להרוג את השליח

הרשימה נכתבה לכבוד יום זכויות האדם הבינלאומי ופורסמה באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה 

לגרסה אנגלית

 

יום זכויות האדם הבין-לאומי חשוב כי הוא מסמן רגע היסטורי שהתרחש לפני 61 שנים. ב-10 בדצמבר 1948, על רקע השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות אדם. יום זה מסמל את המהפכה המחשבתית ולפיה זכויות אדם אינן "עניינה הפרטי" של המדינה, ושניסתה להציב סטנדרט בין-לאומי של זכויות שכל אדם ראוי להן. המהפכה המחשבתית שבישרה ההכרזה האוניברסלית הזאת התבטאה גם בכך שהעמידה, לצד הזכויות לחיים, לחירות, לחופש הביטוי, לדת, למצפון ולתנועה, גם את הזכויות לבריאות, לחינוך, לדיור ולתנאי עבודה צודקים והוגנים. ההכרזה האוניברסלית לא הבחינה בין זכויות "אזרחיות" ובין זכויות "חברתיות", אלא התייחסה לכל הזכויות כשוות.

61 שנה לאחר הרגע ההיסטורי הזה, האיומים על המהפכה שביקשה ההכרזה האוניברסלית להביא רבים. את ניסיונה של ההכרזה להבטיח שוויון וזכויות אדם לכל אדם באשר הוא, תוקפת התחימה של הזכאים לזכויות על פי קריטריונים לאומיים ואתניים באופן שחותר תחת ערך האוניברסליות. כך למשל מהגרי עבודה ופלסטינים תושבי השטחים אינם זכאים לאותן זכויות שמהם נהנים אזרחי המדינה. אך גם בקרב אזרחי המדינה ותושביה רבות ההפליות והפגיעות בזכויות, וכפי שהגדיר זאת דוח האגודה לזכויות האזרח שיצא לאחרונה לכבוד יום זכויות האדם, הזכויות והדמוקרטיה בישראל הם "על תנאי". גם היעדר ההפרדה בין זכויות "אזרחיות" ובין זכויות "חברתיות" הופרה, כאשר בניגוד להבטחה בהכרזת העצמאות של ישראל ל"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור", זכויות הרווחה מקבלות מקום משני, אם בכלל, במעמדן בישראל.

בין כלל התופעות המטרידות, השנה צריך לתת את הדעת בייחוד לתופעה שאבקש לכנות "להרוג את השליח": יותר ויותר אנו נתקלים בניסיון להסיט את הדיון מהפרות של זכויות אדם על ידי ניסיונות לדה-לגיטימציה של אלו שמצביעים על ההפרות.

דוגמה מובהקת לכך היא דוח גולדסטון. גם אם אפשר לבקר את דוח גולדסטון וגם אם הוא אינו מושלם, ההתקפה המתוזמרת והטוטלית עליו עוד לפני שיבשה הדיו על הנייר בניסיון לעשות דה-לגיטימציה לגולדסטון האיש – ניסיון שהוביל בין היתר נשיא המדינה – מטרתה הייתה למנוע דיון בפגיעה הקשה שפגעה ישראל באזרחים פלסטינים בזמן הלחימה בעזה. ההתקפה המתוזמרת הזאת מביאה לידי כך שהדיון מוסט לשאלת הדוח, הוועדה והפרסונות, במקום לנושא עצמו. פתאום כל המידע על פגיעה באזרחים – הן כזה שהתקבל עוד טרם הדוח, לרבות מחיילים שהשתתפו בלחימה, והן זה שעולה מהדוח עצמו – נעשה לא רלוונטי, והדיון כולו מתמקד בדוח ובמחבריו. כך למשל רבים שניסו לעשות דה-לגיטימציה לדוח כתבו שאחת מחברות הוועדה חתמה בזמן הלחימה על מכתב שבו נטען שישראל מבצעת לכאורה פשעי מלחמה בעזה. אף כי ייתכן שרצוי שמי שהביעה דעתה על האירועים אכן לא תשתתף בוועדה, איש ממבקרי הדוח לא טרח להזכיר שבאותו מכתב נאמר גם שחמאס מבצע פשעי מלחמה – בנוגע אליו אפילו לא הופיעה המילה "לכאורה" – כאשר הוא יורה רקטות על אזרחי ישראל ומבצע פיגועי התאבדות. עובדה זו הייתה כמובן שומטת את הקרקע מהטענה שחברת הוועדה הייתה מוטה מראש נגד ישראל. כאשר עיתונאי ישראלי בכיר שניסה לעשות דה-לגיטימציה לדוח הסתמך בין היתר על כך שחברת הוועדה חתמה על מכתב שמאשים את ישראל בפשעי מלחמה, כתבתי לו ושאלתי מדוע הוא לא טרח להזכיר את העובדה שבמכתב נאמר שגם חמאס ביצע פשעי מלחמה. טרם קיבלתי ממנו מענה.

