הומופוביה ושנאת זרים במקרה של תומאס שמידט, בן זוגו של ניר כץ ז"ל

 "הקשר בין הומופוביה לגירוש זרים" – פורסם ב"וואלה"

 

לפני חודשיים, בשבת ה-1 באוגוסט, נרצחו בבר-הנוער של אגודת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרס והביסקסואלים בישראל, ניר כץ וליז טרובישי. מספר שעות לפני הרצח, התקיימה בגינת לווינסקי בתל-אביב הפגנה כנגד גירוש מהגרי עבודה. זמן קצר אחריה פעלה באזור יחידת עוז, וביצעה את אותם מעשים כנגדם יצאה ההפגנה: מעצר של מהגרי עבודה מתוך כוונה לגרשם. חלק מהאנשים, שהיו באותה הפגנה, מצאו את עצמם מספר שעות אחר כך צועדים בהפגנה הספונטאנית, שהתארגנה אחרי הרצח בבר הנוער.

חודשיים אחרי הרצח מועמד בן זוגו של ניר כץ לגירוש. בהחלטה קרה ומנותקת הורה משרד הפנים לתומאס שמידט לעזוב את הארץ בתוך שבועיים (שאם לא כן יגורש), וזאת לאור הפסקת "ההליך המדורג", בו הוא היה מצוי, עקב הירצחו של כץ. "ההליך המדורג" הוא המנגנון דרכו מוסדר מעמדם של בני זוג לא-ישראלים של אזרחים ישראלים. לפי הנוהל של משרד הפנים, אם מת האזרח הישראלי תוך כדי ההליך, הרי שההליך מופסק, אם כי ניתנת האפשרות להעביר את המקרה לדיון בפני הוועדה לעניינים הומאניטאריים.

בעקבות התערבות האגודה לזכויות האזרח בוטלה הדרישה שתומאס יעזוב את ישראל, ואשרתו הוארכה במספר חודשים. בשלב זה מצוי המקרה של תומאס בפני הוועדה, ויש לקוות שזו תיתן לו בסיכומו של דבר אשרה שתאפשר להמשיך ולחיות בישראל. לשם כך תצטרך הוועדה להקפיד שלא להפלות בין המקרה של בני זוג לא נשואים כמו שמידט וכץ, ובין בני זוג נשואים. הדחייה הראשונית שקיבל שמידט התבססה על כך שהוא וניר כץ לא היו נשואים. אבחנה כזו מפלה בין בני זוג ידועים בציבור לבין בני זוג נשואים, ובפרט היא מפלה לרעה בני זוג מאותו מין שלא יכולים להינשא בישראל. האפליה לא מסתיימת בחלוקה הפורמאלית בין בנו זוג נשואים לכאלו שאינם נשואים: הנוהל לגבי מקרי מוות של בן זוג ישראלי קובע שעל מנת שמקרה יישקל כלל בפני הועדה הבינמשרדית, כאשר מדובר בבני זוג שלא היו להם ילדים, נדרש שבן הזוג הזר עבר יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג קודם מות בן הזוג הישראלי. גם כאן נעוצה הפליה: ההליך המדורג לבני זוג לא נשואים, שמוביל בסיכומו של דבר לקבלת תושבות קבע בארץ, ארוך יותר, באופן בלתי מוצדק, מזה של בני זוג נשואים.

תומאס שמידט איבד את היקר לו מכל: את בן זוגו. משפחתו של ניר היא משפחתו, ורשת התמיכה המשפחתית והחברתית שלו, שהוא זקוק לה עכשיו יותר מתמיד, נמצאת כולה בישראל. עצם הרעיון שהוא יגורש מישראל לא יעלה על הדעת ואני מקווה ומאמין שמשרד הפנים לא יחשוב שצריך להוסיף על האסון שכבר נחת עליו גם את הגירוש מהמקום שהיה לביתו ואת הפירוד לא רק מבן זוגו, אלא גם ממשפחתו של ניר שהייתה למשפחתו. אבל צריך לראות את המקרה שלו גם בכמה הקשרים רחבים יותר. ההקשר הראשון, הוא זה של אפליה בין בני זוג ידועים בציבור, לא נשואים, ובפרט בני זוג מאותו מין, לבין זוגות נשואים. ההקשר השני, הוא עצם הבעייתיות בהפסקת ההליך המדורג וההפניה לוועדת חריגים של כל מי שהיה בעיצומו של הליך מדורג ואיבד את בן זוגו. מן הראוי שלא להכביד על מי שחי בישראל עם בן או בת זוג ישראלים ואיבד אותם, בוודאי בנסיבות טרגיות כמו אלו של ניר ותומאס, אך גם בנסיבות אחרות. מוות של בן או בת זוג הוא תמיד קשה ואיום הגירוש על בן הזוג הנותר הוא אכזרי תמיד. אבל ישנו גם הקשר שלישי, רחב אף יותר, שנוגע לעצם מעמדם של לא-ישראלים שישראל הייתה לביתם ומרכז חייהם. כאלו הם ילדי מהגרי עבודה שלומדים במערכת החינוך הישראלית ושחלקם, למרות הסדרים שנתנו פתרון לרבים מהם, עדיין מועמדים לגירוש. כאלו הם גם אנשים שחיו בישראל שנים רבות והתערו בה, שעבדו בישראל, לעתים קרובות בעבודות שישראלים רבים אינם רוצים לעבוד בהם, ומגלים אחרי שנים רבות של שהייה בישראל שאינם רצויים כאן יותר.

המקרה של תומאס שמידט הוא טרגי במיוחד ומן הראוי שמשרד הפנים ייתן לו ובמהרה מעמד של תושב קבע בישראל. אבל הוא גם מאיר את עיננו לקשר בין שתי ההפגנות שנערכו ב-1 באוגוסט בתל-אביב, זו שלפני הרצח וזו שאחריה. בסיכומו של דבר, למרות ההבדלים הרבים בין ההקשרים, יש כאן גם נושא אחד משותף: האם אנו רואים את האדם בראש ובראשונה כאדם, שווה זכויות, או שמא אנו מטפחים פחד ושנאה מהאחר והשונה, בין אם השוני שלו הוא על רקע נטייה מינית או על רקע היותו זר. המקרה של תומאס שמידט ממחיש את המפגש של המדיניות המפלה על רקע נטייה מינית, עם המדיניות הבלתי-סובלנית למהגרים לישראל, ומזכיר לנו שהומופוביה וקסנופוביה (שנאת הזר) הם שני צדדים של אותה מטבע. את הפחד והשנאה לאחר והשונה, בין אם על רקע נטייתו המינית או על רקע לאומיותו, צריך לנצח. הסדרת מעמדו של תומאס שמידט בישראל תהיה צעד חשוב בכיוון הזה.

