רוח סטונוול, רוח בילעין

 

הרשימה "רוח סטונוול" שמופיעה למטה התפרסמה היום באתר גוגיי. הרשימה מבוססת על דברים שאמרתי בערב הפתיחה של כנס סקס אחר 2009 שהתקיים באוניברסיטת תל-אביב.

לקראת מצעד הגאווה שהתקיים ביום שישי יצאו אלי ישי וחבריו במפגן ההומופוביה הרגיל שלהם, ואני בחרתי להקדיש להם את שירה של דנה אינטרנשיונל (שנכתב על ידי מיקיאגי ודנה) מי שלא רוצה אותי.

 

"נשארתי לישון אצל לו. התחבקנו במיטה כמו אחים, אך היינו נרגשים מכדי לישון. מיהרנו לקנות את עיתוני הבוקר כדי לראות כיצד תוארה התקוממות סטונוול. 'זה באמת יום הבסטיליה שלנו', אמר לו. אבל לא יכולנו למצוא ולו אזכור יחיד בעיתונות לאירוע שהיה נקודת המפנה של חיינו".

במילים אלו מסתיים ספרו של אדמונד וויט, "החדר היפה ריק". וויט היה נוכח באירועי סטונוול, שבחודש הגאווה של שנה הזו אנו מציינים להם ארבעים שנה. אירועי סטונוול, התקוממות של גייז בבר בניו-יורק כנגד הטרדה משטרתית, הוא האירוע שנחשב כמסמן את תחילת תנועת הגיי ליבריישן המודרנית.

אף כי דובר באירוע אמריקאי, והדיון ב"רוח סטונוול" מזמין שאלות ביקורתיות לגבי האימפריאליזם של הנרטיב האמריקאי, הרי שבעולמנו הגלובלי לסטונוול יש משמעות סמלית הרבה מחוץ לגבולות ארצות הברית. את חודש הגאווה אנו מציינים כל שנה במועד בו התקיימו אירועי סטונוול, ולמעשה מצעד הגאווה הראשון היה המצעד שנערך ביוני 1970 – לציון שנה לסטונוול.

 

Stonewall Inn, 1969

האם סטונוול הוא אכן "יום הבסטיליה" שלנו, כפי שכינה אותו וויט באנלוגיה ליום המהפכה הצרפתית? ומה המשמעות של סטונוול עבורנו כיום?

סביב סטונוול נוצרו מיתולוגית רבות, בייחוד זו שקישרה את האירועים לעובדה שהלווייתה של ג'ודי גארלנד התקיימה באותו היום בו התפרצה ההתקוממות. המחקרים ההיסטוריים הציבו ספקות לגבי חלק מהמיתוסים של סטונוול, ובפרט טענו כי לא ניתן למצוא כל קשר סיבתי בין מותה של גארלנד ובין התפרצות המהומות, אך יש דבר אחד עליו נדמה לי שאין מחלוקת – זוהי העובדה שסטונוול, האירוע והמיתולוגיה סביבו, מסמן אנשים שקמו והתנגדו.

סטונוול הוא אודות ההתנגדות לכוח אלים, ובמקרה הספציפי של אירועי סטונוול כוח משטרתי אלים, שמבקש לשלוט ולכפות הירארכיות על קבוצות מוכפפות. ומהזווית הזו, בזמן ובמקום הזה, רוח סטונוול רלבנטית כתמיד, ולא רק בקשר לנושאים של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרס.

בסטונוול, כאשר אנשים חשו שהמשטרה לא מגנה עליהם כאזרחים אלא מדכאת אותם, הם יצאו לרחובות ומרדו. דייויד קארטר טוען במחקר ההיסטורי שלו על סטונוול, שכל הראיות הקיימות מובילות למסקנה שאירועי סטונוול הוצתו והובלו על ידי הקבוצות השוליות והשנואות ביותר בקרב הקהילה ההומו-לסבית-ביסקסואליות-טרנסג'נדרית. לדבריו יש מכנה משותף לכל מי שנלחם ראשון ובצורה החזקה ביותר בסטונוול: כולם היו אנשים שחצו את גבולות המגדר בדרך זו או אחרת. בפרט, היו אלו גייז צעירים, נשיים, ומחוסרי דיור שהובילו את ההתקוממות.

רוח סטונוול, שרלבנטית לנו, אם כן, גם היום, היא הרוח של קבוצות שוליות ומודרות, שקמות ומתנגדות לכוח דכאני. רוח סטונוול היא רוח ההתנגדות. רוח סטונוול היא הרוח של בילעין, שם נערך מאבק ישראלי-פלסטיני משותף נגד גדר ההפרדה שגוזלת קרקעות פלסטיניות על מנת לאפשר התרחבות של התנחלויות יהודיות. המאבק בבילעין כבר גבה מחיר כבד בחיי אדם. רוח סטונוול היא הרוח של כל מקום בישראל/פלסטין, ובעולם בכלל, בו אנשים קמים ומתנגדים לכוח מדכא.

ביוני אנו מציינים לא רק ארבעים שנה לסטונוול, אלא גם את יום השנה לאירוע שהתרחש שנתיים לפני סטונוול, קרי התחלת הכיבוש הישראלי של הפלסטינים בגדה המערבית ובעזה. עלינו לזכור שהתנגדות לכוח מדכא צריכה להיות לגורם משותף בכל מקום בו מופעל כוח זה, יהיה זה על בסיס מיני, מגדרי, אתני, לאומי או כל בסיס אחר. עובדה זו נשכחת לעיתים יותר מדי קרובות בפוליטיקה הקהילתית, אבל במלאות ארבעים שנה לסטונוול, כדאי להיזכר בה מחדש.

היא רלוונטית בייחוד כאשר הפוליטיקה הגאה מנפנפת ברצון להתקבל ל"נורמטיבי" ול"מיינסטרים" במקום לשאול שאלות לגבי הנורמטיביות, ואת מי היא מדירה. מי שהוא ערבי, מזרחי, עני, לא "תקין" מגדרית, מוגבל, לא יכול או לא רוצה להינשא ולהביא ילדים לעולם – כל אלו רחוקים מה"מיינסטרים" הישראלי, ומאבק אמיתי לשוויון לא יתמקד בדרישה של גייז להיכנס ל"מיינסטרים", אלא בערעור על ההגמוניה של ה"מיינסטרים" – אחרת, משמעותו של המאבק הוא הדרה גם מהקהילה של כל מי שלא מתאים לחזון הנורמטיביות ולמעשה, בשל אימוץ שיח הנורמטיביות והתקניות על ידי הפוליטיקה ההומואית בעצמה, חיזוק הפגיעה בכל מי שאינו "תקני". המאבק להיות חלק מהנורמטיביות, ולא לערער על עצם הרעיון של נורמטיביות, רחוק מרוח סטונוול, מאבק אותו הובילו אנשים שלא היו "נורמטיבים" מבחינה מגדרית.

רוח סטונוול רלוונטית בייחוד כיום, כאשר קיים חשש שנעשה יותר ויותר שימוש בזכויות גייז כעלה תאנה לדמוקרטיה הישראלית: קבוצות יהודיות שונות העוסקות בהסברה פרו-ישראלית, שמנסות להתכחש לפשעים שמבצעת ישראל אל מול הפלסטינים, מנפנפות בזכויות גייז כהוכחה להיות ישראל דמוקרטיה ליברלית, ואף לוקחות חלק פעיל באירועי הגאווה של שנה זו.

