שלוש פסגות מוזיקליות ללב, לראש ולרגליים: אנטוני והג'ונסונס, הוט צ'יפ, ובנג'מין בריטן

אחרי החזרה ללונדון מישראל ומאיטליה (ועל כך, פעם אחרת) קידם את פנינו פסטיבל ה BBC ELECTRIC PROMSאחרי שבשנה שעברה ראינו בו את מרק רונסון (אל תחמיצו את הופעתו הקרובה מאוד בישראל!) ואת ה"קייזר צ'יפס", הפעם (אחרי שלצערי לא הצלחנו להשיג כרטיסים לאואזיס…) ראינו הופעה מצויינת של להקת Keane שהופיעה במועדון Koko עם המנוני האינדי שלה, והלכנו גם לערב של להקות שעדיין בתחילת דרכן, בBarfly'  – ערב בו בלטה במיוחד להקת Fox Cubs, שעם שלושת הגיטרות שלה ביצעה אינדי-רוק מקסים.

אחרי ההופעות המוצלחות האלה בשניים מהמקומות הבולטים למוזיקה עכשוויות בקמדן, באו שלושה אירועים מוזיקלים נפלאים במיוחד, שעשו את החודש האחרון מהעשירים ביותר במוזיקה טובה (וכפי שאתם יודעים מקריאת יומני המוזיקה הקודמים יש תחרות קשה…).

 

בברביקן, אחד מהמקומות שלא מפסיקים לייצר אירועים מיוחדים ומעניינים, אירוע מיוחד במינו: הופעה של אנתוני הגארטי עם להקתו "אנתוני והג'ונסונס", ובליווי של התזמורת הסימפונית של לונדון. הגארטי, אחד הזמרים המעניינים והמיוחדים של זמננו, מבצע שירים מאלבומיו שיצאו ומזה שבדרך. הוא עומד בקדמת הבמה, כמעט בחשכה, והתאורה המאוד מוגבלת רק מגבירה את האלמנט האנדרוגני כל כך שבנוכחות שלו.

היה לי העונג לראות את הגארטי לבד עם הפסנתר כאשר נתן הופעה במסגרת כנס על תיאוריה טרנסג'נדרית שהשתתפתי בו  בונקובר לפני מספר חודשים. היום, הוא מלווה כאמור לא רק בלהקה שלו, אלא גם בתזמורת הסימפונית של לונדון. שלא כמו חיבורים שנעשים לעתים בין מוזיקה פופלרית ותזמורות קלאסיות בצורה שלא תורמת לא לזה ולא לזה, כאן הניהול המוזיקלי של ניקו מולי ושל אנתוני עצמו,  יוצר הרמוניה נפלאה בין שני הצדדים לשיתוף הפעולה הזה.

למי אפשר להשוות אם בכלל את אנתוני הגארטי? מבחינת ההגשה והשירה אני לא יכול שלא לחשוב על נינה סימון. כשהוא עומד שם כמעט בחשכה, להקת ה"ג'ונסונס" מאחוריו, והתזמורת הסימפונית של לונדון מלווה אותם, נוצר קסם חד פעמי.

במשך רוב ההופעה הגארטי כמעט ולא מדבר, ורק נותן לשירים שלו לדבר. הם מדברים על עצב, על זהות, על כאב, על תקווה לעולם אחר, ועל מגדר. רק בהדרן, הוא מספר ארוכות על האקטיביסטיות הטרנסג'נדרית הניו-יורקיות סילביה ריבריה  ומרשה ג'ונסון (על שמה נקראת הלהקה) וזאת לפני השיר "נהר הצער" שנכתב בהשראת מותה של ג'ונסון שטבעה בנהר ההאדסון. שתיהן היו מאלו שהובילו את ארועי סטונוול – הארוע המכונן שסימן את תחילת התנועה ההומו-לסביות המודרנית והיוו דמויות מכוננות בקהילה ההומו/לסבית/טרנס של ניו-יורק מסוף שנות השישים של המאה העשרים. הגארטי מחבר אותנו  דרך ביצוע השיר הזה והסיפורים שלו לאותו עולם של מלכות דראג וטרנסיות שעיצבו את החיים הקווירים בניו-יורק ושאת הקשר שלהם להגארטי אפשר לראות בין היתר בבחירת עטיפות האלבומים שלו, כמו כמובן הופעתה של קנדי דארלינג, (כן זו מ"קנדי אומרת" של הוולוט אנדרגראונד ומ"הצד הפראי" של לו ריד..) בצילום ידוע של פיטר הוג'אר, על עטיפת האלבום האחרון. ערב מופלא של זמר מופלא, שאם טרם הכרתם, הגיע הזמן.

