"זה מה שיפה בעזה כביכול – אתה רואה בנאדם על ציר, עובר על שביל, לא חייב להיות עם נשק, אתה לא חייב לזהות אותו עם משהו, אתה יכול פשוט לירות בו" – דברי "אביב" בעלון "בריזה" של מכינת רבין. העלון במלואו היה מקושר בכתבה של ווינט שהתפרסמה על הנושא הבוקר, אך באופן מסתורי הקישור הוסר עכשיו. למרבה המזל הספקתי לשמור אותו על המחשב לפני שהוסר. [אפשר עכשיו למצוא אותו כאן].
הפרסום בהארץ ובמקומות אחרים של העדויות האלה, חיילים שמדברים על "רצח בדם קר" של אזרחים בעזה, יוצר היום כותרות. אבל העדויות האלה לא ממש מפתיעות את מי שעקב אחר מה שהתרחש בזמן אמיתי. הנתונים על הרג של מאות ילדים ואזרחים, כולם התפרסמו ואוזכרו (גם כאן, ויותר מפעם אחת) בזמן הלחימה.
ושוב צה"ל יגיד שיבדוק, ושוב יגידו שאלו מקרים חמורים, ושהצבא שלנו נורא ערכי ומוסרי, ושאולי היו חיילים שחרגו. אבל בעצם החריג הזה הוא כבר מזמן הכלל. ההרוגים האזרחים הרבים מירי צה"ל מאז תחילת האינתיפאדה השנייה, מקרים מדווחים לעייפה של התעללות, הרג אזרחים בלי הצדקה, מקרים של ירי בכפותים שמגיעים למשפט רק כי נתפסו אל מול מצלמה ומובילים להעמדה לדין בגין "התנהגות בלתי הולמת" בלבד – הזלזול וההפקרה של חיי אדם פלסטינים (ולמרבה הצער לעתים גם ישראלים…) הוא כבר מזמן הנורמה ולא החריג. ההתנהגות של חיילים שמתוארת בפרסום הזה משקפת את רוח הפעולה בעזה כפי שנשבה מהרגע הראשון. כשהגיעו הפרסומים על הרג רב של אזרחים וילדים לא נשמע קול שיעבור בחברה הישראלית מההנהגה ועד העם ויזעק, ואלו מאיתנו שזעקו נשארו במיעוט.
אך כפי שידענו מראש, הפעולה הזו לא חיסלה את ירי הקסאמים – שנורו גם אחריה. במקום זאת, היא השאירה אחריה הרבה סבל ושנאה. אני נשאר מתוסכל אחרי הפרסום הזה. הרי כבר היינו בסרט הזה. במסגרת "שוברים שתיקה" סיפרו חיילים על התעללות בפלסטינים כמאפיין של הכיבוש. כל זאת בנוסף למידע הרב שהתפרסם על ידי ארגוני זכויות אדם. אך החברה הישראלית פיתחה את היכולת לעבור לסדר היום, למלמל איזה גינוי והבטחה שהכל יבדק, ולהציג זאת כחריג. האם העובדה שהחריג הזה הוא כבר מזמן הכלל, שההפקרה של חיי אדם פלסטינים וזניחת היחס האנושי אליהם היא בלב הכיבוש ולא בשוליים שלו תופנם סוף סוף?
תגובות
אין שום דרך לאמת את המידע על אזרחים הרוגים ואין שום דרך לדעת אם הוא נכון. החמאס שולט על התקשורת בעזה ללא מיצרים, ומאז גירוש עמירה הס עובדה זו היא נחלת ההמונים.
עמירה הס עובדת עם מקורות בעזה ועדיין מדווחת על הנעשה שם.
התפרסמה ידיעה – אין לי את הקישור כרגע – בהארץ בסוף השבוע על נתונים שונים לגבי מספר ההרוגים. ברור שכל מידע דורש אימות. זה לא אומר שאין הרבה מאוד דיווחים על אירועים חמורים מאוד לכאורה. לכל הפחות דורש בדיקה רצינית ביותר. חלקם דווחו כידוע בשידור חי בטלביזיה הישראלית – ערוץ 10 – לא נשלט על ידי חמאס אני חושב.
לדווח אפשר לדווח מפה ועד להודעה חדשה, ישנן הרי אינספור גרסאות למספרי ההרוגים.
אבל לאמת, כאמור, לא ניתן, ולכן מי שרוצה להאמין לחמאס (כל מידע היוצא מעזה) יאמין לחמאס.
אנחנו לא מדברים רק על חמאס, אלא גם על ארגוני זכויות אדם, עיתונאים, בתי חולים, אום, שידורים חיים בטלביזיה לרבות הישראלית, וגם חיילי צהל.
