להחריב דלת של כל ארון

הרשימה הזו התפרסמה הבוקר ב-YNET בגרסה מקוצרת מעט. (עדכון: וגם בתרגום לאנגלית גם בווינט, וגם ב Jewish Weekly).

 כמו שקורה היום יותר ויותר, גם הידיעה על הארוע הנורא הזה הגיעה אלי אמש לראשונה בטוויטר, ובמשך שעות ארוכות הרגשתי אלם,  וקושי  עצום בלהיות עכשיו רחוק מתל-אביב. בשעות הקטנות של לילה חסר-שינה, הכרחתי את עצמי לכתוב את הטקסט הזה. רוני, שקראה אותו בזמן שכתבה טקסט חשוב כל כך של עצמה, הציעה שלבלוג אכתוב משהו עוד יותר אישי. ניהלנו צ'ט על הקושי שבכך. ובכל זאת חשבתי אחר כך שאוכל להוסיף כאן שהסיבה שאני, ובוודאי רבים אחרים, בוכיים כל כך את הארוע הזה, מעבר לכל הסיבות הנראות לעין, הוא שאנו חשים שהופרה ההבטחה לעצמנו שאני כותב עליה בסוף הפוסט. שאם חשבנו שבנינו עולם בטוח יותר לנו ובפרט לנוער שבא אחרינו, הרי שאנו חשים עכשיו שבמידה מסוימת לא הצלחנו בכך. כל נער ונערה הומו, לסבית, ביקסקסואל וטרנסג'נדרי הוא אנחנו.  הטרור של אמש נוגע אם כן בנקודות הכואבות ביותר של הארון, וגורם להרגיש איזה כשלון לגבי כל מה שחשבנו שכבר השגנו. אני יודע שאי אפשר למדוד את הכל מהזווית של הארוע הזה, אבל זו התחושה כרגע. הכאב הנורא על החיים האלו, על הטרור הזה, מלווה אם כן בכאב הזה, ומהמקומות האלו באות הדמעות וממנה נכתבו הדברים.

 

אנא שימו לב ובואו למשמרת המחאה היום בחמש אחה"צ ברושטילד פינת נחמני בתל-אביב , ולעצרת ביום שלישי בשמונה בכיכר רבין. לפרטים כאן. עדכון: נמסר לי  שצרת הזיכרון שמתוכננת להתקיים בכיכר רבין תתקיים כפי הנראה במוצ"ש ולא ביום ג' הקרוב, כפי שפורסם. אעדכן כשאקבל עוד מידע.

"אם קליע של אקדח יחדור למוחי, אני רוצה שיחריב בדרכו דלת של כל ארון". זו הייתה צוואתו הפוליטית של הרווי מילק, הפוליטיקאי ההומו הראשון מחוץ לארון בארה"ב וחבר מועצת העיר סן-פרנציסקו, שהסרט על תולדות חייו ועל הרצח שלו שאכן התרחש כפי שצפה, היה לאחד מהסרטים החשובים של התקופה האחרונה.

אם אכן, כפי שמסתמן, היה הרצח של שני צעירים שהשתתפו ב"בר נוער" המיועד לבני נוער הומואים ולסביות, מכוון כלפי הנרצחים על רקע נטייתם המינית, הרי שזהו פשע השנאה החמור ביותר שהתבצע בישראל על הרקע הזה אי פעם. אבל צריך גם לזכור שאין זה המקרה הראשון. במצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005 דקר ישי שליסל שלושה משתתפים. המקרה של הלילה, נגמר בצורה חמורה יותר.

כל מי שהיה מעורב או פעיל בקהילה ההומו-לסבית-ביסקסואלית וטרנסג'נדרית בתל-אביב בשנות השמונים והתשעים מכיר היטב את המרתף ברחוב נחמני, בית האגודה, והלב הפועם של הקהילה במשך שנים רבות. עם השנים יצאה הקהילה מהמרתף, אל עבר פעילות במקומות שונים בתל-אביב ובארץ ובשנה האחרונה עבר המוקד של חלק ניכר מהפעילות למרכז הקהילתי הגאה בגן מאיר.  עם היציאה מהארון שנהייתה נפוצה יותר ומתרחשת בגיל צעיר יותר, אין כבר מקום אחד שמנקז אליו את כולם, אפילו לא את כל הפעילים. אבל בר הנוער הגאה של האגודה, כמו פעילויות אחרות, המשיך להתנהל במרתף ברחוב נחמני, זה שלרבים מאיתנו יש זיכרונות כה רבים הכרוכים בו.

ולא היה דבר חשוב יותר מהפעילות לבני נוער, פעילות שבאה למלא את החוב של ההבטחה שהבטחנו לעצמנו, שהנוער שבא אחרינו ידע שהוא לא לבדו בעולם, ידע שיש עוד נערים ונערות כמוהו, ידע שהכול יהיה בסדר, שאפשר לגדול ולהיות אנשים מאושרים. וגם, להבטיח שלנוער הזה תהיה התבגרות מאושרת, בטוחה, בה הוא יכול לאהוב ולהיות נאהב. והפעילות הזו צמחה והתרחבה, וכוללת ארגון נוער גאה וגדול ופעילות באגודה כמו בר הנוער אליו הגיע המרצח.

