טיפולי שיניים ותרופות חדשות לסל: לא אלה על חשבון אלה

הרשימה פורסמה באתר עבודה שחורה

הויכוח שמתקיים בימים אלו סביב הכנסת טיפולי שיניים לילדים לסל הבריאות מציג לכאורה עמדות מקוטבות בין התומכים במהלך ובין המבקרים את העובדה שהתקציב למימון טיפולי השיניים בא על חשבון תוספת התקציב לסל הבריאות. חשוב שמי שמחויב לשוויון בבריאות ולמדיניות רווחה בתחום, יתנער מהצורה בה ממוסגר הדיון, וישים את האצבע על לב הבעיה.

הכנסת טיפולי שיניים בכלל ובפרט לילדים לסל הבריאות היא מהלך חשוב ואף היסטורי. אנו רגילים לדבר על ההפרטה הגוברת והולכת של שירותים חברתיים, אולם במקרה זה לשם שינוי, לוקחת על עצמה המדינה אחריות לטיפול רפואי חשוב, שעד כה היה מושג רק באופן פרטי (או התנדבותי). חוסר הנגישות לרפואת שיניים עבור אוכלוסיות עניות ובפרט ילדים הוא בעיה בעלת השלכות הן של כאב וסבל לילדים והן של נזק רפואי ארוך טווח, שחלק ממבקרי המהלך מתעלמים ממנו. צודקים הקובעים שאין להפלות את השיניים לרעה, ושצריך להקצות תקציב לרפואת שיניים כמו לסוגים אחרים של רפואה במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. טיפול שיניים לילדים אינו בהכרח פחות חיוני מטכנולוגיות שונות הממתינות בתור להיכנס לסל, והכנסתו לסל עשויה לתרום לצמצום אי השוויון המחפיר הקיים בתחום זה.

עם זאת, כאשר דנים בסוגיית מימון רפואת השיניים, אי אפשר להתעלם מהנקודה הבאה: בעוד שחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי ביטוח הבריאות בישראל מושתת על צדק, שוויון ועזרה הדדית, הרי שהתהליכים שהתרחשו מאז חקיקת החוק ב-1995 ביטאו דווקא רמיסה של עקרונות אלו, בין היתר באמצעות העברת נטל מימון הסל מהמדינה (וממס הבריאות הפרוגרסיבי) אל כתפי המבוטחים בצורת תשלומי השתתפות ישירים. תשלומים אלו מהווים צורה רגרסיבית של מימון סל הבריאות, ומהווים מכשול שבגינו חולים רבים אינם רוכשים תרופות שבמרשם, גם כאשר תרופות אלו כלולות בסל. הנסיגה לאחור במחויבות המדינה מתבטאת במחקרם של לאה אחדות, עמיר שמואלי ומירי סבג-אנדבלר על העשור הראשון ליישום החוק, שהראו שערכו הריאלי של תקציב הסל נשחק ומאז חקיקת החוק חלה שחיקה של כשליש מתקציב סל הבריאות: התקציב שהועמד לצורך הטיפול הרפואי באוכלוסיה הישראלית בשנת 2003 היווה במונחים ריאלים כשני שלישים בלבד מזה שעמד לצרכי האוכלוסייה ב-1995. מנגד, היקף המימון הפרטי של שירותי בריאות מכיסי המבוטחים בישראל הוא כ 30% – מהגבוהים ב”ארצות המערב”. התוצאה היא פגיעה בשוויון והרעה באיכות השירותים המסופקים על ידי הקופות, פגיעה שהמשיכה גם בשנים שלאחר מחקר זה. מדובר בצעדים רטרוגרסיבים, העומדים בצורה מובהקת בניגוד למחויבות של המדינה, המעוגנת גם במשפט הבינלאומי, לפעול באופן פרוגרסיבי למען הבטחת הזכות לבריאות ברמה הגבוהה ביותר הניתנת להשגה, תוך הבטחת נגישות שוויונית לשירותי בריאות.