אפשר כמובן להטיל ספק בכל דיווח על פגיעה באזרחים והיו דברים בהיסטוריה.
מאחר שהזכרת את עמירה הס
קרא את דבריה על הנושא
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1073436.html
אם אתה מאמין למידע שעובר את הצנזורה של החמאס, וכל מידע שיוצא היום מעזה עובר את הצנזורה של החמאס, אז שיבושם לך. מה אתה רוצה שאני אגיד?
להבדיל מהצנזורה הישראלית החלושה, הצנזורה של החמאס היא טוטאלית כמו בימים הטובים בברית המועצות.
מה אתה רוצה מעמירה, הרי היא מתפרנסת מדיווח על השטחים, אז אין לה ברירה אלא לדווח על המידע השקרי שמגיע אליה, אחרת לא יהיה לה במה למלא כתבות.
לאור העובדה שהכתיבה של גדעון לוי זיכתה אותו במעמד בכיר ב'הארץ', זה אפילו הגיוני שהיא תנהג כך.
אני לא יודע לגבי הצנזורה, אני לא בעד לקנות כל מידע כפי שהוא, ואם תוכיח לי שהכל מעוות אז בבקשה. אני מוכן להתייחס לכל מידע בספקנות, אבל יש עוד מקורות מידע, ולא מסתמך רק על אחד. כולל עדויות חיילי צהל. האם החמאס גם שולט בשוברים שתיקה?
והנה התפרסמו נתוני צהל
לפיהם
"רק"
189 ילדים
מתחת לגיל 15
נהרגו
לפיהם נהרגו 600 אנשי חמאס ו 300 אזרחים.
אני מוכן לומר את כל מה שאמרתי גם על סמך הנתונים האלה.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1073700.html
מה באמת אמרת? זה לא כל כך ברור.
רוב הציבור סבור שחייו של חייל ישראלי אחד חשובים מחייהם של 1000 ילדים פלסטינים.
בלונדון, מן הסתם, הרוב חושבים שחייו של ילד פלסטיני אחד חשובים מחייהם של 1000 חיילים ישראלים.
אלה כמובן פערים רגשיים-מוסריים שאינם ניתנים לגישור.
מה אתה אמרת אם כן בדיוק? אתה הטלת ספק בנתונים לגבי הרג אזרחים פלסטינים, ואני הבאתי נתונים מבוססים לפי צהל, שאין לחשוב שגם המידע שלו מצונזר על ידי החמאס.
כל הדיון הזה של חיי כזה אדם שווים כך וכך מאות חיי אדם מבחיל אותי ולא אשתתף בו.
האם הדיון הזה מפריע לך רק כשהעמדות המובעות בו אינן כאלה שאתה מסכים להן (או ליתר דיוק, מקנות לגיטימיות לעמדות שכאלה), או שלמשל המאמר הזה של ירמיהו יובל הפריע לך באותה המידה?
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0&itemNo=720446
הדיון של יובל אינו חיי אדם מדת או לאום גזע כזה שווה יותר או פחות מחיי אדם מדת או לאום או גזע אחר, אלא דיון על העובדה שכחברה אנו לוקחים סיכונים בחיי אדם כדי לקיים דמוקרטיה. אני לא מתכחש שאפשר לתת תג אתני למחיר – מי משלם, מי ניצל וכו' – אבל יש עדיין הבדל גדול בין סוגי הדיון הזה. ולהבהיר לך מפריע לי דיון שיגיד חיי אדם פלסטיני שווים יותר מחיי ישראלי, או ההפך. כל דיון כזה מבחיל אותי.
אני לא יודע, אולי מה שמפריע לי הוא לשון "אנחנו" בה אתה נוקט בפסקה האחרונה, בה אתה כאילו מניח בשם "הציבור" שהעובדה שהמבצע הסתיים במאות הרוגים פלסטינים מהווה איזשהו טעם לפגם בעיני רוב הציבור.
אולי רוב הציבור רוצה לנקום בעם הפלסטיני על אלפי ההרוגים שהסב לו?