אף אחד לא חשב שדבר כזה עשוי להתרחש. אבל הדקירה בירושלים הייתה סימן אזהרה. ולא רק הדקירה עצמה, אלא מה שהתרחש, או יותר נכון מה שלא התרחש, אחריה. ההצהרות ההומופוביות מפי שרים, ח"כים ואחרים המשיכה בלי בושה. והבושה צריכה להיות לא רק של ההומופובים הרגילים מש"ס ומעוד מקומות, אלא גם של כל השותקים. כל ראש ממשלה ושר שעמד מנגד כאשר חלק משרי הממשלה שלו התבטאו בצורה אלימה ומסיתה כנגד הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים, צריך להתבייש גם הוא. כל מי שנותן להומופוביה לגיטימציה כאילו מדובר בדעה מקובלת, שראוי לשמוע אותה כדי "לאזן" דעות אחרות. כל מי ששותק כאשר בירושלים נערך "מצעד הבהמות" כתגובה החרדית למצעד הגאווה, כל אלו, צריכים להתבייש היום. כל מי ששותק כי הוא לא רוצה להפסיד קלפים במשחק הפוליטי עם החרדים, וגם כל מי ששותק כי לא רוצה שחס וחלילה יחשבו או ידעו שגם הוא כזה.  וכל זאת עוד לפני שדיברנו על כך שבאופן רחב יותר בחברה שלנו השנאה והאלימות למי ששונה מאיתנו, שלעתים אכן מתבטאת בירי בלי הבחנה, הפכה לנורמה.
 
הקליעים האלו שנורו הלילה ושקטלו חיים צעירים ותמימים, צריכים אם כן אכן להחריב דלתות של ארונות רבים. ואין הכוונה רק לארונות של מי שמסתיר את נטייתו המינית. הכוונה לארונות של כל מי ששותק אל נוכח הומופוביה, וכן, גם כל מי שהוא הומו או לסבית ושיש לו את הכוח כאישיות ציבורית פוליטית ותרבותית להשפיע בתחום הזה אך מוצא אלף ואחד תירוצים לא להזדהות.  הקליעים האלו גם צריכים להזכיר לכל אותם אלפים רבים של חברי קהילה שחיים מחוץ לארון, שהמאבק לא נגמר, ושהם צריכים להיות חלק ממנו.
 
עכשיו, כשהעיניים עדיין דומעות, אני רוצה לבקש סליחה מהילדים האלו, שנהרגו ונפצעו הלילה בתל-אביב. סליחה שאמרנו לכם שהכול יהיה בסדר. סליחה שאמרנו לכם שאפשר להרגיש בטוחים. סליחה שלא שמרנו עליכם מספיק. וגם להגיד תודה. תודה על האומץ שהיה לכם להיות אתם. אני מבטיח שנמשיך לעשות את הכול כדי לעשות את העולם הזה לבטוח יותר לכולנו.

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:37 am

    גם אני רוצה לבקש סליחה
    רק שאני יודעת שאנחנו חיים במדינה גזענית
    חסרת רחמים
    ומלאת שנאת חינם.
    ואני שואלת:
    האם בקשתינו לסליחה תורמת למישהו או למשהו?

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:38 am

    זה לא קורה הרבה שאתה נתקל בטכסט שנכתב ברגע אמת ממש. נכתב מתוך כאב ונגיעה אישית בעוצמות כמעט חד פעמיות. כל מי שכותב, בטח בלוג, מכיר את הפעמים הבודדות של זינוק אל הטכסט והמילים מהזדהות ומוכרות וכאב. הטכסט שלך היום הוא כזה.אין לי יכולת להבין אותו מבפנים,את מה שחווית אתה בנעוריך, את מסע הבלבול והכאב ושאר דברים שאני מכירה מתיאורים של אחרים. המילים שלך נגעו ללבי היום באופן העמוק ביותר אייל,ואני מודה לך שחלקת אותן כאן.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:46 am

    אני אקשר אליו מהפוסט שלי, שאני אוספת בו קישורים לפוסטים בנושא. שיטת ריכוז המידע, להראות את ריבוי המחאות כחול על גבי מסך.
    אני לא יודעת אם אהיה היום, אבל אהיה מחר בעצרת (זו תהיה מההפגנות הנדירות שמשתתפת בהן, עקב גודל, או נמיכות השעה). כבר התקשרתי למייק המל והצעתי את עזרתי האישית-מקצועית אם יהיה בה צורך. כך או כך, לא ימחקו לנו את היכולת לכתוב, לנצח את המילים הרעות במילים שלנו שיש להן כח.
    http://www.notes.co.il/hanna/59118.asp

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:53 am

    מצטרף לדברים של חלי. מזועזע ממה שקרה. כל כך הרבה תקוות ירדו לטמיון אתמול. חשבנו שאנו נאורים, שתל אביב פתוחה וסובלנית…

    הפשע הזה, הרצח הזה שפגע בקהילה ההומו-לסבית-ביסקסואלית-טרנסג'נדרית, הוא גם אות אזהרה לכולנו – לכל מי שאינו מתיישר לפי אורח המחשבה הקנאי שמשתלט על המרחב הציבורי בישראל, בעידודם של אנשי ציבור ופוליטיקאים חסרי אחריות.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:53 am

    כמו שאילנית שרה, "ולכאורה עסקנו בשלנו, רק בשלנו". אני מאוד מקווה שכולם, לא רק הומואים, לסביות, טרנסים ובי יבינו שזה לא "רק שלנו", אלא של כל מי שהדמוקרטיה וזכויות האדם יקרים לליבו. לכן זה רק "לכאורה שלנו". זה בעצם של כולם.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:56 am

    יפה כתבת.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:59 am

    על המילים המרגשות ביום קשה כזה.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 12:01 pm

    רק לא עוסקים בזה. הגבתי איפהשהו השבוע על טקסט שעסק בהתרחבות האקטיביזים. ועדיין – הוא לא התרחב דיו. יש ביטוי באנגלית, שבדר"כ אני כותבת בהקשר אחר, אבל נכון לכולנו לגבי לחיות את הרעיונות שחשובים לנו:
    Put your ass where your words are. הייתי שמחה לו יותר אנשים היו עושים את זה, כעניין יומיומי. רק איך גורמים להם?

