מוריסי מוריסי מוריסי

פסטיבלי מוזיקה הם עניין מרכזי בתרבות האנגלית. פעמיים בעבר יצא לי להיות בפסטיבל רדינג המיתולוגי, בשנים בהם שם דגש על מוזיקת אינדי, ולעד אזכור בייחוד את הפעם הראשונה, בשנת 1991, בה הופיעה אחר הצהריים בשעה השמורה ללהקות צעירות, להקה שכבר הכרתי ואהבתי אך עדיין הייתה בתחילת דרכה ואחרי אלבום ראשון (Bleach), אלבום שהיה לי אך שהצליח עד אז רק בקרב חובבי מוזיקה מושבעים. ללהקה שנתנה הופעה מצויינת קראו "נירוונה". היה זה רגע לפני יציאת תקליטה Nevermind ואותה הופעה נפלאה של נירוונה ברדינג 1991 נחקקה לעד בזכרוני. אך זו לא היתה ההופעה הבלתי נשכחת היחידה מאותו יום: כמה שעות לאחר מכן זכיתי לראות לראשונה את סוניק יות' המופלאים, שהופיעו בשעות הערב השמורות ללהקות הבכירות, רגע לפני ה"הד-ליינר" איגי פופ.

כדי להבין את המקום המרכזי של פסטיבלי המוזיקה כאן צריך לראות את תשומת הלב החדשותית הרבה שקיבל כאן בשבועות האחרונים עוד פסטיבל וותיק, הלא הוא פסטיבל גלסטונברי. החלטת מארגני הפסטיבל לתת את ההופעה המרכזית לאמן ההיפ-הופ Jay-Z, ולא ללהקת רוק גיטרות כמקובל, גררה מחלוקת לאומית, שתפסה כותרות בייחוד כאשר סולנה של אואזיס נואל גאלגהר הביע את הביקורת שלו על ההחלטה. Jay-Z הגיב באופן הולם כאשר פתח את הופעתו בגרסת כיסוי ל-Wonderwall הבלתי נשכח של אואזיס.

אבל פסטיבלים, כפי שיודע כל מי שחווה וכפי שאני זוכר מפעמים ברדינג, הם גם אתגר לא פשוט. שעות ארוכות של הופעות, בוץ, שירותים ש… וכו'. וזאת בנוסף על חוסר האינטימיות של ההופעה. לאור כך ולאור ריבוי המוזיקה החיה כאן בלונדון, (וראו בהמשך השבוע יומן מוזיקלי לגבי חלק מההופעות שראינו במחצית הראשונה של 2008), הדרנו את רגלנו מהפסטיבלים הרבים שנערכים כאן בקיץ. אבל ברגע שהתפרסם שמוריסי יהיה ה"הדליינר" של אחד הימים בפסטיבל O2 WIRLESS בהייד פארק בלונדון, היה ברור, בייחוד לאחר ההברזה שלו מההופעה שלו שכבר אחזנו בכרטיסים אליה בינואר האחרון, שלפסטיבל הזה נלך.

 

למרות שמעצבן ללכת לפסטיבל שאין לו שום שם אחר חוץ מהשם של חברת הטלפון הסלולארי נותנת החסות, הרי שלפסטיבל הזה היה יתרון מובהק של התרחשותו במרכז לונדון. וכך ביום שישי שמתי את פעמי לאזור הייד-פארק. אבל אי אפשר בלי קצת מפגש של מעריצי מוריסי לפני ההופעה. המעריצים של מוריסי הם כידוע חבורה מלוכדת ונאמנה, ובאנגליה בפרט המעמד האייקוני שלו כמעט וחסר תחרות. חברי פורום המעריצים של מוריסי באינטרנט נפגשו אחר הצהריים בפאב סמוך כדי לשתות קצת, להיפגש וגם להתראיין לסרט על מעריצים של מוריסי. פגשתי שם שתי בחורות אנרכיסטיות, שני בחורים שבמקרה לבשו אותה חולצה וכך פיתחו ידידות, אדם שסיפר לי שמאז שאשתו התחילה ללכת להופעות של מדונה הוא אוסר עליה ללכת איתו להופעות של מוריסי, מאחר שהחליט שמוזיקה זה עניין אינטימי מדי לחלוק איתה אם היא מקשיבה למדונה, בחורה שהגיעה לאהבת מוריסי מאהבתה לשירה ולספרות ובעיניה מוריסי הוא משורר נפלא, ואחר שדווקא הגיע לעניין מאהבתו לגיטרה: הוא העריץ את נגינת הגיטרה של ג'וני מאר בסמיתס', ורק מאוחר יותר התחיל לשים לב גם למוריסי עצמו. הם הגיעו מרחבי אנגליה, ומאוד התפעלו שהגעתי מישראל, אף כי הסברתי להם שאני כבר גר בלונדון מספר חודשים. הם הזדעזעו – ובצדק- לשמוע שאחמיץ את הופעתו הראשונה וההיסטורית של מוריסי בישראל בסוף החודש. (כמובן שהם ידעו עליה).

