על חוק הנכבה ועוולות אחרות/ על בלוגינג ומיקרו בלוגינג/ סקס אחר חוזר/ ומוריסי עדיין חולה

כל כך הרבה עוולות ודברים מתרחשים שממש הייתי רוצה לכתוב עליהם בבלוג, אבל לא תמיד אני מספיק. כמעט כל יום, או לפחות פעם בשבוע, מתרחש משהו כל כך מזעזע, שאי אפשר לא לכתוב עליו. אבל מצד שני כמה פעמים כבר אפשר להזדעזע מחדש?  וכמה זמן יש לי לכתוב בבלוג? והרי הבלוג הוא לא רק מחאה על עוולות. לפעמים אם מדובר במשהו שרבים וטובים כבר כתבו עליו, ושאין לי איזה תובנה חדשה במיוחד להוסיף לגביו,  אז אני מרגיש שלא יקרה כלום אם לא אכתוב על הנושא, אם כי ברור לי הערך שיש בכך שרבים יכתבו. כך בעניין פרשת עזרא נאווי, שעידן לנדו וניב גורדון כבר כתבו עליה, ובעניין חוק הנכבה, שרבים כתבו עליו, ואת דעתי הבעתי ברעיון קצר לווינט. ישנם כמובן בני הדודים שלו, הצעת חוק הנאמנות והצעת חוק שמציעה לשלוח למאסר (!) את מי ששולל את קיום ישראל כמדינה יהודית. עצם העובדה שהחוקים האלו אפילו נדונים ברצינות וחלקם עוברים הצבעות בשלבים מקדמיים כבר מעידה על כך שאין בישראל כל תפיסה מהותית של דמוקרטיה. אם אחד מהם או חלקם יעבורו את כל שלבי החקיקה ויהפכו לחוק, זה יהיה עוד מסמר בארון הקבורה של הדמוקרטיה הישראלית, שהכיבוש כבר מזמן חיסל אותה חיסול מאוד לא ממוקד. כל אחד מהנושאים האלו היה יכול ואולי צריך להיות זכאי לפוסט משלו, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.

***

מה שמביא אותי לעניין הפורומים שמאפשרים עדכונים יותר מהירים מהבלוג. אני לא מאלה שכותבים בבלוג כל יום ולטוב או לרע הבלוג הזה הוא לא יומן יומיומי על מה שאני עושה. לעדכונים יותר מהירים ו"יומניים" אפשר לפנות לעמוד הפייסבוק שלי, בו אני גם מפרסים לינקים יותר תכופים לדברים מעניינים שהתפרסמו ושנתקלתי בהם, ובשורת הסטטוס מספר לפעמים מה אני עושה באותו יום – אם זה מעניין מישהו/י, וגם מעלה תמונות לפעמים, כאשר תמונות מיידיות יותר עולות באלבום ה Mobile Uploads. עדכוניים מידיים ולפעמים גם תמונות – גם בחשבון הטוויטר שלי. אפשר לדבר רבות בזכות ובגנות פייסבוק וטוויטר ולא אעשה זאת כאן, אני מודע ליתרונות ולחסרונות של הכלים אלו. אבל אין ספק שקל מאוד לכתוב מכל מקום, גם באמצעות האייפון, שורת עדכון קצרה לפייסבוק ולטוויטר שהיא סוג של מיקרו-בלוגינג שמאפשר עדכונים מיידים ומהירים יותר. אף כי לעתים אני שם את אותה שורת סטטוס בשתי הרשתות, הרי שאני לא משתמש באפליקציה המאחדת אותה. למעשה איכשהוא התפתחו אצלי גם דגשים קצת שונים, כאשר הפייסבוק משמש לעדכונים כלליים יותר לגבי מה שאני עושה, וגם לקישורים לרשימות ומידע בנושאי זכויות אדם ופוליטיקה, בעוד שהטוויטר, בחלק ניכר מהזמן, משמש למעין יומן און-ליין של יין, תה ואוכל, לעתים בליווי תמונות. כמובן שהחלוקה אינה בלעדית כלל וכלל ותמצאו את שני הנושאים האלו כמו גם עדכוני סטטוס כלליים בכל אחת מהמדיות. בכל מקרה, בעוד שכאן ברשימות תוכלו למצוא רשימות ארוכות ומעמיקות יותר, אם אתם רוצים גם לקרוא משהו יותר יומני ומתעדכן, פנו לעמודי הפייסבוק והטוויטר שלי.

