על סמכות השיפוט האוניברסלית בעניין פשעי מלחמה/ עדכון – חקירת פשעי מלחמה או ספין מתוחכם?

עדכון 31.3.2009

סגירת התיק על ידי הפצ"ר (ראו למטה) והדיונים בעקבותיה מעלים הרבה סימני שאלה לגבי דרך הטיפול בנושא הזה.

פרסומים על חשדות לפשעי מלחמה ותחקירים עיתונאים ותחקירים של ארגוני זכויות אדם על כך התפרסמו במהלך הלוחמה בעזה ואחריה. חלקם אוזכרו כאן בפוסטים קודמים. מפרסומים אלו עולה תמונה גדולה וקשה של חשדות לפשעי מלחמה ולניהול הלוחמה בצורה שהפקירה חיי אזרחים. למיטב ידיעתי לא נפתחה אף חקירה בעקבות מקרים אלה. אמנם התפרסם על העמדה לדין של חייל בעקבות אירוע בזמן הלחימה – אני קראתי על מקרה אחד – אך רוב המקרים שפורסמו לעייפה עברו לידיעתי בלי חקירה. החקירה היחידה שנפתחה היתה בעקבות הפרסום בעלון של מכינת רבין. זה גם היה המקרה הראשון שעורר סערה ציבורית של ממש, כי הדברים באו מחיילים. כך, בודד מקרה זה, נחקר באופן נקודתי, ונפטרו ממנו די מהר כי הוא בנוי לכאורה על עדות שמועה. התיק נסגר, ואפשר לחגוג על הדם ולבשר שהיתה זו עלילת דם. אם הייתי מאמין בתיאוריות קונספירציה עוד הייתי חושב שזה ספין נפלא, שהרי ראש מכינת רבין שפרסם את הדברים ידוע בהיותו מקורב ותומך של אהוד ברק. אבל גם בלי תיאוריות קונספירציה, יש כאן דבר נפלא עוד יותר, ספין שפועל כמעט מעצמו. רק המקרה עליו דיווחו חיילים נחקר, המקרה בודד, קיבל דה-קרדיטיזציה ונוטרל, וכך אפשר להציג את כל התלונות על פשעי מלחמה כעלילת דם (כפי שעשו מספר בלוגרים ברשימות). הדם השפוך של אזרחים וילדים פלסטינים שצה"ל הרג (מאות גם לפי צה"ל) נשאר זועק מן האדמה.

וכמובן שכל זה צריך לגרום לחשוב על כל השיח על פשעי מלחמה, שמתנהל ברמת המשפט הפלילי שמחפש את האחריות האינדיבידואלית, ועל הסיכון של הפנייה אליו בהקשר של סכסוכים כאלו, והמקרה הנוכחי מוכיח כמה קל לעשות עליו ספינים שמוחקים את התמונה הכוללת.

לכן הדרישה לחקירה כוללת רצינית עצמאית וחיצונית היא ההגיונית, אם כי גם בהקשר הזה התמונה מורכבת, שכן אם הצבא לא יחקור בעצמו אבל ימנה את החוקרים, או אפילו אם הממשלה תמנה את החוקרים, נשאר עם החשש לחקירה מטעם.

 

ראו בנושא את עמוס הראל היום בהארץ: "לפי [הפצ"ר], קבוצה של לוחמים ומפקדים במיטב היחידות הקרביות של צה"ל אינה אלא חבורה של שקרנים וגוזמאים, שלא הוציאה מפיה מילה אחת של אמת…החקירה כולה מסתמכת על צד אחד במשוואה, הצד הישראלי… אנשי מילואים..מותחים ביקורת קשה לא על ה'חריגים' אלא דווקא על הנורמה, מדיניות הפתיחה באש המרחיבה מאוד שהפעיל צה"ל ברצועה".

 

התפרסם עתה שהפצ"ר החליט לסגור את תיק החקירה של המשטרה הצבאית בנוגע לעדויות חיילים על ירי נגד אזרחים בעזה. מהלך זה עשוי להוביל לפתיחת חקירות כנגד ישראלים בקשר לאירועים אלו ואף ביתר שאת לגבי אירועים אחרים שלא נחקרו, במדינות שונות ברחבי העולם. אני בטוח שיהיו קולות שיסבירו שמדובר ברדיפה של ישראל.

לפני מספר שנים נכחתי בהרצאה של נציג בכיר של אחד מארגוני זכויות האדם הידועים בעולם, שהרצה בישראל על הנושא של שיפוט אוניברסלי, ועל תיקים המתנהלים בעולם כנגד אנשים החשודים בפשעי מלחמה. הוא ציין שיש עשרות תיקים ותלונות במקומות שונים (לרבות בלגיה, שבאותה עת היתה "באופנה" בגלל חוק פשעי מלחמה רחב – שתוקן מאז). כאשר הוא הזכיר את המספר הרב של תלונות ותיקים (כנגד אנשים מאמריקה הלטינית, אפריקה, המזרח התיכון ועוד), לא יכולתי שלא להתפרץ ולשאול "מה יש גם תיקים כנגד מי שאינם יהודים?".

