כותבת יין: הראיון שלי עם ג'נסיס רובינסון – על יין, פוליטיקה, וכתיבה בין אוקספורד לטוויטר

כותבת יין

כאן תוכלו לקרוא את שאלות שלי והתשובות של ג'נסיס רובינסון בגרסת המקור (כלומר באנגלית) הלא ערוכה.

אתחיל בסוג של ווידוי. אני אף פעם לא כותב על יין בלי ששני ספרים נמצאים לידי. האחד מהם הוא ה- Oxford Companion to Wine, והשני הוא ה- World Atlas of Wine. שני הספרים האלו הם מקורות המידע האמינים והמקיפים ביותר שאני מכיר על יין. המשותף להם? על שניהם חתומה, על הראשון כעורכת הראשית ועל השני כמחברת המשותפת ביחד עם יו ג'ונסון, אישה ששמה ג'נסיס רובינסון.

 

 

 

 

 

מרבית אוהבי היין שמעו את השם ג'נסיס רובינסון. אם לא קראו את הספרים שלה אז קראו את הטורים השבועיים שלה, שמתפרסמים כיום בפייננשל טיימז או את הטורים שלה שמתפרסמים במגזינים ברחבי העולם. אם לא קראו את הטורים שלה הם קוראים את אתר האינטרנט שלה www.jancisrobinson.com, שמתעדכן לעתים תכופות. אם לא קוראים את אתר האינטרנט שלה, הם ראו את אחת מסדרות הטלוויזיה שהיא עשתה. ואם לא התפנו לאף אחד מאלו, הם יכולים לכל הפחות לעקוב אחרי העדכונים הקצרצרים שהיא שולחת לרשת האינטרנט החברתית הפופולארית 'טוויטר'. אכן, לעתים נדמה שרובינסון נמצאת בכל מקום. אבל, אסור לתת לנוכחות הרבה הזו שלה להטעות כאילו מדובר במישהי שמפזרת את עצמה לדעת. רובינסון מצליחה להיות נוכחת בכל צורות המדיה, אך תמיד בצורה מדודה, נכונה, ועם אבחנות ותובנות אינטליגנטיות המבוטאות ברהיטות קולחת. יותר מפעם אחת אמרה רובינסון שהיא רואה עצמה יותר כ'כותבת יין', שמתעניינת בשאלה מי עושה את היין, כיצד, ואיפה, ואוהבת לכתוב על כך, מאשר כ'מבקרת יין', ואכן העובדה שהכתיבה שלה היא הרבה יותר מאשר אוסף של תיאורי יין שהיא טעמה, עושה אותה למישהי שכל כך כיף לקרוא אותה.

חוויה טרנספורמטיבית

ג'נסיס רובינסון גדלה בכפר קטן על גבול אנגליה סקוטלנד. בתור סטודנטית לפילוסופיה ומתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד יצאה למסעדה עם חבר שלהבדיל ממנה בא מבית בו שתו יין. החבר הזמין בקבוק של יין בורגון אדום, למען הדיון Chambolle-Musigny מחלקת Les Amoureuses משנת 1959. רובינסון, שכבר אז אהבה אוכל טוב, עברה באותו רגע חוויה טרנספורמטיבית. באותה עת, כדבריה, לעבוד בתחום האוכל או היין היה נחשב ל'בזבוז' של חינוך טוב מהסוג שהיה לה. רובינסון פנתה לעבוד בחברת נסיעות, אך חשיפה מחודשת לאוכל וליין הצרפתיים ולמקום המרכזי שלהם בחיים, במסע לפרובנס שלוש שנים אחר כך, הזכירה לה את ייעודה האמיתי בחיים. היא חזרה לבריטניה נחושה למצוא עבודה בתחום האוכל או היין, ובשנת 1975 ענתה למודעה בה חיפשו עורך בעיתון של תעשיית היין בשם Wine & Spirit. כך התחילה קריירה של כתיבה על יין שנמשכת מזה כמעט 35 שנה.

כשהתחילה לכתוב על יין, עשתה את כל הקורסים עד לרמה הגבוהה ביותר של לימודי יין במוסד הידוע WSET בלונדון. עם סיום לימודים אלו רצתה רובינסון להמשיך לתואר היוקרתי Master of Wine אך באותה עת היו הלימודים ב- Institute of Masters of Wine פתוחים רק לאנשים שעבדו בסחר היין. כאשר שינה המוסד את המדיניות שלו, ניגשה רובינסון לבחינות והייתה בשנת 1984 לאדם הראשון שאינו מעולם הסחר ביין שזכה להוסיף לשמו את האותיות הנחשקות MW. כעשרים שנה מאוחר יותר היא זכתה להוסיף עוד תואר לשמה, ועכשיו רובינסון היא גם OBE, כלומר Order of the British Empire, תואר המוענק על ידי מלכת בריטניה לאנשים עבור תרומה מיוחדת לחברה והופך אותה חברה במסדר אקסקלוסיבי זה. נוסף על כתיבתה רובינסון משמשת כיועצת לבחירת יינות לחברת התעופה בריטיש איירוויז ולבית המלוכה הבריטי.

למעלה מעשרים ספרים על יין

את הספר הראשון שלה כתבה רובינסון כאשר אדם שעבד בתעשיית הספרים קרא כתבה עליה והזמין ממנה הצעה לספר מבואי על יין. אחרי שהכינה רובינסון את ההצעה חזר אליה אותו אדם ואמר שמתברר שהבוסים שלו מתנגדים לשתיית אלכוהול ולא יפרסמו את הספר. רובינסון חשבה שיהיה בזבוז לא לעשות דבר עם ההצעה שכבר הכינה, וגלגלה אותה הלאה, וכך בא לעולם ספרה הראשון. במשך השנים חיברה רובינסון למעלה מעשרים ספרים – היא טוענת שהיא לא זוכרת בדיוק כמה. כל אחד מהספרים, בין אם עסק בכיצד לטעום יין, או בזני הענבים השונים, או בסוגיה של כיצד יין מתיישן, הפך לקלאסיקה בתחומו. סדרה שהיא עשתה על יין לבי.בי.סי. הייתה ככל הנראה לסדרת הטלוויזיה הראשונה על יין, ולימים הפכה לדי.וי.די. הראשון המוקדש ליין [ועכשיו אפשר גם לראות אותה ברשת]. אגב, מעטים מודעים לכך שהקריירה הטלוויזיונית של רובינסון לא מוגבלת לתחום היין: רובינסון נשכרה יותר מפעם אחת לשמש כקריינית לתכניות דוקומנטאריות שעסקו במגוון נושאים החל מבית האופרה המלכותי בקובנט גרדן ועד לחייהם של נשים יהודיות חרדיות בצפון לונדון.