זו לא רוח סטונוול, שהיא רוח של התנגדות למשטרים דכאניים ולא שיתוף פעולה איתם. רוח סטונוול היא רוח בילעין המתנגדת לכיבוש ולעוולותיו, ולא רוח ההסברה הישראלית שמתכחשת לפשעי הכיבוש. ארבעים שנה אחר סטונוול, צריך להחיות את הרעיון של התנגדות לכוח דכאני ולשים אותו במרכז אירועי הגאווה.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 3:51 pm

    כל מי שקורא את הבלוג הזה יודע שיש כאן ויכוחים פוליטים רבים ודיונים לעתים כמעט אינסופיים עם אנשים שמסכימים ולא מסכימים. לעומת זאת תגובות מזלזלות, לועגות, משמיצות ופוגעניות ימחקו. ברוח השיר של דנה שצוטט לעיל, מי שלא רוצה אותי, שלא יבוא אלי, שלא יבוא אל תוך ביתי.

    ברוח זו נמחקו בפוסט זה מספר תגובות.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 4:22 pm

    הביקורת שמתחתי עליך לא היתה פוגענית או משמיצה וציינתי בה שאתה לא טורח כלל לדאוג למצב הגייז ברשות הפלשתינית, לא כל שכן לא משוחח עם שום פלשתינאי על מצבם. תקן אותי אם אני טועה.

    ובנוסף ציינתי שאין בך שמץ רחמים על תושבי שדרות, שכאשר פגעו בהם, לא דרשת מאיש להזדהות עמם.

    אין ספק שזו האכסנייה שלך, אולם אם כבר אתה רוצה לפרוש מהציבור ולעשות ככל העולה על דעתך, מדוע לא תפרוש באותה עת מאוניברסיטת תל אביב ותניח לנו לנפשנו, וליתר דיוק: לכספי המסים שלנו?

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 5:11 pm

    בניגוד למה שאתה כותב אני דואג למצב זכויות הגייז הפלסטינים, וגם פעלתי בנושא.

    בניגוד למה שאתה אומר יש לי אמפטיה רבה לקרבנות הרקטות בשדרות – וגם במקומות אחרים בישראל.

    בניגוד למה שאתה אומר אני משוחח עם פלסטינים לרבות על נושא גייז פלסטינים.

    והפוסט הזה לא עסק לא בנושא שדרות ולא בנושא הגייז הפלסטינים, שמצבם העגום לא משנה לכאן או לכאן את מה שאמרתי

    שכאתה מגיע לכאן ומתפרץ בהכרזות שאין לי אמפטיה לתושבי שדרות או שאני לא פועל בנושא הגייז הפלסטינים בלי לטרוח לשאול אפילו זו חוצפה.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 5:13 pm

    תודה על הרשימה. זה אמנם לא כמו להיות פיזית ב"סקס אחר" ולהקשיב להרצאה ממש (מה לעשות, הייתי עסוק בבחירת דיסקים במכירת החיסול בוירג'ין מגה סטור…), אבל זה הכי קרוב שיש.
    וא-פרופו המאבקים שהקהילה ההומולסבית בוחרת לה היום, עצוב לראות איך מיעוטים – לא רק הומואים – יכולים לפעמים להיות כה אטומים למצוקות של מיעוטים אחרים. זה אולי הצד האפל של פוליטיקת הזהויות שמבטא התפוררות של סולידריות חברתית ורגישות לזולת.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 6:00 pm

    לדעתי הטיפול הנכון בתגובות מסוג זו של "שימי", הוא לדרוש ממנו שיזדהה בשמו המלא כתנאי להמשך הדיאלוג אתו. רוב המתפרצים החצופים משתתקים באחת מול דרישה אלמנטרית כזו.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 6:38 pm

    לא קראתי הרבה תגובות של דר גרוס על מצבם של ההומוסקסואלים ברשות הפלשתינית, או יותר מדי הזדהות שלו עם מצבם העגום של תושבי שדרות. ואפילו לא זכור לי שראיתיו מוחה בעניין רדיפת ההומוסקסואלים ברשות הפלשתינית.

    אפשר לרמות את כל האנשים חלק מן הזמן, ואת חלק מהאנשים כל הזמן, אבל לא את כל האנשים כל הזמן.

    וללסטר: אפשר לנהל דיון ענייני גם בלי חשיפה מלאה, והדיקטטורה שאתה מבקש להחיל בעניין הזה משתלבת נהדר עם הפרטנציות של הפשיסטים נוסח ליברמן. תמיד טענתי שהימין הקיצוני והשמאל הקיצוני הם סוג של פשיזם, גם אם בצבע שונה.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 6:49 pm

    לא את הכל אתה רואה ולא על הכל אתה שומע. ואין לי שום כוונה להיות אפולגטי ולמנות כאן את הפעילות שלי בנושא הומואים פלסטינים, שלהבדיל מכמה אנשים שמשמיצים במחי מקלדת דווקא פעלתי בנושא הזה. אבל לא חשוב. וגם אם לא הייתי פועל אז זה לא היה אומר שום דבר על מה שכתבתי כאן. ואתה לא צריך להטיף לי על מידת ההזדהות שלי עם תושבי שדרות או כל קרבנות אלימות בישראל או במקום אחר. שוב, אין בכוונתי להיות כאן אפולגטי כלפי תוקפנות מהסוג הזה.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 6:52 pm

    נדמה כאילו אתה מניח שמפגיני בלעין מיצגים אמת מוחלטת ולא צד שאולי צודק ואולי לא.

    כתוצאה מזה אתה לא מקבל שיכול להיות מישהו שלא יתמוך במאבקם, וודאי לא מישהו שבמקרה הוא הומו או לסבית.

    אני לא מצוי בקהילה אבל קשה לי להבין למה אמור להיות קשר בין הסבות הגנטיות שהופכות מישהו להומוסקסואל לתמיכה בלונה פארק ה"אקטיביסטים" של בילעין.

    וממילא, מה הקשר בין לזה לגאווה המוצדקת של ישראלים על כך שמדינתם היא מהמתקדמות ביחסה להומוסקסואלים? ודאי ביחס למקומה הגיאוגרפי, אבל גם לפי רוב מוחלט של מדינות העולם.

    לגבי הטענה כאילו מזרחים או הומוסקסואלים מודרים מהמיינסטרים הישראלי, הרי זה קשקוש מתחסד כל כך שאפילו על רקע רשימות הוא בולט. נו באמת.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 7:22 pm

    אני מסכים עם הדברים. וטוב שאמרת אותם בכנס ועוד יותר באתר גוגיי.
    אין מה לעשות, המאבק התברגן. והתברגנות משמעה הסתגרות בדלת אמותינו. כל אחד דואג לקיומה השקט והשליו של הפינה הקטנה שלו. כל עוד הוא יכול לצעוד ולהתנשק עם החבר שלו באמצע תל אביב, הכל סבבה.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 8:37 pm

    שיפים גם כמובן למאבק הפמיניסטי, או המזרחי, או המעמדי. המקופחים נוהגים לראות את העולם רק דרך הקיפוח האישי שלהם. נכון, השיטה בנויה ככה שלא יראו מה שקורה מסביב, אבל אף פעם אסור לשכוח שבסופו של דבר, לכל אחד מאיתנו יש היכולת והחירות להיות סולידרי עם הזולת. ומי שבוחר שלא להיות סולידרי, מאבד משהו מזכותו לתבוע סולידריות.

  •   ביום יוני 14, 2009 בשעה 11:19 pm

    אולי תסביר לנו איך אתה נאבק בפאריס למען זכויות הגייז שם? ואיך נאבקת בארץ?

  •   ביום יוני 15, 2009 בשעה 12:03 am

    עידן ורון תודה

    שום אף אחד לא חייב לך שום הסברים ושום דיווחים.

    ניר לאנשים יכולים להיות כל מיני דעות. אני הבעתי את שלי.