 



קליפ שהכין תומאס לפרידה וזכרון מניר 

 

ראו הרשימות הקודמות שלי בעקבות הרצח:

 להחריב דלת של כל ארון, סיבה לאופטימיות, פולמוס האאוטינג וההומופוביה הליברלית, קרוע לב אך נושם, האמנם עוד יבואו ימים

 

ראו על נושא זה גם את הרשימות של

גלעד פדבה ויובל סער

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 2:00 am

    בכל הפוסטים שלכם הוא איך אתה דואג כל הזמן להשחיר את פני המדינה כשנעשה עוול לאדם מסוים (ולא מציין, למשל, את היחס לו זכו חברי הקהילה לאחר הפיגוע) כשאתה בו-זמנית מתעלם מכל אוכלוסייה שאיננה הקאפ אוף טי שלך. למשל, אתיופים. אני לא מאמינה שתשתנה ותהפוך לציוני נלהב (אתה עושה עבודה לא רעה למען אויבי ישראל כשאתה בחו"ל) אבל לפחות תנסה לדאוג לעוד אוכלוסיות חוץ מערבים והומואים.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 2:04 am

    אפילו היו בני הזוג נשואים, תומס מזמן היה על מטוס בחזרה לארץ הולדתו ואף אחד לא היה מניד עפעף. שום ערכאה ושום נעליים. כל הכבוד למדינת ישראל שעל אף העובדה שלא היו נשואים לא מגרשים אותו כל כך בקלות.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 2:10 am

    למה אתה חושב שיש פה אפליה? הרי הם לא היו נשואים. גם אצל זוג סטרייטים שאינם נשואים הדין היה אותו הדין. אם אני מבין אותך נכון אתה טוען שזה מקרה שונה כי לא יכלו להנשא בישראל אבל לו רק רצו יכלו לנסוע לקפריסין ולהנשא שם ומדינת ישראל היתה מכירה בנישואיהם. אם לא עשו כן (זה לא מאמץ גדול כל כך למי שרוצה להתחתן), למה המדינה צריכה להכיר בהם כזוג נשוי?

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 3:18 am

    שלום אייל. קראתי את המאמר שלך ולא מצאתי בו שום הסבר מדוע קיימת כאן הומופוביה. יש כאן אפלייה של ידוע בציבור, יש גם לא מעט שינאת זרים, אבל זה כנראה בגנים של מדינת ישראל. יש כמובן פקידי ממשלה עם לב של אבן. לא הצלחתי להבין את האלמנט ההומופובי כאן. להסבר מדויק יותר אודה.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 3:35 am

    פנחס, זוגות גייז לא יכולים להתחתן בקפריסין. יש מעט מקומות בעולם שגייז יכולים להתחתן בהם, וברובם אם לפחות אחד מבני הזוג אינו אזרח, לא ניתן להתחתן. הם יכלו להתחתן בקנדה למשל ובישראל מכירים בנישואין כאלו. יחד עם זאת, מסופקני אם היו מכירים בנישואין שלהם, מאחר ואחד מהם אינו אזרח ישראלי, ובנוסף האופציה הזו פתוחה למי שיש לו כסף להתחתן בקנדה.
    כל ההערה הזו היא משנית לשאלה מדוע אנחנו מקדשים את הנישואין, ולא מאפשרים לזוגות שמעדיפים לחגוג את הזוגיות שלהם בצורה שונה לקבל את מלוא הזכויות. למה מישהו חייב להתחתן? אפילו אם הם יכלו להתחתן, מדוע לא לכבד את הזוגיות שלהם, ולהעניק להם את מלוא הזכויות?

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 4:00 am

    רשימה חשובה שאמורה להאיר עיננו לראות ולחשוב האם זו החברה שבה אנו רוצים לחיות…

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 6:46 am

    "בדיון הזה …יש משחק תקשורתי של כסף, ציניות ואינטרסים זרים. אתה לא יכול להזמין 50 אלף איש לכיכר העיר, שני שלישים מהם לא הומואים, ובסוף שואלים אותך: 'מי אתה?' ואתה אומר: 'אני לא יכול להגיד, כי אמא שלי, לא נעים לי ממנה'. תגיד, מה, אתה אפס? למה שאנשים יחשבו שאתה אדם נורמלי אם אתה מתבייש במה שאתה? איזה מין דבר זה? אתה מעיד על עצמך כפגום ומסכן, אדם שצריך טיפול, ממש כמו שש"ס אומרים".

    (גל אוחובסקי בראיון לירון טן-ברינג, רייטינג)
    http://www.nrg.co.il/online/47/ART1/938/209.html?hp=47&loc=6&tmp=6921

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 2:39 pm

    גל אוחובסקי לא יכול להזמין 50000 איש… ואז גל אוחובסקי אומר אני לא יכול להגיד כי לא נעים מאמא..

    יש הומואים שלא הזמינו איש לכיכר ואוחובסקי החליט שהוא מחייב גם אותם לספר לאמא.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 4:49 pm

    גם אם מר שמידט היה גברת, הוא לא יכול היה להתחתן עם ניר בישראל, משום שבישראל יהודי לא יכול להתחתן עם שיקסע וההפך.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 5:01 pm

    משחק תקשורתי של כסף, ציניות ואינטרסים זרים. ואללה באמת? לא יכול להיות

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 5:36 pm

    תודה על המאמר, אייל. הכנסתי אותו כקישור פה
    http://www.kedma.co.il/index.php?id=2634&t=pages

    ההליך המדורג נולד בתקופת האינתיפדה השניה, כאשר היה סגר על השטחים והיה צורך ב"ידיים עובדות". הבעיה של המעסיקים היא, שאל הידיים העובדות הללו מחוברים אנשים, עם היסטוריה ומשפחה וכולי. והם מתאהבים, נקשרים ורוצים להישאר. או אז הומצא "ההליך המדורג".
    עד אז, אזרח לא ישראלי שנישא לישראלי, לא משנה מה דתו (אבל אם הוא לא יהודי, החתונה צריכה להיערך אכן מחוץ לישראל) קיבל אזרחות ישראלית באופן אוטומטי. מאז, החל שלב הטירטורים, כדי לבדוק שהנישואים לא פיקטיביים וכל מיני המצאות אחרות.
    ועצה להומואים ולסביות, מחברה לסבית שעברה את זה:
    תתגיירו. לא צריך להתגייר באמת. החברה שלי היתה בקהילה יהודית דמיקולו בחו"ל. בחיי. מתוך שישה מפגשים על חוף הים היא היתה בשניים. אחר כך היא עברה בחינה (שאלו אותה, למה שותים יין בפסח, היא ענתה שזה בגלל הדם, ועברה. נשבעת.)
    וכדאי לעשות את זה כמובן לפני שמגיעים לחיות בישראל: מי שהוא לבן לא יתקבל בחשד ולא ישאלו דבר בקשר לכשרות של יהדותו ולא יבדקו לו את השופר.
    זה סתם נייר וצריך לנצח בכלים של המדינה הציונית. הכל חוקי.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 8:36 pm

    אני חושב שהתגובה של איריס מבהירה בצורה נהדרת מדוע יש צורך במדיניות הגירה נוקשה ודווקנית הרבה יותר ממה שהיא היום.