 

במפגש מועדון המעריצים – האנרכיסטיות והבחורים התואמים

מעריצי מוריסי בפאב

אחרי כל זה הלכתי לפארק, שם התכנסו מעריצי מוריסי בבגדים הולמים את הארוע.

 

כך נראה מעריץ של הסמיתס'

בפארק פגשתי את עופר, ומאחר שהחמצנו כבר את רוב ההופעות של הלהקות הצעירות או פחות ידועות (וחבל…), הלכנו לראות באחת הבמות הצדדיות את נסיכת ה(פוסט) פאנק – ניו ייב- גות', הלא היא סוזי סו, לשעבר מסוזי והבנשיז, שגם תגיע עם מוריסי לישראל. לקראת הביקור שלה, או לזכר הביקור ההיסטורי שלה בישראל בשנת 1983 בו הופיעה בקולנוע דן ביחד עם הבנשיז (לרבות הגיטריסט רוברט סמית, לימים סולן להקת הקיור), פתחה סוזי את ההופעה שלה בצלילים מוכרים, ומיד אין  לנו ספק, היא בוחרת להתחיל עם הלהיט הותיק שלה  "ישראל". בהמשך היא שרה גם שירים ישנים וגם שירים מאלבום הסולו הראשון שלה שיצא בשנה שעברה וזכה לביקורות משובחות. ההופעה הייתה מצויינת וסוזי עדיין נפלאה. אל תחמיצו אותה בהופעתה בארץ!

 

הנסיכה סוזי סו

 

משם מיהרנו לבמה המרכזית שם הופיע בק. לפני ואחרי Loser הוא שר מבחר משיריו האחרים, אבל הבמה הגדולה בפארק לא עשתה עימו חסד, ואחרי מספר שירים חזרנו לאחת הבמות הצדדיות, לראות את אליליו של מוריסי, להקת הגלאם-פאנק הניו-יורק דולז שחזרה לפני מספר שנים לפעולה ביוזמתו של מוריסי, ושגם הם יופיעו איתו בישראל. הדולז נתנו הופעה כיפית ומצוינת אבל מיהרנו בחזרה לבמה המרכזית לקראת הגעתו של מוריסי.

כשחזרנו כבר קידמה אותנו מוזיקה מקדימה ווידאו קליפים שהיה ברור שנבחרו בקפידה על ידי מוריסי, לרבות וידאו ישן של הניו-יורק דולז מהגלגול המקורי שלהם. קצת אחרי שמונה ארבעים וחמש הוא עלה לבמה, שש עשרה שנה אחרי הפעם הראשונה – ויחידה עד כה – בה ראיתי אותו בהופעה חיה בבוסטון. "אתמול בלילה חלמתי שראיתי את מוריסי. לא, אתמול בלילה ראיתי את מוריסי" כתבתי למחרת במכתב נרגש לשותפי להערצת מוריסי. הערב, שוב, זה לא חלום. מוריסי עולה על הבמה בחולצת פלייבוי שמסגירה את שיר הפתיחה, The Last of the Famous International Playboys. (בהמשך ההופעה הוא יחליף על הבמה חולצה פעמיים). מיד אחרי השיר הזה, השיר השני היה לא אחר מ Ask, אחד השירים הנפלאים והאהובים של הסמיתס', והראשון מבין מספר שירי סמיתס' שמוריסי מבצע הערב, מה שמשמח אותי במיוחד, הן בשל העובדה שעדיין, אחרי שנים ארוכות של קריירת סולו מפוארת, אני חושב שהביטוי המזוקק ביותר של מוריסי היה בסמיתס', בין היתר הודות לשילוב המופלא בין הטקסטים והשירה שלו ובין הלחנים (והגיטרות) של ג'וני מאר, אך גם מאחר ובפעם הקודמת בה ראיתי את מוריסי, הוא לא ביצע כלל שירים של הסמיתס'.
איכשהו המלים של ASK, ההצהרה ש- If it's not love/ then it's the bomb that will bring us together
נשמעת כיום אקטואלית מתמיד.
לאור האיסור להכניס כל ציוד הקלטה לפארק, הנה קליפ מהטלביזיה ששידרה חלקים מהקונצרט, ולא משהו שאני צילמתי בעצמי:

השנים נראות על מוריסי, והוא כבר לא עוד אותו בחור ענוג שהופיע ב"טופ אוף זה פופס" בשנות השמונים, אבל הוא עדיין מוריסי, עם האירוניה הידועה, השירה הייחודית, וגם מלווה בלהקה מצוינת.

