הזכות לבריאות וחוק ההסדרים: העז הוצאה, ההפרטה נמשכת

חוק ההסדרים 2009 – הפרטה בפועל של מערכת הבריאות פורסם באתר עבודה שחורה

בסוף השבוע פורסם כי ראש הממשלה הורה להקפיא את ההצעה על פיה יגבו קופות החולים 50 ש”ח בגין כל יום אשפוז במחלקת אשפוז כללית. יתכן שלמעשה הצעה זו הייתה אחת ה”עזים” שהוכנסו לתכנית על מנת שיוצאו ממנה כדי ליצור את הרושם שהגזרות החמורות מבוטלות. ובכל זאת, דווקא לאור ההתנגדות שעוררה הצעה זו שבוטלה לבסוף, צריך לתת את הדעת לכך שהיא למעשה משקפת (אף כי בצורה מחמירה) את המגמה שכבר מתקיימת מזה מספר שנים במערכת הבריאות. בתכנית הוצע שעלות סל שירותי הבריאות תופחת ב-40 מיליון בשנת הכספים 2009 וב-60 מיליון ש”ח נוספים בשנת הכספים 2010. במקביל, הוצע כי קופות החולים ייגבו 50 ש”ח בגין כל יום אשפוז במחלקת אשפוז כללית. אף כי הוצע שגובה ההשתתפות העצמית המרבי יעמוד על שלושה ימים ברבעון, הרי שדובר במה שעלול היה להצטבר להוצאה נוספת של מאות שקלים לאדם בשנה, והרבה יותר מזה למשפחה.

הצעות אלו המשיכו כאמור מגמה שנמשכת זה מספר שנים: קיצוץ במימון הממשלתי של בריאות, ובמקביל גלגול המימון על כתפי החולים בצורת תשלומים ישירים. בעוד שחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי ביטוח הבריאות בישראל מושתת על צדק, שוויון ועזרה הדדית, הרי שהתהליכים שהתרחשו מאז חקיקת החוק ב-1995 ביטאו דווקא רמיסה של עקרונות אלו, בין היתר באמצעות העברת נטל מימון הסל מהמדינה (וממס הבריאות הפרוגרסיבי) אל כתפי המבוטחים בצורת תשלומי השתתפות ישירים. הטלת תשלומי השתתפות עצמית, מהסוג שהוצע עכשיו שייגבו גם על ימי אשפוז, וגלגול מימון חלק מהסל על כתפי החולים בצורת תשלומים אלה, שלהבדיל ממס הבריאות הפרוגרסיבי מהווים תשלום רגרסיבי, היא ביטוי מובהק להתנערות המדינה ממחויבות למימון ראוי של סל הבריאות. הנסיגה לאחור במחויבות המדינה מתבטאת במחקרם של לאה אחדות, עמיר שמואלי ומירי סבג-אנדבלר, שהראו שערכו הריאלי של תקציב הסל נשחק ומאז חקיקת החוק חלה שחיקה של כשליש מתקציב סל הבריאות: התקציב שהועמד לצורך הטיפול הרפואי באוכלוסיה הישראלית בשנת 2003 היווה במונחים ריאלים כשני שלישים בלבד מזה שעמד לצרכי האוכלוסייה ב-1995. מנגד, היקף המימון הפרטי של שירותי בריאות מכיסי המבוטחים בישראל הוא כ 30% – מהגבוהים ב”ארצות המערב”. התוצאה היא פגיעה בשוויון והרעה באיכות השירותים המסופקים על ידי הקופות. למרות שרבים וטובים, לרבות מבקר המדינה בדוח מלפני שנה בדיוק, כבר התריעו על אי השוויון ההולך וגדל כתוצאה מתשלומי השתתפות וירידת המימון הציבורי לבריאות, ההצעה הנוכחית רק היתה מחמירה מצב זה.                                                                                        

להיבטים אחרים בחוק ההסדרים הפוגעים בנגישות לבריאות ראו המכתב של האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם ומרכז אדווה

לגלגול של נתח משמעותי של מימון הסל על כתפי החולים באמצעות תשלומי השתתפות ישירים יש השפעה חריפה במיוחד בקרב קבוצות אוכלוסיה בעלות רמת הכנסה נמוכה. להבדיל ממס הבריאות שנגבה באופן פרוגרסיבי, הרי שתשלומי השתתפות הנגבים עבור שירותים ותרופות, נגבים בלי קשר להכנסת המבוטחים. סקרים רבים מראים על ויתור על צריכת שירותי בריאות בשל התשלומים, ועל עלייה בשיעור ההוצאות הפרטיות על שירותי רפואה. לפי מחקרי מכון ברוקדייל שיעור המוותרים על טיפול רפואי או תרופה שבמרשם בגלל התשלום הנדרש הוא 29% בקרב האוכלוסיות העניות ו 20% בקרב חולים כרונים.

