בעניין הפסטה ועזה – ועדכון – סרטון האנימציה "אזור סגור"/עדכון: דלעת היא מוצר מותרות

 

עדכון 15.5.2009

פסטה כבר מותר, אך קפה, תה, בגדים ונעליים ועוד – אסור. גם כלי נגינה. ראו :

ישראל אוסרת להכניס לעזה ספרים וכלי נגינה. למה? ככה.

עדכון 23.4.2009

 

משרד הביטחון אסר הכנסת תוצרת דלעת לעזה: "מוצר מותרות" (דה מרקר)

18:41 | 22.4.2009 עמירם כהן

משרד הביטחון אסר לאחרונה הכנסת דלעת לרצועת עזה בטענה כי מדובר במוצר המהווה "מותרות" ולא מוצר מזון בסיסי.
מדובר בהגדרה חדשה של הדלעת, אמר מזכיר ארגון מגדלי ירקות, מאיר יפרח, מפני שבעבר הותרה הכנסת מוצרי דלעת לעזה, במסגרת מגוון הירקות הטריים שסופקו לרצועה. מגדלי הדלעת בישראל, שתיכננו את היקף הגידול בהתאם לעבר, נותרו עם תוצרת דלעת טרייה שכבר נארזה להעמסה על המשאיות. ההפסד למגדלי הדלעת נאמד ב-60 אלף שקל ליום, תכולה של שתי משאיות עמוסות בדלעות, שאמורות היו להיכנס לרצועה מדי יום. לדברי יפרח אין למגדלים כל אפשרות לשווק את הדלעת בישראל מפני שהשוק המקומי רווי היום בעודפי דלעת. ממשרד הביטחון נמסר בתגובה כי הנושא מצוי בטיפולו של מתאם הפעולות בשטחים. את תגובת המתאם לא ניתן היה להשיג.

 

====

לאור  האמור למעלה ולמטה נדמה שפסטה ברוטב דלעת היא סכנה של ממש. יש מנה איטלקית נפלאה של רביולי ממולא דלעת שמגישים עם מעט פירורים של אמרטי – עוגיות שקדים איטלקיות. מעניין מה המדיניות לגבי שקדים. אם הם גם אסורים סימן שהמנה הזו היא קסאמים בהחבא.

הנה המתכון

http://www.antonio-carluccio.com/Tortelli_di_Zucca

====

 

עדכון 5.3.2009

באותו עניין ממש עלה הסרט "אזור סגור"  שעשה יוני גודמן (הזכור לטוב מ"ואלס עם באשיר") בשיתוף עם גישה.

 

בבלוג הזה התנהלו עוד לפני הלוחמה האחרונה בעזה דיונים סוערים בנושא המצור על עזה, כאשר חלק מהמגיבים הסבירו לי שהמצור וההגבלה על הכנסת סחורות לעזה מוצדקת כי החמאס ישתמש בסחורות אלו לייצר רקטות או לחפור מנהרות. אחד הדיונים האלו נפתח כאשר כתבתי על כך שאסור להכניס חלקי חילוף לגנרטורים לבתי החולים. שאל אותי מגיב האם אני מוכן לחתום  שחלקי חילוף לגנרטורים שיועברו לעזה לא יגיעו לבונקרים של הזרוע הצבאית של החמאס. (ראו גם "בעניין עזה" ו"הפסקת חשמל").

עתה התברר שפסטה גם היא אחת מהסחורות האסורות. אני בטוח שיהיו כמה מגיבים שיחזרו ויצדיקו גם את זה ויסבירו שמפסטה אפשר להכין _________(השלם את החסר – ועידן לנדו כבר עמד על הסכנות שבפסטה). וחוץ מזה, הרי גם הפסטה עלולה להגיע לבונקרים של החמאס ולהזין את אנשי החמאס. ולפי התיזה באחת התגובות בפוסט הקודם עוד יהיה אפשר להאשים את הגורמים הישראלים שלבסוף אישרו  – לאור הלחץ האמריקאי – את הכנסת הפסטה בפשעים נגד האנושות שכן הם הזינו את האנשים שיורים קסאמים!

היו גם מגיבים בזמנו שהסבירו לי שבלגיה לא חייבת לעזור להולנד או משהו כזה, על אף שהן סמוכות, אבל במקרה זה מאחר ומדובר בפסטה אני צופה שהאנלוגיות תעשנה דווקא עם איטליה. ובאמת. האם איטליה חייבת לאפשר מעבר פסטה לשוויץ? לא יעלה על הדעת. ושוויץ בכלל ניטראלית. ולא באיחוד האירופי. למרות שכן יש לה הסכמים מיוחדים עם האיחוד האירופי. וגם יש לה קנטון בו מדברים איטלקית. שבו בעצם הם יודעים להכין פסטה מצויינת בעצמם. אז מה זה אומר בעצם, שמותר, או אסור, להעביר פסטה לעזה?

 

ויהיו גם כאלו שיסבירו לי שהפלסטינים צריכים לבנות נמל ולהביא את הפסטה משם. זה מזכיר לי את הרשימה מאיזה עיתון יהודי בארה"ב ששלחה לי קרובת משפחה, שם ביכה מישהו על למה לא הגשימו הפלסטינים את תקוותו והפריחו את עזה: הוא חלם שהם יבנו בעזה ריבריה לתפארת. (אתם חייבים לקרוא). כנראה שנשכח ממנו הפרט הקטן שתוכנית ההתנתקות כללה מתחילתה שליטה כללית של ישראל על כל המרחב הימי והאווירי.  קצת מקשה לפתוח ריבריה. וזה עוד לפני שדיברנו על כל הסחורות הדרושות לשם בנייה אותן ישראל לא מאפשרת להכניס. נו טוב. גם הולנד שולטת על המרחב הימי של בלגיה,  או שמא איטליה על זה של שוויץ וגם האווירי, לא? אה באמת? אה, אתם יודעים שלא? אז איך אתם לא יודעים שישראל שולטת על כל המרחב הימי והאווירי של עזה?!

 

יהיה גם מי שיאשים אותי שאני מתנשא ופטרוני לגבי הפלסטינים כי אני דורש שיאפשרו לפסטה להכנס לשטחם, במקום להאמין ביכולתם לייצר פסטה בעצמם. ואולי בכלל צריך לדאוג לדיאטה שלהם. פסטה זה הרבה פחמימות. ואם זו לא פסטה מקמח מלא הרי שמדובר בפחמימות לבנות רעות! נו-נו-נו! ובכלל, ממתי זה בתרבות הערבית לאכול פסטה? מקסימום אטריות קצרות כאלו שמערבבים עם האורז, לא? או אטריות בקדאיף. אבל פסטה? זה ממש אימפריליזם מערבי מתנשא להביא להם פסטה!

 

טוב, אם זה לא היה כל כך עצוב, זה באמת היה יכול להיות מצחיק.