 

השמש זרחה למוריסי

 

אחרי השירים הראשונים הנוכחות של מוריסי נעשית עוצמתית יותר והחיבור בינו ובין הקהל מתהדק, והקהל,בין השירים, כמו אוהדי קבוצת כדורגל בשירת "מו-ר-יסי מו-ר-יסי מו-רי-סי!". מוריסי שר מבחר משירי קריירת הסולו שלו וגם כמה שירים מימי הסמיתס'. חלק משירי הסמיתס' שנשמעים כאן הערב מהווים בחירות מקסימות כמו Death of a Disco Dancer  ו Strech Out and Wait, וחלק הם מה שאפשר לכנות בחירות מעניינות כמו Vicar in a Tutu. בין השירים הוא מפזר תובנות על נושאים שונים, כך למשל הוא מזכיר שהיום, 4 ביולי, הוא יום העצמאות של ארצות הברית (הקהל צועק בוז), אך אומר שארצות הברית לא תהיה עצמאית באמת עד שתיפטר מג'ורג בוש בינואר 2009 (ואף מילה על השאלה עד כמה בריטניה עצמה נטשה מדיניות חוץ עצמאית לטובת היותה הגרורה של ג'ורג בוש…). בהתייחסו לדוכני המזון ברחבי הפארק הוא מציין שבעוד שאנו עומדים כאן עולה ריח של חיות שנשרפות מעבר לדשא, וכמעט נדמה שהוא עומד לשיר את Meat is Murder, אבל האמירה הזו מקדימה דווקא את Irish Blood, English Heart. כשהוא שר את השיר הזה ומכריז על כך שהוא מחכה לזמן בו הבריטים יתכחשו לשושלת המלכותית, נדמה שהוא מצביע לכיוון ארמון הבאקינגהם הלא כל כך רחוק. הוא גם אומר שהוא נרגש מאוד – הציניות שופעת – לשמוע שקיילי מינוג קיבלה השבוע אות הוקרה מבית המלוכה על תרומתה למוזיקה. חלק מהבחירות מקטלוג הסולו הגדול שלו מצויינות, וחלק הן של שירים שהייתי מחליף אותם בקלאסיקות כמו Every Day Is Like Sunday או Suedehead, שני שירים שלמרבה הצער נעדרים. אבל לקראת סוף ההופעה נותן מוריסי שניים מהשירים האולטמאטיבים שלו: Life is a Pigsty מהתקופה האחרונה, בביצוע מרטיט, ואז, מייד אחרי זה, מגיעים הצלילים שאי אפשר לטעות בהם – גם כאשר ג'וני מאר לא נמצא כאן בעצמו, עדיין אי אפשר לטעות באחריות שלו לאחד משירי הסמיתס' האולטמאטיבים. מוריסי שר עכשיו את How Soon is Now, עם כמה שינוי מילים קלים לעומת המקור שמשעשעים במידה, ורק השלוש וכמה דקות האלו כשלעצמן, היו שוות את הציפייה… והקהל הנאמן, כל אלה שאי פעם עמדו במועדון לבד והלכו הביתה לבד, כל אלה ששאלו פעמים כה רבות את השאלה המהדהדת הזו, שייך עכשיו למוריסי, המשורר האולטימטיבי של הבדידות, המלנכוליה והערגה. זה שכבר לפני הרבה שנים ביקש מאיתנו באחד מהשירים של הסמיתס' שלא נשכח את השירים שהצילו את חיינו. וכך, הדקות האלה, שני השירים שמסיימים את ההופעה, מרטיטים במיוחד ויחקקו בזכרון (המוזיקלי) שלי לנצח.