תהליכים אלו מהווים הפרטה בפועל של מערכת הבריאות ופגיעה בשוויון. משמעותם הסגת המערכת לאחור ויצירת מכשולים על הנגישות לבריאות. התפתחויות אלה עומדות בניגוד לחובה של המדינה, כנובע מעקרונות הצדק, השוויון והעזרה ההדדית, שאף מעוגנים בחוק ביטוח בריאות, ומאמנות זכויות האדם הבינלאומיות שישראל היא צד להן, לפעול באופן פרוגרסיבי למען הרמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה של בריאות ולהסיר מכשולים, כלכליים ואחרים, שפוגעים בנגישות לשירותי בריאות. כך שגם בלי גבית תשלום השתתפות בגין ימי אשפוז, האפשרות לגבות תשלומים כאלו כפי שקיימת כבר היום פוגעת בזכות לחיים, לבריאות ולשוויון. אין אם כן להסתפק בביטול גזירת חמישים השקלים עבור יום אשפוז, ויש להפנות את הזרקור לצורך לבטל את התשלומים מסוג זה שקיימים כבר כיום במערכת הבריאות.

עוד על הזכות לבריאות

על הזכות לבריאות, תרופות מצילות חיים, והביטוחים המשלימים

בריאות רופפת

רעידת אדמה בבריאות

בריאות לכל? לא ממש

כשבריאות הופכת למצרך 

בג"צ מאחל רפואה שלמה

על הזכות לבריאות של פליטים ומבקשי מקלט

הזכות לבריאות: ושוב על אי-השוויון ההלך וגדל (בעקבות מבקר המדינה)

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 3:06 pm

    בו אין לנו כמעט חילוקי דעות. כשתחבר את הציונות לסוציאליזם נחזה גם באחוות משפטנים

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 3:32 pm

    שחושבים שהזכות לבריאות היא נגזרת של שייכותך ללאום הנכון או נאמנותך לאידאולוגיה הנכונה. ויש אנשים שחושבים שהיא נגזרת מהיותך אדם בלבד, ועל כן לא נעצרת בקו הירוק.

    תודה על הפוסט.

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 3:44 pm

    פוסט חשוב מאוד- והמחשה כואבת של הקפיטליזם החזירי ובינתיים, אין אפילו שר בריאות (רק סגן שר) ולא שמעתי את קולו במאבק המדמם על התקציב. ועוד ידחפו לנו גם את ה-50 ש"ח הללו בדלת האחורית.

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 5:19 pm

    שום דבר במה שנכתב על ידי כאן לא התייחס במישרין, או בעקיפין לזכות לבריאות מעבר לקו הירוק . אגב מאחר ותושבי השטחים אינם בדרך כלל מבוטחים במסגרת החוק ואינם משלמים מס בריאות ממילא החוק אינו חל עליהם למיטב ידיעתי.
    ואש רלזכות לבריאות-טוב זה כבר נושא הרבה יותר רחב שגם הכותב המצוי מאד בנושא לא סקר כאן
    אבל גם לו הייתי שובינסט לאומי מהסוג הקיצוני ביותר הייתי דואג מאד למצב הבריאות בשטחים-מסיבות אנוכיות לגמרי

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 7:05 pm

    מר גרוס, אין מדינה בעולם בה לא משלמים השתתפות עצמית על אישפוז.
    אתה מוזמן לחפור בספרים ולהיווכח