    כל הדברים בפוסט לגבי ילדי העובדים הזרים מאו מרגשים וכוחם יפה גם לגבי רבבות הילדים היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון שאתה תומך בגירושם.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 9:32 pm

    מזעזעות אותי התגובות כאן
    מה שמסביר בהחלט למה ש"ס, משרד הפנים, משרד ראש הממשלה, שר החוץ וכמה כותבים כאן ברשימות מרשים לעצמם להתנהג כמו שהם מתנהגים
    א. כי הם יכולים
    ב. כי מסתבר שלרשעות ולטמטום שלהם יש תמיכה ציבורית רחבה.

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 9:59 pm

    לאומנית ופשיסטיטת ולא קיבל?
    בוז, שאט-נפש ותיעוב מתגובותיהם הלאומניות-גזעניות קיצוניות, פשיסטיות והומופוביות של המגיבים: אורנה, פנחס ויואב. בושו והיכלמו!!!

  •   ביום אוקטובר 9, 2009 בשעה 10:28 pm

    לא מקבל את מה שביקש קשורה להומופוביה או לשנאת זרים. הוא לא היה נשוי לישראלי ולכן יש פה בעיה. זה הכל. אמנם אצל הומוסקסואלים יש מקום להקל משום שקשה להם טכנית להנשא ומן הראוי היה שיצאו תקנות בעניין, נניח שכעבור זמן מסוים שהזוג שוהה יחד הם יחשבו כנשואים (אלא שאז הזוג צריך שיהיו לו גם החובות של זוג נשוי מבחינת ירושה וחלוקת רכוש וכיוצא באלה. לא בטוח שכל ההומואים היו רוצים בכך). אני מוצא את התנהגות השלטונות נאורה וסבירה לחלוטין.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 4:47 am

    אורנה – התלבטתי אם למחוק את תגובתך. לו היית טורחת לקרוא את הבלוג היית קוראת רשימות שלי על נושאי רווחה, זכויות חברתיות, נגישות לשירותי בריאות וכו' הנוגעים לכלל תושבי ישראל ובפרט אוכלוסיות חלשות סוציו-אקונומית. קצת נמאס לי מהמגיבים מסוגך שמתלוננים למה אכפת לי רק מערבים והומואים בלי שהם טרחו כנראה לקרוא מה כתבתי בנושאים רבים אחרים.

    פנחס, כן בארצות הברית אין כל מעמד לזוגות לא נשואים, וברמה הפדרלית מוגדר שנישואין זה רק גבר ואשה, נכון. אז מה? גם להם יש פגמים רבים. לא הבנתי מה אתה רוצה לומר? להם גם אם אין ביטוח בריאות בכלל, אז בגלל זה כשאני מבקר את הפגמים במערכת הביטוח בריאות שלנו אולי תגיב שבארה"ב יותר גרוע??

    חוץ מזה כפי שארז הסביר לך הם לא יכלו להנשא בקפריסין, וגם, בכלל למה להטיל חובה להנשא? בכל מקרה כל עוד אין נישואין שוויונים ופתוחים בישראל זו הפלית כל מי שלא יכול או לא רוצה להנשא בישראל.

    ועוד נקודה חשובה וכאן אני צריך לתקן גם אותך ארז. נישואים של בני זוג מאותו מין בקנדה נרשמים בישראל. מבחינת "הכרה" הם לא מוכרים רשמית, ולצערי יש אינדיקציות שמשרד הפנים לא בהכרח יחיל על נישואים כאלו את אותם כללים שהוא מכיל על נישואי קפריסין של בני זוג ממין שונה, אף כי היסטורית גם אלו רק "נרשמו,
    ולא "הוכרו" בישראל.

    מה שמביא אותי להערה שלך י.ג.: בעיני ההסדרים שמבחינים בין זוגות נשואים לבין כל מי שאינו נשוי הם הומופובים בהגדרה, כי הם בנויים על קידוש הקשר ההטרוסקסואלי שמוסד הנישואין מקדש, ומתן מעמד מיוחד אליו. נכון שהם פוגעים גם באחרים שאינם נשואים, אבל זה לא גורע מעובדה זו. בפרט כאמור לאור העובדה שזוגות רבים אחרים יכולים להנשא בישראל.

    יואב- כאמור הם היו יכולים להנשא בקפריסין ובהרבה מקומות אחרים בעולם. נכון שכיום בני זוג מאותו מין יכולים להנשא בקנדה במספר מקומות אבל
    1. זהו מספר מצוצמם של מקומות.
    2. משרד הפנים עדיין, אף כי מחויב לאור בגצ לרשום נישואים אלו בישראל, מתיחס אליהם שונה עדיין מאשר לנישואי קנדה של בני זוג ממין שונה, ואני מקווה שזה יתוקן, אבל יש עדיין בעיות.
    3. כפי שהסברתי לי.ג. הסדר שנותן עדיפות לנישואין הוא בפרט בישראל בה מוסד הנישואין מוגבל לבני זוג ממין שונה, כזה שמקדש את המסגרת ההטרונורמטיבית.

    איריס ח. – תודה על הקישור! ואשר לגיור, תראי אני לא מייעץ לאף אחד לרמות, וגם לגבי גיור יכולים לעשות בעיות, וזה לא תמיד מסתדר עם נסיבות יצירת הקשר והגעה ארצה וכו'. אני אציין שכאשר הייתי יועץ משפטי בהתנדבות לאגודת הלהט"ב טפלתי בהמון פניות למתן מעמד בארץ לבני זוג מאותו מין של ישראלים, עם הרבה הצלחה (והמקרה של תומאס שמידט התנהל עד כה לפי נהלים אלו(. אני חייב לומר בצער שמידת ההצלחה והקושי או הקלות בהשגתה היתה תלויה לעתים קרובות בארץ המוצא של בן הזוג הזר. מארה"ב או צרפת, אין בעיה. מרומניה או טורקיה – בעיה קשה…

    חיים כל ההשוואה לפינוי מהשטחים כל כך מופרכת שלא אתייחס אליה כרגע.

