הפרדות גזעניות, דמוקרטיה ושלטון החוק בעמנואל ומעבר

עמנואל? המדינה עצמה פוגעת בדמוקרטיה

פורסם בגרסה מקוצרת מעט ב YNET

פרשת ההפרדה העדתית בבית הספר בעמנואל מעוררת סערות רבות ובצדק: הפרדה על רקע גזעני צריכה להיות מגונה ואסורה, ושום תירוץ של דת או מסורת לא יכול להצדיקה. נכון עשה בג"צ שאסר עליה, ויש להצטער על כך שפסק הדין בנושא לא מקוים ושהיה צורך להיזקק להליכי בזיון בית-דין.

אבל יש גם משהו מטריד בשיח הציבורי על הפרשה הזו, הן בהיבט של הדיון בהפרדה בבתי הספר והן בהיבט של הדיון בשלטון החוק והדמוקרטיה: הדיון סביב בית הספר בעמנואל מובנה כאילו בית הספר הזה, והחברה החרדית שהוא חלק ממנה, הם המקומות היחידים של אפליה גזענית ושל אי כיבוד הדמוקרטיה ושלטון החוק בחברה הישראלית.

אכן, ביצירת גדר הפרדה בין תלמידות על רקע מוצאן העדתי יש פגיעה קשה ובלתי נסבלת בשוויון. מערכת החינוך החרדית לא צריכה לקבל הנחות בנושא הזה. אך העיסוק בפרשת עמנואל יוצר לעתים את הרושם שהפליה על רקע עדתי היא נחלת המגזר החרדי בלבד. נכון שבתי ספר שמופרדים בצורה כה בוטה וישירה מאפיינים מגזר זה, אך הפליה על רקע עדתי קיימת ועובדת במקומות שונים  בצורה פחות ישירה אך מטרידה לא פחות. המתאם בין מצב סוציו-אקונומי ובין מוצא עדתי, הוא אחד מהגורמים למערכת חינוך שאי-שוויון הוא מאפיין שלה בצורות הרבה יותר מורכבות אך לא פחות מטרידות.

יתרה מזאת הדיון בהפרדה הגזענית בבית הספר משכיח לעתים את ההפרדות האחרות שמתקיימות בבית הספר הזה: ההפרדה בין דתיים לשאינם דתיים, לא רק בבית הספר עצמו אלא גם בדרישה שהופנתה לתלמידות לא להיפגש עם חברות מבתים שאינם תואמים את "רוח החינוך של 'בית יעקב'" ולא להתארח  בבתים של קרובים או ידידים שאינם שומרי מצוות; ההפרדה בין גברים לנשים, שמבוססת על בינאריות והירארכיה מגדריים; וכמובן העובדה שבית הספר הזה מכוח היותו חלק מההתנחלות עמנואל הוא בעצמו חלק ממשטר הפרדה גזעני בין יהודים לערבים, המבוסס על נישול של האוכלוסייה הפלסטינית. גדר ההפרדה הגזענית שבין התלמידות האשכנזיות לספרדיות לא צריכה להשכיח את גדר ההפרדה הגזענית האחרת שמתקיימת באותם שטחים.

מטריד לא פחות הוא השיח הציבורי שמאשים את החרדים בערעור על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק, בלי לתת את הדעת לכך ששלטון החוק והדמוקרטיה, לרבות בהיבט הספציפי של אי ציות לפסקי דין של בית המשפט העליון, מופרים באופן עקבי בשנים האחרונות בצורה של שרשרת ארוכה של מקרים, בהם מופר שלטון החוק על ידי השלטון עצמו. מספר רב של פסיקות של בית המשפט העליון בשנים האחרונות לא כובדו על ידי רשויות המדינה עצמה. בחלק מהמקרים התנהלו הליכי בזיון בהם בית המשפט העליון הביע את מחאתו כנגד אי קיום הפסיקה.

צריך לציין שמה שאפיין את המקרים האלו, הוא שרובם המכריע עסקו בהגנה על אוכלוסיות חלשות. בולטים במיוחד פסקי דין הנוגעים לזכויות של פלסטינים, בין אם בישראל או בשטחים. בית המשפט העליון קיים הליכי בזיון מספר פעמים כאשר צה"ל לא קיים פסקי דין בהם נקבע כי יש להזיז את תוואי גדר ההפרדה בשל פגיעת יתר בפלסטינים, וגם כאשר המדינה לא קיימה פסק דין בו נפסק שהקצאת משאבים לרבות בתחום החינוך במסגרת תכנית אזורי עדיפות לאומית מפלה ערבים לרעה. אוכלוסיה מוחלשת אחרת שפסק דין שניתן לטובתה לא יושם עד היום היא אוכלוסיית מהגרי העבודה: למרות שבית המשפט העליון פסל את "הסדר הכבילה" לא עמדה המדינה עד היום בקריטריונים שנקבעו בפסק הדין. יש לציין כי באף אחת מהפרשות האלו לא הורה בית המשפט העליון על מאסר של האחראים לביזיון.

