שנה עברה, והרבה השתנה – יומן לונדוני – וכמה הצגות שוות במיוחד

החודש לפני שנה עברנו ללונדון לרגל שבתון באוניברסיטת לונדון, שבינתיים התארך בשנה נוספת. רק על מעט מקורות השנה הזו כתבתי כאן. אף כי קוראי הבלוג זכו מעת לעת ליומנים מוזיקלים מפורטים שתעדו את העולם המופלא של מוזיקה חיה כאן, (שלא לדבר על הפוסטים סביב הופעתו של מוריסי…) הרי הרבה מהדברים הרבים שהעיר הזאת מציעה ושאנו חווים לא דווחו כאן כראוי. חיי היום יום, חיי האוכל והיין והתה, התערוכות השונות, וכמובן התאטרון – זכו כאן רק לאזכור על קצה המזלג. כך גם הכיף שבלעלות על הרכבת ולהיות תוך שעתיים בפאריז, או בריסל. למה? חוסר פנאי היא תשובה אחת אך לא מספיקה, אבל היא בהחלט תשובה עיקרית. כבר כתבתי כאן על "פרדוקס הבלוגים" – ככל שיש יותר על מה לכתוב, יש פחות זמן לכתוב על כך… דווקא הרצון לחיות ולחוות את העיר האינסופית הזו ולהקדיש את השעות שאחרי שעות העבודה, ואת סופי השבוע, ללונדון עצמה, הביאו לכך שאת השעות שאחרי העבודה הקדשתי יותר לחיות את העיר מאשר לכתוב עליה. אבל מעבר לכך, יש משהו קשה בלכתוב על לונדון דווקא בשל האינסופיות שלה. מה שאכתוב לעולם לא יתקרב ללהיות ממצה. וזו החוויה הכי מרכזית של החיים בלונדון: הגודל, השפע והפיזור הרב. (וגם המרחקים הגדולים ולכן הזמן הרב שעשוי לקחת לך להגיע ממקום למקום). תמיד יש עוד הצגה שלא ראית, תמיד עוד תערוכות רבות שנשמעות מעניינות, וכמובן עשרות מסעדות ברים ומועדונים שכדאי לנסות – אך שנוכל רק לבקר בחלק קטן מהם. ובכל זאת אחרי שנה כאן חווינו כבר די הרבה מהעיר הזו, אך עדיין השפע של כל מה שטרם עשינו גדול. אז לצערי לא התפנתי לכתוב (ולהביא תמונות) על הביקורים ב Bourough Market, או על פסטיבל המזון Taste, או על התערוכה של אנדי וורהל שעדיין מוצגת ב Hayward Gallery ושווה מאוד לראותה (שמה דגש על עבודות הטלויזיה והקולנוע של וורהל),  או על מוצאי שבת ב Duckie ועל עוד הרבה דברים אחרים.

אבל אי אפשר בלי כמה מלים על תאטרון, אחד מהדברים שלונדון מפורסמת בהם, ובצדק. כמה מה"הייליטס" של החודשים האחרונים. רוב ההצגות האלה כבר ירדו מהבמה (וזו הבעיה הקבועה כאשר מגיעים חברים ומבקשים המלצות להצגות – רוב ההצגות הטובות אינן הלהיטים הקלאסים המוצגים כבר עשרים שנה אלא הצגות שעולות לזמן קצר יחסית, ולעתים קרובות מה שאני רוצה להמליץ עליו כבר ירד), אבל עדיין שווה לשים לב אליהן, ובייחוד לתיאטראות בהן הוצגו שהם כולם תיאטרות מצויינים שמעלים באופן עקבי הצגות מצוינות:

 

* בתאטרון Theatre Royal Stratford East  ראינו מספר הצגות מצוינות, וביניהן Marilyn and Ella, מחזה מרתק המספר את הסיפור האמיתי של הידידות בין שתי הדיוות האלה. כיצד כל אחת העריצה את השנייה וקנאה בה, וכיצד מרילין נאבקה למען כך שאלה תוכל להופיע במקומות שהיו סגורים עד אז בפני אמנים שחורים.  הפקה נוספת של אותו תאטרון שראינו, עברה לאור הצלחתה לווסט-אנד: The Harder They Come, (אך בינתיים כבר ירדה מהבמה) זהו מחזמר שמתבסס על הסרט שפרסם בעולם את מוזיקת הרגיי ושכלל מספר שירים נפלאים שהפכו מאז לנכסי צאן ברזל. את התפקיד ששיחק במקור ג'ימי קליף, ושבוסס על דמותו של איבן "ריגין" מרטין, משחק כאן רולאן בל, ויכולת ההופעה, השירה והתנועה שלו פשוט מדהימים. זכרו את השם!

 

* בתאטרון Old Vic, בו ראינו כפי שדווח כאן בעבר את המחזה המעולה המבוסס על "הכל אודות אמא" של אלמדובר, הפקה מעולה של "פיגמליון" של ברנרד-שואו. המחזה שעל פיו נכתב המחזמר "גבירתי הנאווה". טקסט שנון שתופס בצורה חזקה כל כך את שיטת המעמדות הבריטית, ושלא נס ליחו. מישל דוקרי נפלאה בתפקיד אליזה, וכך גם שאר האנסמבל.

 

* במורד הרחוב ב Young Vic, ראינו את Street Scene, מחזמר/אופרה של קורט וייל, למלים של אלמר רייס ולנגסטון יוז. פנינה תיאטרלית ומוזיקלית שלא מוכרת מספיק וחבל.

 

* בתאטרון Donmar האיכותי והנחשב, "הנושים" של סטרינדברג בהפקה מצוינת. כמו הצגות אחרות כאן, גם במקרה הזה ההפקה מינמיליסטית, מדויקת, פוגעת.

 

* ולווסט אנד, מגיע תאטרון Kneehigh  עם הפקה מצויינת של Brief Encounter של נואל קווארד, שמתכתבת עם הסרט המבוסס על אותו מחזה, שקטעים ממנו מוקרנים על המסך.

 

אז בשנה השניה שלנו בלונדון שהתחילה החודש אני בטוח שיהיה עוד הרבה תאטרון טוב, מוזיקה טובה, והרבה דברים טובים אחרים שאשתדל לחלוק איתכם כאן. כך למשל, הערב, הופעה של אנטוני והג'ונסונס ביחד עם התזמורת הסימפונית של לונדון בברביקן… דיווח בהמשך….

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אוקטובר 30, 2008 בשעה 5:46 pm

    יש. עידכנת את הבלוג

    Best. Day. Ever!!!

  •   ביום אוקטובר 31, 2008 בשעה 7:22 pm

    וכמובן הייתה "הנפש הטובה מסצ'ואן" הנפלאה ב-young vic… הלב נצבט מגעגועים…

  •   ביום אוקטובר 31, 2008 בשעה 10:34 pm

    בהחלט… לא יודע למה לא רשמתי אותה… !

  •   ביום נובמבר 1, 2008 בשעה 9:54 pm

    מה בין האישי ללאומי?

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*