 

הערב יורד על מוריסי

 

 מוריסי יורד מהבמה, ואחרי עוד קצת שירת מו-רי-סי מהקהל חוזר להדרן מפתיע ומקסים, What She Said של הסמיתס'. וזהו, כאן זה נגמר. ההופעה שלו שרדה היטב את הפארק, ואנו שרדנו היטב את הפסטיבל וקצת פיתחתי אמונה מחדש ביכולת של מוזיקה בפארק לעשות לי את זה – בתנאים הנכונים.

 

מו-רי-סי מו-רי-סי מו-רי-סי

 

מכאן אנו צועדים כעשרים דקות ברגל למסיבת הפוסט-הופעה של ליין מסיבות סמיתס/מוריסי ה- Quarry. עשרות רבות של מעריצים, הדי ג'י מנגן רק שירים של מוריסי והסמיתס', ואחוות החברים בכת הזאת מורגשת היטב. אחרי כשעה וחצי כאן אני ממשיך ל Popstarz, ליין המסיבות הקוויריות של יום שישי בערב, שמקדיש היום את חדר האינדי שלו למוריסי והסמיתס', ומשלב טרקים נפלאים מהקטלוג בתדירות גבוהה. יש כאן את הקהל הרגיל של המועדון, לצד קהל שבא במיוחד, אבל כאשר הדי ג'י שם את There Is A Light That Never Goes Out  או את Bigmouth Strikes Again, שתי קלאסיקות סמיתס' שמוריסי לא שר הערב,  נדמה שאין אחד בקהל שלא נסחף בהתלהבות. חבל רק שחולצות I love Morrissey שמחולקות כאן כל כך מכוערות, אבל אני עם חולצת מוריסי המקסימה שקניתי בהופעה.

 

וזה אני בחולצה החדשה


לקראת שלוש לפנות בוקר אני מגיע הביתה, צריך לאגור כוחות לחגיגות הגאווה של לונדון למחרת בבוקר. על כך – בפוסט הבא. את ההופעה במלואה כפי ששודרה ברדיו בשידור חי תוכלו להוריד מהקישור הזה.

 

(צילום: עופר גז ואייל גרוס)

 

וגם:

השאלה המהדהדת / למה מוריסי? / הביטול / הציפיה / הדיווח הראשוני

ולמעוניינים ברשימת הסט המלאה:

Last of the famous international playboys
Ask
First of the gang to die
I just wanna see the boy happy
That's how people grow up
Irish blood, English heart
Sister, I'm a poet
Vicar in a tutu
All you need is me
The loop
The world is full of crashing bores
Why don't you find out for yourself
Mama lay softly on the riverbed
Billy Budd
Death of a disco dancer
You say you don't love me (Buzzcocks cover)
I'm throwing my arms around Paris
Stretch out and wait
Life's a pigsty
How soon is now
— encore:
What she said

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום יולי 7, 2008 בשעה 10:25 am

    תודה, אחלה פוסט, אחלה דיווח מפורט ומלא, אחלה חולצה, בעטיפה ההיא המפורסמת כשהם עומדים ליד בניין סגור ונטוש זה מנצ'סטר לאדס קלאב משהו, אגב, מהם הצילומים שעל הבמה? יש לך מושג?
    דת' אוף א דיסקו דאנסר הוא השיר שאני הכי אוהב של הסמיתס
    בהופעה שאני הייתי ב-95 שלו היה את שופליפטרס אוף דה וורלד ועוד כמה דברים בסט ליסט שונה
    שוב תודה

  •   ביום יולי 7, 2008 בשעה 11:10 am

    אבל מתנחמת ולו במעט שלפחות הוא לא שר את girlfriend in a coma
    כי אז באמת לירוקת שהייתה יוצאת ממני לא היה גבול.
    (כשהייתי בת 16 רציתי להיות החברה של מוריסי, גם אם זה אומר להיות בתרדמת)

  •   ביום יולי 7, 2008 בשעה 11:41 am

    אייל,

    באמצעות הפוסט הזה התרעננתי בזכרונות שלי משבוע שעבר 🙂 תודה רבה!!!