    אסתי – אכן. מודה שהייתי די בשוק מהתגובות האלו כאן.

    למגיבה האנונימית בסוף -ראי תשובותי לעיל. ואם את רואה את התייחסות השלטונות כנאורה וסבירה, אם בעינך זה נאור וסביר לגרש אדם שבן זוגו נרצח ולנתק אותו ממי שהיתה למשפחתו אז התפיסה שלך של מה זה נאור וסביר רחוקה רחוק מזרח וממערב ממה שאני חושב שזה נאור וסביר, או שזה מעיד על כמה המונחים האלו נבובים.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 4:52 am

    אני רוצה לחזור ולהדגיש אחרי שקראתי שוב את כל הדיון הזה שנדמה לי שיש אנשים שלא נתנו את דעתם לכך שלמרות שבישראל בה יש הגבלות רבות על נישואים הרי יש נפגעים רבים בדרך, הרי שעצם מתן עדיפות לזוגות נשואים הוא חלק משימור המבנה ההטרוסקסואלי של החברה שבנוי על הזוגיות גבר-אישה (אלא אם כן המוסד של הנישואין עבר טרנספורמציה רצינית) שזה גם חלק מהמבנה הפאטריכאלי שבנוי על קידוש הזוגיות של גבר-אישה כצורה הגבוהה ביותר של יחסים. וחוסר תשומת לב לכך גורמת אני חושב לחלק מהקוראים לתהות מדוע הסדר שמפלה נשואים לטובה הוא הטרוסקסיסטי והומופובי – גם אם כאמור יפגעו ממנו רבים אחרים, בפרט בישראל בה רבים מודרים מהנישואין.

    וזה מעבר לשאלה של מדוע בכלל לתת עדיפות לנישואין, ועוד ועוד..

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 5:39 am

    כל הסדר לגבי זוגות נישואין גם מהווה מתקפה על מוסד הפוליגמיה למשל, ועל עוד הרבה מאוד דברים שהם לא זוג של בעל ואישה, שמן הסתם חלקם לגיטימיים בעיניך וחלקם לא.

    אשר לרבבות הילדים היהודים ביהודה ושומרון המועמדים לגירוש מהאיזור, אני חושב שההשוואה בין המקרים תעזור קודם לך, להבין מהן בעצם זכויות הילדים שכן חשובות לך והיכן הן עומדות ביחס לסכסוכים פוליטיים.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 12:06 pm

    אני מצטרף פה לרבים אחרים שלא כל כך מבינים היכן אתה מוצא את ההומופוביה כאן. אני חושב שהבלבול נובע מכך שאתה מתייחס למקרה ספציפי, בעוד שאם כבר יש כאן הומופוביה, היא רק בדרך האגב.
    מדינת ישראל הפקידה את כל נושא דיני הנישואין בידיים של הדת, ובכך למעשה החילה על כל הנושאים הקשורים בכך נורמות מוסריות של העולם העתיק (יותר או פחות, בהתאם לדת), ובכל מקרה לא מערכת ערכים מודרנית.
    כתוצר לוואי, קבוצות מיעוט רבות (כמו למשל זוגות בני דתות שונות) מוצאות את עצמן נדרסות, וביניהן גם זוגות בני אותו מין.
    לכן אני לא מסכים כלל לקביעה שיש כאן התנהגות הומופובית. קיים מבנה ממוסד בחברה, שאחד הסימפטומים של הפיגור הערכי שלו זה הפליה לרעה של הומוסקסואלים ולסביות.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 3:35 pm

    שמיניות באויר כדי לקשר את העניין לשנאת הומואים. אני מציע שתחליט אם אתה רוצה לכתוב פוסט על הבעיתיות שבמעמד המשפטי של מוסד הנישואין או על הומופוביה. הנסיון שלך לקשור בין השניים הוא משונה בלשון המעטה.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 3:46 pm

    להתגייר כדי להתאזרח בישראל זו לא משהו לא חוקי: להיפך. אפשר להגיד שזה לא מוסרי אולי, אבל השאלה היא גם מהו יהודי ומיהו יהודי בכלל. ושאלה נוספת, היא האם בעולם לא מוסרי, כמו עולמו של משרד הפנים, צריך להשתמש בכלים מוסריים. שאלה גדולה…
    מכיוון שבן הזוג שלי הוא גבר לא יהודי, זה הלך גם מאוד קשה, אבל עדיין קל יותר מאשר אם הוא היה אישה. ואם היה צריך לגייר אותו, אז זה מה שהיינו עושים, אני מניחה. אמא שלי ממילא כבר גיירה אותו…:)
    המפתח נעוץ אייל במה שאמרת: ללבנים קל יותר לקבל אזרחות ישראלית (ולכן אני מניחה שתומס שמידט יקבל בסוף, לעומת מהגרת עבודה מהפיליפינים שחיה בישראל יותר זמן, או זונה מיובאת מלטביה).
    בן גוריון לא סתם הפקיד את הנישואים בידיהם של הדתיים והעובדה שאנשים בני דתות שונות לא יכולים להינשא בישראל אינה תוצר לואי אלא המטרה העיקרית. כל הענין היה להפריד בין יהודים ללא יהודים, כי "הבעיה הדמוגרפית" עמדה לעיניו אז. לא עמדו לעיניו נישואים של בני זוג מאותו המין ואכן הבעיה העיקרית שלהם, היא לא שהם בני דת שונה, אלא שהם בני מין שונה.
    בודאי שמדובר כאן בהומופוביה: לו לניר כ"ץ זכרונו לברכה היתה בת זוג לא יהודיה, היא גם הייתה נתקלת בקשיים, במיוחד אם היא לא היתה לבנה, אבל היה לה קל יותר להישאר בסופו של דבר, כיוון שפקיד של משרד הפנים יכול יותר להבין קשר בין אישה לגבר. כולנו נולדנו לתוך עולם מושגים הטרוסקסואלי בסופו של דבר. וזה לא נחסך מאף פקיד.
    הפקידה הזו, לא יכולה בכלל לדמיין לעצמה שהמסגרת התומכת של תומס שמידט היא המשפחה של ניר הרי, מה שהיה לה קל לדמיין לו היה מדובר באישה.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 4:34 pm