 

קנדי דארלינג בתמונת ערש הדווי, כפי שמופיעה על עטיפת האלבום של אנתוני והג'ונסונס

 

 

כמה שבועות אחר-כך, אנו מדרימים לבריקסטון. כאן, באולם המופלא Brixton Academy, שנבנה  בשנת 1929 ותוכנן בצורה ייחודית שגורמת לך להרגיש שאתה נמצא באודיטוריום בחוץ,  בעוד שאתה בעצם בפנים, באולם שמשמר את עיצוב הארט-דקו הייחודי שלו,  מופיעה להקת Hot Chip. החיבור המקסים שלהם בין מוזיקת גיטרות למוזיקה אלקטרונית (או אלקטרו-ארט כפי שיש המכנים את המוזיקה שלהם) עושה את האלבומים שלהם מענגים ומיוחדים כל כך,  כאלו שאף אוהב מוזיקה עכשווית לא ירצה לפספס. והערב הם מביאים את הכשרון הגדול שלהם אל הבמה. בוא וניתן למוזיקה לדבר, הנה ה HOT CHIP בשניים מהשירים הנפלאים שלהם, כפי שנתפסו במצלמת הוידאו הקטנטנה שלי מהמקום בו עמדנו, סמוך לקונסולה:

 

הנה השיר הנפלא על ההנאה שבחזרה, כמו קוף עם תוף מיניאטורי (וכדאי גם לראות את הקליפ שלו)

 

ובכאן בסוף ההופעה, כשגלים של בלונים עפים על הקהל המאושר, הם שרים על המוכנות לנפילה…

 

 

יומיים אחר כך, שוב אנו ב Royal Albert Hall. היום הוא יום הזכרון הבריטי, ובית האופרה המלכותי מעלה כאן הפקה של רקוויאם המלחמה של בנג'מין בריטן. אף כי את האופרה הראשונה של בריטן אליה נחשפתי, פיטר גריימס, ראיתי ואהבתי עוד בישראל, הרי השהות בלונדון והנוכחות הגדולה שלו באולמות הקונצרטים כאן העמיקה עד מאוד את האהבה אליו, בפרט שראינו כאן שלוש אופרות נפלאות שלו (בילי באד, חלום ליל קיץ, ו Turn of the Screw). את רקוויאם המלחמה, שכתב למלותיו של המשורר וילפריד אואן ששולבו עם טקסטים מתפילת האשכבה המסורתית, ובוצע לראשונה בחנוכת הקתדרה המחודשת של קובנטרי בשנת 1963, מבצע כאן הערב אנסמבל נפלא, שבראשו הסולנים כריסטין ברואר, תומס האמפסון, ואיאן בוסטדרידג', לצידם תזמורת ומקהלת בית האופרה המלכותי, וגם מקהלת הילדים Tiffin. את הטנור בוסטרידג' ראינו גם באופרה "בילי באד" של בריטן  לפני פחות משנה בביצוע בפורמט קונצרט, כך שזו סגירת מעגל עם האמן המוכשר הזה, שנחשב מהמבצעים הבולטים של בריטן כיום. זוהי יצירה נפלאה העוסקת באימת המלחמה, והיא זוכה כאן לביצוע נפלא מרגש ומפעים במקום המיוחד כל כך הזה. אני כולי נפעם בסיום הקונצרט הזה, אך מאחר ואני תוהה אם זה רק אני והנסיון המוגבל שלי במוזיקה קלאסית, אני פונה לחברה טובה שבאה איתי שהיא מוזיקאית עתירת נסיון, והיא אומרת שהיא לא חושבת שאי-פעם תראה ביצוע מושלם יותר ליצירה הנפלאה הזו.

 

איאן בוסטדרידג' – מהמבצעים הבולטים של בריטן כיום

 

 

שלושת האירועים המוזיקלים האלו היו מז'אנרים מאוד שונים מאוד. אבל הם כולם הצליחו לרגש ולספק חוויות חד-פעמיות. לפעמים אני חושב שמוזיקה טובה עובדת עלי כאשר היא נוגעת היטב באחד משלושת חלקי הגוף: בראש שנמצא למעלה, בלב שנמצא במרכז, או ברגלים שנמצאות למטה. המוזיקה של אנתוני והג'ונסונס נגעה בעיקר בלב אבל גם בראש, המוזיקה של הוט ציפ בראש וגם ברגלים, והמוזיקה של בריטן בראש וגם בלב. מה שחשוב שכולם נגעו.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 7:48 am