 

ועוד דבר עצוב: בינתיים, כצפוי, ירי הרקטות מתחדש ונמשך. כפי שהיה ידוע מראש, הפעולה הלוחמתית לא יכלה להשיג את הפסקתו ולא עשתה זאת. ידענו זאת זאת בזמן הלחימה וזה היה גלוי וידוע עם סיומה. אף אם מאוד רצינו לקוות שאולי בכל זאת אנו טועים והפעולה הזו תצליח לחסל את התופעה ושמעז(ה) יצא מתוק. אבל, הצפוי קרה. אכן, חבל מאוד שיש גורמים פלסטינים שרוצים ללבות מחדש את מעגל האיבה ותורמים לכך בדרך פסולה זו. אבל חבל מאוד גם שחלקים כה גדולים בציבור הישראלי קנו את האמונה בכך שמבצע צבאי יוכל להביא להפסקת ירי הרקטות, ולאור הנסיון העגום אני חושש שהם יקנו זאת שוב בפעם הבאה. האם כל אלו שתמכו בפעולה הזו באמת חשבו שהיא תביא להפסקת הקסאמים? וכן, אני בטוח שיהיו שישלפו את קלף לבנון ויסבירו שהאשמה היא בכך שישראל לא הלכה "עד הסוף" עם הפעולה הזו. אבל אין סוף כזה. לא יכול להיות ולא יהיה. לא בדרך הזו. והרי אנו יודעים את זה.

 

בינתיים, אני לפחות מקווה שהקריאה של יגאל סרנה מהיום תשמע, ויעשו משהו ומהר לשחרר את גלעד שליט. כי בניגוד למה שאחדים כותבים, הדרישה להחזיר את שליט בעד מחיר גבוה שתשלם ישראל אינה כלל העדפת אינדיבידואליזם קיצוני , אלא, כפי שסרנה מציין,  דווקא ביטוי לסולידריות ולמחויבות החברה בישראל והמדינה לאזרחיה, ובוודאי כלפי מי שנשלח בשירות המדינה. אני תמיד חושש שכתיבה על נושאים מסוג זה אינה משרתת את המטרה אלא עלולה לעשות ההפך מכך, אך אני חושש שהגענו למצב בו זה כבר לא נכון.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 4:54 am

    אני בטוח שהעזתים היו מוכנים לבלות את חייהם ללא פסטה, בתמורה לקצת מלט.

    השבוע הייתי בהרצאה של ד"ר אימן קוריישי משיקגו שהשתתף במשלחת רפואית אמריקאית לעזה בשלהי המבצע. בנוסף לדיווחים מעציבים על מחסור חמור בציוד רפואי, סיפר קוריישי שבעזה יש שני סוגים של בניינים: אלה שנהרסו בפעולות צה"ל, והתחלות בנייה שאי אפשר לסיים בשל המחסור בחומרי בניין. בית היתומים המרכזי של עזה, אותו אכלסו עד ינואר 250 ילדים ועכשיו יותר מ-2000, מנסה כבר שנתיים לסיים בניית בית ספר ללא הואיל. השלד של הבניין שאמור היה לשמש את בית הספר משמש להלנתם של מאות היתומים החדשים.

    למשלחת הרפואית האמריקאית יש אתר עם דיווחים, תמונות וסרטים מעזה:

    http://ammgaza.blogspot.com/

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 7:13 am

    כל ניסיון להגות תיאורית קונספירציה מגלה שהמציאות הזויה עוד יותר.

    האם מישהו מוכן להסתכן בתשובה לשאלה בשביל מה ביצע צה"ל את מה שביצע ברצועה? אפילו מנדטים לברק זה לא הצליח להביא.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 8:34 am

    שכחת כי ספגטי לא אחת חלול. אם כן מדובר בצינור. אם כן מדובר בקאסם
    הניסיון שלך להסתיר זאת הוא חתרני ושי לסגור לאלתר בלוג זה שמציע לחמאס סוגי תחמיש

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 8:48 am

    מעולה.

    ואתמול ב"לונדון וקירשנבאום" כבר קרא המיועד לעמוד בראש "המועצה לביטחון לאומי" בממשלת נתניהו "להשלים את המלאכה בעזה", כי ברור היה שהמבצע לא ישיג את מטרותיו, משום שממשלת אולמרט עשתה "רק חצי עבודה". צריך היה לראות כדי להאמין.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 9:19 am

    אחד האחראים המרכזיים להרעבה השיטתית של תושבי עזה הוא עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הביטחון. האיש הכסוף, המחוייך והזחוח הזה מונע מן הילדים של עזה מזון בתואנה שכך יפיל את שלטון חמאס. בשפה פשוטה זה נקרא סדיזם.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 11:35 am

    הכל נוסה ונכשל, אבל טוב שכתבת את הדברים הנכונים והמדוייקים שבפעם המי-יודע-כמה רבים רבים מסרבים לראות.

    ביום הבחירות פגשתי מכרה בבית קפה. היא שמעה שהתנגדתי למלחמה ושאלה "רגע, אם התנגדת כדי שלא ימותו חיילים אז זה בסדר".

    עניתי לה שהתנגדתי למלחמה כדי שלא ימותו בני אדם. משני הצדדים. "אבל היו קסאמים! אי אפשר היה לשתוק!" היא אמרה לי.

    "נכון מאוד. וגם היום יש קסאמים". עניתי לה.

    בדיוק ברגע הזה, הסתבר שהיא בעצם בכלל לא מבינה באקטואליה, לא רואה חדשות, לא יודעת ש"עופרת יצוקה" לא הפחיתה שום קסאם ושום כלום.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 2:32 pm

    החמאס לא מוכן לדון עם ישראל על שום דבר וממשיך לירות טילים תוך הצהרות על השמדת ישראל. השמאל הרדקלי לא מציע שום פתרון. אני אומר את זה בצער רב כאחד שהצביע בבחירות האחרונות למרצ.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 2:46 pm

    ראשית, ברור שהמצב מורכב ואף אחד לא מתכחש לזה.
    שנית, יש הצעות פתרון רבות שכתבתי עליהם בפוסטים הקודמים, כמו לנהל מומ תחת החסות של היוזמה הסעודית, וגם החמאס מוכן לדבר עם ישראל והנושא עלה בהצהרות של הנייה וגם במסמך האסירים הפלסטיני שהוא בסיס לממשלת אחדות פלסטינית שתנהל מומ עם ישראל להסכם על סמך גבולות 1967. שמתי על כך קישורים בפוסטים קודמים ובדיונים עליהם, וגם לרשימת הצעות קונסטרוקטביות ברוח זו. אז תקרא כי עייפתי מלקשר שוב ושוב..

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 3:56 pm

    שמע, זה מרגיש כמו מיחזור מאוס.
    יאללה, כמו שכתבת קודם, שתעלה איזו ממשלת ביברמן (אני המצאתי את זה?) ותדפוק עוד קצת את המצב. אולי זה ישיב לכמה אנשים את הרציונליות (אבל כנראה שלא).

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 4:03 pm

    ניצן, לא הייתי ממחזר אילולא המציאות היתה ממחזרת, וגם פשוט לאור כל הדיון הארוך בעבר בהם כמו בכיפה אדומה היה לכל דבר הסבר למה הוא אסור, תהיתי מה יהיה עם הפסטה.
    האמת חשבתי לגבי מתכון, אבל לא ידעתי אם זה לעניין.
    אבל אתה יודע, מכינים הרבה סוגי פסטות ובסוף חוזרים לפסטה ברוטב עגבניות.
    שתי כפות שמן זית, בצל, אחרי שמתכרך עגבניות תמר יפות ושלמות, לא צריך לקלף לדעתי, עשרים דקות באש גבוהה, למעוך אותן קצת עם המזלג, מלח, פלפל שחור גרוס טרי ולהגיש עם עלי בזיליקום טרי ועם פרמזנו רזאנו שגורד בטריות מעל. מה צריך יותר?