 

כצפוי ממי שהייתה חלוצה בכל תחום של כתיבה על יין, הייתה רובינסון בשנת 2000 מהראשונים בין כותבי היין המרכזיים שהבינו את הצורך בנוכחות אינטרנטית רצינית, והאתר שלה הוא מהחלוציים והבולטים באתרי היין.
כאשר אני שואל את רובינסון בפתח הראיון על מה היא עובדת בימים אלו, (אגב, לבקשתה של רובינסון שמגדירה עצמה כ'קונטרול פריק' השאלות והתשובות הועברו בכתב), תשובתה היא: "בעיקר על www.jancisrobinson.com שצורך הרבה מהשעות שלי כל יום, אבל זה מאוד כיף".

לקחת הרבה פרויקטים ענקיים על עצמך, ה- Oxford Companion to Wine, שיצא כבר בשלוש מהדורות, אטלס היין, ולא מדובר בכתיבה חד פעמית של הספרים האלו שכן אלו ספרים שדורשים עדכון אחת לכמה שנים. זה הרבה יותר מאשר כתיבת טור שבועי על יין, דבר שכותבים רבים היו מסתפקים בו. האם את וורקהולית?

ללא ספק. נולדתי ביום שבת. שיר ילדים אנגלי ידוע אומר “Saturday’s child works hard for their living”. נוסף על כך להחזיק באתר אינטרנט שמתעדכן על בסיס יומיומי אינו מתכון להרגעות.

באיזו מידה הרקע האקדמי שלך, לימודי פילוסופיה ומתמטיקה באוקספורד, ממלאים תפקיד בבחירה שלך לעבוד על פרויקט אנציקלופדי בעל אופי מעין אקדמי כמו ה- Oxford Companion to Wine ומשפיעים על הדרך בה את ניגשת לנושאים כאלו? כיצד העבודה על פרויקטים כאלו שונה מעבודה אחרת שאת עושה?

למדתי באוקספורד מתמטיקה ופילוסופיה. הייתי בשנה הראשונה בה נלמד מסלול משולב זה, שיצרו אותו כתוצאה מהצורך לגשר על הפער בין מדעי הרוח והאומניות ובין והמדעים המדויקים. מאחר וזו הייתה השנה הראשונה לא היו טקסטים סטנדרטיים ללמוד מהם ולא בחינות משנים קודמות שיכולנו ללמוד מהן וגם היינו צריכים לנוע בין הספריות השונות של אוקספורד. אגב, זה היה התואר היחיד באוקספורד בו מספר הסטודנטיות היה כפול ממספר הסטודנטים: שתי נשים וגבר אחד! אני חושבת שהמשמעות של התואר הזה הוא שיש לי מחשבה לוגית באופן יחסי, שזה בהחלט דבר טוב בעבודה בה עלי לתכנן כיצד לעבוד על ה- Oxford Companion to Wine , וגם שיש לי כבוד עצום למדע. זה עזר לי בעבודה על החלקים של הספר שעוסקים באונולגיה ובויטיקולטורה (מדע גידול הענבים).

 

Oxford Companion to Wine, Third Edition, UK

 

המשבר הכלכלי ופוליטיקה

רובינסון חיה בלונדון, אחד המרכזים העולמיים של סחר בכלל וסחר ביין בפרט, ובהתאמה אחד המקומות בו מורגש היטב המשבר הכלכלי. כאשר היא נשאלת להשפעת המשבר על עולם היין היא משיבה שאנו רואים מצד אחד מיקוד של הסיטונאים הגדולים על יין שנמכר במחיר טוב, ומצד שני הקלה מסוימת במחירי היינות המבוקשים והיקרים. מכלכלה אנו עוברים לפוליטיקה.

יין ופוליטיקה? נפרדים לחלוטין או קשורים? נדמה שזהו נושא שאת נמנעת מלעסוק בו, אבל מה הם השאלות האתיות המעורבות בכתיבה על יין מאזורי סכסוך ומחלוקת?

ואו! זו שאלה קשה מאוד. אני מנסה כמיטב יכולתי בכל הכתיבה שלי, בפרט לאור העובדה שאני יודעת היטב שאפשר להתייחס ליין כנושא מאוד קל דעת, לעזור ככל שאני יכולה לקבוצות מוחלשות, אני מנהלת מספר די נרחב של קמפיינים עבור ארגוני צדקה שונים, ואני נוטה לתמוך ב- underdogs. עם זאת אני לא מודעת להעדפה מצידי לישות פוליטית כלשהי. באופן קבוע פרסמנו כיסוי של עולם היין הישראלי והתבססנו על המידע כפי שנמסר לנו על ידי יצרני היין הישראלים, אף אם לעתים זכינו לביקורת למשל בהקשר של יין שמיוצר ברמת הגולן. אך אם יין מעניין ייוצר למשל בירושלים, לא נהסס לכתוב גם עליו. השאלות האתיות שאני בעיקר עוסקת בהן נוגעות לסטנדרטים האתיים שלי ככותבת יין (כמו לא לקבל הטבות בחינם וכו').

 

 

 

ובכל זאת, כמי שמתעניינת במקומות מהם היין מגיע, באנשים שעושים אותו, האם אין לך גם עניין באתיקה של הייצור, לרבות תנאי העבודה, עד כמה יש ניצול כלכלי, אתני ואחר שמעורב בסיפור. אם יין מיוצר בתנאים פסולים, למשל ניצול של עבודה, נישול מקרקע וכו', ואת כותבת עליו, האם זוהי סוגיה עבורך, האם לא היית רוצה לדעת יותר על הנושאים האלו? האם למשל היית כותבת על יינות מדרום אפריקה של האפרטהייד. ואיך כל זה מתקשר אצלך לכתיבה על יינות שמיוצרים למשל בשטחים כאשר זה עשוי לערב סוגיות של נישול פלסטינים?