דוגמה נוספת היא המתקפה כנגד ארגון Human Rights Watch, ששוב מטרתה להסיט את תשומת הלב מההפרות של זכויות האדם שעליהם הארגון מצביע אל עבר המדווחים. אני מציע לכל אחד ואחת לפתוח מדי יום ביומו את אתר הבית של הארגון, ולגלות שהוא עוסק במדינות רבות, ובכלל זה ארצות הברית עצמה ומדינות ערביות, ובעצם עוסק בשלל נושאים ברחבי העולם. העיסוק בישראל אינו תופס מקום מיוחד בעבודת הארגון, ודוחותיו בנוגע לישראל נעשים באותה שיטה כמו בכל נושא אחר. לאחרונה קיימתי דיון עם חבר ששאל אותי מדוע הארגון אינו עוסק בהפרות זכויות אדם של חמאס. שלחתי לו את הדוח של הארגון שבו נקבע כי ירי הרקטות של חמאס על ישראל הוא פשע מלחמה. החבר המשיך ותהה מדוע הארגון אינו עוסק בזכויות אדם שחמאס מפר בכל הנוגע לאוכלוסייה הפלסטינית. לאחר דקה של חיפוש בגוגל מצאתי ושלחתי לו את הדוח העוסק בדיוק בסוגיות אלו וקובע שחמאס צריך להפסיק הרג ועינויים של פלסטינים. העובדה שאותו חבר כביכול "ידע" שהארגון אינו עוסק בחמאס אלא רק בישראל, אף שקל מאוד לגלות שהארגון הוציא דוחות ביקורתיים מאוד על חמאס, מראה עד כמה ההתקפה על ארגון זה ועל ארגוני זכויות אדם בכלל מצליחה. כאשר לאחרונה צורפתי לוועדה המייעצת לענייני המזרח התיכון וצפון אפריקה של הארגון, כתב אחד מאותם גופים שמטרתם לעשות דה
-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם, שהצירוף של כמה חברים, ובכללם כותב שורות אלו, מעיד על המשך ההטיה האנטי-ישראלית של הארגון. כדי לבסס טענה מופרכת זו כתב אותו גוף שאני טענתי שישראל הורגת ילדים פלסטינים. חוץ מהעובדה המצערת שישראל אכן עושה זאת, המאמר שקושר כדי לתמוך כביכול בקביעה זו הוא מאמר שבו כתבתי על הריגת ילדי "האחר" כדבר מצער שקורה באזורנו, ודיברתי על טבח של ילדים בשדרות ובעזה. את העובדה שדבריי התייחסו גם להרג של ילדים ישראלים בשדרות, "שכח" משום מה אותו גוף להזכיר. עוד טען הארגון שהח"מ תמך ב"קמפיין" של הפסקת השקעות בישראל. אלא שמאמרי שקושר כדי לתמוך בקביעה זו, עסק באופן נקודתי בהחלטתה של קרן הפנסיה הנורווגית להפסיק להשקיע בחברת אלביט, והסביר שהדבר נבע והתחייב מקביעת בית הדין הבין-לאומי בעניין הגדר, ולפיה אסור לאף מדינה לסייע לבניית החומה שישראל בונה בגדה המערבית, ומתפקידן של המערכות של אלביט בחומה זו. הסברתי שמועצת האתיקה שעל המלצתה הסתמכה ההחלטה, התבססה על החובות שנקבעו בהחלטת בית הדין הבין-לאומי. בתמימות מסוימת שלחתי הודעת דואר אלקטרוני לאדם שעומד בראש אותו גוף שעוסק בדה-לגיטימציה של ארגוני זכויות אדם ושכתב את כל הדברים המעוותים האלה, ושאלתי מדוע עוותי עמדותיי. גם לפנייה זו טרם קיבלתי מענה.

אבל לא הייתי צריך להמתין למענה כדי לדעת את התשובה: עמדותיי עוותו כחלק מקמפיין של דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם ולכל מי שפעיל בארגוני זכויות אדם ובעצם לכל מי שעוסק בתחום. כיום הגופים ה"עוקבים" אחר ארגוני זכויות אדם ואחר האקדמיה ומסמנים כל עמדה ביקורתית כעמדה אנטי-ישראלית ומנסים לעשות לה דה-לגיטימציה, לא פעם מתוך עיוותה, הם אחד האיומים הגדולים על ההגנה על זכויות אדם ועל הדמוקרטיה בכלל. המקרתיזם שמאפיין גופים אלו, וכן ההתקפה על ועדת גולדסטון, מטרתם להטיל טרור על מי שעוסק בזכויות אדם ועל מי שמבקר הפרות שלהן. אלא שבלי עיסוק וביקורת מתחום זכויות האדם, וכאשר הדיון יוסט תמיד ל"שליח" במקום להפרות עצמן, הפגיעה בזכויות אדם רק תלך ותחמיר. זו סכנה אמתית שרובצת לפתחנו, ולכן על כל מי שחרד לדמוקרטיה ולזכויות אדם להוקיע את השיטה של "להרוג את השליח".

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 10:43 pm

    הדיון לא רציני ברגע כל הדוחות למינהם שציינת נגועות באינטרסים ובדעות מוצקות על הסיכסוך

    ולכן אף אחד לא יקבל בקורת ממשהו שלפני שבדק משהו כבר יש לו דעה מגובשת על מה קורה כאן

    כך זה גולדסטון וכך הארגונים שבצורה סידרתית תוקפות את ישראל ולא משנה מה קורה

    עד שלא נשמע פעם תוקפות מסוג זה כלפי הצד השני שאיננו צדיק גדול

    לא נוכל אף פעם להתייחס ברצינות לדבריהם

    כיון שהם אנשים פוליטיים עם אגנדה פוליטית ברורה

    נכון, בעינך זה להרוג את השליח

    אבל בעיני רוב האנשים לא ראוי ליחס בכלל

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 10:54 pm

    מובהקת לכך שהמסר על זכויות האדם והאזרח הפך להיות מסר פוליטי של קבוצות שוליים וארגונים הנשלטים על ידי אג'נדה פוליטית של קבוצות מיעוט. לדוגמא האגודה לזכויות האזרח שהכותב היה פעיל בה עד לא מכבר. לפני כ25 שנה יכולתיעקרונית גם אני היות פעיל בה וכך גם אנשי ימין. כיום פעילות כזו לא תעלה על הדעת. ברור שהאגודה הזו כמו ארגון בצלם וארגונים דומים הם מעוז של השמאל והדיון בזכויות האדם הוא בסך הכל אמצעי פוליטי. לכל אילו יש להוסיף גם את ההתעלמות השיטתית מפשעים שנערכים בכל העולם וההתמקדות בישראל ללא כל פרופורציה לנעשה כאן. לא נשכח גם את ההתעלמות השיטתית מהדילמות האמיתיות שישראל צריכה להתמודד עמן ונבין מדוע רבים כל כך כבר לא מוכנים לשמוע בכלל את הצירןף הזה "זכויות האדם והאזרח". כמובן אני מניח שאייל וחבריו יפנו את כל האשמה למצב זה על זולתם-בסדר-הם באמת מגיעים רחוק עם הגישה הזאת.
    הבעיה אינה בזכויות האדם אלא השאלה האמיתית איך באמת "הורגים" את השליחים מטעם עצמם שהצליחו להסב נזק כה קשה למאבק לזכויות האדם ע ידי שניצלו אותו למטרות זרות.