לא יודע לאיזה "אנחנו" אתה מתכוון ואיפה אבל זה לא משנה. אולי רוב הציבור רוצה לנקום. אני לא מבין מה הדיון? אני לא הנחתי שום דבר בשום הציבור ודיברתי בשם עצמי. נדמה לי שמיצינו את הדיון הזה שהולך סחור סחור
מתברר אם כן שהפער אינו בין מה שהחמאס אומר לבין מה שצהל אומר, לבין מה שחיילי צהל אומרים – או שמא גם בהם שולט החמאס? – לבין מה שצהל אומר.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1074177.html
מתוך הכתבה
בניגוד לסיכולים ממוקדים, לרוב אינך יודע במי אתה פוגע. די בהימצאות אדם במיקום "בעייתי", בנסיבות שניתן להגדירן באופן מרחיב כמחשידות, כדי "להפלילו" ובעצם לקבוע שהוא בן מוות. לא פעם אין כלל צורך לזהות עליו נשק. שלושה אנשים בביתו של פעיל חמאס מוכר, שניים בלילה על גג במרחק של כקילומטר מכוח ישראלי, אדם שנע ברחוב הלא נכון לפנות בוקר – כולם יעד לגיטימי לתקיפה. "התחושה היא שעונת הציד החלה", אומר א'. "לפעמים זה הזכיר לי פלייסטיישן. אתה שומע תשואות בחמ"ל אחרי שרואים על המסכים את הטיל פוגע ביעד, כאילו היה כאן משחק כדורגל
מה הבעיה? טרוריסטים בבסיס טרור וטרוריסטים-תצפינתים הם יעד הכרחי במלחמה.
"אדם שנע ברחוב הלא נכון לפנות בוקר" זו כנראה בדיחה מטופשת של עמוס הראל.
ואני לא רואה כל פסול בשמחת הכוחות לאחר שחיסלו מחבלים.
מה אתה היית עושה במקומם טוב יותר?
איך הגעת מאנשים בבית של מישהו
שהוא פעיל חמאס
לבהכרח טרוריסט?
ולגבי אדם שנע ברחוב הלא נכון זה בעיניך בדיחה. בעיני משפחתו של המנוח – והתיאור הזה של הראל תואם את העדויות של חיילים – זה לא בדיחה אלא רצח. ואם אתה לא מבין את הבעיה בשמחה אחרי שהרגו את אותו אדם שפשוט היה על גג או בבית של מישהו או הלך ברחוב – ולא בהכרח היה טרוריסט, אז אין לי יותר מה להמשיך את הדיון הזה. כי מי שעבורו חיי אדם זה פלייסטשיין כבר איבד את האנושיות.
אדם בבסיס צבאי הוא בחזקת חייל, ואדם בבסיס טרור הוא בחזקת טרוריסט. ומובן מאליו שהחיילים שהרגו אותו הרגו משום שחשבו שהוא טרוריסט ובוודאי שאין כל בעיה בכך שהם שמחו על כך שהרגו טרוריסט.
להפך, חיילים שאינם שמחים על הרג טרוריסטים עשויים להיות חיילים בעייתיים.
אני לא מדבר על אדם בבסיס טרור, אלא בבית של מישהו או ברחוב, נע ברחוב הלא נכון או בבית של מישהו. על כך כתבתי בתגובה הקודמת.
חוץ מזה לגבי שמחה על הרג, גם במקורות יהודים נאמר- בנפול אויבך אל תשמח. והיתה סיבה אני חושב שאמרו את זה.
וגם הקב"ה אמר בטביעת ים סוף: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!
הנה מאמר חדש ב'הארץ' בסוגיה זו:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1077277.html?more=1
בסופו של דבר, כמו שאמרתי, הכל מסתכם בדילמה מוסרית פשוטה – הכותבים קוראים להשוואת מעמדם המוסרי של אזרחים פלסטינים למעמדם המוסרי של אזרחי ישראל, בעוד שאסא כשר מתנגד לכך. הציבור הישראלי מעדיף את עמדתו המוסרית של כשר.
אין גם הרבה מקום לוויכוח על משפטים מוסריים כל כך בסיסיים, זה עניין רגשי שלא ניתן לשנותו בכלים רציונליים.
יש לי בעיה עם הצגת הדילמה כאילו זה כל הסיפור. יש שאלה מעבר לזה לגבי שמירה על עקרון ההבחנה ועקרון המידתיות בפעולות של צהל, וגם על האחריות הנובעת מהתמונה הכללית יותר ומהמעשים הרחבים יותר של הצדדים.
וגם אם נצמצמם לדיון שבין כשר למרגלית-וולצר, שאני חושב שהוא רק חלק מהסיפור, הרי שמה שחושב רוב הציבור גם אם זה כך אינו אומר שזה לא נושא לדיון.
את יודעת מתי התחילו לחסום את המעסרים ברצועת עזה אחרי שהחמאס עלה לשילטון ולא הסכים לכבד את ההסכמים איתנו.?
את יודעת מתי התחילו לחסום את המעסרים ברצועת עזה אחרי שהחמאס עלה לשילטון ולא הסכים לכבד את ההסכמים איתנו.?
פרסם תגובה