    אני בהחלט גאה בהשגים שהשגנו של זכויות גייז בישראל. עם זאת אני לא מוכן שזכויות גייז יהיו עלה תאנה לדמוקרטיה הישראלית ושישתמשו בזה לתעמולה כדי לכסות על עוולות ישראל.

    בנושא סולידריות של קבוצות מופלות עידן כבר כתב. ואני לא נכנס לכל דיון הגנטיקה המייגע והלא רלבנטי בעיני. הרלבנטי הוא מהם מאבקים פוליטיים.

    ולגבי ה"קשקוש" תבדוק איפה מרוכז הכוח הכלכלי והכוח הפוליטי.

  •   ביום יוני 15, 2009 בשעה 11:29 am

    לא ניתן לערוך השוואה כלשהי בין זכויות מיעוטים כזכויות אדם לבין מאבק לאומי. בינינו ובין הפלשתינאים בשטחים יש מאבק לאומי ברור על אותה אדמה על גבולות קבע מאבק שמונע מחרדות קיומיות של כל צד-כלאום.
    היות המאבק בבסיסו מאבק לאומי מונע השוואות מהסוג שערך הכותב. לטעמי גם הרעיון שאם הנך משתייך למיעוטים מסוימים עליך להיות סולידארי בכיוון פוליטי מוגדר הוא ביסודו אנטי דימוקרטי ושתלטני. אני מכיר הומוסכסואל מוצהר וגאה שמחזיק ממש בדעות מדיניות וחברתיות דומות לשלי-האם הוא בוגד בקבוצת ההתייחסות שלו? האם הסכמתו אתי בשורה של נושאים פוסלת אותו למאבקו בזכויות ההומוסכסואלים?
    מדובר כאן בניסיון לחלוקה דיכוטומית נושנה שבין כוחות האור לכוחות השחור. מה לעשו ויש כמה ליברלים חשוכים מאד ובלתי סובלניים שאני מכיר ובצידם כמה שמרנים להכעיס שמסוגלים לגלות פתיחות רבה הרבה יותר בשורה נפתיעה של מחלוקות חברתיות
    אם ירצה הכותב דוגמא לנטען הוא יוכל למצוא אותה בדמותו של "מר שמרנות" האמריקאי הסנטור גולדווטר הידוע שהתנגד מנקודת מוצא של אמונה קיצונית בזכויות הפרט ואי התערבות הממשל בחייו לכל אפלייה של הומוסכסואלים -מתוך יישום של עמדות שמרניות -ליברליות קיצוניות

  •   ביום יוני 15, 2009 בשעה 3:54 pm

    כל הוויכוחים האלה, ובמיוחד הציטוט של דנה הזכירו לי סיפור עצוב ששמעתי מיד שלישית, אבל שנשבעים ששמעו אותו מכמה אנשים.
    אני לא רוצה להשמיץ, אך מדובר באייקון בידור מזרחי מהאנדרגראונד של הגטו השחור, אדם מצחיק, חקיין, זמר, בדרן מבורך, וכו', אשר נתבקש ע"י הדיווה להשתתף באחד הקליפים שלה, ובתגובה אמר "לך מפה יא חתיכת הומו מסריח, תעוף לי מהעיניים מה אתה מתקשר אליי בביתה" שימו לב שניסיתי לעשות את זה כמה שיותר אוטנתי, מכיוון שהדמות בעלת מבטא מרוקאי כבד.

    גם אני עצמי תומך בדעותיו של הסנטור גולדווטר, ומאמין שכל דבר שלא כדרך כזו או אחרת, רצוי ומומלץ לעשות בבית, ולכן אין טעם לבוא בטענות לאנשים על דברים שהם עושים בחייהם הפרטיים.
    אלי ישי זכה לכבוד ממני לא פעם, אבל הוא גם דמות שנויה במחלוקת.
    לדעתי מקומו הוא בבית לימוד התורה, ושם הוא יכול להשמיץ איזה מגדר שירצה, בתוך ביתו, כמו מעשי הסדום של משוקציו.

    לעדתי הסופית (נכון לעכשיו, כי אדם בוגר ומשכיל יודע שדיעה היא דבר גמיש שמשתנה בהתאם למצב), כל עוד גייז משרתים בצבא, אין לי שום בעייה איתם.

  •   ביום יוני 15, 2009 בשעה 5:21 pm

    הי אייל,

    מאוד נהניתי לקרוא על הביקורת שלך לגבי הרצון לשנות את המיינסטרים או להתקבל אליו, במקום הערעור על עצם קיומו או לחילופין על מרכיביו.
    אני באופן אישי מתנגד לרעיון של קיומו של מיינסטרים חברתי, אך ככל הנראה המדובר במאבק אבוד מראש. אם כן, במצב דברים זה, אכן ככל הנראה הדבר הנכון הוא לערער על מרכיביו.

    תרשה לי להמשיך ולחלום שנוכל לחיות בלי דעות קדומות, אשר באות ליצור וודאות בחייהם של אנשים, ובעצם רק גורמת לתוצאה וודאית אחת – אבדן אפשרות להכיר אנשים באמת ובתמים לעומק, תוך בחינת מרכיביהם כבני אדם ולא החתך בחברה אותו הם מייצגים.

    שיהיה רק טוב….

  •   ביום יוני 17, 2009 בשעה 1:07 am

    "רוח סטונוול" היא רוח של אלימות ויג'ילנטית וידוי לבנים בשוטרים ונסיון לשרוף אותם חיים.

    אה, אבל זו בעצם באמת אותה הרוח האלימה של בלעין. אותה הרוח שבבסיסה עומדים 10 מעשי-רצח של תושבי בלעין באשמת מכירת קרקעות ליהודים.

    רוח של רצח לאומני וטרוריזם, כפי שהתגלה לא מזמן שאחד מפעילי בלעין הוא טרוריסט הפועל בשביל החיזבאללה.

  •   ביום יוני 17, 2009 בשעה 1:29 am

    אגב, אם בבלעין רוצחים גייז פלסטינים, אז יכול להיות שמוטב שיישאר הכיבוש הנאור הישראלי כדי להגן על הגייז הפלסטינים מפני הבאים לרוצחם.

  •   ביום יוני 17, 2009 בשעה 1:16 pm

    רוח סטונוול היא רוח של התנגדות לדיכוי ואם היו מקבלים את הגישה שלך הרי שהגייז עדיין היו בארון, והפלסטינים ישארו תחת הכיבוש לנצח. (אגב בדיוק קראתי ראיון עם אחד השוטרים שהיה בסטונוול שהודה שהם פעלו – ברוח התקופה ההיא – מתוך רדיפה של גייז, בראיון הקצר שקראתי הוא לא חשב שההתנגדות למה שהם עשו היתה פסולה).
    אני לא שמעתי על רצח של עשרה תושבי בילעין בגלל מכירת קרקעות ליהודים, וזה נראה לי אמין בערך כמו הפעם שכתבת שישראלים בעלי אזרחות כפולה אזרחותם נשללת. אז מספיק לפזר דברים חסרי בסיס. וגם אם היה לזה בסיס, זו לא רוח בילעין עליה דיברתי אלא רוח הסולידריות בהתנגדות כפי שאתה יכול לראות בסרט המומלץ בילעין חביבתי. ומה שאתה אומר גם נראה לי מפנה את תשומת הלב מכך שבבילעין גוזלים קרקעות פלסטיניות להקמת בנינים והתנחלויות שנבנו אפילו בלי אישור מרשויות ישראל, ואפילו בגצ כבר פסק את זה. אז די לצביעות. מעניין שאת הבתים הלא חוקיים האלו אף אחד לא מאיים להרוס. ההתנחלות והנישול והרצח של מפגינים – את זה אתה מעדיף לשכוח. ואל תדאג, הכיבוש הישראלי לא מגן על גייז פלסטינים. זה לא מעניין אותו. כמו שלא מגינים על פלסטינים בכלל – גם לא כידוע מפני אלימות של הצבא והמתנחלים. אני פעם הייתי בפגישה אצל שר פנים ממפלגה "נאורה" לכאורה שהסביר לי שלא יתן ויזות לגייז פלסטינים בישראל גם אם יש להם סכנת חיים, שכן הוא ראה סרט (!) צרפתי (!) על מישהו שהתחזה שהוא גיי כדי שלא יפטרו אותו מהעבודה.

