רב-מיניות, צד אחד

הרשימה פורסמה בהארץ וגם באנגלית

יאיר שלג במאמרו ("חד-מיניות, שני צדדים", "הארץ", 9.8) טוען, שיש לתת כבוד וזכויות שוות ל"בעלי נטייה חד-מינית", אך אין לתת ל"זוגיות החד-מינית" מעמד ערכי וחברתי שווה לזה של הזוגיות ההטרוסקסואלית. גישה זו יש לדחות, לדבריו, כי "הטבע בכבודו ובעצמו דחה אותה". העובדה שרק מיניות הטרוסקסואלית מסוגלת להביא צאצאים לעולם מעידה, לדבריו, על כך שהבריאה "בגרסתה האלוהית או האבולוציונית" קבעה שזאת הזוגיות הנורמטיבית.

לדברי שלג, בעוד אפשר לתמוך ברצון של הומואים ולסביות לקיים מאבק לשוויון זכויות, יש לראות במצעד הגאווה, שאותו הוא מכנה "חגיגת ההתגפפות המוחצנת", פרובוקציה מיותרת המבקשת לקדם מיניות בוטה ומוחצנת.

אלא ש"הטבע בעצמו" אינו יכול לקבל או לדחות גישה הנותנת מעמד ערכי וחברתי לזוגיות. זוגיות והמעמד הערכי שנותנים לה הם מוסדות חברתיים. אין בריאה "בגרסתה האבולוציונית", וודאי שאין שום דבר "טבעי" בקביעה מהי זוגיות נורמטיבית; שכן נורמטיוויות היא שאלה חברתית. גישה של שוויון מערערת על הרעיון של "נורמטיוויות", כשמשמעות הנורמטיוויות היא יצירת הייררכיות מפלות מהסוג ששלג מגן עליהן.

הטיעון של שלג גם סותר את עצמו, שכן הבאת ילדים לעולם על ידי הומואים ולסביות, כמו על ידי אמהות חד-הוריות, ממחישה ש"הטבע" אינו דורש זוגיות של גבר ואשה כדי להביא ילדים לעולם. הטבע דורש זרע וביצית, אך זוגיות, נישואין, הבאת ילדים לעולם בתוך תא משפחתי ממבנה מסוים – כל אלה הם מוסדות חברתיים. אין דבר "טבעי" בגבר ואשה המביאים ילד לעולם במסגרת נישואין יותר מגבר ואשה המביאים ילד לעולם יחדיו בלי לקיים זוגיות וכל אחד עשוי להיות במערכת יחסים עם בן זוג מאותו מין, או לא להיות במערכת יחסים זוגית.

אשר למצעדי הגאווה: גאווה היא תגובה על בושה, ונראות היא תגובה על ארון. מצעדי הגאווה אינם פרובוקציה. רוב המשתתפים בהם לבושים כמו כל אחד אחר ביום קיץ חם. חלק אחר מבקש לחגוג באירוע את המיניות, השוני והמגוון, דווקא בשל הדיכוי החברתי הדורש להסתיר אותם ברוב ימות השנה.

אבל גם לחלק הזה מצעדי הגאווה אינם "חגיגת התגפפות". בניגוד לדברי שלג, המיניות ההטרוסקסואלית מוחצנת היום: זוגות הולכים יד ביד, לפעמים מלטפים זה את זה ומתנשקים ברחוב. זוהי "חגיגת ההתגפפות" האמיתית. כזאת שהומואים ולסביות רבים נאלצים עדיין להיזהר מלהשתתף בה, בין בשל היותם בארון ובין מחשש מתגובות משפילות ואף אלימות.

גם כשאין אלימות של ממש, פעמים רבות פעולה פשוטה של הבעת חיבה בין בני זוג מאותו מין ברחוב, כזאת שהטרוסקסואלים עושים בלי לחשוב פעמיים, זוכה למבט מעוברי אורח של ספק סקרנות ספק תיעוב. לרבים יום הגאווה הוא יום אחד שבו הם יכולים להחצין את המיניות שלהם בלי חשש מתגובות כאלה, בשעה שהמיניות ההטרוסקסואלית מוחצנת כל השנה.

שלג סבור, שתופעות אנטי-הומוסקסואליות, ובפרט אלימות, הן פסולות. אבל השקפותיו הן מה שעומד ביסוד התופעות האנטי-הומוסקסואליות, כולל האלימות, שאת תוצאותיה המחרידות ראינו בדיוק לפני שנה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  •   ביום אוגוסט 19, 2010 בשעה 7:50 pm

    אתה לא מנסה חלילה לסתום פיות?