הקהל שנכח במקום צחק, כי הוא הבין את האירוניה שבדברי. הטענות שנשמעו בזמנו בזמן הנסיון להעמיד את אריאל שרון בבלגיה בעניין סברה ושתילה, ובהקשר של כל נסיון להעמיד לדין ישראלים בגין פשעי מלחמה, היו בין היתר שמדובר באנטישמיות, או לכל הפחות אנטי-ישראליות. אני כבר מזמן תהיתי איך לא סיפרו לנו שמילושוביץ יהודי, שפינושה יהודי… שכן אחרת איך אפשר להסביר את הרדיפה המשפטית הבינלאומית שעשו להם.

והנה, קצת אחרי שהתפרסם שבספרד פתחו בהליכים משפטיים לבדוק את האחריות של קציני צה"ל בפרשת שחאדה, בה כזכור אגב "חיסולו" של שחאדה בשנת 2002 הרג צה"ל ארבעה-עשר אזרחים מתוכם תשעה ילדים, מתברר שעתה עשויה להתקיים בספרד חקירה משפטית דומה בקשר לפקידים אמריקאים שהיו קשורים להתרת עינויים בזמן ממשל בוש. זו חדשה חשובה כי אחת החששות של משפטנים בינלאומיים הוא שהתפתחות המשפט הבינלאומי הפלילי (הן בצורת בתי דין בינלאומיים והן בצורת סמכות שיפוט אוניברסלית במדינות שונות שחוקקו חוקים נגד פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות), היתה שהמשפט הבינלאומי יפנה רק נגד מדינות חלשות יחסית. העובדה שגם ארצות הברית על הכוונת, חשובה.

מה שגם נשכח לעתים קרובות, הוא שגם ישראל מכירה בעקרון של סמכות שיפוט אוניברסלי. כך למשל, במאמר שהופיע בהארץ קובע זאב סגל, בעקבות החקירות כנגד קציני צהל  בספרד, כי "גם בישראל קבועה בחוק העונשין סמכות להעמיד לדין על 'עבירות חוץ' שבוצעו מחוץ לגבולותיה, אבל רק לגבי עבירות מסוימות – 'נגד המדינה והעם היהודי'”.

קביעה זו מתעלמת מסעיף 16 לחוק העונשין הישראלי, שכותרתו “עבירות נגד משפט העמים”. סעיף זה קובע:  “דיני העונשין של ישראל יחולו על  עבירות-חוץ אשר מדינת ישראל התחייבה, באמנות בינלאומיות רב צדדיות ופתוחות להצטרפות, להעניש עליהן; והוא, אף אם נעברו בידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ויהא מקום עשיית העבירה אשר יהא”.

סעיף זה מעגן את עקרון השיפוט האוניברסלי בישראל, גם בקשר לעבירות שאינן נגד המדינה או נגד העם היהודי. אמנות כמו אמנות ז'נבה, שמכוחן התנהלו הנסיונות להעמיד לדין ישראלים בבלגיה, ספרד ובריטניה, הן אמנות בינלאומיות הכוללות התחייבות להעניש על מעשים מסוימים, הנקראים הפרות חמורות של אמנות אלה. (ראו סעיפים 146-147 לאמנת ז'נבה הרביעית). מאחר וישראל היא בעצמה צד לאמנת ז'נבה, הרי שמכוח סעיף 16 לחוק העונשין אפשר להפעיל את אותו עקרון של שיפוט אוניברסלי מכוחו החלו עכשיו ההליכים בספרד, גם בישראל, ביחס לחשדות לפשעי מלחמה שהתקיימו בכל מקום בעולם, גם ללא כל זיקה לישראל. אמנם להבדיל מחלק ממדינות אירופה, ישראל לא חוקקה חוק ספציפי שיגדיר את המעשים המנויים באמנת ז'נבה כעבירה בישראל, אך המסגרת לסמכות שיפוט כזו כבר מצויה בחוק העונשין. דוגמא לחוק כזה שכבר קיים בישראל הוא החוק למניעת וענישת הפשע השמדת עם, שמאפשר להעמיד לדין בישראל בגין פשע זה, ולא משנה כנגד איזה עם הוא בוצע.