  •   ביום יוני 17, 2009 בשעה 4:42 pm

    מקום העבודה שלך (שלא לומר, בית מקדשו של השמאל) עומד איתן על חורבות כפר ערבי.
    או שזה בסדר, כי הערבים כבר לא שם?

  •   ביום יוני 17, 2009 בשעה 5:36 pm

    ראשית מה זה קשור לפוסט?
    שנית, כשמצביעים על כך שגם בתוך ישראל – לא רק בשטחים – היו כפרים ערבים שהוחרבו, ביניהם שיח מונייס, אף פעם לא הבנתי אם זו טענה של הימין, שמשמעותה שלשיטת הימין צריך להחזיר את כל ישראל?

    אני לא חושב שצריך להתכחש לכך שכפרים ערבים הוחרבו בישראל לרבות שיח מונייס שאוניברסיטת תל-אביב יושבת על חורבתיו. כלל וכלל לא ואני מעריך את העבודה של עמותת זוכרות.

    "בית מקדשו של השמאל" זה קצת מגוחך אבל ניחא.

  •   ביום יוני 17, 2009 בשעה 9:42 pm

    "ערבי המתגורר באיזור יהודה ושומרון יודע, כי אם יוודע דבר מכירת חלקתו ליהודים, הוא חשוף לפסק דין מוות, אשר יוטל עליו על ידי ארגוני הטרור
    .
    על מנת להעניק תמונת מצב ממשית של הסיכון המרחף על ראשיהם של מוכרי החלקות, מצרפת העותרת כרוז של אש"ף מיום 2/10/91, המבטיח עונש מוות "לכל מי שיוכח שהוא מכר או משתתף במכירת שעל אחד מאדמות פלשתין ליהודים", וכרוז נוסף מיום 19/11/90, המפרט את שמותיהם של אנשים שונים הנחשדים במעורבות במכירת קרקעות ובתים, ובעצם מתיר את דמם.
    העתקי הכרוזים מיום 2/10/91 ומיום 19/11/90 ותרגומיהם מצ"ב ומסומנים, בהתאמה, ע/23 ו-ע/24.

    בענייננו נציין, כי רק באזור מודיעין עילית לבדה נרצחו בשנים האחרונות כ-12 בני אדם(!), אשר מכרו או רק נחשדו במכירת חלקותיהם ליהודים, ביניהם מוכתרים ונכבדים אחרים של כפרי האזור. לשם המחשת הדברים נציין את שמותיהם של מוכתר הכפר בלעין יוסף אל ח'טיב, אשר נרצח בשנת 1985, יחד עם בנו הבכור, שנרצח כנקמה באביו למרות שהיה ברור שאין לו כל קשר למכירת קרקעות; מוסטפא אל חוואג'ה, מוכתר הכפר נעלין, אשר נרצח בשנת 1990; אברהים עאטף פלאנה, מוכתר הכפר צפא, אשר נרצח בשנת 2000; עומר מוסטפא מוחמד מוסטפא, מוכתר הכפר דיר קדיס שנרצח; פייסל חסן עמירה, מוכתר הכפר נעלין אשר נרצח בשנת 1991, יומיים בלבד(!) אחרי ששמו עלה בדיון בפני הועדה לרישום ראשון; ומר סמי בורנט מן הכפר בלעין, אשר נרצח בשנה האחרונה (2005).

    ערבים מקומיים יכולים לספר על עינויים מזעזעים, אותם עברו כאלה שנחשדו במכירת קרקעות, כגון כאלה שרוצצו צלעותיהם, גפיהם ואפילו אצבעותיהם, היה מי שהובער באמצעות להביור או אחר אשר בושל, כפשוטו, לאחר שהושאר בתוך ארון מתכת במשך עשרה ימים בשמש הקופחת של יריחו.

    מציאות איומה זו, בה תושב ערבי מקומי, אשר מממש את זכות הקניין שלו ומוכר את חלקתו, חשוף למוות במיתה משונה או לעינויים אכזריים, חייב את הרוכשים ואת הרשויות הרלבנטיות במדינת ישראל, לרבות המשיב 1 ופרקליטות המדינה, לנקוט מדיניות חריגה, אשר תאפשר, מחד גיסא, העברת הבעלות והשימוש בקרקע לידי מי שרכשו אותה כדין במיטב כספם, ומאידך גיסא, הסוואה כלפי חוץ של העובדה שהקניין הועבר לקונה יחידי מרצונו המלא של המוכר הערבי המקומי.

    על פי מדיניות זו הכריזה מדינת ישראל על החלקה הנרכשת, חרף היותה אדמה פרטית, כאדמת מדינה, והיא הוגדרה "אדמה פרטית בניהול ממשלתי". בהתאם להכרזה זו נתאפשר לגופים ויחידים, הטוענים לזכויות בחלקה הרלבנטית, להגיש התנגדויות להכרזה זו, אשר נדונו לגופן, וככל שלא התערערה מהימנות עסקת המכירה ובעלות המוכרים בחלקה, היא הוחכרה פורמאלית לקונים, אשר שילמו תמורתה למוכר הערבי.

    העותרות מצרפות, לשם המחשת הדברים, את מכתבה של עו"ד פליאה אלבק, מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, מיום 19/2/93, המנחה את רשויות המינהל האזרחי לגבי דרך הקצאת הקרקעות הפרטיות הללו לרוכשיהן, במסגרתו היא מדגישה את נסיבות ההליך החריג, מזכירה את הרצחו של מוכתר אשר אישר את מכירת החלקות ומדגישה את חשיבות שמירת סודיות המידע לגבי רכישת הקרקעות והעדויות בתיקי המכירה, "כדי להגן על חייהם של הנוגעים בדבר".

    מכתבה של עו"ד פליאה אלבק ז"ל מיום 19/2/93, מצ"ב ומסומן ע/25"

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 2:04 am

    אתה מביא לי ציטוטים על מקרי רצח שראוי לכל שהתרחשו רובם לפני שנת 2000, ואני מדבר על רוח בילעין של ההתנגדות לגדר שהתחילו לבנות אותה ,
    בשנות האלפיים, לכן מה שאתה מביא אינו רלבנטי אתה גם לא אומר מאיפה הציטוטים ומי כתב אותם ומה מהימנותם. בכל מקרה כפי שכבר ציינתי

    – בילעין עליה דיברתי אלא רוח הסולידריות בהתנגדות כפי שאתה יכול לראות בסרט המומלץ בילעין חביבתי.

    אגב הציטוטים שהבאת על הרציחות ממה שאני מבין הובאו כאן כאפולגטיקה להסבר למדיניות קרקעות מפוקפקת של ישראל, ואף מוזכרת מי שהכשירה אותה עו"ד אלבק ע"ה שכזכור הכשירה כל עוול בנושא.

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 9:11 am

    משמעותה של הטענה היא שהשמאל טובל ושרץ בידו.
    מדבר גבוהה גבוהה על כיבוש ונהנה מפירות הגירוש.
    מביו?