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 12:12 pm

    http://www.facebook.com/home.php?ref=home#/group.php?gid=134213825169&ref=nf

    כי הדבר נוגע לכולנו
    כי אפשר וחיבים לשנות
    כי מחר זה יכול להיות אני

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 12:18 pm

    כשראיתי את מילק, חשבתי על הדרך הארוכה שמאז ועד היום, ושהיום יש כבר יותר פתיחות, והבנה.

    בטח.

    ממש.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:07 pm

    על כך שאני עדיין מקווה שיסתבר שזה לא היה פשע שנאה. כאילו רצח נוראי כזה יהפוך חמור פחות… אם אני בהכחשה, אז זה לא רק בקשר לאירוע הספציפי הזה, אלא בקשר למציאות חיינו בכלל.

    אלימות מן הזן הנפסד והארור הזה צריכה להדיר שינה לא רק מעיניהם של חברי הקהילה ההומו-לסבית. הקהילה נמצאת כיום בחזית השברירית של ההגנה על הדמוקרטיה. אם החזית תיפול הארץ תישטף בידי כוחות אופל, ואלה לא יניחו לאיש מאיתנו.

    האם למילה הכתובה יש סיכוי לנצח את האגרוף המונף?

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:18 pm

    אני מציע לראות את המתקפה הרצחנית הזו כמתקיימת לא רק בחלל של הומופוביה, בעיקרה בלתי ממסודת, אלא בחלל של רמיסה גזענית וממוסדת של זכויות אדם – בעיקר הכיבוש, המצור, רדיפת פליטים ומהגרי עבודה על ילדיהם, כמו גם שתיקת המשטרה לנוכח אלימות נגד נשים וילדים וכליאת נשים וכפייתן לעסוק בזנות. הפאשיזם נשען על ביריונות ממוסדת של המדינה לצד ביריונות בלתי ממוסדת. כך נוהג גם הקוואזי-פשאיזם הישראלי. חלוקת העבודה בין הש"ב לבירונות הבלתי ממסודת היא, למשל, שהש"ב רודף את האינטלקטואל החשוב בשארה, ואילו הביריונים האזרחיים רודפים את האינטלקטואל שטרנהל. לעתים הממסד שולח סוכנים כדי לעודד את הביריונים הבלתי ממסודים. כך, למשל, הרדיו הצבאי בישראל קרא לאלימות נגד אנשי שוברים שתיקה. רצח הילדים הנוכחי הוא עליית מדרגה של הביריונות הבלתי ממסודת, אבל המאבק אינו צריך להיות רק נגד הבריגדות הבלתי ממוסדות. יש לשחרר גם פליטים ומהגרי עבודה מן הארון וכך גם את ילדי עזה. אני מציע לראות זאת כמאבק אחד.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:28 pm

    תודה לכל המגיבים
    תודה לך חנה על ליקוט הפוסטים

    לקולגה אני מזדהה עם התקווה, אבל גם אם זה היה נניח חולה נפש, הוא הוסת על ידי הומופוביה, וגם בתסריט קיצוני שהרוצח נגיד הומו – הומופוביה מופנמת היא עדיין הומופוביה.
    אורי אתה כמובן צודק ולכך התייחסתי בפוסט שכתבתי –
    "
    וכל זאת עוד לפני שדיברנו על כך שבאופן רחב יותר בחברה שלנו השנאה והאלימות למי ששונה מאיתנו, שלעתים אכן מתבטאת בירי בלי הבחנה, הפכה לנורמה."

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:31 pm

    לפחות במובן מסוים אתה תהיה הערב בהפגנה. אני נמצא כרגע בביקור בישראל ואהיה שם. כשהגעתי לאונ' תל אביב ובכלל לתל אביב באמצע שנות ה-90 אתה היית אחד מהאנשים שהציבו בפני מודל של הומואיות מודעת לעצמה, גאה בעצמה במובן העמוק של המילה מבלי לפחד לשאול על עצמה שאלות ומבלי להסס לבחון שוב ושוב את התשובות. וכמובן – תוך מתן דגש על הקשר בין הדיכוי של ההומוסקסואלים לצורות אחרות של דיכוי מיני, מעמדי, כלכלי, אתני…
    אם אני אגיע הערב להפגנה זה בין היתר בזכות מה שלמדתי וחוויתי אז.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:34 pm

    כירושלמי אני מגיע מעט מאוד לת"א (מישהו יודע משהו על עצרת מחאה בי"ם?). ביום ששי דווקא היינו עם הילדים בים. ברמזור של רחוב הירקון ראיתי דגל גאה במרפסת ממול ואמרתי לזוגתי בקנאה שרק במדינת תל אביב אפשר לשים דגל כזה במרפסת, הרי בירושלים זה לא היה עובר בשקט.

    (אני מכיר משפחה ירושלמית שכמעט שרפו לה את כל הבית. על החלון שנופץ כשנזרק אליו חפץ בוער היו מדבקות של שלום עכשיו. ההשערה של המשפחה שמעולם לא הוכחה היא שהתנכלו להם על רקע שמאלנותם בשכונה מאוד ימנית).

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:37 pm

    במובנים רבים כל כך.
    חשבתי עליך אתמול בלילה, כמובן, לא היו לי מילים.