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 7:42 pm

    משה עידן

    מאחר ואני חושב שמדינת רווחה חייבת להיות
    אוניברסילית אין לזה קשר לציונות, כלומר אפשר לנהל דיון על הציונות בלי קשר, אבל מדינת רווחה חייבת להיות מדינת כל אזרחיה במובן של זכויות ורווחה שוות לכל האזרחים, כבר כתבתי על זה כאן
    http://www.notes.co.il/gross/54751.asp
    אשר לבריאות מעבר לקו הירוק, בוודאי שלישראל כמדינה כובשת יש אחריות. מה שמעניין הוא שמכוח תקנות שעת חרום חוק ביטוח בריאות הוחל בשטחים שהם מחוץ לגבולות המדינה בו הוא חל בדרך כלל, על מי שהוא ישראלי או זכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות. כלומר גם על יהודי שחי בשטחים ואינו ישראלי, אך לא על פלסטיני שחי שם. התוצאה היא כמובן אפרטהייד בתחום הבריאות. אבל הבעיות של בריאות של תושבי השטחים כל כך בסיסיות במובן הזה שארגוני זכויות אדם כמעט וחדלו מלבקש אחריות על ביטוח בריאות עליהם, אנו עוסקים במינימום של ההיבט ה"שלילי" של הזכות, כלומר להבטיח שמחסומים והגדר לא ימנעו נגישות פיזית בסיסית לטיפול רפואי. לדבר על תשלומי השתתפות זה כבר ממש לוקסוס שהפלסטינים לא מגיעים אליו כמעט, כי המחסומים הפיזים עוד שם לעתים לפני מחסומים כלכליים.
    ובכל מקרה, כפי שכנראה רמז משה, יש ספר בנוגע לבריאות בשטחים שנקרא "הוירוס לא עוצר במחסום". לדעתי יש אחריות למדינה על בריאות של כל מי שהיא שולטת בחייו ומשפיעה עליהם בהיבטים רלבנטים. אפשר אגב להחיל את החוק מכוחו על אוכלוסיות שלא מבוטחות בו ואפשר היה לעשות זאת על פלסטינים בשליטה ישראלית, מהגרי עבודה ועוד, וזה לא נעשה.

    יש שאלה גדולה יותר של צדק אוניברסלי על אחריות לבריאות מעבר למי שאתה שולט עליו. נשאיר את הדיון המעניין הזה לפעם אחרת.

    אורה, קשה לי לומר דברים טובים ביחס לליצמן אבל הוא כן התבטא בנושא בחריפות לרבות נגד התשלום הזה.
    למשל
    http://glz.msn.co.il/NewsArticle.aspx?NewsId=39878

    http://news.haaretz.co.il/hasite/spages/1084188.html

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/887/743.html

    ימני תרשה לי לצטט את גבי בן נון לשעבר סמנכל משרד הבריאות מהידיעה האחרונה שקושרה
    לדברי פרופ' גבי בן נון מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון ולשעבר סמנכ"ל משרד הבריאות, "ההצעה מלמדת שאין כנראה סוף לדמיון הפורה של האוצר בכל מה שקשור לגיוס כסף מצרכני שירותי הרווחה בכלל והחולים בפרט. כבר היום משלמים החולים על תרופות , על ביקור אצל רופא מקצועי, ביקור בחדר מיון ועל שורה ארוכה של שירותי בריאות נוספים. עתה מציעים להטיל תשלום על ימי אשפוז. השלב הבא יהיה לחייב את החולים במס על כל יום מחלה גם אם שהה החולה בביתו, שהרי הם "אשמים" במחלתם".

    לא בדקתי אישית את נושא תשלום עבור ימי אשפוז ברחבי העולם. אך
    בניגוד גמור למה שאתה אומר יור אגוד מנהלי בתי החולים אומר שאין דבר כזה בשום מקום בעולם "הנאור" (לא ביטוי שאני אוהב אבל ניחא).
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/887/743.html
    אני גם כן יודע שבכל מחקר ששמעתי עליו וכל מומחה שדיברתי איתו בעולם מודע לכך שתשלומי השתתפות עצמית בבריאות באופן כללי זה דבר רע וידוע שזה פתרון גרוע שיוצר אי שוויון. ואתה יודע מה, גם אם תשלום עבור ימי אשפוז היה בכל המדינות שבעולם הייתי נלחם נגד זה. כמו שהייתי נלחם נגד אפליית נשים שקיימת או לפחות היתה קיימת ברוב המדינות שבעולם. כך שאתה לא מתקיל אותי עם כלום.