החלטת סגן שר הבריאות לממן את רפואת השיניים לילדים מתקציב שבמקור נועד לעדכן סל הבריאות, יצרה דיון שהוא כביכול בין אלו התומכים במהלך שכן הם רואים בהכנסת רפואת השיניים לסל הבריאות מהלך חשוב, ובין אלו המתנגדים לו שכן הם סוברים שתרופות לסרטן ולמחלות נוספות שהיו צפויות להיכנס לסל הבריאות עלולות להדחק ממנו. את הקיטוב הזה צריך למנוע. כל מי שחשובים לו עקרונות הצדק, השוויון והעזרה ההדדית בתחום הבריאות, צריך להתלכד סביב קריאה משותפת לממשלת ישראל, כזו שתתמוך בהכנסת רפואת השיניים לסל הבריאות, אך שביסודה באופן רחב יותר דרישה מהמדינה לעצור את התהליך של נסיגה ממחויבותה לתחום הבריאות, החזרת הסכומים שקוצצו ונשחקו במשך השנים, וקביעת מנגנון אוטומטי לעדכון הסל בהתחשב בגדילת והזדקנות האוכלוסייה וההתפתחויות הטכנולוגיות.

יתרה מכך, צריך לתת את הדעת לכך שהדיון הנוכחי בו מוצבים אלו מול אלו רפואת השיניים לילדים מצד אחד וטכנולוגיות חדשות שיוכנסו לסל מצד שני, מחמיץ את העובדה שכיום תרופות רבות שהוכנסו לסל אינן נגישות לאוכלוסיות רבות בגלל תשלומי ההשתתפות הגבוהים שנגבים מחולים. הדיון על עדכון הסל הוא חשוב, אך הוא לא יכול לבוא במקום דיון על ביטול תשלומי ההשתתפות, על מנת להבטיח נגישות אוניברסאלית באמת למה שבתוך הסל. למעשה הדיון על עדכון הסל מסיט לעתים את תשומת הלב מהבעיה האמיתית של העדר נגישות לרבים לגבי מה שנמצא בסל עצמו. העובדה שבתוספת התקציב נעשה שימוש לטכנולוגיות חדשות ולא לביטול תשלומי השתתפות לתרופות חיוניות שנמצאות בסל עצמו, עלולה לעתים לחזק את אי-השוויון ולא ההפך.

צריך אם כן לתמוך במהלך של הפיכת רפואת השיניים לציבורית ולברך על כך את משרד הבריאות, אך צריך להתנגד בה בעת לפגיעה המתמשכת בתקציב הבריאות, ולקרוא לממשלת ישראל להכניס את רפואת השיניים לסל הבריאות, תוך כדי החזרת התקציב שנגזל, תיקון העיוותים שנוצרו בסל הבריאות שהפכו את תשלומי ההשתתפות למקור מימון מרכזי ורגרסיבי לסל, והגדלתו של התקציב על סמך עקרונות מימון פרוגרסיביים. הגדלה זו נחוצה גם לצורך עדכונים חיוניים לסל, אך גם לשם מימון טיפולי השיניים ולהחזרת מערכת הבריאות לשיטת מימון פרוגרסיבית שאינה פוגעת באוכלוסיות החלשות.
 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום דצמבר 31, 2009 בשעה 5:40 pm

    אבל למען הדיוק כדאי לא להתעלם א. ממרכיב אינטרסנטי חזק בכל הנוגע להחדרת תרופות חדשות-לאו דווקא מצילות או מאריכות חיים ב. מהדמגוגיה שמאפיינת את הוויכוח

    במבט לאחור אני די מתחרט שהתנגדתי בשעתו ליצירת ביטוח עבור תרופות וטיפולים מיוחדים-ביטוח כזה היה נרכש על ידי מי שיש להם ומפנה מקורות לאלו שאין להם. הטיעון החשוב שהיה למתנגדי המהלך של ליצמן הוא שהתקציב ממנו יילקחו המקורות הוא זה שהועמד מלכתחילה לטובת תרופות חדשות שנכללו כנגד הוויתור על ביטוח