    מצאת, כמו תמיד, מילים נהדרות וחשובות מאוד, מרגשות ומדמיעות. לא נכשלתם בעשייה שלכם. הצלחתם הצלחות כבירות ויוצאות דופן. לא הצלחתם עוד לשנות את כל העולם. הטרגדיה הנוראית הזאת, הפשע המחריד, לא יעצרו את גלגלי השינוי שאתה וחבריך ובני-הפלוגתא שלך מניעים בלי לנוח לרגע.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 1:43 pm

    רון תודה תודה תודה
    רגשת אותי מאוד.
    וגם את כנרת וכולכם.

    איתי –

    בעקבות האירוע המזעזע שארע במוצ"ש, ובו נרצחו ונפצעו בני הנוער באגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים, והטרנסג'נדרים, יתקיימו משמרות מחאה ביום ראשון בשעה 17:00 ברחבי הארץ. בירושלים תתקיים המשמרת בככר ציון בשעה 17:00.

    לעומת זאת אני מבין שההפגנה של יום ג' בתל אביב כנראה נדחית

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 2:37 pm

    השיר "נחמה" הוא בדיוק השיר שהתכוונתי לשים אצלי, וגם במקרה אתמול בשעות הבוקר, לפני שקרה מה שקרה, שלחתי אותו לחבר

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 3:04 pm

    כתבת יפה. דבריו של מילק והציטוט של גנדי על לוח הפייסבוק של ניר, שהיה מתנדב ולוחם זכויות כבר שנים, מעוררים בי צמרמורת.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 3:13 pm

    תודה. זה היה הטקסט שהיה לי הכי קשה לכתוב אי פעם.

    ותודה על הטקסט המרגש על ניר

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 3:46 pm

    זה פשוט ממש מצער אותי שעוד קיים ציבור שלם , דתי ,חילוני ,שניהם, לא משנה ,שרובו או שיש רבים בתוכו שלא מסוגלים לקבל את השונים מהם ויותר מכך- מעיזים לקחת חוק לידים ופשוט לקחת חיי אדם תמימים , ועוד מקבלים תמיכה מחכ"ים גזענים, מהומופוביות בורה !

    אני שמחה, בתור מי שכרגע ירושלמית שמתקיימת משמרת מחאה בכיכר ציון בירושלים, ואם רק יעזו החרדים לארגן תגובת נגד למחאה הזו…צריכים כולם לבלות בכלא עד יומם האחרון!
    נראה אם באמת קיים צדק בירושלים.

    כל אדם ראוי לחופש, כל אדם ראוי לאהבה!!
    אסור לנו לשכוח את זה!!

    פשוט מעציב אותי עד עמקי נשמתי…

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 4:09 pm

    אין מילים. תודה שמצאת מילים.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 4:17 pm

    לא רק בענייני תה ולונדון אנחנו מסכימים.
    תודה

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 4:49 pm

    מ11:45 בליל אמש כשנודע לי ועד עכשיו
    אחרי לילה כמעט ללא שינה עם בוקר בלי נחמה

    וכשאני מנסה להבין למה זה עד כדי כך קשה לי, אז אני חושבת שזה ניפוץ הבועה.
    הניפוץ הזה שכבר הצביעו עליו רבים כאן בתגובות. ניפוץ בועת האמונה שבתל אביב יש סובלנות. ושתל אביב ליברלית. ושבתל אביב לפחות אנשים הם אנשים, ונטיות מיניות מתקבלות בטבעיות על ידי הסביבה.
    ככה הכרתי את המקום הזה ואת אנשיו. עד אתמול ב23:45

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 5:24 pm

    אני בכלל לא מופתעת שרצח כזה קרה כאן ועכשיו.
    להפך, אני מתפלאת שהוא לא קרה לפני איזה חודשיים.
    אחרי פרשת "האם המרעיבה" וההשתתוללות האלימה של החרדים בירושלים, כאשר הם שברו רמזורים וזרעו הרס. וזאת כאשר איש מהממשלה לא אמר מלה על זה – כלומר מותר להם.
    אחרי שבונים חופשי בהתנחלויות נידחות ולא נידחות וארה"ב דורשת במפורש את ההפסקה כי זה פוגם בהליך השלום והממשלה מצפצפת על ארה"ב ועל אירופה ועל כל העולם.
    כאשר אומרים בפירוש בריש גלי ששר החוץ של ישראל אביגדור ליברמן יעמוד לדין על שוחד או על מיני שחיתויות אחרות – כי יש עדויות מוצקות, והוא ממשיך לכהן כשר חוץ.
    כאשר השופט דרורי זיכה אברך שדרס קופאית אתיופית בגלל שהאברך סרב לשלם לה איזה עשרים שקל.
    כאשר עובר חוק גפני או חוק דומה שמזרים לישיבות איזה 90 מיליארד שקל (למען שלמות הקואליציה) ואילו נגרע תקציבם של בתי ספר שנחשבים לכאורה לפרטיים כמו הריאלי למשל.
    כאשר כל זה ודברים אחרים מתרחשים
    מעגלי השנאה עולים וצפים, ואז אני זוכרת כאשר הבן הגדול שלי עומר נולד בסוף אוקטובר 1995 והוא היה בן עשרה ימים בערך אחרי הברית. בדיוק ישבתי איתו באמבטיה כדי לנקות לו את הפצע מהברית. ואז חיים יבין עלה לשידור. עומר היה בן לא יותר מעשרה ימים, אולי פחות אפילו. וחיים יבין לא האמין אז, ללא חשב שדבר כזה יכול לקרות. ואני זוכרת שרשת סי אן אן הודיעו לפניו שרבין מת. ואז כבר ידעתי שבארץ שלנו הכל אפשרי והכל יכול לקרות. אבל דבר אחד לא יכול לקרות כאן, כלומר דבר אחד הוא בלתי אפשרי כאן בנסיבות העכשוויות של השנאה והשחיתויות: שלום עם שכננו ושלום בינינו.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 5:37 pm