    והנה לך עוד משהו לקרוא

    במערכת הבריאות מזכירים כי בשנים האחרונות מחריף הפער בין הוצאות המדינה על בריאות והוצאות האזרח בתחום. דוחות שפורסמו מעידים כי המדינה מוציאה פחות – והאזרח הוא שמשלם את החסר מכיסו. תוספת "מס האשפוז" עשוייה להציב את ישראל במקום השני והלא מכובד, אחרי ארצות הברית, בהוצאות הבריאות המושתות על האזרח. דו"ח של משרד הבריאות מצא כי בשנת 2006 היתה ההוצאה החודשית הממוצעת במשק בית לבריאות 570 שקל. כ-5 אחוז מכלל הוצאות משק הבית היו בסעיף זה.

    מתוך
    http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3712216,00.html

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 8:39 pm

    אני בדיוק קורא את הביוגרפיה של חיים רמון שכתב אמנון ברזילי ופורסמה בהוצאת שוקן.
    כל המאבק שניהל אז רמון היה על מנת להפריד את הבריאות מהמנגנון ההסתדרותי מכיוון שחלקים שלמים מהכספים שנגבו מן המבוטחים עברו לתחזוק המנגנון ההסתדרותי ולא הגיעו למבוטחים.
    לכאורה חוק בריאות ממלכתי היה אמור לשפר את המצב, קודם לכן 300,000 ילדים בישראל היו ללא ביטוח בריאות כלשהו והיום אין מצב כזה. אך יחד עם זאת נגרמו נזקים רבים – שחיקה מטורפת בסל השירותים הציבורי וגידול אדיר בהוצאה הפרטית על בריאות, לצד ריסוק ההסתדרות והפיכתה למעין מועדון חברים בעל אינטרסים צרים בראשותו של עופר עיני.
    ברור שברמה האידאלית הרצוי היה שתהיה מערכת בריאות ציבורית אוניברסלית שתמומן מתקציב המדינה שיתבסס על מיסוי פרוגרסיבי אך בישראל המצב עקום עקב יצר הכלאיים בשם קופת חולים. קופות החולים עצמן אמורות להיות גוף ללא מטרות רווח שהדירקטוריון שלו נבחר בצורה דמוקרטית ע"י כלל החברים בו, דבר אשר לא קורה הלכה למעשה. במקביל משרד האוצר מנסה להקים כר שנים קופ"ח למטרות רווח. איך לדעתך צריך להסדיר את המצב בצורה של רפורמה מבנית ולא רק הגדלת תקציב הבריאות (דבר שאני תומך בו בכל מאודי)?

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 8:58 pm

    והעברת חלק גדול יותר מנטל המימון לביטוחים משלימים ופרטיים.עולה בהחלט בקנה אחד עם התפרקות מדינת הרווחה ובישראל התפרקות זו נובעת פוליטית והסטורית מתפיסת מדינת כל אזרחיה שהפכה לשם קוד להתפרקות המדינה ממחויבות לאומית. הציבור הערבי הרוויח הרבה יותר מקיומה של מדינת הרווחה הציונית אולי זהו פרדוכס אבל לדעתי ניתן להוכיח זאת.

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 9:02 pm

    נמרוד. כתבתי על כך בפירוט במאמר שלי בריאות בישראל : בין זכות למצרך.
    תוכל למצוא אותו כאן
    http://www.tau.ac.il/law/aeyalgross/artical/Gross_Health.pdf
    הבעיה היא בעיקרה לא בחוק עצמו שהביא להישגים שציינת, אלא בסדרת תיקונים שנעשו אחר כך, אגב כשביבי היה ראש הממשלה, ביוזמת האוצר במסגרת חוק ההסדרים, שביטלו את המס המקביל, קבעו תקרה להשתתפות המדינה במימון הסל, ואפשרו גביית תשלומי השתתפות (היתה אפשרות כזו כבר בחוק אך מוגבלת). כך שהתהליך של הרס החוק נעשה אחר כך בעיקר בשלושה תיקונים עיקריים כמפורט במאמר הנל. גם דני פילק כתב על כך ואני מסכים איתו שהחוק ביסודו היה טוב והבעיה בהרס שלו אחר כך בתיקונים הנל. היו גם בעיות בחוק עצמו, בפרט העדר מנגנון עדכון טוב מובנה לתוספת לעלות הסל, שעל כך כידוע לך יש הצעות חוק שג'ומס ניסה לקדם.