    צריך לחשוב על הנושא מחדש כל עוד נעמוד על שוויון נימנע מהאפשרות לתת יותר למי שנחוץ להם יותר

  •   ביום דצמבר 31, 2009 בשעה 7:18 pm

    אני חושב שההתנגדות ההיא היתה מוצדקת. כפי שכתבתי בפוסטים בנושא, לו היו מאפשרים את הביטוחים המשלימים ככוללים תרופות מצילות חיים וכו' הסל הכללי היה לאט לאט מרוקן מתוכנו ומעדכונו. הוא היה הופך להיות סל לעניים ולכן סל עני. לא רק לעשירים ביותר יש ביטוח משלים, כי אם לכשבעים אחוז מהאוכלוסיה. גם אם ב"פליטיניום" זה היה יורד לששים עדיין…

    לכן אין מנוס מדרך השוויון והאוניברסליות. הרעיון שצריך לתת למעמד הביניים והמעמד הגבוה לצאת מהמערכת כי אז יהיו יותר משאבים לעניים חותר תחת עקרון האוניברסליות. בלי אוניברסליות המערכת תרוקן ממשאבים כאשר מעמד הביניים ומעלה לא יהיה מעוניין בה והיא תהיה כאמור מערכת ענייה מאוד לעניים, ולעולם לא יהיה עדכון
    טכונולוגי.

    לעשירים ביותר יש ביטוח פרטי בין כה וכה. הבעיה היתה ביצירת ביטוח משלים שיכיל תרופות מצילות חיים והיה נותן פתרון לשבעים אחוז מהאוכלוסיה במחיר ריקון הסל לאט לאט. כמו עכשיו, גם אז היה צריך להתנגד לשתי הבחירות שהוצאו לנו, כפי שכתב עו"ד אבנר פינצוק מהאגודה לזכויות האזרח במכתב, אנו דוחים את הרעיון שהפתרון הוא הפרטה או מוות.

    אכן יש לבור את המוץ מהתבן, ולהבחין בין עדכונים נחוצים לבין לובי של חברות תרופות. אך צריך להזהר גם מנטיה שאני מתחיל לראות, הפוכה, שמרוב שלמדנו שיש תרופות שמדברים עליהם רק כי חברות התרופות לוחצות אנו כבר מתייחסים בחשדנות יתר לכל עדכון טכנולוגי.

  •   ביום דצמבר 31, 2009 בשעה 9:19 pm

    הוצאת מעמד הביניים ו"העשירים" מכל מערכת פוליטית היא בדרך כלל מעשה יזום לחסל מערכת זו. אדם נהיה עשיר ו/או שומר על מקומו במעמד הביניים משום שהוא יודע כיצד לנצל את המנגנונים של החברה הנתונה לטובתו, זה מה שעושה אותו עשיר או בינוני. דוגמה מובהקת לכך היא תכנון מס, תמיד ובכל מקום עשירים לא משלמים מיסים. עוד דוגמה מובהקת עצובה היא מה שקרוי חינוך ממלכתי בצפון ת"א ואיזורים דומים. שם וועד הורים מגיע עד הכנסת בכדי להשיג כסף לכלל החינוך הממלכתי החילוני ואח"כ מוסיף משלו. מי שאין לו משלו לפחות נהנה מהלחץ על המדינה בידי מי שיודעים היכן ללחוץ, מתי, כמה ואיך. שום עשיר במדינת ישראל לא וויתר על מה שניתן להשיג מהרפואה הציבורית. אחד המאפיינים של עוני זה חוסר ידע ויכולת להשתמש במה שניתן להשיג מהחברה. הותרת העניים בלבד במערכות הבריאות והחינוך הציבוריות תחסל אותן לגמרי.