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 11:25 pm

    חברה נוספת בועדה של גולשטיין-גולסטון הייתה דיפלומטית פקיסטאנית שעל דרכונה ככל דרכון פקיסטאני מוטבע: טוב לכל הארצות חוץ מישראל.
    כלומר דאגו ליהודי, מוסלמי קתולי-אירי ואני מניח שהגברת האנגליה אנגליקנית כביכול.

    הערה שניה תפקיד הועדה כמוגדר על ידי השולחים היה לבדוק את פשעי המלחמה של ישראל ולא לעסוק בחמאס כך שהדעה על ישראל היא הקובעת.

    אבל אין סיכוי שאשנה דעתך סתם ציינתי עובדות

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 11:27 pm

    כנראה ששני המגיבים שמעלי לא קראו את הפוסט, שבדיוק הפריך את הטענה הלא נכונה כאילו ארגוני זכויות אדם עוסקים רק בצד אחד.. פשוט לא יאומן. שמתי ריבוי קישורים למשל בארגון אחד, דווקא מאחר והוא הארגון ש"הואשם" בהטיה, להראות כיצד עסק בפירוט בפשעי החמאס והרשות הפלסטינית, הן כלפי ישראל והן כלפי פלסטינים. הראתי שהמכתב שבגינו האשימו חברה בועדה אמר שהחמאס ביצע פשעי מלחמה, אפילו בלי ה"לכאורה" שהתלווה להאשמת ישראל. אך המקהלה ממשיכה באותם טיעונים שהפרכתי, ניחא.

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 11:29 pm

    לגבי רני
    כפי שכבר כתבתי כאן
    לי יש חברים מארצות כמו אירן ומלזיה שבדרכון שלהם כתוב אותו דבר בדיוק. זה לא אומר שהם אנטי ישראלים, בכלל לא.
    לגבי התפקיד, אתה טועה כי גולדסטון סירב למנדט המקורי וקיבל מנשיא המועצה מנדט לבדוק את שני הצדדים, מנדט שכדבריו הוא ניסח בעצמו – ולכן לא יכל לדחות – כחלופה למנדט המקורי שמועצת זכויות האדם קיבלה באופן חד צדדי.
    אני מסכים שהמנדט המקורי היה מוטה ושיקף הטיה הקיימת במועצת זכויות האדם. הביקורת עליה ככל שהיא ענינית מוצדקת. אף אחד לא חף מביקורת אגב, הבעיה שמתחילים לעוות את המציאות כדי לעשות דה לגיטמציה. כפי שהראתי ברשימה.

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 11:31 pm

    נותן לך את התשובה המתאימה:

    http://www.nytimes.com/2009/10/20/opinion/20bernstein.html

    "Only by returning to its founding mission and the spirit of humility that animated it can Human Rights Watch resurrect itself as a moral force in the Middle East and throughout the world. If it fails to do that, its credibility will be seriously undermined and its important role in the world significantly diminished."

    אבל ביננו, מה ברנשטיין יודע מהחיים שלו? סה"כ ייסד אירגון קיקיוני…

    אם אתה לא מאמין, תשאל את גרלסקו.

  •   ביום דצמבר 12, 2009 בשעה 11:42 pm

    המאמר שלי מיסד
    HRW
    היה מלא כל כך הרבה ליקויים ובעיות
    אפנה אותך לשני מקומות בהם זה הופרך בפרוט
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/1123902.html
    או
    http://www.haaretz.com/hasen/spages/1123838.html
    וגם
    http://www.hrw.org/en/news/2009/10/20/why-we-report-open-societies
    צר לי אך עם כל הכבוד והצער ברנשטיין כתב דברים מופרכים

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 12:04 am

    "הארגון עובד בימים אלה ב-17 מדינות במזרח התיכון ובצפון אפריקה, בהן איראן, מצרים, לוב וסעודיה. כ-15% מכלל הדו"חות שלנו באזור הם על ישראל."

    כלומר, מבחינה סטטיסיטית, מתוך 17 מדינות מזרח התיכון, שכולן דמוקרטיות ידועות, ובהן פועלים ללא חשש אירגוני זכויות אדם עצמאיים, היית מצפה ליחס של 1/17 (כ 5%) מהדו"חות יהיו על ישראל.
    כמו שאתה רואה, המספר הוא פי 3.

    אם נשקלל את הסטטיסטיקה ביחס לכמות האוכלוסיה בכל מדינה המצב מוטה הרבה יותר.

    בצלם מדווח שב *20* שנות פעילותו נהרגו בשטחים 7400 פלסטינים.
    כמה נהרגו בדארפור רק בשנה האחרונה?

    הלכתי לאתר של HRW ועשיתי חיפוש "דרפור" וקיבלתי 32 תוצאות

    עשיתי חיפוש "ישראל" וקיבלתי 41 תוצאות….