***

ולסיום: בשבוע הבא זה קורה שוב, בימים ראשון ושני, 31.5-1.6. כנס סקס אחר 09, הכנס השנתי ללימודים הומו-לסבים (צריך לתקן לקראת השנה הבאה: לימודים להטב"ים, כלומר לסבים-הומואיים-ביסקסואלים-טרנסג'נדרים) ותיאוריה קווירית מתקיים זו השנה התשיעית ברציפות באוניברסיטת תל-אביב. כל פעם קשה לי להאמין מחדש שזה קורה, ושהצלחנו לייצר כנס שמתקיים כל שנה ושנה. כרגיל, מגוון עשיר של הרצאות בתחומים שונים, והשנה שלושה אורחים מרתקים מחו"ל. ראו את התכנית המלאה. כרגיל, הכנס פתוח לכל מי שמעוניין/ת, אין צורך להרשם והכניסה חופשית. בואו ותהנו. להתראות שם.

 

***

וכן, שוב זה קרה. מוריסי ביטל לנו הופעה עקב מחלה, בדיוק כאשר תכננו לחגוג איתו את יום הולדתו החמישים. אז רפואה שלמה ומקווה לראות את ההופעה הזו בקרוב. בינתיים נשאר עם הזכרונות מההופעה בקיץ שעבר.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 8:20 am

    אי אפשר לכתוב על הכל כל הזמן, מה גם שיש תחושה של מיחזור-עצמי (את שירו של נימלר העלתי כבר בנסיבות אחרות – אז שוב להעלות אותו בהקשר של חוק הנכבה?…).
    בכל אופן, ניסיתי להיכנס לטוויטר שלך וגם לשלי ועולה לי חלון להורדת קובץ אבטחה, שבכל אפשרות שאני בוחרת בה מונע ממני להיכנס לטוויטר. כמו באיראן ובסין – צנזורה על האינטרנט היא שלב אחד אחרי חוק הנאמנות וחוק הנכבה. אתה חושב שכבר הגענו לשם…?

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 8:29 am

    שמעביר שר התקשורת החדש ומלא חדוות היצירה מר כחלון.
    מדובר בהעברת הטלוויזיה שלנו מזכיונות לרשיונות, דבר שיחשיך סופית את המסך ובאמת לא יאפשר יותר איזה שיח ציבורי.
    אם לא ברור, אז עד היום הטלוויזיה המסחרית עמדה על זכיונות לחמש שנים עם פיקוח (שלא עבד) של מועצת הרשות השניה. מה שמר כחלון דוחף הוא להעביר את כל העסק לשיטת הרשיונות ואז ערוץ 2 ו10 יקבלו רשיון ל15 שנה. הם יוכלו לעשות מה שהם רוצים ולא תהיה כל אפשרות לפקח על זה למרות שלמר כחלון יש כל מיני פתרונות קסם שאותם כמובן הוא לא מפרט.

    אתמול בתוכניתו "דוקומנטרי" רינו צרור ניסה איכשהו לחדור את מסך השמנוניות של השר החדש והמרוצה מעצמו כל כך, אבל מלבד המילה רינו שהושחלה חמש פעמים בכל תשובה של הנ"ל לא נתקבלה שום תגובה ש"עושה שכל".
    פחד אלוהים.