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 1:19 pm

    כולנו -כל היהודים בישראל- נהנים מפירות הגירוש והכיבוש במידה רבה ואנו צריכים להכיר בכך שזה חלק מהפרביליגיה שלנו כיהודים ישראלים. כל לבן בדרום אפריקה נהנה בזמנו מהפריבלגיות שהאפרטהייד הקנה לו כלבן. השאלה מה אתה עושה עם הידיעה הזו וזו הבחירה האתית שלך. לתמוך בעוד נישול וגירוש או להתנגד להם ולרצות למצוא דרכים לתקן את עוולות העבר תוך ציפיה לעתיד טוב יותר. לכן ה"חשיפה" שלך לא תורמת ולא מחדשת דבר.

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 3:38 pm

    אני אומר מה איש לא מעז לומר: לצד ההזדהות עם מצבם הבלתי-אפשרי של תושבי שדרות, צריך לזכור שהם אף פעם לא תבעו מהממשלה לפתור את בעית הקסמים עי כניסה לתהליך מדיני שכרוך בחזרה לקווי 67. כלומר, בהכללה, הם ליכודניקים, שביקשו תמיד את תגובה הכח. גם לפני עידן הקסמים.
    ההזדהות שלי עם הקיבוצים בסביבה היא הרבה יותר גדולה משום שהם אנשי שלום, שוב, בהכללה, שתמיד היו מוכנים למעשים של פשרה טריטוריאלית.

    תכף, ישאלו ומה עם ההתנתקות ואני אענה, מבלי להצדיק כל טמטום קנאי של חמאס, שעד שלא יהיה פתרון כולל לבעיה הפלשתינאית, בעזה (הסרת המצור), בגדה, ובירושלים, לא יהיה לנו שקט.

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 4:25 pm

    שולי,
    תודה-אתה מאשר כל מה שתמיד חשבתי על השמאל

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 4:27 pm

    להתנגד לכיבוש,מה?
    חלילה לא לקרוא לפירוקה של אוניברסיטת ש'ייח מוניס (עד כאן-זו כבר פגיעה בי, לא במתנחלים החצופים!)
    צביעותו של השמאל לא פסה מלהפתיע

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 5:53 pm

    שולי
    אמפטיה מגיעה לכל מי שיורים עליו רקטות ואני גם לא מתיימר לשפוט אותו באותו רגע.
    גם אם אני מתנגד לו פוליטית, ואני חושב שההפרדה שאתה מציע של אמפטיה לאלו ולא לאלו מקוממת.

    וגם, ההכללה שלך כאילו כל תושבי שדרות חושבים אותו דבר אינה נכונה.

    אתה מתעלם מגורמים כמו קבוצת קול אחר בדרום:

    http://www.othervoice.org/cgi-bin/petition1.pl

    עצומה למען המשך הרגיעה בדרום

    18.11.2008

    קבוצת 'קול אחר' משדרות ועוטף עזה קוראת לראש הממשלה

    ולשר הביטחון לפעול בדחיפות לחידוש הרגיעה באזור

    תקופת הרגיעה שינתה ללא הכר את חייהם של תושבי שדרות, אשקלון ויישובי עוטף עזה, ואפשרה לכולנו לחוות מחדש חיים נורמלים ושפויים יותר. המשך הרגיעה הנו חיוני וקריטי לתושבי האזור מכל בחינה אפשרית: פיסית, נפשית, מנטאלית וכלכלית.

    סיבוב נוסף של הסלמה עלול להביא לשבירת החוסן הנפשי השברירי בלאו הכי, ולהוביל את כולנו לעוד סיבוב של הרס עצמי ושפיכות דמים מיותרת. לא בטוח שנשרוד אותו, ועליכם להיות מודעים לכך, אם אכן אכפת לכם מתושבי האזור. היינו בסרט הזה יותר מדי שנים – והתוצאות מדברות בעד עצמן: חוסר מוצא, נטישה ואובדן תקווה לנו ולילדנו!!

    בצידו השני של הגבול חיים מיליון וחצי תושבים פלסטינים במציאות בלתי נסבלת, ורובם המכריע, כמונו, רוצים בשקט ובעתיד להם ולמשפחותיהם.

    אנו חיים בתחושה שתקופת הרגיעה בוזבזה על ידכם, זאת במקום לנצלה לקידום הבנות ותחילת הידברות, כמו גם המשך מיגון בתי התושבים, כפי שהובטח.

    אנו קוראים לראש הממשלה ולשר הביטחון לא להטות את אוזניכם לקולות המתלהמים, ולעשות כל שלאל ידכם על מנת למנוע סיבוב נוסף של הסלמה, להבטיח את המשך הרגיעה ולפעול בדרכים שקטות למו"מ ישיר או עקיף עם ההנהגה הפלסטינית בעזה על מנת להגיע להסכם הבנות ארוך טווח.

    אנו מעדיפים אופציה של מלחמה קרה שבה לא נורה טיל אחד, על מלחמה חמה עם עשרות קרבנות והרוגים חפים מפשע משני הצדדים.

    אנו מבקשים מכם להציע לנו אופציה של הסדר ותקווה מדינית ולא מעגל דמים אינסופי!!!

    ===
    אתה מתעלם מאלו ומקולות כמו של נעמיקה ציון שכותבת משדרות ושל אריאלה רביב שכותבת מאשקלון
    שקשרתי אליהן בפוסט הזה
    http://www.notes.co.il/gross/51825.asp

  •   ביום יוני 18, 2009 בשעה 6:00 pm

    אני עדיין רואה הבדל בין הקמת המדינה ובין התפשטותה בשנת 1967, וההבדלים הם גם מוסריים וגם משפטיים. לא שכל מה שנעשה בזמן הקמת המדינה הוא מוצדק.

    ההבדל שאתה עיוור לו הוא בין היתר שבתוך תחומי ישראל למרות שהיה גירוש של פלסטינים, ישראל בסיכומו של דבר החילה – וזה לא שאין אפליות! – את האזרחות שלה על כל התושבים.

    בשטחים מתנהל משטר שממשיך להיות משטר בסגנון אפרטהייד שממשיך לנשל באופן אקטיבי את האוכלוסיה המקומית.

    לתושבי שיח-מוניס נעשה עוול אך כשצופים פני עתיד צריך למצוא דרך לפצות אותם ומצדי גם להחזיר להם את מה שנשאר משיח מוניס – הבית הירוק אולי שהפך בינתיים לחלק מאוניברסיטת תל-אביב. פתרון צופה פני העבר וצופה פני העתיד אינו יכול לחשוב על חזרה למה שהיה לפני 1948 בדיוק, ולכן הפתרון אינו בלהרוס את אוניברסיטת תל-אביב אבל למצוא פיצוי צודק.

    הרי רוב הישראלים והמתנחלים לא יסכימו להחיל כיום על השטחים או אותו משטר שחל בישראל, כלומר לספח את השטחים לישראל ולעשות את כולם אזרחים שווי זכויות בישראל. כידוע יש פלסטינים כיום שמבקשים את זה. אבל זה לא המצב ובינתיים ההתנחלויות הן חלק ממשטר נישול ואפליה ממשיך ומעמיק. ולכן לחשוב שאפשר להחיל על ההתנחלויות כיום את אותו דין החל על בניה ישראלית בשטחים שישבו בהם ערבים לפני 1948 זה מנותקת מההקשר.

    הם גם בנויות בצורה שמונעת בפועל פתרון פוליטי ומונעת הקמת מדינה פלסטינית שאינה פיקציה.
    אז כל ה"ניתוח" הזה כל כך מנותק הקשר פוליטי והיסטורי.