    הביקורת של ברנשטיין (כפי שאני הבנתי אותה) היא לא על עצם הביקורת על ישראל אלא על הגזירה השווה והמעוותת שהארגון עושה בין דיקטטורות ואירגוני טרור למדינות דמוקרטיות ועל כך שישראל מבוקרת באופן דיספרופורצינאלי לעומת אחרים.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 12:24 am

    אני מציע לך לפתוח כל יום כפי שכתבתי את האתר של
    HRW
    ולראות שהארגון עוסק במגוון נושאים ואין הבלטה מיוחדת לישראל, ולקרוא את הדוחות לגבי חמאס שקישרתי,
    החיפוש שעשית הוא כמדומני אגב לא מספר התוצאות אלא מספר העמודים עליהן הן פרושות..

    אני לא עשיתי מחקר משווה על הייצוג של דרפור אל מול השטחים. אבל דרפור ב"כותרות" תקופה קצרה יותר, בעוד שאני מניח שהחיפוש על "ישראל" מכסה תקופה ארוכה בהרבה. כמו כן החיפוש על ישראל עוסק גם בהקשר של השטחים אך בעוד הקשרים שונים, לא רק הכיבוש. השוואות מהסוג הזה לכן בעייתיות.

    לגבי ה-15% בישראל יש גם כיבוש מתמשך שמפר זכויות אדם וגם היו כמה סכסוכים צבאיים לאחרונה שהיו כרורכים בהפרות רבות. סביב הסכסוכים האלו נכתבו דוחות על הפרות על ידי כל הצדדים. יתכן שצריך להרחיב את הכיסוי של מדינות אחרות – שבהחלט מכוסות – אך 15% מכל המזרח התיכון זה משאיר 85% לשאר המדינות, ולא מעיד על התמקדות רק בישראל כפי שנטען, או על התמקדות יתר קיצונות.
    כפי שאמרתי אף ארגון ואף גוף אינו חף מביקורת. השאלה היא האם היא ענינית או האם היא מוטה ושקרית, כפי שהראתי במאמר. הרשימה של ברנסטין לקתה בפגמים רבים מעבר לשאלת האחוזים. אני לא אכנס לניתוח על מדוע הוא כתב אותה. ברור לי שכוונתיו היו טובות אך היא עדיין רשימה מוטעה מהסיבות המפורטות בתגובות.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 12:25 am

    אגב, אני אציין שאני מתחומי מחקר אחרים שלי, של מיניות ונטיה מינית, עוקב אחרי הדוחות של הארגון בתחום, וקורא דוחות על מצרים, עיראק, הודו, ארה"ב. מי שעוקב אחרי עבודת הארגון יודע שהוא עוסק במגוון נושאים ומגוון ארצות ובעולם ומלואו ועושה עבודה מאוד רצינית ורגישה.
    גם אם לפעמים לי יש ביקורות עליה.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 3:32 am

    אלא הכמות.
    אף אחד לא טוען שאין בישראל הפרת זכויות אדם אר הפרופורציותת מעוותות.
    כמובן שבהשוואת תוצאות החיפוש של דרפור וישראל הן לא מדוייקות ולא צריכות להוות "הוכחה סטטיסטית מובהקת" אבל אם נשתמש במונח Perturbation theory, זה המקדם מסדר ראשון.

    85% נשאר למדינות מסביב? כלומר שוב, זה נותן את התמונה הכמותית שבכל המזרח התיכון על 200 מיליוני תושביו, 15% מהפרות זכויות האדם מקורן בישראל. האם זו התמונה הנכונה?

    לי פשוט נראה שהארגון מחפש את המטבע מתחת לפנס . בישראל, בניגוד למקומות אחרים באיזור, יותר קל לאסוף עדויות, הגישה למידע יותר נוחה ולא מרחפת סכנת מוות או מאסר (לפחות לא באופן רשמי) על עובדי הארגון בישראל. הרבה יותר קל לראיין נשים בישראל על אלימות מינית לעומת נשים בסעודיה וכמו שאמר אחמדינג'ד, באירן אין הומואים. לכן גם קל יותר ובטוח יותר לפרסם דו"חות על ישראל מאשר על סוריה או החמאס, אבל המחיר שמשלמים הוא שבאיזשהו שלב נוצרת הרגשה של חוסר אובייקטיביות, דבר שמזיק יותר לאירגון מאשר לנשוא הביקורת.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 4:28 am

    היה מועיל לארגון אם שרה וויטסון לא היתה מגייסת כסף סעודי לארגון כי "הלובי הישראלי" נלחם בהם, כמו שכתב קן רות' לג'ף גולדברג כשההוא שאל אותו על כך: :

    http://jeffreygoldberg.theatlantic.com/archives/2009/07/fundraising_corruption_at_huma.php

    "That's certainly part of the story. We report on Israel. Its supporters fight back with lies and deception. It wasn't a pitch against the Israel lobby per se. Our standard spiel is to describe our work in the region. Telling the Israel story–part of that pitch–is in part telling about the lies and obfuscation that are inevitably thrown our way."

    כמו כל NGO אמריקאי שמכבד את עצמו וגודל למימדים כאלה, זה מפסיק להיות ארגון והופך לתעשיה שמתנהל לפי כוחות שוק. אני לא יודע איך זה בלונדון אבל משרדים בקונטיקט אווניו בוושינגטון או השדרה החמישית בניו יורק לא מעידים על תפרנות.