    אני מנסה באופן מודע ולא קונפורמי לקלקל את הנחמה, ואני יודעת שלא זו היתה כוונתך: כי אין נחמה. ואי אסור שדברים יאמרו בשקט והנטבחים בטבח הזה הם נופלים במאבק.
    היו לנו חילופי מילים לפני כמה חודשים בהם כתבת על כך שזכויות הומואים היו תמיד עלה התאנה של הליברלים במאבק על זכויות אדם, והטבח הזה חשף זאת. מילים של פרס בסגנון "עם נאור לא יכול להרשות לעצמו בלה בלה בלה". איזה עם נאור?
    בועה ליברלית היא בהגדרה משהו שלא יכול להתקיים לאורך זמן. בבועה הזו יושבים אנשים שמסתכלים על המרכז הסובלני לכאורה עם הגב למה שמסביב. ואני לא מדברת על נערים הומואים ובנות לסביות שמגלים את זה בגיל 17, אלא על חברת הרוב, ההטרוז שהולכים לטבוח בעזה, או שותקים על זה לפחות ועכשיו כותבים פוסטים "נדהמים".
    חלקם יודעים כבר מי רצח: כאילו שזה משנה.
    כמו שכתבת: אדם מטורף בנפשו, חי בתוך עמו ומבין מה נורמטיבי ועל מי "מותר" להוציא את התסכולים.
    החוכמה היא ליצור נורמות שיעשו את זה ללא נורמטיבי, לגבי כל אדם.
    ככל שמדובר באבל חשוב מאוד, אני מקווה שזה לא יהפך לאקט לא פוליטי כמו "דור שלם דורש שלום" של מדליקי נרות. ושלטבח הזה תתווסף משמעות, כמו שאתה מנסה לעשות כאן כשאתה מכניס את זה לקונטקסט היסטורי.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 8:32 pm

    תודה אייל. טקסט ראשון בימה האחרונה שנוגע.

    גם אני לא בבית, וכל התכווצות בבטן ביממה האחרונה זועקת את הכאב של הילדים שנפגעו, של אלה שאולי יישארו בארון עוד זמן – יותר ממה שצריך – בגלל הרצח. כמו שכתבת, המועקה הגדולה היא על ההבטחה שהופרה, לספק לילדים האלה מקום בטוח, שהיה למלכודת ועל האופוריה של השנים האחרונות על החופש הגדול שיש בת"א.

    אורי צודק. החברה הישראלית אלימה וגסה. האלימות היא של השלטון ושל האזרחים. ישראל היא אולי סוג של דמוקרטיה, בגבולות הקו הירוק בלבד וגם זה בערבון מוגבל, אבל אין לה מרכיב מרכזי: אין לנו תודעה של דמוקרטיה. בכלל.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 9:27 pm

    תודה איל על דבריך הבאים מן הלב ונכנסים אל הלב.
    כתבתי כמה דברים אצלי בבלוג
    אולי תרצה לקרוא כדי לדעת שזוהי זעקה וקריעה של עוד אנשים בחברה הישראלית המתדרדרת
    http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=12478#post12478
    כדאי אולי גם לקרוא את התגובות
    שלא נדע עוד צער שכזה

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 9:43 pm

    תודה לכל המגיבים הנוספים.

    איריס בוודאי שקראת אותי נכון. השיר הוא על הצורך בנחמה. כשהעלתי אותו בפייסבוק כתבתי טאגליין – צריכים נחמה, ואין. בוודאי כפי שהבנת נכון לא שמתי אותו כאומר שיש נחמה או בקשתי להציע אותה.

    חזרתי עכשיו מכיכר סוהו בלונדון, כמה ישראלים מקומיים יזמו איזה מפגש לתמיכה או הזדהות או משהו. רובם ישראליות וישראלים קווירים שבאים ממקום פוליטי די קרוב. בשלב כלשהוא הגיעה קבוצת הומואים יהודיים מקומיים ששמעה על הארוע. אחרי שעברנו את התקרית בה שלחנו מישהי מאיתנו להסביר להם למה זה לא במקום לשים דגל ישראל (הסתפקנו בדגל קשת עליו סרט שחור, ואיכשהו דגל קשת עם מגן דוד עליו גם היה משהו שיכולנו לחיות עליו). אבל אז הם התחילו להדליק נרות. באותו רגע אמרתי לבחורות שעמדו לידי שזה מתחיל להזכיר לי את נוער הנרות ואנו יודעים במה זה נגמר. עוד אנו מדברים אני מסתכל בבלוג שלי ורואה את התגובה שלך… בקיצור, קלעת לרגע הנכון. חוץ מזה כאמור הבנת אותי נכון ואנו כמובן מסכימים וכל מלה שכתבת בנושא בסלע.

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 9:44 pm

    מירי תודה גם לך על הקישור שעשית אצלך בבלוג

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 10:30 pm

    הרצח נתפס כאבל קולקטיבי ועל כן אין לי אלא לנחם את הקולקטיב.
    תנחומי.
    מתנחם לראות שאפילו התקשורת השמלאנית התגברה על עצמה ולא חיפשה איזה מזוקן, להוציא דבריו מהקשרו, כאילו יש לגיטימיות לרצח.
    נראה שכולנו למדנו משהו מרצח רבין.
    יש לי תובנות נוספות, אך אותם אשמור לאחר ה"שבעה"

  •   ביום אוגוסט 2, 2009 בשעה 11:40 pm

    אני לא חושבת שאני מסוגלת בכלל להכיל את הזעזוע.