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 5:16 pm

    כשהתחיל מבצע רקיעה קטלנית ברגליים, היתה העבודה בחד ספרתי בסקרים – סביבות שמונה מנדטים. הילכך, המבצע הביא לגמד נטול הפלולה חמישה מנדטים, וכולה עלה בכמה מאות ילדים הרוגים. חפיף.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 5:45 pm

    כן אכן היה ברור
    אפילו לפני שהתחיל
    http://www.notes.co.il/gross/51018.asp
    עכשיו השאלה רק איך לנו זה כל כך ברור ולרבים כל כך זה לא ברור….

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 7:06 pm

    רק לינק אסוציאטיבי למוריסי, אז ה"יותר" הוא שרימפים שמנמנים. והרבה. אני יודע לעשות פסטה כזו (עם או בלי שמנת וגבינות) – ללקק ת'קערה!
    העניין עצמו עם כן פסטה/ לא פסטה הוא עוד איזו אפיזודה מיותרת. אבל אהבתי את הטון הציני בפוסט.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 7:12 pm

    ניצן
    אני חושב שמיט הוא אולי באמת מרדר אבל חוטא בו בכל זאת מעת לעת, אם כי בבית לפחות זה צמחוני, אז אני לא מבשל דברים כאלו.
    שרימפ – בכלל נמנע, לא התגברתי על החינוך הכשר מהבית.
    ורוטב שמנת וגבינות – חכה חכה עוד כמה שנים גם אתה תתחיל לחשוב על הכולסטרול:)
    אבל כן, גם אני עושה כל מיני "יותר" מעת לעת:) אבל לא כזה כמו שתארת!

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 7:50 pm

    נגד דת הפסטהפארים. שקוף, לא?

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 10:32 pm

    בימי גולדה, רבין (קדנציה ראשונה), בגין, שמיר היה מצב לא רע בעזה. נכון שהייתה אינתיפאדה ב-87', אבל מספר ההרוגים בה משני הצדדים, היה נמוך בהרבה ממספר ההרוגים עכשיו, והיא דוכאה אחרי 3 שנים, והייתה מפנה מקומה לעוד כמה עשורים של שלווה, אלמלא רבין החזיר את ערפאת. אפשר לחזור למצב הזה, וזה מה שיקרה בסוף. בדרך הקשה, כי אין אלטרנטיבה אחרת. צה"ל יצטרך להיכנס לכל קסבה בעזה. לא יהיה צורך להחזיר את הממשל הצבאי, כי את הסמכויות האזרחיות תוכל ליטול הרשות הפלסטינית.

  •   ביום מרץ 2, 2009 בשעה 11:54 pm

    שלום איל,

    ואני דווקא לא התרשמתי מהטור של יגאל סרנה. גם המתנגדים לשחרור שליט "בכל מחיר" לא מדברים כאן על התמקחות במספרים, אלא על זהותם של חלק מהאסירים שהחמאס דורש לשחרר. הטענה היא שיש חשש ממשי שיחזרו לפעילות טרוריסטית נגד ישראל(כן, אני יודע שיש לך תכנית למשא ומתן לשלום, אבל היא עשויה לא להתממש בזמן הקרוב). לכן זה לא "מחיר" סתם כך, אלא סיכון ממשי לחיי אדם. לכן גם לא ברור לי למה שיקולי סולידריות אמורים לתמוך בשחרור שליט דווקא.

    מכל מקום, נראה לי שזאת דילמה רצינית, ואני לא רואה איזו תרומה יש לניסיון של סרנה לקטלג את המתנגדים ככהניסטים תומכי ליברמן, או חסידים שוטים של השוק החופשי הרואים את הכל במונחי עלות תועלת.

    להתראות בתל אביב עוד מעט…

  •   ביום מרץ 3, 2009 בשעה 1:42 am

    הי יעקב
    אני חושב שתגובתו באה בעקבות אי אלו רשימות שגם אני קראתי שאמרו שעצם הדרישה לשחרר אותו היא ביטוי להעמדת אינטרס של יחיד אל מול אינטרס קולקטיבי, ובעיני לשחרר אותו זה לא דרישה אינדיבידואלית של יחיד אלא חלק ממחויבות קולקטיבית וסולדרית. לגבי האסירים שיש חשש שיחזרו לטרור – זה חשש. לגבי החשש לחייו – זה כבר חשש בסיכון גבוה ביותר וסיכון ממשי הרבה יותר לחיי אדם. חוץ מזה תמיד למרבה הצער במצב הנוכחי יהיה מי שישמח לפעול נגד ישראל, בין אם תשחרר אנשים אלו מהכלא ובין אם לא. לכן המחויבות הגדולה של המדינה היא גם לגרום לשינוי מצב זה

  •   ביום מרץ 3, 2009 בשעה 1:19 pm

    איריס
    בבלוג כתבתי הרבה פעמים על הנושאים האלו כמו ברשימה "כבוד האדם והמקרר הריק" שכבר קישרתי בתגובה לדברים קודמים שלך ועוד רשימות.
    http://www.notes.co.il/gross/25454.asp
    וגם
    http://www.notes.co.il/gross/24733.asp
    וגם כאן בעיסוק בקצבאות הבטחת הכנסה
    http://www.notes.co.il/gross/26466.asp
    וגם כאן
    http://www.notes.co.il/gross/24733.asp
    וכאן
    http://www.notes.co.il/gross/24723.asp

    וכמובן בתחום הבריאות החל מכאן ויש כאן עוד קישורים רבים כולל בעניין ההפרטה וכו'
    http://www.notes.co.il/gross/44179.asp
    קצת על העבודה האקדמית יש כאן
    http://www.notes.co.il/gross/43493.asp
    וכחלק מרכזי ממה שצריך לעסוק בו כזכויות אדם כאן
    http://www.notes.co.il/gross/26290.asp

    כך שגם בלי להגיע למאמרים האקדמים את יכולה לראות בבלוג שיש דווקא "איזון" שהפעילות שלי עוסקת רבה בנושאים חברתים-מעמדים, אי שוויון כלכלי, וכו. זה קצת מגוחך שאני צריך שוב לשים קישורים למה שבבלוג בפרט שנדמה לי שלכל מי שטיפה מתעניין ידוע שהנושאים האלו הם בתחום עיסוקי המרכזי, לא פחות מהכיבוש…

    לגבי הפעילות הציבורית שלי חלק ניכר ממנה עסק בנושאים האלו אבל לא הכל ידוע לך. אני יודע שיש לך כל מיני תזות לגבי האגודה לזכויות האזרח אבל דווקא במסגרתה עסקתי רבות בנושאים האלה. (נכון שבעבר עד אמצע שנות התשעים היא לא עסקה בהם).