    וכמו בכל תעשיה יש מוצר ויש לקוחות…..ולפעמים צריך לעקם קצת את העקרונות.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 6:44 am

    היחס לארגוני זכויות האזרח אינו מתגבש בעקבות אירוע כזה או אחר. האם כיום הייתי יכול להשתלב באגודה לזכויות האזרח? בעלי השקפות שמאליות מובהקות הרבה יותר ומחויבות גדולה הרבה יותר להן מצאו עצמם מחוץ לאגודה הזאת?-קיימת דינמיקה פנימית ברורוה בארגונים אלו שגם נובעת כנראה ממקורות המימון שאינם תמימים כל כך[כך כנראה גם בארגוני ימין]

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 8:18 am

    משה, אם לא היית יכול להשתלב באגודה לזכויות האזרח זה כי בעינך פגיעה בזכויות אדם ואף פגיעה קשה מוצדקת ככל הנדרש לשיטתך להגנת דברים שבשמם אתה מוכן לוותר על דמוקרטיה וזכויות אדם, ואתה ביושרך אומר את זה. אני חושב שבאגודה לזכויות האזרח ההשקפה הרווחת היא שאי אפשר לרמוס את הדמוקרטיה ואת זכויות האדם בשם תפיסה לאומית מסויימת וחשש מפגיעה בה. אני לא מתכחש שזה מעורר סוגיות סבוכות ולעתים גם ויכוחים פנימיים, ואף קשים.

    קורא אנונימי – הארגון גייס כספים בסעודיה אך בניגוד למה שפרסמו לא ממהממשלה. הוא מגייס ועושה
    outreach
    בכל מדינה ככל הניתן.
    בתשובה שציטטת לא נאמר שנתנו כספים כי הלובי הישראלי נלחם בהם, אלא שזה חלק מהסיפור של הארגון, הציטוט שהבאת לא מראה על גישה מסוימת או נפרדת לגיוס כספים בסעודיה. הסיפור הזה של סעודיה הוא דוגמא נוספת לדברים שהבאתי בטקסט. אתה יכול לקרוא בפירוט כאן
    http://www.hrw.org/en/node/84956

    שאר התיזה שלך מופרכת כי כן מפרסמים דוחות על החמאס, ועל אירן, ועל דברים רבים אחרים, לכן הטענה שמחפשים תחת הפנס מופרכת. ואם תגיד שזה ש 85 על שאר המזרה התיכון ו 15 אחוז על ישראל זה קצת חוסר מידתיות, אז באמת, זה נשמע לי קצת יותר מדי לעשות מזה את כל ההתקפה שנעשתה. להבדיל מהגישה שאתה מביע, ההתקפה המתוזמרת על הארגון מנסה לעשות דה-קריטדיזציה לעבודה שלו על ישראל ככלי להכחשת הפרת זכויות האדם ודחיית הביקורת.

    כרגיל אני מעונין בדיון לגוף העניין ושמח להתייחס אליו. כל התגובות שהתייחסתי אליהן היו עניינות, מכובדות ומזמינות דיון ותשובה. לעומת זאת תגובות שניסו לייצר התקפה אישית שקרית נמחקו.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 9:09 am

    הספינולוגיה של HRW בהחלט מרשימה.
    כמו כל אירגון עשיר הוא בהחלט יכול לשכור את היחצנים היקרים באמת.
    לגבי סעודיה – על מי הם חושבים שהם עובדים? מה, אנשים לא יודעים איך מתנהלים דברים בממלכה הברברית הזו?

    ונסיים בסיפור (כי באמת אני חושב שמיצינו לא אתה תשכנעני וכנראה שהסיכוי לשכנוע הפוך שואף לאפס מלמטה).

    פעם בעיירה באוקראינה גדל בחור ישיבה. כל מכריו העידו שהתלמיד עניו וצנוע, בחור חכם ועילוי בתורה שכמותו לא נראה ביו הבריות מאז הבעש"ט.

    שמעו יצא למרחוק ושדכנים ושדכניות צבאו על דלת ביתו השכם והערב. אבל, לאחר זמן מה החלו רינונים בעיירה. שמועה התרוצצה שפלוני ראה אותו עם אשת איש ושמועה אחרת גרסה שאלמוני ראה אותו מדליק אש בשבת קודש.

    הוזמן הבחור לשיחה עם ראש הישיבה לגבי פשר השמועות. לפני שהוציא הבחור הגה מפיו הרים הרב את ידו והחטיף לו סטירה מצלצלת שהדיה נשמעו עד וורשה.

    "אבל רבי" צעק האברך שלחיו בערה כאש, "אתה הרי יודע ששמועות אלו הנן בדיה מוחלטת!"

    "ירחם השם" ענה לו הרבי, "רק חסר היה לך שבשמועות האלה היה בדל אמת, לא רק סטירה היית מקבל……"

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 9:14 am

    אנונימי… אז לא הבנתי על מה המחלוקת ומה הפואנטה. נדמה לי שניסית להפריד את עצמך מאלו שמנסים לדחות את האמינות של דוחות הארגון, ולהתכחש להפרות של זכויות אדם על ידי ישראל, אבל היו לך כמה ביקורות אחרות, על כך שיש עיסוק קצת יותר גדול מישראל מאשר מקומות אחרים, אתה לא מתכחש שעוסקים בחמאס מדינות ערביות ועוד – 85 מעבודת המחלקה, ויש לך ביקורת על גיוס הכספים בסעודיה, וכאן יש מחלוקת שכן אני חושב שצריך לגייס בכל מדינה. אני יכול לחיות עם ביקורות ומחלוקות כאלו. לא עליהן נכתבה הרשימה שלי.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 9:36 am

    לא מדובר בפגיעה בשליחים, בכלל לא. שליח מקבל מעטפה סגורה ומביא אותה מנקודה א לנקודה ב גולסטון הגדיר תפקיד, בחר עדים, בחר נושאי עיסוק, סיכם, כתב, הכניס למעטפה והפיץ בעולם הוא אינו שליח וגם בעל הבלוג וארגונו אינם שליחים זו אנלוגיה מאוד לא נכונה, .