אלו כמובן שאלות חשובות ביותר. אני מודעת היטב לעובדה שעובדים חקלאיים ועובדים בכרמים ברחבי העולם מנוצלים לעתים קרובות ואני מסכימה איתך שזוהי אחת הסוגיות הכי פחות מעוררות תאבון של עולם היין. ביליתי עכשיו מספר ימים בנאפה ואי אפשר שלא לשים לב לפער העצום בין תנאי החיים של אלו ששמותיהם מופיעים על התוויות של היין ובין התנאים של אלו שהודות לעבודתם הפיזית אפשר לגדל שם ענבים. הסיפור דומה בחלקים נרחבים של דרום אמריקה. אפילו באוסטרליה בה כביכול כולם שווים, הכרמים מלאים בעובדים קמבודים, וייטנאמים ואחרים שנראים אינטליגנטים ביותר. אשר לדרום אפריקה, הפערים החברתיים מצטמצמים אך עדיין מעוררי חלחלה.

אני עושה מה שאני יכולה על מנת להבליט את הנושאים האלו וכתבתי על נושאים כמו יינות סחר הוגן מרחבי העולם והפרויקטים של העצמת שחורים בדרום אפריקה, ואני תומכת ותורמת לארגונים שונים שמגישים סיוע לעובדי כרמים. עם זאת אני חושבת שזה בלתי אפשרי עבורי לדעת כיצד בדיוק גודל כל ענב שנכנס לכל יין שאני כותבת עליו. אשר לאפרטהייד – זו שאלה קלה. קל לסרב לכתוב על יינות דרום אפריקאים בזמן האפרטהייד. אשר לישראל, ההבנה איזה מהיינות הישראליים מיוצרים בצורה שמערבת נישול של פלסטינים קשה יותר ואני חוששת שאני בורה מדי מכדי להבחין.

מהם אזורי היין בהם את רואה כיום את ההשתפרות הגדולה ביותר?

כל היצרנים משתפרים כל הזמן, לכן על מנת למצוא כיום אזורים שמשתפרים צריך לזהות מקום שעד לאחרונה ייצר רק יין לא טוב. הייתי אומרת על סמך הסתכלות על עקומת השתפרות שברזיל, מקסיקו וטורקיה משתפרים באופן תלול במיוחד.

מה הם הטרנדים העיקריים שאת מזהה כיום בעולם היין?

שאלה בלתי אפשרית! פחות שימוש של כימיקאלים בכרמים, פחות שימוש בעץ חדש, פחות אלכוהול, יותר דגש על האפקטים של טרואר, יותר ממסכים (בלנדים) של מספר זני ענבים, יותר מודעות לטביעת הרגל הפחמנית בשלבי הייצור, האריזה והמשלוח, יותר חלופות לשעם טבעי (בייחוד, אך לא רק, פקקי הברגה), הסתמכות רבה יותר על האינטרנט, יותר כוח ללקוחות ולכותבי בלוגים ופחות לכותבי יין נשגבים.

וכיצד השינויים האקלימיים (ההתחממות הגלובלית) משנים את עולם היין?

קנדה וגרמניה יכולות עכשיו לייצר יין אדום הגון ביותר. גרמניה גם מייצרת יינות יבשים מקסימים מענבים שהבשילו לחלוטין. יצרני היין האנגליים תלויים פחות בשאפטליזציה [הוספת סוכר לפני ו/או אחרי התסיסה כדי להעלות את רמת האלכוהול ביין – א.ג.], מאשר בעבר, ובכלל השאפטליזציה ככלל הולכת ופוחתת בכל מקום. כמויות יין הקרח – icewine – הולכות ומתמעטות. יש אזורי יין בספרד ובייחוד באוסטרליה שמתקשים למצוא מספיק מים וזו צפויה להיות גם בעיה בקליפורניה ובמקומות אחרים, אם כי לאור האפקט של חדירת האוקיאנוס השקט באמריקה, צפוי שאזורים כמו נאפה בקליפורניה וקזבלנקה בצ'ילה יהיו למעשה ליותר קרירים.

בשנת 1986 פרסמה רובינסון את הספר Vines, Grapes & Wines, שנחשב עד היום כספר קלאסי בנושא זני הענבים השונים והיינות שנעשים מהם. מצד שני בשנת 2001 היא הצטרפה ליו ג'ונסון כמחברת של המהדורה החמישית של אטלס היין העולמי, והיא חתומה ביחד איתו גם על המהדורה השישית של האטלס שיצאה בשנת 2007.

Cepage או  Climat ? אני שואל אותה, בעבר זוהית יותר עם דגש על זן הענבים הודות לספר בנושא, אך אז עברת לעסוק דווקא יותר בטרואר במסגרת אטלס היין. מה מהשניים יותר חשוב לדעתך לאופיו של היין?

אני לא חושבת שצריך לבחור בין Cepage [זן הענבים-א.ג.] ובין Climat [החלקה בה גדלו הענבים – א.ג.]. שניהם חשובים! אם כי הייתי אומרת שעבור מי שרק מתחיל ללמוד על יין יהיה ככל הנראה קל יותר ללמוד קודם על זני הענבים השונים. אגב, בימים אלו אני עובדת ביחד עם העוזרת שלי ג'וליה הרדינג, ומומחה הענבים והדי.אן.איי דוקטור חוזה וולימאוז על ספר חדש לחלוטין שיסביר את הקשר בין זני הענבים השונים ויכלול פרופילים של אלפי זנים שונים, כיצד הם גדלים, מה טעמם, וכו'.

תפקידו הראשון של היין הוא לרענן

זה הזמן לגלות שאת רובינסון אני אוהב לא רק בגלל הכתיבה המצוינת והמדויקת שלה, יכולת הטעימה שלה, והיכולת שלה להעמיק בסוגיות מגוונות כמו זני ענבים מצד אחד ומצב האוקיאנוס השקט מצד שני, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות הטעם המשובח שלה ביין. רובינסון הביעה יותר מפעם אחת את דעתה שתפקידו הראשון של יין הוא לרענן. היא ידועה בהסתייגותה מיינות עם אחוז אלכוהול גבוה והעדפתה למה שהיא מכנה יינות מאוזנים ועדינים.

בשנת 2004 סער עולם היין כאשר היין 2003 Ch. Pavie מסנט-אמיליון שבבורדו, שרוברט פרקר נתן לו את הציון 96 מתוך 100, קיבל מרובינסון את הציון העלוב של 12 מתוך 20. פער זה הוביל לדיון על ההבדל בין הטעם האמריקאי לבריטי, ועבור חלק ממעריציו של רוברט פארקר הפכה רובינסון לאויבת הציבור מספר אחת. רובינסון ניסתה להמעיט מחשיבות העניין, כתבה שהיא ורוברט פארקר ידידים שמעריכים זה את זה, ואף פרסמה תמונה שלהם מארוחת בוקר משותפת בבורדו כדי להראות שאין ביניהם מלחמת עולם. הסערה הזו בכוס יין כבר חלפה, אך נחקקה בזיכרון כמשקפת, למרות ההכחשות על הבדל בטעם בין שני צידי האוקיאנוס האטלנטי, לפחות הבדל בטעם בין פארקר ורובינסון.