    אייל, אני קורא את הבלוג שלך עלאף שעמדותינו הפוליטיות נוגדות במידה רבה משום שיש לי הערכה לעמדת המומחה שאתה מייצג בכל הנוגע למשפט בינלאומי או לנושא המשפט בכלל. ברור לי שהעמדה המשפטית שאתה מייצג חופפת את העמדה האידאולוגית שלך ועדיין, אתה נהנה אצלי מאמינות גבוהה ובכך טמונה יכולת השכנוע שלך (לפחות לגבי). מאמרים כגון המאמר הנוכחי בהם אתה טווה ביד גסה ממש קשרים שאין להם כל אחיזה במציאות פוגעים מאוד באמינות שלך בעיני. יש הומופוביה וזה רע. יש כללי נישואין בישראל שנשלטים על ידי הממסד הדתי וזה רע. הנסיון לקשור ביניהם (ולהכניס גם שנאת זרים לקדירה) הוא לא לעניין.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 6:42 pm

    קשה מאד לחוות דעה על הכתוב בהיעדר תשתית עובדתית מספקת. אתה קובע כי-"תומאס שמידט איבד את היקר לו מכל: את בן זוגו. משפחתו של ניר היא משפחתו, ורשת התמיכה המשפחתית והחברתית שלו, שהוא זקוק לה עכשיו יותר מתמיד, נמצאת כולה בישראל" אבל אין לנו די נתונים לאשר קביעה זאת והקביעה מולידה מספר תהיות עובדתיות.-

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 9:07 pm

    משה- נו באמת. אנו לא עורכים כאן משפט. אני אומר לך שזה המצב. אבל מה זה משנה, הרי בקשתו נדחתה בלי לבדוק את זה בכלל, על הסף, עד שהאגודה לזכויות האזרח התערבה. ואני חושב שזה קצת חצוף וחסר כל רגישות מצדך לבוא ולכתוב כאן דברים כאלו ולומר שזה מעורר "תהיות". וגם לא דיברתי על הניתוק הנורא שזה יגרום למשפחתו של ניר, שתאבד, בנוסף לניר, גם את תומאס.

    ולכל אלו שלא מבינים את הקשר בין קידוש מוסד הנישואין ובין הטרוסקסואליות ומאשימים אותי שאני קושר סתם דברים, אז צר לי אך אתם פשוט עיוורים. העובדה שבישראל בכלל יש רק נישואים דתיים מוסיפה עוד בעיות ונושאים, אבל הנושא הוא גלובלי ולא רק ישראלי, וקידוש מוסד הנישואין ומתן זכויות עדיפות לזוגות נשואים על פני כל צורה אחרת של יחסים בוודאי שקשור למבנה ההטרוסקסיסי של החברה ששם במרכז את הזוג הנשוי גבר-אישה. מי שלא מבין את זה – אני פשוט מציע לו להתחיל להבין את המבנה החברתי של הנישואין ואת התפקיד שלו ואת הקשר שלו למבנה ההטרוסקסואלי והפאטריאכלי של החברה, ושיתחיל להבין את הקשרים האלו. אני די מופתע לראות כמה אנשים עדיין עיוורים לזה. וכן, גם פוליגמיה נמנעת במבנה הזה, אולי מסיבות מוצדקות בגלל המבנה הקלאסי שלה שפוגע בנשים. אבל זה לא סותר את מה שכתבתי.

    צר לי על ילדים שנולדו בשטחים וזה לא אשמתם, אבל המצב של ההתנחלויות כל כך שונה ממצב מהגרי עבודה, והמתנחלים התיישבו בשטח תוך נישול כה גדול של האוכלוסיה המקומית, שההשוואה באמת מופרכת. גם ההשוואה של מעבר מאלפי מנשה לגבעת שמואל שונה מאשר גירוש מישראל.

  •   ביום אוקטובר 10, 2009 בשעה 9:51 pm

    תעשה חיפוש קטן על ההסטוריה של מוסד הנישואין (מרתק אגב) ותגלה שאין לה שום קשר עם שמירה על מבנה הטרוסקסואלי. יתר על כן נראה שאתה סותר את עצמך. לו היה למוסד קשר עם שמירה על מבנה פטריאכלי הוא היה אמור להעדיף נישואים הומוסקסואליים (למשל, צירוף בחוק של רכושם של שני גברים מעצים את העוצמה הכלכלית לעומת צירוף רכושם של גבר ואישה).

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 12:55 am

    המבנה של הנישואין בנוי על גבר ואישה. אין כל אינטרס פאטריאכלי להעדיף נישואים הומוסקסואליים, מאחר ו:
    נישואין בנויים על היראכיה של גבר ואישה
    החלוקה הבינארית גבר-אישה שביסוד הפאטראכליות היא הצד השני של המטבע של ההטרוסקסואליות הכפויה
    (ע"ע אדריאן ריץ(.

    נישואין של שני גברים בדמיון הפאטריאכלי זה אסון לשליטה הגברית, כי זה אומר שבסיוט ההטרוסקסואלי, אחד הגברים מוותר על הגבריות שלו, על העליונות שלו, קרי נחדר.

    נישואין בנויים על הסדר החברתי של חלוקת תפקידים בין גברים לנשים
    חלוקת עבודה בבית
    חלוקת עבודה והיראכיה בשוק העבודה
    חלוקת עבודה בחדר המיטות (גבר מזיין אישה – כפי שקתרין מקינון כינתה את הסדר החברתי הזה).

    הסדר החברתי הזה דורש קוטביות מגדרית, היינו רק שני מגדרים, שונים ומובחנים זה מזה באופן בינארי, קוטבי והיראכי.

    לכן הומואים, לסביות ובפרט טרנסגנדרים מערערים על הסדר החברתי הזה.

    הומואים – מהסיבות שהזכרתי.

    נשים – כי נשים לסביות לא "צריכות" גברים, לא תלויות גברים ומערערים על התפקיד של האישה כ"אשתו" של.

    טרנסג'נדרים- מערערים על הקוטביות המגדרית.

    נישואין הם חלק מהסדר החברתי הזה וגם מעוד סדרים חברתיים כמו הקפטיליסטים ועוד.