    באשר לעידכונים טכנולוגיים רפואיים: החדשות האחרונות הן שחיטוי ידיים וסגירת מחלקות בפני מבקרים שוות לא פחות מתרופות אנטיביוטיות ורפואה מונעת תמיד ובכל מקרה זולה יותר ויעילה יותר מריפוי בתרופות של מחלות אקוטיות. אבל אין כאן רווח למיצרי תרופות. טיפול שיניים לידים הנו רפואה מונעת מובהקת ומשום כך יש להעדיפו על תרופות להארכת חיים. אני אישית זקוק יותר לתרופות מאשר לטיפול שיניים לילדים כך שוודאי איני בעל עניין.

  •   ביום דצמבר 31, 2009 בשעה 10:43 pm

    רני אני חושב שדבריך נכונים. רק הערה אחת, אנו עדיין לא יודעים באיזה צורה יוכנסו טיפולי השיניים, איזה סדר, איפה, ואיזה תשלומי השתתפות יגבו עבורם. נקווה לטוב.

    טיפול שיניים עם זאת הוא לא רק רפואה מונעת. יש חלק מניעתי ויש חלק טיפולי במחלות כמו עששת.

  •   ביום ינואר 1, 2010 בשעה 7:55 am

    חייבים לעמוד על כך, שמה שמכונה הביטוח המשלים, לא יהפוך למחליף הסל הבסיסי. המשאבים לא יועברו לטובת החלשים, התרופות שבשל המשלים פשוט יעדרו מהסל הבסיסי כי אין מי שיאבק להכנסתם – חברות התרופות כבר יקבלו את הרווחים והציבור בעל הכוח לא ינהל מאבק. כך זה כיום. אני יכולה לתת דוגמא ברמה האישית ביותר, תרופות שאינן מצילות חיים, אבל מאפשרות לחיות – תרופות נגד מיגרנה, אינן נמצאות בסל הבסיסי, אלא במשלים בלבד. כלומר, שללמעלה מ- 20% מן האוכלוסיה אין דרך לרכוש אותן. לא מתים מזה, אבל מנסיון, לפעמים ממש רוצים.
    צריך גם לקחת בחשבון, שלענין התרופות מצילות החיים, אין זה מקרה, שהן ניתנו במסגרת הביטוחים המשלימים רק של קופ"ח מאוחדת ומכב"י (באופן חלקי), שתי קופות, בהן רוב המבוטחים הם צעירים, יחסית וחולים פחות. בקופ"ח כללית, בה עדין מספר המבוטחים הגדול ביותר, ובה מבוטחים רוב הזקנים, לא היתה אפשרות לתת תרופות אלה במסגרת ביטוח משלים.

  •   ביום ינואר 1, 2010 בשעה 2:19 pm

    יפעת גם קופת חולים כללית הציעה ביטוח שיכיל תרופות מצילות חיים וכו' ("פלטינוים")

  •   ביום ינואר 9, 2010 בשעה 11:00 pm

    התקציב תמיד מוגבל ולכן אמירת "גם וגם" היא אמירה שאיננה תורמת לדיון. הרי אפשר לשאול למה דווקא להגדיל את "סל התרופות" (שבעצם אין דבר כזה, לפי החוק יש רק "סל שירותי הבריאות" שרובו כלל אינו מוצא על תרופות אלא דווקא על משכורות, והכסף בתוכו אינו צבוע כך שאף אחד לא מבטיח לך שכל שקל שאתה מכניס ל"סל" למען תרופה מסוימת, לא יגיע בסופו של דבר לכיסו של בכיר זה או אחר בקופת חולים) ב-400 מיליון ולא ב-20 מיליארד, או אולי דווקא רק ב-200 מיליון?

    ההחלטה היא כמובן החלטה פוליטית, אז הפוליטיקאים החליטו לתקצב רפואת שיניים בחלק מהסכום ותרופות בחלק אחר.

    אסור לשכוח שהגורם הקובע בתחום הוא הפוליטיקאים, אנחנו בוחרים אותם כדי שיקבלו את ההחלטות הערכיות הקשות בשאלות כמו אריכות ימים כנגד איכות חיים כשהתקציב מוגבל. הוועדה היא רק גורם מקצועי מייעץ שאמור להביא את העובדות הרפואיות ואת העלויות בפני הפוליטיקאים, אבל בסופו של דבר הן הסמכות המוסרית והן האחריות הציבורית הן של נבחרי הציבור.