    חזרתי מלונדון לפני שבוע – הייתי ב- Glastonbury שהיה פשוט אדיר! עם הופעה מרטיטה של לאונרד, הופעות מעולות של גילברט או'סאליבן וקראודד האוס והמוני להקות חדשות ומצוינות שנהניתי נורא להקשיב להן מנגנות בהופעה כגון MGMT, Yesayer, Band Of Horses, Santogold, Glasvegas, The Ting Tings, My Morning Jacket, Does It Offend You Yeah?, Crystal Castles, The Gossip ועוד 🙂

    זו הפעם השניה שלי בגלסטו, הבוץ, השירותים וסיידר האגסים זה כל מה שצריך כדי להתחבר במלוא העוצמה למוסיקה נון סטופ, כאשר הדברים החדשים הם הממתק האמיתי 🙂 בפעם הבא שתתפוס פסטיבל הקפד לתפוס כמה מאלה כמו שכיוונת 🙂

    קצת לפני גלסטו קפצתי לויקטוריה פארק לראות את רדיוהד בהופעה, חויה אסתטית הרבה יותר ללא ספק, אפשר היה אפילו להניח את הראש מתחת עץ רענן ולהשלים שעות שינה בזמן שחלף מפתיחת השערים ועד תחילת המופע!

    תודה על הלינק להורדת המופע!

    יש לי כרטיס למוריסי בישראל, בוא גם אתה! יש מבצע באורנג' 😉

    נעים להכיר 🙂
    אבי

    שרון,

    לפני כחודש הייתי במנצ'סטר וסיירתי בעיר אחרי הקסם המוסיקלי שלה, פקטורי רקורדס ומדצ'סטר 🙂
    Salford Lads Club קיים ומתפקד מאז ועד היום http://www.salfordladsclub.org.uk
    באותה כתובת היסטורית – פינת רחוב קורוניישן 😉 המופיעה בתמונה של סטיבן רייט (http://www.smithsphotos.com/) כמעט הגעתי לשם בסיור שלי – אגיע בפעם הבאה!!

    אגב, ממנצ'סטר התעשייתית המשתקפת בסרטי המוסיקה כבר כמעט ונעלמה כליל ממרכז העיר, אותת לי כשאתה נוסע לצלם אדריכלות נעלמת שם, אבוא לסייע! 😉 נקווה שיחזירו את האבן של איאן עד אז…

    נעים להכיר גם כן!
    אבי.

  •   ביום יולי 7, 2008 בשעה 4:22 pm

    הקריאה העלתה בי זיכרונות נעימים מההופעה של מוז בניו-יורק

    תודה לך

  •   ביום יולי 7, 2008 בשעה 5:06 pm

    לאבי קלוו- אהלן
    טוב שנכנסתי שוב
    סאלפורד, כן, אני מזדקן, שכחתי
    איך היו מיי מורנינג ג'אקט? MGMT? באנד אוף הורסס?
    סיידר סיידר…
    איזה מבצע יש באוראנג' אגב??
    אני מת לעשות את מה שאתה עשית במנצ'סטר, וגם לצלם נטושים, אבל אין כרגע כל אפשרות כספית לזה לצערי
    נעים מאוד ותודה

  •   ביום יולי 8, 2008 בשעה 12:58 am

    תודה למגיבים…
    שרון מקווה ששיכנעת אותך ללכת…
    ואכן כפי שאבי כתב
    salford lads club
    שהחולצה אכן מרפרפת אליו, שעדיין קיים, ואף מוריסי תרם לו כסף לאחרונה ,ואכן מתי שהוא אגיע למנצ'סטר ואז גם אבקר בו!

    לגבי התמונה ניחשתי שאלו האחיים קריי עליהם מוריסי שר בשיר הפתוח אבל לא ווידאתי.

    מגי מבין אותך לחלוטין, אבל לא תלכי להופעה בתל-אביב?

    אבי, בטוח שכיף בפסטיבלים ואכן פישלתי שלא ראיתי את הלהקות המוקדמות, איכשהוא יצא ככה… פעם הבאה… וכן אני מסכים שסך הכל פסטיבלים זה יכול להיות כיף גדול, רק שבלונדון אנו רואים כל כך הרבה מוזיקה… ראה עוד כמה ימים (בקיצור נעים מאוד ותמשיך לעקוב!) פוסט מפורט על מספר נרחב של הופעות אחרות מהחודשים האחרונים.

    אגב מה שלום
    CROWDED HOUSE
    ראיתי אותם בבוסטון פעם, היו להקה חמודה וקצת נעלמו לי מהראדר!

    גדי – טוב אתה מכיר אותי מספיק שנים לא לצפות לפחות:)

    איתמר אין מה לקנא יותר מדי – אוטוטו בתל-אביב, לא?

    ואבי, למרות שאגיע לתל-אביב כשבועיים אחרי, לצערי אחמיץ את ההופעה בתל-אביב. ממש חבל, היה לי מקסים לראות אותו בתל-אביב מוקף בחברים והאווירה הביתית.