    התחושה היא שהגענו לרגע שכל הילדים האלימים ונמוכי המצח השתלטו על הבניין ועכשיו הם מקוששים את העצים להעלות אותו באש.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 9:30 am

    זה לא ממש מופת לתודעה דמוקרטית, הלא כן?

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 9:55 am

    את חבורת ממציאי החוקים החדשים?
    דווקא חשבתי שעשיתי עמם חסד בבחינת תינוק שנשבה

    אגב, גלעד, זה מה שמטריד אותך בימים אלו, דרך ההתנסחות שלי?

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 10:29 am

    על כל מיני דברים שקבעו הנבחרים

    מה שמטריד אותי בדרך ההתנסחות שלך, אינו קשור לתוכנה של האמירה שלך בגנות החלטות כאלה ואחרות. מטרידה אותי הנימה האנטי דמוקרטית בה את משתמשת.

    את יכולה להגיד שההחלטות שלהם מטופשות, עלובות נבזיות מה שתרצי. וזה בסדר כמובן
    חופש הביטוי ויכולת הדיון הן חלק משמעותי מחברה חופשית ודמוקרטית
    אבל
    ה"אנשים הללו" עם כל הביקורת שיש לך עליהם, נבחרו לתפקידם על ידי המצביעים, שאולי אפילו שמחים על המיזמים שלהם
    ואני, מה לעשות, מוטרד מאד מהתגברותן של מגמות אנטי דמוקרטיות

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 10:44 am

    אסתי אמרה משהו על זכותם של נמוכי המצח? פאשיסטים וסתם ניאנדרטלים ראויים לכבוד אוטומטי כי הם נבחרים?

    מי יודע, אסתי, אולי יכלאו אותך על פי חוק אורלב על שלילת ישראל כדמוקרטית.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 11:13 am

    סלח לי אבל ממש לא מצליחה להבין
    איפה אתה רואה מגמות אנטידמוקרטיות בהגדרה שלי את "נבחרינו" כילדים נמוכי מצח ואלימים"
    מה לא דמוקרטי בזה?
    פקפקתי בזכותם להיבחר?
    פקפקתי בזכותם לשרוף את המועדון?
    רק נתתי קווים לדמותם.

    קווים מאוד מעודנים, הייתי אומרת, כי אפשר להרחיב בנושא הזה, מבטיחה לך שההתבוננות בשר התקשורת אמש העלתה בי הרהורים נוגים ביותר על הדרך שעברנו באבולוציה, ואם בכלל עברנו, שלא לדבר על דרווין שרוחו ריחפה מעל הראיון מעורר דמעות הכעס והעלבון שניסה רינו צרור לנהל.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 11:39 am

    אבל אולי לא הבנתי אותך נכון

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 12:04 pm

    הדיון הזה פה, הסמנטי, שוב מכה על פני.
    כאילו לא למדנו כלום, כאילו לא הפנמנו ובודאי שלא לקחנו אחריות.
    זה שניבחרינו אינם דמוקרטים, אוויליים, חורשי רע וכו' זה לא חדש, זה אינו דבר שנוצר בבחירות האלה ובודאי לא שייך לפלגות הימין, למשל רץ/מרץ/מרץ החדשה… אשר דאגו למלא אוטובוסים בדרכם לגרוש ללבנון בהיסטוריה שלא כל כך רחוקה (אויש, כמה שאני זקן) או תמכו בהצפת עזה בעופרת יצוקה.
    השאלה היא, במקום להתבכין ולחבק את הצדק שלנו, מה אנחנו עושים כדי לאפשר להמונים – "הציבור" אפשרות אחרת חוץ מאלימות.
    האם אנחנו מגיעים לבתי ספר של "הציבור" כדי להראות שיש להם סיכוי לשנות את גורלם ? האם אנחנו מזמינים אותם לקחת חלק בדיון האמיתי על "חלוקת השלל" ? או נוח לנו בדלת אמותינו ובנהי המתמשך.
    עייפתי מהבכיינות
    ליאור מנצ'ר