    איריס ח. צודקת בדרך בה הסבירה זאת. מעבר לכך, איריס, אני לא יודע אם בן זוגך נשוי לך או לא. אבל צריך לזכור שלהטרוסקסואלים יש כפי שכבר עלה בדיון האפשרות להנשא בנישואין שיוכרו בישראל כמו בקפריסין וכו'. נכון שכיום יש אפשרות לבני זוג מאותו מין להנשא בישראל, אבל נדמה לי שרבים מהמגיבים כאן שכחו שהאפשרות הזו היא חדשה, שמשרד הפנים רושם נישואים כאלו רק החל מלאחרונה בעקבות בג"צ שמשרד הפנים מאוד ניסה להתנגד לו, וגם אז הוא עושה כיום הבחנות פסולות בין זוגות מאותו מין שנישאו בקנדה ובין זוגות ממין שונה שנישאו בקפריסין.

    בדיון בבגצ בן-ארי שעסק בנישואין של בני זוג מאותו מין עמדה עורכת הדין של המדינה שיצגה את משרד הפנים והסבירה שנישואין זה רק גבר אחד ואישה אחת, ושנישואין בחול של בני זוג מאותו מין זו תבנית לא אפשרית בישראל. היא הסבירה למה זה לשיטתה שונה מנישואין של בני זוג ממין שונה שנישאו בקפריסין, גם אם הם לא יכולים להנשא בישראל (יהודי ונוצריה וכו') שכן הם כן נכנסים לתבנית של נשואים של גבר ואשה. נכון שהיא הפסידה את הקייס, אבל לחשוב שצורת מחשבה זו ששמה את הקו בין נישואין ללא נישואין על רקע הנטייה המינית פס מהעולם ומהראש של משרד הפנים מעיד על עוורון ובורות שלצערי חלק מהמגיבים כאן לקו בה בצורה חמורה.

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 1:10 am

    חלק מהתגובות כאן לא רק שלקו בעיוורון – כמו שמציעים לי לנתק דיון בהומופביה מדיון באפלית זוגות לא נשואים – אלא הזכירו לי את ההתנהגות המנותקת והקרה של משרד הפנים בהחלטתו הראשונית בנושא הזה.

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 1:30 am

    חברו כאן בתגובות.
    סיכמת היטב את הסיבות לפחד מהומואים ולסביות, ורק אחת קצת חסרה לי – והיא עצם הדחייה של הטרוסקסואלים כאופציה זוגית ומינית. שלא לדבר על הטרנסים, שזורקים אותנו לחרדה שלנו מעצמנו, מהחלק בתוכנו שהוא פחות חד משמעי.

    אז אנחנו שונאים, מתייגים, ובעיקר מונעים זכויות.

    איזה עיוורון זה, לא לראות את המאמצים העצומים של המשפחה של ניר להשאיר את תומאס בארץ כפי שהם: משפחה חמה ותומכת שבן הזוג של יקירה הנרצח אהוב עליה.

    מדכא ועצוב. משרד הפנים כנראה מייצג היטב את אזרחי מדינת ישראל ודעותיהם החשוכות.

    מה שאתה עושה כאן חשוב, אייל. מישהו צריך להשמיע את קול השפיות.

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 1:44 am

    אפשר להסתכל על מוסד הנישואין כדרך לשימור מבנים חברתיים קפיטליסטים ופטריארכליים, וזה משהו מאד כללי ולא רלוונטי למקרה דנן. גם העובדה שנגד זוגות חד מיניים יש אפליה במוסד הנישואים בחלק גדול מהעולם בלי קשר לנישואי דת, זה נושא חשוב אבל לא רלוונטי כאן. אני חושב שכשבאים לדון על מקרה ספציפי צריך להסתכל על המניעים מאחורי אותו מקרה.

    את משרד הפנים לא הניעה הומופוביה כשבא לגרש את תומס שמידט. לפחות לא הצגת לכך שום עדות. זה נכון שהמבנים שקיימים בחוק מביאים להפליה לרעה של בני זוג מאותו מין. אבל ההתנהגות של משרד הפנים במקרה זה היא לא הומופובית. היא אכן קרה ולא מתחשבת, וזו התנהגות ברירת המחדל של משרד הפנים.
    אם אתה באמת לא מסוגל לראות את זה, ולא מסוגל כלל להפריד בין המקרה הפרטי של התנהגות הפקיד במשרד הפנים, שהיא פשוט יישום קר של החוק, לבין מסגרת הפעולה שבתוכו הוא פועל, שהיא אכן מפלה, ואני אתעקש – לא רק הומואים, אז אתה העיוור בסיפור הזה. ואני לא מקנה בך, כי אני בטוח שאתה באמת חושב שמדובר פה בהומופוביה גרידא, ואני בטוח שזו לא תחושה נעימה עבורך.

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 1:50 am

    אני לא מבחין בין המקרה הפרטי כי המקרה הפרטי הוא יישום של נוהל מסויים שמשקף מדיניות מסוימת שיוצרת קו מפורש בין זוגות נשואים לבין זוגות לא נשואים. התשובה שהוא קיבל היתה מבוססת על כך שאין נישואין. לכן המשהו הכללי והחשוב נוגע ישירות למקרה הספציפי הזה, שלא התרחש בוואקום ואינו מקרה "פרטי". זה מזכיר לי דיונים שכבר קיימתי בהקשר על זה על תפיסות ליברליות שעושות הבחנה קיצונית בין פרטי לציבורי וכו'. בכל מקרה כאן לא מדובר גם לא למראית עין בהחלטה "פרטית" כי אם בהחלטה של רשות ציבורית שנשענה מפורשות על מדיניות ונוהל שמשקפים את האפליה הזו. לא אמרתי שהפקידה במשרד הפנים היא הומופובית באופן אישי, אבל ההחלטה שלה יישמה מדיניות שהיא כן כזו, מסיבות שהסברתי בשרשור הזה כבר כמה פעמים.

    אם אתה לוקה בכך שאתה רואה בזה "מקרה פרטי" (מה פרטי כאן, זו החלטה של רשות ציבורית) שמנותק משאלת המדיניות הציבורית ה"כללית" אז צר לי, זה שוב אותה חלוקה (אם כי בגרסה לא ברורה לי אפילו) של ציבורי /פרטי שכבר כתבתי עליה.
    ותודה אבל אני לא זקוק לרחמיך.

    רוני – אכן, ותודה.

