ביקור קצר בישראל אפשר לי לראות היום אחר הצהריים בסינמטק את "חייב לזוז", סרטו של אבידע ליבני. הסרט המצויין כל כך הזה, הוא כמובן לא רק על אהוד בנאי, אלא גם במידה שווה על יוסי אלפנט, וגם כמובן על שאר "הפליטים", ז'אן זק גולדברג, גיל סמטנה ונועם זייד הלוי (שבסרט לא מזכירים שגם הוא כמו בנאי בא ממשפחה מוכשרת במיוחד – אחיה של אסתר עופרים). כל אחד מהם אדם ומוזיקאי מרתק בזכות עצמו. ובכלל זהו סרט על תקופה מכוננת ברוק הישראלי. כשברי סחרוף מציין שכאשר שמע את האלבום של אהוד בנאי והפליטים הרגיש שהוא יכול לשוב ארצה, אי אפשר שלא להזכר בהופעה של פורטיס וסחרוף ב"זמן אמיתי" עם שובם, שבישרה את פריצת גל רוק האינדי הישראלי של סוף שנות השמונים/תחילת שנות התשעים, ולהזכר בשמות אור כשדים, רונן בן-טל, נושאי המגבעת, פוליאנה פראנק, טאטו ואחר כך כרמלה גרוס וואגנר, הפליז, ועוד.
אני מצטרף אם כן למספר כותבים כאן ברשימות: איתמר זוהר, יובל סער , אורי בר-און ,כרמל וייסמן תימורה לסינגר ועמי ברנד שכתבו כאן על כמה הסרט הזה ריגש אותם, ואף כי הרבה שירים של אהוד בנאי ריגשו ומרגשים אותי, הרי שצמרמורת אמיתית עברה בי דווקא כאשר נשמעו "עיירה בדרום" (שיר החתונה) ו"מאמי יא מאמי" (שיר האונס) מתוך אופרת הרוק מאמי.
על מה מחיתי דמעה אם כן בזמן הכותרות? על יוסי אלפנט ז"ל? על ז'אן זאק גולדברג ז"ל? על נוסטלגיה לימים בהם היינו צעירים בכעשרים שנה ונלהבים מכל צליל חדש שבנאי, אלפנט, שאר הפליטים, ולהקות אחרות הפיקו? על זכרון הערב "הדיל של הפיל" שמופיע בסרט? או על הימים שבהם "עשרים שנות כיבוש" נראה המון?
וכן, גם אני חוזר בחלומי לפעמים לבית הספר התיכון, ולא שלא הכנתי שיעורים, פשוט לא מספיק מוכן למבחן שמגיע (ואם יש לכם ספק מדובר במבחן במתמטיקה, וזה שכבר יש לי דוקטורט לא מציל אותי מהחרדה שתוקפת בחלום, שאכשל בבגרות).
אז אם עוד לא ראיתם, עשו כדברי איתמר – עזבו הכול ורוצו לראות את "חייב לזוז"! ובעידן "האח הגדול" ושאר מירעין בישין צריך להזכר באנשים האלו שעשו – ועושים – תרבות אחרת כנגד כל הסיכויים.
תגובות
זהו לדעתי המדד. תרבות שאיננה מצדיקה את עצמה, אין מה לתקצב אותה. לא משנה כמה ואיזה לוביסטים יש לה בכנסת.
דוגמא קיצונית: הכדורגל הישראלי. צפייה במשחק שכזה (אם ממש משעמם לך), תגלה שהיציעים ריקים. אז למה שכספי המיסים שלי יממנו את השטות הזאת תחת הכותרת "תרבות".הקלקה בשלט למשחק כדורגל ארופי או דרום אמרקאי הינם אטרקטיביים עשרות מונים, ואל נראה לי שמישהו מתקצב אותם.
על מנת להיות איש תרבות במלוא מובן המילה, עליך לוותר במשהו על לאכול שלוש ארוחות ביום בחוץ, לקנות בגדים בכיכיר המדינה או בקיצור להיות סלב.
זה המדד לדעתי. אתה שם בגלל הכסף, את לא ראוי להיות איש תרבות.
כל פרשנות אחרת מוזילה את המונח תרבות
יבורך הצדיק שהעלה את "מאמי" ליו-טיוב. בזמנו חיפשתי וחיפשתי…
חסרים לי עדיין "הבשורה", "הצמח" ו"לו יכולתי", מי יהיה הגדול בתורה ורב החסד, שיעלה גם אותם?
אורי\עם כל הכבוד לתרבות אינדי וכו' אני לא חושב שאני מסכים איתך, אני לא מומחה לנושא אבל נדמה לי שבהרבה מקומות הרבה סוגים של תרבות צריכים תמיכה ציבורית כדי להתקיים, אבל באמת שזה לא בתחום מומחיותי. אבל נדמה לי שהמבחן שהבאת בעייתי.
עומר – אכן יבורך!
בכל מדינה דמוקרטית שמכבדת את עצמה תרבות מתוקצבת על ידי המדינה.
כי כל חברה אנושית (שמכבדת את עצמה) יודעת שאין לה קיום ללא תרבות.
תרבות זה לא דבר שנועד לייצר כסף וגם לא מיועד להצדיק את עצמו, אבל בלעדיו אין לנו קיום.
אסתי תודה, את כמובן צודקת.
אין קיום זה נכון אבל כיום לכי תסבירי לאנשים למה להוציא כסף על דבר שלא מניב כסף חזרה.
זאת המדינה שלנו ככה מתנהלים פה
פרסם תגובה