    ואורי – עוד נזכה לראות אותו יום אחד ביחד, חייבים:)

  •   ביום יולי 8, 2008 בשעה 10:27 am

    אייל יקירי, משום מה לא מצליח לי עם הטראקבק, אז הנה לינק לתגובה (ההולמת, אני מקווה) שלי:
    http://www.notes.co.il/triger/45766.asp
    נשיקות מתל אביב.

  •   ביום יולי 8, 2008 בשעה 6:42 pm

    אייל,
    בתור סטודנט שלך לשעבר באוניברסיטת ת"א, שכבר אז נהנה מהגישה הרעננה והלא קונבנציונלית שהבאת לפקולטה (אצל מי עוד בפקולטה אפשר ללמוד על התיאוריה הקווירית?), אני שמח לגלות, דרך חיפוש מקרי בגוגל, שאנחנו חולקים אהבה גדולה לסמית'ס ולמוריסי.

    כמובן שקניתי כרטיס להופעה בת"א כבר מזמן, ואני רק מקווה מאוד שהשמועה ששמעתי היום (שגרמה לי לחפש בגוגל ולהגיע לכאן), לפיה ההופעה כנראה תבוטל בגלל מכירת כרטיסים מאכזבת – היא שמועה זדונית ולא מבוססת בעליל.

    רשימת השירים שמוריסי מבע בהופעה קצת מאכזבת. נעזוב רגע את הסמית'ס, חסרים בה שירים נפלאים רבים של מוריסי כסולן, ויש בה 3-4 שירים מאלו שאני דווקא פחות אוהב. אבל אני מניח שגם אם הוא היה שר 50 שירים בהופעה, היו חסרים לי שירים.

    נקווה שההופעה בת"א אכן תתקיים, ונוכל לשתף אותך בחוויות שלנו ממנה.

  •   ביום יולי 8, 2008 בשעה 8:07 pm

    גיא.. תודה על הדברים שכתבת ומקווה מאוד שההופעה תתקיים. לכל ששת קוראי (בפרפרזה על דן בן-אמוץ ז"ל ואורי אורן יבל"א) – רוצו לקנות כרטיסים!

    מחכה לשמוע על ההופעה, וכן, רשימת השירים לעולם אינה מושלמת . אבל הרגעים של
    ASK
    LIFE IS A PIGSTY
    וכמובן
    HOW SOON IS NOW
    ועוד…
    היו כה שווים ש…

  •   ביום יולי 11, 2008 בשעה 6:07 pm

    והנה וידאו של
    HOW SOON IS NOW
    מההופעה הנל
    http://www.youtube.com/watch?v=oiFinRdsGwA

  •   ביום יולי 12, 2008 בשעה 2:45 pm

    של פרדייז לוסט. לא רע (למרות שהקאבר הראשון בפלייליסט, לא של הסמיתס, מוצלח יותר לטעמי).
    ועוד לא קניתי כרטיס למוריסי בסוף החודש. כנראה בימים הקרובים, כי חבל להפסיד משהו של וואנס אין א לייפטיים.
    http://cafe.themarker.com/view.php?u=85957

  •   ביום יולי 13, 2008 בשעה 1:57 am

    ניצן לך תקנה כרטיס… ותודה על הקאבר – לא הכרתי. אהבתי.וגם את TAINTED LOVE

  •   ביום יולי 14, 2008 בשעה 3:05 pm

    ידען שכמוך לא הכיר את הקאבר הותיק של מנסון?
    פרדייז לוסט מעולים. אני עוקב אחריהם ואחרי עוד כמה כמו מגהדת' וראמשטיין כבר שנים, והם רק משתבחים עם הזמן.
    יש שם עוד כמה קאברים, סמולטאון בוי וקמבודיה האייטיזיים ועוד כמה שאני לא מצליח לזכור עכשיו. לא מסוג הדברים שעוברים התעללות ב"כוכב נולד", על כל פנים. והאלבום אולי הכי טוב של הקאברים שייך לדפש מוד.
    וכן, כרטיס, אני יודע. צריך למשכן ת'תחת בשביל זה, עם כל ההוצאות השוטפות, דמט.

  •   ביום יולי 15, 2008 בשעה 3:03 am

    SOME LIKE IT HOT

    "Nobody's Perfect"!

    בהצלח ה עם המשנכתא… אבל יהיה שווה אותה.

  •   ביום נובמבר 8, 2010 בשעה 8:53 am

    אוףףףף. הדרן של WHAT SHE SAID! שווה את כל ההופעה.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*