    אם לא היה מדובר בהתקפה אישית לא היית כותבת את חלק ממה שאת כתבת במקומות שונים כמו בבלוג שלך, בתגובות במקומות שונים כמו אצל חנה וכו, שעסקו בהתקפה כזו, ובכל מיני דברים לא רלבנטים אבל ניחא, אני לא מתרגש מדי. מעניין רק שהתקפות אישיות מעוררות כאן ברשימות – בצדק – זעם כשהן באות מה"ימין" אבל אחרת הן לגיטמיות

    בכל מקרה אני מסכים שחשוב מאוד לעסוק בהיבטים האלו של הקשר כיבוש-כלכלה-קפיטליזם, ויש לי הרבה הערכה לעבודה של שיר חבר בנושא וגם של גדי אלגזי כמובן למשל בקישורים האלו
    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?file=article&name=News&sid=4143

    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=3656

    וגם דני גוטווין נגע בנושא.

    אני לא מתכחש לקישורים האלו בכלל רק אני עוד לא השתכנעתי שהם מה שגורמים לאנשים לתמוך במלחמה, אבל אולי אני טועה.

    אני מסכים שיש שאלות על השלכות תהליך השלום על שכבות חלשות ויש מאמר מעולה של שלמה סבירסקי שנקרא "מחר" שהופיע בספר החברה הישראלית-היבטים ביקורתים שערך אורי רם שמדבר היטב על הסוגיות האלו.

    אין לי את הנתונים שאת שואלת עליהם וזו שאלה טובה. לי נדמה שאידיאולגיה עובדת בצורה שמשכנעת את האנשים הרבה יותר ממה שזה שמצבם הכלכלי – והבטחוני- הוא אשמת האחר – במקרה זה הערבים, בצורה שבונה על סמך זה שנאה וכו' ומחזק את הלאומנות.

    אני בהחלט חושב שצריך לבחון אם כן ברוח שאלגזי ואחרים עשו את הקשר בין הכיבוש לכלכלה, אך מה שאני ראיתי עד כה ממחקרים כאלו הוא שהכיבוש לעתים הולך יחד עם הקפטילזים, אך לא ברור לי שהוא גורם לרווחה דווקא אצל השכבות המוחלשות.

    לגבי ההצלחה של ליברמן – ולא בדקתי את נתוני ההצבעה – אצל דרוזים וצרקסים מסוימים, זה תמיד היה ככה גם אצל רחבעם זאבי? לא? וזה אני יכול לנחש בנוי במידה רבה על שילוב של הפרד ומשול עם כל מיני טובות הנאה אישיות וקבוצתיות.

    מכל מקום אני מסכים שכל הדברים האלו דורשים מחקר נוסף. אני לא מצאתי פתרון פשוט בניתוח מעמדי אבל בהחלט צריך לעשות אותו.

  •   ביום מרץ 4, 2009 בשעה 1:31 am

    באמת… לא להעביר פסטה בגבולות… פשע נגד האנושות ממש

    תהיו רציניים

  •   ביום מרץ 4, 2009 בשעה 1:32 am

    זה כל סוגי הפסטה או רק רביולי?

  •   ביום מרץ 4, 2009 בשעה 2:55 am

    אלון – הרעבה, זה פשע נגד האנושות. אפשר להגחיך כל דבר, אבל הפסטה היא סימפטום למניעת כניסת סחורות רבות – כולל אותם גנרטורים לבתי חולים עליהם כתבתי פעם קודמת – שדרושות לחיי אדם בסיסים. לכן, תהיה אתה רציני.

  •   ביום מרץ 4, 2009 בשעה 3:15 am

    למעונינים – פרט ללינק לעמוד הדוחות
    זה לינק לדוח האגודה על זכויות עובדים שנחשב מהמסמכים החשובים והמקיפים בנושא
    http://www.acri.org.il/story.aspx?id=1424

    וזה על נושא דיור
    http://www.acri.org.il/pdf/Diur.pdf

    חומרים נוספים על פעילות האגודה בנושא אפשר למצוא באתר שלה – אם כי האתר דורש רענון ושדרוג.

  •   ביום מרץ 4, 2009 בשעה 2:40 pm

    אז אתה טוען שיש רעב בעזה? כי אתה תהיה היחיד, אף אחד מהארגונים כולל העזתיים עצמם לא טוען כך.
    ואם לא רעב… אז מה פשע נגד האנושות במניעת מעבר הפסטה?

  •   ביום מרץ 4, 2009 בשעה 11:53 pm

    אלון
    הביטוי פשע נגד האנושות שאתה פתחת בו היה מטאפורי כאן.
    אני לא אטען כרגע שיש רעב כי זה לא העניין.
    העניין הוא שמונעים כניסת סחורות חיוניות והומינטאריות. העניין הוא שיש מחסור במזון ועוד דברים. העניין הוא התעמרות ואכזריות באוכולוסיה אזרחית שבשמן אוסרים את הכנסת הפסטה, ובינתים התפרסם שעוד דברי מזון.

    אז תסלח לי, אבל ההערות שלך מקוממות בעיני. הן מכבסת מילים לכך שהנה, אין ממש רעב, על מה אתם מתלוננים. אז אנו מתלוננים על התעמרות באוכלוסיה אזרחית שסובלת מהרבה מחסור. ואל תמרח את זה בשאלות אם יש רעב או לא.

    ואגב, מה שאתה כותב הראה לי שאולי עדי אופיר צודק בתיזה שלו שישראל שומרת את המצב בשטחים "על סמך אסון הומינטרי" אך מבטיחה שלא ממש יגיע לאסון כזה. כך אנשים כמוך יכולים להגיד, מה אתם רוצים, אין ממש רעב, אז מה אתם נטפלים לזה שאסרו פסטה?
    ובכן, אני נטפל לזה ש אוסרים פסטה, אוסרים יציאת חולים וכתבתי על זה פוסטים רבים, אוסרים על כניסת סחורות חיוניות, ובכלל מתעמרים ושולטים באוכלוסיה הזו.

  •   ביום מרץ 5, 2009 בשעה 8:08 pm

    שכתמיד הוא מיועד למשוכנעים בלבד.
    אתה מוזמן לפוסט שלי מאתמול שהעלה אותו (את הסרטון) לראות את הטוקבקים (אלו שלא מחקתי ששלחו אותי להכניס ויברטור, כן?) ולראות שכתמיד – לך דבר ללמפות.

  •   ביום מרץ 5, 2009 בשעה 9:14 pm

    אסתי ראיתי את הפוסט שלך.
    יתכן שהסרטון רק למשוכנעים, לא יודע. אולי הוא כן יכול להמחיש ויזואלית משהו למי שלא משוכנע ושהמלים לא עובדות עליו?

    ראיתי גם את התגובות המטופשות ומזעזעות. תמיד יהיו כאלו שיעשו ראציונליזציה לכל עוולה במקרה הטוב וינאצו את פיהם במקרה הרע. או אולי בעצם המקרה הרע זה אלו שעושים ראציולניזציה.