  •   ביום יוני 19, 2009 בשעה 7:49 am

    הנה כתבה על עתירה של האגודה לזכויות האזרח שמסבירה שברשות הפלסטינים מענים, מתעללים ורוצחים הומוסקסואלים, עם דגש על המשטרה הפלסטינית שרודפת את ההומוסקסואלים, ולעומת זאת בישראל מגנים על זכויותיהם:
    http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=5439

    בבלעין יש כ-2,000 תושבים אז לבטח יש ביניהם גם הומוסקסואלים. אז אני שב ושואל:

    האם על מזבח הלאומנות הפלסטינית צריך להקריב את ההומואים הפלסטינים?

    ואז יש מקום למבט חדש על התלבטות מרצ-חד"ש. הרי לכאורה אם עמדותיה המדיניות-בטחוניות של חד"ש עדיפות הרבה יותר ממרצ וחשובות יותר מזכויות הלהט"ב, וגם המדיניות החברתית של חד"ש נכונה יותר, אז לא אמורה להיות בכלל התלבטות.

    ואז ההבדל המשמעותי בין שתי המפלגות הוא מעמדי – מרצ היא מפלגה של העשירונים העליונים, של האליטה היהודית במרכז הארץ, ואילו חד"ש היא מפלגת פריפריה עממית-ערבית של העשירונים התחתונים.

  •   ביום יוני 19, 2009 בשעה 10:41 am

    חיים סליחה אבל הרעיון של להמשיך את הכיבוש כדי להגן על ההומואים הפלסטינים מופרך מן היסוד.
    ראשית כל אני מכיר את העתירה הזו והעתירה הזו נדרשה כי ישראל סרבה לתת הגנה להומואים הפלסטינים.

    שנית יש לך אי הבנה עמוקה של כל הסוגייה הזו
    , ובין היתר כיצד הכיבוש מ-ח-מ-י-ר את מצב ההומואים הפלסטינים. גם בגלל שחלק מרדיפתם הוא בגלל זיהוי של הנושא הזה כ"ישראלי" ושל הומואיות עם משתפ"יות פוטנציאלית. וזה עולה בברור בכתבה שקישרת אליה, אך גם בגלל הצורה בה הכיבוש כולא את ההומואים הפלסטינים שלעתים כאלו שהיו במצוקה ורצו לצאת מהשטחים הרי שנתקלו במגבלות התנועה שישראל שמה.
    להתעלם מהתנאים בהם הסכסוך והמצב בשטחים מייצר רדיפות כאלו, מאפשר אותן זה אי הבנת חלק מההקשר לזה.

    ואם מדברים על הקרבת פלסטינים להזכירך בשם מזבח הלאומות היהודית-ציונית אנו מקריבים חיי אלפי פלסטינים אז הרעיון שמותר לשלול זכויות של מיליוני פלסטינים, להרוג אלפים, לפצוע עוד יותר, לכלוא המונים וכו' כדי למנוע מהם לפגוע בהומואים פלסטינים הוא אחד המופרכים ששמעתי אי פעם.
    מה גם שפגיעה בהומואים פלסטינים קיימת כיום וזה לא שהכיבוש מונע אותה.

    ומכאן שמה שכתבת כה מופרך וקולוניאליסטי אני עוצר כאן כי שאר הניתוח לגבי איך זה משפיע על הצבעה בבחירות כבר לא מצריך את תגובתי.

  •   ביום יוני 19, 2009 בשעה 10:43 am

    לקריאה נוספת
    http://www.advocate.com/letters_detail_ektid80712.asp

  •   ביום יוני 20, 2009 בשעה 2:18 am

    האגודה לזכויות אזרח הגישה את העתירה בגלל שהומואים נרדפים ברשות הפלסטינית וזוכים להגנה בישראל. לכן האגודה לא מגישה עתירות כדי לאפשר להומואים נורווגים להכנס לישראל..

    הרמיזה כאילו רדיפת ההומואים הפלסטינים נובעת מהכיבוש היא רמיזה מופרכת ומכוערת. כמו שאמר ניצר הורוביץ, בכל ארצות ערב ההומואים נרדפים וזה בכלל לא קשור לישראל:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3716458,00.html

    השאלה היא האם יש פגיעה בהומואים פלסטינים יותר באזורים שבשליטת הרש"פ או החמאס מאשר בשטחי סי או באזורים בהם המשטרה הכחולה הייתה ישראלית, לפני הסכמי אוסלו.

    האם ידוע לך על מקרים כלשהם במהלך 42 שנות ההיסטוריה של הכיבוש שבהם כוחות הביטחון או המשטרה הישראליים עינו או רצחו הומואים פלסטינים, וגם אם ישנם כמה מקרים ספוראדיים (הכל יכול להיות) האם יש מקום להשוואת סדרי הגודל ביחס לשלטון הרש"פ והחמאס?

    הנה כמה כתבות על מצבם של ההומואים הפלסטינים:
    http://www.frontpagemag.com/readArticle.aspx?ARTID=28374
    http://www.timesonline.co.uk/tol/news/world/middle_east/article575744.ece
    http://www.glapn.org/sodomylaws/world/palestine/psnews003.htm

  •   ביום יוני 20, 2009 בשעה 2:32 am

    ידעו לי על מקרים רבים בשנות הכיבוש שכוחות הבטחון הישראלים עינו והרגו פלסטינים – בלי קשר לנטייתם המינית .
    בוודאי שיש קשר לכיבוש וגם רדיפת הומואים בארצות ערב קשורה גם היא בין היתר לקולוניאלזים. תקצר היריעה מלפרט כאן אבל בשטחים וגם במדינות ערביות המורכבות של הנושא קשורה מאוד לגלובילזציה של הזהות ה גיית המערבית שמחקה פרקטיקות של מין בין גברים שלא קשור לזהות הזו, ומה שנרדף זה יותר הזהות הזו מאשר מין בין גברים.
    אני מכיר את הנושא ולא צריך כתבות כדי שיסבירו לי. הרעיון שצריך להמשיך את הכיבוש בשביל זה כל כך מופרך מכל זווית אפשרית, כולל מצב זכויות הפלסטינים בכללי וגם מצב ההומואים הפלסטינים, והוא אחד הדברים המופרכים וקולונאילסטים ביותר ששמעתי אי פעם.
    ושהמשטרה הכחולה הישראלית תתחיל להגן על פלסטינים מפני אלימות של מתנחלים אולי, ואז נראה שאכפת לה בכלל מפלסטינים.

    האגודה היתה צריכה להגיש את העתירה – שאני מכיר אותה היטב – דווקא בגלל שלא ניתנה הגנה בישראל!

  •   ביום יוני 21, 2009 בשעה 1:47 am

    אני אגיד את זה שוב בשני משפטים כדי להתגבר על משחק המלים שלך: היחס ללהט"בים בישראל הוא טוב והיחס ללהט"בים ברש"פ הוא רע, ולכן האגודה סייעה ללהט"בים נרדפים מהרש"פ להגיע לחוף מבטחים בישראל. אילולי היה היחס ללהט"בים בישראל הרבה יותר טוב מהיחס ללהט"בים ברש"פ, אז הם לא היו שואפים למצוא חוף מבטחים בישראל והאגודה לא הייתה מסייעת להם בכך.

    היחס השוויוני ללהט"בים הוא רק דוגמה אחת מני רבות לעליונות המוסרית של הדמוקרטיות הליברליות המערביות, ובהן ישראל, על פני המשטרים החשוכים והטוטליטריים נוסח חמאסטן, פתחלנד, סוריה ויתר ארצות ערב.