העקרון הקבוע בחוק העונשין ממשיך את התפיסה שבית המשפט העליון של ישראל נתן לה ביטוי בפסק-דין אייכמן, בו קבע כי ניתן להעמיד לדין את אייכמן בישראל על עבירות שביצע מחוץ לישראל ועוד לפני שהוקמה, לא רק בשל הזיקה בין מדינת ישראל לעם היהודי שהיה קרבנו של אייכמן, אלא גם בשל עקרון השיפוט האוניברסלי, לפיו ישנם פשעים שעליהם ניתן להעמיד לדין בכל מדינה ומדינה. פסק הדין בעניין אייכמן מצוטט שוב ושוב ברחבי העולם כתקדים בינלאומי לעקרון זה.

עם השנים התפתח עקרון זה ומכוחו התקיימו משפטים ברחבי העולם, ולא דווקא כנגד ישראלים. כאמור, עקרון זה מעוגן היטב גם במשפט הישראלי.

הדרך הנכונה אם כן להתמודד עם תלונות וחקירות כנגד קצינים ישראלים בחו"ל היא בראש ובראשונה להמנע מביצוע מעשים שהם פשעי מלחמה. כאשר יש חשד שבוצעו פשעים כאלו, יש לקיים חקירה רצינית בישראל עצמה. כפי שציין מיכאל ספרד, אם לא נעשה כן, אל לנו להתפלא שיתנהלו חקירות כאלו בחו"ל.  ואל לנו לשכוח כי סמכות השיפוט האוניברסלי – ולא רק כאשר מדובר בעבירות נגד מדינת ישראל והעם היהודי – מעונגת היטב גם במשפט הישראלי.

אין אני ברשימה זו מתיימר לקבוע כי מי מהחשודים – ישראלים או אחרים – בהליכים בספרד או במקום אחר בהכרח ביצעו פשעי מלחמה. לשם כך יש לערוך חקירה ולברר את העובדות עד תומן, וכמובן שבמשפט פלילי אדם הוא חף מפשע עד שלא הוכח אחרת מעבר לכל ספק סביר. ברור גם שבחלק מהמקרים יש מוטיבציה פוליטית למתלוננים. עם זאת, במקרים בהם יש חשד לפשעים כאלו, צריך להבין שסמכות השיפוט האוניברסלית היא עקרון בעל עיגון נרחב במשפט הבינלאומי, שאף ישראל שותפה לו, ושאם החשדות לא יחקרו באופן רציני בישראל, הרי שהסמכות האוניברסלית אכן עשויה להיות מופעלת, ואין לישראל מה להלין על כך. לאור הדיווח ב"הארץ" במקרה הספציפי הזה התעלמה הודעת הפצ"ר מעדויות של סוכנויות הידיעות שמצאו התאמות בין תיאורי עדים מהצד הפלסטיני ובין עדויות החיילים. אך איני רוצה לחרוץ את הדין במקרה ספציפי זה או אחר, אלא להצביע באופן רחב יותר על הצורך לא לחקור רק מקרה בודד שלגביו התפרסמו עדויות חיילים, אלא לערוך חקירה, עצמאית של מקרי ההרג והפגיעה באזרחים בעזה, כפי שדרשו ארגוני זכויות אדם. בינתיים, סירב היועץ המשפטי לדרישה זו לקיים חקירה נרחבת של האירועים.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אפריל 1, 2009 בשעה 6:11 pm

    והכל מסביב לעניין עצמו. והעניין: היו עדויות על פשעי מלחמה נקודתיים של חיילים. העדויות נבדקו ונמצאו עורבא פרח. זה הכל. לקרוא אותך אייל בפוסט הזה זה כמו לראות סרט טבע על טורף שכבר סגר מלתעותיו סביב צווארו של טרפו, ואז, אחרי שהריר כבק טפטף והציף את הלוע, הטרף חמק מותיר ענן אבק.

  •   ביום אפריל 1, 2009 בשעה 11:07 pm

    דוד דשא… למה ככה? אני בכל תגובה הזכרתי שה"עדויות" התגלו כ"הזיות" במקרה הרע ו"הגזמות" במקרה הטוב, אם בכלל היו כפי שדווחו…
    זה שהתעלמו מהדברים הללו – אתה צודק

  •   ביום אפריל 2, 2009 בשעה 3:00 am

    דוד ובו – כנראה שפספסתם את מטרת הפוסט, זה היה בדיוק לדון בשאלה מדוע סגירת התיק הזה לא סוגרת את הסיפור, בוודאי לגבי מקרים אחרים. אגב, הפוסט לפני העדכון לא התמקד בתיק הזה אלא בא להסביר את נושא פשעי מלחמה בעקבות אי הבנות לגבי מה שקרה בספרד והפרשנות שהיתה בהארץ.