    יש גם את הסוג השלישי, אלו שיסבירו לך שאת לא שמאל אמיתי. רק הם/הן. כי רק הם/הן באמת עושים ניתוח מעמדי, כי רק הם…

  •   ביום מרץ 5, 2009 בשעה 9:30 pm

    הילדים שלי פעם עשו מלחמת פסטה ביניהם באיזה טיול (זה היה פוזילי, אם אני זוכרת טוב) וזה נגמר בבכי….
    לקצינים שמחליטים מה יכנס ומה לא יש בטח גם ילדים שעשו מלחמת פסטה, הם מבינים עניין.
    ומעניין לעניין לענייננו – אחת ההשערות שהעלתי בימי המלחמה היתה שהמלחמה היא מדרגה בדרכו של אלוף פיקוד דרום יואב גלנט (שהיה בעוונותי הרשג"ד הנערץ שלי בצופי רמת גן לפני מליון שנה) לרמטכ"לות. הוא היה מהדוחפים המאסיביים ביותר השיציאה למלחמה, מאדריכלי ההרס המאוד פרואקטיביים ומהדוחפים לכניסה יבשתית. ההשערה איננה מופרכת – קראתי עליו לא מעט לאחרונה ומה שעולה מכל מה שקראתי + העובדה שכבר היו דברים מעולם (שרון 82?) ומלחמות פרצו כאן ובעולם במחיר דמים רב כדי לקדם קריירה של גנרל כזה או אחר – אני חושבת שעלינו לשים עין ומילים על האיש הזה. לי הוא עושה עור ברווז.

  •   ביום מרץ 5, 2009 בשעה 9:48 pm

    פוזילי גם כיכב באיזה פרק של סיינפלד
    http://en.wikipedia.org/wiki/The_Fusilli_Jerry

    http://www.youtube.com/watch?v=p5ncsjMVzcc

  •   ביום מרץ 5, 2009 בשעה 10:16 pm

    ועוד דבר ששמתי לב אליו גם אצלי בבלוג, שבדר'כ ההשערה לגבי אפ"מ נשארת ללא תגובות.
    אסוציאטיבית זה מזכיר לי את תגובתה של מוטרדת קשות ע"י אחד הרבנים, שלא העזה אפילו לחשוב שנעשה בה עוול על ידי אותו הרב, כי זו "דיבה על תלמידי חכמים". ההתייחסות לפרה הקדושה של קציני צה"ל הבכירים דומה, בכל המובנים (ממפקד חיל הים במועדון החשפניות ועד לאפ"מ).

  •   ביום מרץ 5, 2009 בשעה 10:24 pm

    חנה – הצילו, מה זה אפ"מ?

  •   ביום מרץ 6, 2009 בשעה 6:26 am

    וטעיתי בקיצור הצבאי שהמצאתי….אפ"ד כמובן, אלוף פיקוד דרום 🙂

  •   ביום מרץ 6, 2009 בשעה 10:30 am

    לא הסתדר לי מאיפה ה -מ הגיעה…

    דווקא למפקד חיל הים התייחסו ומתייחסים רבות.. לי נדמה שדווקא יותר קל להתייחס לפגמים מחוץ לתפקיד כמו זה מאשר לפגמים בתפקיד מהסוג שאת מרמזת אליו

  •   ביום מרץ 11, 2009 בשעה 4:57 am

    2 הערות:

    א. מובן מאליו שהגבולות בין מדינות אויב סגורים. כשם שברור שאיראן תמנע סחר עם ישראל כך ברור שישראל תמנע מסחר עם הישות המדינית דה-פקטו חמאסטאן. כרגיל, אני יכול להצביע על הצביעות שבהעדר התביעה כלפי מצרים להעביר פסטה במעבר רפיח.

    ב. לגבי שליט – אני לא אוהב את סגנון הקריאה המיליטריסטי שלך לשחרורו משום שהוא מסלף את עמדתך המורכבת בסוגיה, עמדה שתחשף יפה בשאלה כיצד לנהוג אם הארגון החוטף היה "כך" והתביעה הייתה לשחרר את כל המחבלים היהודים (שאלת עזר: חופשיי הגליל והמחבלים הערבים ישראלים).

  •   ביום מרץ 11, 2009 בשעה 9:37 am

    א. הרעיון להתייחס לעזה כאל מדינת אויב – אז עד הסוף בבקשה. כשמדובר במדינה זרה אתה לא שולט במרחב האווירי והימי שלה והיא יכולה להשתמש בהם למטרות האלו. חוץ מזה אם נסתכל על השטחים הכבושים כמכלול- כפי שקבע בגצ בפסק דין עג'ורי שצריך לעשות , ומעניין שבההקשר ההוא כן ראו אותם כיחידה אחת – הרי לא ידעתי שאתה מקים ישובים – התנחלויות – בשטח שהוא מדינת אויב? לא ידעתי גם שאתה שולט בחשמל וכו' של מדינת אויב. בקיצור הצביעות האמיתית היא זו הישראלית. כשזה נוח, זה מדינת אויב. כשזה נוח, זו לא מדינה אלא משהו שאנו שולטים מנשלים ורומסים כפי שבא לנו. ואל תדאג, אף ממשלה, לא מצרים, לא הפלסטינית – אף אחת משתיהן – לא חסינה מביקורת ממני. בוודאי שמצרים כאן נוהגת אף היא בחוסר אחריות. אם כי תזכור שלפי הסכם המעברים אסור להכניס סחורות דרך מעבר רפיח. לכן, אם היא היתה מאפשרת זאת, היית טוען שהיא מפרה את ההסכם וישראל לא יכולה לסמוך עליה! חוץ מזה שממשלת ישראל אחראית כלפי, לא ממשלת מצרים.

    ב. פעם ראשונה נדמה לי שהאשמת אותי – או שמישהו האשים אותי בכלל! – במילטריזם. טוב, בסגנון מילטריסטי זה לא בדיוק אותו דבר… אם כך היה חוטף מישהו ההקשר כה שונה מבחינת הרבה נסיבות שקשה לי להשליך. אני יכול להגיד המון דברים נוראים מאוד על כך אבל לא ברור לי למשל שהיתה סכנת חיים לחייל ישראלי שהיה נחטף על ידם. היה צריך לבדוק את הסכנה לחייו או שהוא יעלם לתוך חור שחור כמו רון ארד. אלו סכנות אמיתיות וממשיות במקרה של שליט. לא בטוח שהבנתי את שאלת העזר.

  •   ביום מרץ 14, 2009 בשעה 10:23 am

    משפחת שליט היא בת ערובה של החמאס ועל כן בימים אלה משרתת אותו תוך שיתוף פעולה מלא, בעצם פועלת כאורגן של החמאס, מתוך חוסר הברירה שבמצבה שכן החמאס מציב לה אקדח לרקה. בנוסף, ישראלים רבים מדרגים שונים נמצאים גם הם רגשית במצב דומה ומרגישים כאילו החמאס מציב להם אקדח לרקה ועל כן הם מוצאים את עצמם פועלים למענו.

    זה נכון שתיאורטית ייתכן אדם שברגיל חושב שיש לשחרר את המחבלים הכלואים ללא תמורה מסיבות שונות ומשונות ("לחזק המתונים", "מחווה לאבו-מאזן") ובכל זאת בעיניו שליט מעל הכל וגם הוא מרגיש כעת כבן ערובה של החמאס ומוכן להיענות לכל תביעותיו בלי שום קשר לעמדותיו הרגילות בעד שחרור מחבלים.

    שאלת העזר שלי נועדה לבדוק אם זה המצב, שכן אם זה המצב אז לא משנה לך זהותו של האוחז באקדח המכוון לרקתך, בין אם הוא החמאס ובין אם הוא ארגון טרור כהניסטי.