    שמעתי כמה פעמים את היצירה בארץ והיא מרשימה ומרגשת גם מחוץ לממלכה המאוחדת

  •   ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 8:47 am

    שמעתי אותם במקרה, במקום הכי טריוויאלי : קפה נוח בתל אביב, בזמן שהברמן מפעיל את השייקר בקולי קולות ואת המקצפה של מכונת האספרסו, וכשקמתי בבהילות לשאול אותו מה שומעים ברקע, הוא צריך היה לנבור ברשימת ההשמעה הממוחשבת כדי להעתיק עבורי את השם. איזה זמר אדיר, איזה דיסקים מופלאים.מנקבי לב וריאות, מעציבים עד עונג. מתארת לעצמי שההופעה הייתה קסומה

  •   ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 9:02 am

    1
    יש טעות בכותרת ובטקסט. צ"ל: ג'ונסונס

    2
    לקח לי זמן להתרגל לקול המשונה שלו, בהתחלה ממש לא סבלתי את זה – אבל אחרי הצפיה בשנת 2006 בסרט "I'M YOUR MAN" – והגרסה הפנומנלית שלו לשיר של לאונרד כהן
    If It Be Your Will
    http://www.youtube.com/watch?v=1MDlMdu2gjw

    הבנתי את העוצמה והיופי שבו

    3
    הוא באמת מזכיר את נינה סימון. השוואה יפה.

  •   ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 9:34 am

    איאן בוסטרידג' הוא אמן נפלא ביותר ולא של בריטן בלבד. לדעתי, קשה למצוא כיום זמר המגיע לרמתו האמנותית בשירת לידר ועוד.

  •   ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 11:45 am

    עמית
    אכן למחרת הקונצרט רכשתי את הדיסק עם הביצוע המקורי המפורסם, זה עם פירס, ועם גלינה וישנסקיה, שאני מבין שעבורם כתב בריטן את התתפקידים האלה, אכן נפלא. אפשר בהחלט שליצירה יהיו כמה ביצועים נפלאים ואני בטוח שאלו רק שניים מעוד כמה ביצועים שלה. כמובן שלונדון – ובפרט הרויאל אלברט הול – תורמים לעניין

    דני – שמח שגם בארץ היו ביצועים מצוינים שלה. באיזה מסגרת זה היה?

    דפנה – אכן כפי שתיארתי וניחשת הופעה קסומה. מצחיק בפעמים הרבות מאוד שישבתי עם הלפטופ בנח לא ניגנו את אנטוני.

    נזכיר גם שהוא נתן את קולו הנפלא להרקולס אנד לאב אפר
    אם כי כאשר ראיתי אותם בלונדון
    http://www.notes.co.il/gross/45630.asp
    הוא לא הופיע איתם

    בועז – תודה, תוקן, ותודה על הלינק.

    אחת- בהחלט, לא התכוונתי לעשות רדוקציה שלו רק לבריטן, ואכן שני דיסקים שלו שר שוברט נצאים כאן על המדף.

    הוא היה ברזידנסי בברביקן בשנה האחרונה
    http://www.barbican.org.uk/music/series.asp?id=459
    מהתכנית הזו שרובה הסתיימה ראינו – לצערי – רק את בילי באד. (לחלק מהדברים האחרים שרצינו אי אפשר היה להשיג כרטיסים) הקונצרט של בילי באד בו נכחנו הוקלט ויצא עכשיו על דיסק.

  •   ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 5:23 pm

    למיטב זכרוני, פעם ראשונה היתה בפילהרמונית בשנות ה- 60, זמן לא רב אחרי חיבור היצירה. פעם נוספת היה בפילהרמונית בשנות ה- 80.
    בראשית ה- 90 ניצח גארי ברתיני על היצירה במסגרת מוסיקה סקרה בתזמורת ירושלים ובשנה שעברה בוצעה היצירה על-ידי תזמורת ומקהלת האקדמיה למוסיקה בירושלים בניצוחו של מנדי רודן. היצירה הוקלטה ושודרה בערוץ מצו

  •   ביום נובמבר 30, 2008 בשעה 9:42 am

    אנתוני הגארטי

  •   ביום דצמבר 2, 2008 בשעה 10:35 pm

    לדעתי "קנדי סז" של הוולווט הוא אחד השירים היפים ביותר שנכתבו אי פעם
    הביצוע של אנתוני לשיר מפיח בו חיים חדשים והופך אותו לאפילו עוד מרגש מהגירסה המקורית. הדואט שלו עם ריד לאותו שיר בסרט "ברלין" של ג'וליאן שנבל מעורר בי צמרמורת כל פעם מחדש
    http://www.youtube.com/watch?v=Em7gC0bq_aM

  •   ביום דצמבר 3, 2008 בשעה 10:03 am

    אורי תודה על הקישור המקסים…

    אוי קנדי דארלינג, איזה דמות מיתולוגית, וכמה השראה היא יצרה על אמנים, צלמים, מוזיקאים!

    חבל שלא זכינו לדייט איתה!

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*