פרט לקליפ ישן של קורין אלאל ויוענה יותם שנע/ה בין לסביות לטרנסיות).
וכנרת – אוסיף גם שלצד תיאוריה קווירית באקדמיה יש פרקטיקות קוויריות בעולם, שלא מוגבלות רק לשיח העילי (אני חושב).
וגיא, תיאוריה קווירית לא אומרת שאין בעולם לסביות ושהן לא סובלות מחוסר ייצוג… היא מדברת על הצורך להשתחרר מהקטגוריות המגבילות אך לא על כך שהן קיימות בעולמנו ומשפיעות עלינו והמשך ההדרה לפיהן הוא בעייתי..
וארז – כל מה שהייתי יכול לומר על זה יקי מנשנפרוינד כבר אמר בצורה טוב יותר, אז המון המלצה להפנייה המעולה אליו!
צריך להיות
"אך לא על כך שהן לא קיימות".
הלא נעלם. סליחה
הפרצוף שעשית כשאושרת אמרה לך שהיא לא מבינה על מה אתה מדבר – פרייסלס!!!!
LOL
בהזדמנות זו קישור לכתבה של יאיר קדר שהתפרסמה לפני מספר שבועות וגם בה רואיינתי בהקשרים דומים
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/987968.html
מאז שהיא חזרה אחרי ה"הארה" שלה לטלוזיה חשבתי שהיא לא "מי יודע מה" אינטלגנטית.
אבל זה שהיא אמרה לך לתמצת לה את העמדה בכמה משפטים, מיד אחרי שעשית את זה… זה השיא.
בכלל אני חייב לצאת נגד כל הקרדיט שניתן לה פה. היא אמנם עוסקת בנושאים חשובים, אבל מירוב שהיא "משחילה" את דיעותיה לפתח/סוף כל דבר, ועורכת כך שיתאים לתיזה שהיא מציגה… לא ברור לי למה לא להקדים את השם של כל תכנית שהיא מייצרת ב:"דיעותיה של קוטלר בנושא: XYZ".
עד כאן דעותיי (מזל שאני לא עושה עיתונאות, אחרת הייתי צריך לספק פחות דיעות ויותר עובדות בקונטקסט מאוזן. מישהו צריך לספר את זה לאושרת).
השאלה האם עיתונאי/ת צריך לקחת עמדה או רק להציג עובדות תמיד? אני חושב שעיתונאים הרבה פעמים לוקחים עמדה והאם זה פסול? לא בהכרח כל עוד יש הבחנה בין מה הן העובדות ומהן הדעות. אפשר לדבר על העמדה האחידה כמעט של הפרשנים "לענינים ערבים" בנושא השטחים? ועל העמדות הדומיננטיות בנושאי כלכלה, שמתבטאות בצורה בה דברים מדווחים על ידי רוב הכתבים הכלכליים? כך שלא ברור לי שצריך לסמן לרעה מבחינה זו את אושרת. אולי להפך, לפחות כשהיא מביעה עמדה זה מאוד ברור שזה עמדה וזה לא מתסתתר ככביכול פרשנות או דיווח אוביקטבי כמו בצורה בה מדווחים לנו על כל כך הרבה דברים.
אבל זה באמת דיון גדול על עיתונות…
ההתנגדות שלך ל'אאוטינג' מזכירה לי את אחד מפסקי הדין בדיני משפחה של יצחק זמיר – במסגרת המאמץ האולטרה-פמיניסטי של בג"ץ לעשות חוכא ואיטלולא מהחוק ולבטל את מושג ה"אשמה" (בגידה) בדיני משפחה, פסק זמיר שהעובדה שאישה הסתירה מבעלה את דבר נסיעתה לאילת עם גבר זר שעמו שכרה חדר בודד עם מיטה זוגית בבית מלון בו לנו, אינה הוכחה מספקת לכך שהאישה בגדה בבעלה (ומכיוון שהיא לא בגדה, היא לא אשמה בפירוק הנישואין, ולא תינזק בחלוקת הרכוש).
אם אתה מצהיר בפרהסיה בריש גלי, כאן ומן הסתם גם במקומות אחרים, על חייך עם בן זוג, אז אתה "הומו מוצהר", ואין בדיווח על כך כל אאוטינג.
ניחא לגבי האנלוגיה. לגבי האאוטינג כמובן שזה נאמר בהומור מסויים. לגבי ה"הומו המוצהר" הסברתי את ההתנגדות שלי למושג הזה בצורה מפורטת וברורה. ההתנגדות שלי למשטר הידע, לכפיית זהויות על אנשים, לסימון של חלק ואי סימון של אחרים שהם "שקופים". ברור לי שיפרשו את חיי כ"הומו" ויסמנו אותי ככזה כי אני חי עם בן זוג, וברור לי גם אגב שיש גם ערך חיובי בכך, כלומר שתהיה נראות ואנשים – מכל הנטיות – יראו שיש "הומואים" שחיים בטוב בכל המקומות…ועם זאת ברור לי גם, וזו הנקודה הקווירית, שבזהות הזו יש גם משהו מגביל שנכפה עליך, ושהפרויקט האמנצפטורי האמיתי הוא להשתחרר מזהויות – לא לשכפל את החלוקה אליהן.
למרות שלא נאמר בהקשר קוורי, סיינפלד אמר פעם באחד הפרקים
"I've been outed!, and I was never in!"
Not that there is anything wrong with it:)
מאין אתה מסיק כי המפלגה בוטלה?
מג"י (מפלגת הגייז הישראלית) חיה ובועטת!!!
תנועת הגייז שיזמתי עם פעילים אחרים הולכת וצוברת יותר ויותר חברים ומשאבים. התנועה גיבשה חזון פוליטי ומקיימת, דרך קבע, דיונים לגבי כל הנושאים שעל סדר היום הציבורי, לא רק אלה הקשורים למיעוטים מיניים.
בימים אלה אנו בודקים את דרכי ההשתתפות שלנו בבחירות לראשות ולמועצת העיר יפו- תל אביב
חגי אני מתנצל
חשבתי שקראתי איפה שהוא שביטלתם את הריצה לעירית תל אביב. שוב סליחה!
פרסם תגובה