    מצד שני, אם אתה לא באמת מרגיש כמו מישהו שמכוונים לו אקדח לרקה, אז זה דווקא כן ישנה לך.

    למשל, יש יהודים בישראל שהם פעילי שמאל קיצוני ששונאים את צה"ל ומזדהים עם המאבק הפלסטיני טוטאלית, כאלה שצוהלים משמחה כשחיילים נהרגים בפיגועים בשטחים (למשל, כזכור באתר אינדימדיה ישראל לאחר הפיגוע בציר המתפללים בחברון נכתב "אי אפשר להוריד את החיוך מהפנים"), וגם הם בימים אלה קוראים כמובן לביצוע עסקת השבויים, אבל מובן שהם אינם עושים זאת מתוך דאגה לשליט, אלא מתוך דאגה ל"לוחמי החופש השבויים".

    ויש כאלה שנמצאים באמצע, הם אולי לא שונאים את המחבלים ואוהבים את צה"ל וגם לא אוהבים את צה"ל ושונאים את המחבלים, אלא מתייחסים אל שני הצדדים כאל צדדים שווים. דין שליט כדין מחבל, ומן הראוי להחליף ביניהם כשם שצבאות סדירים מחליפים שבויים בתום מלחמה.

    וכמובן אני יכול לתאר עוד עמדות מורכבות בסוגיה שיכולים אנשים שונים לאחוז בהן.

    השאלה איפה אתה עומד?

  •   ביום מרץ 14, 2009 בשעה 6:30 pm

    אני לא מכיר יהודים בישראל שצוהלים שחיילי צהל נהרגים בשטחים ולא מכיר את הציטוט שהבאת.

    לגבי שאר הנקודות, כבר הסברתי בפוסט שבעיני המחויבות לשליט היא חלק מהמחויבות שלנו כחברה וכמדינה אליו כאזרח וחייל של ישראל. אני חושב שזה אמור לענות לשאלות שלך, וכבר הסברתי לך את ההבדל בין המשל שלך לנמשל.
    כך שזה אמור לענות לכל השאלות שלך.

    גם לגבי הנקודה של החשש לשיתוף פעולה עם החמאס בהעלאת המחיר התייחסתי במה שכתבתי בסוף הפוסט שלי.

  •   ביום אפריל 23, 2009 בשעה 5:29 pm

    הוויכוח או הדיון עם איריס לא חדש. אני חושב אבל שמפספסים בו את העיקר.
    איל ועידן בהחלט עושים עבודה מצוינת וחשובה, אבל היא במישור של ניסיון לפקוח עיניים, ולאו דווקא במתן פתרון לבעיה. זו לא ביקורת עליכם, זו רק הערה שצריך עוד פעולות מכיוון אחר.
    השאלה הגדולה הראשונה היא כמו ששאלו כאן, לה "הם" לא רואים את האמת? השאלה הבאה צריכה להיות, איך גורמים להם לראות את האמת?
    ורק אז יכלו לבוא פתרונות לבעיות האמתיות.

    אחד הדברים הבסיסים בעמדות של אנשים קשור ב"חוק המערבונים השני" הוא חוק הטוב הרע והמכוער. במערבון המפורסם מוגדרים הגיבורים מראש כטוב ורע. ההגדרה היא דאוס אקס מכינה, ולא מתוך פועלם או תכונותיהם, אלא פשוט כך.
    זה בדיוק מה שקורה בחיים. האנשים מגדירים את עצמם כטובים ואת המתנגדים להם כרעים, ולא חשוב מה שיעשו, מתוך ההגדרה שלהם את עצמם, הם טובים.
    בואו ניקח מתנחבל מטורף שחושב שצריך להרוג את כל הערבים, הוא בטח לא מאמין שהוא מציג תורות רשע. הוא בטח לא מאמין שנשמתו תיצלה בגיהינום. להפך, הוא בטוח שהוא הטוב האבסולוטי ושכל האחרים הם הרעים.
    עכשיו, צורת המחשבה שלו היא לא: בגלל שאני חושב כך וכך אני טוב, או בגלל שהמעשים שאני עושה הם טובים, לכן אני טוב. אלא להפך: אני טוב נקודה, לכן כל מה שאני עושה הוא טוב.

    הבעיה האמתית היא להתמודד עם זה.
    מה שברור שהצגת המציאות כפי שהיא לא יכולה לשנות את דעתם של האנשים האלו.

    כאן אנחנו מגיעים ל"קונפליקט" שעולה עם איריס. איריס מתעלמת מהאידאולוגיות ומנסה למצוא מעשית את הסיבות שאנשים נוח להם עם הסיטואציה. לדעתה, ובצדק, הרווח הכלכלי הוא שגורם לאנשים להיות חלק מהכיבוש (לדוגמא). מתוך זה יש נקודת אחיזה לשנות את הכיוון אליו האנשים מושכים.
    איל, חושב קודם כל במישור מוסרי. הכיבוש לא מוסרי ולכן הוא פסול. מה שנכון, אבל לא יביא לתוצאות מעשיות. כאילו, לא פתאום יתבהרו עיני כולם והם יגידו: וואללה נכון, הכיבוש הוא לא מוסרי. זאת מהסיבה הפשוטה שכולם חושבים שהם הטובים. פר דפנישן.

    הגישה של איל בעיתית כאשר היא מנסה להיות פרקטית.

    שוב, זו לא ביקורת על פועלך, זה רק ניסיון להרחיב את הדיון…

  •   ביום אפריל 23, 2009 בשעה 5:46 pm

    למגיב האנונמי
    אני התלבטתי אם למחוק את כל הדיון ההוא עם איריס בכלל ואני לא הולך לחזור אליו, כי הדיון שלה כאן ובמקומות אחרים לקה באיזה גל של השמצות אישיות עלי שלא קשור לשום דבר ושלא מקובל עלי. ניסיתי לענות לה ענינית, אך כפי שראית הייתי צריך לחזור על דברים שוב ושוב.

    אני לא מוצא את זה כגישה אחרת, אלא כ… אני אשאיר לקוראים להחליט.

    מוסריות ופרקטיות אינן סותרות זו את זו. היום התפרסם שהאיחוד האירופי מסרב לשדרג את היחסים עם ישראל. יש מחיר. אני בעד לקיים דיון על מי שמרוויח מהכיבוש וזה לא סותר דיון מוסרי. אני חושב שגדי אלגזי עשה זאת למשל בגאונות ברשימתו "מטריקס בבילעין". אני לא מוכן לנהל "דיון" שבו אואשם שאני לא עושה ניתוח מעמדי או שעוסק בהשמצות חסרות בסיס על האגודה לזכויות האזרח (כאילו היא לא עוסקת בנושאים חברתים וכאשר אני מראה שכן איזה נסיון לפטור את זה בצורה כלשהי). אם מי שמתיימרת לקרוא את הבלוג הזה ולהגיב בו עוד כותבת "אולי אתה ימין כלכלי" אחרי שכבר קישרתי כדי להזכיר לה כמה פוסטים בנושאים כלכלים אז צר לי זה כבר לא דיון עניני אלא משהו הזוי.

    לכן צר לי שלא אוכל להתייחס לדיון הזה כדיון שהיה כאן איתה כדיון משמעותי.