    בכל הליך משפטי או חצי משפטי או פישורי או מה שלא יהיה באיזור פעילות זה נבחנים ההגינות האמינות וסדר הדין בשבע עיניים. אין כאן בחינה של שליחים. יש כאן בחינה של המנגנון השופט והמחליט. מכאן הבחינה של שופטים כביכול ועדים כביכול. הוכחה בהליך כזה או אפילו טענה שעד או שופט או אפילו קצרנית מוטים לצד זה או אחר חייבת להיות נלקחת בחשבון וחשוב מכל מתוקנת, עצם החשד מקלקל. גם הקצרנית בבית הדין אינה שליחה וגם המתורגמן אינו שליח וכבר היו דברים מעולם. עצם מינוי גודסטיין היהודי כביכול ציוני היה ליצור מראיית עיין של אמינות כביכול וראה העיתונות לפני תחילת הועדה הנ"ל ואח"כ…

    להשוות דיפלומטית פאקיסטאנית בתפקיד שקוף ומפורסם של האו"ם בועדת גודלסטון לכך שלבעל הבלוג יש חברים מאירן ומלזיה הנו לעניות דעתי מעשה שגוי.

    אכן יש הבדל בין שופטים ועדים משם לבין אחרים. האם הכותב ביקרם בארצם? למה לא? האם הם יכולים לבקר בישראל כעולי רגל מוסלמים למשל? האם הם יחשפו לבדיקות מחמירות בישראל? למה? היכן גרים עכשיו חברים אלו. האם עצם העובדה שיש חברים גלויים ויש חברים סודיים משפיעה על עצם העדויות על איסוף העדויות ובדיקת אמינותן

    האמירה גיוס כספים בסעודיה אך לא מהממשל אינה אמירה ראויה. מי התורם ומה הוא עושה בסעודיה. האם יש בסעודיה תורמים גדולים המנותקים מהממשל? מסופקני. לדעתי הנסיון להניח הנחה מוסווית שדין תורם בפומבי בישראל, איטליה, שוויץ, סעודיה, אירן וקוריאה הצפונית שווה והנו אותו דין שגוי.

    אם לארגון יש אותה מדיניות גיוס כספים בסעודיה, שוויץ, צפון קוריאה שוודיה ואירן "ככל הניתן", הביטוי הנ"ל אינו שלי, יש לי ולאחרים בעיה בכך. הנושא של גיוס כספים למטרות "טובות" על ידי "ארגונים טובים" נידון בהרבה ארצות ואנשים שאספו כסף למטרות כאלו נכנסו לכלא להרבה שנים. לדעתי האמירה הפשטנית הזו שצוטטה אינה ראויה.

    הארגון הנ"ל הנו ארגון לחקירות ולפרסום ממצאים. ברוב המדינות המוכרות לי יש מגבלות שונות ומשונות על חוקרים: רישיונות, בחינות חוקים, וכ"ו. האם חופש החקירות בישראל, אירן,, שוויץ, ויאטנאם, פקיסטאן וסעודיה זהה. מה קרה לעיתונאי יהודי חטטן בפקיסטאן/ אפגניסטאן קרוב למקום מגורי הגברת שנזכרה לעיל. האם הבדלים בחופש זה מוכרים ומפורסמים ע"י הארגון שבו חבר בעל הבלוג. ויותר חשוב השפעתם המתמדת והמכרעת על כמות המידע ואיכותו. הדיון על אחוזים מעניין אך המדיניות הכוללת מעניינת יותר. מי קובע שטחי פעולה והדגשים כיצד הוא נבחר האם יש תכנית שנתית מאושרת, על ידי מי?. מי בכלל בוחר את חברי הארגון? מי הם החברים הישראליים? כמה חברים אירניים הגרים באירן וחברים ויאטנאמים וצפון קוריאנים הגרים בארצם יש בארגון? האם עניין זה מופיע ורשום בפרסומי הארגון? האם החברים והעדים שיוצרים את הפרסומים נדרשו ככל עד או שופט או חבר בג'ורי או בכל בהליך חצי משפטי לחתום על איזו הצהרת אמינות, שבועה או דבר דומה? איך נבדקת ובאיזה כלים אמינות הדיווחים. היש נוהל לאימות ממצאים? מתי ואיך מפוטר חבר בארגון? האם עד כה פוטרו חברים ובגין מה? כאמור לעיל ע"י אחרים ארגון זה הנו עסק אדיר וטיבו של עולם שלעסקים כאלו שמעורב בהם הרבה כסף יש אינטרסים קיומיים ההולכים וגוברים עם הזמן.
    אל תפנה אותי לרשת. ענה לי בקיצור מה שידוע לך.לפחות על חלק מהטענות שהבאתי. ברור לי שאינך יודע הכל בכל מכל כל וכל תגובה תתקבל בברכה..

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 9:51 am

    רני
    אולי התרגום של שליח לא מוצלח מה
    messanger
    באנגלית שכולל את שני המונחים.

    אתה מעלה הרבה שאלות . אם אני מפנה לאתרים זה כאשר יש שם מידע שכותב מי שאמון עליו.

    – דוח ואפילו ועדת גולדסטון זה לא בית משפט. אני כתבתי שיתכן שרצוי שמי שהביעה דעתה על הארועים לא היתה יושבת בוועדה, אבל זה גם בעייתי כי בעולמנו לא היינו נשארים עם אנשים לוועדות, או שאף אחד לא היה מביע דעות. לכן השאלה היא האם הוראתה הטייה. וכפי שהסברתי לא היתה כאן הטייה מהסוג שנטען שהיתה

    – נושא הדרכון, הבאתי זאת כי הטיעון היה שדרכון שלה יש חותמת וכו' -כאילו זה מעיד על כך שחברת הועדה היתה מוטה, ולכן הסברתי שאנשים שיש להם חותמת כזו, מארצות ששמים אותם, לא בהכרח מוטים. אני לא יכול להרחיב מטעמים מובנים אבל לעתים גם אנשים עם חותמות כאלו כן מבקרים בישראל, כך שמעתי

    ארגון זכויות אדם בשום מקום בעולם לא כפוף לרישוי. הוא לא מבצע חקירות במובן של האזנות וכו', הוא מבצע עבודה לפי פרקיטקות נוהגות של ארגוני זכויות אדם של גביית הצהירים, הצלבת עדויות, תחקיר שטח וכו'.