אחד הביטויים לטעמה של רובינסון ביין, הוא החיבה שמעולם לא הסתירה לריזלינג, וכמי שזן הענבים הזה אהוב עליו במיוחד, אני שואל אותה לגבי השינויים שעוברים יינות הריזלינג בגרמניה, עם הדגש ההולך וגובר – כך נדמה – על יינות יבשים, שאולי בא על חשבון הריזלינגים הגרמניים בעלי אחוז האלכוהול הנמוך שיש בהם סוכר שיורי ומעט מתיקות. רובינסון לא חושבת שהגרמנים צריכים לבחור רק בכיוון אחד: "מה שנפלא זה שכיום הם יכולים לעשות יינות יבשים מצוינים. מה שלא כל כך טוב הוא שהשוק הגרמני כל כך רווי ביינות היבשים ויצרנים גרמנים רבים נוטים להקדיש את הענבים הטובים ביותר שלהם ליינות היבשים, (שאכן יש להודות שהם פחות 'סלחניים' לענבים פחות טובים), כך שאני מאמינה שבסך הכול חלה נסיגה באיכות של היינות הגרמניים המתוקים יותר בעשור האחרון. זה מאוד סכיזופרני כאשר היינות הנפוצים ביותר מחוץ לגרמניה מאוד שונים מאלו שנחגגים בגרמניה".

רובינסון ידועה גם באהבתה ליין השרי אותו היא כינתה לאחרונה "אוצר היין המוזנח ביותר של העולם". לשאלתי מה צריך להתרחש כדי שמצד אחד זה ישתנה, ומצד שני לא יגרום לכך שאוהבי השרי יאלצו לשלם את המחיר, עונה רובינסון: "אני מקווה שפשוט תאלץ לחפור קצת יותר עמוק בכיס".

בורדו והעולם

כמו רבים מעיתונאי היין החשובים נוסעת רובינסון כל שנה לבורדו לטעימות של היינות המוצעים למחירה מוקדמת. "אני אכן נוסעת כל שנה". היא אומרת. "השתעשעתי עם הרעיון לא לנסוע השנה, אבל אני שמחה שנסעתי שכן היינות היו הרבה יותר טובים ממה שכולנו ציפינו. בורדו הוא אזור היין האחד שבו הקוראים שלי הכי מתעניינים – חלקם אולי יותר מתעניינים בזה כהשקעה (בוז) מאשר לשתיה".

ואם נעבור לדרום-אפריקה. 15 שנה אחרי הדמוקרטיה, האם היינות (ולא נכנס לדיון לגבי המדינה) עומדים בציפיות ובפוטנציאל?

היינות הדרום אפריקאים טובים יותר באופן עצום מאשר בעבר, ונדמה שהם לא משקפים את החרדה והמתחים האיומים שקיימים בחברה, תודה לאל. יש לי המון המון כבוד וחיבה לדור החדש של יצרני יין בדרום אפריקה ואני שמחה שמהם מרוויחים משער חליפין ידידותי. אבל הם עדיין צריכים להתקדם בתחום עשיית היינות האדומים, ובייחוד בהתמודדות עם וירוסים בכרמים.

לגבי יינות אנגליים, שתיתי כמה, בדרך כלל מבעבעים, הם היו בסדר גמור אבל תמיד הרגשתי שבתמורה הזו כבר אוכל לקבל שמפנייה יותר טובה. האם את מסכימה, האם יש עתיד ליינות האנגליים, מהו, והאם זה צריך לשנות לנו?

שום יין אנגלי אינו זול. המחירים של הקרקע ושל העבודה יקרים. אני לא צופה שיין אנגלי יהפוך לייצוא מרכזי של בריטניה, אבל, בייחוד בתחום של יינות מבעבעים, זה צפוי להפוך למשהו שנהיה גאים בו יותר ויותר.

אני יודע שלאחרונה גילית עניין ביינות המיוצרים בטורקיה. מה אפשר לצפות שנראה משם? אזור אחר בו גילית עניין לפני מספר שנים הוא סין, ולמה את מצפה מהיינות הסיניים?

באופן יוצא דופן נראה שהיינות הסיניים נמצאים בקיפאון מבחינת האיכות בין שני הביקורים שלי בסין בשנים 2002 ו-2008, ואני משערת שהסיבה לכך היא שהשוק עדיין מאוד ראשוני. אבל הסינים כה חרוצים וכה יעילים כך שאני בטוחה שהאיכות תשתפר במהירות ברגע בו הם יחליטו שיש צורך לייצר יינות איכותיים יותר. אף כי אף אחד עדיין לא זיהה סביבה אידיאלית לגידול ענבים, רטוב מדי במזרח וקר מדי בחורף במערב.

טורקיה מייצרת עכשיו יינות טובים עד טובים מאוד ממספר זני ענבים מרתקים ומאוד ייחודים, אך המחירים גבוהים מדי לשוק הייצוא. המסים המקומיים גבוהים וצריך שיהיה רצון למכור יינות מחוץ לטורקיה כדי שליינות שלהם תהיה נוכחות משמעותית.

ועוד אזור אחד לדבר עליו: איטליה. יין הברונלו, שבדרך כלל נחשב מהטובים והידועים שביינות איטליה, נמצא במשבר לאור חקירה של טענות לפיהן עורב אל תוך היין שנמכר כברונלו יין מחוץ לאזור ומזני ענבים שאינם הסנג'ובזה שברונלו אמור להיות מיוצר רק ממנו. האם ברונלו ישרוד את המשבר הנוכחי? וכיצד את רואה את המצב הנוכחי ואת העתיד של יינות איטליה?

אני בטוחה שברונלו ישרוד ואני חושבת שבכלל סצנת היין האיטלקית נעה בין מלודרמה אחת לאחרת (ראה את האתר שלי!). אני בטוחה שיצוא היינות האיטלקיים סובל מאוד מהבעיות הנוכחיות בשני השווקים העיקריים שלהם, גרמניה וארצות הברית. אני גם בטוחה שיש הרבה עסקאות שנעשות מאחורי הקלעים גם אם היצרנים לא יצהירו בפומבי שהם מורידים מחירים.

