הלילה השנים-עשר: תמונות של אורות החג בלונדון וגם הצגה שכדאי לראות

מחר, ערב חג המולד, מתחילה, אם אני מבין נכון את לוח השנה הנוצרי, ספירת שנים עשר הלילות שבסופן מגיע הלילה השנים-עשר. יתכן שאילולא כתב שייקספיר מחזה בשם זה היינו שוכחים שיש דבר כזה שנקרה הלילה השנים-עשר. אבל את ההפקה של המחזה הזה שמועלית עכשיו בלונדון לא כדאי להחמיץ. כבר כתבתי כאן בשבחו של תאטרון דונמאר. השנה החליט התאטרון לצאת מהאולם הקטן והקאמרי שלו שליד קובנט-גארדן, ולהעלות עונה של הפקות בתאטרון ווינדהאם היפה והמשופץ שבווסט-אנד. הדונמאר שמר על המחירים הרגילים שלו (שנמוכים ממחירי הצגות בווסט אנד) והביא לעונה הייחודית הזו ארבע הפקות עמוסות כוכבים. את הראשונה בהן לא ראינו, אך החודש זכינו לראות את ההפקה השנייה בסדרה. מיקל גראנדאג', המנהל האומנותי של הדונאמר ביים את ההפקה הזו,  של הלילה השנים-עשר של שייקספיר, בעוד שהבמה עוצבה, כרגיל בהפקות של הדונאמר, על ידי בן זוגו קריסטופר אוראם. דרק ג'קובי נפלא בתפקיד מלבוליו, אך גם שאר האנסמבל (בפרט אינדירה וארמה בתפקיד אוליביה, סמנטה ספירו בתפקיד מריה ואלקס וולדמן בתפקיד סבסטיאן) עושים עבודה נפלאה. הבימוי הנפלא משתמש בשפת גוף כדי לתווך בין הטקסט העתיק ובין הזמנים המודרנים, וגם עם סוגית חילופי המגדר (שייקספיר חשב על Gender Trouble עוד לפני ג'ודית באטלר) מתמודד הבימוי בצורה נפלאה. אם אתם בלונדון בחודשים הקרובים – אל תחמיצו!

תאטרון ווינדהאם בו מוצגת ההצגה נמצא ממש מול Leicster Square. מסוג המקומות שאתה מגיע אליהם בתור תייר אך כשאתה מתגורר בלונדון אתה מבין ששומר נפשו ירחק. אבל, ממש מתחת לאדמה של ליסטר סקוור, מדלת שבשולי הכיכר, מובילות מדרגות לאחד הסודות השמורים של האזור הזה: Cork & Bottle הוא אחד מברי היין המקסימים של לונדון. יש ברי יין מודרנים ממנו, עם אוכל יותר יצירתי ויינות יותר זוהרים (ועל כך בהזדמנות אחרת), אך זהו אחד מהמקומות מלאי שמחת החיים והמקסימים בלונדון, בו מוגש אוכל פשוט אך טעים (כמו פאי רועים קלאסי) לצד רשימה משתנה וטובה מאוד של יינות המוגשים בכוס (או בבקבוק).

 

ועם תחילת שנים עשר הלילות, יצאנו לראות את אורות חג המולד אשר פרוסים ברחבי לונדון. בשנים בהם גרתי בארצות הברית פיתחתי סלידה מהמסחור והצדקנות של "אווירת החג". עדין אפשר ורצוי להיות ציני לגבי זה, אבל הבריטים, צריך לציין, עושים את זה טוב יותר. בעוד אנו חוגגים את חג האורים, אי אפשר שלא להתפעל מהאסתטיקה של אורות חג המולד והקישוטים בחלונות הראווה – גם אם מטרתם לעודד אותנו לעשות קניות שאנו לא צריכים. הנה כמה תמונות שעופר ואני צילמנו עבורכ/ן.