בכל האמור לעיל אין כדי לגרוע מהחומרה של הגזענות והפרת החוק במקרה עמנואל. אבל, אם המדינה עצמה אינה מקיימת את פסיקות בג"צ, כיצד אפשר לבוא בטענות לאזרחים? ויתרה מכך, כאשר כיום נשמע שיח הדמוקרטיה ושלטון החוק בגרונם של רבים ששותקים אל נוכח הפרת שלטון החוק והדמוקרטיה על ידי השלטון, והתעלמות מפסיקת בג"צ שעוסקת בזכויות של פלסטינים ומהגרי עבודה, הרי שאי אפשר שלא לתמוה על הצביעות שבדבר. קל להאשים את החרדים, ובכך לנקות את החברה הכללית, ולהציגה כאילו אינה גזענית, לא מפרה את שלטון החוק ופסיקות בג"צ ושומרת על הדמוקרטיה: כאילו המקרה של עמנואל הוא חריג גזעני, אנטי-דמוקרטי ומפר את שלטון החוק לחברה שאינה גזענית, שהיא דמוקרטית לעילא ועילא ומקיימת את שלטון החוק.

מי שבאמת חשובים לו הדמוקרטיה, שלטון החוק והמאבק בגזענות, צריך להסתכל אם כן במראה על ההתנהגות של מדינת ישראל והחברה הישראלית בכללותה, ולא להלחם למען נושאים אלו רק כאשר החרדים על הכוונת.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 2:47 pm

    מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת.
    יש לי רק שאלה אחת: מה דעתך על העתירה הזו?
    http://news.walla.co.il/?w=/1/1688843

    נדמה לי שהם צודקים. לא?

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 2:58 pm

    אתה כותב, "אם המדינה עצמה אינה מקיימת את פסיקות בג"צ, כיצד אפשר לבוא בטענות לאזרחים?"
    זהו רחוב דו סטרי, אייל: אם האזרחים והאזרחיות לא מקיימות/ים פסיקות בג"צ, כיצד יהינו לבוא בטענות לממשל?

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 3:22 pm

    קורינה רק שהממשלה היא נאמן הציבור ואמורה להיות אחראית על שמירת שלטון החוק, והפרה של אזרחים דינה שונה עדיין מהפרה על ידי המדינה.

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 3:23 pm

    תודה, אני לא בטוח מאחר ואני לא בקי בדיני בזיון בית המשפט, אך ראיתי בהחלטות של בג"צ בנושא שהוא הסתמך על פסיקה מהעבר שקובעת שאפשר לחייב בביזיון גם צד שלא היה צד להליך המקורי, אם בהתנהגותו הוא מונע את יישום פסק הדין. מה שכן, נראה לי שאכן האחריות הראשית צריכה להיות מוטלת על הגופים הממשלתיים שאפשרו/מאפשרים את המצב הזה.

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 5:12 pm

    האמת היא שמערכת המשפט הישראלית לא מסוגלת לכפות את דעתה על שלטון יותר במגוון נושאים. מאידך גיסא, השלטון החל לתגמל פקידים מהצבא והשב"כ בתפקידי שיפוט. ה"שריר" נגד החרדים מבחינה זו – מוצדק ככל שיהא – הוא גם קצת עצוב וקצת מצחיק.

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 5:33 pm

    מסכים איתך.חשוב שהעלית את הדברים.

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1154117.html

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 9:22 pm

    בסדר, אני לא מקלה עם הממשלה, דרכיה למדתי והחכמתי. דווקא משום כך צריך בדיון הזה להפריד ולדון בעקרבים עמה אך בנפרד. כיום התחושה היא שהכל קצת מתביישים – לא אתה – "להכביד" על מאה אלף אזרחים במכה אחת. אולי אחרי המונדיאל יקום איזה לותר קינג וחומסקי גם כאן ויצאו לא במאה אלף אלא במליוני מפגינים דתיים וחילוניים.
    אם כי זה היה צפוי. אם עושים לי אפרטהייד בהתנחלות, ביני לפלסטינאים למה שלא אדרוש כזאת גם בתוך ההתנחלות עצמה. ועכשיו נשים דגל ישראל על השרוול, להבדיל בין פטריוט לבוגדים ימ"ש.
    מזכיר לי את הסרט מפיסטו וגם את הסרטים שחוויתי בילדותי.
    בשל כל אלה לא רוצה לערבב כאן את הממשלה כי הערבוב הזה מרכך את שורש הלענה.

  •   ביום יוני 21, 2010 בשעה 9:25 pm

    קורינה- הבנתי. אכן למאמר שתי תימות נפרדות שעירבתי, את צודקת. אך הן גם קשורות – הפיסקה הסופית מחברת (אני מקווה).

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*