    באותה המידה אנחנו יכולים להשוות בין היחס לנשים בישראל ובחמאסטן ואפילו את היחס למיעוטים (למשל הקופטים במצרים).

    כבר דיברנו על זה פעם, וכמו שאמרתי, בכלל לא ברור שמצב זכויות האדם והרווחה של הבדואים בסיני או הפלסטינים בעזה (ב-94') הוטב עם סיום הכיבוש הישראלי.

    אם החלופה לכיבוש הישראלי הייתה דמוקרטיה אז אפשר להגיד שזו בעיה שלהם, הציבור הערבי במקומות האלה בוחר בעיניים פקוחות לפגוע בעצמו (איך אמר שלום חנוך). אבל מכיוון שלצערנו הרב החלופה במקרים האלה לא הייתה חלופה דמוקרטית, אלא משטר טוטליטרי, אז אנחנו בכלל פטורים לגמרי מהדילמה הזו.

    ברור לגמרי שהשלטון הישראלי נאור יותר ביחס לתושבים המקומיים מאשר המשטרים הטוטליטריים הערביים, ואני לא צריך למנות כמה אלפי אזרחים סורים אסד טבח בחמה וחומס וכמה אזרחים ירדנים חוסיין טבח בספטמבר השחור.

    אגב, מאוד הדהימה אותי ההאשמה המוזרה את המערב בהומופוביה של העולם השלישי. נזכרתי בטוקבקיסטים הימנים שבכל פעם שיש איזושהי כתבה על טרגדיה בקרב הציבור הפלסטיני שאינה קשורה לישראל (תאונת דרכים, רצח על רקע חילול כבוד המשפחה וכו'..) תמיד כותבים את התגובה האלמותית "הכל בגלל הכיבוש!!1" כדי לשים ללעג את השמאל הרדיקלי.

  •   ביום יוני 21, 2009 בשעה 3:21 am

    אני הייתי בשנים האלו יועץ משפטי בהתנדבות באגודה – אגודת ההומואים ולסביות בי טרנס, וגם חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח. אז אני קצת יודע מה עשינו ומה לא. בוודאי שהיחס לגייז בישראל טוב מאשר בשטחים. אבל הכיבוש הורג אלפי פלסטינים – חלקם גייז וחלקם סטרייטים. והיחס להומואים פלסטינים בישראל אינו טוב ולא היה טוב. ניסינו לעזור להם והיתה תקופה שהמשטרה העלימה עין, ואחר כך התחילו להתיחחס אליהם כמו אל כל שב"ח בדרך כלל. אני הלכתי בעצמי לתחנת משטרה כדי לנסות לעצור לבחור כזה שנעצר. הדרך היחידה בסוף שיכולנו לעזור להם זה על ידי סיוע בלקבל מעמד של פליט במדינת צד ג'. לא בישראל. אז אין שום צורך שתחנך אותי לגבי הנושא הזה. לא יכולנו לתת להם חוף מבטחים בישראל. המקרה של האגודה לזכויות האזרח שציינת הסתיים בהצלחה מסוימת למיטב זכרוני כי לבחור היה בן זוג ישראלי, על סמך הערוץ הזה בלבד. ולא על סמך מתן מקלט מבטחים.

    אני לא מזלזל ביתרונות שדמוקרטיות ליברליות נותנים לרבות זכויות גייז. אני לא מוכן שימשמו בזכויות האלו כעלה תאנה למדינות כמו ישראלי שבוודאי שאינן דמוקרטיות ליברליות, כדי לטעון שהן כאלו. וגם לא שישתמשו בזה כעילה לקולוניאליזים כפי שאתה מנסה. כפי שאמרה ראש ארגון הגייז "חלם" הפועל בלבנון בכנס בו שמעתי אותה במונטריאול – היא דיברה בשידור וידאו כי לא יכלה לבוא בגלל המצור הישראלי בזמן מלחמת לבנון השנייה, יש לדחות הן את הדיכוי של משטרים טוטליטרים ערביים, והן את האקדח של ה"מערב" המכוונת לראש כל ערבי, לא משנה אם הוא גיי או סטרייט. (טוב זה היה עיבוד שלי של מה שהיא אמרה, אני מצטט מזכרון ונתתי את הפרשנות שלי, אבל זו היתה רוח הדברים).

  •   ביום יוני 22, 2009 בשעה 4:31 am

    אתה יודע כמה אני אוהב דילמות מוסרית:

    נניח שמחר השלטון הטרוריסטי-פרימיטיבי-חשוך-פונדמנטליסטי בחמאסטן מרכז 1000 הומואים בכיכר פלסטין בעיר עזה במטרה "להפטר מהטינופת", ובתמיכה עממית רחבה של "הציבור הנאור" ברצועה.

    האם הקולוניאליזם-אימפריאליזם-ציוני-אמריקאי צריך להתערב ולנופף ב"אקדח של המערב", או שמא "אסור לו להשתמש באירוע הזה בתור עילה לקולוניאליזם"?

  •   ביום יוני 22, 2009 בשעה 12:15 pm

    שאלות של התערבות הומינטרית מעלות דילמות קשות ואני לא פוסל במקרים מסוימים שימוש בכח כדי למנוע אסון הומינטרי מיידי כזה שאולי פעולה מיידית יכולה למנוע אותו. אבל להשוות את זה לבעיות עמוקות בהרבה חברות ולחשוב שאפשר לפתור אותן בנפנוף אקדח זה לא השוואה מוטעית מן היסוד. נפנוף מהאימפריה (שמומחית עצמה בכיבוש, נישול עינוי ופגיעה בזכויות אדם) שפרקטיקות מסוימות של הפליה וכו' בחברות "לא מערביות" פוגע בזכויות אדם אינו דרך יעילה להתמודד עם הסוגייות האלו. וגם על זה יש כבר הרבה ספרות.

  •   ביום יוני 23, 2009 בשעה 1:30 pm

    חבל שלא הבחנתי בפוסט המעניין קודם לכן. אבל אולי זה לטובה מכיוון שהוא הפך רלוונטי עוד יותר לנוכח האירועים האחרונים באיראן. לא, אני לא מאמין שמשהו שם ישתנה בקרוב. אבל הרוח היא אותה הרוח.

  •   ביום יוני 23, 2009 בשעה 3:26 pm

    תודה, אכן. והאם זה לא מקרי שישראל היא המדינה היחידה פחות או יותר בה הלך הרוח היה שעדיף שאחמנדיג'אד ינצח (מצד שני או מאותו צד זו גם המדינה היחידה פרט לפיליפינים נדמה לי בה העדיפו את מקיין(.

  •   ביום יוני 23, 2009 בשעה 9:31 pm

    לגבי מה שכתבת:
    "בינינו ובין הפלשתינאים בשטחים יש מאבק לאומי ברור על אותה אדמה על גבולות קבע מאבק שמונע מחרדות קיומיות של כל צד-כלאום. "
    הדבר הזה יהיה נכון אך ורק אם הפלשתינאים כאשר תהייה להם באמת מדינה משלהם ושלטון משלהם יחליטו להמשיך במאבק נגד ישראל..
    ועד אז אין פה שום "מאבק לאומי "
    אלא מאבק בין מדוכא למדכא.

  •   ביום יוני 24, 2009 בשעה 5:54 pm

    אלעד, ועל זה נאמר, אתה צודק.