    פשעים על בסיס גזע/מין
    הם כמו הפרה של נדר.

  •   ביום אוגוסט 3, 2009 בשעה 1:11 pm

    בלתי אפשרי להביע את הזעזוע מרצח מטורף של ילדים כפי שלתדהמת כולנו קרה. אין מלים שיביעו את מה שהלב מנסה לומר. אין. רק לבכות

    זהירות – שימו לב מה קורה פה בתגובות. בין השורות. בשקט בשקט. במסווה אינטלקטואלי של כאב על מה שקרה !
    ליבוי שנאה – שממנו אנו צריכים להיזהר יותר מכל. קיראו נא בתשומת לב את דבריה גלי (שהיא כמובן ד"ר ועוד להיסטוריה של המדע !)
    מתינו עדיין מוטלים לפנינו, ההלם חזק וכבד – אבל אפשר כבר לפתוח בחגיגה של אשמים. ידענו, אמרנו לכם, הנה הם – פה – פה – מתחת לאף . יש רשימה : איזה יופי ממש כיף ! :
    החרדים (ההשתוללות האלימה של החרדים…כולם השתוללו כמובן), המתנחלים – (וכל מי שלדעת הכותבת אי פעם התנגד למהלך שהיא חושבת שיקרב את השלום). שר החוץ ליברמן ! – שכבר מזמן היה צריך לעוף לדעת הכותבת שהרי אנו לא חיים במדינת חוק בה יש חזקת החפות (אפילו לאדם ימני ורוסי כליברמן – מה לעשות), והיא ממשיכה : השופט שזיכה את החרדי …וכמובן – בחורי הישיבות שלדעת הכותבת הם גנבי כספים…
    כל אלה גורמים למלומדת לא להתפלא על מה שקרה…
    ואני מציע הצעה:
    בואו נעזוב את האשמים בסדר? בוא נניח ל"אמרנו לכם" המיותר. בואו נכאב בשקט . זה הכל.
    אני מקווה שעצרת ההזדהות הקרובה לא תהפוך להפגנה. הפגנה נגד. נגד כל מי ש"אשם" …כי קל מאוד למצוא כאלה. מסיתים. צודקים. יודעי אמת. שבטוחים שרק אצלם החוכמה והצדק…וזה בדיוק מה שמלבה את השנאה. אז בואו נזהר מזה.
    אנא מכם. גם פה בתגובות !

  •   ביום אוגוסט 3, 2009 בשעה 1:22 pm

    עמי
    בדיוק ראיתי את הנאום המצוין של ניצן הורוביץ בכנסת, שאמר שלא משנה מי הרוצח, ברור שהוא פעל משנאה, וברור שיש מי שמלבה את השנאה הזו. גם, הוא אמר, אם הוא פעל משנאה עצמית – זה לא משנה. בצדק אמר זאת.
    לא מחזירים לשנאה בשנאה, אבל כעס כן יש. כעס כלפי כל מי שמלבה שנאה, כלפי כל מי שמנשל ופוגע באחרים. ולרשימה הזו ש"ס, ההתנחלויות וליברמן נכנסים בכבוד. שס בהקשר ההומואים, האחרים בעוד הקשרים.

    נכאב. אך לא בשקט. אני כמעט מבקש לצטט הפעם את זבוטיסקני, כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש. ולא נפקיר את הדם שוב.

  •   ביום אוגוסט 3, 2009 בשעה 2:39 pm

    אין זה משנה האם אני ד"ר או סתם אחת מהרחוב.
    אני לא כתבתי שליברמן רוסי, פרט זה הוא בכלל לא רלוונטי.
    האווירה היום של הקטנוניות באי רצון הפשרה בהתנחלויות, ובכלל בסלחנות כלפי החרדים שהשתוללו בירושלים בצורה אלימה, וגם בסלחנות כלפי החרדים ודעותיהם שמושמעות בפומבי היא כבר מעין הסתה סמויה.
    פסק דין כמו זה של השופט דרודי הוא גם מעין סלחנות. אנשים שלא מבינים בתורת המשפט ושומעים בתקשורת את תוצאות הפסק מבינים ממנו שחיי אתיופים הם פחותים מאלה של אחרים.
    כל זה מעורר אווירה של גזענות.
    ואז ישנם אנשים שהם מראש סובלים מהפרעת אישיות קרימינלית, כזו שמשולבת עם שנאות קיצוניות. אנשים אלה משולהבים על ידי האווירה הכללית הזו של ה"מותר", "מותר" לפגוע באוכלוסיות מסויימות, שבמילא נחשבות כאן במדינה לבזויות ולנחותות. בדיוק אותן אוכלוסיות שבתקשורת שומעים שהן פחותות. ואז אותם אלה שסובלים מהפרעת אישיות קרימינלית הולכים וממשים את השנאה שלהם.

  •   ביום אוגוסט 4, 2009 בשעה 3:25 pm

    "אם אכן, כפי שמסתמן, היה הרצח של שני צעירים שהשתתפו ב"בר נוער" המיועד לבני נוער הומואים ולסביות, מכוון כלפי הנרצחים על רקע נטייתם המינית."

    איזה אכן ואיפה בדיוק מסתמן? להפך, כבר די ברור שהרוצח אינו חרדי.

    נראה לי בהחלט ייתכן שהרוצח היה חייל מבאי הברנוער, ושהרצח על רקע אהבה נכזבת בוצע בהשראה של מסעות הרצח של תלמידים בבתי ספר שהתפרסמו בשנים האחרונות. אז איך תוציא מזה "הומופוביה"?