  •   ביום אפריל 24, 2009 בשעה 9:58 pm

    אין חובה על ישראל לספק שום סחורה, כלום, אלא אם היא חיונית לחיי-אדם.

    ופסטה זה לא חיוני (אם מכניסים חלב מים קמח וביצים).

    ולכן ישראל יכולה שלא להעביר בגבולותיה פסטה
    מותר לה
    וטוב שכך עושה

    החיים של פלסתינים יהיו קשים יותר ויותר עד שחמאס לא יהיה בשלטון או שיהפוך עורו

    ישוחרר גלעד שליט
    ויופסק ירי הקסאם

    לא מכניסים פסטה לעזה…. ממש פשע
    וגם דלעת… זה נסיון לרצח עם, לא? בלי פסטה ודלעת אפשר לחיות?

  •   ביום אפריל 28, 2009 בשעה 3:29 am

    הגישה שלך היא גישה של ענישה קולקטיבית שאינה מקובלת עלי.

    לגבי פסטה, דלעת וכו' – כן, אי הכנסת אוכל זה חלק מהתעללות באוכלוסיה אזרחית ומניעת צרכים הומינטרים בסיסים. אי הכנסת מזון. וזה מצטרף לאי הכנסת ציוד לגנרטורים לבתי חולים, מניעת מעבר חולים ועוד הרבה דברים.

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 2:44 am

    ניתוק קשרי מסחר עם האויב

    ומצור על מדינת אטיב הפועלת אקטיבית לפגיעה במדינתך

    זה לא ענישה קולקטיבית

    זה אפילו לא ענישה

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 12:24 pm

    כשזו תהיה "מדינה" נדבר.. בינתיים זה שטח שישראל עדיין כובשת, אבל בדרכים אחרות. בינתיים כל המרחב האווירי והימי של עזה – מתחילת ההתנתקות – נשלט על ידי ישראל. סחורות מותר להכניס רק דרך המעבר עם ישראל. זה לא מדינה עצמאית. זה שטח כבוש. ויש מספיק קישורים על כך בפוסטים הקודמים. כמובן שישראל ממשיכה לנסות לאכול את העוגה ולשמור אותה שלמה : לא להיות באופן קבוע בעזה ולהתחזות כמי שסיימה את הכיבוש, אך להמשיך לשלוט בהיבטים הרבים של החיים בה. ואגב ישראל פועלת אקטיבית לפגוע בעזה. אולי יעשו עליה מצור.
    והנה משהו לקרוא על הסגר על עזה כענישה קולקטיבית כדי שתבין א ת הטעויות שלך
    http://www.gisha.org/UserFiles/File/publications_/Gaza%20Closure%20Defined-Heb.pdf
    מסמך המראה שהסגר על עזה אינו מצור כי אם ענישה קולקטיבית

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 4:12 pm

    אתה טוען במעגליות

    "כשהיא תהיה מדינה נדבר" אתה אומר
    ואז אתה אומר למה היא לא מדינה:
    כי שולטים בדרכי הגישה אליה ובסחורות שנכנסות

    ובכן, איך בדיוק נעשה מצור וסגר על מדינת אויב אם כשעושים אותו הוא זה הופך את מדינת האויב לשטח כבוש שצריך לדאוג לספק לו כל מה שהמצור אמור למנוע את שיתוף הפעולה שלנו בהכנסתו?

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 4:29 pm

    והמסמך שצירפת איו לינק הוא ניתוח יפה אבל מוטה.

    למשל, כשטוענים שם שמדינה לא יכולה להטיל סנקציות כלכליות על מדינה אחרת מסתמכים על כך שלמועצת הביטחון ניתנה סמכות במגילת האום להטיל סנקציות כלכליות ולא כתוב שלאחרים מותר.
    אבל משום מה לא מציינים ש:
    1 – זה שלא כתוב שלאחרים מותר לא אומר שאסור
    2 – אם מותר לבצע פעולות צבעיות כנגד התקפות ופעולות מנע כשנדרש, מקל וחומר מותר ליצור סנקציות כלכליות שהמשמעות שלהם בדכ היא נזק חמור פחות לאזרחים (מאשר הפגזה למשל)
    3 – אם לא מדובר בפעולות מלחמתיות (הסנקציות הכלכליות) ולכן לא ניתן להשוות אותם להתרה לפעול מתוך הגנה עצמית שמותרת למדינה לפי הדין הבינלאומי אזי לכל היותר מדובר בפעולות שהם בניגוד למשפט הסחר הבינלאומי ולא מדובר בהפרת השלום וכד'.

    בקיצור, עורכי דין יכולים לטעון מה שהם רוצים. בעד ונגד. וזה לא משנה את העובדה שבעזה שולט חמאס, ואין שום סיכוי שמשטר בינלאומי כלשהו יחייב את ישראל (שהחמאס קם עליה להשמידה) לשתף פעולה אפילו מינימלית עם החמאס ככל שהדבר לא הכרחי להצלת חיי אדם (כלומר הסיוע ההומניטרי שניתן להם).
    אז אין חובה להעביר פסטה, ולא בטטה, ולא דלעת, אלא אם זה נדרש כדי להציל שם מישהו.

    ואם הייתי עזתי, לא הייתי מצביע חמאס בבחירות הבאות. כי אני אוהב בטטה.

    שיעור ראשון של כיתה א': "עובדות החיים": לכל פעולה יש תגובה.

    בחרת חמאס – קיבלת עימות עם ישראל

    מקווה שבעזה יעברו את מבחן סוף השנה של כיתה א'

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 4:53 pm

    אני לא אכנס לניתוח המשפטי כי כדבריך עורכי דין יכולים לטעון מה שהם רוצים – יש בזה משהו מן האמת למרות שאי אפשר לטעון כל דבר. למשל אי אפשר לטעון שענישה קולקטיבית מותרת כי יש על כך איסורים ברורים.

    אני לא מבין מה מעגלי. היא לא מדינה בין היתר כי ישראל שוללת את הדברים שיכולים לאפשר הגדרה עצמית מהותית לעם הפלסטיני, הסגר הוא חלק מזה, כמו גם הגדר, ההתנחלויות בגדה, המחסומים וכו'. ישראל פועלת בצורה שלא מאפשרת קיום מדינה פלסטינית עצמאית – ואף שוללת את הרעיון שהפלסטינים יכריזו על מדינה – ואז אתה שולף את טענות "כמו מדינת אויב".

    לכל פעולה יש תגובה: רוב הישראלים הצביעו למפלגות ימין וליברמן הוא שר החוץ. מותר להעניש את האוכלוסיה הישראלית עד שישראל תפסיק להיות תוקפנית, סרבנית שלום (תוכל למצוא בבלוג כמה וכמה פוסטים על איך ישראל היא סרבנית שלום, אפרופו היוזמה הסעודית וחוסר התגובה הישראלית לה, ובוודאי שעכשיו זה אך מתחזק), ועושה מלחמות תוקפניות בהן טובחת באזרחים. אז מותר להעניש את אזרחי ישראל ולמנוע מהם מזון?