    אני חבר חדש בוועדה מייעצת – ואני מניח שתכנית העבודה נקבעת על ידי הנהלת הארגון בשיתוף עם הצוות, לגבי מרכיבי ההנהלה וכו' אני כן אפנה אותך לאתר שאמור לכלול את הפרטים האלו.. אתה מערב בין "חברים" לבין עובדים ומתנדבים בארגון. אני לא יודע אפילו אם זה ארגון חברים שמבוסס על חברות נרחבת ולא חושב שזה ארגון שעוסק בגיוס חברים (להבדיל מנאמר האגודה לזכויות האזרח או אמנסטי( אבל אולי אני טועה. בכל מקרה חברים לא "מפטרים". אולי מפטרים עובדים ואת זה אני מניח עושים מנהלי מחלקה. מהכרותי ארגונים אז בעקרון המנכל הוא אחראי לשכירת עובדים, המנכל עצמו נבחר על ידי ההנהלה. רשימת העובדים מפורטת באתר

    http://www.hrw.org/en/node/75139

    עוד דבר, אני לא דובר של הארגון, יש לי בו תפקיד התנדבודתי צנוע בוועדה מייעצת שכשמה כן היא. אפשר לפנות לארגון HRW
    לקבל מידע על כל הנושאים הנל.
    ראה גם כאן שו"ת
    http://www.hrw.org/en/node/75138

    ולגבי שאלת על מה מתמקדים וכו
    How do you decide which countries to focus on?

    We try to strike a balance between working in countries where the most atrocious human rights violations occur and those where we can bring about the most change. In assessing trouble spots, we take into consideration the severity of the crimes being committed, the numbers of those affected, and our potential to have impact. Our thematic divisions, such as those working on women's rights and children's rights, typically look at specific problems in one or more countries that reflect global concerns. We consider whether our researchers will be able to obtain current and accurate information, either by going to the site of the abuse or by interviewing refugees, exiles, and other knowledgeable sources. We also are in constant communication with reliable local organizations. Although we outline a plan of action each year, we stay flexible, knowing that unforeseen crises will unfold and that we will sometimes need to quickly deploy emergency researchers. The more resources we have, the more trouble spots we cover.

    Who funds Human Rights Watch?

    We are a fully independent non-governmental organization, supported by contributions from private individuals and foundations worldwide. In order to maintain our independence, we accept no money from any government, directly or indirectly.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 11:18 am

    המשפט הכי מעציב בנכתב על ידך הנו "חברים לא מפטרים" זה משפט מפחיד, בדוק. ולא איני מוציא דברים מהתוכן זה בדיוק מתאים לכל מה שהולך כאן. אנא בעל הבלוג והקורא התמים והלא חזור בקול על משפט זה.

    לחלק מעניין עצמו: דיפלומטית או עסקנית ציבור פאקיסטנית שמשפחתה ו/או היא מתגוררים בפאקיסטאן שבאה לדון באשמת ישראל כנגד מוסלמים הנה מוטה בתכלית. קראת על פאקיסטאן בעת האחרונה?. אם לזאת אינך מסכים ועוטף את אי הסכמתך במילים פורמליות זה מעציב. יש לי מה לומר גם על עובדות והשגות אחרות בתשובתך. אבל אם בזאת לא הצלחתי חבל על מאמצי.

    חלק גדול מדי של תשובתך הנו: לא תורגם היטב, לא יודע, פנה לממונה עלי. ארגון כבר אמרנו.

    אני יודע אנגלית, קצת, גם התרגום שנתת, שהנו התרגום של שליח, לא מדייק במסירת העניין. גולדסטון אינו ולא היה מסנגר והוא גם לא רואה עצמו ככזה כמשתקף מדבריו ופעולותיו אחרי הועדה. פעולותיו אינן פעולות של מסנגר. ייתכן אולי שהבלבול בין שופט לעד לשליח הנו מכוון ונוצר בכוונת מכוון. אבל לא דובר בו בלבד, דובר בעיקר בארגונך. האם לפי מה שכתבת הארגון שלך הוא שליח "מסנגר" בלבד? זה בחלט לא מה שמשתקף מהקטע האנגלי. העיסוק השיפוטי והערכי חלוקת משאבים החלטה במה לעסוק יותר או פחות הנם חלק מהותי מפעילות הארגון. הארגון אינו מסנגר בהחלט לא. אתה לא מדייק בהבנת או בראיית או בתאור הארגון שאליו התחברת. ארגון שבו "לא מפטרים חברים".

    אנא בדוק בבקשה את ה"לא יודע" ו"אני מניח" שלך אם אתה משפטן וודאי שלא תמליץ לאיש לחבור לארגון שכל כך הרבה הוא אינו יודע עליו ומניח מבלי לדעת. זה לא עוזר בשום בית דין וניתן בהחלט להסתבך קשות

    הקטע האנגלי המצוטט, לא דבריך אתה, מלא בקלישאות ומילים יפות. כאלו קראתי ושמעתי בעבר הרחוק והקרוב. הירשנזון וארגוני הבריאות והעובדים שלו הנם דוגמה מקומית מוכרת לשימוש עשיר במילים יפות בחוקת הארגון והעולם מלא בכאלו. האמירה האנגלית אנחנו לא מקבלים כסף ממשלות ישיר או בעקיפין מצלצלת יפה אבל בהחלט לא ניתן לודא דבר כזה. הייתי ממליץ לארגון לקבל את דרך המימון של הצלב האדום הבין לאומי בשוויץ שמקבל כ 85% מהכנסתו ממשלות כשוויץ, ארה"ב וממשלות אירופאיות עם ולמרות כל ההיסטוריה היהודית של ארגון זה.