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 3:01 am

    הדיון שהתפתח במסגרת התגובות על הומופוביה ומוסד הנישואין, מפספס את המסר של הפוסט. לפי הפוסט, ניר ז"ל נרצח בגלל הומופוביה ותומאס מופלה בגלל קסנופוביה, ובסופו של דבר, כפי שאייל כתב, אלה הם שני צדדים של אותה מטבע. אני מסכים עם אייל, שההפליה של תומאס מבוססת ביסודה גם על הומופוביה, אבל אפילו לא היתה – שנאת זרים, בגללה מי שמאבד את בן זוגו בנסיבות טרגיות מועמד באופן אוטומטי לגירוש, היא מסוכנת וחמורה לא פחות מהומופוביה.

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 6:15 pm

    אייל תודה על ההסבר הממצא בתגובות שלך. הבעיה היא אכן מוסד הנישואין בארץ. אין אפשרות לנישואים אזרחיים בתוך תחומי המדינה, לא גם נישואי תערובת, נישואים חד מיניים ואפלייה של ידועים בציבור. הכל הרי בידי רבנים עם ערכים של ימי הביניים. מה שכן זה בסופו של דבר מגיע לחוק השבות שהוא גזענות טהורה. אם מספיק סב יהודי אחד בשביל לקבל אזרחות בצורה אוטומטית, אפשר להגיד שחוק השבות ניסחו בגרמניה הנאצית, לא פחות.

    אגב, הומופוביה, מעניין לראות האם התגובות המתפלפלות כאן בדינים ועוד חרטאות משפטיות היו זהות אם היה מדובר בפיגוע רגיל, ובן הזוג היה בת זוג מאורסת. הם וודאי לא היו טוענים "היא לא יהודיה" כי למה להשמע גזעני, במקום היו מדברים על העדר ראיות וכו'

  •   ביום אוקטובר 11, 2009 בשעה 10:02 pm

    עודד תודה ואתה צודק אם כי גם כתבתי
    "
    . ההקשר הראשון, הוא זה של אפליה בין בני זוג ידועים בציבור, לא נשואים, ובפרט בני זוג מאותו מין, לבין זוגות נשואים"
    – התגובות כאן התעלמו מזה וגם בכלל שוכחות שעד לפני מספר קטן של שנים לא היה בכלל נישואין של בני זוג מאותו מין ובודאי שלא רישום שלהם בישראל, מה שעשה את בעית בני הזוג מאותו מין יחודית שכן לא יכלו להנשא בקפריסין וכו, וכאמור גם כיום אין עדיין יחס שווה.

    אני חושב שגם חשוב לדבר על כיצד מוסד הנישואין כמשמר את הסדר האתנו לאומי ואת הסדר ההטרונורמטיבי – אלו הולכים יחדיו, שכן לאומיות והטרנונורמטיביות קשורים זה בזה ויש הרבה ספרות על השניים שלא כאן המקום לפרטם.

    י.ג. אתה צודק

    .

    א.ר. – תגובתך המגעילה נמחקה אני מבקש שלא תגיב כאן יותר.

  •   ביום אוקטובר 12, 2009 בשעה 12:57 pm

    זה בכלל לא אותו דבר.
    ידועים בציבור, או בשמם העממי והפחות משפטי, חברים, הם מוסד הרבה פחות רשמי, הרבה פחות מחייב והרבה פחות יציב מאשר נישואין.

    עובדה שבני זוג מוצאים לנכון להינשא ומכנים זאת "למסד את הקשר", לפחות בעיניהם ההבדל הזה חשוב, מצדיק טקס, ומשנה את הגדרת הזוגיות שלהם.

    נכון שיש הרבה בעיות עם פסולי חיתון, מסורבי גיור וכו' וכו', ולאה צריכה המדינה למצוא פתרון רשמי (נישואין אזרחיים כנראה) אבל ידועים בציבור היא לא חלופה רשמית מספיק

    כמו בעלת הדירה שלי, שמסכימה להכניס לבית שלה רק זוגות נושאים, כך גם מדינת ישראל רואה רק נישואים כקשר שמחייב אותה להתייחסות

  •   ביום אוקטובר 12, 2009 בשעה 1:00 pm

    אם רוב האזרחים במדינה מחזיק בדעות חשוכות ואטומות בעינייך, ואם את מאמינה בדמוקרטיה, אז אני חושב שכדאי שתקבלי את העובדה שהחוק לא ימצא חן בעינייך

    לא שמורה זכות הזעזוע

  •   ביום אוקטובר 12, 2009 בשעה 1:00 pm

    אם רוב האזרחים במדינה מחזיק בדעות חשוכות ואטומות בעינייך, ואם את מאמינה בדמוקרטיה, אז אני חושב שכדאי שתקבלי את העובדה שהחוק לא ימצא חן בעינייך

    לך שמורה זכות הזעזוע

  •   ביום אוקטובר 12, 2009 בשעה 11:00 pm

    מהגג, דבריך היו אולי נכונים במדינה בה היו נישואין שווים ופתוחים לכולם. מאחר וזה רחוק מלהיות המצב אז ההפליה הזו מפלה את כל מי שלא יכול להתחתן או רוצה להתחתן בנישואים דתיים. ידועים בציבור זה לא "חברים" כי זה דורש מבחנים חמורים יותר.
    דבריך בהקשר הנוכחי של ישראל בה לא יכולים להנשא כל כך הרבה אנשים, ובפרט בני זוג מאותו מין, ויש רק נישואים דתיים, מנותקים מהמציאות.

    אגב גם לא נכון שמדינת ישראל רואה רק בנשואים קשר הראוי להתיחסות. היא מפלה בין זוגות נשואים לבין שאינם נשואים אך היא מכירה בידועים בציבור בהרבה הקשרים, לרבות הקשר של אשרות שהיה לבני זוג, אם כי בצורה מפלה כפי שהסברתי ברשימה.

    ולגבי הערתך לאסתי, אני מניח שהיא כמוני מחזיקה בתפיסה מהותית של דמוקרטיה. בהרבה זמנים ומקומות "הרוב" החזיק בדעות חשוכות ואטומות, ואם עשה זאת תוך רמיסת זכויות הרי שנטש את הערכים הדמוקרטים, גם אם זה היה הרוב שרצה בכך.

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 2:51 am

    דמוקרטיה במשמעותה המקובלת בציבור (קלאסית-רפובליקנית) היא שיטת ממשל ולא מושג אבסטרקטי, המספקת כלים מאוד ברורים להכרעת מחלוקות מדיניות – בחירות ומשאל עם.