סיציליה היא אחד מהמקורות המרגשים ביותר ליין בעולם ויש בה יינות בכל המחירים, בלי המטען העודף של מוניטין ארוך שנים. באופן אישי אני מוצאת את היינות מסיציליה הרבה יותר מעניינים ומגוונים מאשר יינות מפוליה שבאופן כללי עשויים להיות קצת כבדים.

הנקודה הישראלית

וזה הזמן לכמה מלים על יינות ישראליים. רובינסון כתבה על יינות ישראליים מספר פעמים, על סמך טעימות שערכה בלונדון. העוזרת שלה, ג'וליה הרדינג, ביקרה בישראל בשנת 2006 כאורחת בתערוכת היין הבינלאומית ופרסמה אף היא רשמי טעימה בעקבות ביקור זה. שתיהן התרשמו לטובה ולפעמים אף מאוד לטובה מחלק מהיינות שטעמו, כך שרובינסון מודעת היטב למהפכת האיכות של היינות הישראליים.

לאחרונה הקדישה רשת הסופרמרקטים הבריטית החשובה Waitrose שמשווקת הרבה יינות איכותיים קטלוג ליינות 'ים-תיכוניים'. היו שם יינות מדרום איטליה, יוון, ספרד, לבנון, ואפילו מונטנגרו וקוסובו, אך לא יינות ישראליים. כיום כאשר יינות ישראליים קיבלו ביקורות טובות מכותבים כמו רוברט פארקר וממך, מה את חושבת שתעשיית היין הישראלית צריכה לעשות כדי למתג את עצמה כמשמעותית לא רק לאנשים שמעוניינים ביינות כשרים, אלא אולי אכן כחלק מהקטגוריה של יינות ים תיכוניים, או מיתוג אחר, בפרט לאור העובדה שרבים מהיינות המעניינים של יקבי בוטיק כלל אינם כשרים.

בשוק הבריטי מה שקובע עבור סיטונאים זה לא ביקורות, אלא תמורה טובה למחיר! אני חוששת שהמחירים של יינות ישראלים גבוהים מדי מכדי לתת ליינות האלו מקום טוב בשוק הייצוא.

אני חושבת שהשוק של יינות כשרים אינו רלבנטי בצורה משמעותית. אנשים מחוץ לישראל שחשוב להם יין כשר מן הסתם מוכנים גם לקבל Palwin  או מנישביץ [יינות כשרים מתוקים- א.ג.]. אני לא יכולה להתייחס לשאלה של שותי היין בישראל כי עדיין לא ביקרתי בישראל, אם כי בעלי היהודי בילה זמן בקיבוץ כשהיה סטודנט.
בכל הנוגע ל'יינות ים תיכוניים' אני חושבת שיינות יווניים, לבנוניים, טורקיים, ואפילו היינות הקפריסאיים (שסוף סוף משתפרים) הם בעלי סיכויי הצלחה גבוהים יותר מאחר ויש מסעדות שמזוהות עם הארצות האלו.

על אינטרנט ודמוקרטיה

לצד האינטליגנציה, הידע ויכולת הכתיבה שלה, נדמה שחלק ממה שמייצב את רובינסון הוא היכולת שלה להתעדכן ולהתאים את עצמה לזמנים המשתנים ולצורות השונות של מדיה – כתיבה עיתונאית, ספרים, טלוויזיה, די.וי.די, וכמובן האינטרנט. רובינסון הייתה מהראשונות בין כותבי היין החשובים שהקימו אתר אינטרנט וכך כבר משנת 2000 היא נוכחת ברשת באופן משמעותי. רובינסון כותבת באתר שלה שהוא נולד, כמו כל פרויקט שלה, כתוצאה מעירוב מקרי של גורמים חיצוניים לא קשורים זה בזה. מספר יזמי אינטרנט פנו לרובינסון בהצעות שונות להקים לה אתר. עוד לפני שהיה אתר קיים בפועל הכניסה רובינסון הפנייה לכתובת של האתר בדש אחד מהספרים הרבים שפרסמה, ורק בשלב מאוחר מדי מכדי למחוק את ההפניה הבינה שאף אחת מההצעות שקיבלה אינה ממש רצינית. מצד שני, היא סברה שאם פרסמה בספר שעומדת לצאת לאור כתובת של אתר, מן הראוי שהאתר יהיה קיים. על מנת שהאתר שלה יראה שונה היא פנתה למעצבת ספרים, שביחד עם היועץ הטכני של רובינסון עיצבה את האתר. כך בא האתר לעולם.

כיום, באתר של רובינסון יש חלקים הפתוחים לכל הקוראים באופן חופשי, וחלקים, לרבות פורום דיונים, הנקראים Purple Pages הפתוחים רק למנויים בתשלום. רובינסון מעלה באתר לצד רשימות כתובות גם קטעי וידיאו שהיא מצלמת במצלמת הוידיאו הידנית והקטנה שלה שכוללים ראיונות, צילומים בטעימות ועוד. לאחרונה הצטרפה רובינסון גם לרשת החברתית טוויטר. כאשר החליטה רובינסון להצטרף לטוויטר היא גילתה שמישהו כבר נרשם תחת השם ג'נסיס רובינסון. פנייתה לרשויות הטוויטר לא ממש הועילה ואז היא נעזרה בחברה השחקן והסופר סטיפן פריי, שהוא מהמשתמשים הפעילים בטוויטר. פריי לא רק שהצליח להשיג עבור רובינסון בחזרה את שמה. הוא גם שם הודעה שקיבלו המנויים הרבים שלו בטוויטר (לרבות כותב שורות אלו) בה הוא בירך את רובינסון על הצטרפותה. התוצאה הייתה שעוד לפני שרובינסון כתבה שורה אחת בטוויטר, כבר היו לה למעלה מאלף מנויים שנרשמו לעקוב אחר העדכונים שלה בכתובת jancisrobinson@.

שאלתי את רובינסון כיצד הרשת שינתה את כתיבתה, ובאופן כללי יותר את חייה, ומדוע, כפי שהיא סיפרה לא מזמן, אתר האינטרנט שלה הוא המקום האהוב עליה מכל המקומות שהיא כותבת להם וזה שהיא מקדישה לו הכי הרבה זמן.