    אגב, בשנת 2005 התשתפתי בכנס לכבוד עשור לחוק. היה פאנל של שרי בריאות לשעבר ועוד פוליטקאים והיו בו אנשים מכל המפלגות וכולם הסכימו שהבעיה בתיקונים הנל לחוק שכדבריהם "האוצר העביר" ושאם יתקנו אותם מחדש הכל יהיה טוב יותר. לצערי לא היה במושב הזה זמן לשאלות מהקהל, שכן אם היה, הייתי אומר להם שלא ידעתי שפקידי האוצר יושבים במליאה ומצביעים על חוקים, ושאם הם מכל המפלגות מסכימים מה צריך לשנות מדוע לא עושים זאת? בעיני האשמת פקידי האוצר היא דרך של הפוליטקאים להתחמק מאחריות.

    אשר לקופות החולים, וגם על זה עמדתי קצת במאמר, יש אולי דווקא יתרון בכך שהם קיימות כגוף מספק השירותים שנפרד מהמבטח . זה בתיאוריה מבטיח את הניתוק בין מי שאתה משלם לו ובין מי שנותן את השירות, מה שאמור לחזק את ההפרדה בין תשלום לטיפול. אלא שמנגנון התשלומים הנוספים בין כה וכה הרס את זה.

    רפורמה מבנית צריכה ראשית כל להבטיח את עדכון הסל כראוי ולבטל את תשלומי ההשתתפות. יש עוד נושאים רבים שנוגעים לשוויון מרכז-פריפריה. לגבי קופות החולים, האם לשנות אותן לשיטה כמו הבריטית ? אני לא בטוח. בארץ כפי שאומרים וגם על כך מוסבר קצת במאמרי הנל יש הכלאה של שיטת בימסארק ושיטת בוורידג'. צריך לחשוב על זה עוד..

    כל מה שאמרתי על החוק שהוא טוב ביסודו נוגע לבריאות, כמובן שהוא הרס את ההסתדרות מהסיבות הידועות.

  •   ביום מאי 12, 2009 בשעה 9:06 pm

    משה בזה אני לא מסכים איתך וכבר כתבתי במאמר התגובה לגוטווין מדוע. אין שום קשר בעיני בין מדינת כל אזרחיה להתפרקות מדינת הרווחה. מדינת הרווחה הסלקטיבית על בסיס לאומי שהייתה בעבר הרי הפלתה ערבים בתחום החינוך והבריאות וכו'. נדמה לי שגם למזרחים שנשלחו בעיקר לפריפריה שם לא היתה עבודה היא גם לא היתה משהו… למרות הישגיה שאני לא מתכחש להם. צריך מדינת רווחה לכל אזרחיה. מחויבות לאומית תבטיח מדינת רווחה לכולם במדינה בה אין הבחנה בין יסוד הלאומיות ליסוד האזרחות. מאחר ובישראל יש הבחנה כזו צריך מחויבות אזרחית כדי להבטיח מדינת רווחה אוניברסלית. מחויבות אזרחית מכונה לעתים מדינת כל אזרחיה.

  •   ביום מאי 13, 2009 בשעה 5:39 am

    אני בעד הלאמה מוחלטת של מערכת הבריאות. רמון עשה את הצעד הראשון, יותר מזה הוא לא היה יכול לעשות. קודם הפרדנו את שירותי הבריאות מהמפלגות, עכשיו הגיע הזמן להלאים אותם לגמרי, גם אם כמה פונקציונרים ב"כללית" שרידי המשטר הישן יאבדו בשל כך את מקום עבודתם.