    באשר להרכב כח האדם אכן ארגון לתפארת. מעניין אם חשבון ההוצאות בתפקיד של חברים, יועצים שכירים ומנהלים שווה ובאיזה מטבע והיכן משלמים מס הכנסה וערך נוסף. איך הקידום? מי מקדם? על סמך מה? האם אמירה ציונית מובהקת על זכות היהודים למדינה עמאית בארצם ועל הייחודיות הייחודית בשמירת הפליטים הפלשתינים כפליטים וזכויות האדם שלהם למשל בלבנון [ אפרטהיד אמיתי וחוקתי ] עוזרים לקידום בארגון זה? אני מניח שנושאים אלו כסף, קידום, קריירה, בכלל לא עולים על דעתך או דעת שאר חברי הארגון הענף הזה.אבל אני המוגבל והציני חושב על כך תמיד .

    כאן סיימתי. סיכומי לעצמי: עוד ארגון מפוקפק כמאות שקמו והלכו.

    מתי , למשל, לאחרונה ראית הפגנה של אחד הארגונים נגד חימוש גרעיני באיזה שער של איזה שגרירות אירנית

    גרוע מכך, בצפון ישראל בכפר רג'אר מוקמת גדר שתפריד בין אנשים לאנשים ובין אנשים לאדמתם. זו באמת תהיה גדר ללא מעבר, מדינות אויבות משני הצדדים. יותר גרוע מבלעין בודאי ובהרבה. מי ראה מי שמע הפגנה ליד גדר זו? מי ראה מי שמע את נשות מחסום ווטש או ארגונים דומים אחרים או את האנרכיסטים מתל אביב מפגינים ברג'אר. רחוק מדי? אין כסף לדלק? או סיבה אחרת. מה אומר על זה הארגון שלך המלא במומחים לגדרות ומחסומים הרבה פחות מושלמים בארץ הקודש.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 3:26 pm

    סלח לי אבל אתה פשוט לא מבין. "חברים לא מפטרים" הכוונה שאם יש בארגון "חברים"
    members
    לא מפטרים חבר. כי חבר זה לא "עובד". אתה פשוט אולי לא מבין את המונחים.
    באגודה לזכויות האזרח או אמנסטי יש "חברים". אתה לא "שוכר" ולא"מפטר" כי הם מצטרפים ומשלמים דמי חבר.
    HRW
    אינו ארגון שבנוי על גיוס חברים לכן כל הדיון הזה לא רלבנטי. ומהתגובות שלך שזה "עצוב" אני פשוט חושב שאתה לא מבין! על מה אני מדבר.
    גם מדובר בארגון HRW
    שלא פועל על דרך הפגנות מלכתחילה. צר לי אבל אתה כותב כל מיני דברים לא רלבנטים לדיון ואני חושב שהוא מוצה.

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 9:01 pm

    תודה איל
    פיצחת את השיטה
    למה להתמודד עם דימוי עצמי מכוער אם אפשר פשוט לנפץ את המראה?

  •   ביום דצמבר 13, 2009 בשעה 10:09 pm

    דבורה תודה, ותודה שבאת לבקר כאן, עשי זאת לעתים תכופות!

  •   ביום דצמבר 16, 2009 בשעה 10:20 am

    אני מבקשת לתמוך בעמדתו של פרופ' גרוס ואף לחזקה.
    אחת ההשלכות החמורות של הקמפיין נגד דו"ח גולדסטון, היא המתקפה שמתקיימת בימים אלו נגד ארגוני זכויות האדם.
    הקישור שעושים המתקיפים הוא הטענה שדו"ח גולדסטון מסתמך, בין השאר על הדיווחים שלהם.
    הלוגיקה שלהם היא שאם הם סייעו לדו"ח גולדסטון ה"אנטי- ישראלי", אזי גם הארגונים ניתנים להאשמה כאנטי-ישראליים וזה כמובן מייד מיתרגם לבוגדים, לא מספיק נאמנים וכו'.
    לא יאומן, אבל מכל הפ]וליטיקאים, דווקא השר מיכאל איתן הרים את הכפפה ויזם הצעת חוק ש"תטפל" בארגונים זכויות אדם שאינם נאמנים מספיק. יש לציין שטיוטת הצעת החוק הועתקה מהחוק האמריקאי של סוכנים זרים (שנחקק ב-1938 כדי למנוע פעילות פרו-נאצית באמריקה).
    המתקפה הנוכחית, במבקשת לפגוע פגיעה חמורה בחופש הביטוי וההתאגדות במדינת ישראל על קרע טענות אלו, מסוכנת ביותר ואנחנו (אנחנו זה הקרן החדשה לישראל, שתיל וארגוני זכויות האדם) ניאבק בה בכל כוחנו.

  •   ביום ינואר 31, 2010 בשעה 1:01 pm

    והרבה דברים שקרו (חתונה, למשל :), ונדמה לי שלא הרבה השתנה בבלוג, כשזה מגיע לענייני ישראלים-ערבים. הסמולנים תומכים והבטחוניסטים בלירה מתנגחים. שיהיה.
    אני חושב שכתבת יפה ומאוזן.

  •   ביום פברואר 2, 2010 בשעה 12:34 pm

    ניצן טוב לראותך שוב ומזל טוב. תודה על דבריך למרות שאני לא יודע אם "מאוזן" זה מחמאה חוץ מאצל משפטנים מהאסכולה הברקית:) בכל מקרה מה שכן משתנה זה שהמצב רק מחמיר, והנה בדיוק פרסמתי רשימת המשך
    רשימה חדשה: להרוג את השליח 2 – על הנבלות שמתחזים לפטריוטים http://www.notes.co.il/gross/64766.asp

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*