"אני אוהבת את המיידיות והמשוב ואת תחושת הקהילה. אני לומדת הרבה מחברים באתר (כמוך!), ואני מקווה שגם ההפך. עם רוב ערוצי הכתיבה האחרים הכותב מרגיש די מרוחק מהקורא, אם כי כמובן שזה גם מקסים כאשר קוראים מביעים חיבה לספרים שלי. אני מרגישה מאוד בת מזל במובן הזה ואני יודעת שהרבה פעמים תלמידי יין אסירי תודה עבור העבודה הרבה שהוקדשה ל- Oxford Companion to Wine ולאטלס".

 

Oxford Companion to Wine, Third Edition, US

באופן כללי יותר כיצד האינטרנט ובפרט ווב 2.0, תקשורת חדשה, שינו או משנים את העולם של כתיבה על יין? האם הוא יותר דמוקרטי? האם הגישה למאגרים של רשמי טעימה שכל אחד יכול לפרסם בהם, לבלוגים, וכו' משנה את התפקיד של כותבי ומבקרי היין? האם זה מכריח אותו או אותה לעמוד באתגרים חדשים?

בהמשך למה שעניתי לך קודם, זה בהחלט יותר דמוקרטי ואני חושבת שאנו צריכים לנוע עם הזמן ולהכיר בכך שהקוראים שלנו גורמים לנו לעמוד כל הזמן על המשמר, וזה תהליך בריא. אני מרגישה מאוד בת מזל שאני (בדיוק…) צעירה מספיק כדי להבין את רוב הצורות החדשות ומרגשות של תקשורת ולהחליט כיצד להגיב להם. קח למשל את רשת האינטרנט החברתית פייסבוק. יש כאלו שאומרים שאני צריכה להיות בפייסבוק, אך הילדים שלי (שהם בטווח הגילאים 18 עד 27) מתנגדים לכך בצורה אלימה. בעיקר אולי כי הם רואים בזה את הטריטוריה שלהם. אבל אני עכשיו עובדת על אפליקציה לאייפון ועל משהו עם ספק גדול של משחקי מחשב, וכמובן מזינה באופן קבוע את האתר שלי ואת טוויטר. זה הכול כיף, כל עוד אתה לא לוקח את זה יותר מדי ברצינות ולא נותן לזה לשלוט בחיים שלך. למשל אני בחיים לא אחלום לכתוב בטוויטר על פרטים אישיים, או על מה אכלתי לארוחת בוקר.

אני לא יכול לחשוב על שני קצוות רחוקים יותר של כתיבה מאשר ה- Oxford Companion to Wine בו יש כמעט 100,000 מלים מצד אחד, וכתיבה לטוויטר בו אפשר לכתוב עדכונים של עד 140 תווים מצד שני. איך זה לעשות את שניהם?

אלו פשוט צורות שונות מאוד של משמעת וגירוי. אבל תמיד נהניתי לכתוב על פי הגבלת אורך מסוימת, זהו כשרון חשוב בכתיבה לתכניות טלוויזיה רבות שהייתי מעורבת בהן.

'קונטרול פריק' עם עוזרת

במשך שנים רבות עבדה רובינסון כסוליסטית. בשנת 2005 היא החלה להעסיק עוזרת במשרה מלאה.גו'ליה הרדינג משתתפת באתר, משמשת כעורכת המשנה של ה- Oxford Companion to Wine, ואף הייתה נציגתה של רובינסון עלי אדמות בתערוכת היין הבינלאומית שהתקיימה בישראל בשנת 2006. הרדינג בעצמה היא אחת מ-273 גברים ונשים בעולם שנושאים בתואר המכובד Master of Wine. שאלתי את רובינסון מדוע התחילה להעסיק עוזרת במשרה מלאה, ואיך זה שינה את עבודתה. היא מספרת שג'וליה שהיא מכנה אותה "מוכשרת באופן נפלא" באה אליה לפני שמונה שנים והציעה את עצמה לרובינסון. רובינסון צחקה, ואמרה שהיא כזו 'קונטרול פריק' שהיא לא יכולה לתאר לעצמה שאי פעם תהיה לה עוזרת. אבל בסוף הרדינג 'התישה' אותה, בעיקר בכך שהייתה כה מבריקה בכל דבר, לרבות בבחינות לתואר ה- MW. "ג'וליה הביאה למהפכה בדרך בא ה- Oxford Companion to Wine ואטלס היין מתעדכנים מאחר ויש לה עיניים נפלאות לפרטים ולעקביות. היא הייתה בלשנית ועורכת ספרים לפני שנדבקה בחיידק היין והיא מדברת צרפתית וגרמנית באופן מושלם".

אחרי כל הדברים הטובים האלו צריך להוציא מרובינסון גם משהו רע, ואני שואל אותה מה ה- 'Pet peeve', הדבר שממנו היא מתרגזת, האישי שלה. התשובה היא לא יין רע במיוחד, אלא אריזות פוליסטירן שמשתמשים בהם למשלוח יין. מדובר בחומר שאינו מתכלה באופן ביולוגי, ויש חלופות קרטון יעילות ביותר. כמו כן מרגיזים אותה בקבוקי יין שהיא מכנה "כבדים ומטופשים" למטרות שיווק בלבד.

אוהבת לאכול ולשתות בבית

בן זוגה של רובינסון, אותו יהודי שהיה בקיבוץ כפי שהוא סיפרה, הוא ניק לנדר. לנדר, שף בעברו, משמש כמבקר המסעדות של הפייננשל טיימז, כך שביקורות המסעדות שלו מופיעות לצד רשימות היין שלה. כמוה הוא כותב מוכשר שהכתיבה שלו על אוכל היא הרבה יותר מאשר ביקורות גרידא. שניהם עובדים מהבית, וכאשר רובינסון לא יוצאת לאחת מהטעימות הרבות שמתקיימות ברחבי לונדון, או נמצאת בנסיעה לאזור יין אי שם ברחבי העולם, תמצאו אותה בבית טועמת יין או ליד המחשב. רובינסון סיפרה בעבר שאת הרבה מביקוריו במסעדות לצורך ביקורות וכתיבה, עורך לנדר בשעת הצהריים עם אנשים אחרים, ושהיא אוכלת במסעדות הרבה פחות מאשר אנשים חושבים. לנדר אוהב לבשל ולכן הוא אחראי על ארוחת הערב שנאכלת בדרך כלל בבית. עובדות אלו הזמינו כמובן את השאלה של איזה יין היא אוהבת לשתות בבית עם ארוחת ערב, אך רובינסון מצהירה שבהקשר הזה אין שום צבע, סגנון או אזור הזוכים להעדפה. כאשר אני שואל מה היא אוהבת לשתות חוץ מיין, התשובה היא פשוטה ולא כוללת אף אחד מסוגי האלכוהול המוכרים לכם: "מים ותה ירוק הם די טובים!".