    נו, מה זה משנה, את ההתנפלות התקשורתית על ההומופוביה אף אחד כבר לא יוכל להחזיר לאחור, גם אם לא היה לה שום קשר לאירוע.

  •   ביום אוגוסט 4, 2009 בשעה 3:50 pm

    איפה כתבתי שהרוצח חרדי??? (לפי הספקולציה שלי הרוצח אינו חרדי). אז למה אתה כותב שדי ברור שהרוצח אינו חרדי (לא יודע אם ברור או לא ברור אבל זה לא רלבנטי!).

    המשוואה הזו כאילו אם הרוצח אינו חרדי אין קשר להומופביה שמופצת בחברה, ואגב לא רק
    מחרדים! מופרכת.
    ההומופוביה והשנאה משפיעים על כולם לא משנה מי מפיץ אותם.

    (אני לא כתבתי על חרדים, הזכרתי את שס כי היא בולטת אבל הפוסט לא היה מוגבל אליה!).

    אני לא יודע מי היה הרוצח ומה היה הרקע. אבל ברור לי שלבוא ולירות כך בקבוצה הזו, באופן בלתי מובחן לא יכול להיות בלי שנאה עצומה, שיכולה להיות גם הומופוביה מופנמת, שהיא אחת התוצאות הנוראות ביותר של הומופוביה.
    נדב פרץ ניסח זאת בצורה מצוינת

    http://nadav.blogdebate.org/archives/%d7%9b%d7%9f-%d7%96%d7%94-%d7%a4%d7%a9%d7%a2-%d7%a9%d7%a0%d7%90%d7%94d7%90%d7%94

    התנפלות תקשורתית על הומופוביה היא דבר טוב כלשעצמו וחבל שהייה צריך את הארוע הזה בשביל שהיא תתרחש.

    ואגב זה שהחרדים כל כך אומרים "זה לא אנחנו ולמה מאשימים אותנו" כבר כמעט שהפך לעל ראש הגנב בוער הכובע

  •   ביום אוגוסט 4, 2009 בשעה 3:53 pm

    וגם יריב מוהר
    http://www.notes.co.il/yariv/59219.asp

  •   ביום אוגוסט 4, 2009 בשעה 3:58 pm

    למי שיתעצל ללכת ללינק כותב יריב

    והנה שוב אני מוצא עצמי נדהם מול פשטותם המלאכותית של הקטגוריות שיצרנו לעצמינו – עיתונאים וצרכני עיתונות. הרצח – יותר נכון פיגוע – הזה הוא בכל מקרה פשע שנאה.

    גם אם הרצח בוצע על "רקע רומנטי", וזה ייתכן בהחלט, זה עדיין רצח הומופובי. רוצח שריסס לכל עבר בחדר המועדון החברתי במרתף של בניין מגורים לא רצה להרוג אהוב שאכזיב – הוא רצה להרוג גייז כקטגוריה שאכזיבה. ובכך שהוא הפך את הגייז לקטגוריה, הוא ביצע אקט הומו-פובי. ובכך שהפך גייז לקטגוריה שצריך לחסל ולרצוח, הוא ביצע אקט של הומופוביה קשה ומזוויעה במיוחד המלווה בדה-הומניזאציה. כן, גם אם הטריגר הראשוני לכך היה "על רקע רומנטי".

    נקח לדוגמה מאהב סטרייט מאוכזב, ואפילו אדם די פסיכוטי, לרוב הוא יבקש לרצוח את אהובתו הזונחת, ולא ירסס חדר מלא בנשים באשר הן. אם יעשה זאת, הרי שמדובר כבר במובהק בשנאת נשים כקטגוריה – במיזוגניה שמתבססת על רקע תרבותי קודם. רקע שגורם לאהוב הזנוח לשייך את התנכרותה של אהובתו לא להתנהגותו שלו, ואפילו לא לאופיה שלה, אלא לטבעו של המגדר הנשי בכלל. בכך הוא הופך את ההתנכרות של האהובה לשעבר כלפיו ליותר שרירותית, יותר שטנית ויותר כוללנית. ללא הרקע הנפשי-תרבותי הזה קשה להסביר רצון לטבח המוני בנשים. הוא הדין לגבי ריסוס חדר מלא בבני-נוער גאים, באופן המחריד שבו זה נעשה.

    כך שההסתה נגד גייז בהחלט יכולה לגרום או לסייע לאדם מבולבל ומעורער בנפשו, שנכזב מגבר אחד, לרצות ולרצוח לא רק את המאהב לשעבר, אלא את כל "בני מינו". היא יכולה, לכל הפחות, לתרום לפסיכוזה כזו. ולכן ההסתה של אנשי ציבור, לצד התרבות ההומופובית, הרווחת גם במיגזר החילוני, היא בסיס טוב לרצח הזה. כן, גם אם בוצע "על רקע רומנטי".

  •   ביום אוגוסט 4, 2009 בשעה 8:51 pm

    אני קורא לפעמים פורומים חרדיים, ואין מה לומר, בגדול החרדים תומכים ברצח. אבל זה לא אומר שהם קשורים אליו. באותה המידה החרדים חוגגים בפורומים שלהם על כל ידיעה של רצח על רקע כבוד המשפחה עם משפטים כמו "מצויין שיחסלו אחד את השני". מה שלמדתי מהפרשה הוא שבעיני החרדים המעמד המוסרי של הומואים יהודים הוא קרוב מאוד למעמד המוסרי של ערבים. אבל כמובן שהם לא עוסקים במעשי רצח לא כלפי ערבים ולא כלפי הומואים.