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 12:13 pm

    אני לא מנסה אפילו. אבל גם ליאור מנצ'ר צודק.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 12:14 pm

    הרבה יותר כיף ככה

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 12:37 pm

    תודה למתיחיסים ולמגיבים. בעיני מה שלא דמוקרטי זה החוקים המוצעים, לא התלונה עליהם. וליאור, לא בטוח לאיזה מהדברים התכוונת. אני לא יודע מה זה "בכיינות" – להציב את הבעייה זה חלק ממנה, לפעול רבים מאיתנו מנסים בדרכים רבות וטובות יותר או פחות. ומגוונות. למי שיש נוסחה מנצחת – יקבלן פרס נובל. אבל לאף אחד אין מונופל על הפעילות ועל הקשר עם הציבור.
    \
    ולגבי מרצ – בוודאי שיש לי ביקורות רבות, ובתמיכה בגירוש וגם בעזה מרצ כשלה מאוד. ובכל זאת היא היחידה מהמפלגות שאינן ערביות שהתנגדה לפסילת המפלגות הערביות שליברמן יזם, להזכירך קדימה הליכוד והעבודה כולם תמכו, היא היחידה שאתה יכול לסמוך עליה בנושאים כמו מצעד הגאווה, ובנושאים דמוקרטים רבים אחרים. אז נכון שבשעת מבחן בטחוניסטי היא נכשלה יותר מפעם אחת, ויש לי המון ביקורת עליה, אבל אי אפשר שהיא שותפה לרמיסת הדמוקרטיה מהסוג הזה, ההפך, היא היחידה עוד שקולה נשמע נגד רמיסה כזו. גם חוק האזרחות הגזעני – העבודה, הליכוד, קדימה, כולם בעדו. רק מרצ לא. אז שוב, לא אנקה אותה מחטאיה בשעת מבחן מלחמתי, אבל בנושאים מהותיים של דמוקרטיה היא עוד היחידה שאיכשהו אפשר לסמוך עליה בין המפלגות "היהודיות".

    אז לא כל הרוע מפוזר במידה שווה.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 12:51 pm

    חשוב לא לאבד את הדמוקרטיה, וליצור את הרושם שרק מחוקקים שמתאימים להשקפת עולמו של הכותב הם לגיטימיים.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 12:57 pm

    יש הרבה חוקים ומחוקקים שלא בהשקפת העולם שלי אך הם לגיטמים. החוקים שדובר בהם הם לא כאלו והם רומסים את הדמוקרטיה. הם שמאבדים את הדמוקרטיה, לא הביקורת עליהם. בכלל אגב, לעולם ביקורת על חוק אינה אנטי-דמוקרטית, ההפך, זה חלק מהדמוקרטיה לדבר, לבקר ולהתלונן ולהתנגד לחוקים. במקרה של החוקים האלו זה גם בסדר לומר שהם לא לגיטמים שכן הם רומסים את הדמוקרטיה.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 1:37 pm

    זו מהותה של דמוקרטיה – ביטוי מלא למה שאני חושבת שלגיטימי. אתה מבלבל בין דמוקרטיה ל"דינא דה מלכותא" ועובר בכך על שניהם. מאחר ואני רואה בך אדם אינטליגנטי לחושב – אני לא יכולה לצערי לייחס תום לב או היעדר הבנה לדבריך. אם מדובר על מנגינה, הרי שזו המעוררת חשש באשר לעתידנו כבני אדם עם זכויות אדם – היא זו שבדבריך.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 1:45 pm

    "ילדים אלימים ונמוכי מצח", אכן. יש יחס הפוך בין הגדלת הממשלה לצמצום דרסטי ב- IQ המצטבר של חבריה. הרבה מהיוזמות הללו הם פשוט תוצר של טיפשות טהורה ובורות, עוד לפני שנגענו בהבדלי עמדות. זילות חסרת תקדים של הבעיה היא שהם ישתחררו בסוף מהפשעים הנעשים נגדינו, מחמת "אי כשירות לעמוד לדין".
    אני לא מוצאת הרבה אנשים סבירים, גם אם הצביעו לממשלה הזו, שיכולים להיות מרוצים ממה שהם עושים. אם זה המצב – הרי שמצבנו מדורדר וחסר תוחלת משחשבתי.