    לדעתי דווקא ייתכן שמס האשפוז יביא לתוצאות חיוביות. מדוע? כי המצב היום של שירותי האשפוז בכי רע. השחיתות פושה לכל, מנהלי המחלקה מתמקדים רק בקומבינה הידועה של "אחוז תפוסת מיטות" שמגדירה להם את התקציב, ולכן מאשפזים ומאריכים אשפוזים בניגוד לטובת המטופלים, העיקר שהם יופיעו בצמרת רשימת ה"מעל מאה אחוזי תפוסה", וכתוצאה מכך בין היתר ישנם מקרים רבים של אשפוזים מיותרים, שלמעשה הם אשפוזים מסכני חיים שללא ספק גורמים נזק בריאותי בלתי הפיך לחלק מהמאושפזים המיותרים:
    http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/584/222.html

    כידוע גם תופעת הרפואה השחורה, קרי, השוחד, פושה בבתי החולים, וזוהי כמובן הרפואה הכי רגרסיבית שניתן להעלות על הדעת.

    לעומת זאת מחקרים רבים הראו שבחלק ניכר מהמקרים ניתן לייצר חלופה טיפולית בקהילה. היתרונות של חלופה שכזו רבים, היא הרבה יותר נוחה למטופלים, היא חוסכת משאבים למערכת שניתן לרכישת תרופות ומכשור במקום למיטות וסניטרים, והיא מצמצמת את תופעת הרפואה השחורה שנובעת מהתלות שחש החולה המאושפז בבית החולים.

    לכן לדעתי במקרה הזה, ביחס למצב הקיים, הטלת מס האשפוז תהיה לטובה.

  •   ביום מאי 13, 2009 בשעה 6:57 am

    חריפה הרבה יותר וקשה הרבה יותר להילחם נגדה. למדינה ככזו יש מחויבות פורמאלית לשוויון.
    יתר על כן תפיסת מדינת כל אזרחיה נתפסת ובצדק כדרישה לחיסולה של ישראל ובמצב זה כל אפליה נתפסת כסוג של הגנה קיומית.מעולם לא היה סיכוי שחברה שהופרטה תימכר לגורם ערבי . לעומת זאת פואד מטעמים פוליטיים בלבד הכניס ערבים לחברת החשמל.התמיכה של השמאל במדינת כל אזרחיה תאיץ תהליכים שליליים מבחינת השויון האזרחי[לא הלאומי]

  •   ביום מאי 13, 2009 בשעה 10:18 am

    אפרופו ליצמן- אופס. סליחה. נראה לי שהתמקדתי מדי בתקשורת האלקטרונית, שכנראה לא נתנה לו במה (לעומת הבמה שנתנה לגדעון סער, למשל)- מאידך, נושא הבריאות איכשהו סובל תמיד מדינוי נמוך, על אף העובדה שהוא בעצם הכי חשוב לכולנו. תודה על הערתך.

  •   ביום מאי 13, 2009 בשעה 10:44 am

    משה, אני לא בעד ההפרטה, אני בעד מדינת רווחה אוניברסלית, אבל באמת, ואני דוחה את כל התיזה כאילו מדינת כל אזרחיה זה הפרטה. או שזה חיסול מדינת ישראל. אתלה שוב באילן הגבוה – השופט חשין – שתהה האם יעלה על הדעת שהמדינה אינה של כל אזרחיה??!! ראה את תחום המקרקעין שבעת שנשלט על ידי המדינה היה מפלה לחלוטין כידוע לנו. צא וקרא את דוחות מבקרי המדינה , פסקי דין, וכמובן דוחות של ארגוני זכויות אדם על ההפליה לאורך שנים של המגזר הערבי בפרט בתחום החינוך. תקרא את דוח ועדת אור. ההפליה הזו היתה קיימת וחזקה ועדיין כזו במוסדות מדינתייים, למרות המחויבות הפורמלית על הנייר לשווין. ואני דוחה את התיזה – מדינה שמפלה את אחת מהקבוצות או הפרטה. אני דורש מדינה שוויונית לכל אזרחיה. לכן התיזה שאתה מביע, שזהה לתיזה של גוטווין בעיתית ביותר בעיני. המדינה שלא מגדירה עצמה מדינת כל אזרחיה באופן מתבקש מפלה כפי שהיה את המיעוט הלאומי. אני חוזר כאן פעם שליישית על מה שכתב כתבתי ברשימה
    הו
    http://www.notes.co.il/gross/54751.asp
    לכן אעצור כאן, וגם אבקש ממך להוסיף רק אם יש לך טיעון חדש, או הסבר חדש לגבי הטענה שלי. (פשוט רוצה לחסוך לנו לחזור במעגלים(.