    "דמוקרטיה מהותית" כמושג המנוגד באופן כלשהו לדמוקרטיה קלאסית (ולא בתור התשתית הערכית המצדיקה את מנגנון הדמוקרטיה הקלאסית) במובן שאסתי נמנית על תומכיה היא שיטה הנעדרת מנגנון להכרעת מחלוקות פוליטיות ובכך בעצם משווקת גישות אנרכיסטיות נוסח "כל דאלים גבר" לפתרון סכסוכים פוליטיים, ובאופן ספציפי – מרידות, מהפכות אלימות, מלחמות "צודקות" וכו'..

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 6:17 am

    יופי, אז נחזיק בתפיסה של דמוקרטיה שבה כל מה שהרוב מחליט בבחירות תקין? גם אם הרוב יחליט למשל שלמיעוט מסוים, נאמר שחורים, אין יותר זכויות והם צריכים להיות עבדים, זה יחשב בעיניך לדמוקרטיה. לא מפליא בהתחשב בכך שבעיני ישראלים רבים שלטון על מיליוני פלסטינים לא שולל דמוקרטיה. לדמוקרטיה יש מטרה ערכית של שוויון (שהבחירות אמורות לשקף אותה) והחלטה שחותרת תחת ערכי הדמוקרטיה מעקרת אותה. ודמוקרטיה מהותית לא מהווה כל דאלים גבר אלא ההפך, מביעה מחויבות לשוויון.

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 6:19 am

    אתמול התפרסם הדיווח הזה באתר החדשות "בחדרי חרדים":
    http://www.notes.co.il/gross/

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 6:20 am

    זה הקישור הנכון:
    http://www.bhol.co.il/news_read.asp?id=12717&cat_id=1

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 7:06 am

    הגעתי לכתבה הזו מגוגל ניוז אבל בדקתי עכשיו והיא לא מקושרת מהמדור הרלוונטי באתר, כלומר כנראה שהיה כאן איזשהו ניסיון כושל להסירה מהאתר.

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 7:51 am

    הכתבה הזו חיים קושרה היום פעמים רבות במקומות שונים לרבות בפייסבוק, וגם באתר של ערוץ 7 נדמה לי, ובאתרים מסוימים גם הופיע השם של החשוד לכאורה… אני לא רואה צורך להסיר קישור לאור זה שהתוכן שלה הופץ היום וזה קישור למשהו שברשת. אבל אני אמנע מלכתוב על הסוגייה בשלב זה, עד שתתברר.

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 1:24 pm

    עד כמה שידוע לי, אביגדור ליברמן, חביב הדמוקרטים, מצליח לא רע בהעלאת הנושא של ברית הזוגיות וקיים סיכוי לא רע שכבר במושב הקרוב של הכנסת העניין יבוא לידי פתרון מניח את הדעת, לפחות לגבי רוב המקרים

    ונדמה לי שגם אתה וגם הרבה אחרים מתייחסים למונח "דמוקרטיה" בשתי משמעויות שונות וגורמים לבלבול: ישנה הדמוקרטיה כאמצעי שלטוני התומך בהכרעת הרוב, בהפרדת רשויות ועוד ועוד, ויש מה שאני מכנה "השקפת עולם ליברלית" שהיא מערכת של ערכים ואמונות שמיוצגת בארץ ע"י סיעת מרץ,פחות או יותר

    לזה בדיוק כיוונתי בהערה לאסתי:
    כל עוד מדינת תל אביב לא תשלים את הליך העצמאות השיפוטי שלה, הרי שהחוק הפדרלי של מדינת ישראל ממשיך לחול עליה.
    אם הוא אטום, חשוך, מפלה או לא מספיק ליברלי בעיניכם – תנחומי

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 3:34 pm

    אני חושב שאתה שוב טועה, הצעת ברית הזוגיות של ישראל ביתנו והקואליציה, עוסקת – למיטב ידיעתי ופעם אחרונה שבדקתי -רק בבני זוג ששניהם אינם יהודים או משהו כזה, ולכן לא תפתור את רוב הבעיות, ראה רשימתי
    http://www.notes.co.il/gross/54927.asp

    לגבי דמוקרטיה, כבר שנים רבות מקובלת התפיסה שדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב אלא גם הגבלות על הרוב בצורת זכויות. נכון שזו "דמוקרטיה ליברלית" אבל דמוקרטיה שפירושה רק שלטון הרוב לעשות כרצונו – נדמה לי שתפיסה צרה זו של דמוקרטיה בפועל – הרוב יכול לחוקק כל מה שרוצה תוך רמיסת כל אדם קבוצה או מיעוט – חותרת תחת הסיבות שבגינן צריך דמוקרטיה..

  •   ביום אוקטובר 13, 2009 בשעה 3:58 pm

    החוק, במתכונתו הנוכחית חלקי מאוד ופותר חלק קטן, קטן מדי, מהבעיה.
    אני מבין את גישתך להתנגד לחוק מסיבה זאת, אבל גם מבין את מי שיאמר שזה צעד קטן בכיוון הנכון, צעד שיכול להיות לו המשך בארץ הפרטאץ'.
    קשה לי להכריע בעניין

    לגבי הדמוקרטיה, אני ממש לא מסכים איתך, יש לי עוד הרבה מה להגיד, אבל אני לא רוצה להמשיך להתווכח ולקלקל את האוירה של השלמה והודאה בטעות

    אולי אני אכתוב על זה פוסט יום אחד…

  •   ביום פברואר 8, 2010 בשעה 10:12 pm

    ידוע לי שבימה"ש הגיע להחלטה בנושא- האם אתה יודע מהי ההחלטה?

  •   ביום פברואר 10, 2010 בשעה 12:44 am

    המקרה לא – או טרם – הגיע לבית משפט. עדיין ממתינים להחלטת הועדה בערר ובינתיים יש אשרה תקפה.

  •   ביום פברואר 9, 2011 בשעה 2:48 pm

    יש כאן המון בורות ברמה המשפטית.

    בן זוג (גם לא יהודי) של אזרח ישראלי יכול להגר לישראל גם ללא נישואים. גם בן זוג מאותו המין. זה נקרא ההליך המדורג. אשרת עבודה מהיום הראשון, ואזרחות אחרי בערך חמש שנים. משהו סטנדרטי לחלוטין בעולם המערבי, ואף מתקדם ביחס למדינות דוגמת ארה"ב (שלא מכירה כלל בזוגות מאותו המין לצורך הגירה).

    ההליך המדורג נפסק אם בן הזוג הישראלי מת לפני שהתהליך הגיע לסיום. זה אכזרי – אבל מפלה בדיוק באותו המידה גם כלפי זוגות שאינם מאותו המין. אין כאן הומופוביה, אלא "סתם" שנאת זרים.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*