    אני חושב שהטיעון שלך שבכל תסריט שהוא הרצח הוא על רקע הומופוביה, לרבות "הומופוביה מופנמת", הוא טיעון מופרך. באותה המידה ניתן יהיה לטעון שהמניע לטבח א-לה קולומביין בישראל הוא אנטישמיות או אוטואנטישמיות, כי עובדה שגם הרוצח וגם הנרצחים הם יהודים.

    אז זהו שלא, בדיוק כמו שהמניע של רוצח כזה יכול להיות לא קשור ליהדותו וליהדות הנרצחים (וקרוב לוודאי שזה מה שיהיה בתסריט שכזה) כך אין שום סיבה לחשוב שלרצח הזה יש קשר ללהט"ביותם של הנרצחים (שאגב, אחת מהן היא ככל הידוע בכלל לא להט"בית).

    הנה מאמר של רוני אלוני (חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם מרצ לשעבר) שטוען שמה שעומד מאחורי כל מסעות הרצח האלה בעולם הוא בכלל סמים ותרופות פסיכיאטריות:
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-21711-00.html?tag=20-49-45

  •   ביום אוגוסט 5, 2009 בשעה 1:19 am

    מאמר של מירב אמיר שמצאתי כשחיפשתי חומר על הסרט "סיבת המוות: הומופוביה"
    רלוונטי מתמיד-
    http://www2.mta.ac.il/~rwagner/sexacher/proceedings/Mayrav%20Amir%20cause%20of%20death.doc

  •   ביום אוגוסט 5, 2009 בשעה 1:25 am

    חיים ההודעה שלך מופרכת בכמה רמות ואני מתחיל לחשוד שאתה כותב דברים לפולמוס אין סופי שמכריח אותי לחזור על דברים שכבר כתבתי.

    מה זה חרדים קשורים לרצח? זה שהם תומכים בו וזה שחלק מההנהגה החרדית הביעה שנאה להומואים זה "קשר" לרצח.

    הטיעון השוואה על קולומבין כה מופרך שאני לא מאמין שאני צריך להסביר לך את זה. ההקבלה היתה קולומביין בבית ספר יהודי בארה"ב, כלומר יעד של קבוצה מסוימת שיש נגדה דעות קדומות. לכן אפילו קשה לומר בי"ס יהודי שכן אין לגיטמיות בארה"ב לאנטישמיות כמו שיש בישראל להומופוביה. אז לומר שבגלל שכל הנפגעים הם יהיו יהודים זו ההשוואה זה שיא המופרכות.

    קרוב לוודאי שהרצח לא קשור לנטייה המינית. מאיפה עזות המצח שלך לומר זאת?
    גם אם האדם לקח סמים או תרופות אז הבחירה שלו ביעד המאוד מסוים הזה היתה צריכה להבנות על שנאה לקבוצה הזו.

    ולגבי הנרצחת שאינה לסבית. אכן היא כתבה לפי מה שפורסם בפורום של ארגון הנוער שהיא לא לסבית אלא באה לתמוך וצריך לכבד את זה כמובן. מצד שני אני יכול להגיד לך שכאשר נער או נערה בני 17 אומרים שהם באים למקום כזה לא כי הם כאלו אלא כי א או ב או ג' או ד (למשל "אנו אוהבים את המוזיקה שיש שם") זה לא אומר שום דבר על נטייתם המינית לכאן או לכאן.

    כפי שכבר כתבתי ויריב מוהר ניסח טוב ממני, אם אדם הולך למקום שידוע שהוא מקום לפעילות לנוער הומו-לסבי ויורה בלי הבחנה, קשה להניח שזה קורה בלי הומופוביה. ברור שזו נקודת המוצא שסביר שזה העניין, גם אם מתברר שהיו מניעים אישים. התופעה המתרחשת עכשיו שכל מיני אנשים מכריזים שהם יודעים או בטוחים שזה לא היה מהופופוביה היא הומופובית בעצמה.

  •   ביום אוגוסט 5, 2009 בשעה 2:16 am

    נדב תודה שהזכרת לי את המאמר החשוב והרלבנטי הזה!

  •   ביום אוגוסט 5, 2009 בשעה 9:36 am

    התייאשתי. אם וכאשר הרוצח יילכד, אולי אחזור לזה.

  •   ביום אוגוסט 5, 2009 בשעה 11:03 pm

    נראה שיש פה אנשים שפשוט לא יסלחו לקהילה הגאה אם יתברר שהרצח הוא על רקע הומופובי.

    אולי אני טועה, אבל נדמה לי שהתחרות על מעמד הקורבן האולטימטיבי של החברה הישראלית היא תחרות רווית יצרים. וכשיש קבוצה שהתבצע בה טבח, זה עלול לערער את המשוואה המזהה – במופרכות רבה – הומואים עם הגמוניה שולטת ובטוחה.

    השיח סביב הרצח הזה כבר קושר, אגב, את הקטגוריה של "הומואים" עם הקטגוריה של "סמולנים אליטיסטים מניאקים שמציקים לנו עם ארגוני זכויות אדם במימון האיחוד האירופי". מי שרואים כך את המציאות, יתבאסו מאוד לראות את השברייות והפגיעות של הקבוצה הדמונית שיצרו בתפישתם.

    אולי הסוג החדש הזה של הומופוביה (והבולט במיוחד בישראל) קשור גם עם שמאלנופוביה, והערכים האוניברסליים ששני הקטגוריות הללו מייצגות.

    נ.ב – אנטישמיים האשימו יהודים בעבר גם בהתבדלות מחד וגם בהנחלת תפישות אוניברסליות מאידך. די דומה להאשמות המופנות כלפי גייז וכלפי שמאלנים.

  •   ביום אוגוסט 6, 2009 בשעה 12:29 am

    יריב תודה.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*