    חיים אלטרנטיבות של טיפול בקהילה וכו' הן מענינות, חשובות, אבל כבר ראינו בהקשרים אחרים במערכת הבריאות שהאפקט של תשלומי התשתפות הוא לא מניעת צריכת יתר אלא יצירת מחסומי נגישות כלכליים מפלים. לכן העמדה שלך נראית לי מופרכת. בפרט שנטל התשלום הוא על החולים ולכן המחסום יהיה הכלכלי ולא איזה מחסום של רלבנטיות, ולא בהכרח אני חושב יהיה לבתי החולים מוטיבציה לאשפוז מופחת. לכך הניתוח שלך נראה לי די חסר בסיס.

    חוץ מזה שבטיפול מחוץ לביה"ח צריך האדם לשלם כל כך הרבה תשלומי השתתפות על תרופות וכו' שהתוצאה של הצעתך היא לעשות עוד יותר מכשולי נגישות כלכליים שישפיעו לרעה על אוכלוסיות עניות.

  •   ביום מאי 13, 2009 בשעה 11:01 am

    אין הגדרה מוסכמת למונחים מדינה יהודית,מדינת כל אזרחיה,ומדינת העם היהודי
    אכן הגיע העת לעשות סדר אישי בהגדרות ובכוונתי לכתוב
    על כך רשימה כשיהיה לי זמן
    בגדול תשובתי לערביי ישראל היא תשובת נוחה יותר מזו שנתנה במהפכה הצרפתית ליהודים. כפרטים הכל ,כלאום שום דבר.

    אני נכון להכיר בשוויון זכויות אזרחי אישי מלא וכן בזכות לאוטונומיה תרבותית . במימד הלאומי כל חקיקה או צעד המיועד לבסס את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי לא ייתפס בעיניי כמפלה-אפילו הוא מבחין בין יהודים לערבים

  •   ביום מאי 13, 2009 בשעה 1:24 pm

    אכן אין הגדרות מוסכמות. מדינה יהודית במובן שרוב האזרחים יהודים והתרבות הדומיננטית היא עברית-יהודית זה דבר אחד, מדינה שנוקטת אמצעים כדי לשמר את זה אך רק מסוג חוק השבות זה דבר אחר, מדינה שכבר עושה משהו כמו חוק האזרחות – הוראת השעה המתארכת כל הזמן – זה כבר דבר אחר, ומדינה יהודית שמפלה את אזרחיה הערבים בשם היותה מדינה יהודית זה עוד סוג של דבר.

    המשפט "הלאומי כל חקיקה או צעד המיועד לבסס את קיומה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי לא ייתפס בעיניי כמפלה-אפילו הוא מבחין בין יהודים לערבים
    " בעייתי
    ראשית – אתה יכול להגיד שאתה מוכן להקריב את השוויון ולעשות הפליה כי כה חשוב לך לשמר את ישראל כמדינת העם היהודי, רק אל תגיד שזה לא מפלה.
    שנית" כל צעד" – לשם האבסורד, כל בן הנולד היאורה השליכוהו ? גם אתה לא אומר כל צעד.
    שלישית, יש סתירה מובנית בין שוויון זכויות אזרחי אישי ובין כל צעד, שכן צעדים רבים מהסוג הזה, כמו מדיניות המקרקעין, דינם להפלות אזרחים באופן אישי אזרחי בשם השימור הזה שאתה רוצה לשמר בכל מחיר או בכל צעד.

  •   ביום מאי 14, 2009 בשעה 1:36 am

    ברור שהמחסום יהיה כלכלי, אבל אני טוען שבמקרה הזה המחסום הכלכלי יציל חיים.

    הרי את אותו טיעון אתה יכול להפנות גם כלפי מס השני שקל על סיגריות. לעשירים הוא לא יפריע להמשיך לקנות סיגריות, אבל לעניים הוא כן יפריע, וגם אם ימשיכו אז זה יהיה מס רגרסיבי. אז למה אנחנו תומכים במס הזה? כי במקרה הזה המחסום הכלכלי מציל חיים.

    והרי איני מדבר על מקרים שבהם אמבולנס מפנה אותך לבית חולים, אני מדבר בדיוק על המקרים שבהם אדם מתלבט אם לפנות בעצמו לחדר מיון, או לחילופין ללכת למרפאות הקופה או ל"חדר מיון קדמי" דוגמת אלה שבקרית שמונה, אשדוד, או שמפעילים ביקורופא ו"טרם" עבור קופות.