    ולגבי "להציל" משהו, אתה מוכיח את התיזה של עדי אופיר, שישראל משמרת את המצב בשטחים "על סף" אסון הומינטרי, כי באסון הומינטרי מוחלט אולי תהיה התערבות בינל, אבל "על סף רעב" מאפשר לאנשים כמוך לטעון שזה לא "להציל מישהו". אגב, ובפוסטים קודמים קישרתי לכך מספיק, לעתים נדרש כדי "להציל מישהו" לתת לחולים לעבור וישראל לא נותנת. אם לכל פעולה יש תגובה שבגינה אפשר להעניש את אזרחי ישראל צריך להעניש את כולם על כל חולה פלסטיני שלא עבר במחסום.
    ותגיד, אולי צריך, לשיטתך, לבדוק, ולאפשר מעבר מזון ובתנאי שיגיע רק למי שלא בחר חמאס? הרי לא כולם בחרו בו. נכון? ואולי צריך איסור על מעבר מזון למי שבחר בליברמן וחבורתו? אני מתחיל לחשוש שבכיתה א' או ב' בה לימדו על דמוקרטיה לא היית. וגם בשיעור בו הסבירו על הכיבוש המתמשך.

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 4:55 pm

    ובקיצור, כפי שכתבתי בהקשר אחר, ראה מאמרי על חוק האזרחות שפורסם כאן בבלוג, אם רוצים להתייחס לפלסטין כמדינה, אז עד הסוף בבקשה.
    כולל סיום אמיתי של הכיבוש. ואתה גם מערב סיבה ומסובב. אולי אם יסימו את הכיבוש באמת לא יהיה צריך את המצור העונשי הזה?

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 5:43 pm

    הענין נתון לטיפולו של מתאם הדלעות בשטחים""?

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 5:56 pm

    אסור לעשות מצור כי היא לא מדינה. והיא לא מדינה כי יש מצור.

    זו המעגליות.

    לא אמרתי שזה בסדר להעניש את האוכלוסיה, אני חולק על כך שמדובר בעונש. מדובר בתגובה טבעית למצב (אי שיתוף פעולה עם מנגנוני חמאס, כולל אי העברת סחורות מכל סוג שהוא שאינן נדרשות מסיבות הומניטריות, וסגר).

    אם תבחר ממשלה ישראלית שתעשה פעולה שבעקבותיה מדינה אחרת תוכל להגיב באופן סביר וכתוצאה מכך יסבלו אזרחים ישראלים, אז אגיד אותו דבר. סיבה ותוצאה. אם ספק המזון המרכזי של ישראל היא מצרים, וסביר שמצרים תגיב באיזו דרך לבחירת מנהיג שנתפס על ידה כמעין-אויב, ולכן היא החליטה לצמצם או להגדיל את המחיר של מוצרי מזון שמיוצאים לישראל, אז הייתי אומר שזה סביר, ולא הייתי מאשים את מצרים ב"ענישה קולקטיבית של ישראלים". ואתה כן?

    (מה אתה מנסה לומר ש: אם בוחרים חמאס, וחמאס שולל את קיומה של מדינת ישראל, ואף מנסה להשמידה, ובדרכי טרור, אז… הכל כרגיל וישראל לא תגיב בשום צורה? אז אתה טועה. סביר יהיה שישראל תפעל בכל דרך לניתוק קשרים ולבידוד השלטון הנ"ל. כולל סגר. סיבה ותוצאה).

    לגבי "על סף רעב…" וכו': אני לא מבין את הבעיה. אם אתם אומרים שאסור להרעיב, ולא מרעיבים, אז אתם אומרים שמקשים. ואז צריכים להגיד שגם אסור להקשות. אז אתם קוראים לזה ענישה קולקטיבית (שזה בפרוש לא מה שקורה פה, אף שאזרחים סובלים, ואולי אף במתכוון) – כדי שזה יהיה "להקשות על האוכלוסיה". אז כאומרים לכם שיש סיבות טובות למה שאתם מכנים "ענישה קולקטיבית", אתם חוזרים להסביר שיש לנו איזו אחריות ככובש שמונעת מאיתנו להשתמש בסיבות הללו כהצדקה למעשים הספציפיים. ואז כששואלים למה אנחנו עוד כובשים, אתם אומרים, כי אתם עושים מצור. שכל הדיון נסב סביב ההצדקה שלנו לעשות מצור מלכתחילא.
    וזה לא מעגלי?

    כשיכחד הזרם הלא-פרגמטי בפוליטיקה הפלסתינית, אפשר יהיה להמשיך הלאה.
    תראה איזה יופי מסתדרים עם מצרים
    🙂

  •   ביום אפריל 29, 2009 בשעה 6:07 pm

    בעינך זה תגובה טבעית למצב- בעיני זה מה שגורם למצב- זה המעגליות- זה מחמיר את המצב-

    ולגבי חמאס, ישראל היא שמסרבת למשא ומתן עם חמאס על בסיס הצהרות הנייה להסכמה על הסכם עם ישראל על בסיס גבולות 1967, גם על זה כבר קישרתי מספיק פעמים–

    הטיעון הוא לא מעגלי- המציאות היא מעגלית.
    ההתנהגות של ישראל גורמת לאסון הומינטרי בעזה, שגם אם לא מגיע לרעב מוחלט מתייחס לאנשים כזכאים רק למינימום של קיום, (אם בכלל, לעתים גם פחות מזה, כשהורגים אותם או לא מאפשרים נגישות לטיפול רפואי). זה לא התייחסות לאנשים כאל בני אדם. בני אדם זה לא חיות שזורקים להם את המינימום שלא ירעבו למוות (ואני לא אומר שהיחס לחיות הוא טוב ומקובל, אבל משתמש בזה כדי להמחיש שאנו מתיחסים לפלסטינים לא בצורה אנושית). האחריות של ישראל היא לא לנהוג באכזריות לאוכלוסיה אזרחית, בפרט זו שהיא מנשלת וכובשת. וההתנהגות שלה רק מגבירה את העוינות כלפיה, לא ההפך.

    אתה קורא לזה תגובה טבעית למצב. בעיני זו לא התנהגות טבעית ולא אנושית. וכבר אזכרתי כמה פעמים את ההשלכות על הסגר על מעבר חולים ועוד דברים רבים חשובים, כמו סטודנטים ועוד. אז בעיניך מאחר והחמאס נבחר בבחירות מותר להשתמש בכוח שלך כדי להתייחס לאוכלוסיה בצורה תת-אנושית, וכל דבר פרט למינימום של רעב מוחלט הוא לא פסול. כמובן שאי הכנסת האוכל סותרת את התיזה שלך גם.

    בסיכומו של דבר אתה גרסה משופרת קלות לרוחמה אברהם שכאשר שמעה שאין סוכר בשטחים הפלסטינים אך ראתה שיש תותים הציעה שיעשו ריבה וישתמשו בה במקום סוכר. (שכחה כנראה שצריך סוכר כדי להכין ריבה). בבחינת אם אין לחם שיאכלו עוגות. נדמה לי שהדיון מוצה. כשאתה לא תוכל לקבל מזון או לעבור לצורך טיפול רפואי או לימודים או אתה יודע מה, סתם לנסוע כי בא לך, כי יש ממשלה נוראית, ולא תהיה לך אפילו מדינה שתוכל להגן עליך, אלא איזה גוף שבקושי יכול לתת לך הגנה, אז נראה אותך מדבר.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*