יומן מסע ושנה חדשה

שנה חדשה בפתח מביאה איתה שינויים. לא ממש עוזב את לונדון, אבל בשנת הלימודים הנוכחית תמצאו אותי חלק ניכר מהזמן דווקא בצד השני של האטלנטי. פרטים, כרגיל, בסעיף ה"פרטים נוספים". שנה טובה לכל הקוראים והקוראות. השנה האחרונה היתה מלאה אלימות ושנאה. בעזה, בשדרות, ברחוב נחמני בתל-אביב ובמקומות רבים אחרים נרצחו אנשים בגלל שנאה חסרת פשר. הלוואי שזה ייגמר.  על דו"ח גולדסטון בפוסט הבא.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 5:53 pm

    תודה רבה אייל: על השיר. על הברכה ועל הכתיבה הכל כך תמיד חשובה שלך. שנה טובה ובהצלחה בצד השני של האטלנטי.

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 5:56 pm

    יולי
    יש בשיר הזה הרבה שורות שאני אוהב מאוד אבל זו כמובן החזקה ביותר ותהיתי אם לצטט אותה בגוף הפוסט, אבל כמו שאני בדרך כלל עושה עם שירים העדפתי לשים את השיר ולתת לו לדבר בעצמו, אבל אני מאוד שמח שבתגובה הראשונה שלפת את הציטוט. ומי ממך מתאימה לעשות זאת…

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 6:14 pm

    כְּאֶחָד הַמֵּבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב לָאֶשְׁנָב לְאַחַר שְׁעוֹת-
    הַקַּבָּלָה: הָאֶשְׁנָב כְּבָר נָעוּל.
    כְּאֶחָד הָרוֹצֶה לְהַזְהִיר אֶת הָעִיר מִפְּנֵי שִׁיטָּפוֹן: אֲבָל
    הוּא מְדַבֵּר לָשׁוֹן אַחֶרֶת. אֵין מְבִינִים אֶת דְּבָרָיו.
    כְּקַבְּצָן, הַדּוֹפֵק בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית בְּאוֹתָהּ דֶּלֶת שֶׁבָּהּ כְּבָר
    קִבֵּל אַרְבַּע פְּעָמִים: הוּא רָעֵב בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית.
    כְּאֶחָד שֶׁדָּמוֹ זוֹרֵם מִתּוֹךְ פֶּצַע וְהוּא מְחַכֶּה לָרוֹפֵא:
    דָּמוֹ מַמְשִׁיךְ לִשְׁתֹּת.
    כָּךְ בָּאִים אֲנַחְנוּ וּמְסַפְּרִים שֶׁעָשׂוּ לָנוּ מַעֲשִׂים
    שֶׁלֹּא יֵעֲשׂוּ.
    כְּשֶׁסֻּפַּר לָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיְּדִידֵינוּ נִשְׁחָטִים בְּהַדְרָגָה
    קָמָה זְעָקָה שֶׁל פַּלָּצוּת. אָז נִשְׁחֲטוּ מֵאָה. אֲבָל
    כַּאֲשֶׁר נִשְׁחֲטוּ אֶלֶף וְלַשְּׁחִיטָה לֹא הָיָה סוֹף, נָפוֹצָה
    הַשְּׁתִיקָה.
    כְּשֶׁהָרֶשַׁע בָּא כְּמוֹ גֶּשֶׁם נוֹפֵל, אִישׁ אֵינוֹ קוֹרֵא עוֹד:
    עֲצֹר!
    כְּשֶׁהַפְּשָׁעִים נֶעֱרָמִים, הֵם נַעֲשִׂים בִּלְתִּי-נִרְאִים.
    כְּשֶׁהַסֵּבֶל נַעֲשֶׂה לְלֹא-נְשּׂא, אֵין שׁוֹמְעִים
    עוֹד אֶת הַצְּעָקוֹת.
    גַּם הַצְּעָקוֹת נוֹפְלוֹת כְּגֶשֶׁם-קַיִץ.

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 6:14 pm

    סליחה:
    ברטולט ברכט
    מגרמנית: ה. בנימין

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 6:38 pm

    איך הוא ידע, ברכט, לתאר את מה שקורה בישראל?

    אורית קמיר כותבת בפוסט שלה על התחושה שהיתה המשותפת לרבים, כשנודע על הטבח בסברה ושתילה (כביכול "קמה זעקה של פלצות").

    אבל השנה, כשאנו היינו הטובחים, מעטים הרימו קול ("נפוצה השתיקה… אין שומעים עוד את הצעקות").

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 6:41 pm

    יולי ונועם תודה ו אכן
    ואורית אכן כתבה מצוין
    http://www.notes.co.il/orit/60658.asp

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 9:13 pm

    ביצוע אחר ונשי ליומן מסע, הרבה פחות מהוקצע ומדויק, הרבה יותר פגיע –
    http://www.youtube.com/watch?v=pTrCBzxHlP0

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 9:55 pm

    שנאה … ובשדרות
    מבסוט עליך!
    שנה טובה

  •   ביום ספטמבר 17, 2009 בשעה 10:59 pm

    תודה על הכתיבה הנהדרת שלך אייל
    ושנה טובה. באמת.

    וחוץ מזה מחכה לדברים שלך על הדו"ח.

  •   ביום ספטמבר 18, 2009 בשעה 12:34 am

    תודה לכם
    ואיתן תודה על הביצוע של זהבית פסי
    ואם כבר ביצועים של השיר הזה מבוגרי כוכב נולד הנה נדב קדמון
    http://www.mako.co.il/tv-new-day/selected_scenes/Article-fe46ffeb0bc2c11004.htm

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*