כאשר אני מבקש מרובינסון להמליץ עבור קוראינו אוהבי היין והאוכל על מקומות שיענגו אותם בביקורים בלונדון, היא ממליצה על בר היין החדש Terroris עם היינות ה'טבעיים' 'יוצאי הדופן' שלו, על מסעדת St. John ("בריטית באופן נערץ") ובר היין שלה, ועל בר היין Vinoteca, (שנמצא ממש מול  St. John), אותו היא מתארת בצדק רב כבר יין ידידותי מאוד, עמוס מאוד, ועם אוכל טעים מאוד. אלו אגב, שלוש המלצות מצוינות שאני מצטרף אליהן בכל פה.

אין לי שאיפות

לקראת סיום אני רוצה לשאול את רובינסון מה הם לדעתה ההישגים הגדולים ביותר שלה, אבל אני נזכר שבראיון שקראתי איתה פעם היא כבר ענתה לשאלה הזו בתשובה מחממת הלב "שלושת הילדים שלי".

האם זה נכון שזו הייתה תשובתך, ואם כך אז אשאל במקום מהם התוכניות שלך לעתיד ומהם ההישגים שאת עדיין רוצה להשיג?

אכן התשובה חייבת להיות הילדים שלי, שהם באמת מאוד יוצאי דופן בכך שניחנו בתכונות החשובות של יושרה, התעניינות, אינטליגנטיות, סקרנות ואינטראקציה אנושית.

אף פעם אין לי שאיפות. עבודת חיי היא סיפור של תגובה לגירויים חיצונים. אני מקווה להשיג שילוב כלשהו עם אתרי אינטרנט חשובים אחרים, ומצפה לראות בעתיד את הספר החדש שלנו על זני ענבים (אם כי יש עוד הרבה עבודה לעשות עליו). בינתיים, בספטמבר תצא לאור מהדורת הכיס המקוצרת של אטלס היין.

את השאלה האם אפשר להשיג כל כך הרבה ולהיות כותבת יין פורה כל כך בלי שאיפות, אני משאיר לקוראים. מכל מקום נדמה שאין ספק שהתכונות הטובות שרובינסון מוצאת בילדיה נמצאות כולן בה והודות להן ג'נסיס רובינסון היא אחת ויחידה, כותבת היין הבולטת ביותר של עולמנו.

"כותבת יין"פורסם במגזין יין וגורמה,  כתבת השער, גיליון 136 – ספטמבר 2009.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 2:14 am

    למדתי הרבה, מעניין מאוד. התרשמת שהיא מנסה לברוח מעט ממחלוקות פוליטיות?
    הבוז על קניית יין להשקעה זו תוספת שלך או שלה?

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 2:16 am

    לגבי שאלתך הראשונה בהחלט, והייתי צריך ללחוץ על הנקודה וזה הנושא היחיד שהייתי צריך לחזור אליו בסבב שאלות שני (זה "שקוף" לקורא כי מזגתי את השו"ת משני הסבבים).

    לגבי שאלתך השניה הבוז הוא שלה, כל התוספות שלי מסומנות א.ג. תוכל גם לראות את זה בשו"ת המקורי באנגלית שמקושרות..

    ותודה!

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 7:14 am

    ראיון מעולה, תודה!

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 3:11 pm

    המגזינים הנפלאים האלו. גדושים מכל טוב העולם. מכוניות שלא אנהג בהן,בתי מלון שלא אתאכסן מסעדות שכף רגלי לא תדרוך בהן,בגדים שלא אלבש ויפיפיות שלא אזכה לצאת עמן, בתים שלא אגור בהם ותכשיטים שכלל אין בדעתי לרכוש -ירדן הר חרמון אדום, או מרלו של יקב דלתון הם באמת המירב של שאיפותיי בארוחת סוף שבוע

    אייל היקר-איני נמנה על עניי הארץ-ממש לא אבל בתחום הפינשמקריות [אנינות הטעם] איני מצליח למצוא ולו תחום אחד להתגדר בו. אחת הקוראות נכסה לעצה את הקפה -האם אתה יכול לסייע?
    פעם,בשנותיי הירושלמיות יכולתי להרצות בידענות מסויימת על חומס אבל הנושא הזה נכבש על ידי טובים ממני- נסיתי להבין מה ההבדל בין תה שנחלט בטמפרטורה של 95 מעלות לזה שנחלט במים רותחים ממש ולא הבנתי. בינתיים כבר הסבירו לי שקפה נמס זה פשע נגד האנושות -אז אני מסתתר. המורה להתעמלות של הבת שלי הודיעה לה שהיא נדרשת לבוא עם נעליים שיש להן בולם זעזועים ונעלי "אול סטאר" שלה אינן תקניות והיא כבר משוכנעת שהוריה מזניחים אותה ושוקלת לפנות למועצה לשלום הילד.

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 3:23 pm

    משה
    אם אנסה לבור את המוץ מהתבן, את ההומור מהרציני ואת האירוניה מהמעשי

    ראשית כל היין הכי טוב הוא זה שאתה נהנה ממנו – כבר כתבתי את זה אני חושב, ולמשל דלתון עושים יינות מאוד טובים (לאחרונה לא יצא לי לשתות כי לא הייתי בארץ אבל בזמנו התרשמתי וגם שהם נותנים תמורה טובה למחיר).

    אני חושב שצריך קצת להוריד את ה"שמימיות" של הנושא הזה וגם זה עלה בראיון. בעיני זה מעניין כמו כל תחום יצירתי כמו ספרות, אומנות וכו', גם אוכל ויין הם יצירתיים, והם חלק חשוב מהתרבות שלנו והם גם מוצרים שקשורים למקום ייצר מסוים. את רובינסון אני אוהב כי היא מבינה את הנקודה הזו. בעיני כתיבה מעניית כשיש בה תשוקה כולל לאנשים ולא כשהיא רק תיאור של טעימה (שיכול לעניין אותי לעתים כדי לדעת מה אני עשוי לקבל אבל זה לא פרוזה קריאה לאורך יותר מדי זמן) וכמובן לא שהיא הופכת למה שמכונה "שעמומון יין" כלומר הרצאה טרחנית. מקווה שאני לא חוטא בזה. אני גם חושב והכתבה שלי על שמפנייה שהתפרסמה כאן היתה מקרה מובהק לזה שצריך להעביר את העינים ממותגים שהם מעין קומודיטי פטישזים ולשים לב שיינות רבים מיוצרים בעסקים משפחתיים ויקבים קטנים ומענינים שמפרנסים משפחות, אלו חלק מהיינות היותר טובים ומענינים ולעתים נותנים גם תמורה יותר טובה למחיר מאשר חלק מהמותגים הבינלאומיים. אבל באמת שזה על רגל אחת ואני מודה באופן קצת שטחי על נושא מורכב.