    וליצמן נבחר ע"י ציבור מסויים שתומך במובהק בהחלטתו, הוא מבחינתו מילא בנאמנות את רצון הבוחר, והמתנגדים להחלטתו יכולים לבוא בתלונות רק לעצמם על שלא בדקו היטב את המצע של המפלגות בתחום הבריאות (אני בדקתי, לא היה כלום חוץ מכמה מלמולים על "סכנת ההשמנה" במצע התנועה הירוקה).

    כשלעצמי אין לי דעה, אני לא יודע אם עדיף לתקצב קודם כתרים מזהב ופלטינה או קודם ויאגרה, אני דווקא נוטה לכיוון של לא לתקצב את שניהם.

  •   ביום ינואר 10, 2010 בשעה 3:11 pm

    אני לא יצאתי נגד החלטתו של ליצמן.
    לגבי התקציב אז "גם וגם" יכול לבוא על חשבון הרבה דברים בראש ובראשונה החזרת המס המקביל שבוטל בזמנו והיה מקור מימון מרכזי למערכת הבריאות. וגם על חשבון דברים אחרים כמו עוד שני לשכות לסגני שרים מקדימה שאולי יצטרפו לממשלה שכל מה שחשוב לה זה איך לשרוד ולא מה לעשות, ואולי קצת על חשבון ההתנחלויות (הייתי חייב).
    בראש ובראשונה ההגדלה צריכה להיות להחזיר את מה שקוצץ וגם להתחשב בנוסחאות הידועות של הזדקנות וגדילת אוכלוסיה והתפתחות טכונולוגית.

    החלטות פוליטיות, נכון, ואני גם לא מתנגד כאמור להחלטה כפי שכתבתי. אבל קיצוץ בתקציב לבריאות ובהקצאת המשאבים ונסיגה מהמחויבות ופגיעה בנגישות – כל אלו הם פגיעה במחויבות. גם החלטות פוליטיות ראויות לביקורת ובוודאי לביקורת מכיוון של זכויות אדם. הרעיון של הזכות לבריאות לא יכול להחליף החלטות מדיניות ותעדוף, אבל יכולות להיות כלי לביקורת שבוחנת האם נשמרים עקרונות המחויבות הנגישות השוויון וכו'. כבר הראתי בהרבה רשימות ומאמרים שהם מופרים.
    אשר לזלזול שלך בצורת "כתרים מזהב ופלטינה או ויאגרה" זה זלזול מבזה של סוגית טיפולי שינים לילדים שהיא בעיה קשה של בריאות, כאב ,וחוסר שוויון. אבל כנראה שאותך לא מטרידה. אותי כן.

    היתה התיחסות מסוימת לנושאי בריאות במצעי רווחה ראה ההשוואה כאן
    http://www.blacklabor.org/?p=6591
    לא מצאתי אם היתה גם לגבי בריאות ספציפית השוואה כזו
    אבל במצע של מרצ דובר על מניעת שחיקת סל הבריאות והורדת התשלומים על השתתפות עצמית..

  •   ביום ינואר 10, 2010 בשעה 6:42 pm

    כבר הבעתי פעמים רבות את הסתייגותי מהכנסה מהירה ועיוורת של טיפולים אסתטיים וקוסמטיים לסל. אני כמובן לא אומר שכל טיפולי השיניים הם כאלה, אבל בוודאי שחלקם כן, ואני מסוייג.

    "טיפולי שיניים לילדים בחינם" זו אמנם סיסמה יפה, אבל כרוב הסיסמאות, שקרית, כי אף אחד לא הולך לממן למשל טיפולים אורתודונטיים לכל דורש, ואגב טוב שכך.