    ממילא במצב הזה אדם כבר לוקח בחשבון את עלות ה-500 ש"ח שהוא עלול לשלם כאגרת מיון אם הוא לא יאושפז. אני טוען שהכבדת הנטל הכלכלי, בין אם על ידי העלאת האגרה ובין אם באמצעות מס אשפוז, תצמצם אשפוזים מיותרים ותציל חיים הן במישרין והן בעקיפין ע"י הסטת משאבים.

    אני גם לא מקבל כפשוטם את הסקרים האלה על אנשים שמשיקולים כלכליים נמנעים מרכישת תרופות ואת הפרשנות להם. תרופות זו הגדרה מאוד רחבה, גם "ויאגרה" לשיפור חיי המין או "פרופסיה" נגד התקרחות הן תרופות מרשם שקופות החולים משתתפות במימונן בפועל.

    אם כתוצאה מהגדלת ההשתתפות העצמית יוסטו משאבי ההוצאה הלאומית לבריאות מויאגרה ופרופסיה אל אוואסטין וארביטוקס (נגד סרטן המעי) למשל, כי הביקוש לאוואסטין וארביטוקס הוא קשיח בעוד שהביקוש לויאגרה ופרופסיה הוא גמיש, אז שוב יכול להיות שגם כאן מדובר במס שדווקא ישפר את בריאות הציבור.

    שוב, ברור שהלאמה מלאה של מערכת הבריאות היא הפתרון האידאלי שיאפשר בחינם ולכולם גם ויאגרה וגם ארביטוקס (למיטב הבנתי את הנתונים הכלכליים), אבל המס המוצע ייטיב עם הציבור ביחס למצב הקיים.

  •   ביום מאי 14, 2009 בשעה 3:02 am

    מה הקשר למס על סיגריות ? מי שלא יעשן בגלל כסף זה דבר אחד, אפילו אולי חייו ינצלו, מי שנדרש לאשפוז ולא יתאשפז בגלל כסף ולפי כל שיטה יש מצבים המחייבים אשפוז עלול לחלות יותר ולמות.

    אתה מערב דברים לא קשורים. יש אשפוז שהוא לא דרך מיון בכלל. מה הקשר.

    בפרופסיה נגד התקרחות קופ"ח לא משתתפת. תקבל פרופסיה דרך הסל רק אם זה דרוש לך לערמונית.

    הניתוח שלך הולך ונהיה מופרך. צר לי אבל הרעיון שמס אשפוז יטיב עם החולים חסר כל ביסוס כאשר אנשים עלולים להזקק לאשפוז להמון דברים כולל ניתוחים חיוניים. כפי שבפוסט אחר כתבת לגבי חוק האזרחות דברים חסרי בסיס. אני מבקש שתגובות יהיו מבוססות כי אני לא יכול להפריך כל טיעון מופרך מלכתחילה.

  •   ביום מאי 15, 2009 בשעה 3:53 am

    פרופסיה נמכרת בהשתתפות עצמית בחלק מהשב"נים. אני לא מקבל את הפסילה של הניתוח שלי, אבל אין לי עניין להרחיב באווירה הזו של דה-לגיטימציה לאי-הסכמה שאתה משרה בתגובות האחרונות שלך.

  •   ביום מאי 15, 2009 בשעה 11:16 am

    שב"נ זה משהו אחר. זה לא סל הבריאות. לא תקבל למיטב ידיעתי פרופסיה למטרות אסתטיות בסל. לא יודע לגבי השב"נ. אני לא רוצה לעשות דה לגיטמציה לאי הסכמה, אבל כשמועלים טיעונים חסרי ביסוס כמו שישראלים רבים ברחבי העולם נשללת מהם האזרחות כי יש להם אזרחות כפולה או שדמי אשפוז יהיו טובים לעניים אני מרגיש שטיעונים מועלים לשם ההתנצחות ולא לשם העניין שכאין להם שום בסיס עובדתי או הגיוני שאפשר אפילו להתחיל להתדיין איתו. אני מוכן להמשיך תמיד בדיון כשיש בכך טעם. לא כשכבר אין בו שום טעם.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*