    ולגבי תה, אין הבדל בין תה שנחלט בין 95 לתה שנחלט בטמפרטורת רתיחה! מסיבות שונות תה ירוק מומלץ לחלוט בטמפרטורה נמוכה משמעותית מטמפרטורת הרתיחה, היינו בין 85-70 ובסוגים מסוים אף פחות.

    לגבי נעלים עם בולמי זעזועים כשזה מגיע לריצה אני חושב שיש כאן באמת שיקול בריאותי שרצוי שיהיו לנעליים בולמים כאלו.

    ולגבי המלצות, אני לא יודע ובקפה אני לא מבין אבל מפוסט שדרור פויר פרסם לאחרונה למדתי על תובנתו של ראסל שתחביבים הם הדבר הכי חשוב לאושרו של האדם, אז זה עודד אותי להמשיך לעסוק בתחביב הזה של הכתיבה על הנושאים האלו, לצד הזמן הרב הרבה יותר שמוקדש לכתיבה על נושאים ברומו של עולם…

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 3:43 pm

    ואני קורא בחשק רב את הראיון כמו גם תיאורים אחרים שלך בתחום הקולינרי אם כי לא תמיד בהבנה יתרה-אני פשוט סבור שיש ביסוד האנינות סוג של טענה לעליונות. אגב זו קיימת גם בתחום הסגפנות המופרזת,ההתמכרות מרצון לעבודה על חשבון כל דבר אחר,ההיצמדות לטהרנות מוסרית ועוד. כל אלו ביסודם מאשרים את העובדה שבני אדם וזה טבעם ישאפו תמיד להוכיח עליונות על זולתם.

    נעלי הספורט של בנותיי הן סבירות לחלוטין והן עדיפות בהרבה על הנעליים שהיו לנו בילדות ואשר שימשו אותנו בשיעורי הספורט. [כמה הן רצות כבר בכיתה ז?] מה שעמד ביסוד הדרישה של המורה הוא הרצון שלה לטעון שתלמידיה נועלים את המשובח-מוזר מדובר בבית ספר קיבוצי שבדרך כלל האווירה בו היא של הצנע לכת ותרבות המותגים אינה חלק ממנו ולשמחתי העצומה גם אינה חלק מעולמן של בנותיי

    נחזור ליין-ראיתי תוכנית על יין לא מכבר ובין היתר רואיין בעל יקב תעשייתי מקליפורניה שקוטף את האשכולות בקטפות מיכניות ומכין את היין באוטומציה מלאה ומוכר אותו ב2$ לבקבוק-כי הוא חושב שיין צריך להיות משהו שאינו שונה עקרונית מבירה-את היין שלו טעמו שני טועמים מקצועיים בעילו שם והגיעו למסקנה שהוא בסדר גמור-אם הם צודקים האיש הזה צריך לקבל פרס מיוחד של האו"ם-התוכנית שיקפה היטב גם את זעמם של המגדלים מבורדו על כך שחצוף חסקר תרבות גוזל את מטה לחמם

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 3:55 pm

    אתה מתכוון כנראה ליין
    two buck chuck ?
    זה עורר עניין רב ואני אכן סקרן לטעום, ואני אנסה לטעום כשאהיה בארה"ב… אולי אנסה לארגן לעצמי טעימה עיוורת במקביל ליין שעולה בערך פי עשר – נאמר עשרים דולר ולראות מה אחשוב:) זה בהחלט מעניין ואתה צודק שאם אכן היין סביר אז הוא ראוי להערכה (מעבר לשאלות שיש של הפצה והורדת מחירים שמעלים שאלות סבוכות לעתים).

    תראה אפשר לומר גם שאדם כותב על מוזיקה, או על ספרות, או אמנות, או אפילו על משפט אז הוא טוען לעליונות במובן של הבנה בנושא. אני מקווה שלעולם לא אחטא בחטא הזה. יש נושאים שמסקרנים אותי ואני מבין בהם יחסית, ויש נושאים שאין לי מושג בהם – כמו למשל קפה שאזכרת, אז מי שמבין בקפה לא עליון עלי וההפך… ואני גם נהנה לאכול קרמבו למרות חיבתי גם לשוקולד משובח:)

    איני מתיימר להבין באורטופדיה וכנראה שאתה צודק שבכיתה ז' לא רצים כל כך הרבה, גם לא הייתי מודע לגיל המדויק. בכל מקרה אני כן יודע שכאשר אדם מבוגר רץ מספר פעמים בשבוע לשם הפעילות הגופנית והבריאות, אז – כך טוענים ואולי זה גם דרך למכור לנו עוד משהו – שנעלים עם בולם זעזועים זה חשוב מסיבות אורטופדיות.

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 4:25 pm

    Bravo, Aeyal. She's number one, and your interview certainly matched her intelligence (although there are no surprises, which is surprising!).

    T.

  •   ביום ספטמבר 9, 2009 בשעה 4:36 pm

    תומר תודה.!.. אין הפתעות אולי אבל השתדלתי לא לשאול אותה שוב את אותן שאלות שענתה עליהן אלף פעם כמו איך נכנסה לעולם היין ולדבר על סוגיות כמו הכתיבה לאינטרנט, יין ואתיקה/פוליטיקה וכו' שאולי זכו לקצת פחות כיסוי… בכל מקרה אולי אין מה להיות מופתע שאין הפתעות של ממש, בהתחשב בזה שהיא מישהי שכתבה והתראיינה די הרבה בחייה…

  •   ביום אוגוסט 20, 2010 בשעה 1:20 pm

    היי אייל,

    מדהים כמה אפשר לדעת על יין.
    והאשה הזו, אכן ראויה לכל ההערצה.

    אהבתי את הראיון איתה.

    יניב

  •   ביום אוגוסט 20, 2010 בשעה 2:18 pm

    תודה !

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*