    ומה שנקרא "עזרה ראשונה" כבר מכוסה בסל הבריאות, אז בעצם לא ברור בדיוק מה יהיה ההבדל, חוץ מזה ש-65 מיליון שקלים מכספי הציבור יזרמו לכיסיהם של רופאי השיניים, שאפשר להגיד עליהם הרבה דברים, אבל עניים הם לא. כך שאם תרצה מצאנו עוד מס רגרסיבי.

    ואגב, אף פעם לא מיותר להזכיר שה-400 מיליון הם תוספת חדשה לתקציב הבריאות, כלומר אין עסקינן ב"קיצוץ" בתקציב הבריאות אלא דווקא בהגדלת התקציב, אם כי בפחות ממה שחלק מהאנשים היו רוצים. וזו כמובן בעיה גדולה, "סל התרופות" הפך לבור שומן והצמיח גידולים משוחתים על גדותיו, כך שלשפוך עוד כסף לתוך הבור הזה ללא שינויים משמעותיים נראה לי טעות גדולה בכל מקרה.

  •   ביום ינואר 10, 2010 בשעה 9:54 pm

    בין מה שאתה מכנה "עזרה ראשונה" ובין טיפולים קוסמטים יש המון. מה עם סתימות? טיפולי שורש? ילדים שיש להם כאבי שיניים ולההורים אין כסף לכך? ליבך גס בהם כנראה. ואתה תחזור על הטענות על בור שומן וגידולים מושחתים, כדרך להתחמק מהנושאים האמיתיים.

    ה"תוספת החדשה" מחזירה רק בחלק את מה שנשחק. אף אחד לא בעד- חוץ מבעלי אינטרס כלכלי בנושא – להכניס הכנסה מהירה ועיוורת של טיפולים קוסמטים. הבעיה היא שיש גם תרופות חיוניות שלא נכנסות לעתים.

    לגבי רופאי השיניים שירוויחו מהנושא, אם הרווח שלהם הוא הודות לכך שטיפול שיניים ינתן במסגרת ציבורית יש כאן חלוקה מחדש של משאבים שהיא לא רגרסיבית אלא פרוגרסיבית.

  •   ביום ינואר 23, 2010 בשעה 11:26 pm

    אי אפשר להתעלם מזה שטיפול השיניים הראשוני המונע אצל ילדים הוא צחצוח שיניים והימנעות מאכילת מזונות שמזיקים לשיניים
    ואצל האוכלוסיה החרדית, ככלל, כמובן שאינו מעיד על כולם אך נכון כללית, רווחת הזנחה דנטלית קשה

  •   ביום מרץ 11, 2010 בשעה 4:23 pm

    "רפואת שיניים בשבילי היא קרובה של הרפואה האסתטית ואני לא חושב שיש להכניסה לסל התרופות".

    פרופ' מישל רבל, חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשנ"ט (עמ' 14):
    http://themedical.co.il.preview19.livedns.co.il/Upload/Magazines/Documents/104/Medicine%20sal2.pdf

  •   ביום מרץ 12, 2010 בשעה 12:07 pm

    איזה שטויות. מיד המראיין שואל אותו אחרי זה מה עם מי שלא יכול לאכול כי אין לו שיניים והוא אומר שהוא לא יודע! לומר ששיניים זה רק אסתטי זה כנראה פריבליגיה של מי שאף פעם לא היו לי כאבי שיניים חזקים וחורים ובעיות שהוא לא יכל לטפל בהם או שלילדיו היו בעיות כאלו. אני שמתי כאן בעבר קישורים על ילדים שכואבות להם השיניים והאמא אומרת ללכת לשטוף אותם במים, זה מבייש בעיני שאנשים אומרים ששינים זה רק אסתטי ושאתה חוזר על זה כאן. אפשר להכנס לכל ויכוח על תעדוף הסל אבל זה פשוט קשקוש לומר ששינים זה אסתטי. וזה עוד לפני שדיברנו על ההשלכות של הזנחת שיניים לזיהומים בגוף בכלל.

טרקבאקים

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*