 

 

Carnaby Street: Paul Dart's Snowmen

 

 

 

 

Carnaby Street

 

Carnaby Street

 

 

 

Regent Street -if a doubld decker bus…

 

Oxford Street, John Lewis

 

 

Oxford Street, Selfridge's

Oxford Street, Selfridge's

 

 

Selfridge's

 

 

South Molton Street

Oxford Street, John Lewis

South Molotn Street, Burton and Wilson

Bond Street

Bond Street, Mulbery

Regent Street, Hamley's

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 24, 2008 בשעה 10:07 am

    עוררת בי געגוע אינסופי ללונדון החביבה עלי כה. איזו אסתטיקה של עיצוב (חלונות ראווה, מוזיאונים, רחובות, בניינים) עונג גדול.
    והחנות Hamley היא חנות צעצועים, לא?
    אם זכרוני אינו מטעני החנות הזו וFoyles חנות הספרים היו הראשונות שהתמכרתי אליהן בפעמים הראשונות שהגעתי לעיר הזאת.

    I wish you a marry Christmas
    and a happy new year

  •   ביום דצמבר 24, 2008 בשעה 1:34 pm

    wish you guys a great new year!
    and thanks for the photos
    Roy

  •   ביום דצמבר 24, 2008 בשעה 2:11 pm

    רועי, אסתי – בואו לבקר!

  •   ביום דצמבר 24, 2008 בשעה 2:22 pm

    וגם התמונות נהדרות
    חג שמח

  •   ביום דצמבר 24, 2008 בשעה 3:32 pm

    תודה איתמר חג שמח, ובוא גם אתה לבקר כבר:)

  •   ביום דצמבר 26, 2008 בשעה 12:16 pm

    כל הדיבור על העיר מקושטת וחגיגית!
    התיאור של אללה איסטר סקוור מזכיר את הנקניקיות שנמכרות בכל פינה כמעט בעיר- רק כשאתה שם אתה יודע שזה מסוג הדברים שאפשר היה לוותר עליהם…
    קמדן היא בעיניי לא ספק החלק הכי יפה בלונדון, אבל זה כנראה כי אני אוהב פאנק-רוק.
    אבל עם כל הצער שבעניין, אין סיכוי לאירופה בחורף. קר מדי לברנשים כחושים כמוני, נטולי כל שכבת שומן מבודד. כשהטיוב היא האופציה השניה (אחרי הבית) לחימום, אפשר לחכות כמה חודשים.
    יופי של פוסט והפי ניו ייר!

  •   ביום דצמבר 26, 2008 בשעה 11:04 pm

    ניצן אחכה ואקווה לביקור שלך באביב 🙂
    קמדן אכן אזור מקסים כשלעצמו, בפרט לאוהבי פאנק-רוק כמונו:) כאשר חלק גדול ממועדוני הרוק עדיין שם. מצד שני מזרח לונדון הפכה להיות מרכז יצירתי חשוב לא פחות, וגם בה שוכנים כמה ממועדוני המוזיקה הנפלאים כך שאתה צריך לבוא !

  •   ביום ינואר 7, 2009 בשעה 3:19 am

    היי אייל,
    בדיוק חזרתי עם חבר שבא לבקר מישראל מההצגה האמורה. אכן הצגה מהנה ביותר (אפילו שלא תמיד אפשר להבין את כל הדקויות של האנגלית השייקספירית…). שנינו אגב (גם אני וגם החבר) סטודנטים לשעבר שלך למשפט חוקתי באוניברסיטת ת"א (שנת 1997 הרחוקה). במידה ויש לך המלצות נוספות אשמח לשמוע.
    שנה טובה!
    ערן

  •   ביום ינואר 7, 2009 בשעה 3:22 am

    הי – אני מבין שאתה בלונדון, אתה מוזמן ליצור קשר….
    לגבי הדקויות, אכן, אני קצת קראתי את המחזה קודם כדי להתכונן וזה עזר, למרות שלא הספקתי לקרוא את הכל.
    ולגבי המלצות נוספות
    מבחינת דברים שעדיין מציגים
    וראיתי, הנה שתי המלצות

    National Theater – August: Osage Country

    Menier Chocolate Factory – A Little Night Music

  •   ביום ינואר 7, 2009 בשעה 3:24 am

    ראה גם כאן
    http://www.notes.co.il/gross/49053.asp
    רוב ההצגות האלו כבר ירדו אבל התאטרות מומלצים.

  •   ביום ינואר 11, 2009 בשעה 3:07 pm

    היי אייל,
    תודה על ההמלצות.
    להשתמע,
    ערן

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*