    מעבר לזה, יש עדיין מאות אזרחים וילדים פלסטינים שמותם דורש הסבר. עורבא פרח ? כך אמרו פעמים רבות בהיסטוריה והדוגמאות רבות, הכחשה של הפרת זכויות אדם היא תופעה מוכרת. כפי שכתבתי כאן פעמים רבות.

    וביחס לדברי משה, אם זו כמות אזרחים נפגעים קטנה … סימן שאיבדנו כבר כל חוש מוסרי. ואני לא אחזור לדיון על המלחמה כי צריך גם לראות את כל ההקשרים שלה שכתבתי עליהם מספיק.
    הייתי יותר מתייחס ברצינות לטענות שלך לגבי מה נותן נסיון כחייל חיר וכו' ולא מייחס להן כוונות רדיפה אילולא את זה שקרה להוציא מחוץ לחוק את האגודה לזכויות האזרח, תיאר את מי שמבקר את הרג האזרחים במלחמה כמבצע פשעים שונים נגד החוק הישראלי, מגיש תלונה נגד כותב ברשימות בגין עידוד לסירוב, ומציע גם לגזור מאסר קשה על כל מי שיפרסם ידיעה על פשעי מלחמה של צהל ללא ביסוס. אתה יכול לתת לליברמן שיעורים.

  •   ביום אפריל 2, 2009 בשעה 5:15 am

    הבעיה שהטיעון לא רציני. הגישה שלך מזכירה את מאמר המערכת של הארץ מהיום שמסתיים בקריאה להעניש את החיילים שסרחו.

    כלומר, הן אתה והן הארץ מניחים מראש בתור אקסיומה בלתי ניתנת להפרכה שהחיילים הם פושעי מלחמה, והעיסוק שלכם הוא רק כיצד למנף את העובדה הזאת נגד מדיניות ישראל (בתחום השטחים וכו'..), הוקעתה הבינלאומית של המדינה, וכו'..

    זה כמובן לגיטימי, אבל בעצם זה אומר שאין לך מה לומר לרוב הקוראים (וכפי שנראה גם רוב המגיבים). אולי מוטב לכתוב בראש הפוסט "לתפוצת חד"ש בלבד" כדי לחסוך מאיתנו את עוגמת הנפש.

  •   ביום אפריל 2, 2009 בשעה 9:32 am

    אני גם חושב שיש פה איזו הנחה בלתי מבוססת שהיו פשעי מלחמה.

    אני מוכן להניח שיש אפשרות כזאת

    אבל כמו שאני לא מגבש עמדה שלא היו פשעי מלחמה
    אני מצפה שלא יגבשו עמדה שהיו פשעי מלחמה

    והכל סביב ראיות – וראיות בנתיים אין. אז צריך להתייחס לדברים בהתאם.

  •   ביום אפריל 2, 2009 בשעה 11:49 am

    אף כי אני מסכים עם עיקרי הדברים במאמר המערכת של הארץ, בפרט בדבר ההדחקה, אני לא חושב שכל חייל אוטומטית צריך להיות מורשע, כלל וכלל לא. אני בכלל חושב שהבעיה בעיקרה היא מערכתית, והטיפול בה ברמת ה"ש"ג" הוא גם מסוכן, שכן בעיני הנורמה של זלזול הפקרה ואדישות לחיי פלסטינים כבר מזמן חדרה למערכת שלנו והפכה לנורמה. ואז השאלה, וזה למה שהדיון הנוכחי כל כך בעייתי בעיני, היא, כאשר זו הנורמה, האם בכלל יכול לעזור המשפט הפלילי שטוב באיתור חריגים. וכתבתי על זה שזה הנורמה בפוסט קודם וציטטתי ממנו קודם כאן.

    ולגבי הראיות וכו' -חוץ מהמקרה הזה לא נחקרו עשרות מקרים שדווחו בחי בזמן המלחמה, כפי שהארץ מצייין היום – אני ציינתי כאן כבר כמה פעמים, על ידי ארגוני זכויות אדם, עיתונאים, האום, ואף הצלב האדום. אז אני אגיד: אין חקירות – אין ראיות.
    מאחר ואני כבר מזמן מבקש שיחקרו את כל המקרים האלו ומצטרף לקריאה לחקירה מקיפה רחבה רצינית ואף חיצונית, אז לא מרגיע אותי בינתיים שאין ראיות.
    ההפך.
    ומאחר ובעיני מדובר בנורמות יותר מאשר בחריגים, אני רוצה חקירה מקיפה שתבדוק את זה.
    כשתהיה חקירה כזו ותבדוק אם יש ראיות, נדבר.
    וחיים אם אתה חושב שאין לי מה לומר לרוב הקוראים והמגיבים מדוע אתה קורא ומגיב? דווקא הפוסט הזה זה למספר רב מאוד של קוראים ותגובות. אז מה זה אומר????

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*