    מה האמירה שדעות כאלו הביאו למה שקרה, האמנם?

    האם כל משפט קשה שקבוצה אחת אומרת על חברתה פרושה – לגיטימיות לאלימות?

    ישנם בישראל קבוצות רבות הנתקפות בתדירות גבוהה יותר מקבוצות מיניות – על החדרים אומרים וכותבים ומביעים לגיטמיות לאלימות בצורה הרבה יותר חדה, על הערבים אין מה לדבר?

    אני לא מנסה לומר שמותר להביא לגיטמיות לאלימות – אבל עצם הויכוח הוא בהחלט לגיטימי – גם הוא לא נראה לך.

    וזוהי זכותם של אנשים לטעון שחד מיניות אינה דבר טבעי.

    אגב, אמירתך שמעמדם החברתי הוא ענין של נורמה חברתית. זהו בדיוק הבעיה המהותית. כיון מחר בבוקר (ואני מביא רק דוגמא קיצונית ולא בשביל שתתקוף אותי על כך) הנורמה החברתית תהיה שיחסים עם בעלי חיים יהיו לגיטמיים – אוקי, לפי הטענה שלך – גם אז נדרש לענין הזכויות וההכרה.
    וסליחה עם פגעתי – לא התכוונתי אלא לחדד את הטיעון

  •   ביום אוגוסט 19, 2010 בשעה 10:00 pm

    וכיצד הוא מסביר את זה שהם בכל זאת קיימים, למרות שה"טבע" כביכול דחה אותם?

  •   ביום אוגוסט 19, 2010 בשעה 10:19 pm

    מאמר מעולה! אפילו שמתי אותו בפייסבוק שהוא פורסם בהארץ.

  •   ביום אוגוסט 19, 2010 בשעה 10:31 pm

    י.ג. תודה.
    טל – תצטרכי לשאול אותו
    מיקי – שלג ניסה להבחין בין אנטי הומוסקסואליות/הומופוביה ובין דעותיו, אני לא מוצא הבחנה כזו וחושב שהתפיסה שלו לפיו אין לתת מעמד ערכי וחברתי שווה ל"זוגות חד-מיניים" משמעותה לתת להם מעמד נחות, וזה בסיס לעוינות ושנאה. אני לא סותם פיות כי אני לא מבקש לצנזר אותו, אלא להסביר שמי שחושב שהומואים ולסביות זכאים למעמד לא שווה, קרי נחות, מביע דעה שהיא גם ביסוד אלימות הומופובית. ברור שזכותו לחשוב מה שהוא רוצה ולכתוב (במגבלות מסוימות מה שהוא רוצה). ולא כתבתי שדעות כאלו הביאו למה שקרה, אלא שתפיסה של הומואים ולסביות כנחותים היא ביסוד האנטי-הומוסקסואליות.
    לגבי יחסים עם בע"ח – בעיני יחסים בין בוגרים בהסכמה זה בסדר, רק שלא ברור לי אם בע"ח יכולים לתת הסכמה.

  •   ביום אוגוסט 20, 2010 בשעה 2:23 am

    אכן, צודק אייל בהפנותו זרקור קטן לעבר מה שמכונה במאמר של שלג "חגיגת התגפפות" בזווית ראייה של ההתרחשות ההטרוסקסואלית היומיומית. ונכון הוא שגם כנגד ההטרו-מתגפפים יש רבים שזועקים חמס. אבל כדאי להוסיף על אלה גם את מצעדי האהבה וחגי האהבה, כדי שנבין כי מצעד הגאווה מכיל בקרבו את המשך המאבק על הנירמול החברתי השלם לצד הפגנת הזכות לאהוב בשער בת רבים. בפורים עושים זאת כולם, ועדיין לא קראתי מאמר שתוקף את חגיגות ההתגפפות הקרנבליות מהודו ועד כוש…
    בכל מקרה הורות היא הדבר הטבעי לכל גבר ולכל אישה. לביציות ולזרע לא ידועות העדפותיהם המיניות. הנה לנו חוכמת הבריאה במיטבה.

  •   ביום אוגוסט 20, 2010 בשעה 5:10 am

    מאמר חשוב ומאוד נכון.
    ובדברים של יאיר שלג אפשר לשמוע, אם מקשיבים טוב, הדהוד של הטרנד החדש 0בעצם כבר לא כל כך חדש) – הפמילזם.

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*