  •   ביום מאי 28, 2009 בשעה 4:59 pm

    תודה לך על דבריך, אך דומני שלא התכוונת למה שאני הבנתי, או שלא הבנת את מה שאני התכוונתי

    בכל מקרה
    שבת שלום וחג שמח, לאו דווקא בסדר הזה

  •   ביום מאי 29, 2009 בשעה 5:02 am

    מה שגלעד מנסה לומר זה שהביטוי " הילדים האלימים ונמוכי המצח השתלטו על הבניין" מבטא אי-הכרה בלגיטימציה של תוצאות הבחירות הדמוקרטיות בישראל, ואני הייתי אומר אפילו מבטא לגיטימציה כלפי מהלך כוחני שמטרתו לסלק את "הילדים האלימים שהשתלטו".

    זה אגב קונסיסטנטי לגמרי עם דבריה ביחס לשאלת הרשיונות/זכיונות שאני מפרש כתמיכה בהכתבת תכנים "תקינים פוליטית" לציבור הרחב ע"י אליטה שלטת קטנה, במקום שהציבור יכריע באמצעות השלט לאיזה תכנים פוליטיים הוא מעוניין להחשף. הכל כמובן נכון גם לגבי תכנים לא-פוליטיים, אבל זה לא העיקר.

    לגבי עזרא נאווי, קראתי את פסק הדין והאיש הורשע בדחיפה ומתן אגרוף כלפי שני קציני משטרה בתוך צריף, כשההכרעה התבססה על העדויות שלו ושלהם. לא שזה משנה, כי גם אדון לנדו שאתה מפנה לדבריו מודה שנאווי אינו מתנער מאלימות:
    "הפה הגדול שלו והנטייה החוזרת ונשנית שלו להשיב עלבון על עלבון, ולפעמים אפילו להוציא את ידיו מהכיסים ולדחוף את מי שדוחף אותו, סיבכו אותו בעבר לא פעם. "מי שמרביץ, אני מרביץ לו חזרה", הוא אומר."

    ואף מוסיף ואומר כי ", וגם אם דחף – טוב שעשה כן." שאלה דברי שבח למעשה אלימות. אני לא יודע אם הם וההפניה אליהם נופלים תחת הגדרת החוק לגבי הסתה לאלימות, אבל אליבא דכולי עלמא הם נותנים לגיטימציה לאלימות כלפי כוחות הבטחון בשטחים, תופעה שכידוע לא זרה לבלוג הזה.

    ולגבי חוק הנכבה, בעיני גם חוק "נורא ומחריד" שעובר באמצעות הפרוצדורה הדמוקרטית ונהנה מתמיכת רוב הציבור הוא תמיד חוק דמוקרטי. המילה "דמוקרטי" היא לא תחליף למילה "מוסרי", מדינה דמוקרטית יכולה לקבל החלטות דמוקרטיות לא מוסריות. למעשה כל מהות ההליך הדמוקרטי נועד להכריע בין חלופות מוסריות-פוליטיות באופן שייהנה מהתמיכה הרחבה ביותר, אך תמיד כמובן יהיו קבוצות מיעוט שיחלקו על ההחלטה ויסברו שהיא אינה מוסרית ושעל המדינה לפעול בהתאם לדעתם המוסרית יותר.