  •   ביום יוני 26, 2009 בשעה 5:23 pm

    גם אילו קיבלתי את טענתו של חיים שמטעמים של זכויות אדם יש לפסול את פתרון שתי המדינות, הרי שאין פירושו של דבר שיש לבחור באופצית הכיבוש. קיימת אופציה שלישית – אופצית המדינה האחת שבה גם הפלשתינים יזכו לאזרחות, ובה כל האזרחים יהיו שווים. אם הברירה היא בין מדינה אחת דמוקרטית למדינה אחת כובשת ואפרטהיידיסטית, הרי שהתשובה ברורה לכל הומניסט.
    מעבר לכך, גם בל נשכח את כך ששלטונות הכיבוש הם שהצמיחו את תנועת החמאס. בשעה ששלטונות הכיבוש אסרו על אש"ף להקים אוניברסיטאות, הרי שהם נתנו אישורים כגון דא לחמאס. אחר כך באו ישראלים שהפנימו את תרבות הכיבוש האדנותית והפטירו: בזכותנו יש להם אוניברסיטאות.

    אני חושב שאייל צודק בהצביעו על בעיות מסוימות, אבל הייתי שמח לקרוא יותר גם על פתרונות שהוא מציע לבעיה. אייל כותב: "צריך להחיות את הרעיון של התנגדות לכוח דכאני ולשים אותו במרכז אירועי הגאווה". אילו יישומים ריאלים אתה מציע לפתרון הכללי?

  •   ביום יוני 30, 2009 בשעה 2:31 am

    אורי אתה צודק שמדינה דמוקרטית עדיפה על אפרטהייד. אני תומך אמנם בשתי מדינות כפתרון הפוליטי שאני מקווה שעדיין אפשרי, אך מבחינה דמוקרטית אפשר שתי מדינות ואפשר מדינה אחת (כמובן שיש לקוות ששתי המדינות או המדינה האחת תהיינה דמוקרטיות!(. מה שאי אפשר מבחינה דמוקרטית הוא המצב הנוכחי. ואפילו אם יש חשש שבפתרון של שתי מדינות לא תשרור דמוקרטיה מושלמת באחת או שתיים מהן, עדיין זה נדמה לי יהיה פחות חמור מבחינת דמוקרטיה וזכויות אדם מהמצב הנוכחי.

  •   ביום יולי 2, 2009 בשעה 1:06 am

    ברמת הגולן למשל, מצד אחד יש לנו שלטון ישראלי דמוקרטי מלא שהקנה אזרחות מלאה לכל תושבי הגולן, ומול זה ישנה אפשרות של שלטון הדיקטטורה של משפחת אסד.

    כעת אתה מוזמן להסביר לקוראי הבלוג מדוע אזרחי סוריה נהנה מדמוקרטיה ומזכויות אדם יותר משנהנים מהן אזרחי ישראל. אם אתה רוצה, זו כמובן לא חובה, אתה גם יכול לשקלל במשוואה את מצב ההומואים בישראל ובסוריה (בכל זאת, "רוח סטונוול", כמעט שכחנו, לא?)

    מי יודע, אולי תשכנע אותנו ששלטון דיקטטורי של משה פייגלין (ובניו, ובניו) הוא דווקא שיטת הממשל הנאורה ביותר שתיתכן בישראל..

  •   ביום יולי 2, 2009 בשעה 11:11 am

    כבר אמרתי שמבחינה דמוקרטית אפשרית מדינה אחת בה כל תושבי השטחים הם אזרחים שווים . מבחינת משפט בינלאומי זה בעיה לספח באופן חד צדדי,וגם מבחינת הגדרה עצמית אך דמוקרטית זה אפשרי לקיים מדינה כזו. אני לא שולל אפשרות שמדינת ישראל דמוקרטית שתיתן זכוויות שוות לפלסטינים (ולא כיום היום שישראל מפלה גם את הפלסטינים שהם אזרחי ישראל!( תהיה יותר דמוקרטית כלפיהם מאשר מדינה פלסטינית שעלולה לא להיות דמוקרטית. אבל כרגע השאלה היא לגבי מצב הכיבוש ששולל מהם דמוקרטיה באופן קיצוני. אגב, יותר ויותר פלסטינים מציעים את הפתרון של הצטרפות/סיפוח לישראל במקום שתי מדינות בפרט שהם רואים מה כוונת ישראל ב"מדינה פלסטינית",כך שאם רובם ירצו בכך גם אין בעיה של הגדרה עצמית. כידוע לך במדינה כזו לא יהיה לאורך זמן רוב יהודי. באופן תמוה אלו שהם כידוע גדולי הלאומיים היהודיים מושכים לכיוון הזה בסירובם לפעול לסיום אמיתי של הכיבוש. אני מקווה שתהיינה שתי מדינות דמוקרטיות. אין לי ערובה לשום חלק של המשוואה הזו. לא לגבי ישראל דמוקרטית – כיום הכיבוש מעקר את הדמוקרטיה שבה אבל יש עוד בעיות קשות ביותר וכבר כתבו רבים על האופי האתני – על חשבון דמוקרטי – של המשטר בישראל, לא לגבי פלסטין דמוקרטית, ולא לגבי שתי מדינות.

  •   ביום יולי 3, 2009 בשעה 5:20 am

    לכן העליתי את הסוגיה של הגולן, כי היא פותרת לנו את הקשיים והדילמות שבסוגיה הפלסטינית.

    אם לא ניתן להתנגד להחלפת הדמוקרטיה הציונית בדיקטטורה העלאווית בגולן, אז קל וחומר שמה שעומד ביסוד השיטה גם בסוגיה הפלסטינית אינו שאלות של דמוקרטיה, אלא דווקא שאלות קלאסיות של לאומיות, אולי פן-ערביזם, ומיתוסים של דם ואדמה.

    בימי המנדט הבריטי למשל, פעמים רבות הוסוו עמדות לאומיות מאחורי רטוריקה של דיכוי, כיבוש, דמוקרטיה וזכויות אדם ביחס לשלטון הבריטי.

    אגב, שמתי לב להתייחסות חיובית לתכנית ליברמן, שכן מצבה של אום אלפחם בישראל גרוע מבחינה דמוקרטית ממצבה במסגרת מדינה פלסטינית (אפילו לא דמוקרטית), וכמובן שגם מבחינת הגדרה עצמית מתקיים אותו היחס.

    כלומר, העברת הריבונות בואדי ערה למדינה פלסטינית תשפר את המצב בואדי הן מבחינה דמוקרטית והן מבחינת ההגדרה העצמית של תושביו!

  •   ביום יולי 3, 2009 בשעה 1:43 pm

    מצב הגולן שונה ממצב השטחים הפלסטינים מסיבות שאני חושב שאני לא צריך להסביר, ולכן מצב הגולן לא פותר את המצב הפלסטיני. אם ישראל תסכים לתת לכל תושבי השטחים אזרחות שווה ולהחיל עליהם חוק ישראלי שווה אז זו סיטואציה אחרת. כיום הבחירה היא לא בין שוויון אזרחי למדינה פלסטינית אלא בין כיבוש שהוא דיקטטורה צבאית גזענית לבין מדינה פלסטינית. בין אלו אני מעדיף את האופציה השניה. וודאי שיש ברקע שאלות של לאומיות בכל הסכסוך ואין להתכחש לכך. אני לא הבעתי התיחסות חיובית לתכנית ליברמן ואת זה שאום אל פאחם ישראל גרוע ממצבה במדינה פלסטינית לא דמוקרטית לא אמרתי ואני לא יודע איך זה יהיה. הגדרה עצמית כשמה כן היא תלויה ב"עצמי" של התושבים ולא שמעתי שהם רוצים שינוי ריבונות. אם ירצו זה בהחלט שיקול שיהיה צריך לכבד. אגב את נושא הגולן צריך ללמוד יותר, מהסרט "הכלה הסורית" – ואני יודע שזה רק סרט – למדתי שצריך להעמיק יותר בכיצד הכיבוש הישראלי פוגע גם שם בזכויות אדם.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*