    אפשר להתווכח על חופש הביטוי כרכיב דמוקרטי, אבל זהו ויכוח עקר בעיני, משום שכל הצדדים המעורבים תומכים בהגבלות מסוימות על חופש הביטוי (הן בכלל, דוגמת תכנים פדופיליים, והן לגבי תכנים פוליטיים [כלומר כאלה שנתפסים כפוליטיים ע"י חלק מהציבור]), ואז שוב חוזרים אל הוויכוח הפוליטי בשאלה מהן התבטאויות פוליטיות כשרות ומהן התבטאויות פוליטיות לא-כשרות.

    בעיני דיון מעניין יותר יהיה דווקא ביחס להחלטות דמוקרטיות לגבי הפרוצדורה הדמוקרטית.

  •   ביום מאי 29, 2009 בשעה 12:27 pm

    לגבי עזרא נאווי קרא את מה שכתבתי בתגובה בפוסט הנל של עידן לנדו וזו תשובתי גם לדבריך.

    לגבי חוק הנכבה, יש הרבה חוקים רעים בעיני או גם לא מוסריים, אבל לא כל חוק כזה הוא אנטי דמוקרטי. מאחר ואני מחזיק בתפיסה מהותית של דמוקרטיה הרי שהחוק הזה סותר תפיסה כזו שבה דמוקרטיה זה לא רק הצבעת רוב – שיכולה הרי לשלול בשיטה זו לחלוטין את זכויות המיעוט – אלא בראש ובראשונה ערכים דמוקרטים של שוויון פלורליזים וכו. לכן החלטה שמקבלת תמיכה רחבה ביותר אך פוגעת בצורה קשה בערכים הדמוקרטים אינה דמוקרטית.

  •   ביום מאי 29, 2009 בשעה 10:03 pm

    לגבי נאווי, לא ראיתי שעשית איזושהי הבחנה בין התנגדות אלימה לבין התנגדות לא-אלימה או שהתייחסת באופן כלשהו להתנהגותו האלימה או לדברי השבח של לנדו למעשי האלימות.

    לגבי דמוקרטיה, הנקודה היא שכמו שאני מבין את עמדותיך, בכל הנושאים הפוליטיים החשובים אתה סבור שעמדתך מבטאת "ערכים דמוקרטיים" ואילו המנוגדות לא, כלומר זה נראה שאתה פשוט לוקח כל עמדה פוליטית שאינה עולה בקנה אחד עם עמדותיך ומלביש עליה את הכינויים "לא דמוקרטית, לא עומדת בערכים דמוקרטיים" וכו', כלומר אתה מנכס את המילה "דמוקרטיה" אל עמדותיך הפוליטיות הפרטניות ובכך למעשה מעקר מכל תוכן את המושג.

  •   ביום מאי 29, 2009 בשעה 11:21 pm

    אני לא בעד אלימות כפי שאתה יודע, אבל אתה תמיד מזכיר לי שיש אלימות שהיא בהגנה עצמית. האם להתנגד להריסת בית זה הגנה עצמית" או לפחות הגנת האחר? וכאשר ההריסה הזו בלתי חוקית בכל קריטריון בינלאומי ונעשית בחסות משפח ולא משפט?

    לגבי דמוקרטיה, אני אכן מחזיק – משתדל – בעמדות דמוקרטיות. אך לא כל עמדה ששונה משלי על כל נושא היא עמדה שהיא לא דמוקרטית. אבל נכון שבנושאים מהותיים הרבה פעמים הקו הוא על ציר דמוקרטיה/אנטי דמוקרטיה. הכיבוש – ברור שהוא שולל את הדמוקרטיה. זה לא ניכוס על ידי, זה פשוט ככה בהקשר הזה. לא בכל הקשר.

  •   ביום מאי 30, 2009 בשעה 11:07 pm

    תאמין לי שאני לא יודע, אלה שאלות שגם אני שאלתי את עצמי בימי גירוש קטיף. בכל זאת, הגעתי למסקנה שגם אלימות מוצדקת היא לא פתרון.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*